פוסטים בתגיות: ‘תקשוב’
במשך שנים נתפס החינוך הטכנולוגי כילד החריג של מערכת החינוך, או אם תרצו – החצר האחורית של מערכת החינוך. גם פריחת ההיי-טק לא שיפרה את התמונה בהרבה. מספר התלמידים שפונה ל-4-5 יחידות מתמטיקה ופיסיקה ירד בהתמדה. את הנזקים ספגו קודם כל היחידות הטכנולוגיות בצבא, שמתקשות לגייס את המוחות המבריקים שיובלו את שדה הקרב הקיברנטי העתידי. כל שר חינוך הרבה לדבר על חשיבות החינוך הטכנולוגי, אבל כאשר הדבר הגיע למתן תקציבים, עולם כמנהגו נהג וראשי מנהל המדע נאלצו להסתדר עם מה שיש. אמנם בכל שנה הגדילו להם את התקציב, אבל זה לא היה מה שיוביל מהפכה.
כנראה שהתמזל מזלו של ד"ר רימון, ובמשמרת שלו השתנו דברים כבר בשנה הראשונה. שר החינוך, גדעון סער, קיבל מראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמיליארד שקלים – נתח מכבד מתוך שלושת המיליארדים שקוצצו לכאורה מתקציב הביטחון לטובת התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. עבור ד"ר רימון, מדובר על 420 מיליון שקלים עבור תיקשוב 220 בתי ספר, ו-260 מיליון שקלים עבור 60 כיתות מדעיות ותוכנית כוללת להוספת עשרת אלפים תלמידים למצבת לומדי המקצועות הטכנולוגיים בתוך חמש שנים.
יש לברך על השינוי הבולט שחל במדיניות המשרד, אבל כולנו יודעים שתקציבים אינם פתרון קסם. בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל כבר נשפכו מיליוני שקלים שלא הניבו את התוצאות הרצויות. כך, המיחשוב בבתי הספר נכנס בדלת האחורית – בצורה לא מבוקרת וללא חשיבה מעמיקה. המציאות כיום היא שיותר מדי בתי ספר בארץ נראים בדיוק כפי שנראו לפני 20 ו-30 שנה. אם יש שם מחשבים, או אולי כיתות מחשבים, הרי שהם פועלים לרוב ללא תגבור של מורים וללא תוכנית עבודה מסודרת.
כאן אנו מגיעים לחזון התיקשוב הנוכחי של השר סער. אם לשפוט לפי התוכנית שפרש ד"ר רימון, נראה, כי יש סיכוי שהמהפכה הזו שיוצאת לדרך כעת, תביא לתוצאות יותר בולטות. אחת הסיבות הוא דבריו של רימון, לפיהם הטיפול בכל בית ספר יהיה פרטני. לא רק השקעה בתשתיות, לא רק בחיבור לאינטרנט – אלא עבודה מעמיקה ויסודית שתידרש מצד הצוות החינוכי שיוכיח, כי הוא בשל לעבור לסביבת למידה מתוקשבת, כיאה לבתי ספר במאה ה-21.החזון של השר גדעון סער קרוב מאוד: עד סוף 2012 יתוקשבו 220 בתי ספר. מחשב יוצב בכל עמדת לימוד וכמובן שכל מורה יקבל מחשב נייד במסגרת הפרויקט שמובילה קרן אתנה, וממומן בחלקו הגדול על ידי אזרחים ותורמים. עכשיו מבקש ד"ר רימון לראות את התמונה הכוללת, ולתקשב לא רק את החדרים של בתי הספר – אלא גם את האנשים. אם יצליח בכך, הרי שניתן יהיה לקוות שבעוד 10 שנים יצאו לשוק בוגרי תיכון שהחלו ללמוד את אחד ממקצועות הריאליים והמדעיים כבר בכיתה ז', כי בניגוד לעבר היה שם מישהו שדאג לספר להם למה זה חשוב.
יש הרבה סיבות לקוות שהמהפכה של משרד החינוך וד"ר רימון תצליח, כי היא תשפיע על החברה כולה, ובעיקר על הדור הצעיר שיוכל סוף-סוף לעלות על הקטר שמוביל את המשק.
רק עשרה חודשים בתפקיד, ואפשר לומר על גדעון סער, שר החינוך, כי הוא תלמיד חרוץ. מסתגל מהר לסביבה, יודע היטב את השילוב בין להיות שר שיוצר רושם שהוא בקי בענייני משרדו וגם פוליטיקאי לא קטן. בכנס הרצלייה שנערך השבוע במרכז הבינתחומי, הוא זכה למחיאות הכפיים ופירגון אמיתי הן מהקהל שישב באולם, הן מהדוברים על במה והמנחה פרופסור נמרוד אלוני, שלא לדבר על אוריאל רייכמן, שבעת שקדימה הוקמה הוא חלם להיות שר החינוך, כמו סער.
סער ורייכמן החליפו מחמאות זה על ראשו של זה. רייכמן על השר והמרץ שלו והשר שבירך את רייכמן על המפעל האדיר שלו, שהביא היוזמה הפרטית להשכלה הגבוהה בישראל לרמה הכי מתקדמת שלה והעמיד את המשוואה של תואר נחשק תמורת כסף באופן הכי בולט שיכול להיות. כסף, למי שעלול לטעות,הכוונה לכסף פרטי של אנשים בעלי הון שמקימים מוסד אקדמי ומנהלים אותן כמו עסק לכל דבר. המיזם הזה של רייכמן הוליד בין היתר את המותג כנס הרצליה, שחוגג זה 10 שנים לקיומו.
בשנה החמישית לקיומו נתן לו אריק שרון את הלגיטימציה לכנס של המדינה שכל פוליטקאי נלחם כדי להופיע בו, אחרת ייחשב כלא קיים. היה כאשר כאשר שרון נשא את נאום ההינתקות המפורסם והפך את כנס הרצלייה לכנס שבו ראשי ממשלות ונשיאים מבשרים לעם על תוכניותיהם, ולרוב הן חדשות ו"מהפכניות". כך עשה גם שר החינוך סער ביום שני השבוע.
סער מסומן בליכוד מאחד הנסיכים החדשים שאמורים לרשת את נתניהו ביום הימים, אם בדרך הטבע (כלומר לאחר שיפרוש או על ידי התמודדות). סער מרפד את הדרך לצמרת בניסיון לחולל מהפכה באחד המשרדים היותר מסובכים ומורכבים במדינת ישראל. אם באמת יצליח, הרווח יהיה כולו שלנו וגם הוא יוכל לזקוף לעצמו תרומה חשובה למערכת החינוך בישראל. אם ייכשל, הוא שוב ייזכר כעוד שר שלא הצליח להשתלט על מנגנון הפקידות והמערכת המסורבלת של החינוך.
על פי השר, התכנית תכלול מרכיבים של תשתיות, תכנים דיגיטליים והדבקת הפערים הקיימים כיום בין סביבת התלמיד בביתו לבין הסביבה הבית-ספרית. .תוכנית תיושם בתחילה בפריפריה הצפונית והדרומית של ישראל.
סער לא פירט את התוכנית, על מה הן מבוססות, מה התקציב שלהן אבל די היה בדברים שאמר כדי לגרום למרבית יושבי האולם לתמוך בה, ולו רק מפני שיש בה גרעין של תקווה. כי זה מה שמחפשים כיום מרבית אזרחי מדינת ישראל, שלא לדבר על האנשים שעובדים במערכת החינוך. התקווה היא הפתרון היחיד לייאוש האוחז מערכת האת ההורים המורים, הקצינים בצה"ל והתעשיינים.
ילד הוא בסופו של דבר מוצר שמתחיל בקו ייצור מסוים (בית ספר היסודי) ומסתיים בשערי האוניברסיטאות ובמחלקות כוח האדם של חברות הטכנולוגיה וההיי טק. לכולם ברור כיום כי המוצר הזה ששמו תלמיד במערכת החינוך הוא מוצר פגום. המקום שבו צריכים לדאוג לקו ייצור טוב יותר הוא בית הספר. בזמן הקצר שסער שוהה ברחוב שטראוס בירושלים שם שוכן משרד החינוך הוא הספיק ללמוד שבית הספר כמוסד, כסמכות וכבית חרושת לציונים לייצור אותם תלמידים מייצר בכלים ישנים שהיו נכונים לאתמול.
סער לא ניסה לטשטש או לצייר מציאות אוטופית. "מערכת חינוך שמעוניינת להישאר רלבנטית, חייבת להתאים את עצמה לשינויים הטכנולוגיים", קבע השר. "ילדינו חיים בסביבה מתוקשבת. ילד מסוגל ללמוד היום בצורה עצמאית ולהשתמש במגוון טכנולוגיות. אנו צריכים לדעת לרתום את הטכנולוגיות שללו לשירות הפדגוגיה. הדרך הנכונה לעשות זו היא באמצעות התוכנית שבנינו, המוגדרת על ידינו כתפיסה הוליסטית של 360 מעלות. התכנית מתייחסת, בין היתר, לרכיבי תשתית, חיבור לרשת, כיתות חכמות, לוחות אלקטרוניים, מחשבים אישיים, תחזוקה שוטפת וקבועה, התאמה של תוכניות הלימודים, הפקת תכנים דיגיטליים, הכשרה והדרכה".
בהמשך אמר שר החינוך סער, כי בפני ישראל עומדים אתגרים רבים בתחום המבחנים הבינלאומיים שמייצגים את המדדים של מדינות אירופה. "בעוד כשנתיים", הסביר השר, "המבחנים הבינלאומיים יכללו בדיקת ידע במיומנות תיקשוב, ובעוד כשלוש שנים ייערך מבחן חדש שיתמקד באוריינות. על כן, היערכות לעידן החדש היא צו השעה".
לאף אחד לא ברור כיצד התוכנית הזו תיושם ומי יתקצב אותה וכמה שנים יקח לה עד שיבוא שר אחר ויגנוז אותה. סער תיאר מציאות עגומה בחצרות בתי הספר שהוא ממונה עליהם אבל התעלם מאלף ואחד גורמים אחרים שעשויים לפוצץ את התוכנית שלו.
מוקדם עדיין לנבא מה יהיו ציוני הגמר של סער, שכן הוא עדיין לא סגר שנה בתפקיד כאשר יסיים את הקדנציה שלו. דבר אחד ברור: בתעודה שלו ייכתב, כי הוא תלמיד חרוץ. הוא למד מהר מאוד את הפטנט: איך לייצר הבטחות ותוכניות, מבלי לריב עם איש ומבלי להרוס את מה שהיה קודם. שהרי במציאות הפוליטית הישראלית, שבה מדי שנתיים לערך מתחלפת ממשלה, כל שר מבקש להטביע את חותמו ומנפיק תוכניות שיירשמו על שמו בטאבו, ואף יניבו יחסי ציבור ופרסום. יישום התוכניות – טוב זה סיפור אחר, וזה לא בשליטתו של איש, כולל לא של השר.
במערכת החינוך, התופעות הללו בולטות במיוחד. מזה שלושה עשורים מדברים על הצורך ב-"רפורמה בחינוך", בשיפור רמת המורים וההוראה ובהעלאת רמת התלמידים. כך מגיע כל שר חינוך לתפקיד, עם המהפכה שלו.
לימור לבנת, שרת החינוך לשעבר, הביאה לעולם את דו"ח ועדת דוברת, שכמעט ריסק את כל מערכת החינוך והוריד למחתרת את האיש שעל שמו נקרא הדו"ח. הדו"ח הזה, אגב, היה גרוע ביותר לחינוך הטכנולוגי ולתיקשוב.הוא פשוט מחק תחום זה לחלוטין ולא התייחס אליו ב-336 עמודיו – מלבד אמירות כלליות על הצורך בחיזוק המיחשוב החינוך.
פרופסור יולי תמיר, השרה הבאה, הביאה את תוכנית "אופק חדש", שאמורה הייתה לטפל באחת מבעיות היסוד של מערכת החינוך: המורים. הטיפול היה אמור להביא דם חדש למערכת החינוך ולהתמקד באלו שלא רוצים לבוא לעבוד בהוראה בגלל התגמול הנמוך, וכן לעודד את פרישתם של המורים שהמערכת זיהתה כעייפים.
סער לא נגע בתוכנית "אופק חדש", ובכך שבר מסורת ארוכה של שרים אחרים. מנגד, הוא גם לא יצא מגדרו, כדי להניע אותה קדימה. אחרי שמינה כמה אנשים לתפקידי מפתח במשרדו, ולשבחו ייאמר כי הפעם הם באמת מינויים מוצלחים (כגון ד"ר שמשון שושני שהובא כמנכ"ל המשרד), הוא התיישב לתכנן תוכנית ארוכת טווח, כדי לתקוף את כל הבעיות של מערכת החינוך. סער ארז את התוכנית במעטפת שעד היום לא שמענו מאף שר לפניו: התיקשוב. בפרוש העשור השני של המילניום, הבינו במשרד החינוך כי היתרון היחיד האמיתי שיש לישראל על פני מדינות רבות, הוא ההון האנושי, וכי זה הולך ונעלם. ואולי זו באמת הבעיה של מערכת החינוך הישראלית. יותר מדי תוכניות, יותר מדי רפורמות, יותר מדי שרים שבאים כדי להמציא את הגלגל מחדש, והכל מכוונות טובות באמת היטיבה להגדיר זאת מקסין פסברג, מנכ"לית אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית שאמרה כי הגיע הזמן שגורל החינוך של ילדינו יפסיק להיות מופקד בידי פוליטיקאים שבאים והולכים, מי מהר יותר ומי לאט יותר. פסברג,שכמו מנהלים רבים בתעשיה היא מקבלת את התוצר הכמעט סופי של מערכת החינוך, מוטרדת מאוד. בעיקר היא מוטרדת
כיצד אינטל תגייס כוח אדם חדש בעוד חמש ושבע שנים. לדבריה, היא אינה רגועה בעקבות המחשבות לגבי איכות כוח האדם העתידי ומה יקרה למוטיב המצוינות שמאפיין את סף הכניסה לחברות דוגמת אינטל. "כבר היום אנו מתפשרים", אמרה בעצב בסיום דבריה בכנס.
צדקה פסברג באומרה, כי צריך לרתום את הטכנולוגיה והילדים לטובת הפדגוגיה.יש כבר לא מעט עשייה בשטח, אבל זו לא נעשתה מתוך תכנון וראייה לאומית ארוכי טווח. כדי להניע את מערכת החינוך באמת, נדרשת ראייה כוללת, שאחד המנועים שלה הוא התיקשוב. בנושא הזה סער ובכירי משרדו עשו שיעורי בית מוצלחים. העובדה שהתיקשוב חיוני למערכת החינוך, נכונה וברורה. השאלה היא כיצד עושים זאת? תוכנית חומש היא נקודת התחלה טובה, בתנאי שמי שיזם אותה לא יקפא על מקומו, אלא יילחם לא רק על אישורה – כי אם גם על ביצועה.
יש בישראל מספיק ידע, כוח אדם ותעשיית ICT פורחת, אשר יכולים להתגייס ולסייע לסער במשימה שנטל על עצמו. כל שנדרש הוא שהשר ישכנע אותם שתוכנית החומש שלו היא אכן רצינית, ולא עוד חבילה שנארזה מחדש, ובה תוכן בלתי ידוע. סער צריך להבין: אין לו חמש שנים להצליח בתוכנית. אם הוא לא יציג הישגים בטווח הקרוב, כל כוונותיו הטובות והצטיינותו כתלמיד שלומד מהר – יירדו לטמיון.