פוסטים בתגיות: ‘תאונות דרכים’
ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק של חבר הכנסת זאב בילסקי (קדימה), הקובעת כי חברות המפעילות ציי רכב גדולים תחויבנה בתוך מספר חודשים לצייד את כל כלי הרכב במדבקות מיוחדות שעליהן מספר טלפון מקוצר (כוכבית) שיאפשר לנהגים בכביש לדווח לקצין הרכב של אותה חברה על עבירות תנועה שמבצע אותו הרכב.
כיום ניתן לראות לא מעט כלי רכב בכביש שעליהן מדבקות "איך אני נוהג", אבל המדבקות הללו אינן תמיד ברורות, מה גם שתוך כדי נהיגה קשה לחייג את מספר הטלפון הרגיל שמופיע על המדבקות, ולכן האפקטיביות שלהן מוגבלת ביותר. בנוסף, נהגים רבים שניסו לצלצל לאותם מספרי טלפון מדווחים כי לא נענו או קיבלו תגובות לקוניות.
כיום ניתן לראות לא מעט כלי רכב בכביש שעליהן מדבקות "איך אני נוהג", אבל המדבקות הללו אינן תמיד ברורות, מה גם שתוך כדי נהיגה קשה לחייג את מספר הטלפון הרגיל שמופיע על המדבקות, ולכן האפקטיביות שלהן מוגבלת ביותר. בנוסף, נהגים רבים שניסו לצלצל לאותם מספרי טלפון מדווחים כי לא נענו או קיבלו תגובות לקוניות. כעת מבקש ח"כ בילסקי לנצל את עיניהן הבוחנות של כל הנהגים בכביש, כדי לנסות ולצמצם את כמות עברייני התנועה. למרות שזה תפקידה של המשטרה, היא אינה מסוגלת לצערנו להשתלט על כל עברייני התנועה, ואת התוצאות אנו רואים בתאונות הקשות עליהן אנו קוראים מדי יום.
חוק זכתה לכינוי "מלשינון", שעושה לה עוול. לא מדובר בהלשנה, כי אם בדיווח על נהגים שמסכנים את חייהם של אחרים, ומהווים פוטנציאל גבוה לאסונות נוראיים. ההיגיון אומר שבחברה מתוקנת הדברים האלו ייעשו בהסדרה מרצון, אך למרבה הצער, בישראל זה לא עובד.
שני אירועים שקרו בסמיכות זה לזה שוב העלו לסדר היום הציבורי את הסכנות שאורבות בשימוש ברשתות חברתיות ובגלישה באינטרנט בכלל. מדובר בפרשת ההתאבדות של הנער ממרכז הארץ שתלה את עצמו, זמן קצר לאחר שגלש בפייסבוק, ופרשת החשד לאונס קטינה על ידי שני צעירים בני 22 . השניים טוענים כי הצעירה התחתזה ואמרה שהיא בת 17 וכך היא נראית.
לפני כ-12 שנה הזדעזעה המדינה מידיעה קצרה שהופיעה בכל כלי התקשורת, שעסקה בהתאבדותו של חייל צה"ל בשם ערן אדרת ז"ל. החקירה העלתה, כי בטרם התאבד אדרת, הוא כתב באחד הצ'טים באינטרנט את השאלות, "איך הכי טוב להתאבד עם M-16? לאן כדאי לכוון? לראש? מאיזה כיוון לכוון את הרובה לראש?". החוקרים נדהמו לגלות את כמות התשובות ו-"העצות" שקיבל ערן אדרת משורה ארוכה של אנשים מכל רחבי העולם. הטקסטים לא פורסמו, כמובן, אבל הרעיון ברור – ומזעזע.
חדר הצ'אטים של אז הוא הפייסבוק (Facebook) של היום. הרשת החברתית שמחברת בין חצי מיליארד גולשים, מציפה שוב את הסכנות שנשקפות לילדים וצעירים שבסך הכל משתמשים בעכבר ובמקלדת. בשנים האחרונות קשרו את פייסבוק בעיקר עם איומי פדופיליה – שהם חמורים לכשעצמם. אולם, פרשת הנער שהתאבד אתמול (ג') במרכז הארץ בעת שגלש בפייסבוק, העלתה שוב לסדר היום סכנה חמורה נוספת שנשקפת לילדינו במשך כל השנה.
בחודש ספטמבר שנה שעברה דווח כי עירנות גולשים מנעה נסיון התאבדות של צעיר. רשתות חברתיות מהוות פעמים רבות כר נוח לאנשים במצוקה שמביעים בהם את תחושותיהם ונוטים לדווח על נטיות אבדניות. עובדה זו מאשרת את הטענה הכללית שרשת חברתית היא פלטפורמה, שיכולים לקרות בה דברים נפלאים אבל גם עלולים לקרות בה אסונות. הסיפור הוא סיפור של מודעות
למרבה הצער, כמו בדברים אחרים אצלנו, המודעות עולה רק כאשר קורים אסונות דוגמת התאבדותו של הנער המדובר. ביומיים הקרובים נהיה עדים לשלל כתבות וראיונות עם מומחים – ובין היתר עם ראשי עמותת אשנ"ב, שלמרבה הצער והתסכול זוכה לתשומת לב תקשורתית רק כאשר קורים אסונות מחרידים כאלו.
השאלה שנשאלת תמיד במקרים כאלו היא, מה עושים? איך מצד אחד מאפשרים לילדים להתחבר לעולם הווירטואלי ולהפיק ממנו את התועלות הרבות (ויש לא מעט כאלו), ומצד שני לוודא שהגלישה שלהם לא תסתיים באסון. גם הטיעונים השונים, לפיהם התאבדות מגיעה על רקע נסיבות שונות ולא רק מגלישה באינטרנט, אינם רלבנטיים. עצם העובדה שהנער הצליח לייצר שיח בנושא ברשת החברתית והעובדה שהיו כאלו ששוחחו איתו וידעו על כוונותיו, אך לא עשו מאומה כדי להצילו – היא סיבה מספיק טובה כדי להוציא את המבוגרים משלוותם ואדישותם.
חדר הצ'אטים של אז הוא הפייסבוק (Facebook) של היום. הרשת החברתית שמחברת בין חצי מיליארד גולשים, מציפה שוב את הסכנות שנשקפות לילדים וצעירים שבסך הכל משתמשים בעכבר ובמקלדת. בשנים האחרונות קשרו את פייסבוק בעיקר עם איומי פדופיליה – שהם חמורים לכשעצמם. אולם, פרשת הנער שהתאבד אתמול (ג') במרכז הארץ בעת שגלש בפייסבוק, העלתה שוב לסדר היום סכנה חמורה נוספת שנשקפת לילדינו במשך כל השנה.
כפי שכבר נאמר במקרים רבים, אין פתרונות קסם ואפילו טכנולוגיה מתוחכמת לא תסייע פה. הפתרון מתחיל ונגמר בזה שההורים, ולא משנה באיזה גיל הם, יפקחו על ילדיהם. פינת המחשב בבתים רבים הפכה להיות הבייביסיטר האולטימטיבי. הורים רבים, השבים הביתה מיום עמוס ורוצים רק שקט, מקבלים את זה בעזרת המחשב, המעסיק את ילדיהם. ההתמודדות והניסיון להכתיב לזאטוטים משמעת גם בעולם הווירטואלי, אינה פשוטה ודורשת עימותים – בדיוק כשם שהחלטות אחרות של המבוגרים לא תמיד מוצאות חן בעיני הילדים. הפלא הטכנולוגי שרבים מההורים כלל לא חשופים אליו, גורר אותם לוותר לילדיהם, כי בסופו של ערב הם רוצים שקט. אבל השקט הזה, כפי שהוכח, הוא מדומה וזמני – ויכול להוביל לאסונות נוראיים.
בימים הקרובים נשמע בוודאי גם כל מיני רעיונות על הגברת הפיקוח וייסוד חקיקה שתטיל אחריות על ספקי התוכן והאינטרנט, כמו גם על אמצעים טכנולוגיים שונים שתוכננו לסייע להורים למלא את תפקידם. גם למערכת החינוך יש מה לתרום בנושא זה. הפעילות המקוונת של הילדים בבתי הספר מטרידה את המחנכים כבר זמן רב. הם יודעים שהילדים מבלים בעולם אחד בשעות הבוקר, אך מיד כשהם מגיעים הביתה הם מתחברים לעולם שלהם. שם היא הפעילות האמיתית – שם הם מנהלים שיחות, מעבירים מידע וגם כפי שראינו במקרה של אתמול, מסוגלים למרר את חיי החברים עד כדי מעשים אובדניים.
הדרך הנכונה להתמודד עם התופעות האלו היא הכנסת פייסבוק ודומיו לבין כתלי בית הספר. יש להעביר שיעורי הדרכה מאורגנים לבני הנוער שיסבירו כיצד אפשר ליהנות מהרשת החברתית ולא להפוך אותה לאמצעי שיזיק להם. רבים מהמחנכים יגלו עד כמה הילדים כמהים למידע כזה. הם יודעים היטב שיש סכנות בגלישה ברשת ורובם היו רוצים לדעת איך להתגונן. תפקידם של המורים והמחנכים הוא לגדל את הדור הבא של הגולשים, שיצמח לחברה מקוונת קצת יותר סבלנית.
וגם למדינה יש תפקיד. עליה לעודד את כל אותם גופים ועמותות שפועלים כל השנה כדי להסביר וללהתריע מפני סכנות הגלישה ברשת. על משרד החינוך ומשרדים אחרים להקצות לעניין משאבים כספיים לקמפיינים ציבוריים, בכיכובם של ידוענים, כדי להעלות את המודעות במשך כל השנה ולא רק כאשר יש אסונות. הקמפיין צריך להיות משולב הן בהסברה פיסית, במערכי שיעור והדרכה בבתי הספר, בתשדירים במדיות האלקטרוניות ובמדיה המודפסת. ללא המודעות הפעילות של האנשים הטובים שפועלים כל השנה לא תצליח להתרומם.
אבל עם כל הרעיונות האלו אסור להתבלבל:: האדם היחיד שישמור על ילדכם הוא אתם, ההורים. עדיף להתעמת עם הילד האהוב ואפילו לריב איתו, מאשר לטפל בנזקים הפוטנציאליים או חלילה בהספדים. אל תמתינו לאסון הבא, כי אצל רבים מכם הוא ממש מעבר לדלת.
בימים הקרובים נשמע בוודאי גם כל מיני רעיונות על הגברת הפיקוח וייסוד חקיקה שתטיל אחריות על ספקי התוכן והאינטרנט, כמו גם על אמצעים טכנולוגיים שונים שתוכננו לסייע להורים למלא את תפקידם. גם למערכת החינוך יש מה לתרום בנושא זה. הפעילות המקוונת של הילדים בבתי הספר מטרידה את המחנכים כבר זמן רב. הם יודעים שהילדים מבלים בעולם אחד בשעות הבוקר, אך מיד כשהם מגיעים הביתה הם מתחברים לעולם שלהם. שם היא הפעילות האמיתית – שם הם מנהלים שיחות, מעבירים מידע וגם כפי שראינו במקרה של אתמול, מסוגלים למרר את חיי החברים עד כדי מעשים אובדניים.
הדרך הנכונה להתמודד עם התופעות האלו היא הכנסת פייסבוק ודומיו לבין כתלי בית הספר. יש להעביר שיעורי הדרכה מאורגנים לבני הנוער שיסבירו כיצד אפשר ליהנות מהרשת החברתית ולא להפוך אותה לאמצעי שיזיק להם. רבים מהמחנכים יגלו עד כמה הילדים כמהים למידע כזה. הם יודעים היטב שיש סכנות בגלישה ברשת ורובם היו רוצים לדעת איך להתגונן. תפקידם של המורים והמחנכים הוא לגדל את הדור הבא של הגולשים, שיצמח לחברה מקוונת קצת יותר סבלנית
מרץ השנה היה חודש עקוב מדם בדרכים. בין היתר, התרחשה בו התאונה המזעזעת בצומת הנגב, בה נספו ארבעה בני משפחת אטינסקי-גמליאל, לרבות שתי ילדות פעוטות. התאונה זעזעה רבים, בין היתר כיוון שאבי המשפחה, ששהה בארצות הברית, לא היה מסוגל להגיע להלוויית אשתו ושתי בנותיו. מאוחר יותר הוא התראיין אצל יאיר לפיד וסיפר עד כמה התאונה שברה אותו.
הטרגדיה נגעה במיוחד לליבו של אורי קידר, לשעבר מנכ"ל עיריית רעננה ודמות ציבורית מוכרת. נושא תאונות הדרכים מטריד אותו כבר כמה שנים. גם כשהיה מנכ"ל העירייה, בעת שזאב בילסקי עמד בראשה, היה קידר שותף למיזמים שונים שנועדו להלחם בנגע הזה. "התאונה הזו זעזעה אותי והביאה אותי למסקנה כי חייבים לעשות משהו", אמר קידר.
נתונים סטטיסטיים על תאונות הדרכים הקטלניות, העלו מציאות מזעזעת: בעשרים השנים האחרונות 10,500 אנשים קיפחו את חייהם בתאונות. "המדובר ב-500 הרוגים לשנה, יותר מ-40 הרוגים בממוצע לחודש, בין הרוג לשניים מדי יום", אומר קידר, "אני קורא לזה טבח, לא פחות ולא יותר".
המלחמה בתאונות נעשית בדרכים שונות על ידי גופים וארגונים רבים, לצד המאבק מצד גורמי האכיפה. אבל המסר, קובע קידר, כנראה לא מספיק חזק, לא מספיק מזעזע: "כמה ימים אחרי תאונות מחרידות, כגון התאונה של משפחת אטינסקי-גמליאל, כולם מדברים על הצורך בזהירות בדרכים. חצי יום לאחר התאונה אתה רואה פה ושם אנשים שנוסעים יותר לאט, אבל הנושא נשכח במהירות. עוברים הלאה".
יחד עם ידידו, ח"כ בילסקי, שעוסק בכנסת בין היתר גם במלחמה בתאונות דרכים, יזם קידר כנס בבית לוינשטיין, לשם הוזמנה כל הצמרת העסקית והחברתית של ישראל. דיברו שם על הצורך להגביר את המעורבות הציבורית במאבק בתאונות הדרכים ורעיונות שונים הועלו במהלך האירוע. "אחרי הכנס ישבתי עם עצמי וחשבתי", אמר קידר, "דיבורים זה לא מספיק, הגיע הזמן לעשות מעשה. אם אנחנו לא נעשה את המעשה – שום דבר לא ישתנה".
קידר החליט לתקוף את הנושא מהזווית הבסיסית הפשוטה ביותר: מחאה המונית של ציבור הנהגים הבריאים ושלמים (עדיין), שיצהירו על מחויבות אישית לנהוג בזהירות ולשמור על חוקי התנועה. "זו אינה מחאה נגד מישהו מסויים או נגד הממשלה", מסביר קידר, "אלא מחאה נגד המציאות הנוראית של הקטל בדרכים".
קידר הדפיס, על חשבונו, כמות גדולה מאוד של סרטים אדומים, עליהם מצויין הנתון המזעזע של 10,500 ההרוגים מתאונות דרכים בעשרים השנים האחרונות. קידר מתכוון להדפיס עוד כמויות ענקיות. הוא מבקש כעת ליצור קהילה ענקית של נהגים, מכל גיל ומכל מקום, שיתלו את הסרט האדום על מכוניותיהם. "לסרט האדום יש קונוטציות מאוד ברורות", אומר קידר, "ומעבר לצבע שלו, אני רואה בנכונות של נהגים לבוא ולקבל את הסרט האדום, לתלות אותו על מכוניתם, כמעין ברית בלתי כתובה שבה הם מחוייבים לזהירות בדרכים". בנוסף, קידר הדפיס פליירים עם הכותרת "או שנתחיל להיות 'סרוטים' או שנגמור הרוגים", ובהם פרטי מידע על מספרי ההרוגים בכבישים.
"רק מחאה המונית וקולות זעקה אמיתיים, יכולות לחולל את השינוי במציאות שנגזרה עלינו", מאמין קידר. היעד שלו ברור ושאפתני: לחלק שני מיליון סרטים אדומים, שיהיו על כל מכונית ויבלטו בכביש. הוא מאמין שהמעשה ישיג את האפקט הנדרש. כביש מהיר ובו מכוניות רבות עם סרטים אדומים, חייב להשפיע על אופן הנהיגה של נהגים רבים.
הפצת הסרטים היא משימה לא קלה. קידר עומד על כך שענידת הסרט תהיה אקטיבית, ותיעשה באופן יזום על ידי הנהגים עצמם. הוא לא מאמין בחלוקה המונית בצמתים, ללא הסבר ורקע. בשבועות האחרונים הוא מקדיש שעות רבות מזמנו הפרטי, כדי לשכנע גופים וארגונים שונים שיש להם ציי רכב גדולים, או מקומות בהם מגיעים נהגים רבים, דוגמת תחנות דלק, להפיץ את הסרטים. להמשך הפעילות קידר מחפש מתנדבים, שמוכנים לצאת למחאה שנועדה להציל חיים.
קבוצת אנשים ומחשבים www.pc.co.il מצטרפת אף היא לקמפיין של קידר. בכנס המנמ"רים החצי-שנתי, הנערךך בפעם השביעית, שיתקיים ב-19 ביולי במרכז הכנסים אבניו, יחלקו מתנדבים מאות סרטים אדומים לבאי הכנס, שיתבקשו לתלות אותם על מכוניותיהם. גם קציני רכב של חברות היי-טק ייחשפו לקמפיין על ידי מתנדבים ופעילים שנרתמים לרעיון של קידר.
פרטים נוספים http://www.facebook.com/seretadom
