מבין כל המחבלים הרוצחים שיצאו לחופשי בעקבות  שחרור גלעד שליט, אין ספק שהדמות שתיחרט היטב בזיכרון הקולקטיבי שלנו, היא דמותה של המחבלת אמנה מונא. מונא הורשעה ברצח הנער  בן ה-16 אופיר רחום ז"ל, בדצמבר 2009 . היא עשתה זאת לאחר שיצרה איתו קשרים באמצעות רשת האינטרנט ופיתתה אותו להגיע  לפגישה איתה, לאחר ששלחה לו רמזים אינטימיים.

פרשת הרצח הוכיחה שוב ושוב עד כמה רשת האינטרנט והרשתות החברתיות  יכולים להיות מסוכנים עד כדי איבוד חיי אדם. תשומת הלב אומנם הוסתה, בצדק  למניע לרצח, שהוא לאומני,  אבל הכלים שבהם השתמשה  המחבלת הרוצחת שממשים גם סוטים, פדופילים וכל מיני גורמים עוינים שמאיימים על חיי ילדינו.

כאשר פורסמה הפרשה, כמו במקרים רבים אחרים, העלתה לסדר היום שוב ושוב את הסוגיה הכואבת של פיקוח ושמירה על הפעילות של ילדים ובני נוער באינטרנט. כלי התקשורת העלו לשידור מומחים, פעילים של עמותות שונות כמו למשל עמותת אשנ"ב (הח"מ נמנה על הנהלתה) וביקשו לדעת מה צריך לעשות  כדי למנוע מילד בן 16 לתרגם שיחות   צ'ט עם מבוגרים שמתחזים לצעירות מפתות על מנת לבצע בו את זממם.

השאלה הנשאלת היא האם הלקחים הופקו?  האם המודעות  גברה? התשובה למרבה  הצער היא לא. בשנתיים שחלפו מאז אירעו לא מעט מקרים של פגיעה בצעירים על ידי גורמים עוינים, וחלק מהם הסתיימו במוות בעקבות התאבדות של הילדים.

כעת שאותה חלאת אדם מסתובבת חופשייה  על אדמת טורקיה, מן הראוי לנצל את המומנטום הזה  כדי לחזור ולשנן הן באוזני ההורים והן בעיני הילדים, את כללי הזהירות  שיש לנקוט בעת גלישה ברשת החברתית או בכל פורום אחר.

בישראל פועלת מזה 11 שנה עמותת "אשנב", שהוקמה על ידי קבוצה של פעילים, בראשותו של ד"ר אבשלום אדרת. הרקע להקמתה היה אסון אישי שפקד את משפחת אדרת, לאחר שבנה, ערן ז"ל, התאבד במהלך שירותו הצבאי. בחקירה שנערכה לאחר  מכן התברר כי  הוא למד על שיטות התאבדות מהתכתבויות וטיפים שקיבל מ"חברים" איתם היה בקשר ברשת האינטרנט, ברחבי העולם. מאז  פועלת העמותה באופן שיטתי ובהתמדה בפעילות של הדרכת הורים ובני נוער העוסקת בנושא של כללי זהירות בגלישה ברשת http://eshnav.org.il/default.asp?PageID=44

.

ביום ראשון הקרוב אמורים נועם ואביבה שליט להתחיל לצעוד, מביתם שבמצפה הילה אל בית רוה"מ בירושלים. האהדה שלה הם זוכים מהציבוור הרחב מחממת את הלב. סקר שערך ידיעות אחרונות אתמול הראה, ש-72 אחוזים מהציבור בעד החזרת שליט בכל מחיר. חבר הכנסת יעקב כץ, שהתראיין הבוקר בקול ישראל, אמר שכאבא הוא מזדהה עם משפחת שליט האצילה ,אבל לטענתו מדינה צריכה לעבוד לפי השכל ולא הרגש. שחרור המחבלים לטעמו, ולטעמם של לא מעטים שתומכים בו, יביא לרצח ישראלים רבים בידי אותם מחבלים שישוחררו.

  העמדת המשוואה הקשה  הזו  בין הדרישה להחזרת שליט לבין המחיר מטעה ומסיתה את הויכוח מהעיקר.

בני משפחת שליט וכל ההמונים התומכים בהם, אינם מתערבים במחיר שישראל צריכה  לשלם..למחיר שנקבע  ובגללו המו"מ תקוע כבר חצי שנה, אחראים באותה מידה ישראל והחמאס. זה טיבו של מו"מ. אם אכן היה כזה.   אבל גם אם נלך על  המוטיב של השכל ורגש הרי שהשכל של משפחת שליט ומרבית הציבור בישראל אומר כי, מדינה שביום שני העלתה לחלל לווין ריגול מהמתקדמים בעולם, מדינה שהצבא שלה נחשב לטובים שבעולם, בוודאי במזרח התיכון, לא יודעת היכן נמצא חייל במרחק שעתיים נסיעה מת"א, באזור שבמשך שנים היה בשליטתנו. זוהי מדינה שמפחדת מ-400 רוצחים, כאילו שכל האחרים בחמאס הם צדיקים והם רק ממתינים לבואם של  האסירים כדי לצאת לפיגועים וכאילו שבזמן שאותם רוצחים יושבים כאן, לא היו פיגועים מסוג זה או אחר. השכל של משפחת שליט לא מצליח  להסביר איך כיצד מדינה שיש לה  את שירותי הביטחון הטובים  ביותר לא הביאו את המודיעין הדרוש כדי לשחרר את החייל. 

ועדיין בענייני שכל. מבחן התוצאה הוא המבחן הקובע. ,ארבע שנים הם זמן מספיק ארוך שאיפשר הן לאולמרט והן לנתניהו לקבל החלטות. ההסתתרות מאחורי תג  המחיר  מסתמכת על הזיכרון הקצר של הציבור שלא  יודע שגם בעבר שילמנו מחיר "יקר" עבור חיילים חטופים ולמרבה הצער גם עבור גופות. תמונת המצב היום, ככול שאנו יודעים, היא שתג המחיר  ידוע. הוא לא  השתנה בחצי השנה האחרונה ולא ישתנה.

ככול שחולף המן הוא יעלה. החמאס לא זקוק לצעדת מחאה של משפחת שליט  ומאות אלפי האוהדים שלהם, כדי להעלות או להוריד את המחיר.  בוודאי אחרי פרשת המשט שגבתה מישראל מחיר מדיני כבד ביותר, השיא שלו היה אמש כאשר שר החוץ ליברמן ביטל בהרף עין את הסגר המדיני על עזה לאחר שהסגר הפיסי מתמוסס. עד לפרשת המשט היה גלעד שליט הנכס  העיקרי  שהיה בידי חמאס, ובזכותו הוא  הפך לפרטנר למו"מ עקיף עם ישראל והעולם. ככול ששליט מוחזק יותר שנים בכלא כוחו של החמאס עולה. החזרתו לישראל  תשמיט  כל  בסיס  לקשר איתו ויתכן שגם עם העולם. המחיר ישאר אותו מחיר והדבר היחיד שעוד יכול לשנות את המשוואה הזו הוא מהלך בלתי שגרתי שמדינת ישראל תעשה, מה שלא עשתה עד היום.אבל מי ערב לנו שמה שלא נעשה לפני ארבע שנים ואולי היה חלון הזדמנויות חד פעמי, יצליח כעת?

כל  הדברים האלו אינם מעניינים את אביבה ונועם שליט. הם שלחו את בנם החייל לצבא מתוך הכרה, שיכול להיות שהוא יסכן את חייו אבל  יכול להיות שאם יפול בשבי, מדינת ישראל תעשה הכל כדי לשחררו. מבחן התוצאה מוכיח שלא נעשה כנראה הכל.  

פרשת שליט משדרת מסר אחר, קשה ביותר לכל המתגייסים העתידיים: מדינת  ישראל לא יודעת להתמודד עם כאב של משפחות שבנם נמצא בשבי. מדינת ישראל מתמודדת מצויין עם השכול,, עם האבדן, עם טקסי זיכרון, עם  ניחומים ונאומים למשפחות השכולות ביום הזיכרון..  משפחת. שליט יוצאת לצעדת החיים שלה, כדי שלא להצטרף למשפחות השכול. אף אחד בעולם לא עושה את זה מרצונו.  

ואם נחזור לרגש והשכל: ממשלה אכן צריכה לעבוד לפי השכל אבל היא אינה יכולה להיות אטומה לגמרי לרגש. הצעדה ביום ראשון אמורה להזכיר למנהיגים שלנו שהם לא מנהלים אבנים וקוביות על לוח שחמט אלא מדינה שיש בה בני אדם, שרוצים את הדבר הבסיסי ביותר שכל הורה רוצה: לקבל את הילד בחזרה. וכל השאר פשוט לא מעניין אותם.

בגלי צה"ל משודרת מדי יום שישי,  תוכנית ותיקה הנקראת קולה של אמא, שבמסגרתה אמהות לחיילים מוסרות ד"ש לבניהן אי שם ואם זה מתאפשר הן מדברות איתו בשידור חי. ביום שישי, (אתמול) שודרה ביומן ערוץ 2 כתבה מצמררת עם  אביבה שליט אמא של גלעד. אביבה לא יכולה לצלצל לתוכנית  של גלי צה"ל ולדבר עם בנה השבוי בידי החמאס.  במקום זה היא החליטה  הלעניק  ראיון נדיר לעמנואל רוזן.אביבה שבו היא דיברה על גלעד שלה. גלעד הבן  שיצא ביום אשון 925 יום לדרום, נפרד מאבא שלו , ומאז לא ראתה ולא שמעה ממנו.   כמה ימים לאחר חטיפתו, יצאה ממשלת ישראל למלחמה בלבנון כשבין מטרות המלחמה: החזרת השבויים הביתה. הכוונה הייתה   לשליט  ולשלושת החטופים שנשבו בלבנון.  החטופים הוחזרו בארונות למשפחותיהם, ושליט, לפי כל הסימנים עדיין בחיים, בשבי החמאס.  מאז חלפו 925 ימים שבהם נמשכים המאמצים להחזירו, תוך גיבוי עצום  של עשרות אלפי אנשים מכל שדרות העם, שרוצים את  הילד בבית. הגיבוי הופך לאט לאט  לתנועת מחאה עממית, שעוד מעט תצא  לרחובות. הכל כבר מוכן וכולם מקווים שהתוכניות המפורטות שכבר קיימות לא תצאנה לפועל, ואת מקומן של ההפגנות יתפסו החגיגות לרגל החזרתו של שליט הביתה, לאמא שלו, לחדר שלו, לגינה היפה שבחצר ביתו, שחלק מהעצים בה, ממתינים לו כדי שישלים את מלאכת הגיזום, ואמא ואבא יוכלו לראות שוב את ראש הנקרה מחלון ביתם.

 המאבק של משפחת שליט ייזכר כעיקר באצילות שלו, באיפוק. גם את הדברים הקשים ביותר שיש לנועם, האבא, לומר לרוה"מ וכל השרים, ויש לו  כל ההצדקה המוסרית לעשות זאת, הוא אומר זאת בדברי נועם, בשקט מאופק, שמקפיץ לך כל נים, כל עצב רגיש, עמוק עמוק בפנים.  אביבה עשתה זאת שוב אמש. היא אמרה בכנות למראיין כי איפוק זה סגנון חייהם והם לא משחקים למול מצלמות או זרקורים.הם לא מכירים דרך אחרת להיאבק.

אביבה דיברה על גלעד הבן. היא ביקשה להכניס את כל הסיפור שלו למסגרת הצרה, המאוד בסיסית  שכנראה נשכחה מאיתנו  של אמא שרוצה את בנה בבית.  בלהט האירועים והמאבקים. גלעד שלה הפך  להיות חלק מסלוגן "עסקת שליט" או  חלק  ממו"מ עסקי או פוליטי, שיש לו  תג מחיר, וכל עוד המחיר גבוה המדינה אינה יכולה\ רוצה  לשלם אותו.

ביום ראשון, לפני 925 יום, כשגלעד חזר לצבא, אף אחד ממשרד הביטחון לא אמר להוריו שיש  מחיר להחזרתו של גלעד הביתה אם חס וחלילה יקרה לו משהו. להם, כמו לגלעד עצמו, היה ברור מאליו  שלהחזרת שבוי הביתה אין בכלל שאלה של מחיר אלא שאלה של זמן מתי להחזירו.

לפני 14 יום הכל השתנה. ישראל יצאה למערכה, מוצדקת לכאורה, להפסיק את ירי הטילים על מיליון אזרחים שסובלים ממנה כבר 8 שנים. כוחות צה"ל פועלים בעזה, במקום שבו גלעד שליט, כנראה מוחזק.

כלקח ממלחמת לבנון, מדינת ישראל לא הגדירה במפורש את יעדי המבצע. אבל לכולם היה ברור, שהמבצע הזה, לא יכול להיחשב כמוצלח, אם בין תוצאותיו הסופיות  לא יכללו תנאים או מועד מדויק להחזרת גלעד שליט. התובנה הזו חוצה את כל  קצוות הקשת הפוליטית, את כל קצוות החברה הישראלית בין אלו שבעד החזרת שבויים ובין אלו שמתנגדים. זוהי הזדמנות פז,\ זהב, להחזיר את הילד הביתה. אם כוחות צה"ל יסוגו, הפסקת האש תיכנס לתוקפה וגלעד עדיין שם, גם אביבה שליט מבינה שהסיפור הזה נגמר מבחינתה והיא לא יודעת מתי תראה אותו שוב אם בכלל.

זה לא פשוט. זה לא טריוויאלי. לשוביו  האכזרים של גלעד יש כעת פחות מוטיבציה לנהל מו"מ מאשר לפני המלחמה. ישראל רוצה לראות את החמאס על הברכיים. ישראל יודעת שככול שהיא משפילה אותו חייו של גלעד בסכנה, ו-14 ימי המלחמה הם הימים הקשים ביותר שעברו על משפחת שליט." אני מתפללת שהם לא ישתגעו" אמרה  אביבה לעמנואל רוזן.

אביבה דיברה בתור אמא של גלעד. היא  רוצה לראות אותו שוב בחדרו הפרטי, אותו היא לא מוכנה לחשוף בפני איש כי לא ביקשה ממנו רשות. היא מבקשת ממנו סליחה על שהפך להיות הילד של כל עם ישראל. היא רוצה כבר להיות אחרי ההמולה שתלווה את חזרתו הביתה, ולהישאר עם גלעד שלה ובני משפחתו. זה קולה של אמא, שמוסרת ד"ש עצוב לבנה השבוי, ומבקשת ממנו סליחה שלוקח לנו כל כך הרבה זמן להחזיר הביתה חייל מהשבי.

המלחמה הזו כמו האחרות, גבתה כבר מחיר דמים ו-10משפחות כבר הצטרפו למשפחות השכול. עשרות אלפי אמהות ונשים אינן ישנות כבר למעלה משבועיים, דואגות וחוששות לרגע הנורא מכל שבו ידפקו על דלתם בשעת בוקר מוקדמת. לאביבה זה קרה. אמנם הבשורה היא קיבלה שבנה חי, אבל בשבי. אי אפשר להעריך  או להשוות בין הסבל של המשפחות ששכלו את היקר  להן מכל אבל  לפחות יודעות שהוא הגיע למנוחה ולנחלה ויש למי לבוא  ולבכות,  לבין אמא שחולמת כל לילה על בנה, מדברת איתו, וקמה אל בוקר של אי ודאות, כשהיא לא יודעת מה קורה איתו, אם הוא חי בכלל ואם כן באיזה מצב.

הכאב והסבל שמלחמות מביאות על בני אדם אינם יודעים גבול. כשמדינה יוצאת למלחמה היא  צריכה לדעת שיש לה את החוסן הנפשי לשלם כל מחיר כדי להציל כל חייל בכל מקום. כך חונכו הדורות שהקימו את המדינה הזו, כך הם חינכו את  בניהם. כך נועם ואביבה חינכו את גלעד, מרגע שעמד על דעתו. הם רוצים מאוד להוכיח לו שהם לא טעו וכשהוא יבוא יגידו לו בשם כולנו: סליחה, בן, שלקח לנו כל כך הרבה זמן לשחרר אותך. ברוך הבא.