יהודה קונפורטס – בלוג

פוסטים בתגיות: ‘שטרית’

לפני כתשע שנים, ב-25 בדצמבר 2001, אישרה הכנסת את חוק המידע הגנטי, שנחשב לאחד החוקים המרכזיים בתחום המידע הרפואי במדינת ישראל. החוק נדון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת שעסקה בו רבות, במקביל לדיון הציבורי הרחב. לחוק יש שתי מטרות מרכזיות: האחת היא הסדרת הייעוץ הגנטי שניתן על ידי גורמים שונים ועריכת בדיקות גנטיות, והשנייה היא הגנה על פרטיותו של הנבדק ושמירה על סודיות המידע הגנטי האישי שלו.

בסוף השבוע שעבר נערך בקריה האקדמית קריית אונו כנס שציין "כמעט עשור לחוק המידע הגנטי". אחד המשתתפים המרכזיים בו היה חבר הכנסת מאיר שטרית, שנמנה על יוזמי הצעת החוק, ומשמש כיום כיושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. ח"כ שטרית סיפר, כי השימוש הרחב שנעשה בחוק מביא לכך שרופאים ואנשי גנטיקה חשופים יותר מתמיד לתביעות על רשלנות, מאחר והחוק מאפשר לחשוף מידע בכל תהליכי הטיפול.

חברות הביטוח "חוגגות" על חשבון החוק ומעלות את התעריפים. מאחר והמידע הגנטי שניתן לבדיקה הוא זמין יחסית, רופאים רבים שולחים מטופלים לבדיקות יקרות ומיותרות – העיקר להתגונן מפני האח הגדול, שיודע היום הכל, ויכול בעזרת בדיקות פשוטות לגלות דברים שעד כה לא ידענו. אולם ככול שהשימוש בגנטיקה ובמידע גנטי הולך ונעשה נפוץ יותר, עולה השאלה: מי אחראי לכך שהמידע הרגיש הזה יישאר רק בידי הגורמים שצריכים לדעת עליו?

המודעות בקרב הציבור הרחב לגבי חשיבות המידע הגנטי והזכות לפרטיות אינה אחידה. ד"ר פנינה ליפשיץ אבירם, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית, עסקה בנושא זה בעקיפין. לדבריה, בעוד שעל פי החוק חובה לקבל הסכמה לשם ביצוע בדיקה גנטית, מדובר בבדיקה השונה מטיפולים רפואיים אחרים, משום שהיא עוסקת במידה רבה בידע הסתברותי ויש בה אלמנט של חיזוי. לכן, הסבירה, יש לתת הסבר לנבדק, כדי שייקח את זה בחשבון.

האם כל הרשויות שיש להן היתר לעסוק בבדיקות גנטיות ובמידע המופק ממנו אכן עושות הכל כדי להסביר לנבדקים את ההשלכות של הבדיקות הללו? האם כל אזרח יודע היטב מתי הוא חייב לשתף אחרים במידע הגנטי שלו ומתי הוא יכול להתנגד? נכון הוא שהחוק מפעיל מנגנונים שונים שמגדירים במדויק מי רשאי לעשות מה ומתי, אבל בעולם הדיגיטלי בו אנו חיים – עולם שבו שמירה על מאגרי מידע היא משימה כמעט בלתי אפשרית – זו שאלה שהמחוקק חייב לתת לה תשובה.

לא במקרה חבר הכנסת שטרית, שהיה מיוזמי החוק, הוא גם זה ששמו נקשר בחוק הביומטריה, שמציע בין היתר להקים מאגר מידע עם נתונים ביומטריים על כל אזרחי המדינה. השאלות שנוגעות לאבטחת המידע בהקמת מאגר שכזה, צריכות להישאל – לגבי שני החוקים.

חברי הזרוע המחוקקת והזרוע המבצעת אינם מבינים לעומק את חשיבות ענף ההיי-טק לכלכלה ולמשק הישראלי ● הם עלולים להתעורר יום אחד ולגלות לחרדתם, כי הענף שבק חיים בשל העובדה שלא טרחו לסייע לו ● רשמים מדיון  על  המשבר בהיי טק בוועדת המדע*

במחצית השנייה של הדיון על המשבר בהיי-טק, שנערך אתמול (ד') בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, התנצל ח"כ מאיר שטרית, יו"ר הוועדה,  כי עליו לצאת באמצע הדיון, מאחר ויש דיונים על התקציב בוועדת הכספים, ו-"זה מאוד חשוב".

בדיון על התקציב בוועדת הכספים, התנהל ויכוח על היטל הבצורת, לאחר ביטול המע"מ על הפירות והירקות. איש מחברי ועדת הכספים לא איים שלא להצביע בעד, אם למשל, תקציב המדען הראשי לא יוגדל, או אם הממשלה לא תצא ביוזמות מיידיות להגדלת התעסוקה בענף, או לא תשחרר פרויקטים בתחום המיחשוב וה-IT בהיקף של 1.5 מיליארד שקלים. אף אחד מחברי הוועדה לא קרא לממשלה שתפסיק לשחק במשחקים מסוכנים עם אינטל וחברות אחרות שרוצות להשקיע כאן, והעיקר שלא תבריח אותם עם הבירוקרטיה הממאירה.

אילו חברי ועדת הכספים היו באים לחדר הדיונים של ועדת המדע והטכנולוגיה, הם היו שומעים שהדיבורים על סיום המיתון, ואווירת "הרע כבר מאחורינו" – הם דיבורים נחמדים, אלא שאינם תואמים את המציאות.

יש בין חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות, רבים אשר מסרבים להבין, כי ענף ההיי-טק ושלוחותיו, איננו משק אוטרקי, משמע כזה הפועל אך ורק למען עצמו. הנתונים ידועים וגלויים מזה כמה שנים. בכל פעם שמביאים אותם לשולחנות הדיונים בכנסת או בממשלה, יימצא אותו חבר כנסת תורן שירים גבה ולא יאמין כי אלו הם הנתונים: המיתון כבר שלח הביתה 7,500 עובדים, והוא מאיים על מקור פרנסתם של עוד 8,000 עובדים בענף. תחשיב לפי הנוסחה של ארבעה עובדים על כל מהנדס, מביא לנתון המזעזע לפיו בתוך שנה ילכו הביתה 40 אלף עובדים מהענף ומסביבתו.

אחד ממשתתפי הדיון בוועדת המדע, אמר אתמול, כי בהבדל ממפעל ייצור, הרי שבענף ההיי-טק, השכל הולך הביתה לישון יחד עם העובד, ואינו נשאר במפעל. המשמעות של משפט בדחני זה, היא שההון האנושי הוא הדבר החשוב ביותר שיש לענף. אלא שאין זה "סקסי": מפעלים מקבלים מענקים על ימין ועל שמאל, כדי לרכוש מכונות, ציוד, דברים ברי קיימא. אף אחד לא יודע מה התועלת שיוצאת ממענקים אלה בסופו של דבר. אולם כאשר תעשיית ההיי-טק מבקשת שיאפשרו לה להעסיק את העובדים, הלא הם "קו הייצור" שלה – אף אחד לא קם ונלחם על מימוש בקשה זו. כל פוליטיקאי יגיד לך שזה חשוב. עד כדי כך חשוב, שבכנסת מתפתחת תחרות קשה בין חבריה – מי מביניהם יסייע יותר להיי-טק. פורומים קמים למען הענף, חוקים נחקקים בעדו. בקיצור: מעולם לא היה ההיי-טק על סדר יומה של הכנסת כל כך הרבה, שבמשך זמן כה קצר.

התרומה של ההיי-טק למשק ולכלכלה היא דבר מדיד וממשי. אין המדובר בתיאוריות וגם לא במצגות. אלו נתונים שכבר נמדדו, נחקרו ונלמדו. כולם קראו אותם, התווכחו עליהם ורק שרי הממשלה אינם רואים אותם, או חלילה – אינם מבינים את המשמעות הנגזרת מהם. לדידם, בעל הבסטה בשוק מחנה יהודה, אשר מאיים לשרוף את המועדון אם יהיה מע"מ על ירקות ופירות – הוא מישהו שכדאי להיאבק למענו. אותם חברי ממשלה שאינם נוקפים אצבע למען ענף ההיי-טק, לא מבינים כי בשל אותה הזנחה, הבנים והבנות שלהם, שירצו ללמוד ולהצטרף לתעשיית ההיי-טק – לא ימצאו עבודה בתחום בתום הלימודים.

אחריות מסויימת מוטלת גם על ראשי התעשייה שלנו. הם שקטים מדי, מנומסים מדי, מחייכים מדי, באים לישיבות כשקוראים להם, אומרים את דבריהם, מזדעזעים לפעמים ממה שהם רואים שנעשה בפרלמנט של המדינה, ואז חוזרים הביתה לעיסוקיהם. כולם בטוחים שהם ימשיכו לסחוב את העגלה זו, ימצאו תעסוקה למוחות המוכשרים שמסיימים את לימודיהם ואפילו יביאו כמה אקזיטים יפים שיכניסו דולרים למדינה.

הם, חברי הכנסת והשרים, אינם מעלים כלל על דעתם את האפשרות כי כל זה עלול להיעצר יום אחד. שמאות אלפי עובדים מתעשיות שמבוססות על ההון האנושי המקומי – ימצאו את עצמם בלשכת העבודה. לא יהיה להם כסף לקנות פירות ירקות (עם או בלי מע"מ), והממשלה לא תוכל לגבות את המיסים שהיא רוצה.

אתמול, בוועדת המדע, תסריט האימים הזה נראה קרוב, כל כך קרוב עד שבא לבכות
 פורסם לראשונה ב-www.pc.co.il

350 אלף יותר מדי

לפני 10 שנים,בשלהי האינתיפאדה השניה, החליטה ממשלת ישראל להנפיק לכל תושבי מדינת ישראל תעודת זהות  "חכמות". הכוונה לכרטיס מגנטי, עשוי פלסטיק, שיהיה עליו שבב חכם, שבעזרתו נוכל להזדהות טוב יותר בפני מי שיבקש וגם לעשות איתו הרבה מאוד פעולות מול המוסדות הרשמיים שלנו.

 אחת הסיבות שהממשלה החליטה ללכת על הטכנולוגיה שהיתה אז חדשנית במיוחד, בעולם, היתה ביטחונית: ריבוי התעודות הכחולות המזויפות המסייעות למחבלים מתאבדים לחדור לישראל.

ביום שני השבוע, 8 שנים לאחר שהמכרז הראשון יצא לדרך, חתם שר הפנים, מאיר שטרית, על ההסכם עם חברת HP  על החוזה להנפקת התעודות, שתחל, אי"ה, בעוד שנה בערך.  השאלה מדוע היה צריך להמתין 8 שנים, יקרות כל כך,   מדוע המדינה לא הצליחה לצאת מהבוץ אליו נקלעה היא שאלה שמן הסתם ראוי שמבקר המדינה יחקור אותה.  במיוחד לאור הצהרתו של השר שטרית , בטקב החתימה שאמר כי בישראל יש היום 350 אלף תעודות מזויפות. צא וחשב כמה זיופים אפשר היה למנוע אילו כל האחראים לכך בממשלה, במשרד הפנים, באוצר, היו לוקחים את  עצמם קצת יותר ברצינות והיו עושים הכל כדי שהפרויקט הזה, ייצא לדרך.

כי בשורה התחתונה שום דבר לא השתנה. במכרז הראשון ב-2003  HP    היתה הזוכה. בגלל ערעור שהוגש על ידי החברה שהפסידה EDS , בית משפט פסל את המכרז תוך שהוא מותח ביקורת  קשה ביותר על המדינה  ועל מי שעמד מאחורי המכרז. ב-2005 יצא מכרז חדש, והפעם הבטיחו  שהופקו כל הלקחים. לא ממש. ב-2007 שוב זכתה HP לאחר שבסך הכל למכרז נגשו 2 חברות . דפוס בארי נפסלה. בסוף 2007 , כאשר השר שטרית  נכנס למשרדו, החליט שהסאגה הזו צריכה להיפסק. אבל לקח לו לולמנכ"לו, אריה בר, שנה בדיוק, כדי לחלץ את המדינה מהברוך של התעודה החכמה שבינתיים כבר הפסיקה להיות חכמה. בינתיים המשיכו הזייפנים לחגוג, ובקצב של 350 אלף תעוודת ל-10 שנים, אז בכל שנה שהתעודה לא היתה מונפקת, עוד 35 אלף  אנשים קיבלו תעודות לא שלהם. אבל זה לא הזיז כל כך לשטרית  ובר. זה האחרון החליט שלמרות    ש-HP זכתה במכרז, זה עדיין לא סיבה לתת לה  את מה שהיא מבקשת עבור הנפקת כל תעודה: 64 שקלים. בר פנה לחשב הכללי, שוקי אורן וביקש לבטל את המכרז. התגובה לא איחרה  לבוא ו-HP פנתה לערכאות.בינתיים גם דפוס בארי, שנפסלה במכרז, פנתה גם היא לבית המשפט בטענה כי HP לא ממש עמדה בכל התנאים. העתירה של HP נגד המדינה הסתיימה בפשרה: העתירות יוסרו , המכרז יבוטל דהפקטו, והמדינה תכנס למו"מ עם HP . בית המשפט קצב לשני הצדדים 90 יום. הויכוח היה כמה כסף תוריד HP למדינה בתמורה  לקבלת המכרז. הפשרה שהושגה, הוגנת יחסית: HP תקבל  47 שקלים לתעודה, אבל תקבל התחייבות להזמנה של חמישה מיליון תעודות, פי2 מההתחייבות של המדינה במכרז שנפסל. שלוש שנים, כדי להתווכח על פחות מ-20 שקל? מישהו חישב את הנזק שעלול להיגרם או כבר נגרם  למדינה על כל תעודה שזויפה בתקופה זו?

אבל הימים ימי דמדומים. אין ממשלה, אין כנסת,  ואיש הישר בעיניו יעשה. שטרית הבין שאם לא יגזור כעת את הקופון,  זרי הפרחים יגיעו למחליפו אחרי הבחירות. והוא אכן גזר את הקופון באופן מלא. כי בסופו של דבר אף אחד לא יזכור איך כל זה התחיל: מחבלים נכנסים לת"א עם תעודות מזויפות, גורמי הביטחון דורשים מייד תעודות חכמות. הם לא  יכולים לומר שמבוקשם לא התקבל, רק שחלפו 10 שנים יקרות מאז, ואת המחיר האמיתי, שר ההיסטוריה ישפוט.

תם ולא נשלם. מעל ההסכם החתום נמצא עדיין ענן, התביעה שמתנהלת בבית המשפט בעקבות עתירות דפוס בארי שמבקש לבדוק שוב את  כל פרטי הזכייה של HP במכרז שבוטל, בטענה כי היא לא ממש עמדה בכל התנאים.

 בעוד שנה  יוכח אולי שמדינת ישראל יודעת להנפיק תעודות זהות חכמות, אבל לכתוב ולנהל מכרזים   היא בוודאות לא יודעת ואולי גם לא מסוגלת. 8 שנים, יותר מדי, 350 אלף  תעודות מיותרות.

.