פוסטים בתגיות: ‘צעדת מחאה’
ביום ראשון הקרוב אמורים נועם ואביבה שליט להתחיל לצעוד, מביתם שבמצפה הילה אל בית רוה"מ בירושלים. האהדה שלה הם זוכים מהציבוור הרחב מחממת את הלב. סקר שערך ידיעות אחרונות אתמול הראה, ש-72 אחוזים מהציבור בעד החזרת שליט בכל מחיר. חבר הכנסת יעקב כץ, שהתראיין הבוקר בקול ישראל, אמר שכאבא הוא מזדהה עם משפחת שליט האצילה ,אבל לטענתו מדינה צריכה לעבוד לפי השכל ולא הרגש. שחרור המחבלים לטעמו, ולטעמם של לא מעטים שתומכים בו, יביא לרצח ישראלים רבים בידי אותם מחבלים שישוחררו.
העמדת המשוואה הקשה הזו בין הדרישה להחזרת שליט לבין המחיר מטעה ומסיתה את הויכוח מהעיקר.
בני משפחת שליט וכל ההמונים התומכים בהם, אינם מתערבים במחיר שישראל צריכה לשלם..למחיר שנקבע ובגללו המו"מ תקוע כבר חצי שנה, אחראים באותה מידה ישראל והחמאס. זה טיבו של מו"מ. אם אכן היה כזה. אבל גם אם נלך על המוטיב של השכל ורגש הרי שהשכל של משפחת שליט ומרבית הציבור בישראל אומר כי, מדינה שביום שני העלתה לחלל לווין ריגול מהמתקדמים בעולם, מדינה שהצבא שלה נחשב לטובים שבעולם, בוודאי במזרח התיכון, לא יודעת היכן נמצא חייל במרחק שעתיים נסיעה מת"א, באזור שבמשך שנים היה בשליטתנו. זוהי מדינה שמפחדת מ-400 רוצחים, כאילו שכל האחרים בחמאס הם צדיקים והם רק ממתינים לבואם של האסירים כדי לצאת לפיגועים וכאילו שבזמן שאותם רוצחים יושבים כאן, לא היו פיגועים מסוג זה או אחר. השכל של משפחת שליט לא מצליח להסביר איך כיצד מדינה שיש לה את שירותי הביטחון הטובים ביותר לא הביאו את המודיעין הדרוש כדי לשחרר את החייל.
ועדיין בענייני שכל. מבחן התוצאה הוא המבחן הקובע. ,ארבע שנים הם זמן מספיק ארוך שאיפשר הן לאולמרט והן לנתניהו לקבל החלטות. ההסתתרות מאחורי תג המחיר מסתמכת על הזיכרון הקצר של הציבור שלא יודע שגם בעבר שילמנו מחיר "יקר" עבור חיילים חטופים ולמרבה הצער גם עבור גופות. תמונת המצב היום, ככול שאנו יודעים, היא שתג המחיר ידוע. הוא לא השתנה בחצי השנה האחרונה ולא ישתנה.
ככול שחולף המן הוא יעלה. החמאס לא זקוק לצעדת מחאה של משפחת שליט ומאות אלפי האוהדים שלהם, כדי להעלות או להוריד את המחיר. בוודאי אחרי פרשת המשט שגבתה מישראל מחיר מדיני כבד ביותר, השיא שלו היה אמש כאשר שר החוץ ליברמן ביטל בהרף עין את הסגר המדיני על עזה לאחר שהסגר הפיסי מתמוסס. עד לפרשת המשט היה גלעד שליט הנכס העיקרי שהיה בידי חמאס, ובזכותו הוא הפך לפרטנר למו"מ עקיף עם ישראל והעולם. ככול ששליט מוחזק יותר שנים בכלא כוחו של החמאס עולה. החזרתו לישראל תשמיט כל בסיס לקשר איתו ויתכן שגם עם העולם. המחיר ישאר אותו מחיר והדבר היחיד שעוד יכול לשנות את המשוואה הזו הוא מהלך בלתי שגרתי שמדינת ישראל תעשה, מה שלא עשתה עד היום.אבל מי ערב לנו שמה שלא נעשה לפני ארבע שנים ואולי היה חלון הזדמנויות חד פעמי, יצליח כעת?
כל הדברים האלו אינם מעניינים את אביבה ונועם שליט. הם שלחו את בנם החייל לצבא מתוך הכרה, שיכול להיות שהוא יסכן את חייו אבל יכול להיות שאם יפול בשבי, מדינת ישראל תעשה הכל כדי לשחררו. מבחן התוצאה מוכיח שלא נעשה כנראה הכל.
פרשת שליט משדרת מסר אחר, קשה ביותר לכל המתגייסים העתידיים: מדינת ישראל לא יודעת להתמודד עם כאב של משפחות שבנם נמצא בשבי. מדינת ישראל מתמודדת מצויין עם השכול,, עם האבדן, עם טקסי זיכרון, עם ניחומים ונאומים למשפחות השכולות ביום הזיכרון.. משפחת. שליט יוצאת לצעדת החיים שלה, כדי שלא להצטרף למשפחות השכול. אף אחד בעולם לא עושה את זה מרצונו.
ואם נחזור לרגש והשכל: ממשלה אכן צריכה לעבוד לפי השכל אבל היא אינה יכולה להיות אטומה לגמרי לרגש. הצעדה ביום ראשון אמורה להזכיר למנהיגים שלנו שהם לא מנהלים אבנים וקוביות על לוח שחמט אלא מדינה שיש בה בני אדם, שרוצים את הדבר הבסיסי ביותר שכל הורה רוצה: לקבל את הילד בחזרה. וכל השאר פשוט לא מעניין אותם.