פוסטים בתגיות: ‘ענן’
תשע"א תיזכר כשנה טובה. זו הייתה שנת היציאה מהמיתון, שהחל ב-2008 והשמיע חרחורי גסיסה בספטמבר 2010 – בשיאה של האופטימיות. סיכמנו אז בשמחה שלמרות שהיה זה מיתון לא קל, הפגיעה שלו בענף ה-ICT היתה מזערית, וההיי-טק חזר במהרה להיות הקטר שמוביל את המשק. אחת הסיבות לכך הייתה שארגונים הבינו שקיצוץ, הפסקה או ביטול פרויקטי ICT, משמעותם נזק גדול הרבה יותר לארגון מאשר ההוצאה.
אבל סופה של שנה טובה זו מלווה בלא מעט חששות וספיקות וברחבי העולם כבר מדברים שוב על מיתון שעלול ליפול על ראשינו. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסו ערב החג, אנו למדים שמשקלו של ההיי טק-הישראלי מסך הייצוא הכללי של ישראל אמנם קטן בשנה זו, אבל הוא עדיין דומיננטי. זו אמנם מגמה מדאיגה, אך היא אינה חדשה. תשע"א הייתה השנה שבה איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה התריע מעל כל במה אפשרית מפני הסכנה שישראל תאבד את היתרון התחרותי שלה כמדינת היי-טק. הסיבות לכך זה מתחיל בחינוך, בהעדר תמריצים שיגרמו לעוד ועוד צעירים ללכת ללמוד את מקצועות המדעים, וממשיך בהעדר השקעה בתשתיות שמאפשרות הקמת תעשיית היי-טק איתנה כחול-לבן.
היפרדות עסקית כמוה כגירושין במשפחה: בשני המקרים, הסכם מקדים הוא חשוב מאוד. כאשר שני הצדדים נכנסים לחופה, חשוב שכל אחד מהם יידע בבירור מהן המחויבויות שלו, מה הוא צריך לתת או לקבל. כך גם צריך להיות הדבר ביום פירוק החבילה
הרגע הזה היה חייב להגיע. עבדת תקופה ארוכה עם ספק שירותים. הכל היה טוב (או לא) והחלטת להיפרד ולעבור לספק אחר. כל אחד יודע שהדבר אינו קל – גם ברמה האמונציונלית וגם ברמה האופרטיבית. אין גירושין שמחים, אבל יש כמה עצות שהמגזין CIO מפרסם השבוע, שעשויות לסלול את הדרך לגירושין בין הספק והלקוח בצורה מכובדת. להלן כמה עצות למנמ"ר המתלבט בסוגיה.
עצה ראשונה היא, אל תעבוד מהראש. גם אם אתה כועס מאוד על הספק שלך (ועוד יותר כועס על עצמך על שהתפתית לקחת אותו), אל תמהר לזרוק אותו. אם הסיבה להיפרדות היא שורה של טעויות ותקלות שמעצבנות אותך, קח אוויר לנשימה והמתן בסבלנות. זאת, על מנת לראות כיצד הוא מתקן את הצרות שנגרמו לך. אם הספק לא מצליח להתגבר על התקלה, או ממשיך להיות מאוהב בפתרונות הלא יצירתיים שלו, יהיה לך הרבה יותר קל להסביר לו שעליכם להיפרד כידידים. בכל מקרה, ההחלטה צריכה להיות מחושבת, תוך שהיא משקללת את כל הסיכונים והסיכויים. גם כשאתה מכריז על הגירושין, אינך חייב בהסבר לספק מדוע החלטת לעבור למתחרה שלו, ויש להיזהר ממסירת מידע שאינו נחוץ.
הטיפ השני הוא המשכו הרעיוני של הטיפ הראשון: תהא דעתך על הספק אשר תהא, עשה הכל כדי שההיפרדות תיראה כלפי חוץ כפרידה בין ידידים לנצח. לא משנה מהי מידת המרורים שהוא האכיל אותך, אף אם במקומות הרגישים והמעצבנים ביותר, וגם אם להרגשתך, אם תפגוש אותו בפינה אפילה תחטיף לו כמה סטירות. אל תשכח: עד שהגירושין לא מסתיימים, השאלטר עדיין מצוי בידי הספק, ואינך רוצה לגרום לו לבצע פעולות בלתי הגיוניות. אל תשכח: האחריות על מערכות המידע של ארגונך נשארת תמיד על כתפיך, ואין זה משנה מה אתה עושה עם הספק שלך. אל תיצור מצב שבו אפילו לרגע לא תהיה לך כתובת לפתרון בעיות או למניעת תקלות. הרי לעולם לא תדע מתי תקרוס המערכת שלך. כמובן שאין להודיע הודעה רשמית לספק, עד שלא סגרת סופית עם ספק חלופי. וגם אז – רק לאחר שווידאת היטב כי לא החלפת צרה אחת בשניה.
הטיפ השלישי קשור למגמת מיחשוב הענן. משרד המנמ"ר מוצף כעת בהצעות מהצעות שונות, של בעלי עניין במכירת שירותים לענן. אלה מפתים את המנמ"ר להתגרש "בקלות" מהספק הנוכחי, כדי להתחבר לעננים. מחברי הטיפים במגזין CIO מבקשים לצנן במעט את ההתלהבות: "אל תאבד את הראש ברגע שאתה שומע את המילה ענן", הם ממליצים. אסור לשכוח שבמודל מיחשוב ענן, דרך ההסתכלות לבחירת ספק שונה במעט. רמת הסיכון גבוהה יותר, שכן במעבר לענן, לצד הדברים הטובים, קיים הסיכוי לאבד בבת אחת נתח גדול ממערכות המידע שלך, שאינם נמצאים פיסית אצלך. רמת הגיבויים, ההגנות ודרכי המילוט שהמנמ"ר נדרש להם, גבוהה ומורכבת יותר.
הטיפ הרביעי נכון תמיד, לעסק בכל תחום, ונכון כפליים בארגונים מוטי מיחשוב. הוא קובע, כי אל למנמ"ר לשים את כל הביצים בסל אחד. יהיה ספק שירותי ה-IT הטוב בעולם, האיש שאתה סומך עליו הכי הרבה, תמיד חשוב לעבוד עם עוד ספק. טיפ זה חשוב במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים. אלה, מסיבות תקציביות, עובדים רק עם ספק אחד ולא פעם נופלים על תקלות ובעיות קשות ביותר. כאן יש חשיבות להסכמי השירות שיש עם ספק השירותים: עד כמה אתה יכול ליצור אצלו מחויבות ומנגד – עד כמה הספק מרגיש שהוא יכול לחפש מקומות בהם הוא יוכל להרוויח עד כמה אחוזים. עוד מציינים כותבי המאמר את החשיבות שיש לשים לב למערכות הגיבוי והשיחזור, כדי שביום הדין, המנמ"ר לא יהיה תלוי ברצון הטוב של מישהו.
היפרדות עסקית כמוה כגירושין במשפחה: בשני המקרים, הסכם מקדים הוא חשוב מאוד. כאשר שני הצדדים נכנסים לחופה, חשוב שכל אחד מהם יידע בבירור מהן המחויבויות שלו, מה הוא צריך לתת או לקבל. כך גם צריך להיות הדבר ביום פירוק החבילה. והכי חשוב: כמו בקידושין בין בני זוג, גם כאן על המנמ"ר והספק לזכור: חופה שנכנסים אליה בצחוק, או בהעדר שיקול דעת מספיק, מובילה לגירושין עם בכי והרבה מאוד כאב לשני הצדדים.
מדוע מנהלי מערכות המידע מנהלים קמפיינים מאורגנים נגד מיחשוב ענן? הם מ-פ=ח=ד=י=ם. * כמה תובנות שאמורות להרגיע אותם*. הענן כבר פה, תזרמו איתו
סיסקו (Cisco) פרסמה באחרונה תוצאות סקר שערכה בקרב לקוחותיה לגבי מגמות בתחום מיחשוב הענן. הממצאים, כפי שתגלו מיד, לא היו מפתיעים. נכון לסוף 2010, רק 18% מהלקוחות השיבו שהם מיישמים אפליקציית ענן כלשהי בארגון. עם זאת, העתיד נראה טוב יותר: 88% מהמשיבים אמרו שהם מתכננים לנסות את הענן, על צורותיו השונות, במהלך שלוש השנים הבאות.
הסיבות לממצאים אלו מגוונות, אולם המשמעות היא שיש עדיין פער גדול בין התמונה הוורודה שהספקים מציירים לגבי הענן, לבין המציאות בשטח. בשלב זה, כל מה שנותר לחברות הספקיות הוא לממן סקרים שיפיקו נתונים חיוביים לגבי העתיד, ובכך לרכך את המנמ"רים.
אחת ההתנגדויות הבולטות לענן נובעת מהעובדה שמנמ"רים ואנשי יחידות ה-IT חוששים באופן אישי מכך שהענן יפגע במעמדם. המנמ"רים כמובן לא יגידו את זה, אלא יתרצו את אי-המעבר לענן באיומי האבטחה. מנקודת המבט של המנמ"ר, הענן נכנס לו לסדר היום ברגע קצת לא מתאים. התקופה היא פוסט-מיתון ואנשים עדיין עסוקים בהשבת מעמדם ומיצובם למצב שהיה לפני המיתון. המציאות המורכבת הזו מרתיעה מנמ"רים מלקחת סיכונים. כן, יישום מיחשוב ענן בארגון הוא לחלוטין סיפור של ניהול סיכונים.
משרת המנמ"ר כוללת בין היתר גם היבטים של "עבודה שחורה", או כך לפחות מכנים זאת המנמ"רים. הכוונה היא למשימות דוגמת תמיכת משתמשים – החל ממדפסת שלא עובדת וכלה בהדרכה ובסיוע בהפעלת אפליקציות. עם זאת, המשרה כוללת גם רמה גבוהה יותר של עבודה (שוב: על פי המנמ"רים) שבאה לידי ביטוי בתחזוקת תשתיות, טיפול ברכש ומו"מ עם ספקים. בארגונים קטנים ובינוניים המטלות האלו תופסות חלק נכבד מסדר יומו של המנמ"ר. והנה לפתע פתאום מנחיתים על ראשו של המנמ"ר את הענן, שאחד מיתרונותיו הוא שחרור מהטיפול בתשתיות – ובמידה רבה גם באנשים. לכאורה, המנמ"ר צריך להיות שמח – אבל כל בר דעת מבין, כי יישום תפיסת הענן פירושו פגיעה ישירה במשרה שלהם.
ברגע שארגון עובר למודל כמו זה של גוגל (Google), הוא כבר לא צריך, למשל, תקציבים ייעודיים לתחזוקת שרתי הדואר האלקטרוני. החור הזה בתקציב מיד מתורגם על ידי ההנהלה כ-"צעדי ייעול". גם בהיבט שולחן העבודה של המנמ"ר, יש הרבה מאוד פעולות שנעשות היום על ידי אנשי IT שתהפוכנה מיותרות בעידן הענן – ודי אם תסתכלו על מודל הרישוי, שאפליקציות ה-SaaS שינו לחלוטין. כך, למשל, המשתמש הממוצע יכול לחיות מצוין עם מערכת הפעלה בענן, שתגרום לארגונו לשלם לספק רק עבור השימוש בפועל ולא עבור חבילות. כך, המשתמש יכול לעבוד מכל מקום בעולם והוא לא ירגיש כלל בחסרונו של המנמ"ר המפוטר.
כמובן שאל מול הפחדים הטבעיים האלו של המנמ"ר, אפשר מיד להעמיד גם טיעונים מרגיעים: נכון הוא שחלק מהשירותים יוצאים מחוץ לארגון, נכון שאין עלויות תחזוקה ונכון הוא שהענן הוא בעצם חזרה לימי לשכות השירות; אך האם אז לא היו מנמ"רים? בוודאי שהיו! גם היום, כאשר אתה מעביר פעילות אל מחוץ לארגון, מישהו צריך לנהל את זה, לפקח על זה ולקבל אחריות. לא תמצא אף אחד ליד שלחן ההנהלה שיתנדב לקחת אחריות במקומך, ולכן, אתה – המנמ"ר – לא צריך לחשוש כל כך.
יש האומרים, כי במעבר לתשתיות מבוססות ענן, הרשת של הארגון הופכת להיות הדבר המרכזי ביותר. בהתאם לכך, דווקא עולה מעמדו של מנהל ה-IT. איש בארגון לא יוכל לזוז בלעדיו – גם בעידן הענן. אולי לא המנמ"ר לא יעסוק בהתקנת שרתי דואר, אבל הוא בהחלט ישקיע לא מעט אנרגיה בסנכרון ובשיפור נתבים ובקרי תקשורת. כל זאת, כדי להראות למנכ"ל איך הוא – המנמ"ר – חוסך לו הרבה כסף.
לבסוף, העצה החכמה ביותר שאפשר לתת למנמ"ר השרוי בטראומת הענן, היא: כלכל את תגובותיך וצעדיך כלפי הענן בצורה חכמה – גם אם אתה נראה בעיני עצמך כמי שכורת לעצמו את ענף הפרנסה. הנראות כאן חשובה, שכן אחרת תיתפס כ-"דובי לא-לא", כפי שכינה זאת בלשונו הציוריות ד"ר ג'ימי שוורצקוף מ-STKI.
השורה התחתונה: הענן כנראה כבר פה. במקום להדחיק אותו ולפחד ממנו, זרמו איתו ותראו כמה תועלות תוכלו להביא לעצמכם ולארגון.
בשנים האחרונות חלק גדול מהעול הזה מוטל על כתפי ה-IT שבעזרת מומחי הטכנולוגיות מתווה בפני הארגון את מפת הדרכים של השוק בו נמצא הארגון, ויחדיו הם מנסים לתכנן איפה ומה כדאי לפתח. המגזין InfoWorld נחלץ לעזרתם של אלה השוברים את הראש לתוכנית החומש של ארגונם, וריכז עבורם כמה מגמות ועצות בתחום.
הטיפ הראשון הוא לתכנן פתרון כולל עבור תחנות הקצה של העובדים בארגונים, שהפכו ממשתמשים "רזים" לכאלה ששולחן העבודה שלהם עמוס ביישומים, כמעט שרת ארגוני על כל שולחן עבודה. אנשי התמיכה מוצאים את עצמם רצים כל היום מדסק טופ אחד למשנהו, כדי לתמוך ולסייע. ולצד אלה יש את המחשבים הניידים, המהווים מעמסה נוספת. "לקוח רזה" הוא סיסמה נחמדה, כותבים מחברי המאמר, אבל מרבית עובדי הידע בארגונים אינם מוכנים להיפרד מהדסק טופ שלהם כפי שהוא כיום.
המגמה השניה נוגעת לווירטאוליזציה, שהיא ללא ספק חלק מעתיד ה-IT. חלק בלתי נפרד ממענה למגמה זו הוא בדמות שרתים מרובי ליבות, אבל אין מספיק שרתים כיום שמסוגלים להכיל כל כך הרבה שרתים וירטואליים, שמייצגים עשרות אלפי יישומים. הרצון הוא לחסוך במקום ובשרתים. הצפי הוא שייצאו לשוק שרתים חזקים שכאלה, אשר יוכלו לממש את חזון הווירטואליזציה במלואו.
היבט נוסף בעולם הווירטואליזציה, נוגע להטמעת יישומים, פעולה האורכת זמן רב ומסובכת לעיתים. השאיפה היא שבעוד חמש שנים נקבל יישומים מוכנים להטמעה במיחשוב ענן, בלא צורך בהכשרות יקרות והטמעות ארוכות טווח. מישהו מוכן להרים אתה הכפפה?
גם עולם התקשורת צפוי להניב אתגרים. ריבוי הארגונים המאפשרים לעובדיהם גישה מרחוק, יוצר בעיה בתשתיות תקשורת, דבר העלול ליצור פקקים בתעבורה. הצעות לטווח ארוך לתחום יתקבלו בברכה.
המעבר למודל התוכנה כשירות, SaaS, יוצר אתגר חדש בתחום הרישיונות. המודל שתעשיית התוכנה היתה רגילה לעבוד בו קרס, ואפילו לעורכי הדין כבר אין פתרונות יצירתיים לכל כך הרבה תוכנות שמסתובבות ברשת. כלל לא בטוח שבכלל יש פתרון באופק, אבל מישהו לעזאזל צריך לחשוב על רעיון שיחלץ את מנהלי ה-IT בארגונים מכאב הראש הזה.
גם עולם האבטחה מספק אתגר, בדמות הצורה בזיהוי והזדהות. דומה שכבר נכתבו כל הסיסמאות היצירתיות האפשריות כדי לעבור מאתר לאתר, מיישום ליישום. כבר לא נשארו אותיות באלף בית כדי לעשות קומבינציות שונות. נכון שיש כיום כרטיסים חכמים, USB ופתרונות ביומטריים. אבל הם טובים לעולם המיחשוב הפיסי. אם יוצאים מהנחה שכולנו הולכים לעבר מיחשוב ענן, הרי שכל הפתרונות הלו אינם ישימים. אז מה כן? בעלי רעיונות מבריקים מוזמנים להתחיל לעבוד, כי הזמן אוזל.
שורה תחתונה: הטכנולוגיה אמורה להפוך את החיים שלנו לפשוטים יותר, ולאפשר לנו לעשות יותר בפחות. למרות זאת ברור כי גם בעוד חמש שנים החיים לא יהיו פשוטים יותר. מי שיצליח לסתור את התחזית הזו, זכאי ללא ספק לפרס בינלאומי.
תחום מיקור-החוץ מלווה את ארגוני ה-IT מזה עשור. רעיון העברת אחריות התפעול והביצוע בתחום ה-IT לספקים המתמחים בכך, הפך להיות מודל נפוץ, כאשר לנגד עיניי הארגון עומדים שיקולי התייעלות וחיסכון.
עם זאת, ההאטה בשוק הביאה לכך שהתחום כמעט וקפא. עכשיו, כאשר מתחילים להתאושש, תחום מיקור-החוץ לובש צורה חדשה. כך, בעוד חמש שנים יתכן ובכלל נשכח את המושג "מיקור-חוץ" ונדבר במקומו על מיחשוב ענן, SaaS וירטואליזציה ועוד.
התחזית הזו היתה אחת התובנות המרכזיות בכנס Outsourcing 2010 שנערך היום (ה') בהרצליה. בין כל הדוברים הייתה הסכמה, כי הדור הבא של שירותי מיקור-החוץ יהיה מיחשוב ענן. עם זאת, הגדיר זאת יפה מוטי אשכנזי מ-HP, כשאמר שהמעבר לענן לא מבטיח גן עדן במערכת היחסים שבין הספק ללקוח. רוצה לומר: אסור לשגות ולחשוב ש-SaaS יבטל את כל הקשיים שהיו קיימים מאז ומעולם ביציאה למיקור-חוץ.
וכדי שלא נשכח מה היה, קיבלנו בתחילת היום את הרצאתה של גלית פיין מ-STKI, שאמרה כי ב-2009 נושא מיקור-חוץ לא נמנה על סדר העדיפויות של המנמ"רים בישראל. אחת הסיבות לכך, ציינה, היא כמות גדולה מדי של מרירות ואכזבה בקרב ארגונים רבים שיצאו למיקור-חוץ לפני כן. פיין אף הרחיקה לכת ואמרה, כי בישראל קיימת בעיה תרבותית: חברות בינלאומיות לא מצליחות להפנים את המתודולוגיות הגלובליות שפותחו בעולם. משהו לא תופס פה בשוק הישראלי והחריקות לא מעטות.
מצד שני, ברור היום יותר מתמיד שבמקרים לא מעטים, אין לארגונים ברירה אלא לצאת למיקור-חוץ. בנוסף, הזכירה פיין, ידוע הוא שמיקור-חוץ הפך להיות חביבם של מנהלי הכספים בארגון, ולכן בעתיד הנהלות ידרשו הסברים ממנמ"רים שלא שקלו מעבר לענן או למיקור-חוץ.
ההרצאה שתפסה את כולם מהנהנים בראשם לאות הזדהות, היתה ללא ספק הרצאתו של צביקה ישראלי. ישראלי, כיום יועץ עצמאי, בילה שנים רבות מחייו המקצועיים מהצד השני של המתרס – כספק בנס טכנולוגיות. הבוקר הוא יכול היה להרשות לעצמו לומר דברים רבים שבתור ספק הוא לא התאפשר לו לומר. למשל, הוא דיבר על פערי ציפיות במערכות היחסים שבין ספקים ללקוחות – פערים שבמקרים רבים לא ניתן לגשר עליהם.
משפט אחד מתוך המצגת של ישראלי תמצת את הכל: "בדיקת שפיות הפרויקט מול המטרות שלו". זו אולי השורה התחתונה בכל הסיפור הזה: בהיסטוריה הארוכה של פרויקטי מיקור-החוץ במדינת ישראל היו הרבה מאוד מצבים של חוסר שפיות – הן מצד הספקים שלקחו על עצמם פרויקטים מבלי שהם יכלו לעמוד בהם, והן מצד הלקוחות – המנמ"רים – שלא הבינו לעומק את העובדה שזה שאתה מוציא החוצה פרויקט, לא אומר שאתה מוציא החוצה את האחריות.
בנוסף, בישראל גם אין תרבות גירושים. אחד המשתתפים דיבר על בנקים בארצות הברית שהפסיקו את חוזה מיקור-החוץ שלהם עם ספקים ענקיים ועברו לעבוד בבית. בישראל קרו מקרים בודדים כאלו, אך הם עברו בדרך כלל בבתי המשפט.
וישנה עוד נקודה שבוודאי יחקרו אותה ההיסטוריונים של הענף: איך זה שמכרז כוח האדם של הממשלה שינה לגמרי את תחום מיקור-החוץ בישראל? כיצד ייתכן שספקים נלחמו אחד בשני על מי ייתן את המחיר הנמוך יותר, כאשר את המחיר האמיתי – רמת התעריפים בשוק – ישלמו כולם, בין אם ירצו בכך או לא. השוק העסקי ממתין לראות כיצד הממשלה תצא מהמכרז הזה, כיצד היא תעצב מחדש את שוק המיקור-חוץ, ולאן כל זה יוביל.
השורה התחתונה: תחום מיקור-החוץ לא נעלם והשמועות על מותו היו מוקדמות מדי. במקום, הוא רק אורז את עצמו באריזה חדשה יותר בשם מיחשוב ענן. כך, מיקור-החוץ ימשיך להכיל בחובו את כל היתרונות והחסרונות שהיו בו עד היום, וכמו תמיד – כדי לצאת ולחזור בשלום, אסור לשכוח את הלקחים והעקרונות.