שני עיתונים מובילים בני יורק,  ניו יורק טיימס  ופורבס  חושפים בתחקיר ענק שמתפרסם היום כיצד חברת אפל מתעללת בפועלי הייצור העובדים במפעלים שבהם מייצרים את מחשבי הלוח של החברה.* בשנתיים האחרונות מתו שם לא פחות מ-23 פועלים שנפגעו מחומרים רעילים* -במקרים שבהם בני אדם מאבדים את חייהם על מזבח הטכנולוגיה, על הלקוחות להצביע ברגליים

המאבק , אינו מקרי וגם לא חדש. לפני  שלוש שנים נחשפו לראשונה תנאי ההעסקה של הפועלים בסין. כעת מפרסמים שני העיתונים, בצעד אמיץ ביותר את כל הפרטים מסביב לפרשה. 

 לא מדובר פה על עוד מאבק של איגוד מקצועי נוסח ההסתדרות, ששומר על זכויות העובדים – אלא על מותם של 23 פועלים סינים בנסיבות מזעזעות, כאשר את חלקם לא ניתן היה בכלל לזהות. לדעת רבים, זהו אחד הצדדים המכוערים ביותר של הגלובליזציה.

השווקים הפתוחים, היעדר הגבולות הפיסיים והצורך לעמוד בתחרות הקשה, מוליכים חברות ענק אל מפעלים במזרח, המתאימים עצמם באופן מלא לצרכים הספציפיים של הלקוח. החברות הללו אמנם מקפידות מאוד על האיכות והאריזה של המוצרים, אולם לא טורחות כלל לבדוק את תנאי העסקתם של העובדים בפסי הייצור. לכאורה אין בזה חידוש, שהרי המזרח הפך כבר מזמן לרצפת הייצור של תעשיות האלקטרוניקה, המיחשוב וההיי-טק העולמיות. כך, באותו המפעל מייצרים מוצרים דומים להפליא, כאשר מה שמבדיל ביניהם הוא בעיקר המותג, האריזה וכמובן המחיר.

בעידן האינטרנט, הניידות והפס הרחב, כמעט שאין צורך להגיע באופן פיזי למפעל ולפקח על הייצור. אולי זו הסיבה לכך שהדאגה לעובדי הייצור מעולם לא היתה בראש מעיניהם של המנהלים בחברות הגדולות. אך כל זה משתנה כשמתחילים לזרום חזרה למערב סיפורים על העסקה בתנאים מחפירים ויותר מדי מקרי מוות בלתי מוסברים. מדובר בהזנחה מודעת של מנהלי המפעלים, שאמורים לדעת שליטוש אבק אלומיניום ממכשירי iPad אינו מסייע לבריאות. מדובר בתנאים שיד האדם יצרה אותם, והיא זו שגם מסוגלת לתקן אותם. אלא שהתיקון כנראה כרוך בעלויות שהופכות את הייצור באותם המפעלים ללא כדאי – והרי מי רוצה לאבד לקוח כמו אפל? לכן, הפתרון האכזרי שנבחר, הוא לסכן את חיי הפועלים ולקוות שהם ישרדו את יום העבודה שלהם בשלום.

תנאי העבדות המודרנית של הפועלים במפעלים האלה, הפכו לנורמה שהשלטונות הרגילו את ההמונים לחיות עימה. אבל הנורמה הזו, גם אם מקובלת בסין, לא יכולה לעבור בשלום את ההנהלות של חברות מערביות כמו אפל. אף אחד שם לא רשאי שם ללכת לישון בשקט כשהוא יודע שבאותם רגעים ממש פועל סיני חסר ישע מסכן את חייו, רק כדי שהמכירות של המוצרים שלו יעלו.

התחקיר שערך הניו-יורק הטיימס ומאמר המערכת שפרסם פורבס, ראויים שניהם להערכה והערצה. מצבה של העיתונות בימים אלו קשה ביותר, ואפל היא ללא ספק אחד המפרסמים הדומיננטיים ביותר בשוק. על כן, פרסום תכנים שכאלה הופך לקשה שבעתיים.

אסור לשכוח שיש גם מימד אקטואלי לפרסום: הכנס של ראשי הבנקים העולמיים בדאבוס שבשוויץ. הכנס מרכז אליו מדי שנה לא רק את בכירי הכלכלנים ברחבי העולם, אלא גם את ראשי התנועות החברתיות הבולטות. אי אפשר הרי לחשוד בניו-יורק טיימס שהוא מצדד בדעתם של המפגינים הקיצוניים, הרואים בגלובליזציה אסון, אבל הוא ללא ספק תרם להם תרומה חשובה.

הטכנולוגיה נועדה, בין היתר, לשרת אנשים – ובוודאי שלא נועדה להרוג את יוצריה. במקרים שבהם היא גורמת לכך, על הלקוחות להצביע ברגליים.

  מפעל ייצור בסין.* מי מהם ישרוד את היום?

 עשרה פועלים סינים שעבדו במפעל המייצר בין היתר את האייפודים והאיייפונים עבור אפל שמו קץ לחייהם בנסיבות שונות. סיפור ההתאבדות עורר של מחאות בעולם נגד אפל ונגד הגלובליזציה. אין זה סוד שמזה שנים יצרניות המחשבים הגדולות, ואפל ביניהן, מייצרות את המכשירים הנחשקים בעול בקווי ייצור שהן  שוכרות באסיה, סין, קוריאה, טייואן, הודו וכעץ מתחילים גם בווייטנאם. השיקולים הם כרגיל כלכליים. התחרות העזה בין החברות  מחייבת הורדת מחירם דרסטית לטובת כיסו של הצרכן, שמשמעותה הוזלת עלויות. העולם השלישי, גילה את הצורך הזה, והסינים  בראשם והם מקימים מפעלי ענק עם קווי ייצור משוכללים,  המעסיקים לידם  עובדים סינים. העובדים האלו משלמים את מחיר התחרות, בשכר הנמוך שהם מקבלים ובעיקר בתנאי העסקה מבישים, המזכירים את ימי טרום המהפכה התעשייתית.

 מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס הגיב מייד  לאחר פרסום דבר ההתאבדויות, ואמר כי אפל תחקור את הנושא. בעלי המפעל בסין שהם בכלל קוריאנים מכחישים כל קשר בין ההתאבדות לשכר שהעובדים מקבלים,  ואומרים שזה  קרהבגלל סיבות אישיות.  אחת השמועות אומרת שעובד אחד התאבד לאחר  שפרוטוקול סודי שכלל פרטי קוד תצורת אחד המכשירים החדשים אבד לו.

 בעלי המפעל הקוריאנים חשפו את שכרם של הפועלים  131 דולר לחודש לא כולל בונוסים והטבות בגין עבודה מאומצת בתקופת לחץ.  בעלי המפעל אף הרחיב וטענו כי במפעל הזה, יש לעובדים חדרי מנוחה והרגעות, דבר שלא קיים כמעט בשום מפעל אחר. הם גם מציינים כי בשנה האחרונה מרכיב השכר בייצור  המכשירים עלה ויעלה שוב  ביולי, דבר שישפיע על מחירי המכשירים ויגרום לקשיים בקרב החברות המשווקות שיתקשו לעמוד בתחרות.

אבל אפל אינה לבד. בפברואר שנה שעברה פרסם  גוף בשם NLC העוקב אחרי תנאי הסעקה של עובדים בעולם השלישי, ח חמור  בן 60 עמודים על  מצבם העגום של הפועלים הסינים .זאת  בעקבות בדיקה  ממושכת שערכו הנציגים של גוף זה, כולל סיור במפעלים וראיונות עם עובדים. הם גילו תנאי עבודה מזעזעים, פועלים שעובדים שעות רבות ליד קווי ייצור בשכר נמוך, ללא שום פרופורציה  לתפוקה של אותם  פועלים.

באחד המפעלים, נאמר באותו דו"ח, 200 עובדים סינים, בעיקר נשים צעירות מייצרות  מקלדות וציוד היקפי אחר עבור HP , דל, לנובו, מיקרוסופט ויבמ. בראיונות אחד על אחד עם אותם עובדים, ומתמונות שצולמו במפעל עולה תנאי העסקה פרימיטיביים, אולמות שינה שבהם מורשים הפועלים ללון, בתנאי סביבה לא  אסטטיים.

עדויות נוספות: הפועלים יושבים על שרפרפים מעץ קשיחים ביותר ומייצרים 500 מקלדות בשעה, בפעולה רצופה שנמשכת 12  שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם שני ימי חופשה בשנה בלבד. יש להם זמן לנוח 1.1 שניה בין ייצור  מקש אחד  לשני בכל מקלדת, פעולה שנמשכת 3250  פעמים בשעה 35,750 ימים  250 אלף פעמים בשבוע מיליון פעם בחודש. פועלים מקבלים אחד חלקי חמישים  סנט על  כל מקש במקלדת. אסור להם לדבר, להאזין למוסיקה או להזיז את ידיהם למנוח וחובה עליהם לגזוז את ציפורניהם אחת לכמה ימים. תנאי הרחצה משפילים,  וביציאה מהמפעל עוברים בדיקות בטחוניות מקיפות ומציקות. אין  תשלום שעות נוספות, למרות שהפועלים מבלים במפעל כ-87 שעות בפועל תמורת 41 סנט לשעה. בפועל האסירים כלואים במפעל ארבעה ימים בשבע ואסור להם אפילו לצאת לטיול. כל אלו לא מונעים ממנהלי המפעל להרביץ בפועלים  תורה ולשכנע אותם שהמפעל הוא כמו ביתם  ועליהם לאהוב אותו בהתאם.

כאמור השיקול הכלכלי הוא המניע את העולם. המעבר לסין גרם ל1.4 מישרות מיותרות בארצות הברית שעובדיהם משתכרים  בים 12 לך-14 דולר לשעה בעוד שפועל ממוצע  בסין מרוויח 131 דולר לחודש. ויש עוד כהנה וכהנה עדויות לא סימפטיות שמראות את הצד  המכוער של הגלובליזציה,   המנצלת א המצוקה הכלכלית של מילארדי סינים, שמוכנים לעבוד בכל מחיר רק כדי להשביע את רעבונם ולהאכיל את ילדיהם.  חסרי המצפון מבין בעלי ההון מרגיעים את  עצמם בכך שהם טוענים שללא המפעלים האלו הפועלים האלו היו גוועים ברעב.

אז בפעם הבאה כשתחזיקו א האייפוד או האייפון שלכם או שתקלידו במקלדת של אחת מחברות המחשבים הגדולות עם המותגים הכי  טובים, יכול להיות שזה היה המכשיר האחרון שאותו פועל ייצר בטרם שם קץ לייסוריו והתאבד.  עולם אכזר וציני.

ארגון עיתונאים ללא גבולות, הפועל למען חופש הביטוי ברחבי העולם, פרסם בסוף השבוע שעבר מידע מטריד למדי, לפיו מספר המדינות שמטילות מגבלות כלשהן על האינטרנט – הוכפל. בנוסף, מסר הארגון, חל גידול בהיקף פעולות האלימות כלפי עיתונאים, בלוגרים וכותבים שונים. 

הדו"ח (קובץ PDF) כולל כ-60 עמודים ומבליט בין היתר את המדינות שפוגעות בגולשים שמשתמשים ברשת כדי להביע את דעותיהם או לבצע פעולות מחאה לגיטימיות. בין המדינות שנכללות ברשימה לא מכובדת זו ניתן למצוא את צפון קוראיה, בורמה, סוריה ואיראן.  

אולם, בעוד שבמדינות אלו אפשר למצוא סיבות לפעילות זו של המשטרים, בגלל אופיים הרודני, הרי שהמצב מדאיג הרבה יותר בכל מה שקורה בסין. לכאורה, מנסה מעצמה ענקית זו להיראות חופשית כמדינות המערב – בגלל אינטרסים כלכליים מובהקים, אך בפועל היא מהווה חלק מהרשימה השחורה של מדינות שלא רק מטילות מגבלות רגולטוריות וטכנולוגיות על הרשת, אלא גם מרחיקות לכת וכולאת עיתונאים, בלוגרים ואנשים ש-"מעזים" מביעים להביע את דעתם. 

על פי הדו"ח, 72 עיתונאים כלואים כיום בסין. מדאיגה במיוחד התופעה במסגרתה זרועות השליטים העריצים מגיעות גם אל אזרחים תמימים. כך, למשל, באזרבייג'ן נכלאו שני בלוגרים שכל חטאם היה שהעלו ליו-טיוב (YouTube) סרטון שמתח ביקורת על אחד מפקידי הממשל. במצרים נדון למאסר אזרח שכתב בלוג ובו דברי ביקורת על הצבא המצרי. 

הסכנה הזו מרחפת מעל מיליוני אזרחים בעולם, שיושבים בבתיהם במדינה זו או אחרת, ושולחים מסרים לחבריהם בפייסבוק (Facebook) או בכל רשת אחרת – ומסתכנים בכך שיואשמו בבגידה. לא פחות. "האח הגדול" במדינות הללו הבין כבר שלא רק העיתונאים יכולים לגרום נזק תדמיתי – שהרי כלי הנשק הזה קיים בידי כל מי שיש לו מחשב, מקלדת וחיבור לרשת או אפילו טלפון דור שלישי. המאמץ של אותן מדינות לנטר את הרשת ולרדוף אחרי אותם אזרחים תמימים, דורש השקעה כספית לא קטנה – וזה נתון נוסף שצריך להדאיג את שוחרי החופש, כי ישנם משטרים שבהם כסף הוא אחד המשאבים הזמינים ביותר.  

העולם החופשי, על פי מחברי הדו"ח, צריך להיאבק בתופעות הללו. לצד עיצומים כלכליים על אותן מדינות שברשימה, טוען הארגון, הגופים הבינלאומיים צריכים לחוקק חוקים שיכניסו את חופש הגלישה למסגרת חוקי היסוד של חופש הביטוי של כל אזרח ואזרח. מחברי הדו"ח מביאים לדוגמה מספר מדינות בסקנדינביה, בהן זכות הגלישה והשימוש ברשת הם חלק בלתי נפרד מזכויות היסוד של התושבים. כך, למשל, בפינלנד – שם נקבע שכל בית זכאי לחיבור לרשת ברוחב של 1 מגה-ביט לפחות. עד 2015 ישונה החוק ורוחב הפס יגדל ל-100 מגה. וזו רק דוגמה אחת.

צנזורה בגלל פדופיליה 

מחברי הדו"ח מתייחסים גם לסוג אחר של צנזורה שמנסות מדינות שונות להטיל על הרשת – הפעם מכיוון אחר. הכוונה היא כמובן להגנה על קטינים מפני פדופילים, וחסימה של תכנים פורנוגראפיים. אבל ההיסטוריה הקצרה בנושא זה מלמדת שגם פעולות מסוג זה הן מסוכנות, כי הן עלולות לגלוש מהר מאוד לשורה של פעולות לא רצויות מצד השלטונות. מאבק בפדופיליה והגנה על ילדינו צריך להיעשות קודם כל על ידי ההורים, בידיהם יש את הכלים להטיל פיקוח על הרגלי הגלישה של ילדיהם.  

גם בישראל נעשו בקדנציה הקודמת של הכנסת ניסיונות להטיל צנזורה על הרשת, באמתלה של הגנה על ציפור נפשם של ילדינו הרכים. למרבה המזל היוזמה הזו נגדעה באיבה.

השורה התחתונה: ככול שרשת האינטרנט וערוצי המידע שבה מתרחבים, כך גוברת הסכנה לחופש הביטוי. הרדיפה אחר עיתונאים היתה מאז ומתמיד חלק ממאבקם של רודנים לדכא ביקורת נגדם. המאבק נגד תופעה זו חייב להיות ברמה בינלאומית, ועליו להתבצע באופן תקיף ומיידי, שכן כבר מזמן לא מדובר כאן על טכנולוגיה, אלא על מהות הקיום של האדם החופשי.

אנרכיה ברשת

מסתבר שלצד התעשיה של פיתוח שמות מתחם בשפות שונות, צומחת לה תעשיה של חטיפת שמות מתחם. המדובר בתעשיית פשע לכל דבר, והיא מוצאת את ביטויה בלא מעט מדינות המכונות "מתפתחות". ההכנסות שמגלגלים ארגוני הפשע בתחום, נאמדות במיליארדי דולרים.

 כנס אינטנרט.קום  שנערך השבוע בהרצליה על ידי קבוצת אנשים ומחשבים, בשיתוף עם חברה דומיין דה נט עסק בכמה היבטים לגבי עתיד הרשת, וכן היבטים הקשורים לשמות מתחם באינטרנט. זהו נושא שכמעט ולא מדברים עליו. הוא נראה טריוויאלי, מעין סף הכניסה המובן מאליו לכל מי שרוצה להקים אתר ברשת. כל שנדרש לעשות הוא לפנות לאחד מספקי שמות הדומיינים, המחובר למאגר המרכזי של שמות המתחם, ולשלם סכום לא גבוה, בדרך כלל. 

לא רבים נתנו את דעתם לכך שהכסף שהם משלמים, מניע תעשיה ענקית שמגלגלת מיליארדי דולרים בשנה ומתפרנסים ממנו גורמים רבים המעורבים בתהליכים הללו. באי הכנס אתמול שמעו כי בעולם  מתפתחת תעשיה של שמות מתחם. 

לצד המסחר בשמות מתחם בכלל, מתרוממת המגמה של שמות מתחם שאינם בשפה האנגלית, כזו שמתאימה לשפות ולתרבות של עמים שונים. מעבר לעניין התרבותי-פוליטי, עומדים מאחורי המגמה החדשה מניעים כלכליים, הגורמים לחברות ולמדינות להרחיב את התופעה של רכישת שמות מתחם שלא באנגלית.

 פרופסור סאברמניאן סאבייה, יושב ראש מועצת המנהלים של i-DNS.net ומומחה בעל שם בינלאומי לאינטרנט, הוא במקורו פיסיקאי. סאבייה, שהיה דובר המפתח בכנס, גילה כבר לפני יותר מעשור, ששוק שמות המתחם דומה למכרה זהב ואפשר להתפרנס ממנו בכבוד.  

אבל במהלך הכנס התגלו עובדות אחרות, המעמידות בסימן שאלה את  ההתלהבות מהמהפכה התרבותית שעוברת על העולם בקשר לשמות מתחם. מסתבר שלצד התעשיה של פיתוח שמות מתחם בשפות שונות, צומחת לה תעשיה של חטיפת שמות מתחם. המדובר בתעשיית פשע לכל דבר, והיא מוצאת את ביטויה בלא מעט מדינות המכונות "מתפתחות". ההכנסות שמגלגלים ארגוני הפשע בתחום, נאמדות במיליארדי דולרים.

יואב קרן, מנכ"ל דומיין דה נט, אמר בכנס, כי שוק הפרסום שנובע רק מהקלקה על שם מתחם של חברה, מגלגל כיום כ-30 מיליארד דולרים בשנה, כאשר 15% כ- 4.5 מיליארד דולרים – הולכים לכיסם של גורמים שאינם קשורים לחברה שהדומיין שייך לה. מעבר לבעיות  אבטחת מידע, מתעוררת כאן השאלה: מי שומר על הדבר היקר ביותר שיש כיום לכל ארגון עסקי או ציבורי – שם המתחם שלו? כיצד אפשר בכלל לדעת האם ומתי גורם אלמוני, ברוסיה או בסין, הצליח לרשום שם מתחם בעל שם דומה לשם של מותג בינלאומי? 

כך, כל לחיצה על אחד ממנועי החיפוש מפנה מייד מיליוני גולשים לאתר המתחזה, וגורמת נזקים חמורים לחברה המקורית. הדרכים המשפטיות להילחם בתופעה – קיימות, אבל הן לא תמיד כלכליות. הפתרון צריך להיות ברמת משילות הרשת, שהיא בעייתית בפני עצמה. כולנו יודעים שנשמת אפה של הרשת, היא העדר גורם מרכזי אחד ששולט בה. זאת, למרות שהאמריקנים מתחזקים את שרתי השורש בחופיה המערביים של ארה"ב ומממנים אותה. אף על פי כן, חלקים נחרבים בגלובוס מחוץ לארה"ב – לרבות מדינות עולם שלישי, לעולם לא יסכימו להכיר בשלטונם של האמריקנים ברשת. כתוצאה מכך, אין מי שאוכף חוקים וסדר. זה בדיוק המתכון לפעילותם של ארגוני פשע שגורפים מיליונים ללא מאמץ מיוחד.

 מעבר לאמצעים טכנולוגיים ולפתרונות שהוצגו בכנס, לא ניתנה  תשובה חד משמעית לבעיה זו. בדומה לבסיס קיומה של הרשת, המושתת על רצון טוב והבנה בין מיליוני אנשים בעלי אינטרס משותף – גם נושא זה חייב להיפתר. ככל הנראה על ידי הסדרה עצמית והגברת הפיקוח מצד הגופים שמוכרים את שמות המתחם, וכן גם הגולשים עצמם.

למתקפה הסינית על גוגל תהיה השפעה בינלאומית אדירה ● במובנים רבים, היא מסמלת את היריבות שבין המערב למשטר הסיני ולכל מה שהוא מייצג ● האם נשבר קשר השתיקה שהוביל לשנים של אינטרנט סיני מצונזר? ● ימים יגידו 

הכפר הגלובלי שלנו, שנוסד לפני כ-40 שנה עם הולדתה של רשת האינטרנט, הרגיל אותנו לחיות על פי העיקרון לפיו לטכנולוגיה אין גבולות. בזכות הנחת יסוד זו, חלו שינויים רבים גם בחיים שמחוץ לעולם הקיברנטי. הפוסט-קולוניאליזם המודרני, למשל, רואה באינטרנט את הביטוי העכשווי לניסיונות ההשתלטות של המערב על המזרח. הניאו-מרכיסיטים החדשים טוענים כבר שנים שהאמריקנים ובני בריתם האירופאים מעולם לא גנזו את רעיון ההשתלטות על אפריקה, אסיה ואזורים נידחים שונים בעולם – הם פשוט החליפו את הכלים. התקשורת במובן הרחב שלה, הם טוענים, היא הדרך שבה המערב מממש את השאיפות האימפריאליסטיות שלו.

זו אחת הדרכים בה ההיסטוריונים בעתיד הלא רחוק יפרשו את מה שמתחולל בשבועות האחרונים בין הסינים לבין ענקית האינטרנט האמריקנית גוגל (Google). אותה גוגל מסמלת עבור משטרים כמו זה הסיני, את כל אותם פחדים וחששות מפני יכולתה של הגלובליות לחסל במחי-יד את השילוב הציני בין משטר רודני ובין פתיחות לכאורה למערב.

גוגל הפכה לסמל הזה בעיקר בזכות הצלחתה לפרוץ כמעט כל גבול, אך היא לא היחידה שמאיימת על סין. על כן, לא היה מפתיע לגלות שגוגל לא היתה היחידה: לפחות 20 חברות אחרות שפועלות בסין נפגעו בצורה זו אחרת מהמתפקה, כולל ענקית התוכנה מיקרוסופט (Microsoft). ההבדל בין אותן 20 חברות לבין גוגל, היא שמפתחת מנוע החיפוש הפופולארי בעולם היתה היחידה שאזרה אומץ לחשוף את דבר המתקפה ברבים. המתחרה שלה יאהו! (!Yahoo), למשל, זיהתה היטב את המתקפה, בה אבל בחרה לשמור על זכות השתיקה.

המערב, וגוגל בראשו, לא יכול היה להיות מופתע לחלוטין ממהלכיה האחרונים של סין. מזה שנים עוסקות החברות הבינלאומיות הפועלות בסין בצנזור תכנים. העובדה הזו ידועה לממשל האמריקני מזה זמן רב, ונציגיו אמרו לא פעם שהם לא מאושרים מכך – מהעובדה שגורמים סינים מאיימים על חופש הפעולה של האינטרנט. חברים בקונגרס האמריקני ערכו חקירות בנושא, אבל דבר לא השתנה. האווירה הכללית היתה שאף אחד לא רוצה להתעסק עם הסינים – כל עוד הם מרוצים והחברות מארה"ב מצליחות לעשות שם עסקים – הפוליטיקה נותרה מחוץ לדלת.

המתקפה האחרונה על גוגל מוכיחה, כי לסינים נמאס להשאיר את הפוליטיקה בחוץ. עכשיו שאלת מיליון הדולרים היא כיצד יגיב המערב, וגוגל – שוב – בראשו. האם הודעתה המתריסה של גוגל, לפיה בתגובה למתקפה היא תפסיק לצנזר תכנים לגולשי סין, היא אכן התגובה הרצויה? האם מדובר במהלך שנובע מניתוח אמיתי ורציונאלי של המצב, או נקמה שנובעת מפגיעה באגו?

אף אחד לא מזלזל בפוטנציאל הכלכלי שטמון בסין, וגם הסינים יודעים זאת היטב. המיתון האחרון גרם לחלק גדול מהסינים לחשוב שאולי המערב הבין סופסוף שהעתיד נתון בידי משטרים דוגמת זה של סין. טריליוני הדולרים ששפך נשיא ארה"ב, ברק אובמה, על המשק בארצו, התבססו רבות על רכישת אג"ח מסין.

הסינים יודעים שהם יכולים בקלות להפסיק לסייע לכלכלה המערבית – לסגור את השערים ולצפות בחיוך רחב כיצד האמריקנים מבינים מי בעל הבית באמת. הגיוני היה ש-20 החברות שנפגעו מהמתקפות האחרונות ישלבו ידיים, וייצאו למאבק מאוחד נגד תוקפיהן, אך הסיכוי שזה יקרה נראה כרגע קלוש.

השורה התחתונה: לקרב בין גוגל לסין יש השלכות בינלאומיות אדירות. הוא עוד דוגמה למה קורה כאשר פוליטיקה, אידיאולוגיה ופחד מתערבבים זה בזה. ימים מעניינים.