פוסטים בתגיות: ‘מתנחלים’
מערכת החינוך הערבית מעולם לא היתה אוהדת למפעל הציוני ומי שמצפה את זה ממנה, חי כנראה בפלנטה אחרת. אסור להסית, אסור להטיף למעשי איבה, אבל החזון הלאומי הערבי שונה להחזון היהודי ציוני, ולמי שלא מבין זהו שורש הקונפליקט. לא בטוח שאפשר יהיה לגשר עליו בעשורים הנראים לעין אבל חובתם של מנהיגים משני הצדדים היא להנמיך את הלהבות. המנהיגים שלנו מאשימים את הצד השני בהגברת הלהבות, אבל מה הם עושים כדי להרגיע את הרוחות בצד שלנו? האם הם מודעים למימדי ההסתה הכוללת ההולכים וגדלים בחברה הישראלית? או שמא חלק מהם מרוצים מזה, כי זה חלק מהאסטרגיה או הטקטיקה לדחות כל נסיון להגיע לשלום אי פעם.
<span>ראשי המתנחלים בימין הקיצוני אומרים כי ההסתה היא בעיתונות הערבית, שאינה נקראת על ידי מרבית הציבור היהודי. יכול להיות. אבל האם ראשי המתנחלים קוראים גם עיתונים בשפה הרוסית, שם ההסתה מרקיעה שחקים? ואותה הסתה, כפי שראינו בדוח של מטה המאבק פועלת נגד אתיופים, בני עדות המזרח, עובדים זרים, הומואים ולסביות וכל מי שנחשב ל"חריג". הכלים אותם כלים, התוצאה אותה תוצאה.</span>
השבוע פורסם דוח הגזענות שעורך מטה המאבק בגזענות, המאגד בתוכו 26 ארגונים חברתיים, שכוללים לא רק ערבים אלא גם יהודים, רוסים, אתיופים, מזרחיים ועובדים זרים. הדו"ח מתייחס לגזענות אשר היא לגזענות ולא עושה הפרדה בין הסתה נגד ערבים או נגד אתיופים. זוהי גישה נכונה ומתחייבת. כשם שרצח הוא רצח כך גם אפליה והסתה כלפי מיעוט אתני בתוך ישראל ומחוצה לה, היא הסתה.
אפשר להתווכח מהי הסתה. יש לה פנים רבים והצד הכי מסוכן שלה הוא כשהיא מתחפשת לפקידי ממשלה, לבעלי תפקידים ציבוריים ולאנשים המשפיעים בתקשורת ועל השיח הציבורי הישראלי. זוהי המכבסה הכי חמורה שנכנסת כבר ללקסיקון התעמולה, מהסוג הגרוע ביותר שלשון בני אדם מכירים. שנודעו למנוע הסתה, באשר היא, היא לדאוג שמי שצריך לדעת על המציאות הזו יידע, לא יתחמק. השקיפות היא התרופה הכי טובה למניעת ההסתה. החשיפה לאור השמש, גם כאן כמו בדברים אחרים, היא חומר החיטוי הטוב.
אם אפשר להתווכח מהי הסתה, אי אפשר להתווכח על המספרים, כפי שהם באים לידי ביטוי בדוח של מטה הגזענות. להלן כמה מספרים בולטים.
בשנת 2011 היו 552 אירועי הסתה וגזענות כלפי מיעוטים אתניים, כולל ערבים, לעומת 287 בשנה שעברה.מתוך ה-552 אירועי הסתה, 68 היו מצד יהודים וערבים. חלק מהאירועים בתוך הרחוב היהודית. 87 מקרי אפליה בשירותים על ידי מוסדות פרטיים
97 אירועי הסתה נגד אזרחים ערבים לעומת 26 בשנה שעברה. ההסתה גם עברה את כל הבדיקות הביטחוניות בכניסה למשכן הכנסת. בעוד שאזרח ערבי שירצה לבקר במשכו יעבור סדרה "יסודית" של בדיקות, חלקן מביכות וחלקן חודרות, הרי שחוקים נגד ערבים מדלגים מעל כל המסננים הביטחוניים ונחים להם בשקט על שלחנות הוועדות. הכל נקי, חוקי, תקין, "דמוקרטי". הכנסת דנה בשנתיים האחרונות ב-24 הצעות חוק מפלות וגזעניות, ורק במושב הזה נוספו עוד שלושה, בחסות מפלגות של ליברמן. חוק הנכבה, חוק ועדות הקבלה שהתקבל בכנסת בתחילת השבוע, הוא רק דוגמא להדדרות החמורה שקיימת בציבוריות הישראלית בכל מה שקשור להעדר הסתה וסובלנות כלפי הציבור הערבי. החוק עבר ברוב חוקי של 60 איש כאשר מחצית מחברי הכנסת מקדימה, אהוד ברק, הליכוד לרבות נתניהו לא נכחו בהצבעה. ליברמן וחבריו עשו בשבילם את העבודה ועכשי אפשר להמשיך ולבכות שאבו מאזן מרעיל את ילדי הרשות ומסית אותם לרצוח.
<span>להסתה אין רובים ואין תותחים. יש לה מילים, משפטים, טקסטים שמתחברים לנהלים והם גם מנוסחים בצורת חוקי מדינה. הכל מכל אלו יש במדינת ישראל. אנחנו נוטים לרוב להתעלם מהמציאות הזו. זוהי החצר האחורית של הדמוקרטיה וכמו כל חצר אחורית רוב האנשים לא מתנדבים לבקר בה ולטפל בה. pan>
במערכת החינוך בישראל אמנם אסורה גזענות ישירה והסתה לרצח ערבים, אבל השיח הציבורי הכללי ה:"מתיר" יחס שונה כלפי ערבי באשר הוא, מחלחל גם אל הכיתות, המורים, אל בתי הספר התיכוניים שלא לדבר על האוניברסיטאות. במרכז הארץ, ברמת גן, שוכנת לה אוניברסיטה מכובדת, המתמייירת לייצג את הציבור השפוי, הציוני הדתי, ששימשה כר לפעולה לרוצח ראש הממשלה ודומיו. יכול להיות שיגאל עמיר לא למד איך לשנוא ערבים במסגרת לימודי החובה שלו, אבל במסגרת שיעורי הבחירה בקמפוס ומחוצה לה, הוא גילה הצטיינות יתרה. וכל הנסיונות לציירו כחריג, בודד, מקרי, שאינו מייצג, נכשלו. ובר אילן כבר מזמן אינה היחידה. רק השבוע שמענו על גל מקרי אלימות כלפי סטודנטים ערבים בצפת. במשרדי הממשלה יש אפליה מוצהרת בטיפול באזרחים ערבים, חלקן "לפי החוק" וחלקן סותרות את החוק אבל אף אחד לא נוקף אצבע. זעקותיו של משה קצב בתום הכרעת הדין כלפי השופט הערבי קרא לא היו מקריות. הן מבטאות הלך רוח בקרב חלק מציבור שקצב, תחת הכובע הפוליטי שלו (ולא הפלילי) הוביל ותמך בו. שופט ערבי לא יכול להיות אוביקטיבי כלפי ייהודי גם אם אותו שופט הוא אחד המצטיינים במערכת המשפט.
ראשי המתנחלים בימין הקיצוני אומרים כי ההסתה היא בעיתונות הערבית, שאינה נקראת על ידי מרבית הציבור היהודי. יכול להיות. אבל האם ראשי המתנחלים קוראים גם עיתונים בשפה הרוסית, שם ההסתה מרקיעה שחקים? ואותה הסתה, כפי שראינו בדוח של מטה המאבק פועלת נגד אתיופים, בני עדות המזרח, עובדים זרים, הומואים ולסביות וכל מי שנחשב ל"חריג". הכלים אותם כלים, התוצאה אותה תוצאה.
שורה תחתונה: ההסתה לגזענות כלפי ערבים הפכה להיות חלק מהשיח הציבורי היהודי ישראלי. היא מחלחלת לא רק ברחוב אלא גם בטוק בקים, באתרים ובפורומים מכובדים. הסינון הוא מינימלי כמעט ולא קיים. בשני הצדדים קוראים את דברי ההסתה ההדדיים. הדברים גלויים ורצים בכל הפלטפורמות של הרשת שחשופות לכל. ישראל לא יכולה עוד להמשיך ולהתבכיין בטענות של הסתה נגדה כל עוד היא ומנהיגיה בראשה לא עושים הכל כדי לגדוע אותה באן בתוך הבית .
הרשות הפלסטינית הכריזה כי היא תחרים מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות. מעבר למימד הפוליטי שלא ממש מפתיע אף אחד, לא ברור איזה תועלת תצמח לפלשתינים מהטלת חרם שכזה? מה החלופות שהם ייצרו לעצמם? שהרי אין זה סוד צבאי ביטחוני שבמפעלי המזון בהתנחלויות, עובדים בעיקר עובדים מהשטחים, ואם הפלשתינים לא יקנו את המוצרים של המתנחלים, אז מן הסתם יפטירו אותם ולא יהיה להם מה לאכול, וכשלא מה יהיה לאכול לא צריך את הרשות שתגיד להם לא לקנות.
אין זו ההחלטה המטופשת היחידה שמנהיגי הפלשתינים מקבלים. קשה להאמין שהם גם יוכלו לאכוף את ההחלטה הזו.חרם צרכנים הוא דבר מורכב, קשה מאוד לכפות אותו, כי אף אחד לא אוהב שיגידו לו מה לאכול או לשתות.
אבל גם בצד הישראלי החוכמה הפוליטית והתבונה הציבורית יוצאים לחופשה מדי פעם. עוד בטרם הספיקה הרשןת לסיים את ההכרזה על החרם כביכול, מייד קפצו נציגי הימין הקיצוני בכנסת ודרשו שישראל תגיב בכל הכוח. חוץ מאשר להציע להכניס טנקים לשטחים כדי לבדוק שכל אם ערבייה תקנה ירקות כחול לבן, הם הציעו כמעט הכל. הפעלת סנקציות נגד הרשות, חקיקת חוקים בכנסת שאוסרים להחרים תוצרת ישראלית, לעקב להם כספי מיסים שמגיעים להם וכמובן, להפסיק מייד את השיחות הישירות עם אבו מאזן.
ראשי המתנחלים מסבירים כי התגובה שלהם נועדה למנוע הדרדרות שפירושה חרם על תוצרת ישראל בכלל, ולא רק כחול לבן. חבר הכנסת זאב אלקין אמר בראיון בקול ישראל כי בארצות הברית חוקקו מזמן חוק שאוסר על החרמת תוצרת ישראלית ולא יעלה על הדעת שישראל לא תאכוף את החוקים בבית שלה. מנגד קוראים המתנחלים לצאת בקמפיין לקנות כחול לבן כדי למנוע התמוטטות של המפעלים בשטחים.
אז ככה: עצם התגובה ההיסטרית מחזקת את ידי אלו שלא אוהבים אותנו בעולם וכאלו יש הרבה, שישראל אינה מתכוונת לסיים את הכיבוש בשטחים ואינה מעוניינת בשלום. אם הכלכלה של חלק ממפעליה תלויה בכלכלה הפלסטינית, המצב גרוע יותר ממה שזה נראה. שוב נצטרך להסביר שין לנו אחות, שכן בפועל המציאות אינה כזו. סך הכל התוצרת החקלאית שמיוצרת בשטחים עבור השטחים לא יכולה להפיל שום מפעל תעשייתי בישראל.
אבל המתנחלים אינם מסתפקים בקריאות היסטריות לסנקציות. הם דורשים שהממשלה תצא בקמפיין להעדיף כחול לבן. אבל לא כחול לבן כולל של כל מפעלי התעשיה בישראל אלא כחול לבן כתום, זה משעבר לקו הירוק.. ועל כך צריכה לקום זעקה כללית של כל התעשיינ ים. הארץ מלאה במפעלים הפזורים בעיירות פיתוח וישובי ספר הסמוכים לקווי העימות. במשך שנים הם מבקשים ובצדק להעדיף כחול לבן על פני תוצרת זרה. זה לא תמיד עוזר אבל גם לא מזיק. אז אם בעקבות ההצהרה הפוליטית הטיפשית של הפלסטינים להחרים תוצרת ישראלית מסויימת ייצא מאבק ציבורי לחיזוק הכחול לבן, נודה לרשות הפלסטינית על השירות הטוב שהיא עשתה לנו.
. אבל בשום פנים ואופן אסור לאפשר לשאת את שם הכחול לבן לשוא. דין פועל באריאל כדין פועל באופקים או בקריית שמונה. לשניהם מגיע להתפרנס ולמכור את התוצרת שלהם לישראלים.
ישראל, בראשות נתניהו מובילה קו של שני עמים לשתי מדינות שתי מדינות, פירושו, מדינה שבה אזרחים פלסטינים יהיו חופשיים לבחור איזה מוצרים לקנות או לא. מדינת ישראל צריכה לחזור לעצמה ולדאוג שהתוצרת שלה תהיה מספיק חזקה בתוך שטחי ישראל, ולדאוג שאלו שרוצים לייצא את התוצרת שלהם לא יסתמכו על שוק אחד, הפלסטיני במקרה זה, וגם יעשו מאמצים לשכנע את לקוחותיהם שכדאי להם בכל זאת לקנות כחול לבן טרי. לשכנע אמרנו לא לכפות ולא לחוקק חוקים ובוודאי לא בכוח. גם לאמא הפלסטינית הערביה מותר לבחור איזה חלב ישתה הבן שלה.
כולנו בעד כחול לבן, נקי מכל רקע כתום.