פוסטים בתגיות: ‘משרד החינוך’
במשך שנים נתפס החינוך הטכנולוגי כילד החריג של מערכת החינוך, או אם תרצו – החצר האחורית של מערכת החינוך. גם פריחת ההיי-טק לא שיפרה את התמונה בהרבה. מספר התלמידים שפונה ל-4-5 יחידות מתמטיקה ופיסיקה ירד בהתמדה. את הנזקים ספגו קודם כל היחידות הטכנולוגיות בצבא, שמתקשות לגייס את המוחות המבריקים שיובלו את שדה הקרב הקיברנטי העתידי. כל שר חינוך הרבה לדבר על חשיבות החינוך הטכנולוגי, אבל כאשר הדבר הגיע למתן תקציבים, עולם כמנהגו נהג וראשי מנהל המדע נאלצו להסתדר עם מה שיש. אמנם בכל שנה הגדילו להם את התקציב, אבל זה לא היה מה שיוביל מהפכה.
כנראה שהתמזל מזלו של ד"ר רימון, ובמשמרת שלו השתנו דברים כבר בשנה הראשונה. שר החינוך, גדעון סער, קיבל מראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמיליארד שקלים – נתח מכבד מתוך שלושת המיליארדים שקוצצו לכאורה מתקציב הביטחון לטובת התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. עבור ד"ר רימון, מדובר על 420 מיליון שקלים עבור תיקשוב 220 בתי ספר, ו-260 מיליון שקלים עבור 60 כיתות מדעיות ותוכנית כוללת להוספת עשרת אלפים תלמידים למצבת לומדי המקצועות הטכנולוגיים בתוך חמש שנים.
יש לברך על השינוי הבולט שחל במדיניות המשרד, אבל כולנו יודעים שתקציבים אינם פתרון קסם. בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל כבר נשפכו מיליוני שקלים שלא הניבו את התוצאות הרצויות. כך, המיחשוב בבתי הספר נכנס בדלת האחורית – בצורה לא מבוקרת וללא חשיבה מעמיקה. המציאות כיום היא שיותר מדי בתי ספר בארץ נראים בדיוק כפי שנראו לפני 20 ו-30 שנה. אם יש שם מחשבים, או אולי כיתות מחשבים, הרי שהם פועלים לרוב ללא תגבור של מורים וללא תוכנית עבודה מסודרת.
כאן אנו מגיעים לחזון התיקשוב הנוכחי של השר סער. אם לשפוט לפי התוכנית שפרש ד"ר רימון, נראה, כי יש סיכוי שהמהפכה הזו שיוצאת לדרך כעת, תביא לתוצאות יותר בולטות. אחת הסיבות הוא דבריו של רימון, לפיהם הטיפול בכל בית ספר יהיה פרטני. לא רק השקעה בתשתיות, לא רק בחיבור לאינטרנט – אלא עבודה מעמיקה ויסודית שתידרש מצד הצוות החינוכי שיוכיח, כי הוא בשל לעבור לסביבת למידה מתוקשבת, כיאה לבתי ספר במאה ה-21.החזון של השר גדעון סער קרוב מאוד: עד סוף 2012 יתוקשבו 220 בתי ספר. מחשב יוצב בכל עמדת לימוד וכמובן שכל מורה יקבל מחשב נייד במסגרת הפרויקט שמובילה קרן אתנה, וממומן בחלקו הגדול על ידי אזרחים ותורמים. עכשיו מבקש ד"ר רימון לראות את התמונה הכוללת, ולתקשב לא רק את החדרים של בתי הספר – אלא גם את האנשים. אם יצליח בכך, הרי שניתן יהיה לקוות שבעוד 10 שנים יצאו לשוק בוגרי תיכון שהחלו ללמוד את אחד ממקצועות הריאליים והמדעיים כבר בכיתה ז', כי בניגוד לעבר היה שם מישהו שדאג לספר להם למה זה חשוב.
יש הרבה סיבות לקוות שהמהפכה של משרד החינוך וד"ר רימון תצליח, כי היא תשפיע על החברה כולה, ובעיקר על הדור הצעיר שיוכל סוף-סוף לעלות על הקטר שמוביל את המשק.
דו"ח מבקר המדינה 60-ב' כלל שלושה פרקים שונים הקשורים למיחשוב ולמערכות מידע במשרדי הממשלה השונים. המבקר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, טיפל הפעם במשרד הבריאות, מערכת בתי המשפט ובמשרד החינוך.
חלקו של הדו"ח העוסק בפרויקט נמ"ר במשרד הבריאות הפתיע לא מעט מהמקורבים לפרויקט – לא בגלל עצם פרסומו, אלא דווקא האופי הרך יחסית של הביקורת. למרבה הצער, העוסקים בפרויקט יודעים שהמציאות היא הרבה יותר עגומה ממה שהציג אותה המבקר.
הידיעה כי מבקר המדינה החל לאסוף חומרים על פרויקט נמ"ר פורסמה לראשונה באנשים ומחשבים כבר ב-2008. בשל העומס שעל משרדו, החליט המבקר שלא לכלול את הסעיפים על נמ"ר בדו"ח שמתייחס ל-2008 ודחה אותו לזה הנוכחי, שעוסק ב-2009. המציאות, בינתיים, רק הלכה ונעשתה חמורה יותר.
פרויקט נמ"ר (ר"ת ניהול מרכזיים רפואיים) החל לו אי שם בשנת 1994, ואמור היה להוות את תשתית ה-ERP העתידית של כל בתי החולים שמגלם פרויקט מזו"ר – צרה צרורה בפני עצמה. לפי המבקר, עד דצמבר 2000 אמורה היתה מערכת נמ"ר לפעול ב-11 בתי חולים – מה שלא קרה. מאז נעשו בפרויקט שינויים רבים ומשונים
התוצאה היא שנכון לשנת 2010, בית החולים הגדול ביותר, שיבא תל השומר, עדיין לא הטמיע את נמ"ר ולא נראה שבכוונתו לעשות זאת. הסיבה הרשמית, היא טענות על חוסר תאימות של המערכת לצורכי בית החולים. בפועל, מדובר במניעים אישיים הרבה יותר, או במילים אחרות: היריבות רבת השנים בין מנהל בית חולים תל השומר – פרופסור זאב רוטשטיין, ומנהל בית חולים איכילוב – פרופסור גבי ברבש, שהוא גם יו"ר פרויקט נמ"ר. זאת ועוד, המבקר לא הדגיש את העובדה שארבעה מודולים עיקריים של המערכת טרם יושמו בבתי חולים בישראל שהטמיעו אותה.
המבקר כותב, כי בשל הזמן הרב שחלף מאז אושר תקציב הפרויקט, החריגות הסתכמו ב-87 מיליון שקלים. בפועל, החריגות גדולות הרבה יותר, ובמערכת הבריאות נשמעות הערכות על 160 מיליון שקלים. חריגה בתקציב היא עניין יחסי – חריגה לעומת מה? המבקר בחר ללכת לפי בית שמאי, והחליט להשוות את החריגה לעדכון האחרון של התקציב. אולם, כאשר בודקים פרויקט, נוטים להשוות את העלות הנוכחית שלו לזו שנקבעה בהתחלה, קרי בשנת 1994.
המבקר מתייחס בדו"ח גם לאי הסדרים בבחירת ספקים, קרי לדילוג על שלב המכרזים הנדרשים. זאת, למרות שהפרויקט עבר שינויי תכולה מספר פעמים מאז שהחל, ועל פי נהלי החשב הכללי, כל שינוי מחייב מכרז. הפעם האחרונה שנערך מכרז בנושא היתה ב-2007, וגם הוא, כך נראה, לא בדיוק תאם את הנהלים
מיחשוב היכלי הצדק. לפני כשלושה חודשים כינס השופט משה גל, מנהל בתי המשפט, מסיבת עיתונאים חגיגית כדי לציין את הצלחתו של פרויקט מיחשוב בתי המשפט, נט-המשפט. בפועל, מדובר בעוד מגה-פרויקט שברמה הטכנולוגית הוא כנראה לא רע, אך המפגש שלו עם המשתמשים קצת בעייתי. המבקר כותב בדו"ח, כי המערכת סובלת מאי-יציבות, מהירות תגובה איטית ואמינות נמוכה, שהביאו לחוסר שביעות רצון בקרב המשתמשים. נדמה ששוב לא הטכנולוגיה אשמה, אלא חוסר היכולת של המתכננים שלה לספק ללקוח הסופי את חוויית המשתמש לה ציפו.
העסקה בלתי חינוכית. מבקר המדינה מתייחס בדו"ח שלו גם למערכות התיקשוב והמיחשוב במשרד החינוך. מעבר להערות על נהלי מפת"ח שלא יושמו, מתייחס המבקר לבעיה אקוטית שהדיה נשמעו בחוזקה בתחילת השובע, בעקבות פרסום תוצאות מכרז בתי התוכנה של החשכ"ל. המבקר גורס, כי 85% מעובדי מינהל התיקשוב הם עובדי קבלן. על פי בדיקתו, המדינה לא רק שלא חסכה כסף בהעסקתם – אלא שעלותם גבוהה בהרבה מעלותו של עובד בכיר במינהל. כל מי שמכיר את שיטת ה-"קוסט-פלוס" מבין על מה מדבר המבקר. אם למישהו עוד היה ספק עד כמה השיטה הזו מלאה חורים ובעיות, בא הפרק הזה בדו"ח ומספק הוכחה נוספת.
ש לקוות, כי הלקחים שצריכים להיות מופקים אכן יופקו, כי דווקא עתה מצוי המשרד בתקופת זינוק בכל הקשור ליוזמות בתחום המיחשוב. דוגמה מצוינת לכך היא מכרז מיחשוב הענן הענק, עליו דיווחנו לראשונה בשבוע שעבר.
השורה התחתונה: מבקר המדינה מצא ליקויים בשני פרויקטי מיחשוב גדולים, שמהווים סימפטום לבעיה קשה: פרויקטי IT ממשלתיים לעולם לא יסתיימו בזמן, תמיד יחרגו מהתקציב ובדרך יסבלו מחריגות, דילוג על מכרזים וסימפטומים נוספים של העדר שקיפות חולני. לפני כחודשיים הוגש לטל הרמתי, סגן בכיר לחשב הכללי, דו"ח מפורט מפורום המנמ"רים של הממשלה, שעסק בין היתר בהמלצות לשיפור רמת התפקוד של פרויקטי מיחשוב בממשלה. פרויקטי נמ"ר ונט-המשפט יכולים להוות Case Study קלאסי לאיך לא מנהלים מגה-פרויקט בשירות הציבורי.
משרד החינוך פרסם אתמול (ה') מכרז ענק וראשון מסוגו להעברת מערכות המיחשוב של 4,000 מוסדות החינוך בישראל לסביבת ענן** פרטי. היקפו הכספי של המכרז נאמד במאות מיליוני שקלים.
המשמעות היא שכל מערכות המיחשוב במוסדוות החינוך בישראל יתבססו על שרתים, קווי תקשורת, תוכנות ויישומים שיהיו מחוץ לאתר בית הספר ו"יתארחו" בחוות שרתים אצל חברות שמתמחות בכך, שיזכו במכרז.
על פי התכנון לענן הפרטי שיוקם יועלו כל היישומים הקיימים כיום בבתי הספר, כולל מערכת מנב"ס, מערכות מינהלה, מערכות לניהול הצד הפדגוגי של בית הספר ועוד. במסגרת המכרז יידרשו שירותים טכנולוגים שונים, הכוללים שירותי תחנות עבודה (VDI), הטמעת שרתים וירטואליים, שירותי תקשורת ואינטרנט, טיפול בתחום אבטחת המידע, שרידות גבוהה, המשכיות עסקית וטכנולוגיות תומכות הוראה.
לדברי סופיה מינץ, מנמ"רית משרד החינוך, מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בארץ, ובין הגדולות בעולם, בתחום מערכות החינוך. "מערכת החינוך היא אחת הסביבות הטבעיות שבהם ניתן להחיל את סביבת הענן", אמרה לאנשים ומחשבים, "בגלל המורכבות הרבה שנדרשת בהפעלת מערכות המיחשוב בבתי הספר והעלויות הגבוהות".
"שירותים אלו יאפשרו שימוש ברכיבי התשתית על פי הצורך, ביצוע עדכונים טכנולוגיים בגמישות מרבית, והתאמת השירותים לדרישות השונות ולתהליכי ההוראה", אמרה מינץ. היא הוסיפה, כי תתאפשר המשכיות בתהליכי הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר, והעבודה בתצורת ענן תשחרר את סגל בית הספר מטיפול בתשתיות טכנולוגיות מורכבות. מינץ ציינה עוד, כי המכרז אינו מכתיב את טכנולוגיות התשתית הנדרשות לאספקת השירותים השונים, אלא מספק רק את הגדרת השירות, איכותו ואופן אספקתו לבתי הספר.
יצוין, כי הממשלה הודיעה כבר כמה פעמים, כי היא בוחנת מעבר לסביבת ענן מרכזי בכל משרדי הממשלה. הדבר נדון לראשונה בכנס המנמ"רים של הממשלה, שנערך בסוף 2009 באילת, אז אף הוקם צוות ממשלתי שהכין מסמך אסטרטגי, להצעת פתרונות מעשיים לממשלה. משרד החינוך הוא הראשון שנקט יוזמה בנושא המעבר למיחשוב ענן, והדבר נעשה בעידוד שר החינוך, גדעון סער.המכרז עשוי לעורר עניין בקרב כמה חברות שכבר מספקות כיום שירותי ענן בצורות שונות, ביניהן בזק בינלאומי, טריפל סי ואחרות.
שילוב מערכות המיחשוב בבתי הספר ובמוסדות החינוך השונים היה מאז ומעולם נקודה כאובה בחברה הישראלית. כל מי שביקר אי פעם בבית ספר, כתלמיד או כהורה, לא יכול היה שלא להתרשם מהדלות, חוסר האונים והעדר המוטיבציה השוררים שם בנוגע להשקעה בטכנולוגיה. שוק פתרונות המיחשוב לחינוך הוא שוק מגוון מאוד בישראל וגדל כל שנה בהתאם לצרכים של בתי הספר. מערכת החינוך פתוחה כיום לרעיונות רבים מבעבר, ויש לא מעט חברות שמצליחות לחדור לאותם בתי הספר – חלקן על בסיס עסקי ואחרות בסיס תרומה לקהילה.
באופן מכוון למדי, ניתנת לבתי הספר ולמנהלים יד חופשית להעשיר את הפעילות הבית ספרית. אבל הצרות מתחילות בתחזוקה – בשמירה על רמת העדכון והרחבת מעגל המשתמשים. כאן מתחילה הנסיגה לאחור. בחלק מהמקרים זה בגלל תקנים חסרים, במקרים אחרים זה נובע מספקים שזכו במכרז כלשהו אבל הבינו שלא יתעשרו ממנו ולכן לא נותנים שירות בזמן ועוד. יוזמות חינוכיות מקוריות, כמו גם פרויקטי ייעול שעשויים לחסוך אלפי שקלים, תקועים כיום, כי לא נמצא הסעיף התקציבי לתיקון השרת או לשדרוג רשת האינטרנט והתקשורת. אפשר לספר סיפורים מפה ועד להודעה חדשה, אבל המציאות מדברת בעד עצמה.
התפשטות הענן לשוק המיחשוב הארגוני מתאימה לבתי הספר כמו כפפה ליד. הרי בבסיס טכנולוגיית הענן, עומדת התפיסה של ניתוק הארגון מכל אותם דברים שאינם בליבת העסקים שלו. כך, מיחשוב ענן מייצר סביבה שמאפשרת לעובדי הארגון למקסם את השימוש במערכות התוכנה והחומרה שהם קנו במיטב כספם, לעשות זאת מכל מקום בעולם ועוד להישאר עם עודף בכיס. אין מערכת שזקוקה לפתרונות שכאלה יותר מאשר מערכת החינוך. הרי כיום בתי הספר מוצאים את עצמם משקיעים אנרגיה ומשאבים בתחומים שאינם תחומי הליבה שלהם, עד שנגמר להם האוויר, התקציב, הסבלנות – או שלושתם ביחד.
ההחלטה שקיבל משרד החינוך, לא מעט בזכות השר גדעון סער וצוות ה-IT בראשותה של סופיה מינץ, היא החלטה מרחיקת לכת ולא פחות מאשר אמיצה. המכרז, כאשר יסתיים, עשוי לפתוח בפני בתי הספר אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות בכל הקשור לניצול כלי מיחשוב. התשלום יהיה בהתאם לצריכה האמיתית של צוות בית הספר ותלמידיו, התחזוקה תצא מתחום האחריות שלהם ואנשי החינוך יוכלו סוף-סוף להתרכז – לא תאמינו – בחינוך. במצב שכזה, יישומי מחשב יהפכו להיות פונקציה של מדיניות ומוטיבציה של המנהלים – ותו לא. בנוסף, עבודה בסביבת ענן תאפשר להרבה יותר מורים ותלמידים לתקשר מחוץ לכותלי בית הספר.
המכרז הענק שפרסם משרד החינוך להעברת כל מוסדותיו לסביבת ענן פרטי, עשוי להירשם בספרי ההיסטוריה כאחת מאבני הדרך החשובות ביותר בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל.
השורה התחתונה: הענן החכם שמתקרב לבתי הספר בצעדי ענק, מוכיח שוב את הטענה שכל טכנולוגיה חדשה היא ברת קיום, בתנאי שהיא משרתת צורך מסוים. סביבת מיחשוב מעוננת במערכת החינוך היא הצ'אנס הכמעט-האחרון לעשות מהפיכה של ממש בכיתות שבהן מתחנכים הדורות הבאים שלנו.
עוד על מיחשוב ענן בקישור הבא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91_%D7%A2%D7%A0%D7%9F
כל מי שהיה אי-פעם תלמיד או הורה לילדים, יודע ש-"חינוך חינם" במדינת ישראל הפך כבר מזמן ליקר מאוד. קניית ספרי לימוד בכל תחילת שנת לימודים, למשל, מהווה כיום את אחד הסיוטים הגדולים ביותר של הורים, כמו גם גורם דומיננטי לחור נוסף בתקציב המשפחתי.
בנושא הזה מגלים פרנסי משרד החינוך, כמו גם מנהלי בתי הספר, יצירתיות ללא גבול. ספרים במקצועות שדבר לא השתנה בהם ב-50 השנים האחרונות, נכתבים בכל פעם מחדש, כדי לספק פרנסה למו"ל או למפקח לשעבר שיצא לגמלאות וכעת החליט לחבר ספר לימוד. רשימת ספרי הלימוד שהורי התלמידים נאלצים לקנות מדי קיץ, כוללת ספרים שרק למשרד החינוך והמחברים הפתרונים מדוע נדרשת להם מהדורה חדשה. ההורים והילדים שבויים בידי הרשימות המרוכזות שכל בית ספר מוציא, והמשימה השנתית היא לרוץ ולחפש את הספרים האלו ולשלם כמעט כל מחיר שבעל החנות במקום המגורים יכול להרשות לעצמו לדרוש.
אך יתכן שהטכנולוגיה, והאינטרנט בתוכה, יצליחו לשבור את תקרת הזכוכית הזו, ולאפשר להורים רבים בישראל לרכוש לילדיהם ספרים מיד שניה, שעונים ברמת התוכן לדרישות מערכת החינוך, אבל זולים קצת יותר. המדובר ברעיון בו מעורב בין היתר איש ההיי-טק הוותיק פיני סביון, כיום יזם עצמאי וחבר מועצת עיריית נס ציונה. זהו פרויקט שנקרא BookMarket, והרעיון מאחוריו מאוד פשוט: אספקת ספרי לימוד משומשים, אך עדכניים ברמת התוכן. אלו ספרים שהיו בשימושם של תלמידים ובדרך כלל אין להם מה לעשות איתם אחרי שנה או שנתיים.
לדברי סביון, כל הספרים עוברים שיפוץ פיסי, נכרכים מחדש ונמכרים בהנחה של עד 60% לתלמידי בתי ספר בכיתות א' עד ט'. כל הספרים מותאמים לתוכנית הלימודים של משרד החינוך על פי הרשימות שבתי הספר מוציאים, בהבדל אחד: הם חוסכים מההורים הרבה כסף.
הפרויקט רץ זו השנה השנייה ועד כה הצטרפו אליו 68 בתי ספר מרשויות שמוכנות ללכת על הרעיון, אם כי הן אינן מעורבות בצד המסחרי שלו, אותו מנהלים אנשי הפרויקט. מאחורי BookMarket ניצבת מערכת אינטרנטית שבפיתוחה הושקעו למעלה ממיליון שקלים. כך, לרשות התלמידים וההורים עומד פורטל אינטרנט והרעיון הוא שכל הורה או תלמיד שנרשם באתר, מתחייב לספק למנהלי המיזם את ספרי הלימוד הישנים שלו. בתמורה, הוא יוכל להיכנס לסבב שבו יקבל ספרי לימוד המתאימים לשנתון הרלוונטי לו.
"המערכת מכילה הרשמה ותשלום באמצעות האינטרנט – כולל היסטוריית תשלומים, החלפת ספרים, רכישת ספרים והחלפתם", מסביר סביון. "בנוסף, המערך הלוגיסטי של החברה עוסק בניהול כמויות ענק של ספרים והעברתם מלקוח ללקוח. לצורך כך הוקמה מערכת ממוחשבת הכוללת קליטה, מיון והנפקת סלי הספרים באמצעות מערכות קליטה וניפוק ניידים המחוברים אונליין למערכת הניהול הלוגיסטית. זאת, לצד מערכת CRM שהותאמה במיוחד לצרכי הפרויקט".
סביון מפרט ומסביר, כי "המערכת מחוברת בממשק ישיר לתוכנת SAP Business One ותנועת האינפורמציה עוברת אונליין בין מערכת הניהול למערכת ה-ERP. תוכנה נוספת שמשתמשים בה בפרויקט היא מנהל-4U".
למותר לציין, כי הרעיון אהוד מאוד על הורים, תלמידים וגם רשויות מקומיות. אבל לא רק. בשבוע שעבר נפגש עומר קריזה, מנכ"ל פרויקט BookMarket, עם חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) והציג אותו בפניה. מיכאלי, כידוע, היא גם אמא במשרה מלאה לשמונה ילדים, שבוודאי חוותה בתחילת השנה את חוויית רכישת ספרי הלימוד לילדיה – עובדה שוודאי סייעה להתלהבותה מהרעיון. כך, בתום הפגישה עם מנהלי BookMarket, הודיעה כי תפנה לשר החינוך בדרישה לאמץ את הרעיון ולהפוך את הפרויקט לארצי. לתפיסתה של ח"כ מיכאלי, המדינה היא זו שצריכה לממן את רכישת ספרי הלימוד.
הנה עוד דוגמה מהחיים שמוכיחה כיצד שילוב של מיזם מבוסס רשת יכול להיות כלי צרכני אמיתי שיחסל אחת ולתמיד את התופעה המכוערת הזו שקרויה שוק ספרי הלימוד, ותסייע להפוך את המושג "חינוך חינם" לקצת יותר אמיתי.
( פורסם לראשונה באנשים ומחשבים 24.9
יום הכיפורים של החינוך העל יסודי
לפני כשבועיים הופיע חמי פרס – הבן של, יזם, חולם ומשקיע סדרתי – בכנס של חברות הזנק ישראליות, שמשתפות פעולה עם HP ואורקל (Oracle), ובעיקר נהנות מזרועות השיווק והמכירות של חברות ענק אלו. פרס סיפק באירוע בין היתר את חזונו משכבר הימים, שבאופן לא מקרי, דומה לחזון של אביו: להפוך את מדינת ישראל למדינה שכולה מדע וטכנולוגיה. אחד הסעיפים בחזון הזה הוא הבעייתיות של מערכת החינוך בישראל. פרס, בתור הבן של, נמנע באלגנטיות מלפרט את דעתו על מערכת החינוך, אבל אי אפשר היה שלא להבין מה הוא חושב עליה.בתחילת השבוע סיפק לו משרד החינוך נימוק טוב נוסף לדעתו. המדובר בטבלה שפורסמה בכלי התקשורת, ועוסקת באחוז הזכאים לבגרות במדינת ישראל על פי שיוך גיאוגרפי. מלבד יחסי ציבור ובסיס לחומר לתעמולה עבור ראשי ערים
אחוז הזכאים לבגרות בישראל היה ונשאר פחות מ-45%. זהו נתון חמור ביותר, שצריך להדאיג את כל מי שעתיד המדינה יקר לו. גם אם חלק מהתלמידים שלא זכאים לבגרות ישלימו את המבחנים אחרי הצבא, הנתונים עדיין עגומים.הנתונים הללו מדאיגים עוד יותר, אם קוראים היטב את ההודעה של משרד החינוך, שבחלקה הראשון (שהיה מתוקשר פחות) מבשרת על רעיון חדש: לפרסם את תוצאות הבגרויות לפי בתי ספר, ולא רק לפי ערים. גם עובדה זו לא תשנה את המציאות, אבל היא תחשוף בצורה ברורה יותר את הרמה הנמוכה של בתי הספר במקצועות הריאליים והמדעיים. כך, למשל, בפרמטר של הישגים לימודיים, רק 15% מהתלמידים עוברים את בחינות הבגרות במתמטיקה ובאנגלית. זהו סף נמוך ביותר, שמבוסס על עובדות בשטח, שהרי ללא זה – אף בית ספר לא יוכל להיכנס לאותו ניסוי, שיחל בעוד חודש. מדד כזה הוא תמריץ שלילי לבתי ספר אחרים, שלא צריכים להתאמץ ולהצטיין במיוחד. כל מי שעבר בבתי ספר התיכוניים בשנים האחרונות, כהורה או כתלמיד, בוודאי מכיר את הטריקים בהם משתמש כל בית ספר לקראת כל סוף השנה, כדי "לעגל" פינות ו-"לסייע" לתמידים להגיע לממוצע גבוה יותר. בניגוד למה שמלמדים אותם כל השנים, כישלונם בבגרות הוא כישלון של כל המערכת – ולא יואילו הסברים ותירוצים. בסופו של דבר, הדו"ח של משרד החינוך, כמו דיווחים אחרים על תוצאות בחינות הבגרות, מהווה את "יום הכיפורים" של החינוך בישראל בכלל והחינוך המדעי-טכנולוגי בפרט. זהו איתות נוסף לכל מי שעדיין לא הבין שבעוד עשור או עשור וחצי כבר לא יהיו לנו צ'ק פוינט, אמדוקס, סאייטקס או אלביט חדשים להתגאות בהם.
במשרד החינוך יושב ברגעים אלה ממש שר חדש, צעיר ומאוד מבטיח. הבעיה היא שהוא פוליטיקאי, וכמו כל פוליטיקאי הוא משקיע משאבים בפרויקטים שבטווח הנראה לעין – פרויקטים שיש סיכוי סביר שהוא יוכל לגזור את הסרט באירוע ההשקה שלהם. פרויקטים לטווח ארוך, כמו ההשקעה בחינוך מדעי, אינה מעניינו. הפקידים והמנהלים את המשרד, ובדיעבד מנהלים גם את השר, אוהבים את השגרה, ועושים הכל כדי שהקדנציה של השר תעבור בשקט. הם רוצים לחזור הביתה בשלום. מקום העבודה שלהם מובטח, ואף אחד לא יבקש מהם דין וחשבון על מדוע בשנתון זה או אחר רמת הציונים של בוגרי י"ב היתה נמוכה מהרגיל.
נכון לאוגוסט 2009, ישראל שקועה כולה במזג האוויר, בים, במדונה, בלאונרד כהן, בכוכב נולד ובעונה החדשה של הישרדות שבפתח. בעוד שבועיים פלוס-מינוס יחזרו כל התלמידים לבתי החרושת לציונים של משרד החינוך – בתי חרושת שמייצרים מוצרים באיכות שהולכת ויורדת משנה לשנה, ולבעל הבית לא אכפת. אחר כך יגיע המבול.