פוסטים בתגיות: ‘ממשלה’
משרד החינוך פרסם אתמול (ה') מכרז ענק וראשון מסוגו להעברת מערכות המיחשוב של 4,000 מוסדות החינוך בישראל לסביבת ענן** פרטי. היקפו הכספי של המכרז נאמד במאות מיליוני שקלים.
המשמעות היא שכל מערכות המיחשוב במוסדוות החינוך בישראל יתבססו על שרתים, קווי תקשורת, תוכנות ויישומים שיהיו מחוץ לאתר בית הספר ו"יתארחו" בחוות שרתים אצל חברות שמתמחות בכך, שיזכו במכרז.
על פי התכנון לענן הפרטי שיוקם יועלו כל היישומים הקיימים כיום בבתי הספר, כולל מערכת מנב"ס, מערכות מינהלה, מערכות לניהול הצד הפדגוגי של בית הספר ועוד. במסגרת המכרז יידרשו שירותים טכנולוגים שונים, הכוללים שירותי תחנות עבודה (VDI), הטמעת שרתים וירטואליים, שירותי תקשורת ואינטרנט, טיפול בתחום אבטחת המידע, שרידות גבוהה, המשכיות עסקית וטכנולוגיות תומכות הוראה.
לדברי סופיה מינץ, מנמ"רית משרד החינוך, מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בארץ, ובין הגדולות בעולם, בתחום מערכות החינוך. "מערכת החינוך היא אחת הסביבות הטבעיות שבהם ניתן להחיל את סביבת הענן", אמרה לאנשים ומחשבים, "בגלל המורכבות הרבה שנדרשת בהפעלת מערכות המיחשוב בבתי הספר והעלויות הגבוהות".
"שירותים אלו יאפשרו שימוש ברכיבי התשתית על פי הצורך, ביצוע עדכונים טכנולוגיים בגמישות מרבית, והתאמת השירותים לדרישות השונות ולתהליכי ההוראה", אמרה מינץ. היא הוסיפה, כי תתאפשר המשכיות בתהליכי הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר, והעבודה בתצורת ענן תשחרר את סגל בית הספר מטיפול בתשתיות טכנולוגיות מורכבות. מינץ ציינה עוד, כי המכרז אינו מכתיב את טכנולוגיות התשתית הנדרשות לאספקת השירותים השונים, אלא מספק רק את הגדרת השירות, איכותו ואופן אספקתו לבתי הספר.
יצוין, כי הממשלה הודיעה כבר כמה פעמים, כי היא בוחנת מעבר לסביבת ענן מרכזי בכל משרדי הממשלה. הדבר נדון לראשונה בכנס המנמ"רים של הממשלה, שנערך בסוף 2009 באילת, אז אף הוקם צוות ממשלתי שהכין מסמך אסטרטגי, להצעת פתרונות מעשיים לממשלה. משרד החינוך הוא הראשון שנקט יוזמה בנושא המעבר למיחשוב ענן, והדבר נעשה בעידוד שר החינוך, גדעון סער.המכרז עשוי לעורר עניין בקרב כמה חברות שכבר מספקות כיום שירותי ענן בצורות שונות, ביניהן בזק בינלאומי, טריפל סי ואחרות.
שילוב מערכות המיחשוב בבתי הספר ובמוסדות החינוך השונים היה מאז ומעולם נקודה כאובה בחברה הישראלית. כל מי שביקר אי פעם בבית ספר, כתלמיד או כהורה, לא יכול היה שלא להתרשם מהדלות, חוסר האונים והעדר המוטיבציה השוררים שם בנוגע להשקעה בטכנולוגיה. שוק פתרונות המיחשוב לחינוך הוא שוק מגוון מאוד בישראל וגדל כל שנה בהתאם לצרכים של בתי הספר. מערכת החינוך פתוחה כיום לרעיונות רבים מבעבר, ויש לא מעט חברות שמצליחות לחדור לאותם בתי הספר – חלקן על בסיס עסקי ואחרות בסיס תרומה לקהילה.
באופן מכוון למדי, ניתנת לבתי הספר ולמנהלים יד חופשית להעשיר את הפעילות הבית ספרית. אבל הצרות מתחילות בתחזוקה – בשמירה על רמת העדכון והרחבת מעגל המשתמשים. כאן מתחילה הנסיגה לאחור. בחלק מהמקרים זה בגלל תקנים חסרים, במקרים אחרים זה נובע מספקים שזכו במכרז כלשהו אבל הבינו שלא יתעשרו ממנו ולכן לא נותנים שירות בזמן ועוד. יוזמות חינוכיות מקוריות, כמו גם פרויקטי ייעול שעשויים לחסוך אלפי שקלים, תקועים כיום, כי לא נמצא הסעיף התקציבי לתיקון השרת או לשדרוג רשת האינטרנט והתקשורת. אפשר לספר סיפורים מפה ועד להודעה חדשה, אבל המציאות מדברת בעד עצמה.
התפשטות הענן לשוק המיחשוב הארגוני מתאימה לבתי הספר כמו כפפה ליד. הרי בבסיס טכנולוגיית הענן, עומדת התפיסה של ניתוק הארגון מכל אותם דברים שאינם בליבת העסקים שלו. כך, מיחשוב ענן מייצר סביבה שמאפשרת לעובדי הארגון למקסם את השימוש במערכות התוכנה והחומרה שהם קנו במיטב כספם, לעשות זאת מכל מקום בעולם ועוד להישאר עם עודף בכיס. אין מערכת שזקוקה לפתרונות שכאלה יותר מאשר מערכת החינוך. הרי כיום בתי הספר מוצאים את עצמם משקיעים אנרגיה ומשאבים בתחומים שאינם תחומי הליבה שלהם, עד שנגמר להם האוויר, התקציב, הסבלנות – או שלושתם ביחד.
ההחלטה שקיבל משרד החינוך, לא מעט בזכות השר גדעון סער וצוות ה-IT בראשותה של סופיה מינץ, היא החלטה מרחיקת לכת ולא פחות מאשר אמיצה. המכרז, כאשר יסתיים, עשוי לפתוח בפני בתי הספר אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות בכל הקשור לניצול כלי מיחשוב. התשלום יהיה בהתאם לצריכה האמיתית של צוות בית הספר ותלמידיו, התחזוקה תצא מתחום האחריות שלהם ואנשי החינוך יוכלו סוף-סוף להתרכז – לא תאמינו – בחינוך. במצב שכזה, יישומי מחשב יהפכו להיות פונקציה של מדיניות ומוטיבציה של המנהלים – ותו לא. בנוסף, עבודה בסביבת ענן תאפשר להרבה יותר מורים ותלמידים לתקשר מחוץ לכותלי בית הספר.
המכרז הענק שפרסם משרד החינוך להעברת כל מוסדותיו לסביבת ענן פרטי, עשוי להירשם בספרי ההיסטוריה כאחת מאבני הדרך החשובות ביותר בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל.
השורה התחתונה: הענן החכם שמתקרב לבתי הספר בצעדי ענק, מוכיח שוב את הטענה שכל טכנולוגיה חדשה היא ברת קיום, בתנאי שהיא משרתת צורך מסוים. סביבת מיחשוב מעוננת במערכת החינוך היא הצ'אנס הכמעט-האחרון לעשות מהפיכה של ממש בכיתות שבהן מתחנכים הדורות הבאים שלנו.
עוד על מיחשוב ענן בקישור הבא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91_%D7%A2%D7%A0%D7%9F
הממשלה מובילה בימים אלו קמפיין רחב היקף בכל המדיות, כולל על שלטי האוטובוסים, תחת הכותרת "אל תפגעו בפרנסה שלי". המודעות מבוססות על תמונות של דמויות ישראליות טיפוסיות, שאמורות לעבוד על הרגש שלנו. סטודנטית מסכנה שצריכה לממן את לימודיה אבל לא יכולה לעבוד בשטיפת רצפות כי איזה הודי עב בשר תפס את מקומה,אב לארבעה ילדים, עם עיניים כבויות שבתשדיר בטלוויזיה מספר שהיו לו חיים טובים, מסיבה כלשהי הפסיק לעבוד (לא בגלל עובד זר) ועכשיו הוא מחפש עבודה ולא מוצא, כי פיליפני/סיני/ הודי/ פלשתיני/ תופס את מקומו. המעסיק מעדיף את העובד הזר, כנראה בגלל שהוא מוכן לעבוד בשכר נמוך יחסית.
העדפת כחול לבן הייתה תמיד ערך עליון וחשוב.היא בדרך כלל מתקשרת להרגלי קניה של הצרכן הישראלי שלפעמים מעדיף תוצרת חוץ על פני מוצרים ישראלים.הח"מ ניהל בשנה שעברה קמפיין, מעל דפי עיתונו, אנשים ומחשבים, שקרא למנהלים בשוק הארגוני בישראל להעדיף מוצרי תוכנה כחול לבן, כדי לסייע לבתי התוכנה שנפגעו מהמשבר הכלכלי.
אבל כאשר מדברים על תעסוקה, על עובדים, הצגת העובדים הזרים כאילו הם אחראים לכל הצרות של המובטלים הישראלים, היא מקוממת, מעוותת ומעוררת מחשבות לא נעימות על ההיסטוריה של העם היהודי. גזענות היא אחד היסודות שבזכות ההוקעה שלה חזרנו למולדת שלנו אחרי 2000 שנות גלות, שם סבלנו משנאת חינם.
כולנו יודעים היכן עובדים אותם "עובדים זרים" לא חוקיים. תמצא אותם בשדות הקטיף של הערבה, בחצר האחורית של מסעדות, בתי קפה, בביצוע עבודות פיסיות קשות, במדמנות זבל ובמקומות הכי נמוכים שאפשר רק לחשוב עליהם. לא הייתם רוצים להיות במקומם בשום תנאי.
אותם מעסיקים שמעסיקים את אותם עובדים זרים, נאלצו לעשות זאת כי יש שורה של עבודות שאף ישראלי לא יהיה מוכן לעשות אותם, גם אם המעסיק הישראלי ישלם לו פי 2 מאשר לעובד הזר. יש ענפים שלמים במשק הישראלי שמבוססים על עבודה זרה. עד לשנות האינתיפאדה הראשונות, זה היה עובדים מהשטחים.הפיגועים, החרפת המצב הביטחוני גרמו לצמצום משמעותי של אותם עובדים כי מעסיקים חשש לשכור אותם. ואז החל זרם בלתי פוסק של יבוא עובדים זרים לישראל. במקור הוא נועד לאותם ענפים שבהם "מותר" להעסיק עובד זה, סיעודי, חקלאות, בנייה ועוד. אז מה קרה פתאום? האם הציונות, שנושאת את ערך העבודה העברית, חזרה לבעבע בדמם של אותם מובטלים מסכנים?
צריך לשים את העובדות על השולחן. בישראל יש בעיית אכיפה על מעסיקים של עובדים זרים לא חוקיים. השלטונות כבר ניסו את כל השיטות היצירתיות, ונכשלו כישלון חרוץ בגלל ביקורת ציבורית. על הפרק עומד עתידם של ילדי הזרים שכל אשמתם שנולדו להורים שהגיעו לארץ כחוקיים ובגלל פטירת בעל הבית שלהם או נסיבות אחרות, הפכו פתאום לבלתי חוקים. זכותם להתפרנס בדיוק כמו כל אחד אחר, ואין שום סיבה שזה יהיה על חשבון שום ישראלי. זו הצגת שווא של מוח מעוות שמנסה לגרוף רווחים על חשבון שנאת חינם לזרים. יש בארץ הזו שורה ארוכה של עבודות, מישרות ותפקידים שבהם לעולם לא תמצא בהם עובד זר, אבל עדיין קשה לגייס אנשים כי הם לא נחשבים ל"סקסים".
גם המדינה משחקת כאן משחק כפול ומכוער. מצד אחד היא רוצה לצמצם את מספר העובדים, אבל מצד שני מעלימה עין מדלת מסתובבת של שורה ארוכה של עובדים ועובדות זרים שנכנסים לארץ, ואף אחד לא עושה משהו באמת.
אז עובדים כחול לבן, כן בהחלט. עבודה עברית,- למה לא, אם יש כאלו שירצו לעשות זאת הם ימצאו. מעסיקים שעברו על החוק- הענישו אותם.אבל השאירו את העובדים הזרים הלא חוקיים האלו לנפשם. רובם עובדים בתנאים מחפירים, דרכונם נלקח על ידי המעסיק שמנצל כל מה שהוא יכול כדי להחזיק אותם אצלו, כי הוא יודע שאם מחר הם ייעלמו, אף עובד עברי לא יחליף אותם.
ועוד משהו: ברחבי העולם עובדים עשרות אלפי ישראלים במדינות שונות ללא אישור. שערו לעצמכם שממשלת בריטניה הייתה יוצאת מחר בקמפיין שאומר שמי שמעסיק ישראלים גוזל את פרנסתה של אלמנה בריטית עם חמישה ילדים שאין מה לאכול? האם היינו עוברים על זה בשקט?
עבודה עברית? הצחקתם אותי..
בראיון לאנשים ומחשבים http://www.thepeople.co.il/_DailyMaily/ItemClean.asp?hParam=&CategoryID=72 אומר אריה רימיני, מנכ"ל חברת המחשבים טלדור,כי בכל הקשור למכרז בתי התוכנה אין לו טענות לממשלה. הוא מסכים עם ההערכה, כי התחרות בין הספקים הייתה מי יציע הנחות גדולות יותר. רימיני אומר בין היתר, כי "יש חברות שנתנו הצעות מחיר על פי תורת המשחקים ולא על פי תורת העסקים". תורת המשחקים, למי שלא בקיא, היא תיאוריה מתמטית כלכלית שמופעלת על ידי מקבלי החלטות והיא כוללת בתוכה כללים וכלים לניתוח מצבים שבהם יש קונפליקטים בין בעלי רצונות שונים.
מקבלי ההחלטות עושים מעין "משחק מלחמה" שבו מובאים תסריטים שונים, העוסקים בכיצד היריב יתנהג ומה יהיו על דרכי פעולה שלו ובהתאם לכך כיצד הם יגיבו. יש בתורה זו גרעין לא קטן של הימור, אם כי לא במובן של הגרלת פיס או מכונת הימורים בלאס וגאס, אבל הוא מניח מספר הנחות יסוד, שיש סיכוי סביר שיתקיימו בצד השני, אבל לא בוודאות.
אז מה קרה כאן? הספקים הרי לא תיאמו מחירים ביניהם, הממשלה פרסמה את דרישותיה לקיצוץ תעריפים על סמך ממוצע של חמש ההצעות הזולות ביותר, ועושה רושם שהיא אפילו לא ציפתה לרמת מחירים כזו. החברות, אם בכלל נעזרו בכלי הזה של תורת המשחקים, הלכו צעד אחד רחוק מדי. הפרשנות הלא מוסמכת שאומרת שיש ספקים שהחליטו "ללמד לקח" את הממשלה והניחו על שלחנה הצעות בלתי הגיוניות לכאורה, נכנסו למשחק מסוכן שמנוגד לחלוטין לתורת העסקים.
אבל גם הממשלה לא שיחקה נכון את המשחק: המכרז פורסם בשיא המיתון ולגופים מסויימים הדרישה לקיצוץ במחירים נראתה סבירה, כי זו היתה האווירה בארץ. אלא שבינתיים לשמחת כולנו המיתון הסתיים, הביקוש לעובדים מתחיל לעלות שוב. הממשלה אינה פועלת בחלל ריק. תנאי העבודה והתעריפים שהיא מציעה לא יכולים לעולם להדביק את הסקטור הפרטי. אם מוסיפים על כך תעריפים נמוכים יותר, אי אפשר שלא לקחת בחשבון את האפשרות ההגיונית שבעלי תפקידים ותיקים ומקצועיים בממשלה ימצאו חלופות אחרות בסקטור הפרטי. הזרמת דם חדש היא מגמה מבורכת ומתבקשת אבל האם מישהו לקח בחשבון שגם אותו "דם חדש" יהיה חשוף לתעריפים טובים יותר בסקטור הפרטי?
המציאות כיום היא שבסוף תהליך ארוך של מכרז בעייתי, התקבל מעין תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. הספקים בונים על כך שהממשלה תיאלץ לחזור בה והממשלה רוצה להימנע ממצבים של שינוי במכרז או בתעריפים – אם על ידי שינוי יזום ואם באמצעות מכרז חדש רחמנא ליצלן.
גם החברות הנחשבות ל"קטנות" ו"רזות", שלכאורה הן המנצחות במכרז זה, לצד חברות גדולות כגון מטריקס, לא תוכלנה לשרוד לאורך זמן עם רמת תעריפים כזו, שלכל הדעות פשוט אינה ריאלית
אלא שכאן צודק רימיני. את חשבון הנפש צריכים הספקים לעשות בינם לבין עצמם. דרושה מסגרת מיידית שבה הם יוכלו להידבר עם הממשלה, לא דרך בתי משפט אלא דרך שיחות, מפגשים והידברות ישירה. הדו שיח הזה חייב להתחיל ומייד, שכן מאחורי כל החברות ששיחקו באש במכרז הזה, והעמידו את הממשלה בפני אתגר לכאורה, יש אלפי עובדים שמפרנסים משפחות רבות. חלק מהחברות הן ציבוריות, והמציאות של תחרות כל כך פרועה בענף חייבת להיות נדונה גם בפורומים הפנימיים של בעלי המניות והחברות. אנחנו מדינה קטנה בסופו של דבר, התחרות ממילא קשה, הממשלה היא סקטור חשוב ביותר, ומאבקי כוח ומשחקי רולטה לא יובילו לשום מקום. אם יש מנהיגות בקריית הממשלה, מצופה ממנה שתזמן אליה מייד את כל הספקים במכרז הזה ותנסה למצוא פתרון חוקי, הגיוני, דווקא לפני פרסום התוצאות הסופיות, שתקבענה עובדות בלתי הפיכות.
מה עושה המממשלה שרואה שהצעת חוק שלה שנועדה להפריט שירות מסויים לא הניבה את התוצאות הדרושות? מחוקקת חוק חדש שסותר את החוק הקודם ומחזירה לידי הממשלה את סמכויות הביצוע והאכיפה. זה מה שעלול לקרות אם תתקבל הצעת החוק לחתימה דיגיטלית, שהונחה על שלחן ועדת המדע על ידי הממשלה. בדרך, עלולה ההצעה למחוק מפעל חיים שלם של חברת קומדע שרואה עחצמה חלוצה ודוחפת את נושא החתימה הדיגיטלית בישראל
אי שם מעבר לים, במדינת חלם, חיפשו חכמים בדחיפות מנעול חכם, שישמור על הנכסים החשובים שלהם. חיפשו וחיפשו, וכאשר לא מצאו, הורה רב החכמים: יש להקים מפעל לייצור מנעולים - ומיד!הסיפור הזה עלה בראשי, כאשר קראתי את ההודעה ה-"דרמטית" שיצאה שלשום (ב') מוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בה נערך הדיון הסוער בנושא חוק החתימה הדיגיטלית. למעשה, מדובר בתיקון להצעת חוק, שתהפוך את מהות החוק על פניו: המדינה החליטה שהיא רוצה להיות "גורם מאשר", הגוף שיזהה את האזרחים שרוצים לעבוד מול הממשלה ומול מוסדות ציבור באמצעות כרטיס חכם או בצורת הזדהות אלקטרונית אחרת. העובדה שיש כבר גורם מאשר, זה שהמדינה הסמיכה אותו לפני שמונה שנים, חברת קומסיין – לא מעניינת את המחוקק. הנימוק: חתימה דיגיטלית היא משאב לאומי, על גבי תשתית לאומית, והמדינה היא זו שיודעת לשמור עליו בצורה המיטבית.
אלא שהתיקון להצעת החוק, בחטא נולד, והמדינה אינה באה בידיים נקיות. התיקון המבוקש נועד לכפר על טעויות העבר, שיצרו מצב בו בסופו של תהליך, המדינה נותרה עם גורם מאשר אחד. מצב זה נוצר לא באשמת אותו "גורם מאשר": הוא אינו שייך לאחד מטייקוני הכלכלה, ואין לחשוד בו שהפעיל לחצים על הממשלה.
חוק החתימה הדיגיטלית נכנס לתוקף ב-2001. באותה העת עמד ח"כ מיקי איתן בראשות ועדת המשנה לאינטרנט, שפעל נמרצות לחקיקתו. אחד מעוגני החוק היה שהמדינה תהא אחראית לזיהוי ולאישור האנשים שיעבדו עימה ומולה בצורה חכמה, אבל תהליך ההזדהות ייעשה על ידי גורמים מקצועיים-טכנולוגיים, שזו מומחיותם. המחוקקים ראו בעיני רוחם כמה חברות שיוסמכו להיות "גורם מאשר", יתחרו ביניהן, וכל עם ישראל יהיה מאושר.
אלא שהמציאות טפחה מעט על פניהם, והייתה שונה מהצפוי. על המציאה הזו, ששמה "גורם מאשר" קפצו רק שני גורמים: חברת סקיורנט וחברת קומסיין, חברה בת של קומדע. רק מעט תחרות הייתה שם: היקף הפרויקטים בתחום החתימה הדיגיטלית היה זעום, הממשלה לא עשתה דבר כדי לקדם את השוק הזה, ובנקים ומוסדות פיננסים לא אימצו אותו כי החוק לא חייב אותם. בקיצור, פרנסה גדולה לא הייתה פה.
בחלוף זמן מה, הודיעה סקיורנט על הפסקת פעילותה. ההיסטריה בקרב פקידי האוצר הייתה גדולה. הם גילו שהם תקועים כעת עם "גורם מאשר" אחד - קומסיין. זו, בניגוד לממשלה, לקחה את ההסמכה שקיבלה ברצינות, השקיעה בציוד, כוח אדם, מבנים, סידורי אבטחה. הכל היה מוכן במשך שנים כדי שהמדינה תחליט מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. בינתיים, עו"ד יורם הכהן, שהיה סמנכ"ל בסקיורנט, עבר לצד השני של המתרס, ומונה לראש הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע. בין שאר תפקידיה, הרשות היא הרגולטור של קומסיין, בהנהלת זאב שטח, שבעבר היה מתחרה שלו
חוק לא סגור
באוצר הבינו כי החוק שנכנס לתוקף בתחילת העשור, לא ממש סגור עד הסוף, וכי העובדה שהמדינה פועלת באמצעות "גורם מאשר" אחד, לא תתקבל בחיוב על ידי גורמים שונים. אז מה עשתה הממשלה כדי לתקן טעות זו? הגישה הצעת תיקון לחוק הקיים. אלא שאם תתקבל הצעת התיקון לחוק, יירדו לטמיון בבת אחת השקעות של מיליונים, השקעות שה"גורם המאשר" השקיע, לאחר שהמדינה הסמיכה אותו לכך.
יש לציין, כי ההסמכה שניתנה ל-"גורם המאשר", כוללת התחייבויות רבות והוראות לאכיפתן. במקרים קיצוניים, אם חלילה "הגורם המאשר" נכשל בתפקידו, הוא עלול לתת את הדין על כך ועלול להישפט למאסר בפועל. לכן, יש להניח, שדמי מהגורמים המאשרים שהחליט ליטול על עצמו את התפקיד - ידע מה הוא עושה ולמה הוא נכנס, והוא יעשה הכל על מנת שלא להיכשל בתפקידו.
אבל לממשלה ולפקידים יש חיים משלהם. לפעמים נדמה כי הם חיים במין בועה, בתוך חדר סגור, בלא לדעת מה קורה שם, בחוץ, בשטח. שיחות שערך בעל הטור עם גורמים שונים, בוועדת המדע והטכנולוגיה ומחוצה לה, העלו הסכמה: העובדה שרק חברה אחת נותרה בודדה כמי שפועלת בתחום "הגורם המאשר" – אינה אשמתו. אז במקום שהממשלה תתעורר, תפתח עוד ועוד שירותים שיעודדו גורמים ורשויות שונות לפעול בצורה מבוססת חתימה אלקטרונית – היא הולכת בדרך הקלה ביותר. מהי? פונה לכנסת ומציעה הצעת חוק, שאם יאושר, יהפוך אותה לגורם מאשר לאומי, זה שיחלק תעודות לאומיות לכל אחד.
הממשלה לא צריכה ללכת רחוק, יש לה דוגמאות חיוביות בבית. כך, למשל, הודיעה רשות המיסים כי החל משנת המס הבאה, 2010 עסקים בעלי מחזור מסוים, יעבירו את הדיווחים שלהם בצורה אלקטרונית. על מנת שיוכלו לעשות זאת, יהיה עליהם לסור לאחד מסניפי קומסיין ולבצע פעולת הזדהות חד פעמית. אלא שנוצר מצב אבסורדי, בוא הממשלה באה לכאורה בטענות כלפי קומסיין על היותה מונופול, ומנסה להפקיע ממנה את פעילותה בתחום, הסמכה כ"גורם מאשר", בו זכתה מול הממשלה. כעת, הממשלה רוצה להיות גם היא "הגורם המאשר" השני, כלומר להתחרות בקומסיין. מעבר להיבט הקפקאי, נראה כי במהלך זה נולדים הדפים הבאים באחד מדו"חות הביקורת העתידיים שיכתוב השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה.
השורה התחתונה: הממשלה זיהתה בעיה, בכך שיש רק "גורם מאשר" אחד. אלא שבמקום לפעול לתיקון המצב ולמנות גורמים מאשרים נוספים, בתוקף היותה הרגולטור – היא החליטה למנות את עצמה ל-"גורם מאשר". הממשלה אינה מנסה לבדוק כיצד באמת אפשר לממש את החוק ולמנות עוד גורמים מאשרים, בתוקף היותה גם רגולטור. במקום זאת, הממשלה תהיה שחקן יחיד בשוק, וכדרכן של ממשלות – היא תהיה שחקן לא יעיל, יקר ובזבזן. כך, במקום למצוא מפתח למנעול, היא הורתה על בניית מפעל למנעולים. ובא לציון הגואל.
נבחרת הטניס הגיע לחצי הגמר לא בזכות השקעות ועידוד הממשלה שמשקיעה את רוב כספי התמיכה בספורט בכדורגל, אלא בזכות המצוינות האישית. גם הישגי ההיי טק הישראלי עד כה הם למרות ועל אף שהממשלה עושה הכל כדי להשקיע את המעט שיש לה במקומות הלא נכונים.
לקריאת הפוסט כולו
http://www.thepeople.co.il/_Uploads/DailyMailyPDF/DailyMaily_27295.PDF