פוסטים בתגיות: ‘ממשלה’
המכרז של לשכת הפרסום הממשלתית לביצוע סקר לאומי בנושא חוק הביומטריה http://www.pc.co.il/?p=36324הוא חסר תקדים – לפחות על פי זיכרונם של "זקני השבט" במיחשוב הממשלתי. בכלל, הממשלה ממעטת מאוד לשאול את דעתם של אזרחיה על חוקים – ובוודאי אחרי שהם עברו בכנסת. מטרת הסקר, כך נאמר לנו, היא להכין את הקרקע לקראת קמפיין הסברתי ענק שיערוך משרד הפנים, על מנת לשכנע את האזרחים שכדאי להם להוסיף שבב ביומטרי לתעודות הזהות שלהם.
החוק, כידוע, עבר בתום מאבק משפטי וציבורי רווי יצרים. הוא כולל פשרה אחת עיקרית, לפיה החוק לא יחייב את האזרחים להוסיף שבב ביומטרי, אלא רק אם ירצו בכך. על כן, כדי לשכנע את האזרחים, צריך קמפיין שיסביר במה המדובר. קמפיין כזה עולה הרבה כסף. כדי לסבר את האוזן, קמפיין דומה שערך ממשל זמין עלה כשלושה מיליון שקלים. בטרם הולכים לשפוך את הכסף הזה, מבקש משרד הפנים לברר מה חושב הציבור על החוק.
התומכים בחוק, בראשות ח"כ מאיר שטרית - שיזם אותו, משוכנעים שההיענות תהיה גדולה. הציבור, כך אומרים התומכים, בוגר מספיק ויודע מה קורה בעולם, ועל כן מבין את המשמעויות של הוספות שבב ביומטרי. המתנגדים סבורים שרוב הציבור חרד לפרטיות שלו ולא יתנדב מרצונו החופשי מידע לאח הגדול.
יש לציין, כי החוק אינו לגמרי וולנטרי. על פי מה שידוע כעת, החל ממועד מסוים, אזרחים שעומדים לקבל פעם ראשונה תעודות זהות יוכלו לקבל רק תעודות עם שבב ביומטרי. נקודה זו היוותה גם את אחד מסלעי המחלוקת בנוגע לחוק. המתנגדים טוענים, כי לילד בן 16 עדיין אין שיקול דעת עצמאי מפותח דיו כדי לקבל החלטה מחייבת וגורלית כל כך, ולכן יש לתת להוריו להחליט בשבילו.
ההערכות הרשמיות של משרד הפנים קובעות (למרות שלא ברור על סמך מה) שחלוקת התעודות תיארך חמש שנים. אבל חמש שנים ממתי? המכרז לתעודות זהות חכמות אמנם יצא לדרך כבר לפני כמה שנים, אך המצב הנוכחי הוא שאיש לא יודע בוודאות מתי תונפק התעודה הראשונה. רוב הרכיבים וגורמי התהליכים שאמורים להניע את הפרויקט כבר מוכנים ובמשרד האוצר יש ועדת תיאום בראשות טל הרמתי – סגן בכיר לחשב הכללי, שאמורה להגביר את התיאום בין משרדי הפנים, האוצר וגורמי הביטחון כדי שיניעו את הפרויקט לכלל ביצוע.
במקביל, ממתינים לפסיקתו של השופט יורם נועם בערעור שהגישה קומדע נגד HP בנוגע למכרז היישום של המערכות הביומטריות. אם עד תחילת השבוע הבא לא יפסוק השופט, ימתין התיק לפחות עד אחרי החגים, כאשר בתי המשפט ישובו מהפגרה. אגב, לא נכון יהיה לבוא בטענות לשופט במקרה זה. "מה אתם רוצים ממני", ודאי חושב לעצמו השופט, שאפילו קיבל לפני זמן מה מכתב מהשלטונות שמבקש ממנו להזדרז. הוא בוודאי שם לב שמשרד הפנים, שהגדיר את התביעה הזו כדחופה ביותר, לא דאג להזדרז בעצמו לתת תשובות לבית המשפט ואת התשובה האחרונה הגיש באיחור של חודשים. בכל מקרה גם אם הפסיקה תתקבל לפני הפגרה, עדיין תידרש כמעט שנה לתפעול וליישום, לשינוי חקיקה בכנסת שתאפשר הקמת מאגר ביומטרי ארצי נפרד לתעודות זהות (שלא יהיה קשור למאגר הביומטרי הלאומי) ועוד לא דיברנו על תחילת הייצור בפועל של התעודה. בקיצור: מדובר על תהליך שיתחיל במקרה הטוב – רק בעוד שנה. עם זאת, כשמגלים שהסקר יצא לדרך במקרה הטוב רק ברבעון האחרון של 2010, אפשר להניח ששנה היא מועד קצת אופטימי.
הגיוני הוא שטובי הרעיונאים במדינה שוקדים בימים אלה על דרך מקורית למכור לציבור את האח הגדול הביומטרי. המציאות היא שכיום חלקים גדולים בציבור כלל לא מכירים את הנושא. על כן, סקרים וקמפיינים עלולים להעיר דובים משנתם ולהפחיד את האזרחים יותר מאשר לעודד אותם לרוץ למשרד הפנים ולספק את טביעת האצבע או צילום הפנים שלהם. דרוש פה קמפיין מנצח עם תעמולה רועשת, שימנע את תסריט הבלהות של משרד הפנים: כמיליון וחצי התעודות שיונפקו בשלב ראשון – ישכבו כאבן שאין לה הופכין.
השורה התחתונה: כדי להכין את העם לקראת המהפך הביומטרי, פונה הממשלה לעזרת הסוקרים וחברות המחקר – שיבדקו את הלך הרוח שלנו בנושא. כך, נראה שמינה צמח היא שתקבע האם העם החליט ביומטרי או לא.
שבוע העבודה של עובדי ההיי-טק ברמת החייל בתל אביב היה הפעם מגוון מתמיד. לצד בתי הקפה, המסעדות והפאבים שמקיפים את בנייני ההיי-טק, פגשו העובדים חמורים שנשאו את השלטים "אל תיתן לאחרים לעשות כסף על הגב שלך". יוזמת הקמפיין היא חברת גו מיליון (Go-Million), הפועלת בתחום הלימודים וההכשרה ליזמים. הבחירה שלה בחמורים עבור הקמפיין המקורי, שנחשב לנועז בנוף ההיי-טקי, לא היתה מקרית – כולנו הרי משתמשים במושג "עובד כמו חמור", ובמקרים רבים, אפילו בגוף ראשון.
סביר להניח שעובדים רבים שראו את החמורים, נזכרו בתלוש המשכורת שלהם והגיעו למסקנה שיכול להיות שהם כבר לא במקצוע הנכון. המיתון האחרון הוכיח, כי היכולת של חברות לשרוד, תלויה קודם כל ברמת הגמישות הניהולית שלהן, שמאפשרת לנייד ולפטר עובדים. באופן עובדתי, החברות ששרדו את המיתון היו החברות שפיטרו עובדים, ביטלו מישרות והשטיחו עצמן.
הצד השני של המטבע הזה הוא שעובדים רבים מצאו את עצמם חסרי כל זכויות. החוזים הנחמדים עליהם חתמו כאשר התחילו לעבוד בחברה, היו טובים לאותה תקופה, אך הם לא כללו הרבה מאוד דברים, כמו למשל תנאים סוציאליים. אחת הסיבות לכך היא שדפוס העבודה בהיי-טק מחייב התמסרות טוטאלית לתפקיד, ולכן לרבים כלל אין זמן להסתכל ימינה ושמאלה.
כך, המיתון הותיר לא מעט עובדים עם זכויות חסרות, מה שהוסיף עוד כמה לקוחות לעורכי דין ומומחים ליחסי עבודה. בשנתיים האחרונות נעשו מספר ניסיונות לאגד את עובדי ההיי-טק. עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, דיבר על כך רבות והוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. המעסיקים, באופן טבעי, לא אוהבים את זה, אבל סביר שהם יחיו עם זה, שהרי אף אחד לא באמת מאמין שהתארגנות עובדים במאה ה-21 תתבטא רק בשביתות ובמהומות.
במגזר הממשלתי המצב חמור יותר, בעיקר בגלל שיטת העסקת עובדי מיחשוב על בסיס "קוסט-פלוס". גם שם היתה התארגנות מוצלחת של עובדים ששכרו עורך דין, והקבוצה הזו מנהלת כעת מו"מ עם נציבות שירות המדינה. אם העובדים הללו יצליחו, תהיה זו מהפכה של ממש, שלא בטוח שמשרד האוצר ידע להתמודד איתה.
במקביל, הודיע ח"כ איתן כבל (עבודה), כי מיד לאחר פגרת הקיץ של הכנסת, הוא יקים את שדולת עובדי ההיי-טק של ישראל. "זו לא תהיה עוד שדולה למען ההיי-טק", הסביר כבל בתשובה לשאלתו של ח"כ מאיר שטרית ,שתמה כמה ארגוני היי-טק צריכים להיות במדינה אחת. ח"כ כבל אמר, כי הכוונה היא לטפל במאות עובדים שמנוצלים על ידי מעסיקיהם, מקבלים שכר מינימום (כן, יש כאלו בהיי-טק, תתפלאו) ובכל פעם שהם קוראים בעיתון על שכר בכירי החברה שלהם ותוצאותיה העסקיות – הם מרגישים כמו חמורים.
גם בעלי מקצועות מבוקשים בהיי-טק סובלים מזליגת תעריפים. מכרז בתי התוכנה של החשב הכללי עשוי (או עלול – תלוי מי קורא) להיות אירוע מכונן בעבור התעריפים בשוק, אם אכן יתממש. מנהלי ארגונים רבים עוקבים בעניין רב אחר הנעשה במכרז, ולאף אחד אין ספק שאם אכן התעריפים שמוצעים בו יתממשו, צפויים עובדים רבים לקבל פניות מהנהלה שלהם להורדת שכר. כך, נראה, המיתון אמנם הסתיים רשמית – אבל השגשוג והפריחה עדיין רחוקים.
השורה התחתונה: האנלוגיה בין חמורים לעובדים אולי קצת מעליבה, אבל משקפת את המציאות הקשה שלא כולם מודעים אליה. התארגנות היא המפתח לשמירה על הזכויות.
משרד החינוך פרסם אתמול (ה') מכרז ענק וראשון מסוגו להעברת מערכות המיחשוב של 4,000 מוסדות החינוך בישראל לסביבת ענן** פרטי. היקפו הכספי של המכרז נאמד במאות מיליוני שקלים.
המשמעות היא שכל מערכות המיחשוב במוסדוות החינוך בישראל יתבססו על שרתים, קווי תקשורת, תוכנות ויישומים שיהיו מחוץ לאתר בית הספר ו"יתארחו" בחוות שרתים אצל חברות שמתמחות בכך, שיזכו במכרז.
על פי התכנון לענן הפרטי שיוקם יועלו כל היישומים הקיימים כיום בבתי הספר, כולל מערכת מנב"ס, מערכות מינהלה, מערכות לניהול הצד הפדגוגי של בית הספר ועוד. במסגרת המכרז יידרשו שירותים טכנולוגים שונים, הכוללים שירותי תחנות עבודה (VDI), הטמעת שרתים וירטואליים, שירותי תקשורת ואינטרנט, טיפול בתחום אבטחת המידע, שרידות גבוהה, המשכיות עסקית וטכנולוגיות תומכות הוראה.
לדברי סופיה מינץ, מנמ"רית משרד החינוך, מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בארץ, ובין הגדולות בעולם, בתחום מערכות החינוך. "מערכת החינוך היא אחת הסביבות הטבעיות שבהם ניתן להחיל את סביבת הענן", אמרה לאנשים ומחשבים, "בגלל המורכבות הרבה שנדרשת בהפעלת מערכות המיחשוב בבתי הספר והעלויות הגבוהות".
"שירותים אלו יאפשרו שימוש ברכיבי התשתית על פי הצורך, ביצוע עדכונים טכנולוגיים בגמישות מרבית, והתאמת השירותים לדרישות השונות ולתהליכי ההוראה", אמרה מינץ. היא הוסיפה, כי תתאפשר המשכיות בתהליכי הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר, והעבודה בתצורת ענן תשחרר את סגל בית הספר מטיפול בתשתיות טכנולוגיות מורכבות. מינץ ציינה עוד, כי המכרז אינו מכתיב את טכנולוגיות התשתית הנדרשות לאספקת השירותים השונים, אלא מספק רק את הגדרת השירות, איכותו ואופן אספקתו לבתי הספר.
יצוין, כי הממשלה הודיעה כבר כמה פעמים, כי היא בוחנת מעבר לסביבת ענן מרכזי בכל משרדי הממשלה. הדבר נדון לראשונה בכנס המנמ"רים של הממשלה, שנערך בסוף 2009 באילת, אז אף הוקם צוות ממשלתי שהכין מסמך אסטרטגי, להצעת פתרונות מעשיים לממשלה. משרד החינוך הוא הראשון שנקט יוזמה בנושא המעבר למיחשוב ענן, והדבר נעשה בעידוד שר החינוך, גדעון סער.המכרז עשוי לעורר עניין בקרב כמה חברות שכבר מספקות כיום שירותי ענן בצורות שונות, ביניהן בזק בינלאומי, טריפל סי ואחרות.
שילוב מערכות המיחשוב בבתי הספר ובמוסדות החינוך השונים היה מאז ומעולם נקודה כאובה בחברה הישראלית. כל מי שביקר אי פעם בבית ספר, כתלמיד או כהורה, לא יכול היה שלא להתרשם מהדלות, חוסר האונים והעדר המוטיבציה השוררים שם בנוגע להשקעה בטכנולוגיה. שוק פתרונות המיחשוב לחינוך הוא שוק מגוון מאוד בישראל וגדל כל שנה בהתאם לצרכים של בתי הספר. מערכת החינוך פתוחה כיום לרעיונות רבים מבעבר, ויש לא מעט חברות שמצליחות לחדור לאותם בתי הספר – חלקן על בסיס עסקי ואחרות בסיס תרומה לקהילה.
באופן מכוון למדי, ניתנת לבתי הספר ולמנהלים יד חופשית להעשיר את הפעילות הבית ספרית. אבל הצרות מתחילות בתחזוקה – בשמירה על רמת העדכון והרחבת מעגל המשתמשים. כאן מתחילה הנסיגה לאחור. בחלק מהמקרים זה בגלל תקנים חסרים, במקרים אחרים זה נובע מספקים שזכו במכרז כלשהו אבל הבינו שלא יתעשרו ממנו ולכן לא נותנים שירות בזמן ועוד. יוזמות חינוכיות מקוריות, כמו גם פרויקטי ייעול שעשויים לחסוך אלפי שקלים, תקועים כיום, כי לא נמצא הסעיף התקציבי לתיקון השרת או לשדרוג רשת האינטרנט והתקשורת. אפשר לספר סיפורים מפה ועד להודעה חדשה, אבל המציאות מדברת בעד עצמה.
התפשטות הענן לשוק המיחשוב הארגוני מתאימה לבתי הספר כמו כפפה ליד. הרי בבסיס טכנולוגיית הענן, עומדת התפיסה של ניתוק הארגון מכל אותם דברים שאינם בליבת העסקים שלו. כך, מיחשוב ענן מייצר סביבה שמאפשרת לעובדי הארגון למקסם את השימוש במערכות התוכנה והחומרה שהם קנו במיטב כספם, לעשות זאת מכל מקום בעולם ועוד להישאר עם עודף בכיס. אין מערכת שזקוקה לפתרונות שכאלה יותר מאשר מערכת החינוך. הרי כיום בתי הספר מוצאים את עצמם משקיעים אנרגיה ומשאבים בתחומים שאינם תחומי הליבה שלהם, עד שנגמר להם האוויר, התקציב, הסבלנות – או שלושתם ביחד.
ההחלטה שקיבל משרד החינוך, לא מעט בזכות השר גדעון סער וצוות ה-IT בראשותה של סופיה מינץ, היא החלטה מרחיקת לכת ולא פחות מאשר אמיצה. המכרז, כאשר יסתיים, עשוי לפתוח בפני בתי הספר אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות בכל הקשור לניצול כלי מיחשוב. התשלום יהיה בהתאם לצריכה האמיתית של צוות בית הספר ותלמידיו, התחזוקה תצא מתחום האחריות שלהם ואנשי החינוך יוכלו סוף-סוף להתרכז – לא תאמינו – בחינוך. במצב שכזה, יישומי מחשב יהפכו להיות פונקציה של מדיניות ומוטיבציה של המנהלים – ותו לא. בנוסף, עבודה בסביבת ענן תאפשר להרבה יותר מורים ותלמידים לתקשר מחוץ לכותלי בית הספר.
המכרז הענק שפרסם משרד החינוך להעברת כל מוסדותיו לסביבת ענן פרטי, עשוי להירשם בספרי ההיסטוריה כאחת מאבני הדרך החשובות ביותר בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל.
השורה התחתונה: הענן החכם שמתקרב לבתי הספר בצעדי ענק, מוכיח שוב את הטענה שכל טכנולוגיה חדשה היא ברת קיום, בתנאי שהיא משרתת צורך מסוים. סביבת מיחשוב מעוננת במערכת החינוך היא הצ'אנס הכמעט-האחרון לעשות מהפיכה של ממש בכיתות שבהן מתחנכים הדורות הבאים שלנו.
עוד על מיחשוב ענן בקישור הבא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91_%D7%A2%D7%A0%D7%9F
הממשלה מובילה בימים אלו קמפיין רחב היקף בכל המדיות, כולל על שלטי האוטובוסים, תחת הכותרת "אל תפגעו בפרנסה שלי". המודעות מבוססות על תמונות של דמויות ישראליות טיפוסיות, שאמורות לעבוד על הרגש שלנו. סטודנטית מסכנה שצריכה לממן את לימודיה אבל לא יכולה לעבוד בשטיפת רצפות כי איזה הודי עב בשר תפס את מקומה,אב לארבעה ילדים, עם עיניים כבויות שבתשדיר בטלוויזיה מספר שהיו לו חיים טובים, מסיבה כלשהי הפסיק לעבוד (לא בגלל עובד זר) ועכשיו הוא מחפש עבודה ולא מוצא, כי פיליפני/סיני/ הודי/ פלשתיני/ תופס את מקומו. המעסיק מעדיף את העובד הזר, כנראה בגלל שהוא מוכן לעבוד בשכר נמוך יחסית.
העדפת כחול לבן הייתה תמיד ערך עליון וחשוב.היא בדרך כלל מתקשרת להרגלי קניה של הצרכן הישראלי שלפעמים מעדיף תוצרת חוץ על פני מוצרים ישראלים.הח"מ ניהל בשנה שעברה קמפיין, מעל דפי עיתונו, אנשים ומחשבים, שקרא למנהלים בשוק הארגוני בישראל להעדיף מוצרי תוכנה כחול לבן, כדי לסייע לבתי התוכנה שנפגעו מהמשבר הכלכלי.
אבל כאשר מדברים על תעסוקה, על עובדים, הצגת העובדים הזרים כאילו הם אחראים לכל הצרות של המובטלים הישראלים, היא מקוממת, מעוותת ומעוררת מחשבות לא נעימות על ההיסטוריה של העם היהודי. גזענות היא אחד היסודות שבזכות ההוקעה שלה חזרנו למולדת שלנו אחרי 2000 שנות גלות, שם סבלנו משנאת חינם.
כולנו יודעים היכן עובדים אותם "עובדים זרים" לא חוקיים. תמצא אותם בשדות הקטיף של הערבה, בחצר האחורית של מסעדות, בתי קפה, בביצוע עבודות פיסיות קשות, במדמנות זבל ובמקומות הכי נמוכים שאפשר רק לחשוב עליהם. לא הייתם רוצים להיות במקומם בשום תנאי.
אותם מעסיקים שמעסיקים את אותם עובדים זרים, נאלצו לעשות זאת כי יש שורה של עבודות שאף ישראלי לא יהיה מוכן לעשות אותם, גם אם המעסיק הישראלי ישלם לו פי 2 מאשר לעובד הזר. יש ענפים שלמים במשק הישראלי שמבוססים על עבודה זרה. עד לשנות האינתיפאדה הראשונות, זה היה עובדים מהשטחים.הפיגועים, החרפת המצב הביטחוני גרמו לצמצום משמעותי של אותם עובדים כי מעסיקים חשש לשכור אותם. ואז החל זרם בלתי פוסק של יבוא עובדים זרים לישראל. במקור הוא נועד לאותם ענפים שבהם "מותר" להעסיק עובד זה, סיעודי, חקלאות, בנייה ועוד. אז מה קרה פתאום? האם הציונות, שנושאת את ערך העבודה העברית, חזרה לבעבע בדמם של אותם מובטלים מסכנים?
צריך לשים את העובדות על השולחן. בישראל יש בעיית אכיפה על מעסיקים של עובדים זרים לא חוקיים. השלטונות כבר ניסו את כל השיטות היצירתיות, ונכשלו כישלון חרוץ בגלל ביקורת ציבורית. על הפרק עומד עתידם של ילדי הזרים שכל אשמתם שנולדו להורים שהגיעו לארץ כחוקיים ובגלל פטירת בעל הבית שלהם או נסיבות אחרות, הפכו פתאום לבלתי חוקים. זכותם להתפרנס בדיוק כמו כל אחד אחר, ואין שום סיבה שזה יהיה על חשבון שום ישראלי. זו הצגת שווא של מוח מעוות שמנסה לגרוף רווחים על חשבון שנאת חינם לזרים. יש בארץ הזו שורה ארוכה של עבודות, מישרות ותפקידים שבהם לעולם לא תמצא בהם עובד זר, אבל עדיין קשה לגייס אנשים כי הם לא נחשבים ל"סקסים".
גם המדינה משחקת כאן משחק כפול ומכוער. מצד אחד היא רוצה לצמצם את מספר העובדים, אבל מצד שני מעלימה עין מדלת מסתובבת של שורה ארוכה של עובדים ועובדות זרים שנכנסים לארץ, ואף אחד לא עושה משהו באמת.
אז עובדים כחול לבן, כן בהחלט. עבודה עברית,- למה לא, אם יש כאלו שירצו לעשות זאת הם ימצאו. מעסיקים שעברו על החוק- הענישו אותם.אבל השאירו את העובדים הזרים הלא חוקיים האלו לנפשם. רובם עובדים בתנאים מחפירים, דרכונם נלקח על ידי המעסיק שמנצל כל מה שהוא יכול כדי להחזיק אותם אצלו, כי הוא יודע שאם מחר הם ייעלמו, אף עובד עברי לא יחליף אותם.
ועוד משהו: ברחבי העולם עובדים עשרות אלפי ישראלים במדינות שונות ללא אישור. שערו לעצמכם שממשלת בריטניה הייתה יוצאת מחר בקמפיין שאומר שמי שמעסיק ישראלים גוזל את פרנסתה של אלמנה בריטית עם חמישה ילדים שאין מה לאכול? האם היינו עוברים על זה בשקט?
עבודה עברית? הצחקתם אותי..
בראיון לאנשים ומחשבים http://www.thepeople.co.il/_DailyMaily/ItemClean.asp?hParam=&CategoryID=72 אומר אריה רימיני, מנכ"ל חברת המחשבים טלדור,כי בכל הקשור למכרז בתי התוכנה אין לו טענות לממשלה. הוא מסכים עם ההערכה, כי התחרות בין הספקים הייתה מי יציע הנחות גדולות יותר. רימיני אומר בין היתר, כי "יש חברות שנתנו הצעות מחיר על פי תורת המשחקים ולא על פי תורת העסקים". תורת המשחקים, למי שלא בקיא, היא תיאוריה מתמטית כלכלית שמופעלת על ידי מקבלי החלטות והיא כוללת בתוכה כללים וכלים לניתוח מצבים שבהם יש קונפליקטים בין בעלי רצונות שונים.
מקבלי ההחלטות עושים מעין "משחק מלחמה" שבו מובאים תסריטים שונים, העוסקים בכיצד היריב יתנהג ומה יהיו על דרכי פעולה שלו ובהתאם לכך כיצד הם יגיבו. יש בתורה זו גרעין לא קטן של הימור, אם כי לא במובן של הגרלת פיס או מכונת הימורים בלאס וגאס, אבל הוא מניח מספר הנחות יסוד, שיש סיכוי סביר שיתקיימו בצד השני, אבל לא בוודאות.
אז מה קרה כאן? הספקים הרי לא תיאמו מחירים ביניהם, הממשלה פרסמה את דרישותיה לקיצוץ תעריפים על סמך ממוצע של חמש ההצעות הזולות ביותר, ועושה רושם שהיא אפילו לא ציפתה לרמת מחירים כזו. החברות, אם בכלל נעזרו בכלי הזה של תורת המשחקים, הלכו צעד אחד רחוק מדי. הפרשנות הלא מוסמכת שאומרת שיש ספקים שהחליטו "ללמד לקח" את הממשלה והניחו על שלחנה הצעות בלתי הגיוניות לכאורה, נכנסו למשחק מסוכן שמנוגד לחלוטין לתורת העסקים.
אבל גם הממשלה לא שיחקה נכון את המשחק: המכרז פורסם בשיא המיתון ולגופים מסויימים הדרישה לקיצוץ במחירים נראתה סבירה, כי זו היתה האווירה בארץ. אלא שבינתיים לשמחת כולנו המיתון הסתיים, הביקוש לעובדים מתחיל לעלות שוב. הממשלה אינה פועלת בחלל ריק. תנאי העבודה והתעריפים שהיא מציעה לא יכולים לעולם להדביק את הסקטור הפרטי. אם מוסיפים על כך תעריפים נמוכים יותר, אי אפשר שלא לקחת בחשבון את האפשרות ההגיונית שבעלי תפקידים ותיקים ומקצועיים בממשלה ימצאו חלופות אחרות בסקטור הפרטי. הזרמת דם חדש היא מגמה מבורכת ומתבקשת אבל האם מישהו לקח בחשבון שגם אותו "דם חדש" יהיה חשוף לתעריפים טובים יותר בסקטור הפרטי?
המציאות כיום היא שבסוף תהליך ארוך של מכרז בעייתי, התקבל מעין תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. הספקים בונים על כך שהממשלה תיאלץ לחזור בה והממשלה רוצה להימנע ממצבים של שינוי במכרז או בתעריפים – אם על ידי שינוי יזום ואם באמצעות מכרז חדש רחמנא ליצלן.
גם החברות הנחשבות ל"קטנות" ו"רזות", שלכאורה הן המנצחות במכרז זה, לצד חברות גדולות כגון מטריקס, לא תוכלנה לשרוד לאורך זמן עם רמת תעריפים כזו, שלכל הדעות פשוט אינה ריאלית
אלא שכאן צודק רימיני. את חשבון הנפש צריכים הספקים לעשות בינם לבין עצמם. דרושה מסגרת מיידית שבה הם יוכלו להידבר עם הממשלה, לא דרך בתי משפט אלא דרך שיחות, מפגשים והידברות ישירה. הדו שיח הזה חייב להתחיל ומייד, שכן מאחורי כל החברות ששיחקו באש במכרז הזה, והעמידו את הממשלה בפני אתגר לכאורה, יש אלפי עובדים שמפרנסים משפחות רבות. חלק מהחברות הן ציבוריות, והמציאות של תחרות כל כך פרועה בענף חייבת להיות נדונה גם בפורומים הפנימיים של בעלי המניות והחברות. אנחנו מדינה קטנה בסופו של דבר, התחרות ממילא קשה, הממשלה היא סקטור חשוב ביותר, ומאבקי כוח ומשחקי רולטה לא יובילו לשום מקום. אם יש מנהיגות בקריית הממשלה, מצופה ממנה שתזמן אליה מייד את כל הספקים במכרז הזה ותנסה למצוא פתרון חוקי, הגיוני, דווקא לפני פרסום התוצאות הסופיות, שתקבענה עובדות בלתי הפיכות.