יהודה קונפורטס – בלוג

פוסטים בתגיות: ‘מיתון’

נגמרו הימים בהם ההיי-טק יכל להרשות לעצמו להיות ענף צווארון לבן ● הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד

 

 שני אנשים שונים, ככל הנראה מבלי שתיאמו ביניהם, השתמשו ביממה האחרונה בדימויי הצווארון הכחול והצווארון הלבן בהקשר של ענף ההיי-טק הישראלי. הראשון היה מנשה עזרא, שותף בקרן ג'מיני ואחד הפעילים הוותיקים בנוף הון הסיכון המקומי, שאמר בראיון לגלובס, כי בתוך חמש שנים אנשי ההיי-טק יחזרו להיות עובדי צווארון כחול. הנימוק של עזרא הוא עודפי הכספים שזרמו להון סיכון, והפכו לדבריו את עובדי ההיי-טק לאנשי צווארון לבן. לדעתו, בעוד חמש שנים הם יעדיפו להיות אנשי צווארון כחול עם משכורת נמוכה יותר מאשר להיות מובטלים.

 

אתמול (ב'), בפתיחת הכנס השנתי של סאפ למגזר ה-SME, עמד מיקי מגדל – המנכ"ל החדש של סאפ ישראל, ואמר שסאפ בחרה בכחול כצבע המיתוג שלה, בין היתר מפני שבעתיד הלא רחוק עובדי ההיי-טק יהיו עובדי צווארון כחול. מגדל התייחס לדימוי הזה בהקשר להסברים על המוצרים ותפיסת העולם של סאפ, שמכוונת לתת פתרונות שלמים לארגונים ולחבר בין עולם המיחשוב ("צווארון לבן") לבין עולם הייצור ("צווארון כחול").

 

צווארון כחול הוא מושג שהשתרש במאה ה-19 וסימל את צבע המדים שלבשו פועלי הייצור במפעלים השונים. במהלך השנים הוא הפך להיות שם נרדף לאנשים המשתייכים למעמד הפועלים, עובדי כפיים, בהבדל מאנשי צווארון לבן, שנתפסים כאנשי שירותים, או כאלו שעובדים בתפקידים שלא מצריכים עבודת כפיים פיסית. אנשי הצווארון הלבן סימלו את המעמד המבוסס יותר כלכלית, שלרוב היה גם משכיל יותר. עם השנים, כאשר קמו תנועות הפועלים, קיבל המושג צווארון כחול משמעות קצת יותר מכובדת, וגם מנהלים בתעשיה כונו אנשי צווארון כחול – כאלו שאמנם יושבים במשרדים ממוזגים, אבל קשובים וקשורים לייצור, מה שאי אפשר היה להגיד על אנשי הצווארון הלבן.

 

תעשיית ההיי-טק, ובכללה ענף ה-IT, נתפסת כתעשייה של צווארון לבן, ולא במידה רבה של צדק. היא נובעת מהעובדה שבעבר התייחסו לתעשייה שהתוצרים שלה עומדים בפני עצמם והם לא כלים שמניעים תעשיות אחרות, קרי את אנשי הצווארון הכחול. כשתעשיית ההיי-טק עוד הייתה בחיתוליה, ומחשבים וכל מה שהיה מסביב נחשבו למדע מסתורי שהיה נחלתם של מעטים, ההבדלים בין שני צבעי הצווארונים היו חדים וברורים. אולם, ככל שהטכנולוגיה תפסה תאוצה, החלו אנשי הצווארון הכחול להתקרב אל אנשי הצווארון הלבן. הם לא הבינו אותם כל כך בהתחלה, והניכור נראה לעין, אך המציאות כרגיל היתה חזקה מכל, וכיום ברור שכל המאמצים מצד אנשי ההיי-טק לפתח טכנולוגיות חדשות, נועדו בעצם עבור אנשי הצווארון הכחול – כדי שהם יוכלו להמשיך לייצר ולהניע את גלגלי התעשייה שהם משתייכים אליה. הדבר נכון לא רק לגבי מפעלי ייצור, כי אם גם לגבי מוסדות פיננסים, מגזרי הקמעונאות, השירותים ולמעשה כל בית עסק שנשען על מערכות מיחשוב ברמה זו או אחרת.

 

מערכות ליבה כגון ERP, שנועדו לנהל את משאבי הארגון, מצאו את עצמן מהר מאוד בקונפליקט עם חלקים אחרים בשרשרת הייצור, שלא ממש יכלו "לדבר" עם המערכת המורכבת, ונולד צורך באינסוף קישורים והסברים. סאפ, שמזוהה יותר מכל עם ה-ERP, חוותה זאת היטב על בשרה, בכל אותן תעשיות שבהן יישמו את המערכת שלה. בשלוש השנים האחרונות, קבעו ראשי החברה, וגם המתחרים, יעד ברור ושאפתני: לחבר את מערכות הליבה שפועלות בארגון לפלטפורמה אחת שמנגנת כמו תזמורת, אבל עובדים בה בעיקר אנשי צווארון כחול. זה מתקשר היטב לדיונים האינסופיים על מעמדו של המנמ"ר בארגון ועל הצורך שלו להתחבר יותר לביזנס.

 

באנלוגיה של הצווארונים שבה אנו עוסקים בטור זה, המנמ"ר וכל אלו שמספקים לו פתרונות, צריכים להתרגל לעבור לאט-לאט מצווארון לבן לצווארון כחול. זה אומר שהם צריכים להפשיל שרוולים, לרדת לפסי הייצור באשר הם ולהבין היטב מה הלקוחות הפנימיים שלהם רוצים. יחד איתם צריכים להחליף את הצווארונים גם אנשי חברות הסטארט-אפ, קהל היעד אליו פונה מנשה עזרא, שעליהם להבין כי כדי להגיע ליציבות כלכלית אמיתית, צריך פשוט להתחיל לעבוד

 

 

שוק העבודה בהיי טק שינה את אופיו בשנה האחרונה. כתוצאה מהמשבר הכלכלי משוק של דרושים בלבד, הפך להיות שוק של  מחפשי עבודה. על פי נתוני הלשכה המרכזית בינואר היו בשוק 1100 מפוטרים והמספרים ממשיכים לגדול.   אחד המגזרים שנפגע קשות הוא  מגזר ההיי טק. למרות שכבר חלפו מספר חודשים מאז גלי הפיטורים הראשונים, עדיין מתנהג השוק, בכל מה שקשור להיי טק בצורה אנומלית.

נתוני חברת ההשמה מנפאוואר, (שפורסמו באתר ג'וב פולס ), ברבעון הראשון של 2009 מצביעים על ירידה של כ-20% בביקוש למנהלים וירידה של כ-30% בביקוש במהלך כל שנת 2008. לאחר שהתרגלו למעמד ולמשכורות יפות, מתמודדים אלפי מנהלים לשעבר עם יחס מזלזל ועוין מצד חברות, עם מבטי רחמים מהמשפחות ועם טלפון שלא מצלצל.

 

 

 

לפי נתוני שירות התעסוקה, מאז חודש יולי 2008 ועד פברואר 2009 פוטרו למעלה מ-6,800 מנהלים – מדובר בעלייה של כ-50% במנהלים המפוטרים בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה. לפי מנפאואר, במקביל חלה ירידה של כ-20% בביקוש למנהלים ברבעון הראשון של 2009 וירידה של כ-30% בביקוש במהלך כל שנת 2008.  גלי הפיטורים האחרונים התאפיינו בפיטורי בכירים שעבדו בשדרות הניהוליות של חברות גדולות, וקיבלו שכר ללא קשר לביצועים שלהם

המציאות הזו מכבידה מאוד  על אותם מנהלים ועובדים בכירים  שרק אתמול נסעו על רכב  מפואר והיו משוכנעים שהם עובדים  במקום העבודה היציב  ביותר עלי אדמות.  אותו אתר,  ג'וב פולס, מציין כי כבר כעת מורגשת נהירה  חזרה לשירות קבע, ובשנת 2008  הוכפל מספר המשרתים בקבע שהתקבלו  לצה"ל לעומת שנה קודמת. בכל מה שקשור להיי טק, בצה"ל מן הסתם מנצלים את העובדה שאפשר לגייס כוחות מעולים שנפלטן מההיי טק ולנצל את הידע שלהם לטובת צרכי צה"ל.

עם זאת ברור כבר היום כי גם בענף ההיי טק, הפגיעה לא היתה שווה בכל המגזרים, ויש מקצועות שעדיין משוועים לכוח אדם, כמו למשל מקצוע בדיקות תוכנה. גורמים  העוסקים בהשמת כוח אדם אומרים כי  ענף זה יכול בהתארגנות נכונה לתת פתרון הולם למפוטרים רבים. תחום בדיקות התוכנה  הוא  תחום עתיר כוח אדם, תחום שתמיד יצטרכו בו אנשים בעלי ידע מסויים, ורבים מהם יכולים  להיות עתודה לתפקידים אחרים כאשר  המיתון יסתיים. 

ארגונים  מתחילים להיערך היום לקראת היום שאחרי, ואחת המשימות היא באמת לאפשר לענף לקלוט חזרה את כל המפוטרים, או נכון יותר, למנוע מצב שחלק מהם ייאלצו לעשות הסבה מקצועית, ויעזבו את התחום.

התחושה היא שיש עבודה לכולם, ואם תשאל מנהלי הדרכה וקורסים להכשרה מקצןעית, הם יגידו לך שעוד לא נתקלן בקושי אמיתי להשם את הבוגרים שלהם, אלו שכמובן עומדים בתנאים ורוצים לעבוד.

 עם זאת בגלל העובדה שהמיתון  פגע בצורה לא שווה במגזרים במשק יש לא מעט חברות שממשיכות לגייס אנשי תוכנה ומחשבים. צריך רק לעקוב, להיות עירני ולהענות מייד לכל מישרה.  התחרות על כל מישרה תלך ותחריף. סקר אחרון העלה כי בשנת 2009  על כל מישרה צפויים להתמודד כ-14 איש. החברות המגייסת יודעות גם   שזו הזדמנות לגייס עובדים מיומנים שנפלטו מחברות, מוכנים לעבוד בשכר צנוע יותר. זהו דפוס התנהגות מוכר בזמן מיתון, אם כי חברות כוח אדם ומנהלי גיוס בארגונים גדולים עדיין לא מצליחים לגייס אנשים למישרות מבוקשות, כי מובטלי ההיי טק עדיין חיים על רזרבות  שהיו להם, ולא כל כך מוכנים להתפשר.

 אנו מדברים אם כן על שוק עבודה שמקורות ההזנה שלו הם: כוח אדם צעיר, חדש, בוגרי מכללות ומוסדות אקדמיים, פליטי היי טק מובטלים שעזבו מקומות  עבודה בתפקידים בכירים, וכמובן עובדים בענף עצמו  שמחפשים קידום.כל אלו יוצרים לחצים אדירים על כל מנגנוני הגיוס של החברות.

דפוסי הגיוס של החברות

דפוסי הגיוס של עובדים מטעם החברות לא השתנו בהרבה. באופן כלליהן נשענות על חברות כוח אדם, פרסום מודעות דרושים באתרי  אינטרנט וגיוס באמצעות אתרי הבית שלהם. חברות כוח  האדם.סופגות למעשה את  ההשפעה הישירה של האבטלה. הן מוצפות בקורות חיים בפניות של מובטלים וגורמים שונים אבל  היכולת שלהם לספק את הביקוש היא מוגבלת. עובדה זו יוצרת תסכול רב בקרב המובטלים עצמם שחשים נעלבים, נפגעים מהיחס שהם מקבלים

מוסף עסקים של מעריב , פרסם ביום שישי האחרון כתבה שעסקה  בתיסכולם של המובטלים  וביחס המשפיל שהם מקבלים מחברות כוח האדם.

. מנהלי חברות כוח אדם אומרים  בשיחות שלא לציטוט  שעיקר הבעיה היא  אצל עובדי ההיי טק, שלא מוכנים לקבל את העובדה שהערך  המוסף שלהם, כבעלי ידע נסיון ומקצוע אינו רלבנטי בשלב שבהם הם מגיעים לחברות כוח אדם. בקורות החיים  מסתכלים על סוגי התוכנות שהעובד מכיר, ולא יותר. הניכור עצמו מגיע  מענף ההיי טק והוא לא החל בחברות כוח אדם. ברר שהאמת היא לא רק בצד אחד, וגם בין כל מנהלי הגיוס בשוק יש טובים יותר וטובים פחות, וגם בתוכם יש מקצוענים ברמה זו או אחרת.

תהליך גיוס ארוך

אחת הסיבות לתסכול היא העובדה שתהליכי הגיוס ארוכים  יותר, ראשית בגלל שהמעסיקים אינם ממהרים לסגור  עם עובדים. הם משוכנעים שהמרואיין הבא ישבור את  "תקרת הזכוכית" של  רף השכר ואולי יסכימו לעבוד בשכר נמוך יותר. אולם בכל מה שקשור להיי טק, נראה שגם העובדים עצמם אינם מסייעים למעסיקים לסגור על מישרה. הסיבה: מובטלי היי טק רבים הם מובטלים דה לוקס,  בעיקר עובדים בדרגות בכירות, שהשתכרו היטב טרם פיטוריהם, ויש להם עדיין רזרבות כספיות. באופן אישי הם מאוד רוצים לעבוד, אבל הצעות השכר שהם מקבלים נמוכות בהרבה ממה שהם נהגו לקבל. המציאות הזו כמובן לא יכולה להימשך זמן רב וכוחות השוק והחיים יעשו את שלהם. המובטלים יבינו כי יתכן ואין להם ברירה, חלון הזמן שלהם הולך ומתקצר וגם המעסיקים יצטרכו להתחיל להניע את הגלגלים ולסגור מישרות. אחד ממנהלי מרכזי הכשרה למקצועות המחשב, המעסיק גם מובטלים שמשרד העבודה מפנה אותם להסבה מקצועית,  אומר שלמען האמת אין לבוא בטענות למובטלי ההייי טק המפונקים.  " מדוע שאיש היי טק  יסכים לעבוד בשכר של  6000 שקלים בחודש, כשאת אותו הכסף הוא מקבל מלשכת העבודה?   הישראלים, אומר אותו מנהל,  אוהבים להמר. חצי שנה הםה ייהנו מדמי אבטלה, ילכו לראיונות עבודה, ישלחו קו"ח, ואחרי שהזכאות לאבטלה תיגמר, הם משוכנעים שהג'יפ עם הג'קוזי שוב יחכו להם באחת החברות הנחשקות.

כאן צריכה הממשלה להתערב, ולהפסיק את העיוות הזה. אין יום שום בעיה למצוא עבוודה למרבית המובטלים. כל הקורסים להכשרת אנשי היי טק, מצליחים להסב את האנשים  למקומות עבודה. נכון, יתכן והשכר בתחילה לא יהיה שכר החלומות של כל אחד, אבל כל מקום עבודה הוא  בסיס להתקדמות הלאה מייד בתום החוזה הראשון, אומר אותו בכיר, הוא עצמו בעל נסיון רב בעבודה בפיתוח בחברות בינלאומיות מובילות בישראל ובעולם.  השר  פואד בין אליעזר, אמר לפני כמה ימים כי הוא יודע היטב שיש מתחזים בין כל מקבלי דמי האבטלה וכי הוא מתכוון לדאוג להם לעבודה במהירות או להפסיק להם את דמי האבטלה. השר אינו הראשון שעלה על ההמצאה  הייחודית הישראלית שמעודדת אנשים לא לעבוד

חוזרים הביתה

 אבל גיוס אנשים דרך  חברות  כוח אדם אינו המסלול היחיד.  המיתון מחייב את החברות שצריכות לגייס אנשים להוזיל את עלויות הגיוס, שהן לא זולות כידוע. הפ]עלתחברת כוח אדם  כרוכה בעמלות והפעלת צוות מטעם החברה שיעבוד מול המגייסים השונים. זו הסיבה שבשנה האחרונה, התרחבה התופעה של  הקמת אתרי גיוס באתרי הבית של החברות. הפורטל "גיוס" GIUS    בדק את  עמודי הקריירה שלהם, כדי לבדוק עד כמה הם אטרקטיביים למשוך גולשים שישלחו אליהם קורות  חיים. הסקר נערך  בין 15 החברות שהוכתרו על ידי BDI  כחברות שהכי טוב לעבוד בהן, והשאלה היא האם החברות גם יודעות למשוך אליהן עובדים חדשים. מבין חברות ההיי טק, הגיעו  לצמרת החברות שטראוס, אינטל, סלקום, מוטוורלה,מיקרוסופט. את המקומות האחרונים תפסו  הבנקים וחברת חשמל.

 דורשי העבודה צריכים ללמוד מכך שארגונים מחשיבים מאוד את אתרי הגיוס שלהם, ומומלץ למי שמחפש עבודה לא להסתמך רק על אתרי האינטרנט. מומלץ גם לחפש במודעות דרושים בעיתונות היומית, בעיקר בסופי שבוע. יש לא  מעט ארגונים שעדיין מאמינים במדיה הוותיקה הזו ומפרסמים מודעות בלוחות המודעות של סופי שבוע. ויש תמיד  את הערוץ הכי אינטימי שעובד כל השנה: חבר מביא חבר ודומה שלקוראי טור זה בוודאי אין צורך להסביר.

מהם תהליכי הגיוס?

תהליכי הגיוס הם בדרך גלל

הארגון מגדיר לעצמו אילו בעלי תפקידים הוא מחפש

מודיע על המישרות הפנויות

מתחיל תהליך מיון ראשוני

מבוסס על קורות חיים

אח"כ שלב הראיונות

מו"מ על שכר ותנאים

 

בדרך כלל מקומות עבודה עם עובדים רבים  מעדיפים לעבוד דרך חברות כוח אדם והשמה שעושות עבורן את העבודה. תהליך הגיוס גוזל  זמן ומשאבים רבים.  אותן חברות מפרסמות מודעות באינטרנט, מבצעות פעולות מסוימות של מיון, יש חברות שמפעילות מנועים חכמים מאוד שיודעים לשיייך קו"ח בסיסי של עובד לסוג העבודה שהמעביד מחפש.

 אם הלכתם לערוץ האינטרנט:

לרוב אתם מתבקשים לרשום את פרטיכם.

כעבור זמן קצר תקבלו משוב במייל או טלפונית מפקיד הגיוס שיזמין אתכם לראיון

איפה? או במקום העבודה עצמו או שיש חברות כוח אדם שממשיכות  את תהליך  הגיוס מראיינות אתכם, מנהלות מו"מ על שכר ולמעשה סוגרות הכל. אתם מגיעים למקום העבודה "מבושלים" ומוכנים לעבודה. לפעמים יש לזה יתרון ולפעמים זה חסרון, תלוי מה  מהות המישרה ורמתה.

 אבל כמו כל חיפוש  באינטרנט, צריך  לדעת לחפש. אם אתם  רוצ1ץאו קיי. הגעתם לשלב שאתם מחפשים  עבודה ולא משנה  מאיזה פ ים להיות מדוייקים, הקישו, היי טק,\ מפתח תוכנה,\ מהנדס תוכנה,\ דרוש,\ לא דרוש  וכן הלאה וכך כל שרשרת של מילים.

2. מצאתם  את האתרים או מקור גיוס העובדים שנראה לכם.  לרוב הם חינמים. יש אתרים שגובים כסף, תלוי באיזה פוזיציה אתם נמצאם אם כבר חרשתם כמה אתרים והייתם בכמה ראיונות, שווה לנסות לשלם כ-40 שקל מנוי חודשי ולבחון את האפקטיביות של האתר.

 

אבל כמו כל דבר גם  כאן אסור לשים את  הביצים בסל אחד. סביר להניח שיש עוד הרבה מישרות נחשקות שלא מגיעות לאינטרנט, יש אתרים שלא מספיקים  לעדכן את המישרות החמות, ויכול להיות שלא תשימו לב. לכן לא צריך לוותר על הדרך  הישנה והטובה: מאתרים את הכתובת של מקום העבודה, מנסים למצוא את המייל או הפקס של מנהל הגיוס ושולחים לו קורות חיים. זה חלק משיגרת יומם, הם קוראים  ורואים לא תמיד חוזרים זה נכון.

בעת חיפוש עבודה מומלץ מאוד להקדיש תשומת לב רבה לצורה ולדרך  בה אתם ממלאים קוורת חיים. זיכרו תמיד, שבעבר השני של  הצד המארגן, יושבים אנשים שתפקידם לקרוא את הקו"ח. גם בהנחה שהם לא קוראים כל מילה, עדיין יש להפנים שהמסמך שאתם שולחים הוא זה שיקבע אם הדלת תיפתח בפניכם או לא. חשוב לציין פרטים מדוייקים, לא לשכוח ניסיון מעשי, כמה שיותר  פירוט נסיון רלבנטי לאופי העבודה שאתם מבקשים, ולא לשכוח לציין כמה  שכר אתם דורשים. מנהלים לא אוהבים לראיין אנשים שלא כותבים בכוונה את השכר שלהם או את השכר שהם קיבלו במקום העבודה הקודם. זה בסיס למו"מ בשלב השני, אחרי שתגיו לראיונות ותוזמנו לסגור את תנאי העבודה. זיכרו: עובד ש"שוכח" לציין סעיף שכר נתפס כאחד שאינו חי את השוק ולא מעורה במה שקורה.

טיפ נוסף: אל תאחרו לראיונות עבודה. הרושם הראשוני הןא  הרושם הקבוע מהרגע שאתם נכנסים למקום העבודה, שאולי יהיה המקום הבא שלכם. דאגו ללבוש הולם, חייכו והמתינו בסבלנות ל מראיין. השיבו לו גם על שאלןת"סתמיות" לכאורה שעוסקות במזג האוויר או בענייני דיומא. הן אינן מקריות, תפקידו לרכך אתכם ולהרגיע. השיבו רק על מה ששואלים ואל תדברו על מה שלא נתבקשתם. אם אתם יכולים לקשור נסיון או ידע מעבר לתהליכי עבודה בארגון זה מוסיף נקודות. אם אתם נבחנים על ידי ועדת קבלה, לחצו את ידי כל אחד מהם, שבו במקום שבו תוכלו לראות, שבו זקוף, אל תראו סימני לחץ או בלבול. בסופו של דבר הכל אישי, ואם התחושה בסוף הפגישה שאין קליק ביניכם לבין המראיין גם תכונות אחרות שלכם עלולות לא לסייע לכם.

 המאמר מבוסס על הרצאה בקורס מפתחי תוכנה, היחידה ללימודי חוץ בטכניון, 21.5 , ר"ג

 

 אנו מצויים בעיצומו של משבר כלכלי עולמי, שכמוהו לא ידענו כבר עשרות שנים, עם כל המאפיינים שלו וההשלכות שלו בשוק הישראלי. אחד הענפים שנפגעו בצורה קשה מהמשבר' הוא ענף ההיי טק. מספר שיא של מהנדסים כבר הצטרף למעגל המובטלים וראשי התעשיה מזהירים' שהסוף עדיין רחוק. בהתחשב בעובדה שעל פי הסטיסטיקה כל עובד בהיי טק  מפרנס עוד ארבעה  אחרים, הרי שמספר המובטלים שיגיעו ללשכת העבודה בקרוב רק ממגזר זה, עלול להגיע לכמה  אלפים.

 תעשיית ההיי טק  הישראלית מייצאת בכל שנה ביותר מ-8 מיליארד דולר, כמעט רבע מכלל הייצוא של כלל המדינה. המשבר הנוכחי מקטין את  חלקה  של התעשיה הזו מכלל הייצוא התעשייתי, בגלל הקושי של חברות טכנולוגיות  ישראליות למכור בחו"ל, הן בגלל המיתון הכבד השורר שם, והן בגלל חוסר היכולת שלהם להתחרות עקב אוזלת ידה של הממשלה בטיפול במשבר. 

נכון הוא שמרבית החברות הטכנולוגיות פועלות בחו"ל, אבל יש להן שוק לא קטן גם  בישראל. בארץ, התלות במיחשוב ובמערכות מידע  בארגונים הולך ונעשה קריטי ויותר, ויש יותר  ויותר מגזרים שללא המיחשוב אינם מסוגלים לתפקד, כמו למשל המגזר הפיננסי.המגזר העסקי תעשייתי הוא צרכן לא קטן של פתרונות מיחשוב, שחלקם מפותח על ידי חברות היי טק ישראליות ואחרים של צרני תוכנה  גדולים מחו:"ל.הפתרונות הישראלים עושים חייל  מבכל העולם,  מתחרים בתוכנות ובמערכות מיחשוב  של יצרניות בינלאומיות  בכבוד רב,. אבל כאשר אותן חברות ישראליות מבקשות למכור בשוק הישראלי, כאן הן נתקלות בתופעה מוזרה. הצרכן הישראלי, שלא מסתיר את גאותו הלאומית בהיי טק הישראלי ששמו הולך לפניו, לא  כל כך ממהר להכניס את המערכות האלו אצלו בבית. בולט הדבר בשוק המערכות  של ניהול משאבי הארגון (ERP ).

ישראל נחשבת לאחת הצרכניות הגדולות ביותר בעולם של מערכותERP  (ביחס לגודל האוכלוסיה  כמובן)  כאשר השוק מתחלק בין שני ענקיות זרות: סאפ הגרמנית ואורקל האמריקנית. אבל בשוק הישראלי יש שורה ארוכה של יצרני תוכנות כאלו, כחול לבן, שבמשך שנים, לא מצליחות  לפרוץ את המחסום של השוק הארגוני הגדול, ההולך כמו עדר אחר המערכות של היצרניות הזרות. לא תמיד הסיבות מוצדקות, ולא תמיד ההשקעות שנדרשות במערכות של סאפ ואורקל, שבאופן טבעי הן מורכבות ויקרות, מתאימות לכל אחד.

דומה הדבר בשורה ארוכה של פתרונות מיחשוב לעסקים ולארגונים שמתמודדים מול יצרנים בינלאומיים. מנהל המיחשוב הישראלי אוהב כחול לבן, תמיד בעד עידוד התעשייה הישראלית, אבל כאשר  מבקשים ממנו לבחור בין חלופה א', יצרן זר, לבין חלופה ב', כחול לבן הוא יעדיף חלופה א'.

למוצרי כחול לבו יש יתרונות ברורים בכל מה שקשור לגמישות  התפעולית של המערכות, ביצוע שינויים בהתאם לצרכי הלקוח, דבר שלא יעלה על הדעת במערכות  שמיוצרות בחו"ל והן מוגדרות כ"סגורות". שלא לדבר על קרבה למרכז השירות והתמיכה שהיא לפעמים קריטית ביותר. את כל זה  מבין הצרכן הישראלי, ולמרות הכל ועל אף הכל, כשזה מגיע ל"תכלס" הוא רוצה את התוכנה הישראלית, כחלופה לזרה,  בחצי מחיר, ועוד מעמיד דרישות סף גבוהות ביותר, אותם הוא לא יקבל בחייים בתוכנות זרות.

לפני כחודשיים, נערך בבית " אנשים ומחשבים" פאנל בהשתתפות יצרני ומשווקי תוכנה כחול לבו שדנו בסוגיה זו. אף  אחד  מהם לא רוצה טובות  מהמגזר העסקי, הם לא רוצים שיבחרו בהם בגלל שהם ישראלים, אלא רק בגלל שהם יותר טובים, ובגלל היתרונות הטבעיים שלהם.

מהדהדת בראשי עדיין אמירתו המרגשת כל כך  של אלון כרמלי, מנכ"ל בבילון, תוכנת התרגום  והמילון הישראלית, שעושה חייל כמעט בכל מקום בעולם. כרמלי  שאמר  בין היתר  במפגש זה:"כואב לי, שקל לי  יותר לחזר אחרי המגזר  הציבורי בארצות הברית ובאירופה, במיוחד בגרמניה, מאשר לשכנע לקוחות בממשלת ישראל". וזו נקודה כואבת ואף מקוממת ביותר בסיפור הזה. הממשלה, שמתפקידה לעודד את הצריכה של כחול לבן, גם בהיי טק, היא עצמה המיישמת הגדולה ביותר של מערכות ERP שלא מתוצרת הארץ,ולא רק ב-ERP  אלא בתוכנות אחרות. הממשלה מתנהגת כאחד הצרכנים הרגילים בבאזר מזרח תיכוני, מנצלת יפה מאוד את כוחה כדי להשיג מחירים טובים מאותם יצרנים בינלאומיים,  וממשיכה לפרנס בכבוד את מהנדסי התוכנה בגרמניה או בארצות הברית.

 אלון כרמלי

נכון. גם חברות אלו מעסיקות ישראלים במרכזי הפיתוח שלהם, אבל כולנו יודעים שהשוק הישראלי מהווה במקרה הטוב אחוז אחד מהמכירות של חברות  רב לאומיות. אם בגלל מיתון יירדו  כאן המכירות בחצי אחוז, אותו יצרן לא יפשוט את הרגל ולא יסגור  את הסניף, מה שלא נכון יהיה לומר  לגבי יצרנים כחול לבן. כיום כל משרד רשאי כמובן לקנות כחול  לבן, אבל לא מחויב..הממשלה לא מעמידה שום מנגנונים שמאפשרים למשרדי הממשלה לבצע העדפה מתקנת, למוצרי כחול לבן.

 יהודה זיסאפל

 

את הדבר המינימאלי הזה מצפה יהודה זיסאפל, יו"ר   התאחדות האלקטרוניקה והתוכנה בהתאחדות התעשיינים, שהממשלה תעשה.  " כל מיני עמיתים וחברים פונים אלי כדי שאסייע להם למצוא עבודה לבנם או קרוב משפחתם" מספר זיסאפל " בין אותם אלו  יש כאלו שכאשר הם מתבקשים לבחור בין תוכנה כחול לבן למערכת מקבילה מחו"ל, הם לא מעדיפים את הכחול לבן. הם לא מבינים שאם הם לא יעידפו פתרונות כחול לבן, כשזה אפשרי, ולא מתוך פשרה, בעוד כמה שנים לנכדים שלהם לא  יהיה היכן לעבוד.

 

 

 

שורה תחתונה:במציאות הכלכלית שבה אנו חיים, עם אלפי מפווטרים בהיי טק, הבעיה כבר איננה של מגזר אחד אלא של כל המשק הישראלי, שהקטר הראשי בו, ההיי טק לא יוכל לחלצו  מהבוץ.

 

 שוק ה-IT   געש ורעש השבוע. שני מנכ"לים פרשו, לכאורה בהפתעה, למרות שתכננו זאת מראש, ולגמרי לא  במקרה, בעלי השליטה העיקריים של שתי החברות האלו, גילו עניין זה אצל זה, כדי לבדוק אפשרות למיזוג כלשהו. הידיעה שפורסמה לראשונה ב"אנשים ומחשבים" גרמה לסערה  בשוק,. עיתון "הארץ" נכנס להיסטריה  כשגילח את הידיעה הזו בעיתון מתחרה,  מיהר לצטט "וגורם בכיר בתעשיה" שהכחיש את הידיעה ואמר כי היא שטויות במיץ עגבניות.

כותרות כאלו תמיד משעשעות אותי מחדש. כל עיתון שואף להביא ידיעות בלעדיות, ומדי פעם קוטף הישגים. משעשע אותי התגובה לעיתון מתחרה על סקופ של עיתון אחר. על פרגון, אין מה לדבר בישראל אבל לפחות לתת  כבוד, קרדיט מינמלי לאלו שעובדים בעיתון המתחרה.

ה

 

ידיעה  בדיילי מיילי, הניוז לטר היומי של אנשים ומחשבים, פורסמה ביום רביעי בבוקר. בדה מרקר התעוררו בבוקר לכותרת דרמתית זו ולא הבינו איך היא לא מופיעה אצלם. כל ניסיונותיהם לאתר את "המקור" בתוך אחת משתי החברות כמובן עלו בתוהו.

זה לא מנע מהכתב החרוץ שלהם לצטט  גורם בטלדור שאמר כי הוא מגנה את  המקור שהדליף את הידיעה.  אז ככה:אם בטלדור או ]ONE1 יודעים מי המדליף, אז מדוע לא מטפלים בו? אם  הם לא יודעים, אז מדוע לתקוף אותו? האמת היא אחרת. בשתי החברות יודעים שהידיעה נכונה, אבל כמובן שהם לא התכוונו שהיא תצא החוצה בשלב כל כך  מוקדם. אסור לשכוח שמדובר בשתי חברות ציבוריות ואם המגעים היו כבר בשלים, מן הסתם הן היו מוציאות הודעה לבורסה.

כאמור  יש התעניינות בין שתי החברות. זה עדיין לא אומר שייצא מזה מיזוג, כי מדובר בביזניס, מדובר בשתי חברות גדולות שיש להם נוכחות בשוק. גם לא ברור בכלל איך ייראה המיזוג, ולא ודאי שהוא יתבטא במזומנים או  בהחלפת מניות. דבר אחד ברור: הוא יביא ליייעול בשתי החברות  שזקוקות  לזה  בדיוק כמו החברות  האחרות במשק.  מיזוג הוא מילה נרדפת לפיטורי ייעול, במקום שיש אגפים זהים בשתי החברות.  המגמה הזו מורגשת בכל העולם, וגם בישראל. ב-ONE1  התפטר אודי וינטראוב, ואת מקומו תפס הבעלים. בטלדור התפטר דורון ספיר, ובמקומו מונה אריה רימיני מהחברה  עצמה. ב-EMC ישראל קודם יוסי פיקל לתפקיד בכיר במטה החברה, וכפי הנראה לא יבוא מחליף במקומו במישרה מלאה. המגמה שקופה: בעלי המניות רוצים לראות כמה שפחות הפסדים. הם מוותרים על מנכ"לים שתפקידם הוא  רק לנהל, לנווט ולחפש עסקים חדשים, שם נרדף לתפקיד בלתי ביצועי בעליל ומבקשים מהם להפשיל שרוולים, ולהתחיל ללכלך את הידיים. המיזוג בין טלדור ל-ONE1 , אם אכן ייצא לפועל, יביא  גם הוא לחיסכון הוצאות  שכר נוספות  בשתי החברות.גם  באופן מעשי, מי שמכיר את עדי אייל, בעל השליטה ב-ONE1  יודע היטב שהוא לא ממש מתכוון להישאר בתפקיד זה זמן רב ולכן הידיעה על מיזוג אפשרי עושה שכל.

השמועות על המיזוג מייצגות גם את הצד החיובי של המיתון, שתמיד נתפס כדבר רע, כמזוהה עם קריסות ומיתונים. בענף ה-IT זה לא קרה עד כה. מי שזוכר את זה היטב הוא  אלדד בר אדון, כיום שותף בחברת אימפורב העוסקת בתיווך בין חברות בענף שרוצות להשביח את שורת הרווח שלהם וגם להכין את עצמן למיזוג או רכישה. בבר אדון מזכיר כי המותג ONE1 במתכונת שהיא קיימת היום נבנה בין היתר על ידובשיא המיתון  הקודם, מהסיבה הפשוטה שמיתון הוא הזדמנות מצויינת לחזק את החזקים, למזג אל החזקים חברות לאו דווקא מהחמישיה הראשונה, אלא חברות מהחמישייה השניה, שהמחירים שלהם מספיק אטרקטיביים כדי שהן יכולות לעלות על שלחן המו"מ. בר אדון מרחיק לכת ואומר כי לא יתפלא שאם בתום המיתון לא רק שיהיו מיזוגים, אלא שתקום צלע שישית, שלא בהכרח היא תהיה מספר 6 ברשימה ואולי  תהיה מספר 3 או 4 , כדבריו.

אלדד בר אדון.  עונת הקניות  הכי טובה.

" כמי שעוסק מזה כמה שנים בהשבחת פעילותן של חברות, הן כדי לסייע להם לשגשג וגם כדי שתהיינה להיות על המדף, בבוא  העת, סבור בר  אדון, שהגיעה העת לצאת למסע קניות. יש כבר בשוק חברות ששווה לבדוק אותן,  

ואם נחזור רגע לביצה התקשורתית: המשבר הכלכלי משפיע כמובן על כל מערכות העיתונים והוא בא לידי ביטוי  בהחרפת התחרות ביניהם, חציית גבולות אתיים וקידוש כל מטרה. אין שום פסול בתחרות, רק יש לקוות שמי שמנהל אותה  ישמור על עצבים חזקים, שפיות  וקרדיט מינמלי לעיתון מתחרה, שעומדים מאחוריו שלושה עורכים שלכל אחד הם כמה עשרות שנים  נסיון בעיתונות הכתובה, ואפשר להניח, לפחות ברמת ההגיון, כי העיתון לא היה יוצא בכותרת כל כך דרמתית ללא בדיקה  מוקדמת. חברים, תירגעו.