פוסטים בתגיות: ‘מיתון’
חג הפסח, הלוא הוא גם חג האביב, מסמל במגזר העסקי, מעין פסק זמן עם סיום הרבעון הראשון של 2010. זה הזמן לסיכום ביניים קצר, במתכונת ההגדה של פסח אל ארבע הקושיות המסורתיות נוסיף את ארבע הקושיות האלטרנטיביות, ברוח הזמן הדיגיטלי
1. האם התחזיות הוורודות, שאפיינו את סוף שנת 2009 לגבי סיום המיתון, אכן התממשו באמת? האם פרויקטים שהוקפאו בשיאו של המיתון הקודם, עקב חוסר הוודאות יפשירו והמציאות תשוב להיות כפי שהיתה ערב המיתון?
2. כיצד ייראה מרכז הנתונים הארגוניDATA CENTER בהמשך השנה ובשנים הבאות? האם שיגעון הענן, ששוטף כל חלקה טובה, יצליח לשבור את מחסומי הפחד של חלק גדול מהמנמ"רים? האם הגדולים שבהם יעלו על עגלת הענן ויגשימו את התחזיות החמות שהיו בתחום? איזה ענן יתפוס מהר יותר – זה הענן ציבורי, או הענן הפרטי? ומי מהספקים ינצח בקרב על ההטמעות?
3. כיצד יתמודדו הארגונים עם התכונות החדשות שמגלמת רשת האינטרנט, הרשתות החברתיות וכמובן שיגעון הסלולר? הרי מעבר לבחירה בפלטפורמות המתאימות, יצטרכו ארגונים לשאול את עצמם כמה שאלות, כגון כיצד להיערך נכון לתופעה זו, שמעבירה חלק גדול מהכוח לידי המשתמשים? אלה הם גם העובדים בארגון, המחוברים לרשתות חברתיות 24 שעות. כיצד לנתב את היכולת שלהם להגיב ולהביע דעה בכל דרך שהיא, מבלי שהם יסבו נזק לארגון, אלא רק שיעצימו את השפעתו השיווקית?
4. מה יקרה במגזר הציבורי-ממשלתי, החוזר שוב למרכז הבמה השנה? הספקים ממתינים לגל של מכרזים שהמדינה צפויה לשחרר, ובמיוחד הם מצפים בכיליון עיניים לתוצאות מכרז בתי התוכנה, שאמור להתפרסם בקרוב מאוד. כמו כן מצפים הספקים למימוש תוכניות, אותן כבר פרסמה הממשלה, בתחומי הפעילות של מימשל זמין, מיחשוב ענן, ופרויקטי DRP לאומיים. הציפייה היא שפעילות זו תעורר עוד גלים ותזרז את היציאה מהמיתון.
חלק מהתשובות לקושיות הללו יינתנו מן הסתם בוועידות ובאירועים של אנשים ומחשבים, שיחזרו מיד לאחר חג האביב. כך, למשל, ISUG – כנס המשתמשים של סאפ (SAP), אשר יעסוק בנושאים שמעניינים את ציבור המשתמשים בעידן הפוסט ERP. המדובר בפתרונות למצויינות תפעולית ולהתייעלות, פתרונות בעולמות הפיננסים ומענה לרגולציות, ניהול נכון של המידע וכמובן גם פתרונות משלימים למערכת הסאפ. לכנס, שייערך בתחילת מאי, יגיע סימונה בלנובה – אורח בכיר מסאפ העולמית, שיציג את תפיסת החברה ומפת הדרכים שלה. עוד הוא יציג כיצד ניתן למקסם את הערך המוסף מפרויקטי סאפ בעולם.
תחום אבטחת המידע ימשיך להיות חם גם ברבעונים הבאים של שנת 2010. בכנס InfoSec2010, המציין השנה עשור לפעילותו, יידונו בין היתר תחום אבטחת היישומים. יש האומרים כי הוא יהיה חזק וסוחף בערך כמו שאבטחת התשתיות היתה בתחילת העשור. בחודש יוני יופיעו על במה אחת שניים שבעבר נהגו לחגוג לבד. מדובר בכנסי BI ו-BPM. תחום ה-BI נחשב לאחד התחומים החמים ביותר כיום, לאחר שארגונים הבינו כי לא די בכך שיש להם יכולת לארגן ולנתח את הנתונים. הם רוצים שה-BI שלהם יהיה אקטיבי, יפלח יותר נתונים ויסייע למקבלי ההחלטות בעזרת אנליזה עסקית. הם מעוניינים שהמערכות יתריעו ויספקו להם דיווחים בזמן אמת על מה שקורה בזירה שלהם. כל אלו, כאשר הם מיושמים, הם חלק בלתי נפרד מתכנון תהליכים עסקיים, BPM, עוד באאז שעולה שוב אל מרכז הבמה. גם המגזר הביטחוני ממשיך להתעדכן ולהשקיע ב-IT, ובוועידה השנתית לנושא זה, יובאו סיפורים והצלחות של פרויקטים בצה"ל ובתעשייה הביטחונית בכלל.
כל אלו ועוד, ייעשו לצד המשך הפעילות השוטפת של הפורומים המקצועיים של אנשים ומחשבים, ובראשם C3, פורום המנכ"לים והמנמ"רים הבכירים. ונחזור לרגע אל הקושיות, וננסה להשיב בקצרה עליהן. נדמה שהתשובה לקושיה הקבועה, שכולנו שואלים כל השנה, "מה יהיה?", היא שהולכים לקראת המשך שנה טובה, עם שמים בהירים והרבה מאוד תקוות באופק.
ערב ראש השנה תש"ע מתאפיין באווירה של סוף המשבר, כאשר הדגש הוא על המילה אווירה. המנכ"לים ומנמ"ריםן אליהם פנתה מערכת אנשים ומחשבים פנתה ,http://www.thepeople.co.il/Index.asp?CategoryID=72
הסכימו ביניהם על כמה עובדות: תשעת החודשים הראשונים של 2009, כמו גם הרבעון האחרון של 2008, התאפיינו בעיקר במצבי רוח – חוסר ודאות לגבי עוצמת המשבר, חוסר ודאות עד היכן הוא יעמיק, וחוסר יכולת לתכנן קדימה. התוצאה הישירה הייתה עצירה מוחלטת של כל מה שניתן לעצור. זו לא היתה עצירה בגלל בעיות תקציביות או שינוי בסדרי העדיפויות, אלא ישיבה על הגדר – התארגנות מחדש וציפיה לבלתי נודע. בדיעבד, זו הייתה שנה שבה פעלנו בעיקר על פי מצב הרוח ועל פי תחושות פנימיות שלנו, שנבעו מאירועים שונים, בעיקר כאלו שקרו מעבר לים. העצירה הזו הובילה לדחייה של פרויקטי IT בארגונים ולדחייה בקבל החלטות לגבי השקעות חדשות.
צריך גם לשים לב לעובדה אחרת: מרבית המשיבים למשאל שערכנו לכבוד החג, מצביעים על כך שבשורה התחתונה, ענף ה-IT לא נפגע ישירות מהמיתון. לא שמענו על התמוטטות של ספקים או על פיטורים המוניים בחברות IT, למרות שהארגונים במשק נאלצו לקצץ ולצמצם פרויקטים. ניתן לייחס זאת לתופעה מעניינת שאפיינה את המיתון הזה: מעטים הם הארגונים ששמו את ה-IT על מזבח הקיצוצים. המיתון הנוכחי הוכיח שוב, כי ה-IT כבר אינו בגדר "הוצאה" שיש לחסוך בה, אלא כלי שמסייע לארגונים להרגיע את עצמם מההיסטריה הציבורית אליה נקלענו.
נדמה שהנהלות ארגונים למדו להעריך באמת את כוחו של הגורם האנושי בתחום ה-IT ובכלל. היטיב להגדיר זאת גדי גילאון, סמנכ"ל מערכות המידע בפרטנר: "הבנו שהדרך לחוסן הארגוני עוברת דרך חיזוק תחושת הביטחון התעסוקתי של העובדים, ובמסגרת המדיניות הכללית – הוחלט שלא לפטר עובדים על רקע המיתון". פרטנר לא הייתה היחידה שנהגה כך. אם יש משהו טוב שאפשר לקחת מהמיתון הזה, הוא שדרוג התובנה לגבי ערכו של עובד מסור ונאמן על פני עובד חדש שעלותו אולי זולה יותר, אבל "שכר הלימוד" להכשרתו יקר ביותר.
אי אפשר שלא להתרשם מאווירת האופטימיות שבתשובות המנכ"לים והמנמ"רים. אף אחד לא יודע להסביר למה, אבל כולם ממתינים בציפייה לרבעון הראשון של 2010, שסומן כיעד שבו תורגש ההתאוששות. בפועל, ברחבי העולם וגם בישראל לא השתנה דבר. הנסיבות שהביאו לקריסה הכלכלית עדיין מרחפות באוויר, ומה שהשתנה הוא האווירה.
האיחולים שהמנכ"לים והמנמ"רים איחלו לעצמם ולנו – זהים. שתהיה לנו שנה טובה יותר והכי חשוב הוא שהיא תהיה שנה רגועה ושקטה – גם בחזית הכלכלית וגם בחזית הביטחונית. שתהיה זו שנה שבה נוכל לראות את גלעד שליט חוזר לביתו ולמשפחתו.
חג שמח
ננג'ינג היא עיר מחוז בת יותר משבעה מליון תושבים, ובעבר שימשה כמה פעמים בירת הקיסרות הסינית. בראש המשלחת הישראלית לוועידה עמד עמירם שור, המשמש כיו"ר פורום בתי התוכנה באיגוד יצרני התוכנה והאלקטרוניקה בישראל. שור הוזמן על ידי משרד המדע והטכנולוגיה הסיני. יחד איתו היו במשלחת הישראלית מאיר גבעון - מנכ"ל חברת גיב סולושנס, יואל בראל מחברת טרסוס תוכנה ונציג של ג'ון ברייס הדרכה, שלה פעילות בסין מזה כמה שנים.
שור מספר, כי התרשם מתנופת הבניה העצומה שהסינים מבצעים בננג'ינג, שממחישה את כוונתם המוצהרת להפוך את העיר לעמק הסיליקון של המזרח. בכך הם רוצים לצרף עצמם למשולש 3i, ו-"על הדרך", באופן לא רשמי, גם לדחוק את רגליה של הודו.
בננג'ינג פועלות 80 אוניברסיטאות, המוציאות לשוק עשרות אלפי מתכנתים. באחרונה הוכרזה העיר כעיר העתיד של תעשיות התוכנה של סין. הפארק תעשייתי שמוקם שם, יאכלס בעתיד מאות בתי תוכנה וכ-100,000 מתכנתים, והוא משתרע על פני שטח של אלפי דונמים ומיליוני מטרים רבועים. מבני המשרדים הם בעלי אופי ארכיטקטוני ייחודי, מוקפים גנים ופארקים ירוקים מדהימים ביופיים. הפארק אמור לאכלס גם חברות רב-לאומיות מובילות בעולם.
הכנס היה חלק מתערוכה בינלאומית בנושא תקשורת ותוכנה, הנערך כל שנה בעיר זו. במהלך הכנס, הוכרז על הקמת פורום קבוע של איגוד יצרני התוכנה של אירלנד, הודו וישראל. מטרתו היא לקדם את שיתופי הפעולה בין תעשיות התוכנה בעולם. שור נבחר כיושב ראש הפורום.
מעבר למטרות החשובות שיש לפורום זה, הוא אומר, "שמתי לעצמי למטרה לקדם את שיתוף הפעולה בתחום התוכנה בין ישראל לסין. גיליתי שהסינים מעריצים אותנו, את תעשיית ההיי-טק שלנו, את החדשנות. הם לא מפסיקים להתפעל ולשבח. הם רוצים אותנו שם, רוצים שנפתח שם סניפי מכירות, מרכזי פיתוח".
העיתוי של המהלך הסיני – לא מקרי
ישראל החליטה לפני כשנה, שהשוק הסיני הוא יעד אסטרטגי עבור חברות תוכנה ישראליות. אולם לא מעט חברות ישראליות רואות את ההיי-טק הסיני כאיום מרוחק, בבחינת ענן שמעיב על אפשרויות הצמיחה של חברות עתירות מחקר ופיתוח. שור מבהיר בצורה חד-משמעית, כי "בשום אופן אין הכוונה לסייע לסינים להעביר מרכזי ייצור ופיתוח מישראל לשם, אלא בדיוק להיפך". לדבריו, "הכוונה היא ליצור הזדמנויות לחברות ישראליות, שמבינות את הפוטנציאל הטמון שם, ולהביא להם עסקים, כדי שירחיבו את הפעילות שם". הוא מדגיש כי חברות ישראליות רבות מכירות בחשיבות השוק הסיני אבל מתקשות לחדור לשם, הן בגלל המרחק והן בגלל אופיים הקשוח של הסינים שלא עושים הנחות לאף אחד. למרות זאת, בסין כבר פועלות לא מעט חברות ישראליות.
הלהיטות של הסינים למשוך אליהם ישראלים, היא בעיני שור הזדמנות לייצר שווקים חדשים עבור החברות הישראליות. שור אומר כי בכוונתו לרתום ליוזמה את ראשי התעשיה בארץ, את מכון הייצוא וגופים אחרים – כדי לגבש אסטרטגיה למימוש החלום הסיני. "אין ספק לגבי המטרות והכוונות שלהם", אומר שור, "לדעתי מי שצריך לפחד מהם אלה האמריקנים. הסינים מצליחים להגיע לרמות טכנולוגיות גבוהות ביותר. הם כבר מזמן לא החצר האחורית של העולם, ויש להם את כל הסיכויים להצליח".
סקירה שפרסם לפני כחצי שנה מכון הייצוא, מעלה כי דווקא בתחום תעשיית ה-IT יש שם פוטנציאל גדול מאוד. המכון ציטט מחקר שביצעה פירמת ראיית החשבון זיו-האפט-BDO על השוק הסיני, היא מעריכה ששוק ה-IT שם צפוי להגיע למחזור של 76 מיליארד דולרים השנה, גידול ממוצע של כ-19% בכל אחת מחמש השנים האחרונות, וגידול כולל של כ-120%. לפי תחזית זו, עתיד שוק ה-IT הסיני להפוך לשוק המיחשוב השלישי בגודלו עד 2010, אחרי ארה"ב ויפן. עיקר הגידול יהיה בתחום שירותי ה-IT במגזרי הפיננסי, הממשלה והתעשיה.
אין ספק שהעיתוי של המהלך של הסינים, בניסיונם לקרב אליהם את מדינות המערב – אינו מקרי. המיתון העולמי כמעט ודילג עליהם. יש להם כלכלה חזקה מאוד, יכולת לבצע כמעט כל פרויקט שהם רוצים (ע"ע אולימפיאדת בייג'ין). כך, את עיר ההיי-טק הם יבנו מהר יותר ממה שחושבים. האתגר הוא איך לגרום לכך שגם להיי-טק הישראלי תהיה שם דריסת רגל, וזאת מבלי לפגוע במימד הכחול-לבן שלו.
בעוד ראשי המשק ובראשם נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, ממשיכים לשדר מסרים ורודים לגבי סיומו הקרוב של המשבר, ובעוד פוליטיקאים מזדרזים לעשות שימוש ציני ב-"התייצבות" מספר דורשי העבודה ומביעים שמחה על שנתוני האבטלה לא עלו – השבוע באו חמישה מנהלים בכירים בתעשיית האלקטרוניקה וההיי-טק המקומית, והציבו בפני מקבלי ההחלטות את תמונת המצב האמיתית והכואבת. לדבריהם, לא רק שהמשבר לא הסתיים, אלא שהוא עלול לשוב ולפרוץ בצורה חסרת תקדים – מיד לאחר החגים. החשש הוא ממשבר שיגרום לנו להתגעגע למשבר הנוכחי, זה שלא ממש עושה סימנים שהוא מתכוון ללכת מכאן.
אלישע ינאי, נשיא מוטורולה, יהודה זיסאפל, נשיא קבוצת רד בינת, חיים מר, יו"ר ח.מר, איציק ציון סמנכ"ל ECI ויאיר שמיר, יו"ר התעשיה האווירית, מחזירים בעצם את הדיון לנקודת המוצא שלו, שער הדולר. למי שזכרונו קצר: ניצני המשבר החלו בשלהי 2008 כאשר שער הדולר החל לצנוח. כבר אז החלו חברות ההיי-טק להזהיר, כי השחיקה בשער הדולר אינה מאפשרת להן להמשיך ולתפקד. בראיון לאנשים ומחשבים שנערך בחודש יוני בשנה שעברה, שרטט ינאי את מודל הבריכה. המודל מדבר על כך שמצד אחד תעשיית ההיי-טק ממשיכה לייצא ולהזרים דולרים למשק הישראלי, אבל מצד שני התמורה שהתעשיינים מקבלים – הולכת ויורדת. נוצר מצב בו יש סתימה בבריכה, כי לדולרים אין לאן לזרום, והמים עולים על גדותיהם.
ממשלות בכל העולם כולל בישראל עשו מהלכים שונים כדי להלחם במשבר, אבל בבעיה העיקרית הן לא נגעו: שער הדולר הבלתי יציב. זה ששוב יורד ומאיים להרוס חצי מתעשיית הסטארט-אפים בישראל. חברות רב לאומיות כבר בוחנות בעניין רב מקומות שונים בגלובוס שיהוו חלופות, כדי להעביר לשם קווי ייצור. חברות כמו ECI עושות זאת ואף אחד לא יכול לבוא אליהן בטענות, כאשר עלות מהנדס ישראלי דומה לעלות מהנדס אמריקני או גרמני.
ינאי מבקש שיפסיקו לבלבל לו את המוח עם פתרון הקסם של הורדת שכר: "מהנדס שעובד אצלי מרוויח 10 אלף שקלים. יותר ממחצית משכורתו הולכת למשכנתא, לכיסוי חובות ולגידול ילדים. אז מה מצפים? שאוריד לו עוד 3,000 שקלים כדי שהוא יחיה מ-1,500 שקלים בחודש? האם זה המסר שאנו רוצים להעביר לדור הבא שלנו?", זעק ינאי במסיבת העיתונאים. גם חיים מר לא התבייש להגיד: "אנחנו לא מחויבים לייצר בישראל. הסינים לא מבינים מדוע אנחנו לא באים לעבוד שם". אי אפשר שלא להסכים איתו. פעם גידלו כאן תפוזים. מאז, כמעט הכל אפשר לעשות בחו"ל. האחרון שיכבה בבקשה את החשמל.
בסיום מסיבת העיתונאים פנה ינאי בהתרגשות לנציגי התקשורת ואמר: "יש לכם תפקיד חשוב במערכה זו – ליצור דעת קהל". ינאי יודע היטב מדוע: כי בירושלים יושבים פקידים בחדרים ממוזגים, שלא מתרגשים מהזעקות שלו, ינאי, של יהודה זיספאל ושל יתר התעשיינים. אותם פקידים מאזינים ברוב קשב ונימוס למצגות של ראשי התעשייה, מהנהנים בראשם, מסכימים שההיי-טק הוא הקטר – אבל לא יעשו דבר כדי לשנות את המצב.
אנשי האוצר יודעים שינאי, זיסאפל וחבריו הם הילדים הטובים בגן ששמו מדינת ישראל. הם מדברים יפה, כותבים מכתבים, מכינים מצגות, ולכל היותר ירימו את קולם בישיבה זו או אחרת, אבל לא יעשו יותר מזה. ואולי זו הטעות של החברים בהתאחדות תעשיית האלקטרוניקה וההיי-טק: הם לא מוכנים להפנים שלמדינת ישראל יש פנים רבות: היא נחשבת למדינה מערבית מתקדמת, עם היי-טק משובח. אבל מצד שני, יש בה נורמות של פתרון בעיות, שמתאימות לשכנינו במזרח התיכון. בישראל פותרים משברים רק על ידי שביתות והפגנות סוערות של עובדים. עליהן להצטלם היטב: שריפת צמיגים יעילה תמיד ושאר פטנטים. או אז, לאחר שההפגנה הסוערת צולמה לרגע בחדשות ערוץ 2 או 10 - לפתע פתאום מקבלי ההחלטות מבינים שיש כאן בעיה.
זה לא נעים, זה לא מנומס, זה דורש ללכלך את הידיים. אבל אם המציאות היא חמורה וחריפה כל כך, כפי שינאי וחבריו תיארו אתמול, אין להם ברירה. עליהם לעשות שימוש בכל כלי הנשק, כדי שהקטר של לא יתרסק לחלוטין. אסור להיתקע במצב בו כאשר הכלכלה העולמית תתאושש, אנחנו עדיין נהיה שרויים עם בעיות הדולר, ועם קווי ייצור ומרכזי פיתוח שעברו מעבר לים.
בשורה התחתונה: ינאי וחבריו רצו לומר אתמול לנגיד פרופ' פישר המלומד: אנחנו לא רוצים באופן אישי דבר. תתעורר כדי להציל את המשק שלך, את הכלכלה שאתה כל כך אוהב לנהל אותה. עשה זאת רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.
המאמר פורסם לראשונה בwww.pc.co.il
נגמרו הימים בהם ההיי-טק יכל להרשות לעצמו להיות ענף צווארון לבן ● הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד
שני אנשים שונים, ככל הנראה מבלי שתיאמו ביניהם, השתמשו ביממה האחרונה בדימויי הצווארון הכחול והצווארון הלבן בהקשר של ענף ההיי-טק הישראלי. הראשון היה מנשה עזרא, שותף בקרן ג'מיני ואחד הפעילים הוותיקים בנוף הון הסיכון המקומי, שאמר בראיון לגלובס, כי בתוך חמש שנים אנשי ההיי-טק יחזרו להיות עובדי צווארון כחול. הנימוק של עזרא הוא עודפי הכספים שזרמו להון סיכון, והפכו לדבריו את עובדי ההיי-טק לאנשי צווארון לבן. לדעתו, בעוד חמש שנים הם יעדיפו להיות אנשי צווארון כחול עם משכורת נמוכה יותר מאשר להיות מובטלים.
אתמול (ב'), בפתיחת הכנס השנתי של סאפ למגזר ה-SME, עמד מיקי מגדל – המנכ"ל החדש של סאפ ישראל, ואמר שסאפ בחרה בכחול כצבע המיתוג שלה, בין היתר מפני שבעתיד הלא רחוק עובדי ההיי-טק יהיו עובדי צווארון כחול. מגדל התייחס לדימוי הזה בהקשר להסברים על המוצרים ותפיסת העולם של סאפ, שמכוונת לתת פתרונות שלמים לארגונים ולחבר בין עולם המיחשוב ("צווארון לבן") לבין עולם הייצור ("צווארון כחול").
צווארון כחול הוא מושג שהשתרש במאה ה-19 וסימל את צבע המדים שלבשו פועלי הייצור במפעלים השונים. במהלך השנים הוא הפך להיות שם נרדף לאנשים המשתייכים למעמד הפועלים, עובדי כפיים, בהבדל מאנשי צווארון לבן, שנתפסים כאנשי שירותים, או כאלו שעובדים בתפקידים שלא מצריכים עבודת כפיים פיסית. אנשי הצווארון הלבן סימלו את המעמד המבוסס יותר כלכלית, שלרוב היה גם משכיל יותר. עם השנים, כאשר קמו תנועות הפועלים, קיבל המושג צווארון כחול משמעות קצת יותר מכובדת, וגם מנהלים בתעשיה כונו אנשי צווארון כחול – כאלו שאמנם יושבים במשרדים ממוזגים, אבל קשובים וקשורים לייצור, מה שאי אפשר היה להגיד על אנשי הצווארון הלבן.
תעשיית ההיי-טק, ובכללה ענף ה-IT, נתפסת כתעשייה של צווארון לבן, ולא במידה רבה של צדק. היא נובעת מהעובדה שבעבר התייחסו לתעשייה שהתוצרים שלה עומדים בפני עצמם והם לא כלים שמניעים תעשיות אחרות, קרי את אנשי הצווארון הכחול. כשתעשיית ההיי-טק עוד הייתה בחיתוליה, ומחשבים וכל מה שהיה מסביב נחשבו למדע מסתורי שהיה נחלתם של מעטים, ההבדלים בין שני צבעי הצווארונים היו חדים וברורים. אולם, ככל שהטכנולוגיה תפסה תאוצה, החלו אנשי הצווארון הכחול להתקרב אל אנשי הצווארון הלבן. הם לא הבינו אותם כל כך בהתחלה, והניכור נראה לעין, אך המציאות כרגיל היתה חזקה מכל, וכיום ברור שכל המאמצים מצד אנשי ההיי-טק לפתח טכנולוגיות חדשות, נועדו בעצם עבור אנשי הצווארון הכחול – כדי שהם יוכלו להמשיך לייצר ולהניע את גלגלי התעשייה שהם משתייכים אליה. הדבר נכון לא רק לגבי מפעלי ייצור, כי אם גם לגבי מוסדות פיננסים, מגזרי הקמעונאות, השירותים ולמעשה כל בית עסק שנשען על מערכות מיחשוב ברמה זו או אחרת.
מערכות ליבה כגון ERP, שנועדו לנהל את משאבי הארגון, מצאו את עצמן מהר מאוד בקונפליקט עם חלקים אחרים בשרשרת הייצור, שלא ממש יכלו "לדבר" עם המערכת המורכבת, ונולד צורך באינסוף קישורים והסברים. סאפ, שמזוהה יותר מכל עם ה-ERP, חוותה זאת היטב על בשרה, בכל אותן תעשיות שבהן יישמו את המערכת שלה. בשלוש השנים האחרונות, קבעו ראשי החברה, וגם המתחרים, יעד ברור ושאפתני: לחבר את מערכות הליבה שפועלות בארגון לפלטפורמה אחת שמנגנת כמו תזמורת, אבל עובדים בה בעיקר אנשי צווארון כחול. זה מתקשר היטב לדיונים האינסופיים על מעמדו של המנמ"ר בארגון ועל הצורך שלו להתחבר יותר לביזנס.
באנלוגיה של הצווארונים שבה אנו עוסקים בטור זה, המנמ"ר וכל אלו שמספקים לו פתרונות, צריכים להתרגל לעבור לאט-לאט מצווארון לבן לצווארון כחול. זה אומר שהם צריכים להפשיל שרוולים, לרדת לפסי הייצור באשר הם ולהבין היטב מה הלקוחות הפנימיים שלהם רוצים. יחד איתם צריכים להחליף את הצווארונים גם אנשי חברות הסטארט-אפ, קהל היעד אליו פונה מנשה עזרא, שעליהם להבין כי כדי להגיע ליציבות כלכלית אמיתית, צריך פשוט להתחיל לעבוד