פוסטים בתגיות: ‘מיקור חוץ’
תחום מיקור-החוץ מלווה את ארגוני ה-IT מזה עשור. רעיון העברת אחריות התפעול והביצוע בתחום ה-IT לספקים המתמחים בכך, הפך להיות מודל נפוץ, כאשר לנגד עיניי הארגון עומדים שיקולי התייעלות וחיסכון.
עם זאת, ההאטה בשוק הביאה לכך שהתחום כמעט וקפא. עכשיו, כאשר מתחילים להתאושש, תחום מיקור-החוץ לובש צורה חדשה. כך, בעוד חמש שנים יתכן ובכלל נשכח את המושג "מיקור-חוץ" ונדבר במקומו על מיחשוב ענן, SaaS וירטואליזציה ועוד.
התחזית הזו היתה אחת התובנות המרכזיות בכנס Outsourcing 2010 שנערך היום (ה') בהרצליה. בין כל הדוברים הייתה הסכמה, כי הדור הבא של שירותי מיקור-החוץ יהיה מיחשוב ענן. עם זאת, הגדיר זאת יפה מוטי אשכנזי מ-HP, כשאמר שהמעבר לענן לא מבטיח גן עדן במערכת היחסים שבין הספק ללקוח. רוצה לומר: אסור לשגות ולחשוב ש-SaaS יבטל את כל הקשיים שהיו קיימים מאז ומעולם ביציאה למיקור-חוץ.
וכדי שלא נשכח מה היה, קיבלנו בתחילת היום את הרצאתה של גלית פיין מ-STKI, שאמרה כי ב-2009 נושא מיקור-חוץ לא נמנה על סדר העדיפויות של המנמ"רים בישראל. אחת הסיבות לכך, ציינה, היא כמות גדולה מדי של מרירות ואכזבה בקרב ארגונים רבים שיצאו למיקור-חוץ לפני כן. פיין אף הרחיקה לכת ואמרה, כי בישראל קיימת בעיה תרבותית: חברות בינלאומיות לא מצליחות להפנים את המתודולוגיות הגלובליות שפותחו בעולם. משהו לא תופס פה בשוק הישראלי והחריקות לא מעטות.
מצד שני, ברור היום יותר מתמיד שבמקרים לא מעטים, אין לארגונים ברירה אלא לצאת למיקור-חוץ. בנוסף, הזכירה פיין, ידוע הוא שמיקור-חוץ הפך להיות חביבם של מנהלי הכספים בארגון, ולכן בעתיד הנהלות ידרשו הסברים ממנמ"רים שלא שקלו מעבר לענן או למיקור-חוץ.
ההרצאה שתפסה את כולם מהנהנים בראשם לאות הזדהות, היתה ללא ספק הרצאתו של צביקה ישראלי. ישראלי, כיום יועץ עצמאי, בילה שנים רבות מחייו המקצועיים מהצד השני של המתרס – כספק בנס טכנולוגיות. הבוקר הוא יכול היה להרשות לעצמו לומר דברים רבים שבתור ספק הוא לא התאפשר לו לומר. למשל, הוא דיבר על פערי ציפיות במערכות היחסים שבין ספקים ללקוחות – פערים שבמקרים רבים לא ניתן לגשר עליהם.
משפט אחד מתוך המצגת של ישראלי תמצת את הכל: "בדיקת שפיות הפרויקט מול המטרות שלו". זו אולי השורה התחתונה בכל הסיפור הזה: בהיסטוריה הארוכה של פרויקטי מיקור-החוץ במדינת ישראל היו הרבה מאוד מצבים של חוסר שפיות – הן מצד הספקים שלקחו על עצמם פרויקטים מבלי שהם יכלו לעמוד בהם, והן מצד הלקוחות – המנמ"רים – שלא הבינו לעומק את העובדה שזה שאתה מוציא החוצה פרויקט, לא אומר שאתה מוציא החוצה את האחריות.
בנוסף, בישראל גם אין תרבות גירושים. אחד המשתתפים דיבר על בנקים בארצות הברית שהפסיקו את חוזה מיקור-החוץ שלהם עם ספקים ענקיים ועברו לעבוד בבית. בישראל קרו מקרים בודדים כאלו, אך הם עברו בדרך כלל בבתי המשפט.
וישנה עוד נקודה שבוודאי יחקרו אותה ההיסטוריונים של הענף: איך זה שמכרז כוח האדם של הממשלה שינה לגמרי את תחום מיקור-החוץ בישראל? כיצד ייתכן שספקים נלחמו אחד בשני על מי ייתן את המחיר הנמוך יותר, כאשר את המחיר האמיתי – רמת התעריפים בשוק – ישלמו כולם, בין אם ירצו בכך או לא. השוק העסקי ממתין לראות כיצד הממשלה תצא מהמכרז הזה, כיצד היא תעצב מחדש את שוק המיקור-חוץ, ולאן כל זה יוביל.
השורה התחתונה: תחום מיקור-החוץ לא נעלם והשמועות על מותו היו מוקדמות מדי. במקום, הוא רק אורז את עצמו באריזה חדשה יותר בשם מיחשוב ענן. כך, מיקור-החוץ ימשיך להכיל בחובו את כל היתרונות והחסרונות שהיו בו עד היום, וכמו תמיד – כדי לצאת ולחזור בשלום, אסור לשכוח את הלקחים והעקרונות.
נימוקים כבדי משקל פרש בפנינו בת המשפט העליון בנמקו את ההחלטה הדרמתית שלו, לאסור על הקמת בית סוהר פרטי בדרום. הנימוק המרכזי היה שהסמכות שניתנת למדינה, לשלול חירותו של אדם ,אינה ניתנת להעברה, כלומר היא אינה יכוה לחלוק את האחרית הזו עם אף גורם אחר. אין דומה הדבר לשום שירות או תפקיד שהמדינה לקחה על עצמה ורצה לתת אותו לקבלנים חיצוניים.מעצר אדם במדינה דמוקרטית צריך להיות על ידי נציגי החוק, שבאים עם נימוקים מספיק רציניים כדי לשלול את חירותו של פלוני זה או אחר. עד כאן הכל טוב ויפה
אלא שבהחלטת בית המשפט יש סכנה לשפיכת כל האמבטיה עם התינוק. רבים פירשו את החלטת השופטת כבוד הנשיאה בייניש כהחלטה גורפת על כל נושא ההפרטה במדינת ישראל, הפרטה שיש לה מתנגדים מזרמים שונים בציבור הישראלי כול בכסת. וכאן הסכנה הגדולה. הפרטה נולדה קודם כל מהמקום של הצורך לייעל. מדינה, שמנוהלת על ידי מנגנונים ציבוריים אינה מתנהלת ביעילות. זה טבעי. אין לה שום תמריץ שיחייב את כל עובדיה להיות יעילים. הפרטה פירושה מסירת ביצוע משימות מסוימות או לקיחת אחריות על תחומים מסויימים בידי גורמים אזרחיים שזו המומחיות שלהם, ויש סיכוי שהם ינהלו טוב יותר את מה שהמדינה לא יודעת לעשות, דווקא בגלל שיש להם תמריצים כלכליים. כאן נכנס המושג השני שהציבור מזהה אותו עם הפרטה: מיקור חוץ. זהו השם הכולל לכל אותם שירותים שארגון מסויים רוצה להוציא לקלבני מישנה, משום שזה אינו ליבת העסקים שלו ובשל כך העיסוק הזה עולה לו הרבה כסף. במקרה של בית הסוהר, אפשר היה לצמצם את הסיפור אילו שירות בתי הסוהר היה אומר: אני יודע לנהל אסירים. אני יודע לקבל אותם אחרי שהם מובאים על ידי שלטונות החוק ואני אחראי על כך שהם לא יברחו. כדי לעשות את זה אני צריך לעשות ולהיעזר בשורה של פעולות, אני צריך לבנות בתי כלא ולאפשר לאסירים תנאי כליאה סבירים. את זה אני לא יודע לעשות. את זה אני רוצה להוציא למי שיש לו כסף ויודע לעשות זאת, הכל תחת פיקוח שלי. וכך הדבר לגבי שורה ארוכה של דברים שהמדינה רוצה להוציא. היא אינה מתנתקת מהאחריות שלה למשימה, היא מנהלת את המתקנים היא אחראית כלפי אזרחיה אבל נעזרת במומחים שבסופו של דבר חוסכים כסף לקופת המדינה. זה קיים בארץ בהרבה תחומים (קחו למשל את מכוני הרישוי שעובדים מטעם משרד התחבורה) . המקרה של בית הסוהר הפרטי הפחיד הרבה אנשים מהזוית של שלילת חירות הפרט שעלולה להיות משיקול כלכלי ולא ענייני. אלא שבדרך, בפסילתו המחולטת של מקרה מסויים זה, הטיל בית המשפט צל כבד על כל נושא ההתיעלות בשירות הציבורי, וקבע כי היא חשובה אבל עד גבול מסויים. במאמר מוסגר צריך לזכור שהצורך בהקמת בית סוהר פרטי נובעת מממצוקה אמיתית של מיטות בבתי הכלא בארץ ומתנאי כליאה מחפירים במקומות רבים, תנאים שמנוגדים לכל אמנת זכויות אדם בסיסית במקומות הנידחים בעולם. עכשיו נשארה המדינה עם מבנה חדש של בית סוהר, שאותו היא צריכה לנהל.סביר להניח שבמקודם או מאוחר גם כאן כמו במקומות כליאה אחריפ חלק גדול מהשירותים שבית הסוהר זקוק להם יתקבלו במיקור חוץ, על ידי גורמים פרטיים. אין מנוס מכך, זו דרכו של עולם. חבל מאוד שבלהט הויכוח, ההתנהלות המוזרה של המדינה בפרשה, ההחלטה להמשיך לבנות למרות שבית המשפט הזהיר את המדינה כבר כמה פעמים שעומדת להיות פסיקה, חבל מאוד שהפסיקה הזו עלולה לסתום את הגולל על תהליכים שהם לכאורה הפרטה אבל בסופו של דבר נועדו לחסוך את הכסף הציבורי שלנו.
לא מעט כסף אגב הושקע בבית הסוהר במיחשוב וטכנולוגיה שנועדו לפקח טוב יותר על האסירים ובצורה יעילה יותר. פתרונות מתקדמים של שליטה ובקרה, אזיקים אלקטרונים ומערכות של מוקדים משוכללות, כל אלו היו אמורים להפוך את בית הסוהר החדש לאחד המקומות היותר מאובטחים ויותר מהימנים בשירןת בתי הסוהר.
עכשיו, צריך להמתין ולראות איך המדינה יוצאת מהתסבוכת המשפוית אליה נקלעה, תביעות פיצויים, נזקים עקיפים וישרים ועוד.
אנחנו שומעים חדשות לבקרים על השינויים שחלים בכלכלה העולמית ומתעדכנים לגבי התמורות של המיתון. המשימה העיקרית של ה-IT בתקופה האחרונה, היתה לסייע לארגונים לקצץ בהוצאות. אם נתחשב בעובדה שהמיתון הנוכחי יסתיים במוקדם או במאוחר, הרי שיש מקום לחשיבה רחבת אופקים כיצד ישפיעו השינויים הדמוגרפיים והכלכליים על האופן בו נצרוך שירותי IT ועל האופן בו יעבדו חברות שירותי ה-IT.בעשור האחרון הפכו חברות אלו למרכז הכובד של ה-IT בשוק הארגוני. המגזין CIO התייחס לנושא הזה באחרונה, ומתבסס בין היתר על מחקרים של פורסטר (Forrester), שניסו לצפות מה עתיד לקרות לעולם שירותי ה-IT. על פי אותו מאמר, ההשפעה המרכזית ביותר על עולם השירותים הוא השינויים הדמוגרפיים בעולם, והאופן בו הם משפיעים על עובדי ה-IT. בארצות הברית, כמו גם באירופה, עובדי IT הממוצעים הולכים ומתבגרים, ובגלל תהליכים טבעיים ושינויים כלכליים – ארצות הברית עומדת לאבד שליש מכוח העבודה שלה בתחום ה-IT. את מקומם של הפורשים יחליפו הדורות הצעירים, אך אלו לא יגיעו בהכרח מארצות הברית, אלא מאזורים בהם עובדי ה-IT צעירים הרבה יותר.בתקופה האחרונה מדברים הרבה על הפיליפינים, שם פועל כוח עבודה המונה 514 מיליון בני אדם, כאשר מחציתם מתחת לגיל 27. סביר להניח שמדובר בכוח עבודה שהוא גם זול יותר – מה שהודו היתה לפני כעשור. המציאות הזו תוליד כוכבים חדשים בשמי שוק שירותי ה-IT, כאשר הגלובליזציה תמחק כל מגבלה גיאוגרפית.אבל לא רק השינוי הדמוגרפי מאיים על המבנה המסורתי של חברות ה-IT. במאמר ב-CIO ישנה התייחסות גם למספר גורמים נוספים. אחד מהם הוא יישומי ווב, שיחליפו את השירותים הקונבנציונליים. תוכנה כשירות (SaaS), למשל. התופעה הזו, כותב CIO, גורמת לכך שהגבולות בין מוצרים ושירותים כמעט ולא קיימים. ספקים מוצאים יותר ויותר לקוחות שמוכנים להיות חלוצים בתחום, שלא לדבר על מיחשוב ענן. פתרונות אלו נחשבים לזולים יותר, ולמרות שכעת הם נדחפים על ידי הספקים לפרויקטים קצרי טווח ופחות מסוכנים – צפוי שבעתיד הם יהיו יותר מבוקשים על ידי הארגונים. המשמעות היא שקיפות גדולה יותר לגבי הוכחת הוזלת העלויות ופחות מחויבות לנכסים מורכבים שקשורים להרבה מאוד אנשים. SaaS ומיחשוב ענן הם רק דוגמה אחת. בשוק צצים יותר ויותר חברות קטנות שמפתחות פתרונות מתקדמים ומסייעות לחברות אינטגרציה לשרת טוב יותר את הלקוחות. לדעת פורסטר, בטווח הארוך אותן חברות תשננה את מודל העבודה של חברות שירותי ה-IT, שימצאו את עצמן לפתע מוכרות תוכנות וחתיכות קוד תוכנה שקל מאוד ליישם. בראייה רחבה יותר, זה ישפיע כנראה על הדרך בה נחתום חוזים עם הספקים שלנו, וכמובן גם על הדרישות שלנו מהם. זאת ועוד, היישומים הווירטואליים יצרו סטנדרטים חדשים בתעשיה, שיחייבו את הספקים להתאים את עצמם אליהם.שינוי נוסף הוא העובדה שהמשתמשים כיום הרבה יותר תובעניים. המאמר מכתיר את התופעה הזו כ-"פופוליזם טכנולוגי של המשתמשים". הם באים מהבית עם הטלפונים החכמים, המחשבים האישיים והגאדג'טים – ולא מבינים למה זה לא יכול להיות חלק מהסביבה הארגונית שלהם בתחום ה-IT. למשתמשים אין זמן, והתשובות של המנמ"רים לא מעניינות אותם. עובדה זו תחייב, על פי המאמר, לחפש ספקים חדשים, אולי מעבר לים, שיודעים לתת מענה לדרישות אלו – כאלה שהשכילו לעבוד מחוץ לקופסה. כמובן שמגמה זו תחייב גם את חברות ה-IT הוותיקות לא להישאר חייבות. מי שירוויח הם אנחנו, הצרכנים.המאמר גם מייעץ למנמ"רים שבמדרון המהיר שבדרך לקיצוצים והתייעלות, לחשוב על היום שלמחרת ולא למהר לפתוח חוזים עם הספקים, כי בסופו של דבר רבים מהם יכולים להביא לכם את הפתרון החדשני הבא שיעשה את ההבדל במכירות. אבל שימו לב: אם החוזה החדש יכבול אתכם, אז אין ברירה אלא לפתוח אותו. צרכנות נבונה מעולם לא הזיקה בשום תחום. השורה התחתונה: השינויים הדמוגרפיים והכלכליים שעוברים כעת על העולם, ישנו את הדרך בה נצרוך כולנו שירותי IT, ובמקביל יגרמו לספקיות ה-IT הגדולות לשנות את דפוסי העבודה שלהן ולהיפרד מפרות קדושות שפרנסו אותן שנים רבות. אחרת, הן פשוט לא ישרדו. חומר למחשבה.