פוסטים בתגיות: ‘מטריקס’
הרציונל, כפי שבעלי החזון תיארו אותו אז, הוא יצירת עתודה של בוגרים מצטיינים עבור התעשייה, שראשיה מתבגרים, כדרך הטבע. בידול המרכז האקדמי מיתר המכללות והאוניברסיטאות בארץ, נעשה בזכות המיקוד שלו במחשבים וב-IT. נקודה נוספת שעליה הקפידו כותבי החזון, היא שיתוף פעולה מלא, מהרגע הראשון, עם התעשייה. לא רק בסוף הלימודים, אלא גם בניסוח התכנים, הגדרת נושאי הלימוד, יצירת תוכן ההרצאות וכדומה. כך, קבעו היזמים, יפגוש הסטודנט במהלך לימודיו לא רק אנשי אקדמיה בכירים, אלא גם אנשי התעשייה.
.
חברת שירותי התוכנה מטריקס הודיעה ערב החג על רכישת 50.1 אחוזים ממניות חברת שירותי התוכנה הערבית באבקום, תמורת 15 מיליון שקל. על פניו עסקה רגילה בין שתי חברות עסקיות, אחת מהן ציבורית, עם בעלי מניות שאוהבים לראות הרבה כסף בקופה, לבין חברה קטנה שמצליחה בתחום של ניהול והפעלת מוקדי שירות, תחום שמטריקס לא היתה בו. אולם מאחורי העסקה הזו, מסתתרים הרבה מאוד דברים, חלקם קשורים להווה ואחרים לא פחות חשובים, זהו האקזיט הערבי הראשון, וגם לעתיד: לחלומות של כולנו שיום אחד עוד יהיה פה קצת יותר טוב ואולי גם יבוא השלום.
ההיי טק סומן כבר מזמן כמגזר שיכול לקרב בין יהודים וערבים. בגלל הגלובליות, בגלל המחסור המתמיד בכוח אדם בענף ההיי טק הישראלי ובגלל השינויים הדמוגרפים המהירים החלים בחברה הערבית, שינויים שגורמים ליותר ויותר צעירים לסיים לימודים אקדמיים ריאליים, בארץ או בחו"ל. אבל למרות זאת רק אחוז קטן של ערבים משתלב בתעשיית ההיי טק,. בסיפור הזה אין אשם אחד. תעשיית ההיי טק הישראלית ביצעה מספר פעולות בשנים האחרונות שהראו את כוונותיה האמיתיות לאפשר לעובדים ערבים להשתלב בתעשיה. גם גורמים במגזר הערבי, משפיעים ומובילי דעה, נרתמו למיזמים שונים, שמטריקס ומוטי גוטמן היו שותפים בהם. בשורה התחתונה זה הסתכם בהרבה דיבורים ומעט מאוד מעשים. אין אשם אחד.
לדוגמה מיזם הסבת אקדמאים בנצרת שנעשה עם משפחת זועבי בנצרת בסיוע פעיל של החשב הכללי לשעבר ד"ר רו"ח ירון זליכה, מיזמים שהנשיא פרס יזם לחיבור בין אנשי תעשיה ישראלים וערבים. בכנסת נערכו לא מעט דיונים בנושא ותמונת המצב העגומה חזרה ועלתה מהם בכל פעם: מתוך 200 אלף עובדי היי טק בישראל מאות בודדות משתלבים. התהום העמוקה הפעורה בין שני העמים לא מצליחה לסגור את עצמה. ראשי התעשיה חזרו ואמרו שאין שום מניעה להעסיק ערבים. אבל אקדמאים ערבים מעדיפים לעבוד כמתדלקים בגליל התחתון ולא להתנסות בעבודה במפעל היי טק באזור או בתל אביב.עד כדי כך חוסר האמון משפיע. הם לא מאמינים. החזון לא חלחל למטה. היו"ר של חברה גדולה מופיע בקוקטיילים עם הנשיא ומצהיר על כוונותיו האמיתיות להעסיק ערבים. אבל כשזה מגיע למנהלת משאבי האנוש שלו באחת המחלקות, הסינון הטבעי, הבלתי מוסבר ואולי התת מודע, עובד שעות נוספות.
באחת מישיבות ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת שעסקו בנושא שילוב ערבים במגזר ההייטק, הופיע עובד היטק ערבי ישראלי ששפר מזלו והוא מועסק בסאפ ברעננה. הוא סיפר ללא שום בושה על עשרות קורות חיים ששלח לחברות היי טק ולא קיבל תשובה, על לא מעט ראיונות הזויים שכבר היה בהם אבל הבין ש"זה בשביל הפרוטוקול". אף אחד לא חזר אליו. יום אחד החליט לעשות מעשה, ושלח קורות חיים תחת השם הישראלי אביב. הטלפונים לא פסקו לצלצל… אגב את העבודה בסאפ הוא קיבל דווקא תחת השם עפיף, והוא מרוצה מאוד.
השורה התחתונה שהתבהרה היא שהשוויון אינו מחלחל למטה. דרושה פעולה דרסטית, שונה, מקורית שתשבור את תקרת הזכוכית. בשני הצדדים. המעשה שעשה מוטי גוטמן וחברת מטריקס הוא דוגמה לחשיבה מחוץ לקופסא. הרבה מעבר לצד העסקי יש כאן אמירה מאוד ברורה: חברים, בענף ההיי טק בעולם הגלבלי כמו בעולם העסקים בכלל, אין גבולות, אין מחיצות. זה הכל בראש שלנו. אם יש מיזם בצד הערבי הישראלי שמשרת לקוחות ישראלים של חברת סלקום, שמן הסתם בוררת את מפעילי מוקדי השירות שלה, ואם יש חברה עסקית ישראלית, מובילה בשוק שירותי הטכנולוגיה שרוצה להכנס לתחום הזה, העובדה שלבעלי החברה המצליחה קוראים עמאר תלחמי, לא צריכה לשנות בשום דבר את השיקולים העסקיים. קליטתם של 500 עובדי באבקום אל תוך שורות מטריקס, היא בעלת פוטנציאל לשנות את מאזן החשדות, הפעררים והתהום הפעורה בינינו. ברמה התיאורטית כל אחד מעובדי באסקום הוא פוטנציאל לעבוד בכל פרויקט שמטריקס תזכה בו בעתיד, בכל ארגון או מגזר במשק. לטנגו צריך שניים. גוטמן ותלחמי היו הראשונים שהעזו לצאת לרחבת הריקודים בפומבי. עכשיו צריך לייחל שגם המתחרים משני הצדדים, יהודים וערבים ינקנאו בהצלחה שלהם וימשיכו להשקיע זה בזה. השקעה של בעלי הןו ערבים בחברת היי טק ישראלית אינה חזון דימיוני. היא יכולה לקרות כאו ועכשיו, כי ההיי טק יכול להיות הגשר האמיתי למדינות ערב. אמן.
השבוע החולף עמד בסימן רעידת האדמה והצונאמי שהתחוללו ביפן והאסון המתרחש בעקבותיהם. שוב ושוב עלו על סדר היום היבטים של שמירה על המידע, הנכס היקר ביותר לארגונים, והצורך למלא את המשימה העיקרית שלהם אחרי האסון: להתאושש ולחזור לפעילות במהירות, ככל שתנאי הסביבה מאפשרים זאת.
ההיבט הראשון בניהול מערך ה-IT הוא שמירה על הדטה-סנטר, ברמה הפיסית וברמת הנתונים שהוא מאחסן. למרות המרחק הרב בין ישראל ליפן, במגזר העסקי וגם זה הממשלתי-ציבורי, נדלקו השבוע בארץ אורות אדומים. בעיתוי לא מקרי, מטריקס ו-BMC ישראל ערכו השבוע הדמיה להמחשת ניהול דטה-סנטר ועבודה במודל מיחשוב ענן, בה השתתפו מנהלי IT ותשתיות של ארגונים במשק. בהדמיה על המשתתפים היה לנהל את ה-IT של חברת התעופה הדמיונית BMC Airlines, בעלת סניפים בטוקיו, לונדון ושיקגו, והוטל עליהם לספק את התשתיות הנדרשות לתפעול נכון של מערך ה-IT בחברת התעופה, בהתאם לדרישות העסקיות של הארגון, תוך התמודדות עם גידול בעומסים ובדרישות המיחשוב.
יש להניח, כי לצד המחשבה של המנמ"רים על העבודה בתצורת מיחשוב ענן, הם גם הקדישו מחשבות והגיעו לתובנות חשובות לגבי היערכות להתאוששות ממצבי אסון. באזורנו, כידוע, אין צורך להמתין, חלילה, לרעידת אדמה או לדליפה רדיואקטיבית, כדי להיערך להתאוששות מאסון. השבוע דיווחנו ששתי חברות ישראליות, א.מ.ת ברמור וממורקס טלקס ישראל, ביצעו גיבוי חם למפעל של ישקר ביפן שנסגר עקב קרבתו לאחד הכורים הגרעיניים. לישראל יש קשרי מסחר ענפים ומגוונים ביפן, חברות היי-טק ישראליות מקיימות שם שלוחות מצליחות. ברמה הגלובלית, יש לאסון ביפן השלכות קיברנטיות מרחיקות לכת. מק'אפי (McAfee) הזהירה בסוף השבוע מפני הונאות אינטרנט הקשורות לאסון ביפן. אסונות מסוג זה מהווים בסיס לפעילות של פושעים מקוונים, שמנצלים בציניות את האסון לטובת גיוסי כספים לכאורה לטובת הקורבנות של האסון.
השבוע ערכה קבוצת אנשים ומחשבים את כנס Smart Storage, במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב. הכנס נתן ביטוי מוחשי נוסף לקריטיות שארגונים מייחסים לנושאי השמירה וניהול המידע. אחד האתגרים בעולם האחסון הוא מציאת היחס הנכון בין הדרישות הגוברות והולכות של צורכי האחסון בארגונים לבין העלויות התקציביות הכרוכות במימושן. קצב גידול הנתונים לא מצליח להדביק את היכולת של המנמ"ר לספק את הדרישות להגדלת משאבים. דוגמה מצויינת לכך הובעה בהרצאתו של איתיאל מעיין, ה-CTO של עיריית תל אביב-יפו. השורה התחתונה של מעין הייתה: הכאוס בתחום האחסון יימשך, ואיתו גם כאב הראש הגדול שהוא מסב למנהלי התשתיות ולמנמ"רים בארגונים.
המחשה נוספת למצב האחסון בארגונים הייתה בדברי דן שפרונג, ה-CTO של הראל מערכות מידע, שאמר, כי "מערכי המיחשוב בארגונים בישראל אינם ממצים את כל יכולות האחסון שלהם. ניתן בוודאות לנצל באופן נכון יותר כל טרה-בייט של נפח אחסון". עובדה זו גורמת לעלייה ניכרת בתקציבי האחסון. מנגד, הספקים לא ממהרים לחגוג, כי מחירי רכיבי האחסון יורדים, והתחרות בין הספקים רק תחריף. פיני כהן, סגן נשיא ואנליסט בכיר, STKI, אמר כי המצב בעולם האחסון ידמה למה שקורה היום בתחום השרתים, בשורה לא כל כך משמחת לספקים.
השבוע שמחנו לקרוא, כי מדיניות הממשלה לעידוד חברות זרות להקים פה מרכזי פיתוח, קורמת עור וגידים. כך, הודיעה נס טכנולוגיות, כי היא תתפעל במיקור-חוץ את מרכז המו"פ של בנק ההשקעות ברקליס קפיטל, בחוזה בהיקף של יותר מרבע מיליארד שקלים, חלקו במימון ממשלתי. הבונוס: נס תגייס לא פחות מ-200 עובדים לצורך הפרויקט. כן ירבו.
והיו לנו השבוע דו"חות כספיים של חברות שירותי ה-IT. שוב למדנו, כי שנת 2010 הייתה שנה מצויינת עבורן – ההכנסות גדלו וכך גם הרווחים. עוד למדנו מהדו"חות, כי "יש תמורה לאגרה", והבכירים באותם חברות מתוגמלים היטב על ידי העלי המניות שלהם. מטריקס בלטה במיוחד בתוצאותיה, והגישה מתנה נאה לבעלים הפולנים החדשים שלה, שקנו את השליטה בחברה. למי שטרם הפנים: טוב לעבוד בהיי-טק ועוד יותר טוב להיות מנהל מוערך בו.
סוף השבוע הזה ותחילת שבוע הבא עומדים בסימן חג הפורים, עם שלל תחפושות ומסיכות. בעידן הקיברנטי שבו מדי יום, כל אחד מאיתנו יכול להתחפש ולאחוז בזהות בדויה ברשת, פורים הוא היום היחיד שבו גם נחשפים הפנים שמאחורי המסיכות. בין החשש מאסון ובין פורים שבפתח. חג שמח
איך הפך מכרז אחד תמים שנועד לעשות סדר בגיוס כוח אדם למשרדי הממשלה בתחומי המיחשוב והטכנולוגיה לדייסה אחת גדולה שכולם אחראים לבישולה, ואף אחד לא יכול לאכול אותה מבלי להקיא.* לשטייניץ לא בוער שום דבר בדרך לדאבוס
ביוני 2009 פרסמה הממשלה מכרז חדש לגיוס כוח אדם בתחום המיחשוב עבור יחידותיה השונות. בתום תהליך ארוך, שכלל גם התדיינות בבתי משפט, פורסמו תוצאות המכרז במאי 2010.
לידתו של המכרז לוותה בסערה. עשה רושם שאף אחד לא רצה את התינוק הזה, שכנגד כל הסיכויים יצא בסופו של דבר לאוויר העולם. הספקים טענו, שהממשלה רק רוצה להוריד תעריפים ומה שהיא מבקשת לא ריאלי. הממשלה מנגד, אמרה, כי היא יודעת בדיוק מה התקורות של הספקים, והן רחוקות מאוד מרמת התגמולים שמקבלים העובדים שלהם. מנכ"לי החברות הגדולות הזהירו ואמרו, כי התוצאה של המכרז תהיה בריחת כוח אדם איכותי מהממשלה וכניסה של עובדים לא מקצועיים בתעריפים נמוכים ביותר.
אחרי שנודעו תוצאות המכרז, היו ספקים שהגדירו אותו כרולטה רוסית. על פי תנאי המכרז, כל אחת מהחברות בכל אחד מהאשכולות, צריכה לקבל פנייה לדרישה לכוח אדם חדש (באלו שכבר עובדים לא נוגעים בינתיים), ועליה להגיב "תוך פרק זמן קצר", כלומר לגייס עובדים בתעריפים הנמוכים שהמכרז קבע.
כפי שפרסמנו היום (ד'), נכון לעכשיו לפחות שני אשכולות מתוך החמישה נמצאים בבעיה. באשכול ה-ERP – שהוא אחד האשכולות המרכזיים ביותר, החברות הזוכות לא מצליחות לגייס עובדים בתעריפים שנקבעו. כתוצאה מכך, הן מקבלות מכתבי אזהרה מהממשלה על כך שהן לא עומדות בתנאי המכרז.
כבר בתחילת הדרך הבהירו בחשב הכללי שהם לא מתכוונים לעשות הנחות לאף אחד: חברה שלא תעמוד בתנאים או תגייס אנשים בתעריפים גבוהים יותר, תיקנס או שינקטו נגדה הצעדים הקבועים במכרז. נכון לעכשיו נראה שבאוצר החליטו להוכיח לאותן חברות שהם רציניים, והמכרז אינו קזינו שכל אחד יכול להיכנס אליו אבל לשכוח לשלם ביציאה.
עם זאת, מאחר והעבודה צריכה להימשך ומנמ"רי הממשלה לא נולדו אתמול, שיטת הקומבינות עובדת גם פה – ואפילו שעות נוספות. כך, כמה מנמ"רים איתם שוחחנו, לא מהססים לומר שהמכרז לא ממש מעניין אותם – ובוודאי לא אשכול ה-ERP בו. הם אכן מתקשים לגייס אנשים, אבל "אם אני צריך מישהו, ואני יודע שהוא טוב, שום דבר לא יעצור אותי", כפי שניסח זאת אחד המנמ"רים. הכל חוקי, הכל כשר, הכל לפי הספר.
גם הממשלה לא יושבת בחיבוק ידיים. המכרז מספק לה עוגנים שבעזרתם היא יכולה להגיב לנעשה בשוק, ולשנות את התעריפים. איך עושים זאת? מגישים לחשב הכללי בקשות לאישור תעריפים חריג (על פי החוק ולפי כללי המכרז). הספקים אומרים שרשימת החריגים הולכת וגדלה, והתוצאה היא שהתעריפים שנקבעו במכרז בעצם לא רלבנטיים.
הממשלה לספקים: אתם בישלתם את זה
יש הרבה היגיון בתגובת משרד האוצר, שאומר לספקים: חברים נכבדים, על מה אתם מלינים? הרי התעריפים נקבעו על ידכם. אתם התחריתם ביניכם מי יוריד יותר מחירים, אז מה אתם רוצים מאיתנו? לא תמצאו היום ספק אחד שיכחיש את הטיעון הזה, אבל השאלה החשובה יותר היא מדוע הממשלה בכלל אילצה את הספקים ואת כל השוק להיכנס למטבח ולבשל את הדייסה המיותרת הזו? עכשיו, כשהיא עומדת מוכנה, אף אחד לא יודע איך לאכול אותה.
יש הרבה תשובות לשאלה זו – גם מצד הממשלה וגם מצד הספקים. כולם, לכאורה, צודקים אבל בסופו של דבר על השולחן עומדת הממשלה של כולנו, שחייבת לקבל את שירותי המיחשוב הטובים ביותר שקיימים. המצב עדין ביותר.
יש גם את נושא התנודה של עובדים בין החברות שזכו – עד שחברות חדשות שנכנסו למכרז הורידו תקורות עד כדי פגיעה ברווחיותן. האוצר טוען שהוא מנוע מלהתערב. אבל בדיוק על טענה זו הגישה מטריקס עתירה לבית המשפט בקיץ האחרון, בדרישה לערער על אי זכייתה באשכול ההדרכה באמצעות ג'ון ברייס. מטריקס טענה, כי הנימוק של האוצר לפיו היא נפסלה כי הגישה מחירים נמוכים מדי, אינה עניינית ולא רלבנטית למכרז. מטריקס היא חברה ציבורית, ואם היא תפסיד חלילה בעקבות המכרז, הבעיה תהיה שלה ושל בעלי המניות שלה. הממשלה, טענה מטריקס, אינה דירקטור בחברות פרטיות וכל מה שהיא צריכה לעשות זה להעמיד את החברות האלו במבחן המציאות – בדיוק כפי שהיא עושה באשכול ה-ERP – ואם הן לא עומדות בתנאי המכרז, יש לטפל בהן בעזרת כל האמצעים הזמינים.
הרבה היגיון בתגובת משרד האוצר, שאומר לספקים: חברים נכבדים, על מה אתם מלינים? הרי התעריפים נקבעו על ידכם. אתם התחריתם ביניכם מי יוריד יותר מחירים, אז מה אתם רוצים מאיתנו? לא תמצאו היום ספק אחד שיכחיש את הטיעון הזה, אבל השאלה החשובה יותר היא מדוע הממשלה בכלל אילצה את הספקים ואת כל השוק להיכנס למטבח ולבשל את הדייסה המיותרת הזו? עכשיו, כשהיא עומדת מוכנה, אף אחד לא יודע איך לאכול אותה.
בינתיים גם האשכול הזה תקוע. אין מכרזים על הדרכות וכוח אדם להדרכות. העובדה זהו עצבנה מאוד את חברת One1, שהגישה בתחילת השבוע עתירה מנהלית נגד המדינה בדרישה לשחרר את הצו על תנאי שניתן בקיץ למטריקס, עם תאריך תפוגה של חודש ימים. עתה, חצי שנה אחרי, אומרים ב-One1, הגיע הזמן להתחיל להפעיל את המכרז. עתירה זו מצטרפת לשתי עתירות אחרות שעדיין מונחות על שולחנות בתי המשפט: האחת של טלדור – שלא זכתה במכרז המקורי באשכול ה-ERP והשניה זו של מטריקס.
שטייניץ לא ממהר
כל זאת מתקשר למציאות הנוכחית באגף החשב הכללי. למרות הבטחותיו של מנכ"ל האוצר, לפיהן בינואר נדע מי יהיה ה-CIO הממשלתי, נראה ששר האוצר, יובל שטייניץ, לא ממהר. השר אמור לקבל החלטה, אבל נראה שבדגש על "אמור". עד כה הוא טיפל בתקציב, באסון הכרמל ובוועדת שישינסקי. עוד מעט הוא יהיה בדרך לדאבוס, שם יבלה עם שועי העולם בשיחות על כלכלה גלובלית, וכשיחזור מי יודע איזה דברים דחופים ימתינו לו. לאף אחד לא אכפת, איש לא מתעניין והדייסה? הדייסה עדיין ממתינה שמישהו יעז לאכול אותה בלי להקיא.
פורסם ב: על סדר היום
אלדד בר אדון – מנכ"ל משותף באימפרוב, העוסקת בליווי חברות, השבחתן וטיפול בהליכי מכירתן – ערך מאזן לסיכום השנה. על פי בר אדון, בשנה המסתיימת כעת, נערכו בענף עשר עסקאות של מיזוגים ורכישות, והוא מציע לסכם את שנת 2010 "בסימן 10".
לדבריו, "כל המיזוגים והרכישות שנעשו השנה בוצעו על ידי 10 חברות גדולות, שמחזור הפעילות שלהן עמד על יותר נע בין 250 מיליון למיליארד שקלים. תמיד תהיינה 10 חברות שירכיבו את הקבוצה הזו, הרכב הקבוצה כמעט לא משתנה, ויש 2-3 חברות שמחוץ לעשירייה, שעשויות להיכנס לרשימה בעתיד".
להלן העשירייה הראשונה על פי המדד של בר אדון. במקום הראשון ניצבת מטריקס, בהובלת מוטי גוטמן, שהשלימה לא מכבר את רכישת סמארט תמורת 5.25 מיליון שקלים. שניה לה היא נס טכנולוגיות, בהובלת שכי גרליץ, שאפי קוטק – מנכ"ל נס ישראל, רכש השנה את גילון, תמורת 65 מיליון שקלים – מהעסקאות היותר מוצלחות של השנה. במקום השלישי ניתבת קבוצת מלם-תים, בהנהגת שלמה אייזנברג, מנהל הפעילות העסקי של הקבוצה. זו השנה שתי רכישות: את SRL תמורת 15 מיליון שקלים ואת מרטנס הופמן, שהיקף העסקה עליה לא דווח, אולם גורמים בשוק העריכו אותה במיליוני שקלים בודדים.
במקום החמישי ניצבת One1, בהובלת עדי אייל, אשר קפצה לבריכת הרכישות וסגרה שתי עסקאות נאות: הראל טכנולוגיות, תמורת 12 מיליון שקלים וכלנית תמורת כ-20 מיליון שקלים. במקום השישי דירג בר אדון את טלדור, בהובלת המנכ"ל אריה רימיני, שרכשה ממוטורולה (Motorola) את חלקה בטלדור תקשורת והפכה להיות הבעלים שלה, תמורת עשרות בודדות של מיליוני שקלים.
במקום השביעי נמצאת חילן, בראשות אבי באום, שרכשה את קליק-ויו (QlikView) תמורת 13 מיליון שקלים. שמינית היא MIT, זרוע ה-IT של מנפאואר, בהובלת המנכ"ל ארז בנוביץ', שהפכה להיות גורם משמעותי בשוק, לאחר שרכשה את חברת פסיפיק סופטוור תמורת 12 מיליון שקלים.
תשיעית מדורגת בזק בינלאומי, שאמנם לא ביצעה רכישות, אבל המנכ"ל שלה, איציק בנבנישתי, לא הסתיר את תוכניותיו לעשות כך בעתיד, וכבר היום החברה פועלת בשוק ה-ICT בצורה דומיננטית. עשירית דירג בר אדון את 013-נטוויז'ן. זו, בהובלת המנכ"ל ניר שטרן, הולכת ומגדילה את חלקה בשוק, ומן הסתם תבצע מיזוגים ורכישות בשנה הבאה.
בר אדון מציין עוד שלוש חברות שמועמדות להיכנס לעשיריה הראשונה, אם הן יעשו כמה צעדים בשנה הבאה: קבוצת אמן, טסנת מקבוצת אמנת וקבוצת יעל.
כל הרוכשות הן ציבוריות
על פי בר אדון, מאפיין נוסף הוא שכל הרוכשות הן חברות ציבוריות, ולדעתו זה לא מקרי: "מדובר בחברות שהביצועים שלהן השנה היו טובים מאוד, הן הציגו רווחים נאים לבעלי המניות. יש לחברות הללו מזומנים רבים בקופה, הן מחפשות תשואה הולמת לכספים האלו, כי הריבית בשוק נמוכה. לכן הן מחפשות השקעות כדי להשביח את ערך החברה עבור בעלי המניות".
עשר הגדולות, הסביר, מחפשות הזדמנויות בקרב כ-100 חברות בינוניות וקטנות. "גם כאן המספר 100 נשאר יציב", אמר, "זאת למרות שבארבע השנים האחרונות בוצעו עסקות של מיזוגים ורכישות של 40 חברות".
"אז איך זה יכול להיות שהמספר נשאר 100?" שואל בר אדון ומשיב מיד, "יש כאן תופעה מאוד ייחודית לענף ה-ICT. לפני 3-4 שנים היו בשוק 100 חברות בינוניות שהעסיקו יותר מ-60 עובדים עם מחזור של יותר מ-15 מיליון שקלים. בארבע השנים האחרונות בוצעו 30 מיזוגים, אבל למרות זאת עדיין נותרו 100 חברות בינוניות".
הסיבה, לדבריו, "מאוד פשוטה: הקצב של חברות קטנות שהופכות לבינוניות הוא אדיר. על כל חברה בינונית שנרכשת, צומחות ארבע קטנות. החברות הקטנות רצות מהר, יש להן קצב גדילה מהיר. הן רוצות להגיע למעמד של בינוניות ולכן לא נוצר ואקום. תמיד יהיו כ-100 חברות בינוניות שיהוו מטרה לרכישת הגדולות. כך, המספר 100 תמיד יישאר".
ומה יהיה בשנת 2011
לדברי בר אדון, ב-2010 בוצעו 10 עסקאות רכישה, כששלוש מתוכן היו במעורבות אימפרוב, הנמצאת בבעלותו ושל צחי טוחן. בשנה הבאה, העריך, צפויות להיות לא פחות מ-20 עסקאות של מיזוגים ורכישות שתבוצענה על ידי קבוצת 10 הגדולות. "כבר היום", אמר, "יש מו"מ ומגעים של 8 עסקאות לפחות, כשמחצית מתוכן מצויות על סף חתימה, והן תצאנה לאור ברבעון הראשון של 2011".
"אם זה המצב ערב פתיחת השנה", אמר, "ואם במשך ארבע השנים האחרונות, החברה שלנו, שעוסקת בין היתר במיזוגים ורכישות, מהווה שליש מהשוק הזה, ועל פי קצב העסקאות שנעשו ב-2010 הרי שהתחזית ל-20 עסקאות ב-2011 היא ריאלית ואינה אופטימית מדי".
"לדעתי שנת 2011 תהיה שנת שיא במספר מיזוגים ורכישות שלא ידענו כמותה עד היום", הוא מסכם, "בסך הכל מצב הענף מצויין. הרכישות לא משפיעות על התחרות, ולא פוגעות ביכולת של המנמ"רים לנהל מו"מ על מחירים מול הספקים".