פוסטים בתגיות: ‘מחשבים’
שנת הלימודים האקדמית שנפתחה אתמול (א') ברחבי הארץ, והחזירה 280 אלף סטודנטים לספסלי הלימוד, הביאה עמה גידול של כ-3% בסך הפונים ללימודים אקדמיים. למרות שראשי הפקולטות מביעים שביעות רצון מהעובדה שהמיתון לא פגע קשות במספר הפונים למקצועות המדעיים, הרי שעיון בנתונים על הלימודים במקצועות אלה בחמש השנים האחרונות צריך לעורר דאגה.
תמונת המצב הכללית מציגה קיפאון, במספר הנרשמים ללימודים מדוייקים. היא נובעת מכמה סיבות מרכזיות השלובות זו בזו: התנודתיות שבענף ההיי-טק – שעבר שני מיתונים בפחות מעשור והקיצוצים הנמשכים בתקציבי ההשכלה הגבוהה – תקציבים שאינם מאפשרים לאוניברסיטאות להגדיל את היצע כיתות הלימוד, ואינו מאפשר נדיבות בלימודי המשך ובתקציבי מחקר.
המיתון הנוכחי יצר הטעיה מסוימת לגבי מצב התעסוקה בענף ההיי-טק הישראלי, ומן הראוי להיות מודעים אליה. לכאורה, הענף נמצא במצב של עודף כוח אדם וניתן לגייס מהנדסים בקלות יתר. אבל אסור לשכוח את המצב בו היינו ערב המיתון, שבו לתעשייה חסרו מדי שנה אלפי מהנדסים. נייר עבודה שהוגש ביוני 2008, ערב המיתון, על ידי צוות בראשות פרופסור אילן חת מהאוניברסיטה העברית, והוצג בכנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, מעלה, כי בישראל מסיימים מדי שנה כ-8,000 מהנדסים את לימודיהם האקדמיים. מנגד, הצפי הוא שבשנת 2015 ידרוש שוק העבודה בישראל 12 אלף מהנדסים. הפער הזה של 4,000 המהנדסים, הוא פער קבוע שקיים כבר כמה שנים, וגישור עליו לא נראה באופק.
מנגד יש סקטור של סטודנטים שמורגיש שהוא מחוץ. לתחום. אלו הם תלמידי המכללות. גם השנה נמשכים מאבקי היוקרה בין המוסדות האקדמיים לבין המכללות על הכשרת הסטודנטים במקצועות המדעיים, גורמים לכך שסקטור שלם של בוגרים – כ-7,000 בשנה, שמסיים את המכללות להנדסה ברחבי הארץ, הופך להיות לא רלבנטי. הסיבה העיקרית לכך היא שראשי המוסדות האקדמיים אינם מוכנים להכיר בסטודנטים בוגרי מכללות ומערימים עליהם קשיים בדרך ללימודי המשך תואר שני. עובדה זו עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שחלק גדול מהסטודנטים שלא הגיעו לספסלי הלימודים באוניברסיטאות, עשו את דרכם למכללות, כדי ללמוד את מקצועות המחשב. על פי נתוני המל"ג, 63% מתוך 280 אלף סטודנטים שהחלו ללמוד אתמול בקמפוסים, יעשו זאת במכללות ולא באוניברסיטאות. הודעת הטכניון, כי הוא יערים קשיים על בוגרי מכללות שירצו ללמוד תואר שני אצלו, עוררה כמובן סערה ואילצה את המל"ג לאיים בנקיטת צעדים נגד הטכניון. אבל הטכניון אינו היחיד שעושה זאת – הוא המוסד היחיד שמוכן להודות בכך.
הוויכוח עתיק היומין על רמת הלימודים במכללות הוא צבוע ורווי אמוציות. הוא מבוסס של קנאה בין פרופסורים וראשי אוניברסיטאות – בין כאלו ששפר עליהם מזלם וזכו למשרה נאה במכללה , לבין כאלו שממשיכים לדשדש במוסדות אקדמיים מוכרים פחות, עם שכר נמוך יחסית ותקציבים מקוצצים. זהו אבסורד, שכן במכללות מלמדים פרופסורים ודוקטורים שעד לפני שנה או שנתיים לימדו באוניברסיטאות, ונחשבו למרצים מעולים. האם העובדה שהם "חצו את הכביש" והלכו למכללות פרטיות הופכת אותם למורים פחות טובים?
האווירה האליטיסטית הזו מקרינה גם על התעשייה. ראשי חברות ההיי-טק שרצים לתקשורת ובוכים על מצבם העגום והקושי בגיוס אנשים טובים, מסננים ללא בקרה או הגבלה סטודנטים בוגרי מכללות, מבלי לבדוק בכלל את התאמתם לתפקיד. הם מעדיפים לקבע, מבלי שהתכוונו לכך, את המצב הקיים של המחסור החמור במהנדסים ובמקביל לבכות על כך שהמדינה לא מעודדת מספיק תלמידים לפנות למקצועות מדעיים.
אלו וגם אלו מהווים את הקרקע הפוריה למציאות בריחת המוחות, איתה מנסה להתמודד כעת שר החינוך, גדעון סער. טיפול בהחזרת המוחות שכבר ברחו היא משימה חשובה, אבל הרבה יותר קריטי ודחוף לטפל בסיבות שמביאות צעירים לחפש את דרכם במדינות זרות, ובין אלו נמנים גם צעירים שסיימו מכללות.
השורה התחתונה: העובדה שמספר הסטודנטים במקצועות המדעיים לא קטן השנה בגלל המיתון היא שמחת עניים. אם הממשלה והתעשיינים לא ינקטו במהירות צעדים לתיקון העיוותים במוסדות עצמם, ויפעלו לעידוד צעירים ללמוד מקצועות מדעיים, יתכן ונבואות הזעם המפורסמות של ינקי מרגלית, מנכ"ל אלדין לשעבר – שנוהג לומר שעוד 15 שנה לא תהיה פה תעשיה – תיראנה אופטימיות.
גרסת pdf
.
בניית אתרים
אחת השאלות הנצחיות שמעסיקות כל פורום מנמ"רים (מנהלי מיחשוב בכירים) , עוסקת בדיון המתמשך על אופיו ותפקידו של המנמ"ר. מנגד, המנמ"רים אוהבים לדבר על הארגונים שלהם, על הצרכים שלהם ועל האתגרים הנובע ממימוש ה-IT את הצרכים הללו.
מעט מאוד מנמ"רים, כמו גם מנהלי ארגונים, נותנים את דעתם לסוגיות אחרות: האם המנמ"ר מתאים לאופיו של הארגון? האם כישוריו הולמים את התרבות הארגונית של מקום עבודתו? האם הוא מסוגל לעמוד בדרישות של הבעלים או ההנהלה? סוגיה זו מעלה המגזין CIO במהדורתו המקוונת.
במאמר שפרסם קריס קורן, שותף ו-CTO ב-Diamond Management & Technology, חברה לייעוץ וניהול IT בארה"ב, הוא קובע כי "חייו של המנמ"ר אינם קלים". זאת, הוא מסביר, כיוון שעל המנמ"ר לעבוד עם שכבות ניהול רבות בארגון, "ולשרת לקוחות שונים ומגוונים". לכן, הוא מציין, הסוגיה העוסקת באופיו ובתכונותיו של המנמ"ר – אינה פשוטה כלל ועיקר. לדברי קורן, על הארגון לבצע החלטה אסטרטגית, שתקבע איזה הוא המנמ"ר שיוביל אותו טכנולוגית.
במידה רבה, המנמ"ר, אשר נבחר על ידי הנהלת הארגון, הוא תבנית הנוף הארגוני של החברה, ובהתאם לכך הציפיות המופנות כלפיו. אלא שלא כל המנמ"רים קורצו מאותו חומר, ומחבר המאמר קורן מציע לסווג את המנמ"רים לשלושה סוגים. האחד, המנמ"ר האסטרטגי, זה שיודע לתכנן ויכול לראות לטווח הרחוק. השני, המנמ"ר היזם והמאתגר, זה ששואף לשנות ללא הרף ואף נוטל יוזמות וסיכונים במהלך ביצוע תפקידו. השלישי, המנמ"ר הטיפוסי, זה בעל האופי התפעולי. מנמ"ר זה, מסביר המחבר, מצדיק את התדמית שרוב המנמ"רים אינם אוהבים, של הטכנולוג הבכיר בארגון, שיודע גם להזיז דברים.
נשאלת השאלה: האם הפרויקטים בארגון שמוטלים לפתחו של המנמ"ר, מתאימים לאופיו? האם המנמ"ר מסוגל להשתלב בכל פרויקט, ובכל מצב? התשובה שלילית בדרך כלל. יש ארגונים שעיקר פעילותם מוכוון לעתיד הרחוק. לכאלה, מתאימים מנמ"רים בעלי הראייה האסטרטגית, ארוכת הטווח. מנגד, יש ארגונים שמחפשים את החדשנות ללא הרף. כמו היו משחקים בענפי הספורט השונים, הארגונים הללו מבינים שלא לעולם הם יובילו, ולכן עליהם לשנות כל הזמן את דרכי המתקפה והמגננה שלהם. ארגונים שכאלו נדרשים למנמ"ר שיספק מענה לכל אתגר שיוצב בפניו, כמובן בתנאי שהוא חלק מההנהלה מקבלת ההחלטות. ויש ארגונים שכל מה שהם מחפשים זה את האיש שיידע לקחת את הפרויקט, ולהביאו לידי מימוש מוצלח.
אבל החיים, כידוע, מסובכים יותר. לא פעם קורה שהארגון משנה את אופיו ואת היעדים אליהם הוא מכוון. ולעיתים ארגון עובר מדפוס פעולה של התבוננות אסטרטגית ארוכת טווח, לכזה המחפש חדשנות, הרוצה לספק תוצאות במהירות. מה עולה בגורלו של המנמ"ר שנבחר לפי דפוסי התרבות הארגונית הקודמת? כאן, לדעת המחבר, התשובה עוד יותר מורכבת. ישנה האפשרות לפיה הארגון נאלץ להיפרד ממנמ"ר שכזה ולהחליפו באחר. אלא שהמדובר באפשרות שתמומש רק אם באמת אין ברירה. האפשרות השנייה היא לאפשר למנמ"ר להוכיח את עצמו, לתת לו להתאים את עצמו לארגון החדש, לתת לו את היכולת לבטא את עצמו. בעשותו כך, הארגון לוקח על עצמו סיכונים לא מעטים.
כבכל הדיונים והוויכוחים סביב מעמדו וכישוריו של המנמ"ר, גם כאן אין תשובה אחת לכל הדילמות שמועלות לדיון. קורן חותם את מאמרו במשפט "ידע הוא רק חצי הכוס המלאה". המשפט לקוח מתוך סרט שמוצג כעת על האקרנים, "כוח המחץ", המתאר עלילותיה של יחידת עילית בצבא האמריקני, הנלחמת בארגון רשע בינלאומיים. רוצה לומר: לא מספיק שהארגון בוחר את המנמ"ר שלו על פי הידע המוכח שלו, הניסיון והקבלות; עליו לבחור מנמ"ר שבכל רגע נתון יוכל להתאים את עצמו לשינויים שהארגון בוחר לעשות. בחנו את עצמכם והחליטו: איזה מין מנמ"רים אתם?
זהו סיפור אמיתי על סקס, גנבים, מחשבים ואינטרנט. הוא לא התרחש כאן, אלא מעבר לים, אולם מוסר ההשכל שלו נכון לכל פינה בגלובוס. וויל קרופ, בן 41, הוא הבעלים של שני מחשבים אישיים, האחד מתוצרת טושיבה והשני – של אפל. באחד הימים גילה קורפ, כי אלמוני פרץ לרכבו וגנב את שני המחשבים שלו.
השוטרים בתחנת המשטרה במקום מגוריו, מיאמי שבפלורידה, ארה"ב, רשמו את תלונתו, אבל הבהירו לו כי הסיכוי שהאבידה תימצא הוא קלוש ביותר. קרופ שב הביתה, עצוב ומדוכא על אובדנו הפתאומי של המידע יקר הערך, וכעס על עצמו על שלא דאג לגיבוי של המידע. אלא שלפתע הוא נזכר, כי באחד משני המחשבים שלו הותקנה תוכנה להשתלטות מרחוק.
למרות שקרופ לא זכר את הסיסמה ושם משתמש שלו, הוא הצליח, בסופו של דבר, להתחבר לאחד משני מחשביו הגנובים. הוא גילה כי "בעליו" החדשים של המחשב שלו מריץ עליו סרטי פורנוגרפיה, ובמקביל עונה למיילים, מעדכן את דף הפייסבוק שלו ועושה עסקים עם העולם. קרופ התפעל מהתעוזה של הגנב, והחליט להמשיך ולעקוב אחר המשתמש הנמרץ.
"הייתה לי תחושה מוזרה", סיפר קרופ, "מישהו פרץ למכוניתי, גנב את המחשבים שלי ואילו כעת אני הוא שפורץ חזרה למחשב שאצלו ועוקב אחריו". הוא החליט שלא לפנות מיד למשטרה, על מנת לדווח על תפיסת הגנב, ובמקום זאת הגביר את מאמצי המעקב שלו. בשלב מסויים קרופ הפעיל מצלמת טלוויזיה, שתתעד את כל כתובות המייל, האתרים והפעילות הדיגיטלית ה-"כחולה" הנעשית על ידי הגנב במחשבו.
בשלב מסויים, הבחין קרופ, כי הצעיר הנמרץ מקיים שיחת וידיאו עם חבר, מה שאפשר לו לתעד את פניו. בתום כמה שעות מרתקות ורצופות של מעקב, קרופ הצליח לגלות עוד פרטים על הגנב: את כתובתו, מספר הטלפון הנייד שלו ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו. שמח וטוב לבב קרופ מיהר לתחנת המשטרה, ובידו DVD המכיל תיעוד של כלל הפעולות שבוצעו על מחשבו. למרות שהיה זה יום ראשון בשבוע, הוזעקו לתחנה המקומית שני חוקרים ביום חופשתם. הם איתרו את בית הגנב ומצאו אותו פעיל כתמיד: עובד על המחשב וצופה בסרטים.
אלא שכאן נכונה לחוקרים הפתעה: הצעיר החשוד בגניבה הכחיש מכל וכל כי הוא זה שגנב את המחשב, ואף נעלב מהאשמות שייחסו לו השוטרים. לדבריו, הוא מעולם לא היה קונה מחשב גנוב. בחקירה התברר, כי בעת שביקר הצעיר במספרה שבה נהג להסתפר, נכנס לחנות אלמוני עם שני המחשבים והציע אותם למכירה. הצעיר רכש את אחד משני המחשבים – המקינטוש תמורת 300 דולרים, ואף קיבל מהמוכר, הלא הוא הגנב האמיתי – תעודת אחריות. בירור קצר אצל הספר אישר את סיפורו של הצעיר שנחשד בגניבה.
חזרו השוטרים לתחנת המשטרה, והחזירו לקרופ את אחד משני המחשבים שלו. כעבור חודש ימים, כאשר כבר קרופ כמעט שכח את הפרשה, צלצל אליו בחור וסיפר לו סיפור מוכר: שוטרים, כך אמר לו המטלפן, באו אליו הביתה והאשימו אותו בשימוש במחשב גנוב. התברר כי גם אצלו אופן המכירה היה זהה: "הייתי במספרה, אלמוני נכנס ואמר שיש לו שני מחשבים למכירה". הוא הוסיף כי זעם על השוטרים, ואמר להם שכלל לא מעניין אותו אם המחשב שרכש הוא גנוב או לא, כל עוד הוא מצליח לחסוך כמה מאות דולרים על מחשב טוב. הוא הוסיף והדהים את השוטרים, כך סיפר, כשאמר להם שאין זו הפעם הראשונה שרכש מחשבים בשיטה הזו. בסופו של דבר, כמובן שהוא נאלץ להיפרד מהמחשב "שלו", שהוחזר אף הוא לקרופ.
כמה מוסרי השכל ניתן להפיק מהסיפור הזה: לעולם אל תשאירו את המחשב הנייד שלכם ללא השגחה; מחשב נייד הוא בבחינת כלי נשק בצבא, ולעולם עליו להיות צמוד לבעליו; התקינו תוכנות להשתלטות מרחוק, עשו
אף אחד לא יצא מרוצה אתמול (ב') מישיבת ועדת הכספים של הכנסת, שדנה במכרז בתי התוכנה. זהו המכרז שבו הממשלה מבקשת לקבל שירותי מיחשוב מחברות מחשבים וחברות כוח אדם. המכרז שנוי במחלוקת מרגע שיצא לאוויר העולם. עכשיו הוא חטף "טיל משפטי" ואתמול "בעיטה פרלמנטרית" מצד חברי הכנסת יחימוביץ ואורבך. לכאורה, נציגי איגוד התעשיינים היו צריכים לצאת מהישיבה מחויכים. במשך יומיים רצופים הם נחלו ניצחון במאבק הציבורי שלקחו על עצמם, במסגרתו טענו שהמכרז של החשב הכללי עלול לגרום נזק רב יותר מאשר תועלת. שלשום שלחה השופטת מוסיה ארד את הצדדים לפשרה, תוך שהיא שולחת רמיזות עבות לנציגי המדינה שעליהם להתעשת, שאם לא כן – היא עלולה לפסוק שלא לטובתם. הרמז של השופטת נקלט והובן, ומאז שלשום מחליפים עורכי הדין של הצדדים – המדינה, איגוד בתי התוכנה ומטריקס – פקסים ומיילים שדנים בניסוחים השונים, כך שבסופו של דבר יימצא נוסח המוסכם על כל הצדדים. בישיבת ועדת הכספים אתמול, שוב מצאו עצמם אנשי החשב הכללי תחת אש. הפעם המטווחים היו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה) ואורי אורבך (הבית היהודי).
המכרז הזה, אם וכאשר ייצא לפועל ויתגבר על כל המכשולים והמהמורות שבדרך, יביא ליצירת שני מעמדות שונים באותו מקום עבודה, בממשלה. מעמד אחד מורכב מעובדים של בתי תוכנה שעושים פרויקטים עבור הממשלה. עובדים אלו לכאורה "מוגנים", כיוון שהם עובדי חברות גדולות, כגון מטריקס, נס טכנולוגיות, טלדור ואחרות. לצד אלו, ייווצר מעמד שני, נחות: עובדים, שהיום הם עובדי קוסט פלוס, שמעבר לשכר שהם מקבלים מהמדינה, היא זו הדואגת לכל התנאים הנלווים שלהם, מה שקרוי "תנאים סוציאליים".
כאשר יסתיים המכרז, ואם אכן כפי שהתעשיינים טוענים – מספרם של העובדים המועסקים מטעם חברות כוח האדם במכרז יהיה גדול יותר – תהיה בעיה קשה לעובדים אלו. בנוסף, תהיה בעיה קשה לא פחות למעסיק הלא רשמי שלהם, המדינה. במקרים רבים יורעו רטרואקטיבית תנאיהם של עובדי קוסט פלוס, שיצטרכו לדון עם המעסיקים החדשים על תנאי השכר שלהם ו/או על תנאי הפרישה שלהם. כאן עלולה המדינה להיקלע לגל של תביעות מצדם. יש לציין כי המכרז מאפשר תקופת מעבר, המתוחמת בזמן – עד סוף 2010, כדי לאפשר לעובדים אלו להסתגל למציאות החדשה.
אבל גם אם יגיעו נציגי המדינה לפשרה עם בתי התוכנה, עדיין עלולות לצוץ צרות גדולות. שכן אין זה סוד שהענף אינו אחיד בהתייחסות שלו למכרז, למרות שכולם מותחים עליו ביקורת. כל החברות החדשות, שמכונות "חברות כוח אדם" וחברות IT אחרות שהודיעו מראש שהן "עולות על הרכבת", מעוניינות מאד שלא יבוצע כל שינוי בתנאי המכרז. והיה ואכן ייעשו שינויים כאלה, ועל פי מה שנראה כעת לא יהיה מנוס מכך, הן תהיינה רשאיות למצות את כל ההליכים המשפטיים שעומדים לרשותם כדי לעצור את השינויים.
אין מי שמקנא כיום בצוות החשב הכללי במשרד האוצר שערך את המכרז. מסיבות שלא זה הזמן לנתחן, הם נקלעו למבוי סתום, שיהיה קשה מאוד לצאת ממנו, מבלי להרוס את הכל, כלומר לצאת למכרז חדש. מסקנה אחת כבר עולה מניתוח העניינים עד כה, והיא שילוב של דברי השופטת ארד וחבר הכנסת אמנון כהן מש"ס: על הממשלה וחברות המחשבים לעבוד ביחד. לממשלה יש כוח וסמכות לעשות ככל העולה על רוחה. הממשלה רשאית לתקן עיוותים בשוק שמגלגל מיליוני שקלים. היא ריבונית בהחלטתה שלא לאפשר לחברות להתעשר על חשבונה. הכל טוב ויפה. אבל כדי לעשות זאת, היא צריכה להידבר עם כולם, לשמוע מה יש להם לומר, מה מציק להם, ולאחר מכן להחליט ככל העולה על רוחה.
תהליך הכנת המכרז, הדם הרע שיצא ממנו עוד בטרם הסתיים ובוודאי שלאחר מכן, נותן את אותותיו. אין המדובר בסיפור של "טובים ורעים". לעורכי המכרז היו ויש כוונות טובות בעת שהכינו אותו, וכך גם לחברות ה-IT: הן חפצות לתת את השירות הטוב ביותר לממשלה. על הדרך, מותר להן גם להרוויח. רבים מבין העומדים בראש ספקיות ה-IT היו מוכנים אפילו להרוויח קצת פחות, אילו רק היו מדברים איתם קצת אחרת.
כי בסופו של דבר, כולנו ניפגע. איך אמר שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה? "זה רע למדינה, זה רע לענף, זה רע לעובדים, בקיצור – זה רע". וכל מה שנותר כעת לעשות, הוא להמתין.
את הרב פירר, אין צורך להציג. אלפי האנשים הפונים אליו מידי יום בבקשה לייעוץ רפואי מעידים יותר מכל על פועלו. גם בקרב הקהילה הרפואית, בארץ ובעולם, הוא נחשב לאוטוריטה מקצועית, ולא אחת קורה, שרופאים אף מתייעצים איתו.
אין מדובר רק בייעוץ כללי בנוסח של הרופא ההוא טוב והרופא השני פחות, אלא בייעוץ מקצועי, המתבצע לאחר לימוד וניתוח המסמכים הרפואיים ובחלק מהמקרים לאחר שיחות עבודה עם בכירי הרופאים בארץ ובחו"ל.
אך לא רק בייעוץ הוא עוסק. באמצעות עמותת "עזרה למרפא", מנהל הרב פירר שורה של פעולות שמסייעות פיסית לאנשים שפונים אליו, מכל שדרות העם.
יש לו סניפים בכל רחבי הארץ, עם שעות קבלת קהל. אין צורך בפתק מרופא ולא צריך אפילו להזדהות.
עד כה התפרסם הרבה שגיוס משאבים ותרומות לטיפולים מורכבים לחולים בארץ ובחו"ל. החל מהשאלת ציוד רפואי וכלה בהסעות לטיפולים, ארגון טיולים לילדים חולי סרטן, וכלה בהשאלת מחשבים ניידים שיאפשרו להם ללמוד גם בתקופות האשפוז, ואפילו הפעלת מרכז שיקומי לנפגעי אירוע מוחי.
הפעלת כל המערך הזה, ובמיוחד בהיקפים אליהם הוא התפתח, כמעט ואינה אפשרית ללא מערכות מידע, שיאפשרו לתכנן ולייעל את אלפי הפעילויות השונות המבוצעות בעמותה. הרב הגיע למסקנה כי דרוש לו מנמ"ר. הוא מצא אותו בדמותו של יורם שולטהייס, שביום יום הוא משמש כמנמ"ר ההסתדרות, אבל בשעות הפנאי, החליט להתנדב ולשמש כמנמ"ר בהתנדבות של הרב פירר. המטרה היא לייעל את העבודה המנהלית שמסביב לרב פירר ולאפשר ליותר חולים לקבל טיפול. שולטהייס לקח על עצמו לטפל בשורה של נושאים:החל ממחשבים ושרתים לתפעול העמותה, או מחשבים ניידים להשאלה, ועד לפרויקטים של CRM, ניהול ידע, IVR, ניהול מערך נהגי האמבולנס ועוד. הפער הדחוף ביותר הינו מערכת ה-IVR, שאמורה לנתב את אלפי הפניות המגיעות לעמותה מידי יום, ושתתממשק בסופו של דבר למערכת ה-CRM.
כעת עוסק שולטהייס בגיוס משאבים וכספים כדי שמפעל ההתנדבות של הרב פירר יוכל לממן את ההשקעות שדורשות הפעולות ששולטהייס מבקש לעשות עבור הרב. באמצעות מדור זה, קורא שולטהייס לכל חברות ההיי טק להתגייס לפרויקט חשוב זה ולתרום כסף, ציוד, תוכנות או כל דבר אחר, בבחינת כל המציל נפש אחת…
המעוניינים להצטרף למאמץ חשוב זה יכולים לפנות למנמ"ר ההסתדרות החדשה, יורם שולטהייס, yorams@histadrut.org.il או בטלפונים 036921394, 036921386, 0508482823