פוסטים בתגיות: ‘מחשבים’
שנת הלימודים החדשה עתידה להיות שנת-מפנה עבור החינוך המדעי והטכנולוגי. שר החינוך – גדעון סער, מנכ"ל המשרד – שמשון שושני, ומנהלי האגפים השונים, התייצבו כולם בפני הציבור ערב פתיחת שנת הלימודים, כדי לספר על הרפורמות השונות שייושמו השנה. הבסיס המשותף לכל אותן רפורמות הוא כסף – והרבה כסף. כזכור, בעת שנקבע תקציב המדינה לשנים 2012-2011, העניק ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשר החינוך סער, כמיליארד שקלים לצורך תוכנית שאפתנית ארוכת טווח, עם השם הלא פחות שאפתני, "היערכות מערכת החינוך למאה ה-21". אין ספק שהיה זה הישג נאה עבור השר, שבזכותו הוא יכול היה להתחיל לתכנן מהפכות במערכת החינוך. 450 מיליון שקלים מתוך המיליארד שקיבל סער, יופנו לחינוך המדעי-טכנולוגי. עיקר הכסף הזה יושקע בתשתיות שיניבו פירות בעתיד: הכשרת מורים, רכישת ציוד, השקעה בתיקשוב בתי הספר והמורים ועוד. האופטימיות בקרב ראשי משרד החינוך היא רבה. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שהכסף הזה לא יוכל לפתור כמה בעיות יסוד שאפיינו במשך שנים את החינוך המדעי-טכנולוגי וככל הנראה ימשיכו לאפיין אותו גם בעתיד. בעיית היסוד הראשונה היא מציאות מוזרה, נטולת כל היגיון, שמפרידה בין מקצועות המדעים – כגון כימיה, פיסיקה ומתמטיקה לבין מדעי המחשב. ההיגיון הצרוף אומר, שתכליתו העיקרית של מינהל החינוך הטכנולוגי היא להכשיר כמה שיותר תלמידים למקצועות שהמדינה זקוקה להם וכבר היום לא יכולה לספק את הביקוש. מדובר, כמובן, בהנדסת תוכנה, מחשבים וכל יתר המקצועות הנדרשים. המדיניות הרשמית היא לתת משקל שווה לכל המקצועות המדעיים, לבטל כל העדפה סמויה או גלויה למקצועות המחשב – והכל בשם חופש הבחירה והשוויון שמערכת החינוך רוצה לתת לילדיה. אבל חופש הבחירה הזה מטעה, שכן כאשר הורה לתלמיד בכיתה ז' מתלבט יחד עם בנו אלו מקצועות מדעיים להרחיב, אחד השיקולים הוא היכן הילד יוכל למצות את כישוריו ו Read the rest of this entry »
הפרדוקס הגדול של תיקשוב החינוך מתבטא בכך שעד שכבר נכנסו המחשבים לבתי הספר, הם התנגשו חזיתית במורים – בעיקר כי הם פגשו מערכת חינוך בלתי עדכנית ואנשי הוראה שפוחדים פחד מוות מהמחשב ● שר החינוך יוכל להשיק עד מחר מיזמי תיקשוב מתוקשרים, אבל תיקשוב איכותי בשטח לא יהיה עד שהמורים ומנהליהם יחליפו דיסקט
אחד הנושאים שזוכים לתשומת לב פחותה בתחום תיקשוב מערכת החינוך, הוא נושא משחקי המחשב המשולבים בלמידה. מרגע שהילדים נולדים, אנו נוהגים ללוות אותם במשחקים – בין אם פיזיים או ממוחשבים. נהוג לקטלג את משחקי המחשב כפעילות לשעות הפנאי, למרות שחלק גדול מהם כולל אלמנטים פדגוגיים מובהקים וחשובים. כך, למשל, משחקי מחשב מסייעים להכין את הילד לחיים, מלמדים אותו להתחרות, מראים לו איך להצטיין וגם איך להפסיד. המשחקים הללו לא בהכרח ילמדו את הילד פרקים בתנ"ך או בהיסטוריה, אבל יעניקו לו שיעורים חשובים שהוא לא יוכל בהכרח ללמוד בבית הספר.
יש כאן בעייתיות מסוימת: עולמו של ילד עד גיל חמש מורכב רבות ממשחקים שונים ומשונים, שמלמדים אותו שיעורים חשובים לחיים. אך כשהוא נכנס לכיתה א' – וזה ממשיך עד י"ב – הוא מגלה שמערכת החינוך משקיעה מאמצים רבים בלנתק אותו ממשחקים. גם הכנסת המיחשוב לכיתות הלימוד לא מתאפיינת בשילוב משחקים. בתחילת הדרך, כאשר הציבו מחשבים בכיתות, התפיסה הייתה שצריך לחסום את הגישה למשחקים באשר הם, כדי הילדים שיתמקדו בלימודים.
hש כאן בעייתיות מסוימת: עולמו של ילד עד גיל חמש מורכב רבות ממשחקים שונים ומשונים, שמלמדים אותו שיעורים חשובים לחיים. אך כשהוא נכנס לכיתה א' – וזה ממשיך עד י"ב – הוא מגלה שמערכת החינוך משקיעה מאמצים רבים בלנתק אותו ממשחקים. גם הכנסת המיחשוב לכיתות הלימוד לא מתאפיינת בשילוב משחקים. בתחילת הדרך, כאשר הציבו מחשבים בכיתות, התפיסה הייתה שצריך לחסום את הגישה למשחקים באשר הם, כדי הילדים שיתמקדו בלימודים.
עם זאת, בשני העשורים האחרונים נפוץ טרנד ברחבי העולם, במסגרתו משולבים משחקי מחשב כחלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים של בית הספר. לא, זה לא מחליף את מערך השיעור שהמורה רגיל להעביר, אבל יכול בהחלט להוות כלי עזר מרכזי ביותר להעשרת הידע של התלמיד – לא רק במקצוע המסוים, אלא באופן כללי. אנו חיים בעולם מרובה פלטפורמות, שבו הכל מחובר תמיד לכל. כך, אפילו מהנדס כימיה לא יכול לסיים את התואר שלו ללא כמה קורסים במדעי הרוח. אז מדוע למנוע מהתלמידים את המשחקים הללו?
השאלה המרכזית היא, למה זה קורה? את התשובות לכך ניסו לתת הבוקר (ג') המשתתפים בכנס השנתי של מכון מופ"ת – מוסד שעוסק במחקר ופיתוח תוכניות לימודים. באולם ההרצאות של מופ"ת לא ניתן היה למצוא אדם אחד שלא הסכים עם ד"ר עוזי מלמד – יו"ר פורום מופ"ת לתיקשוב בחינוך ובהוראה, שהציג בהרצאת הפתיחה שלו את כל הסיבות לשילוב משחקי מחשב מחנכים בשיעורים.
הפרדוקס הגדול של תיקשוב החינוך מתבטא בכך שעד שכבר נכנסו המחשבים לבתי הספר, הם התנגשו חזיתית במורים – בעיקר כי הם פגשו מערכת חינוך בלתי עדכנית ואנשי הוראה שפוחדים פחד מוות מהמחשב. תהליך החדרת מחשבים לבתי הספר חייב לכלול גם תהליך ארגוני בלתי נפרד, ליצירת ממשקי חיבור בין המורים לבין המחשב. כל עוד הפערים לא יסגרו, התיקשוב בחינוך יתקדם באופן איטי להחריד.
שר החינוך יוכל להשיק עד מחר מיזמי תיקשוב מתוקשרים, אבל תיקשוב איכותי בשטח לא יבוא יש מאין. הבעיה מתחילה ברגע שהמורה סוגר את דלת בכיתה ועומד מול התלמידים. לכן, כאשר מדברים על שילוב משחקי מחשב בחינוך, עשויים לחשוש מדילוג על דור של מורים ומחנכים, אולם במחשבה שנייה, אולי דווקא המשחקים הם שיהוו את הגשר בין המורה המסורתי לתלמיד המתוקשב.
גם כאן, כמו בהרבה תחומים לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. המצאי אדיר. משחקי מחשב המיועדים לשילוב בתהליכי למידה, הם התחום הצומח ביותר במיחשוב החינוך. כל מה שצריך לעשות הוא להחליף את הדיסקט אצל המורים ואלו שמנהלים אותם.
היפרדות עסקית כמוה כגירושין במשפחה: בשני המקרים, הסכם מקדים הוא חשוב מאוד. כאשר שני הצדדים נכנסים לחופה, חשוב שכל אחד מהם יידע בבירור מהן המחויבויות שלו, מה הוא צריך לתת או לקבל. כך גם צריך להיות הדבר ביום פירוק החבילה
הרגע הזה היה חייב להגיע. עבדת תקופה ארוכה עם ספק שירותים. הכל היה טוב (או לא) והחלטת להיפרד ולעבור לספק אחר. כל אחד יודע שהדבר אינו קל – גם ברמה האמונציונלית וגם ברמה האופרטיבית. אין גירושין שמחים, אבל יש כמה עצות שהמגזין CIO מפרסם השבוע, שעשויות לסלול את הדרך לגירושין בין הספק והלקוח בצורה מכובדת. להלן כמה עצות למנמ"ר המתלבט בסוגיה.
עצה ראשונה היא, אל תעבוד מהראש. גם אם אתה כועס מאוד על הספק שלך (ועוד יותר כועס על עצמך על שהתפתית לקחת אותו), אל תמהר לזרוק אותו. אם הסיבה להיפרדות היא שורה של טעויות ותקלות שמעצבנות אותך, קח אוויר לנשימה והמתן בסבלנות. זאת, על מנת לראות כיצד הוא מתקן את הצרות שנגרמו לך. אם הספק לא מצליח להתגבר על התקלה, או ממשיך להיות מאוהב בפתרונות הלא יצירתיים שלו, יהיה לך הרבה יותר קל להסביר לו שעליכם להיפרד כידידים. בכל מקרה, ההחלטה צריכה להיות מחושבת, תוך שהיא משקללת את כל הסיכונים והסיכויים. גם כשאתה מכריז על הגירושין, אינך חייב בהסבר לספק מדוע החלטת לעבור למתחרה שלו, ויש להיזהר ממסירת מידע שאינו נחוץ.
הטיפ השני הוא המשכו הרעיוני של הטיפ הראשון: תהא דעתך על הספק אשר תהא, עשה הכל כדי שההיפרדות תיראה כלפי חוץ כפרידה בין ידידים לנצח. לא משנה מהי מידת המרורים שהוא האכיל אותך, אף אם במקומות הרגישים והמעצבנים ביותר, וגם אם להרגשתך, אם תפגוש אותו בפינה אפילה תחטיף לו כמה סטירות. אל תשכח: עד שהגירושין לא מסתיימים, השאלטר עדיין מצוי בידי הספק, ואינך רוצה לגרום לו לבצע פעולות בלתי הגיוניות. אל תשכח: האחריות על מערכות המידע של ארגונך נשארת תמיד על כתפיך, ואין זה משנה מה אתה עושה עם הספק שלך. אל תיצור מצב שבו אפילו לרגע לא תהיה לך כתובת לפתרון בעיות או למניעת תקלות. הרי לעולם לא תדע מתי תקרוס המערכת שלך. כמובן שאין להודיע הודעה רשמית לספק, עד שלא סגרת סופית עם ספק חלופי. וגם אז – רק לאחר שווידאת היטב כי לא החלפת צרה אחת בשניה.
הטיפ השלישי קשור למגמת מיחשוב הענן. משרד המנמ"ר מוצף כעת בהצעות מהצעות שונות, של בעלי עניין במכירת שירותים לענן. אלה מפתים את המנמ"ר להתגרש "בקלות" מהספק הנוכחי, כדי להתחבר לעננים. מחברי הטיפים במגזין CIO מבקשים לצנן במעט את ההתלהבות: "אל תאבד את הראש ברגע שאתה שומע את המילה ענן", הם ממליצים. אסור לשכוח שבמודל מיחשוב ענן, דרך ההסתכלות לבחירת ספק שונה במעט. רמת הסיכון גבוהה יותר, שכן במעבר לענן, לצד הדברים הטובים, קיים הסיכוי לאבד בבת אחת נתח גדול ממערכות המידע שלך, שאינם נמצאים פיסית אצלך. רמת הגיבויים, ההגנות ודרכי המילוט שהמנמ"ר נדרש להם, גבוהה ומורכבת יותר.
הטיפ הרביעי נכון תמיד, לעסק בכל תחום, ונכון כפליים בארגונים מוטי מיחשוב. הוא קובע, כי אל למנמ"ר לשים את כל הביצים בסל אחד. יהיה ספק שירותי ה-IT הטוב בעולם, האיש שאתה סומך עליו הכי הרבה, תמיד חשוב לעבוד עם עוד ספק. טיפ זה חשוב במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים. אלה, מסיבות תקציביות, עובדים רק עם ספק אחד ולא פעם נופלים על תקלות ובעיות קשות ביותר. כאן יש חשיבות להסכמי השירות שיש עם ספק השירותים: עד כמה אתה יכול ליצור אצלו מחויבות ומנגד – עד כמה הספק מרגיש שהוא יכול לחפש מקומות בהם הוא יוכל להרוויח עד כמה אחוזים. עוד מציינים כותבי המאמר את החשיבות שיש לשים לב למערכות הגיבוי והשיחזור, כדי שביום הדין, המנמ"ר לא יהיה תלוי ברצון הטוב של מישהו.
היפרדות עסקית כמוה כגירושין במשפחה: בשני המקרים, הסכם מקדים הוא חשוב מאוד. כאשר שני הצדדים נכנסים לחופה, חשוב שכל אחד מהם יידע בבירור מהן המחויבויות שלו, מה הוא צריך לתת או לקבל. כך גם צריך להיות הדבר ביום פירוק החבילה. והכי חשוב: כמו בקידושין בין בני זוג, גם כאן על המנמ"ר והספק לזכור: חופה שנכנסים אליה בצחוק, או בהעדר שיקול דעת מספיק, מובילה לגירושין עם בכי והרבה מאוד כאב לשני הצדדים.
מקצוע מערכות המידע עבר בשני העשורים האחרונים תהפוכות רבות, הן מבחינת הפונקציות שאותו ממלא המנמ"ר בארגון והן בהשכלה הנדרשת ממנו. רבים מהדור הראשון של מנהלי מערכות מידע הגיעו מיחידות המיחשוב הצה"ליות, וממר"ם בראשן. הם שילבו את הידע שלהם עם תואר אקדמי באחת האקדמיות, מתחום מדעי ההנדסה, או מדעי המחשב.
עם השנים, כאשר תפקידו של המנמ"ר הפך להיות מרכזי יותר ויותר בארגון, לצד כניסת דור חדש של מנהלי מערכות מידע, בלט הצורך במענה אקדמי לצרכים המיוחדים של תפקיד המנמ"ר. בשנים האחרונות התגבשה התובנה שכדי לענות לצורכי התעשיה בעשורים הבאים, יש צורך בהקמת מסלול לימודים ייחודי שיעניק תואר אקדמי רשמי למקצוע המנמ"ר.
אחד המוסדות שהחליט לטפל בנושא הזה הוא המכללה האקדמית תל אביב יפו. זו הוקמה בשנת 1994 ביוזמה משותפת של אוניברסיטת תל אביב, עיריית תל אביב והמועצה להשכלה גבוהה. במכללה לומדים כ-3,000 סטודנטים והיא מקיימת בתחומיה, בין היתר, לימודים לתואר ראשון ושני במדעי המחשב. בשנתיים האחרונות החלה המכללה להפעיל מסלול חדש – תוכנית לתואר ראשון במערכות מידע. החל משנת הלימודים הבאה יעמוד בראש התוכנית ד"ר ישע סיון, מומחה לממשק שבין טכנולוגיות המידע לבין אנשים.
xיון עשה את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד, בנושא תקנים המקשרים בין עולמות העסקים, הטכנולוגיה והידע. סיון לימד בעבר בהרווארד, בטכניון, באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן, ובשנים האחרונות התמחה בעולמות הווירטואליים, דוגמת סקנד לייף, ואף חיבר ספר, "העולם הבא, מדריך למשתמש, סקנד לייף כמבוא למטא-וורס". בין לבין הוא שולח את ידו גם בפעילות בתעשיה, הוא ניהל חברת תוכנה והקים קרן הון סיכון. ד"ר סיון, שיחל רשמית את תפקידו באוקטובר, שוחח עם אנשים ומחשבים על מקצוע המנמ"ר הנוכחי והעתידי, ועל תוכנית הלימודים החדשה.
כיצד אתה מגדיר את תחום מערכות המידע ואת תפקיד המנמ"ר?
"תחום מערכות מידע עוסק בקשר בין מערכות המידע לבין משתמשים וארגונים. ארגונים קטנים וגדולים, מקומיים ורב-לאומיים, במגזר הפרטי והציבורי, מעסיקים אנשי מערכות מידע ברמות שונות. עם הצמיחה בשימוש, מתעדכן גם התפקיד של אנשי מערכות מידע – מן הקלאסי אל המודרני. התפקיד הקלאסי הוא של ניהול התשתית של הארגון: משכורות, מלאי, כוח אדם, וכו' התפקיד הנוכחי הוא של ניהול התפעול והמוצרים של הארגון, כגון שרשרת הספקים (SCM), הלקוחות (CRM), השיווק (למשל באינטרנט), וניהול הקשר הפנימי (מערכות תקשורת, סקייפ, שיתוף ידע, וכו').
התפקיד המודרני של מערכות מידע מטפל בהיבטים נוספים, דוגמת טכנולוגיות כגון אינטרנט, תקשורת ניידת, ומיחשוב ענן. כדי להבין את משמעות התפקיד, ניתן להסתכל על תעשיות שלמות שהשתנו בזכות מערכות מידע: תעשיית המוסיקה, העיתונות, הרפואה, ניהול השירות ועוד. כולם התפתחו על ידי מערכות מידע. בארגונים רבים, מערכות מידע הן ליבו הפועם של הארגון, כי הן אחראיות הן על תפעול שוטף והן על מימוש מוצרים ושירותים בעתיד".
מה החשיבות של תחום מערכות המידע ביום יום?
"מערכות המידע היום נוגעות בכל דבר, בכל מוצר, כל שירות שאנחנו מקבלים. לכן, הביקוש למקצועות מערכות מידע צפוי לגידול המהיר ביותר בין השנים 2011-2020. נתונים של הלמ"ס האמריקני מלמדים שחמישה מתוך עשרים המקצועות הצפויים לגידול הגבוה ביותר בשנים הבאות, הינם מקצועות הקשורים במערכות מידע. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל מלמדים ששכר העבודה במקצועות שרותי מיחשוב, בהם עוסקים אנשי מערכות מידע, הוא מן הגבוהים ביותר".
מה צריך לדעת כדי להיות איש מערכות מידע מצוין?
"אני מאמין שאנשי מערכות מידע צריכים להכיר לעומק מחד את מערכות המיחשוב ומאידך את המערכות העיסקיות. כדי ליצור ערך.עליהם להכיר את מערכות המיחשוב עצמן, את התרבות של המחשב, הרשת, התקשורת. את הדינאמיקה של פיתוח מערכת, התחזוקה שלה, טיפול בבאגים, וניצול נכון של משאבים. שנית, עליהם להכיר היטב את הסביבה הארגונית. את עולם העסקים. את השיווק, ההתנהגות הארגונית הפנימית, הדינאמיקה התחרותית, את שוק ההון והדינאמיקה של בעלי מניות. הכרות כוללת עם שני התחומים תזמן אפשרויות רבות לשולטים בהם".
מה כוללת התוכנית המיוחדת לתואר ראשון במערכות מידע?
"לתוכנית יש מספר עקרונות בסיסיים שמובילים אותה. הכשרה בסיסית מעמיקה בתחומי מדעי המחשב וניהול, תוך חיבור לתעשייה המקומית בארץ. הכרות עם הדינאמיקה של חדשנות ויכולת להוביל בבטחה חידושים. הובלה ועבודת צוות – הן יכולת להוביל ולקבל החלטות והן יכולת להשתלב בארגונים בצוותים קטנים וגדולים. דגש על 'לומד עצמאי' שיוכל להתמודד עם העדכונים התכופים. רב לאומיות – דגש על תרבויות, שפות ואנשים מן העולם. חיזוק שפות זרות ככלי לביטוי וללמידה".
למי מיועדת התוכנית ובאילו תפקידים מעניינים עשויים הבוגרים להשתלב?
"התוכנית מיועדת הן לסטודנטים חדשים, שרואים את עתידם במקצוע מערכות המידע בעידן החדש שלו, והן למנמ"רים מכהנים שרוצים להרחיב את תחומי הידע שלהם,ולאפשר לעצמם להציע את עצמם לתפקידים בכירים בארגון בעתיד כגון מנהל מערכות מידע ראשי (CIO). תפקידי המנמ"ר כוללים קביעת צורכי המידע של הארגון, רכישת מערכות מידע ומחשבים שיענו על צרכים אלה, העסקה והכשרה של כוח אדם של מערכות מידע וניהול שוטף של המערכות המיושמות".
ביותר מדי מוסדות חינוך בישראל שוכבים להם המחשבים בצד ומשמשים כעציצים ● זו בעיה, אפילו חמורה, ויש לעשות את המקסימום על מנת לטפל בה – אך זה עדיין לא נותן לחתן פרס ישראל לחינוך, פרופ' גבי סולומן, את הלגיטימציה לומר שהמחשב לא תרם ללמידה בישראל ● חומר למחשבה
עיתון הארץ פרסם בסוף השבוע ידיעה לפיה חתן פרס ישראל לחינוך, פרופסור גבי סולומון, סבור שהמחשב לא תורם ללמידה. פרופסור סולומון, כזכור, קיבל את הפרס ב-2001, והוגדר אז כדמות בעלת מוניטין בינלאומי בתחום. פרופסור סולומון מצוטט בכתבה, כאומר שישנה התלהבות מהטכנולוגיה החדשה, אבל שוכחים שקודם כל צריך להשקיע במורים. בהמשך, מביא סולומון לדוגמה את נושא הכיתות החכמות, שלטענתו הן מתוחכמות מדי ולא משרתות את המטרה הברורה שלהן.
הכותרת של המאמר עוררה, כצפוי, גלים רבים. התגובה הראשונית היתה פליאה ואף כעס: כיצד איש חינוך מוערך כל כך יכול לומר בעשור השני של המאה ה-21 שמחשבים במערכת החינוך לא תורמים דבר. נושא המיחשוב במערכת החינוך אמנם ידע עליות וירידות, ואפשר לומר שרק בשנים האחרונות קיבל התחום הכרה רשמית. הפעם האחרונה שבה הממשלה התייחסה באופן רשמי לנושא, היתה בתוכנית מח"ר 98, אותה הגה ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל. על הביצוע היה אמון ד"ר שמשון שושני, אז מנכ"ל משרד החינוך. אלא שכבר אז נזרעו הזרעים הראשונים שהובילו לכישלון התוכנית, שמטרתה היתה לחולל שינוי במערכת החינוך. הכנסת המחשבים לכיתות לא לוותה בהכשרות מתאימות, המורים לא מיהרו להשתמש והמחשבים הפכו לעציצים בכיתות.
מאז זרמו מים רבים בנהרות ישראל. התפתחות ההיי-טק וצמיחתה של תעשיית מחשבים, הזרימו אל המערכת הצעות לשיפור את רמת הוראת המחשבים. ראשי המערכת הבינו, כי התכנים הם אלו שיחוללו את השינוי, למד טיפול מתאים במורים. כך, האגף לחינוך טכנולוגי יזם והפעיל שורה ארוכה של פרויקטים בתחום התיקשוב, ובעיקר בתחום התוכן – כדי לתגבר ולעודד את בתי הספר להתאים את עצמם למציאות העכשווית. אבל זו היתה רק טיפה בים. סביר להניח שאילו היו בידי האגף תקציבים נוספים, התמונה היתה נראית אחרת. בבתי הספר בהם מיחשוב הכיתות צלח, ביצעו פעולות משולבות של החדרת הציוד, התאמת תכני הלימוד, טיפול במורים והדרכת תלמידים. אך אותם בתי ספר הם מיעוט.
פרופסור עוזי מלמד, איש חינוך מוערך גם הוא, עוקב אחר ההשפעות של פרויקט "מחשב לכל מורה" של קרן אתנה – במסגרתו מחולקים מחשבים ניידים למורים ברחבי הארץ, בתנאי שיעברו הדרכה בנושא. בסקר האחרון שערך פרופ' מלמד, עלה, כי השימוש במחשב שינה משמעותית את התנהגות התלמידים כמו גם את רמת ההוראה.
פרויקט "מחשב לכל מורה" אינו הפרויקט היחיד הפועל כיום במערכת החינוך. המשותף לו ולשאר הפרויקטים, הוא שכולם נבעו מיוזמה פרטית – ולא הגיעו ממשרד החינוך. הסיבה, היא כמובן תקציבית, אבל תקציב הוא בסך הכל ביטוי לסדרי עדיפויות. כבר דובר בטור זה רבות על כך שהמדע והמיחשוב אינם עומדים בראש סדר העדיפויות הלאומי. מנטרת "הבעיות הביטחוניות" מכסה על הכל, כולל על אי-העשייה של אלו שצריכים לעשות.
אם לא די בכך, אמירות דוגמת זו של פרופסור סלומון, עושות עוול לגורמים רבים – כולל משרד החינוך – שדווקא כן מנסים לשפר את המציאות. כזה הוא למשל האגף לחינוך טכנולוגי במשרד החינוך.
אך לפני שמתנפלים על הפרופסור וחתן פרס ישראל, כדאי לקחת את דבריו בפרופורציה, שהרי אין שום יסוד לערער על תועלת המיחשוב במערכת החינוך. כך או כך, צריך לעשות את הדברים הנכונים שיובילו לכך שהמיחשוב יעמיק עוד למערכת החינוך, כדי שבוגריה יהיו מוכנים לחיים. גדעון סער, שר צעיר וחדש, מנסה להרים את הכפפה ולבצע את המהפכה. יש לקוות שיצליח.