פוסטים בתגיות: ‘מארק הארד’
התסריט הבא לגמרי לא דמיוני: באחד החדרים שבמטה אורקל (Oracle) בקליפורניה, ישבו ביום ה' בלילה שני אדונים, חייכו זה לזה ואולי אף השיקו כוסית שמפניה. המדובר, כמובן, בצמד לארי אליסון ומארק הארד. שניהם, כמו רוב העולם הטכנולוגי, קראו את ההודעה הרשמית של הנהלת HP, לפיה ענקית המיחשוב החליטה לשחרר לדרכו את המנכ"ל ליאו אפותקר, פחות משנה לאחר שמונה לתפקיד. הארד ודאי לא הצליח לעצור את עצמו מלסנן בשקט: "אמרתי לכם". אפותקר, כזכור, החליף את הארד – שאולץ להתפטר על רקע פרשיית אהבים וחשד להתנהלות בלתי הולמת. הדחתו עוררה הדים רבים ולוותה בביקורת שהושמעה מכל הכיוונים.
מינוי אפותקר כמחליפו של הארד הוציא את לארי אליסון מכליו. איובו מסאפ (SAP) התקדם לתפקיד בכיר יותר, והפך במובנים מסיומים לאיוב קשה יותר. לארי, כהרגלו, לא נותר חייב: הוא שיגר לעבר אפותקר את הארד, שמונה לנשיא אורקל, ועשה הכל כדי למרר את חייו – בין היתר דרך בתי המשפט. עכשיו אפותקר מחפש עבודה…
מג וויטמן, שמונתה במקומו של אפותקר, היא אמנם מנהלת עם קבלות רבות, אבל בינה לבין ניהול חברת IT אין דבר. עם זאת, חשוב לזכור שהיא ניהלה ביד רמה את ענקית המכירות אי-ביי (eBay), והביאה אותה ב-2007 למחזור מכירות של למעלה משבעה מיליארד דולרים, לעומת 440 מיליון בלבד עשר שנים קודם לכן. ביום ה' האחרון, כשקיבלה לידיה חברה שעומדת לסיים את השנה עם מכירות בסך 127 מיליארד דולרים, אפילו וויטמן ודאי ידעה שזה כבר סיפור אחר.
.
שנת 2010 סיפקה לענף ה-ICT ולעולם כולו כמה מועמדים ראויים בהחלט לתואר איש השנה, חלקם אף הוכתרו ככאלו על ידי מגזינים ומובילי דעה בינלאומיים. סטיב ג'ובס – מנכ"ל אפל (Apple), פרץ עם ה-iPad לעולם והצליח לטרוף את הקלפים בשוק המיחשוב האישי הנייד, וזו ודאי היתה אחת הסיבות לכך שהמגזין פייננשל טיימס (Financial Times) בחר בו לאיש השנהבמקביל, המגזין טיים (TIME) הכתיר את מארק צוקרברג כאיש השנה שלו. הצעיר, שעדיין לא מתקרב ל-30, הצליח בשנים האחרונות לשנות את סדר היום של חצי מיליארד בני אדם, המרותקים לרשת החברתית שלו, פייסבוק (Facebook). את כל זה הוא הצליח לעשות על אף ולמרות שובר הקופות הקולנועי "הרשת החברתית", שנוצר על פי דמותו. המדובר בסרט לא מחמיא בעליל, המצייר אותו כאדם מניפולטיבי ודורסני, שלא עושה חשבון לאף אחד. ההמונים צבאו על בתי הקולנוע, ראו את הסרט ותוך כדי הצפייה המשיכו לכתוב סטטוסים בפייסבוק, איך לא…
היו גם גיבורים מתוך ענף ה-ICT שסיפקו כותרות השנה. הראשון שבהם הוא ללא ספק מארק הארד. סיפור פרישתו הרועמת ממנכ"לות HP סביב פרשת אהבים, שפרטיה המלאים עדיין לא ידועים עד היום, הפכה לשיחת היום בכל כלי תקשורת שמכבד את עצמו. שילוב עוצמתי כל כך של סקס, כסף, היי-טק – וכנראה גם לא מעט שקרים בדרך – כבר מזמן לא היה לנו. על פי הדיווחים האחרונים, יש סיכוי סביר שאופרת הסבון בכיכובו של הארד עוד רחוקה מסיום.
גיבור אחר במחוזותינו הוא מעסיקו החדש של הארד, לארי אליסון – מנכ"ל ומייסד אורקל (Oracle). הצעד הדרמטי שלו משך אליו אש, כרגיל, ובייחוד לאור התבטאויותיו השוביניסטיות שרמזו, כי גם אם מה שנאמר על הארד נכון, "לא מעיפים בגלל זה מנכ"ל". לא רק שלא מעיפים, על פי משנתו של אליסון, אלא אפילו לוקחים אותו לעבוד אצלך, כמנכ"ל.
מובן שלאליסון היו שיקולים נוספים. גיוס הארד לצדו היה עוד שלב באסטרטגיה ארוכת הטווח של אליסון להתקרב כמה שיותר לענק הכחול, יבמ (IBM), להסיר מהתחרות את HP, ולהמשיך להלום ביריבה המרה, סאפ (SAP). זו האחרונה סיפקה לו תחמושת מצוינת, לאחר שסילקה משורותיה את ליאו אפותקר ושלחה אותו היישר לכיסאו הישן של הארד. אליסון ערך לו קבלת פנים כהלכתה, ובחודשיים הראשונים לכהונתו נאלץ אפותקר לבלות יותר מדי זמן בחברת עורכי הדין שלו, כדי להגן על עצמו מהתביעה של אורקל נגד סאפ – תביעה שבה סאפ הפסידה בגדול. אין ספק שהצמד הזה, אליסון והארד, עוד ישפיע עלינו רבות גם בשנה הבאה.
איש השנה שלי
איש השנה שלי הוא דווקא דמות כלכלית. הוא נבחר על ידי מגזין גלובס כאיש השנה – ובצדק. המדובר בנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר. ענף ההיי-טק – וענף ה-ICT בתוכו – צריך להכתיר אותו כיקיר הענף. מבין כל חברי המנהיגות הכלכלית, הוא היחיד היום שהפנים את קשיי היצואנים ומבין את אנשי ההיי-טק בכל מה שקשור למשבר הדולר. הוא רכש דולרים, נאבק בריבית ועושה כל מאמץ כדי לסייע להם.
למרבה הצער, הוא בודד בצמרת. עם זאת, גם מתנגדיו ודאי יסכימו, שאם יש סיבה שישראל נפגעה מעט יחסית מהמשבר הכלכלי העולמי בשנתיים האחרונות, הרי שהסיבה היא סטנלי פישר שלנו – שנחשב לגורו כלכלי מהגדולים ביותר בעולם. בעיני, פישר הוא המבוגר האחראי – השפוי כמעט-היחיד בצמרת הכלכלית שלנו. חשוב לזכור שבסופו של דבר הוא לא נבחר ציבור, אבל דאגתו למשק עולה על זו של כל פוליטיקאי אחר, כי הוא לא עושה חשבון לאף אחד.
כנס הענק שמארגנת אורקל (Oracle) מדי שנה, Oracle OpenWorld, מרשים תמיד בעוצמה ובדרמה שלו. אחת הדרמות השנה היתה ללא ספק הופעתו הפומבית הראשונה של מארק הארד כנשיא אורקל העולמית – שבועיים בלבד לאחר שמונה לתפקיד.
באופן בלתי מפתיע בעליל, כמה ימים בטרם נחשף רשמית מינויו החדש הארד, פורסם, כי עורכי הדין שלו ושל HP הגיעו להסכם פשרה בעניין התביעה שהוגשה נגדו. אבל בעוד שהפשרה הייתה צפויה, חלק מפרטיה היו מעט מפתיעים, ולדעת אנליסטים – אפילו מרחיקי לכת. כך, במסגרת ההסכם, התחייב הארד להמשיך ולשמור על האינטרסים של HP גם בתפקידו הבא, ולא לנצל את המידע שברשותו על החברה כנגדה.
חוקי הצינון בארה"ב אומנם שונים מאלה שבישראל, אבל הסמיכות של הפרישה מ-HP, חתימת הסכם הפשרה והנחיתה במשרדי אורקל – כל אלו הובילו לגל של השערות. הפרשנות החמה ביותר כעת היא שהחיבוק החם שהעניק לארי אליסון להארד, לא נובע רק מיחסי חברות אישיים, אלא מהווה את השלב הראשון במהלך אסטרטגי מרחיק לכת אפילו במושגים של אליסון: רכישת HP. נשמע הזוי? כן. בלתי מציאותי? לא בהכרח.
רשת הטלוויזיה MSNBC פרסמה בסוף השבוע הערכה של בלוגר מהאתר IBTimes, שניתח את השתלשלות האירועים מהרגע פרישתו של הארד ועד להצטרפותו לאורקל. המסקנה שעולה בידו היא שאליסון מתעניין ברכישת HP. צריך לזכור, מציין מחבר המאמר, שאורקל רוצה להיות חברת התוכנה הארגונית מספר אחת – זו שיש לה הכל: גם תוכנה וגם חומרה.
העובדה שהארד שחרר את ההצהרה האבהית הזו, לפיה הוא ימשיך לדאוג לחברה שאותה מנכ"ל עד לא מכבר, אינה מקרית. כל מי שמכיר את האנשים הבכירים האלו יודעי שכל מילה שהם אומרים נבדקת בשבע עיניים. פליטת פה היא לא דבר שאליסון היה עובר עליו לסדר היום.
רוב אנדרל, אנליסט בכיר בעמק הסיליקון המשמש כפרשן כלכלי של כמה עיתונים חשובים בחוף המערבי, אמר, כי "לארי אליסון ידוע כמי שהולך כל החיים בין קצה הגבול שבין שפיות לטירוף מוחלט – וזה בימים הטובים שלו. הוא מאמין שהוא מסוגל לעשות הכל".
כפי שנכתב בטור זה לא מכבר, היעד הסופי של לארי הוא יבמ (IBM). אבל כדי להגיע הכי קרוב לענק הכחול ולהכות בו חזק ככול האפשר, הוא חייב לסלק מדרכו את HP. אליסון מעולם הסתיר את תפיסת העולם שלו, לפיה שוק ה-IT יעבור תהליך של קונסולידציה בדיוק כפי שענף הרכב עבר. לארי רוצה להרוס את ההגמוניה של יבמ – ולהפוך למתאגרף היחיד מולה.
אבל רכישה אפשרית של HP תעשה לאורקל הרבה יותר מאשר "רק" לקרב אותה ליבמ. HP היא חברה בעלת נוכחות חזקה מאוד בשוק החומרה – ובעיקר בשרתים. בזכות כך, אורקל תוכל להעצים את הפתרונות שלה בתחומי הרשתות, האחסון ושרתי השורש של האינטרנט, ש-HP היא שחקנית מרכזית בהם.
בסוף השבוע צוטט אליסון באמרו, כי הוא מאוד מתעניין בחברות שמייצרות מעבדים. AMD ו-Nvidia הוזכרה שם כמי שמוצאות חן בעיניו וגם חטיבת המעבדים של יבמ על הכוונת. במקום אחר צוטט אליסון כשדיבר על אילו חברות הוא לא רוצה לקנות. כך, אמר, הוא לא יקנה חברות ענק שמתמחות בשירותי IT מקצועיים, כי זה לא הביזנס שלו.
השאלה האחרונה שנותרה בלתי פתורה היא עניין הכסף. HP היא דג גדול. האם חברה של 90 מיליארד דולרים מסוגלת לרכוש חברה של 130 מיליארד דולרים? הרצון קיים והמטרה ברורה – אך האם אליסון יצליח לשכנע את בעלי המניות והבנקים שזה מעשי? נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא קיים אנליסט רציני בעמק הסיליקון שיכול לתת תשובה ברורה לשאלה הזו. כולם רק זוכרים שמר אליסון רכש בחמש בשנים האחרונות לא פחות מ-65 חברות.
הסתבכותו של מארק הארד, נשיא ומנכ"ל HP המודח, עוררה שוב אחת השאלות האקוטיות ביותר של השנים האחרונות: עד לאיזה גבול יכולה להגיע מערכת היחסים שבין מנכ"לים בכירים ובין עובדותיהן? הפוקוס על הנושא הזה התעצם במיוחד לאור תגובתו הברוטלית של לארי אליסון בפרשה שעוררה זעם רב בקרב תנועות פמיניסטיות ומומחים ליחסי עבודה.
סטיבן פסקוף, בלוגר שחיבר ספרים בנושא אתיקה והנהלה, פרסם בעקבות הפרשה בבלוג שלו כמה טיפים מועילים למנהלים ומנכ"לים איך לא להסתנוור מנשים יפות ואיך להסתנוור אבל לא להסתבך.
כך, למשל, כותב פסקוף, מנהיגים צריכים לסגל לעצמם הרגלי התנהגות מחמירים יותר ממה שהם מכתיבים לארגון שלהם. מרבית המעידות שלהם נגרמות מטעויות בסיסיות וטיפשיות לפעמים. המקרה של הארד הוא קלאסי. גם הוא וגם המאהבת שלו טוענים שלא קיימו מעולם יחסי מין. הארד הועף מ-HP לא בגלל העובדה שניהל רומן, אלא בגלל שלא אמר אמת. המסקנה מכך היא לא לפברק עובדות וסיפורים, כי היום – בעידן האינטרנט – כבר אין יותר סודות.
טיפ נוסף שצריך להיות מובן מאליו: אל תשתמש במשאבים ארגוניים לשום פעילות פרטית שלך, גם אם אתה המנכ"ל הכי בכיר בעולם. לא יכול להיות מצב שבו מנהלים יכתיבו לעובדיהם כללי התנהגות ואתיקה, אך יפעלו בעצמם על פי חוקים אחרים. זה פשוט לא עובד כך. ככול שאתה בכיר יותר, כך אתה חשוף יותר. "מחפשים" אותך. כל מעידה של מנכ"ל כמו הארד זוכה לחשיפה ויחסי ציבור, הרבה יותר מכל מנהל או עובד שיתכן וביצע מעשים חמורים יותר. זו דרכו של עולם. כשמדובר במנהלים בכירים, הסיכון אינו רק בעבירה על חוק זה או אחר – אלא גם בחשיפה הציבורית והנזק שייגרם להם ולארגון שלהם לאורך שנים. פיטורים על רקע רומנטי הם כתם להרבה שנים, איך שלא תסתכלו על זה.
ויש גם חשיפה לתביעות אישיות. כבר ראינו שבעלי מניות החליטו לתבוע את מועצת המנהלים של HP בגלל הפרשה, שהסבה להם נזק של 10 מיליון דולרים לפחות. עכשיו הם דורשים מהארד שיחזיר את 28 מיליון הדולרים שקיבל כ-"מצנח זהב". המנכ"ל חשוף גם לתביעות אישיות מצד כל בעל מניה, ולא משנה בכלל מה אופי ההסדרים שלו עם ההנהלה, שבמקרה של הארד החליטה שלא לנקוט בהליכים משפטיים נגדו.
עצה אחרת עוסקת במודעות לאתיקה ביחסים עם עובדים. מדי פעם נערכות סדנאות בנושא. מן הראוי שמנכ"לים יפנו לעצמם כמה שעות בלו"ז כדי לקחת חלק בסדנאות האלו. אולי ילמדו משהו.
ואם וכאשר מתגלים מקרים כמו זה של הארד, על ההנהלה לפעול כדי לקבל את כל המידע ואת כל האמת בפרשה – זה הרבה יותר חשוב מאשר הסיפור עצמו. חברי מועצת מנהלים חייבים לתדרך מנכ"לים ולהבהיר להם ברחל בתך הקטנה, שהם נשפטים על התוצאות העסקיות אבל גם על התנהגותם ויושרם. זה חלק מהמותג שהם מובילים ומייצגים.
המחבר מסיים את הפוסט שלו בסיכום מקורי: סביר להניח שפרשת הארד אינה הראשונה ואינה האחרונה, אבל היא יכולה בהחלט לשמש לקח למנכ"לים או מנהלים ברמות בכירות, ובוודאי שמנהלי משאבי אנוש.