פוסטים בתגיות: ‘יבמ’
עשרה פועלים סינים שעבדו במפעל המייצר בין היתר את האייפודים והאיייפונים עבור אפל שמו קץ לחייהם בנסיבות שונות. סיפור ההתאבדות עורר של מחאות בעולם נגד אפל ונגד הגלובליזציה. אין זה סוד שמזה שנים יצרניות המחשבים הגדולות, ואפל ביניהן, מייצרות את המכשירים הנחשקים בעול בקווי ייצור שהן שוכרות באסיה, סין, קוריאה, טייואן, הודו וכעץ מתחילים גם בווייטנאם. השיקולים הם כרגיל כלכליים. התחרות העזה בין החברות מחייבת הורדת מחירם דרסטית לטובת כיסו של הצרכן, שמשמעותה הוזלת עלויות. העולם השלישי, גילה את הצורך הזה, והסינים בראשם והם מקימים מפעלי ענק עם קווי ייצור משוכללים, המעסיקים לידם עובדים סינים. העובדים האלו משלמים את מחיר התחרות, בשכר הנמוך שהם מקבלים ובעיקר בתנאי העסקה מבישים, המזכירים את ימי טרום המהפכה התעשייתית.
מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס הגיב מייד לאחר פרסום דבר ההתאבדויות, ואמר כי אפל תחקור את הנושא. בעלי המפעל בסין שהם בכלל קוריאנים מכחישים כל קשר בין ההתאבדות לשכר שהעובדים מקבלים, ואומרים שזה קרהבגלל סיבות אישיות. אחת השמועות אומרת שעובד אחד התאבד לאחר שפרוטוקול סודי שכלל פרטי קוד תצורת אחד המכשירים החדשים אבד לו.
בעלי המפעל הקוריאנים חשפו את שכרם של הפועלים 131 דולר לחודש לא כולל בונוסים והטבות בגין עבודה מאומצת בתקופת לחץ. בעלי המפעל אף הרחיב וטענו כי במפעל הזה, יש לעובדים חדרי מנוחה והרגעות, דבר שלא קיים כמעט בשום מפעל אחר. הם גם מציינים כי בשנה האחרונה מרכיב השכר בייצור המכשירים עלה ויעלה שוב ביולי, דבר שישפיע על מחירי המכשירים ויגרום לקשיים בקרב החברות המשווקות שיתקשו לעמוד בתחרות.
אבל אפל אינה לבד. בפברואר שנה שעברה פרסם גוף בשם NLC העוקב אחרי תנאי הסעקה של עובדים בעולם השלישי, ח חמור בן 60 עמודים על מצבם העגום של הפועלים הסינים .זאת בעקבות בדיקה ממושכת שערכו הנציגים של גוף זה, כולל סיור במפעלים וראיונות עם עובדים. הם גילו תנאי עבודה מזעזעים, פועלים שעובדים שעות רבות ליד קווי ייצור בשכר נמוך, ללא שום פרופורציה לתפוקה של אותם פועלים.
באחד המפעלים, נאמר באותו דו"ח, 200 עובדים סינים, בעיקר נשים צעירות מייצרות מקלדות וציוד היקפי אחר עבור HP , דל, לנובו, מיקרוסופט ויבמ. בראיונות אחד על אחד עם אותם עובדים, ומתמונות שצולמו במפעל עולה תנאי העסקה פרימיטיביים, אולמות שינה שבהם מורשים הפועלים ללון, בתנאי סביבה לא אסטטיים.
עדויות נוספות: הפועלים יושבים על שרפרפים מעץ קשיחים ביותר ומייצרים 500 מקלדות בשעה, בפעולה רצופה שנמשכת 12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם שני ימי חופשה בשנה בלבד. יש להם זמן לנוח 1.1 שניה בין ייצור מקש אחד לשני בכל מקלדת, פעולה שנמשכת 3250 פעמים בשעה 35,750 ימים 250 אלף פעמים בשבוע מיליון פעם בחודש. פועלים מקבלים אחד חלקי חמישים סנט על כל מקש במקלדת. אסור להם לדבר, להאזין למוסיקה או להזיז את ידיהם למנוח וחובה עליהם לגזוז את ציפורניהם אחת לכמה ימים. תנאי הרחצה משפילים, וביציאה מהמפעל עוברים בדיקות בטחוניות מקיפות ומציקות. אין תשלום שעות נוספות, למרות שהפועלים מבלים במפעל כ-87 שעות בפועל תמורת 41 סנט לשעה. בפועל האסירים כלואים במפעל ארבעה ימים בשבע ואסור להם אפילו לצאת לטיול. כל אלו לא מונעים ממנהלי המפעל להרביץ בפועלים תורה ולשכנע אותם שהמפעל הוא כמו ביתם ועליהם לאהוב אותו בהתאם.
כאמור השיקול הכלכלי הוא המניע את העולם. המעבר לסין גרם ל1.4 מישרות מיותרות בארצות הברית שעובדיהם משתכרים בים 12 לך-14 דולר לשעה בעוד שפועל ממוצע בסין מרוויח 131 דולר לחודש. ויש עוד כהנה וכהנה עדויות לא סימפטיות שמראות את הצד המכוער של הגלובליזציה, המנצלת א המצוקה הכלכלית של מילארדי סינים, שמוכנים לעבוד בכל מחיר רק כדי להשביע את רעבונם ולהאכיל את ילדיהם. חסרי המצפון מבין בעלי ההון מרגיעים את עצמם בכך שהם טוענים שללא המפעלים האלו הפועלים האלו היו גוועים ברעב.
אז בפעם הבאה כשתחזיקו א האייפוד או האייפון שלכם או שתקלידו במקלדת של אחת מחברות המחשבים הגדולות עם המותגים הכי טובים, יכול להיות שזה היה המכשיר האחרון שאותו פועל ייצר בטרם שם קץ לייסוריו והתאבד. עולם אכזר וציני.
בערב חג הפסח האחרון קיימה חברת לוג-און ערב מיוחד לעובדיה ולבני זוגם. הימים הם ימי שיא תקופת הדכדוך ואווירת הנכאים על רקע המשבר הכלכלי. אותה אווירה היא כלל הנראה מה שהביא את יוסי שגב, מנכ"ל החברה, לומר לעובדיו את המשפט, "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". שגב הוא אחד השותפים לאקזיט של חברת גארדיום (Guardium), שיבמ (IBM) עומדת לשלם תמורתה כ-225 מיליון דולרים. מדובר בחברת ספין-אוף של לוג-און, בראשה עומד שגב כבר שנים. אין ספק ששגב עבר את המשבר כהלכה, וששנת 2010 עבורו תהיה טובה הרבה יותר מקודמתה.
הרכישה של יבמ מלמדת שתחום אבטחת המידע עדיין לא אמר את המילה האחרונה בנוגע לאטרקטיביות שלו בעיני משקיעים, קרנות הון סיכון וחברות ענק. המוצר של גארדיום מתמקד באחד מחורי האבטחה שקיימים כיום בארגונים מבוזרים המנהלים חלק ניכר מפעילותם ב-ווב. המדובר במסד הנתונים הארגוני, שהגישה אליו, בניגוד לעבר, מורשית לגורמים רבים בתוך הארגון ומחוצה לו. עידן ה-ווב 2.0 ניפץ את האקסיומה, לפיה בסיס נתונים הוא אחד הדברים הקשים ביותר לפריצה. נכון, לפרוץ בסיס נתונים זה עדיין לא טיול בית ספר, אבל יש כבר מספיק תקדימים להצלחות בתחום. גארדיום פיתחה פתרונות שמאפשרים לעקוב ולנהל טוב יותר את התנועות אל בסיס הנתונים וממנו, כולל הגבלת הרשאות.
בעולם יש כבר לא מעט מקרים של פריצות לבסיסי נתונים. אחד המקרים המעניינים ביותר לפריצה שכזו פורסם השנה. המדובר בניסיון חדירה לאתר של חברת האבטחה קספרסקי (Kasperski). על פי בלוג של אחד ההאקרים שטען שעשה זאת, בסיס הנתונים של קספרסקי היה חשוף במשך כחצי שעה וניתן היה לגשת למידע רגיש, בין היתר מידע על לקוחות. קספרסקי מיהרה כמובן להודות בתקלה המביכה, אבל הבהירה, כי שום נזק לא נגרם לאף אחד מהלקוחות, תודות למערכות הבקרה וההגנה שמפעילה החברה כדי להגן על השרתים שלה.
ב-2005 דיווח אתר בתחום האבטחה, כי האקרים הצליחו לפרוץ לבסיס נתונים של חברת מחשבים גדולה (שמה לא פורסם), שבמחשביה אוחסנו בין היתר נתוני כרטיסי אשראי של לקוחות אמריקן אקספרס (American Express). המעשה נחשף כאשר בעל הכרטיס שעוסק לפרנסתו בחקירות, גילה לפתע בחשבונו חיובים בסך 20 אלף דולרים תמורת פרסום בגוגל (Google) – עסקה שלא בוצעה על ידו מעולם.
גארדיום היא הרכישה התשיעית של יבמ בישראל, כאשר הרכישה הגדולה ביותר שלה פה בוצעה בסוף 2007, כאשר קנתה את XIV של משה ינאי, שסיפקה פתרונות בתחום האיחסון. המו"מ על XIV ארך חודשים רבים, במהלכו נערכו מספר סבבים – הן בגלל המחיר והן בגלל שאנשי יבמ רצו לראות את המערכת עובדת באחד הארגונים הגדולים בישראל. בנק לאומי, שמשתמש במערכות XIV, סיפק את הסחורה, וסייע בזירוז חתימת ההסכם.
גארדיום, על פי הפרסומים, הייתה מחוזרת למעלה משנה על ידי יבמ. אנשי גארדיום הבינו שיש להם מוצר מבוקש, ולכן לא מיהרו לסגור את העסקה ולהתפשר על סכום. ואכן, 225 מיליון דולרים הוא סכום שהם יכולים להתגאות בו. יש שמאמינים שהסכום הוא הסנונית שמבשרת את האביב – את אותה התאוששות שהבטיחו לנו בשנת 2010.
ישראלי למחצה?
כאשר מתבצע אקזיט בהיקף שכזה, טורחים תמיד לספר ולהראות לנו שלא רק הבעלים והיזמים זוכים למנת דולרים נכבדה – אלא גם העובדים. במקרה של גארדיום, המציאות דומה – אבל את העובדים המאושרים לא נמצא בישראל. הסיבה לכך היא שהחל מ-2003, לאחר שקרנות הון הסיכון השקיעו בבית התוכנה, הן דרשו שכל העובדים יעברו לארצות הברית. כך, לגארדיום אין מרכז פיתוח בישראל, למעט פעילות קטנה שמתבצעת בחברת לוג-און שבבעלות יוסי שגב.
האם זה טוב או רע ליהודים? אין לכך תשובה חד משמעית. מצד אחד, יש כאן טביעות אצבע ישראליות, ועדיין מדובר במוחות ישראלים. מצד שני, זו עוד דוגמה למציאות נפוצה שבה חברות או קרנות זרות משקיעות בחברות ישראליות, אבל דואגות להוציא את כוח העבודה שלהן אל מחוץ גבולות המדינה, בעיקר משיקולי מס. כאן הוא המקום להתערבות מצד המדינה, שצריכה להפתיע בחשיבה מקורית שתיצור מציאות נוחה לאותם משקיעים ותאפשר להם להמשיך ולהעסיק מוחות מישראל – בישראל.
השורה התחתונה: האקזיט של גארדיום מחזיר את הזרקור לאחת הנישות ה-"חמות" ביותר בעולם האבטחה כיום, מבשר על תחילתה של ההתאוששות בהיקף ההשקעות בישראל ומעלה שוב לדיון ציבורי את נושא בריחת המוחות מישראל.