בראיון לאנשים ומחשבים http://www.thepeople.co.il/_DailyMaily/ItemClean.asp?hParam=&CategoryID=72 אומר אריה רימיני, מנכ"ל חברת המחשבים  טלדור,כי בכל הקשור למכרז בתי התוכנה אין לו טענות לממשלה. הוא מסכים עם ההערכה, כי התחרות בין הספקים הייתה מי יציע הנחות גדולות יותר. רימיני אומר בין היתר, כי "יש חברות שנתנו הצעות מחיר על פי תורת המשחקים ולא על פי תורת העסקים". תורת המשחקים, למי שלא בקיא, היא תיאוריה מתמטית כלכלית שמופעלת על ידי מקבלי החלטות והיא כוללת בתוכה כללים וכלים לניתוח מצבים שבהם יש קונפליקטים בין בעלי רצונות שונים.

מקבלי ההחלטות עושים מעין "משחק מלחמה" שבו מובאים תסריטים שונים, העוסקים בכיצד היריב יתנהג ומה יהיו על דרכי פעולה שלו ובהתאם לכך כיצד הם יגיבו. יש בתורה זו גרעין לא קטן של הימור, אם כי לא במובן של הגרלת פיס או מכונת הימורים בלאס וגאס, אבל הוא מניח מספר הנחות יסוד, שיש סיכוי סביר שיתקיימו בצד השני, אבל לא בוודאות. 

אז מה קרה כאן? הספקים הרי לא תיאמו מחירים ביניהם, הממשלה פרסמה את דרישותיה לקיצוץ תעריפים על סמך ממוצע של חמש ההצעות הזולות ביותר, ועושה רושם שהיא אפילו לא ציפתה לרמת מחירים כזו. החברות, אם בכלל נעזרו בכלי הזה של תורת המשחקים, הלכו צעד אחד רחוק מדי. הפרשנות הלא מוסמכת שאומרת שיש ספקים שהחליטו "ללמד לקח" את הממשלה והניחו על שלחנה הצעות בלתי הגיוניות לכאורה, נכנסו למשחק מסוכן שמנוגד לחלוטין לתורת העסקים. 

אבל גם הממשלה לא שיחקה נכון את המשחק: המכרז פורסם בשיא המיתון ולגופים מסויימים הדרישה לקיצוץ במחירים נראתה סבירה, כי זו היתה האווירה בארץ. אלא שבינתיים לשמחת כולנו המיתון הסתיים, הביקוש לעובדים מתחיל לעלות שוב. הממשלה אינה פועלת בחלל ריק. תנאי העבודה והתעריפים שהיא מציעה לא יכולים לעולם להדביק את הסקטור הפרטי. אם מוסיפים על כך תעריפים נמוכים יותר, אי אפשר שלא לקחת בחשבון את האפשרות ההגיונית שבעלי תפקידים ותיקים ומקצועיים בממשלה ימצאו חלופות אחרות בסקטור הפרטי. הזרמת דם חדש היא מגמה מבורכת ומתבקשת אבל האם מישהו לקח בחשבון שגם אותו "דם חדש" יהיה חשוף לתעריפים טובים יותר בסקטור הפרטי? 

המציאות כיום היא שבסוף תהליך ארוך של מכרז בעייתי, התקבל מעין תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. הספקים בונים על כך שהממשלה תיאלץ לחזור בה והממשלה רוצה להימנע ממצבים של שינוי במכרז או בתעריפים – אם על ידי שינוי יזום ואם באמצעות מכרז חדש רחמנא ליצלן.

גם החברות הנחשבות ל"קטנות" ו"רזות", שלכאורה הן המנצחות במכרז זה, לצד חברות גדולות כגון מטריקס, לא תוכלנה לשרוד לאורך זמן עם רמת תעריפים כזו, שלכל הדעות פשוט אינה ריאלית 

אלא שכאן צודק רימיני. את חשבון הנפש צריכים הספקים לעשות בינם לבין עצמם. דרושה מסגרת מיידית שבה הם יוכלו להידבר עם הממשלה, לא דרך בתי משפט אלא דרך שיחות, מפגשים והידברות ישירה. הדו שיח הזה חייב להתחיל ומייד, שכן מאחורי כל החברות ששיחקו באש במכרז הזה, והעמידו את הממשלה בפני אתגר לכאורה, יש אלפי עובדים שמפרנסים משפחות רבות. חלק מהחברות הן ציבוריות, והמציאות של תחרות כל כך פרועה בענף חייבת להיות נדונה גם בפורומים הפנימיים של בעלי המניות והחברות. אנחנו מדינה קטנה בסופו של דבר, התחרות ממילא קשה, הממשלה היא סקטור חשוב ביותר, ומאבקי כוח ומשחקי רולטה לא יובילו לשום מקום. אם יש מנהיגות בקריית הממשלה, מצופה ממנה שתזמן אליה מייד את כל הספקים במכרז הזה ותנסה למצוא פתרון חוקי, הגיוני, דווקא לפני פרסום התוצאות הסופיות, שתקבענה עובדות בלתי הפיכות.

 שוק ה-IT   געש ורעש השבוע. שני מנכ"לים פרשו, לכאורה בהפתעה, למרות שתכננו זאת מראש, ולגמרי לא  במקרה, בעלי השליטה העיקריים של שתי החברות האלו, גילו עניין זה אצל זה, כדי לבדוק אפשרות למיזוג כלשהו. הידיעה שפורסמה לראשונה ב"אנשים ומחשבים" גרמה לסערה  בשוק,. עיתון "הארץ" נכנס להיסטריה  כשגילח את הידיעה הזו בעיתון מתחרה,  מיהר לצטט "וגורם בכיר בתעשיה" שהכחיש את הידיעה ואמר כי היא שטויות במיץ עגבניות.

כותרות כאלו תמיד משעשעות אותי מחדש. כל עיתון שואף להביא ידיעות בלעדיות, ומדי פעם קוטף הישגים. משעשע אותי התגובה לעיתון מתחרה על סקופ של עיתון אחר. על פרגון, אין מה לדבר בישראל אבל לפחות לתת  כבוד, קרדיט מינמלי לאלו שעובדים בעיתון המתחרה.

ידיעה  בדיילי מיילי, הניוז לטר היומי של אנשים ומחשבים, פורסמה ביום רביעי בבוקר. בדה מרקר התעוררו בבוקר לכותרת דרמתית זו ולא הבינו איך היא לא מופיעה אצלם. כל ניסיונותיהם לאתר את "המקור" בתוך אחת משתי החברות כמובן עלו בתוהו.

זה לא מנע מהכתב החרוץ שלהם לצטט  גורם בטלדור שאמר כי הוא מגנה את  המקור שהדליף את הידיעה.  אז ככה:אם בטלדור או ]ONE1 יודעים מי המדליף, אז מדוע לא מטפלים בו? אם  הם לא יודעים, אז מדוע לתקוף אותו? האמת היא אחרת. בשתי החברות יודעים שהידיעה נכונה, אבל כמובן שהם לא התכוונו שהיא תצא החוצה בשלב כל כך  מוקדם. אסור לשכוח שמדובר בשתי חברות ציבוריות ואם המגעים היו כבר בשלים, מן הסתם הן היו מוציאות הודעה לבורסה.

כאמור  יש התעניינות בין שתי החברות. זה עדיין לא אומר שייצא מזה מיזוג, כי מדובר בביזניס, מדובר בשתי חברות גדולות שיש להם נוכחות בשוק. גם לא ברור בכלל איך ייראה המיזוג, ולא ודאי שהוא יתבטא במזומנים או  בהחלפת מניות. דבר אחד ברור: הוא יביא ליייעול בשתי החברות  שזקוקות  לזה  בדיוק כמו החברות  האחרות במשק.  מיזוג הוא מילה נרדפת לפיטורי ייעול, במקום שיש אגפים זהים בשתי החברות.  המגמה הזו מורגשת בכל העולם, וגם בישראל. ב-ONE1  התפטר אודי וינטראוב, ואת מקומו תפס הבעלים. בטלדור התפטר דורון ספיר, ובמקומו מונה אריה רימיני מהחברה  עצמה. ב-EMC ישראל קודם יוסי פיקל לתפקיד בכיר במטה החברה, וכפי הנראה לא יבוא מחליף במקומו במישרה מלאה. המגמה שקופה: בעלי המניות רוצים לראות כמה שפחות הפסדים. הם מוותרים על מנכ"לים שתפקידם הוא  רק לנהל, לנווט ולחפש עסקים חדשים, שם נרדף לתפקיד בלתי ביצועי בעליל ומבקשים מהם להפשיל שרוולים, ולהתחיל ללכלך את הידיים. המיזוג בין טלדור ל-ONE1 , אם אכן ייצא לפועל, יביא  גם הוא לחיסכון הוצאות  שכר נוספות  בשתי החברות.גם  באופן מעשי, מי שמכיר את עדי אייל, בעל השליטה ב-ONE1  יודע היטב שהוא לא ממש מתכוון להישאר בתפקיד זה זמן רב ולכן הידיעה על מיזוג אפשרי עושה שכל.

השמועות על המיזוג מייצגות גם את הצד החיובי של המיתון, שתמיד נתפס כדבר רע, כמזוהה עם קריסות ומיתונים. בענף ה-IT זה לא קרה עד כה. מי שזוכר את זה היטב הוא  אלדד בר אדון, כיום שותף בחברת אימפורב העוסקת בתיווך בין חברות בענף שרוצות להשביח את שורת הרווח שלהם וגם להכין את עצמן למיזוג או רכישה. בבר אדון מזכיר כי המותג ONE1 במתכונת שהיא קיימת היום נבנה בין היתר על ידובשיא המיתון  הקודם, מהסיבה הפשוטה שמיתון הוא הזדמנות מצויינת לחזק את החזקים, למזג אל החזקים חברות לאו דווקא מהחמישיה הראשונה, אלא חברות מהחמישייה השניה, שהמחירים שלהם מספיק אטרקטיביים כדי שהן יכולות לעלות על שלחן המו"מ. בר אדון מרחיק לכת ואומר כי לא יתפלא שאם בתום המיתון לא רק שיהיו מיזוגים, אלא שתקום צלע שישית, שלא בהכרח היא תהיה מספר 6 ברשימה ואולי  תהיה מספר 3 או 4 , כדבריו.

אלדד בר אדון.  עונת הקניות  הכי טובה.

" כמי שעוסק מזה כמה שנים בהשבחת פעילותן של חברות, הן כדי לסייע להם לשגשג וגם כדי שתהיינה להיות על המדף, בבוא  העת, סבור בר  אדון, שהגיעה העת לצאת למסע קניות. יש כבר בשוק חברות ששווה לבדוק אותן,  

ואם נחזור רגע לביצה התקשורתית: המשבר הכלכלי משפיע כמובן על כל מערכות העיתונים והוא בא לידי ביטוי  בהחרפת התחרות ביניהם, חציית גבולות אתיים וקידוש כל מטרה. אין שום פסול בתחרות, רק יש לקוות שמי שמנהל אותה  ישמור על עצבים חזקים, שפיות  וקרדיט מינמלי לעיתון מתחרה, שעומדים מאחוריו שלושה עורכים שלכל אחד הם כמה עשרות שנים  נסיון בעיתונות הכתובה, ואפשר להניח, לפחות ברמת ההגיון, כי העיתון לא היה יוצא בכותרת כל כך דרמתית ללא בדיקה  מוקדמת. חברים, תירגעו.