ברוך הבא, גלעד. אתה  חוזר  הביתה אחרי חמש שנים, כנראה גם מנותק מכל מידע על מה שעבר עלינו פה. ועבר עלינו לא מעט. באופן כללי , חזרת  כמעט לאותה מדינה, אבל תתפלא לשמוע, שעצם חזרתך, הפכה אותה  לטובה יותר, בעלת חוסן פנימי חזק יותר. בקיצור חזרת לארץ נהדרת.

כן, ילד, אתה פה בין היתר כי  הרשת החברתית פייסבוק הייתה אחת הזירות המרכזיות, שם ניהלו כל החברים שלך"(צבא החברים של גלעד") את המאבק שלהם למענך. ולא רק הם. אומה שלמה, ללא הבדל דת גזע ומין יצאה לרחובות, השתתפה בהפגנות וצעדה ממצפה הילה לירושלים. הם ליוו את אבא ואמא שלך הנפלאים, לאוהל המחאה מול ביתו של ראש הממשלה נתניהו. שם הם גרו שנה וחצי, בחום, בקור ובעיקר בחוסר הוודאות לגבי גורלך. אף אמא ואף אבא לא היה רוצה להיות  במקומם. מעטים במצבם היו מסוגלים להישאר שפוי

בחמש השנים,עברנו שתי מלחמות, האחת פרצה זמן קצר לאחר שנחטפת ואחת  ממטרותיה הייתה  שחרוך. המלחמה השנייה הייתה מוגבלת יותר באזור הדרום  והיו לה שתי מטרות: האחת להחזיר את השקט לתושבי הדרום, שספגו מאות טילים על ראשיהם והמטרה השנייה, לנסות ולזרז את שחרורך על ידי ניסיון למוטט. את שלטון החמאס. המשימה השנייה לא צלחה, לצערנו.   

בחמש השנים האחרונות התחלפו פה ראשי ממשלה, רמטכ"לים, ראש מוסד וראש שב"כ. ראש הממשלה, ביבי נתניהו, שהחזיר אותך, קיבל את ה"תיק" שלך בירושה מאהוד אולמרט, ששלח אותך למלחמה.גם הוא מאוד רצה להחזיר אותך, אבל לא הצליח. בינינו, נתניהו קיווה שגם הוא יצליח איך שהוא להעביר את ה"תיק" שלך בירושה לבאים אחריו, אבל  המציאות כרגיל חזקה מכל שאיפה אחרת. בעל כורחו הוא הפך למנהיג שיודע לקבל החלטות גורליות. את זה כבר אף אחד לא ייקח ממנו לעולם. אתה חייב לו תודה ענקית

אין לנו כרגע שום תשובה הגיונית, לשאלה שבוודאי שאלת את עצמך ביום שהודיעו לך על שחרורך: למה זה לקח כל כך הרבה זמן.? יש לכך הרבה סיבות, שאת חלקן נדע אולי בעוד הרבה שנים. אבל סיבה אחת, חשוב שתדע והיא קשורה למציאות החדשה אליה אתה תיכנס במהירות, אחרי שתתאושש ותתאקלם מחדש בביתך ובמשפחתך.

. בינינו, נתניהו קיווה שגם הוא יצליח איך שהוא להעביר את ה"תיק" שלך בירושה לבאים אחריו, אבל  המציאות כרגיל חזקה מכל שאיפה אחרת. בעל כורחו הוא הפך למנהיג שיודע לקבל החלטות גורליות. את זה כבר אף אחד לא ייקח ממנו לעולם. אתה חייב לו תודה ענקית

זוהי המציאות , שהיא תוצאה של התפתחות טכנולוגית: הרשת החברתית, התקשורת  רחבת הפס והטלפונים החכמים. כן, ילד, אתה פה בין היתר כי  הרשת החברתית פייסבוק הייתה אחת הזירות המרכזיות, שם ניהלו כל החברים שלך"(צבא החברים של גלעד") את המאבק שלהם למענך. ולא רק הם. אומה שלמה, ללא הבדל דת גזע ומין יצאה לרחובות, השתתפה בהפגנות וצעדה ממצפה הילה לירושלים. הם ליוו את אבא ואמא שלך הנפלאים, לאוהל המחאה מול ביתו של ראש הממשלה נתניהו. שם הם גרו שנה וחצי, בחום, בקור ובעיקר בחוסר הוודאות לגבי גורלך. אף אמא ואף אבא לא היה רוצה להיות  במקומם. מעטים במצבם היו מסוגלים להישאר שפויים.

 בבוא העת חבריך ומשפחתך יציגו לפניך את כל הפעילות הענקית הזו, של אנשים מכל קצוות הארץ שדרשו מהממשלה  יום יום ושעה שעה: "החזירו את הילד הביתה". נקודה.

מישהי כתבה אתמול  בפייסבוק,מייד אחרי שנודע על שחרוך, שהיא כבר מחכה לראות את הסטטוס הראשון שלך. גם אנחנו.  

אותה רשת חברתית פייסבוק, היא זו שהוציאה לרחובות מיליוני מצרים ועמים אחרים במזרח התיכון, היא זו שיצרה את "אביב העמים" – שכרגע נראה יותר חורף  מאשר אביב, בגלל חוסר הוודאות, אבל זה קרה.  אותה רשת הוציאה לרחובות בקיץ האחרון,  לפני שלושה חודשים בלבד,  מיליון ישראלים.  זה היה חלק ממחאה ספונטנית של צעירים בגילך וקצת יותר  גדולים ממך, שהקימו אוהלים בלב תל אביב ופתחו במחאה חברתית, שקטה, מתורבתת אבל עוצמתית  ביותר. הם מחו נגד הרבה דברים, בעיקר דיור, יוקר המחיה, שלטון הטייקונים- אל תאמץ את מוחך להבין מה זה, זה לא חשוב כרגע..

אבל חשוב שתדע שמעבר לדרישות הפיסיות שלהם, הם יצרו פה דבר  חדש: כוח אזרחי,  תנועה של אנשים שהוכיחה לכל הפוליטיקאים בממשלה ובכנסת שיש לציבור כוח. היא הוכיחה שיש פה עם שיודע להיות ערב זה לזה ולהתאחד סביב מטרות חשובות. זה לא מובן מאליו. זה לא קרה עד עכשיו.   דפני ליף וחבריה לא דרשו אומנם את שחרורך באופן גלוי, אבל המסר הזה עלה  פה ושם.הוא ליווה אותנו בכל אירוע, בכל מקום ובכל שעה. יומני חדשות נחתמו מדי ערב במספר מניין הימים  להיותך בשבי. משפט סתמי אחד של קריין שהחזיק אותך חזק חזק בתודעה.  

הקונצנזוס סביב החזרתך הביתה היה חד וחלק.  

מהר מאוד תשמע הדים לויכוח הציבורי, הרועם והסוער שהיה פה, סביב שאלת המחיר. אל תתרגש בבקשה אם תשמע פה ושם הערות פוגעניות מצד מתנגדי ההסכם לשחרורך. בפועל לא היה אחד שהתנגד לחזרתך, הויכוח היה על המחיר.

נכון. שילמנו מחיר יקר מאוד קשה. כואב. אי אפשר שלא להזדהות עם המשפחות השכולות שרוצחי יקיריהן משתחררים בעקבות ההסכם לשחרורך. אבל לרגע שלא יהיו לך נקיפות מצפון.  אל תתבלבל. אתה לא אשם.  הוריך, אביבה ונועם מעולם לא התערבו בשאלת  המחיר. לא אתה ניהלת את המו"מ עם החמאס. המסר שלהם היה פשוט, אנושי, בסיסי: רוצים את הילד בבית.

 מה שעמד לנגד אלו שהיו בעד העסקה (וזה רוב העם) היה עקרון מאוד חשוב ובסיסי: אתה נשלחת על ידי ממשלת ישראל לסכן את חייך. בינך בין המדינה יש הסכם בלתי כתוב האומר שבמקרה ויקרה לך משהו חלילה, מדינת ישראל תעשה הכל, כדי לשחררך. אתה גדלת על זה. זו המורשת שינקת בחלב אימך. משפחתך היא משפחה שכולה. מי כמוה יודע כמה קשים  החיים עם השכול והאובדן את הקורבנות איש כבר לא יחזיר.

 אבל מרגע שהיה ברור שלא הצלחנו לחלץ אותך בדרכים אחרות, שום מחיר לא רלבנטי. על חיי חייל ישראלי, אין תג מחיר . אין תעריף. אלף או 100 מחבלים  הם  אותו הדבר: מחיר יקר אבל חיוני כי ככה אנו מעריכים את חיי האדם אצלנו. נכון, אנחנו שונים מכל עם אחר, וזאת עובדה וטוב שכך.לא אנחנו צריכים להתבייש בכך אלא העמים האחרים.

אז ברוך הבא גלעד.  חזרת הביתה לארץ נהדרת.

נשלחת על ידי ממשלת ישראל לסכן את חייך. בינך בין המדינה יש הסכם בלתי כתוב האומר שבמקרה ויקרה לך משהו חלילה, מדינת ישראל תעשה הכל, כדי לשחררך. אתה גדלת על זה. זו המורשת שינקת בחלב אימך. משפחתך היא משפחה שכולה. מי כמוה יודע כמה קשים  החיים עם השכול והאובדן את הקורבנות איש כבר לא יחזיר .

יזכור אלוהים שבמלאת חמש שנים לחטיפת שליט הילד עדין לא בבית. יזכור אלוהים שחמש שנים אחרי, אף אחד מאלו ששלחו אותו לא לוקח אחריות. יזכור עם ישראל שכאשר נבחריו שולחים אותו למלחמה ומבטיחים לו כי יעשו הכל כדי להשיבו הביתה אל תאמינו להם. יזכרו האזרחים את הדברים האלו בדרך לקלפי בעוד שנתיים.

   חמש שנים אחרי, וזה נראה כמו נצח. חמש שנים מאז גלעד שליט נחטף וכבר נגמרו המילים. כל מה שאמרנו לפני שנה, שנתיים ושלוש, כל מה שייחלנו לעצמנו במהלך החמש שנים האחרונות, לא התממש. החלומות הרעים עדיין מתעתעים. שליט הפך להיות הקורבן החי  עם המאכלת מעל לראשו,ומדינה שלימה עומדת מהצד ומתווכחת האם להקריב אותו במזבח מכבסת המילים של  שחרור מחבלים עם דם על הידיים, הפחדה מפני המעשים שיעשו הרוצחים וכול'. חמש שנים שבו הציבור השפוי, שיודע היטב את  עלות המחיר להחזרתו, עשה כמה צעדים כדי להשתתף במחאה ובמאבק של הוריו, אבל במבחן התוצאה נכשל. חמש שנים שבהם אביבה ונועם לא נחים לרגע עד שיראו את בנם חזרה בבית. ככול שחולפים הימים הם מבינים היטב שיש להם פה עסק עם מנהיגים שמפחדים לקבל החלטות. עם מנהיגות שמחפשת רק ספינים שמניבים כותרות יפות. כמו בסיפור הדליקה בכרמל, בשיא הויכוח, ביום השנה החמישי לחטיפתו של שליט, כאשר כל הציבור נסער מה תנאים המשופרים שמקבלים האסירים הביטחוניים, מופיע האביר על הסוס  הלבן ומודיע: אפסיק  את ההטבות ההזויות שיש  למחבלים בכלא. ההצהרה הזו כמובן טעונה הוכחה בשטח מי שמכיר את  המציאות מאחורי הסורגים בבתי הכלא של המחבלים הרוצחים, יודע שלא פשוט ליישם את זה. גם התועלת של מהלך כזה מוטלת בספק, מעבר לצד התדמיתי הצהרתי שלה. התגובה בצד השני, שכבר ראינו שאין לו קמצוץ של צלם אנוש, עלולה להיות הפוכה: החמרת תנאיו של שליט שמי יודע  באיזה תנאים הוא מוחזק עכשיו. ההפסד בכל מקרה יהיה שלנו.

חמש שנים שבהם אנו צריכים להתייצב בפני משפחת שליט ולומר: סליחה אנחנו מתביישים וכואבים מאוד את   המציאות שנוצרה. ובינתיים הויכוח על תג המחיר ימשיך להכות מעל ראשם של אביבה ונועם. פתאום הם מגלים שהילד שלהם הוא חלק מתעריפון בלתי כתוב, שכמו כל מחיר הוא נתון למו"מ. פתאום הם מבינים שהילד שלהם הלך לצבא כדי להילחם מתוך ידיעה שהוא עלול לא  לחזור אבל לא חלם על כך שהוא יהיה  בחיים, מעבר לפינה ומדינה שלימה עם הצבא הכי  חזק במזרח התיכון לא יודעת היכן נמצא שליט. עוד יום ועוד יומיים ואולי שבועיים, נחזור  כולנו אל השיגרה, משפחת שליט אל האוהל שלה והזוג נתניהו ימשיך לעבור ליד האוהל שלהם יום יום  מבלי לומר מילה. ואולי מפני שאין להם מה לומר.

ביום ראשון הקרוב אמורים נועם ואביבה שליט להתחיל לצעוד, מביתם שבמצפה הילה אל בית רוה"מ בירושלים. האהדה שלה הם זוכים מהציבוור הרחב מחממת את הלב. סקר שערך ידיעות אחרונות אתמול הראה, ש-72 אחוזים מהציבור בעד החזרת שליט בכל מחיר. חבר הכנסת יעקב כץ, שהתראיין הבוקר בקול ישראל, אמר שכאבא הוא מזדהה עם משפחת שליט האצילה ,אבל לטענתו מדינה צריכה לעבוד לפי השכל ולא הרגש. שחרור המחבלים לטעמו, ולטעמם של לא מעטים שתומכים בו, יביא לרצח ישראלים רבים בידי אותם מחבלים שישוחררו.

  העמדת המשוואה הקשה  הזו  בין הדרישה להחזרת שליט לבין המחיר מטעה ומסיתה את הויכוח מהעיקר.

בני משפחת שליט וכל ההמונים התומכים בהם, אינם מתערבים במחיר שישראל צריכה  לשלם..למחיר שנקבע  ובגללו המו"מ תקוע כבר חצי שנה, אחראים באותה מידה ישראל והחמאס. זה טיבו של מו"מ. אם אכן היה כזה.   אבל גם אם נלך על  המוטיב של השכל ורגש הרי שהשכל של משפחת שליט ומרבית הציבור בישראל אומר כי, מדינה שביום שני העלתה לחלל לווין ריגול מהמתקדמים בעולם, מדינה שהצבא שלה נחשב לטובים שבעולם, בוודאי במזרח התיכון, לא יודעת היכן נמצא חייל במרחק שעתיים נסיעה מת"א, באזור שבמשך שנים היה בשליטתנו. זוהי מדינה שמפחדת מ-400 רוצחים, כאילו שכל האחרים בחמאס הם צדיקים והם רק ממתינים לבואם של  האסירים כדי לצאת לפיגועים וכאילו שבזמן שאותם רוצחים יושבים כאן, לא היו פיגועים מסוג זה או אחר. השכל של משפחת שליט לא מצליח  להסביר איך כיצד מדינה שיש לה  את שירותי הביטחון הטובים  ביותר לא הביאו את המודיעין הדרוש כדי לשחרר את החייל. 

ועדיין בענייני שכל. מבחן התוצאה הוא המבחן הקובע. ,ארבע שנים הם זמן מספיק ארוך שאיפשר הן לאולמרט והן לנתניהו לקבל החלטות. ההסתתרות מאחורי תג  המחיר  מסתמכת על הזיכרון הקצר של הציבור שלא  יודע שגם בעבר שילמנו מחיר "יקר" עבור חיילים חטופים ולמרבה הצער גם עבור גופות. תמונת המצב היום, ככול שאנו יודעים, היא שתג המחיר  ידוע. הוא לא  השתנה בחצי השנה האחרונה ולא ישתנה.

ככול שחולף המן הוא יעלה. החמאס לא זקוק לצעדת מחאה של משפחת שליט  ומאות אלפי האוהדים שלהם, כדי להעלות או להוריד את המחיר.  בוודאי אחרי פרשת המשט שגבתה מישראל מחיר מדיני כבד ביותר, השיא שלו היה אמש כאשר שר החוץ ליברמן ביטל בהרף עין את הסגר המדיני על עזה לאחר שהסגר הפיסי מתמוסס. עד לפרשת המשט היה גלעד שליט הנכס  העיקרי  שהיה בידי חמאס, ובזכותו הוא  הפך לפרטנר למו"מ עקיף עם ישראל והעולם. ככול ששליט מוחזק יותר שנים בכלא כוחו של החמאס עולה. החזרתו לישראל  תשמיט  כל  בסיס  לקשר איתו ויתכן שגם עם העולם. המחיר ישאר אותו מחיר והדבר היחיד שעוד יכול לשנות את המשוואה הזו הוא מהלך בלתי שגרתי שמדינת ישראל תעשה, מה שלא עשתה עד היום.אבל מי ערב לנו שמה שלא נעשה לפני ארבע שנים ואולי היה חלון הזדמנויות חד פעמי, יצליח כעת?

כל  הדברים האלו אינם מעניינים את אביבה ונועם שליט. הם שלחו את בנם החייל לצבא מתוך הכרה, שיכול להיות שהוא יסכן את חייו אבל  יכול להיות שאם יפול בשבי, מדינת ישראל תעשה הכל כדי לשחררו. מבחן התוצאה מוכיח שלא נעשה כנראה הכל.  

פרשת שליט משדרת מסר אחר, קשה ביותר לכל המתגייסים העתידיים: מדינת  ישראל לא יודעת להתמודד עם כאב של משפחות שבנם נמצא בשבי. מדינת ישראל מתמודדת מצויין עם השכול,, עם האבדן, עם טקסי זיכרון, עם  ניחומים ונאומים למשפחות השכולות ביום הזיכרון..  משפחת. שליט יוצאת לצעדת החיים שלה, כדי שלא להצטרף למשפחות השכול. אף אחד בעולם לא עושה את זה מרצונו.  

ואם נחזור לרגש והשכל: ממשלה אכן צריכה לעבוד לפי השכל אבל היא אינה יכולה להיות אטומה לגמרי לרגש. הצעדה ביום ראשון אמורה להזכיר למנהיגים שלנו שהם לא מנהלים אבנים וקוביות על לוח שחמט אלא מדינה שיש בה בני אדם, שרוצים את הדבר הבסיסי ביותר שכל הורה רוצה: לקבל את הילד בחזרה. וכל השאר פשוט לא מעניין אותם.

מאת יהודה קונפורטס, ‏5 במרץ 2009, 13:46