פוסטים בתגיות: ‘חינוך’
ארבעת השרים שהשתתפו בכינוס לשיפור החינוך, לא צריכים שדולה כדי להציל את מערכת החינוך הירודה שלנו ● הם צריכים להקים לובי פנימי ליד שולחן הממשלה, ובעזרתו האדיבה של שר האוצר שטייניץ – אחד מחברי אותה שדולה, להתחיל להניע דברים ● הגיע הזמן להפסיק לדבר
הכנסת אירחה שלשום (ג') את ראשי המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, במסגרת כנס שיזמו חברי הכנסת זאב אלקין (ליכוד) ואברהם מיכאלי (ש"ס). מטרת הכנס היתה הקמת שדולה למען החינוך בישראל. כך, סביב שולחן אחד ישבו כל ראשי האוניברסיטאות והמכללות בארץ – מחזה נדיר לכשעצמו, שכן ברוב ימות השנה הם נאבקים זה בזה על תקציבים, סטודנטים ויוקרה.
הכנס רשם נוכחות שיא חדש, כשאירח לא פחות מארבעה שרי ממשלה: שר החינוך – גדעון סער, שר האוצר – ד"ר יובל שטייניץ, שר המדע – דניאל הרשקוביץ והשר לענייני מיעוטים – פרופ' אבישי ברוורמן. בנוסף, נכחו באירוע שניים מחתני פרס נובל, לרבות הכלה הטריה, פרופ' עדה יונת.
הרבה דברים חשובים וכואבים נאמרו בכנס, רובם כבר נדושים: שמערכת החינוך בישראל צברה הישגים רבים בשנות קיומה של המדינה, אבל בעשורים האחרונים היא נמצאת בצלילה מתמדת; שהתקציבים מצטמקים בכל שנה; שהמוסדות האקדמיים המסורתיים נמצאים על סף קריסה כלכלית וכו'. מה בכל זאת היה החידוש? הרעיון להכין תוכנית חומש לשיפור החינוך הגבוה, שתלווה במשאבים מתאימים. רעיון ראוי לברכה.
כל מי שישב בכנס ידע היטב שהבעיה המרכזית של מערכת החינוך המדעי בישראל היא סדרי העדיפויות. זה כבר שני עשורים שהנושא לא נמצא בסדר העדיפות הלאומי, למרות שהוא צריך ואפילו חייב להיות. פרופסור משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר אילן, שנכח בכנס, ציין, כי התנאים בישראל להכשרת מדען כמעט ולא קיימים. בהעדר תקציבי מחקר, אמר, נשלחים הדוקטורנטים ללימודים בארצות הברית, וכולנו יודעים מה קורה לרובם – הם לא חוזרים לישראל. התוצאה, הסביר פרופ' קווה, היא שסגל החוקרים והמרצים הבכירים באוניברסיטאות הולך ומזדקן.
לדברי נשיא בר אילן, איש המפתח בסיפור הזה הוא פרופסור מנואל טרכטנברג, יו"ר המועצה להשכלה גבוהה בישראל, שאמור להוביל את המהפכה אותו רוצה הפורום לבצע. לדבריו, מספר אנשי הסגל האקדמי בישראל ירד מ-4,700 ל-4,300 בעוד שבכל מדינות ה-OCED המספרים עולים.
האווירה בכנס תאמה את האווריה בה נמצאת ההשכלה הגבוהה במדינה. גם הפוליטיקאים הפנימו שהבעיה אינה המוסדות או דרך התנהלותם, ושהתייעלותם היא לא בהכרח הפתרון. התייעלות לא תוביל לשום הישג מדעי, אם איכות התלמידים לא תשתפר במהירות.
ארבעת השרים שישבו בכנס לא צריכים שדולה כדי לשפר את מערכת החינוך הירודה שלנו; הם צריכים לממש את סמכויות הביצוע שלהם: להקים לובי פנימי ליד שולחן הממשלה ובעזרתו של אחד מחברי השדולה – שר האוצר שטייניץ, שמקורב מאוד לאקדמיה, להתחיל להניע דברים. למשל: להפשיר תקציבים למחקר, לשפר את שכר המרצים, להגביר את שיתוף הפעולה עם התעשייה ולנצל את הידע שלה. העיקר: להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. ויפה שעה אחת קודם.
החזון הזה צריך להיות מלווה כמובן בתקציבים – משאב שהיה חסר מאוד לחינוך הטכנולוגי בעשור האחרון. תוספות התקציב בהיקף של 30% הן צעד מבורך, אבל אם שר החינוך רוצה באמת ליישם את המטרות הגדולות שהציב בתוכנית העבודה שלו, הוא צריך להגדיל משמעותית יותר את המשאבים לחינוך הטכנולוגי. זה הרי ידוע שעלותו של תלמיד בבית ספר מקצועי, גדולה הרבה יותר מאשר עלות תלמיד "רגיל". במשך שנים, הנוסחה הזו נעלמה מעיני אנשי משרד האוצר, שלא היו נדיבים במיוחד בתקציבים לחינוך ה-"אחר" הזה, שהוגדר לא פעם כ-"חצר האחורית של מערכת החינוך". האם השר סער למד את הלקח הזה והוא הולך להשקיע את כל מרצו במטרה הזו, כדי להשיגה? ספק רב.
החולים בשפעת החזירים ילמדו מהבית
משרד החינוך השלים את הקמתו של פורטל ללימודים מתוקשבים, אשר אמור להיות מופעל במקרה של התפרצות שפעת החזירים והכרזה של משרד הבריאות על מצב חירום. לאנשים ומחשבים נודע, כי במשרד התקיימה בתחילת השבוע (א') ישיבת חירום של כל הגורמים הפדגוגיים והטכנולוגיים, על מנת להשלים את ההכנות למקרה שבו תידרש הפעלת הפורטל.המורים והצוותים המקצועיים בכל בית ספר יעברו בקרוב השתלמות אשר במסגרתה ילמד השימוש בפורטל. הזנת חומרי הלימוד והתכנים תחל מייד עם פתיחת שנת הלימודים היום (ג'), ותימשך כמה שבועות. הפורטל הוא ארצי, אולם לבתי הספר השונים תהיה נגישות גם לחומרי לימוד ייחודיים להם. זאת, על מנת שהתלמידים באותם בתי ספר יוכלו לשמור עד כמה שניתן על תכנית הלימודים השגרתית שלהם. רוני דיין, מנהל אגף יישומי תכנון מחשבים במשרד החינוך, אמר לאנשים ומחשבים, כי "הפורטל הוכן על בסיס הניסיון והלקחים שהופקו ממבצע 'עופרת יצוקה'. אז, בסיוע מערך ממשל זמין, יכלו תלמידים מאזור הדרום לשבת בביתם ולהמשיך ללמוד כמעט כרגיל. המטרה היא לאפשר לתלמידים להמשיך להתקדם בחומרי הלימוד במקצועות המרכזיים".
לדברי דיין, בהיבט הטכנולוגי הפורטל ערוך ומוכן: "באמצעות ספקי התקשורת והאינטרנט שהמשרד עובד איתם, אנו נערכים לביקושים בהיקף נרחב בבת אחת, במקרה ורבים מהתלמידים ייאלצו להישאר בבית". בתשובה לשאלה בדבר הנגישות של המורים והתלמידים למחשב ולאינטרנט בשעת חירום, אמר דיין, כי על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למרבית האוכלוסייה בישראל יש לפחות מחשב אחד ונגישות כלשהי לרשת. הוא הוסיף, כי לפי נתוני משרד החינוך, ברוב המכריע של כ-700 בתי הספר ברחבי הארץ יש גישה לאינטרנט וליישומי תיקשוב שונים.
אל, 1,455,849 התלמידים שיחבשו את ספסל הלימודים ביום שלישי הקרוב, וביניהם תלמידי כיתה א', מצטרף תלמיד נוסף. גדעון סער שמו. אומנם הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר לפני הרבה שנים, אבל עכשיו הוא חוזר אל ספסל הלימודים דרך לשכת שר החינוך. סער נכנס לתפקידו רק לפני כמה חודשים , ובמשך התקופה עמל קשות כדי להגיע אל תחילת שנת הלימודים הזו בשלום. שביתות, תודה לאל, נחסכו ממנו תודות להסכמים שנחתמו לפני שנה אחרי מאבקים עקובים מדם שניהלו המורים סביב אופק חדש נגד השרה הקודמת יולי תמיר.
סער החליט להיכנס לשנת הלימודים הראשונה שלו כשר בדרך בטוחה יחסית. הרפורמה העיקרית שלו לא יכולה להוציא לרחובות אף אחד. "חזרה למקורות" "מורשת ישראל" "מלחמה באלימות" והחזרת כבוד למורה". מי נגד? שיקום.
אף אחד לא קם. אבל גם אף אחד לא נפל מהכיסא מהבשורות החדשות שמביאה עמה השנה הבאה. למען האמת המושגים שאנו משתמשים בהם קצת מבלבלים. ביוני חוגגים את סיום שנת הלימודים כאילו באמת הסתיימה תקופה ומתחילה עוד מעט תקופה חדשה. בספטמבר שוב חוגגים שנה חדשה, כאילו שמשהו באמת השתנה בין יוני לספטמבר במערכת החינוך. בפועל כולם יודעים שכלום. חוץ מחילופי שרים והנהלת המשרד, שום דבר לא השתנה באמת. אל ספסלי הלימודים חוזרים אותם מורים מתוסכלים, שחלקם כבר נכנס לאופק חדש והם לא יודעים עדיין אם לצחוק או לבכות, כי בתוכנית החדשה של סער המילה הזו כמעט לא מוזכרת. אל ספסלי הלימודים חוזרים הילדים (שלא סיימו י"ב בשנה שעברה) אחרי קיץ קשה, רווי אלימות ועקוב מדם ברחובות הערים. הם חוזרים מבתים רבים שאבי המשפחה ואולי גם האימא הם מובטלים.
אל ספסלי הלימודים חוזרים אותם ילדים שהוריהם רואים בבית הספר ובמורים את הבייבי סיטר הלאומי שלהם ולא במקרה. שכר של חלק מהמורים לא גבוה יותר מבייבי סיטר או עוזרת בית אבל הציפיות מהם כמו ממנכ"ל שמרוויח מיליון דולר בשנה. עכשיו גדעון סער רוצה לתת להם כסף בעבור הישגים. אף אחד לא מתנגד לקבל כסף אבל יש מעטים מאוד שיודעים איך בדיוק יעשו את זה. האם התלמידם יהפכו להיות שורה במאזן רווח והפסד של בית ספר.? בכנס החינוך שערך עיתון העיר בשבוע שעבר היה ויכוח בין המנכ"לים שפירא, רומנו וגבאי לגבי יישום שיטות ניהול עסקיות בבתי הספר, כולל שיטת המדדים ה מוכרת לכל מנהל. שפירא התנגד וגבאי אמר שזה רעיון מצוין.
אבל כולם שכחו ששיטת המדדים כבר קיימת במערכת החינוך מזה שנים ואולי בזה חוליה. זוהי שיטת הציונים שהפכה חלק גדול מבתי הספר לפסי ייצור ליצירת בוגרים מצליחים בבגרות, כדי שאח"כ ידעו כולם כמה מוצלחים המורים והמנהלים של בית ספר זה. גדעון סער לא צריך להמציא את שיטת המדדים, הוא צריך להחליף אותה במשהו טוב יותר, אמין יותר, שמתאים למאה ה-21 הוא צריך להפוך את בית הפר לרלוונטי ללקוחות העכשוויים שלו, התלמידים שבאים רובם מעולמות אחרים לגמרי ופוגשים בבית הספר את יום האתמול שהם בכלל לא מכירים ולא יראו עוד אף פעם. כדי לעשות זאת סער צריך כסף, הרבה כסף ואת זה הוא לא יקבל אם לא ייצא למלחמה. אפשר להירגע. הוא לא יעשה זאת. בגן הילדים של ביבי ושרה הוא הילד הטוב, הממושמע, שעושה את עבודתו, נאמנה..
הוא לא ידפוק על השולחנות ולא ייאבק כדי שהחינוך יקבל את העדיפות הראויה בתקציב ולא רק במשחקי קיצוץ והוספה, האהובים כל כך על נערי האוצר. באותו כנס של העיר אמר דני ימין, מנכ"ל מיקרוסופט כי החינוך בארץ הוא בבעיה כי הוא לא מהווה את האתוס הלאומי שלנו כמו שהייתה פעם ההתיישבות או צה"ל. אתוס, לא קונים רק במילים אלא בעיקר בהפניית משאבים שישדרו לכל אחד שהחינוך הוא הדבר הכי חשוב היום אחרי הביטחון. ואיפה החינוך הטכנולוגי, איפה העידוד והתימרוץ כדי שבעוד 30 שנה יהיו לנו עוד כמה חתני פרס נובל ? על כל אלו סער לא הולך "להתאבד". הוא מעדיף לחזור לשורשים, למקורות, ולהתעלם מכל מה שקורה מסביב. אף אחד לא יפריע לו, אבל גם אף אחד לא יזכור אותו כשר שעשה רפורמות אמיתיות בחינוך, ומי יודע אולי בכלל סער לא רוצה את זה? הרי השקעה בחינוך היא לטווח ארוך. רפורמות שהוא יעשה היום יבואו לידי ביטוי בעוד 10 שנים במקרה הטוב, מי יזכור אותו? ולמה שישאיר לשר הבא אחריו לגזור את הסרט?
אז כמו כל שר הוא משאיר את העבודה למנכ"לים, לעוזרים ולעובדים הבכירים. להם יש אג'נדה,שעיקרה מה שהיה הוא שיהיה וכל מי שינסה לשנות את זה, פשוט לא יודע על מה הוא מדבר.
אז כל מה שנותר זה לאחל לשר למערכת החינוך שנת ישרים מוצלחת ולהתראות שוב בחגיגות הסיום של השנה הבאה.