פוסטים בתגיות: ‘חיים שני’

התפטרותו הרועמת של מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, היא עוד שלב ברעידת האדמה הפוליטית-חברתית שעוברת על מדינת ישראל בימים אלו. שני, למי שלא זוכר, הגיע לתפקיד באוצר מתעשיית ההיי-טק, שם נחשב לאחד המנהלים המוצלחים והמוערכים ביותר במשק. האג'נדה שלו מבוססת, לא במקרה, על אותם עקרונות שבגינם התפטר.

פורסם ב: על סדר היום

אחד הנושאים המרכזיים שעלו בדיוני כנס World e-Gov Forum 2010 שנערך  במרכז הכנסים אווניו, יום רביעי 19.10 )  היה נושא שיתוף המידע בין הממשלה לציבור ובין משרדי הממשלה השונים ויחידותיהם. הנושא הועלה, בין היתר, כאשר הדוברים בפאנלים שנערכו בכנס ניסו להעריך כיצד ייראה סדר יומו של המנמ"ר הממשלתי. כזכור, מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, אמר בפתיחת הכנס, כי הוא מאמין שבתוך שלושה חודשים ימנה שר האוצר מנמ"ר לממשלה.

כל הדוברים הסכימו, כי אחת ממשימותיו של המנמ"ר הממשלתי תהיה ליישם את עקרון שיתוף המידע – גם בתוך משרדים וגם עם הציבור. גם השר מיקי איתן אמר בנאום הסיום שלו בכנס, כי שיתוף הציבור במידע הוא אחד הנושאים הקריטיים והדחופים ביותר לטיפול. זאת, הדגיש, כחלק מהמאמצים לחיזוק הדמוקרטיה. שיתוף, אמר השר איתן, מייצר שקיפות – עיקרון חיוני מאוד בעולם המערבי. בנוסף, קבע, שיתוף מעביר את הכוח אל הפרטים – שבעזרתו יכולים להתאגד.

השר איתן, כמו גורמים רבים אחרים בכנסת ומחוצה לה, סבור שיש להוביל מהלך ארוך טווח שישנה את התרבות הארגונית הקיימת בשירות הציבורי, לפיה המידע שייך לפקידים שיצרו אותו, ואסור לשתפו עם הציבור, אלא במקרים מיוחדים. על פי השר, זו התשתית לממשל בירוקרטי ולא יעיל.

תפיסת ממשל זמין, שיצאה לדרך לפני 13 שנה, נועדה ליצור את הכלים שיאפשרו למשרדי הממשלה לשתף את המידע שברשותם. במהלך השנים נעשו לא מעט דברים. כך, למשל, פורטל הממשלה gov.il מכיל לא מעט תכנים – אבל ה-"וואו" עוד לא מורגש. מסתבר שעדיין יש איי מידע מבוצרים. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בהחלטות ממשלה הכוללות השלכות על הציבור.

גם הכנסת הייתה יכולה להיות הרבה יותר פתוחה לציבור מכפי שהיא היום. מנכ"ל הכנסת, דן לנדאו, פתח לפני כשנה במהלך רחב היקף שיאפשר את הגברת הנגישות לציבור – קודם כל אל משכן הכנסת באופן פיסי, ובהמשך אל המידע שמייצרים חברי הכנסת, דוגמת תהליכי חקיקה. הנגישות למידע מסוג זה מוגבלת מאוד כיום, ומתאפשרת רק לאנשים שמתמצאים בספר החוקים – בעיקר משום שהיא כתובה בשפה שלא כל אחד יבין.

קחו את חוק ההסדרים, המוכר כחוק התקציב, שעורר סערה גדולה כל כך בציבור. עד לפני כמה ימים, הנגישות לחוק הייתה רק ליחידי סגולה. אם ניסיתם לקבל מידע על התקציב מתוך אתר משרד האוצר, גיליתם עד מהרה שמדובר במשימה בלתי אפשרית. אתמול, במקביל לכנס e-Gov, נעשה צעד ראשון חיובי בכיוון: הממשלה העלתה לרשת את חוק ההסדרים במלואו ועל כל סעיפיו. השינוי המרכזי בכך, הוא שהנגישות למידע הופכת לטריוויאלית. כעת, אפשר להוריד למחשב כל הצעת חוק באופן נפרד (חוק ההסדרים הוא מאגד של חוקים שמוגשים לכנסת ומאושרים בבת אחת – מהלך שמעורר מחלוקת בפני עצמו, י.ק.) בקובץ וורד או PDF. מעבר לזה, ניתן גם להגיב ולהציע הצעות לתיקון וכך להשפיע על החוק עצמו. לדברי השר איתן, חוק ההסדרים מעמיד לראשונה את חוק התקציב למבחן הציבור.

השר איתן מודע לתגובות הציניות שעלולות לצוץ כתוצאה מהמהלך זה. "ואם אני אעיר הערות, מישהו יקרא?". זו תגובה נכונה, אמנם, אבל גם אם התשובה שלילית – תהליך השיתוף חייב להתחיל מנקודה מסוימת. השר איתן, שיזם את המהלך יחד עם שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, משוכנע שההערות יועברו לידי כל נבחרי הציבור.

כפי שכולנו יודעים, חוקי המדינה עוברים בוועדות השונות, בהן משנים ומתקנים סעיפים שונים. חברי הכנסת שמבקשים לשנות את החוקים מושפעים בעיקר מיועצים או לוביסטים. מתן האפשרות לציבור להעיר הערות, מהווה הזדמנות חשובה להשפיע על התהליך הזה.

גם לענף ההיי-טק יש עניין רב בלקרוא סעיפים מסוימים בחוק, כמו למשל סעיף ט', המדבר על שינויים בחוק המו"פ. חובת ההוכחה אמנם מוטלת על נבחרי הציבור, אבל אם הציבור – כלומר אנחנו – לא ינקוט יוזמה ויציף את הממשלה בהערות ושאלות, אין סיכוי שהמהלך הזה יצליח.

שקיפות ושיתוף מהווים חלק ממערכת האמון שצריכה להתקיים בין הממשלה לציבור. עם זאת, הזכות הזו כוללת גם חובה לציבור – והיא להפעיל שיקול דעת וערנות. סוף-סוף יש לנו הזדמנות לעשות יותר מאשר לקטר בארוחות יום שישי. לא ננצל אותה?

 

1.ועדת הבדיקה של יובל שטייניץ

ערב חג הפסח, פרסם משרד האוצר הודעה חריגה יחסית להודעות שמתקבלות ממנו בדרך כלל. עניינה הוא שד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, הורה על הקמת ועדה שתבדוק מחדש את המבנה הארגוני של מערך התיקשוב בממשלה, וכן תבדוק האם יש מקום להקים משרד חדש, CIO ממשלתי, שבראשו יעמוד מנמ"ר הממשלה.

בראש הוועדה יעמוד חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר, ויהיו חברים בה מנכ"לים ממשרדי ממשלה שונים, יועצים חיצוניים ונציגים של אגף החשב הכללי באוצר. הוועדה תתכנס לראשונה ב-18 באפריל. אם לשפוט על פי הרכב חבריה הבכירים, הרי שיש להניח שבכוונתה להגיע למסקנות אופרטיביות בזמן קצר יחסית.

הסוגיה של מבנה מערך התיקשוב בממשלה נדונה כבר לא פעם בעבר. באופן מסורתי ב-25 השנים האחרונות, התיקשוב בממשלה מופקד בידיו של החשב הכללי. אחד מסגניו של החשב הכללי (כיום זהו טל הרמתי) משמש כמנהל אחראי לכל הפעילות התיקשובית של הממשלה. בשנים האחרונות, עיקר הפעילות עסק ביישום ובהטמעת המרכב"ה, פרויקט ה-ERP הממשלתי, ובאחריות על יחידת ממשל זמין. זו צמחה עם השנים, הפכה למעשה לכמעט אגף בפני עצמו, בראשה עמד עד לא מכבר בועז דולב.

טרם פרסום ההודעה על הוועדה שהוקמה, נפוצו שמועות במסדרונות האוצר, לפיהן מתכוון מנכ"ל האוצר, שני, לערוך שינוי מבני בתיקשוב הממשלתי ובסמכויותיו. שני, גרסו השמועות, רוצה להכפיף תחתיו את ממשל זמין. השמועות הוכחשו על ידי דובר משרד האוצר, וגורמים בחשב הכללי טרחו להדגיש, כי המנכ"ל שני וסגן החשב הכללי הרמתי – עובדים בשיתוף פעולה מלא. לאחר פרסום ההודעה על הקמת הוועדה, הסבירו באוצר כי אין קשר בין שני הדברים, אבל בקריית הממשלה בירושלים, יש מעטים שמוכנים לחתום על כך.

כך או כך, החלק המעניין יותר במסקנות הוועדה יהיה לגבי המלצותיה על מבנה משרד המנמ"ר הממשלתי, וכפועל יוצא – זהות העומד בראשו. אלא שספק אם הוועדה תתייחס לפן האישי, ויש להניח שהיא תשאיר היבט זה לפוליטיקאים. הדעה הרווחת היא שהרמתי הוא המועמד הטבעי לכהן בתפקיד זה, אבל מאחר ומדובר בפוליטיקאים, ברור לכל שחברי הוועדה יכולים להגיע למסקנות אחרות.

שני וחבריו לוועדה יוכלו להיעזר בעבודתם בדו"ח אחר, שהוגש להרמתי כמה ימים לפני פרסום ההודעה על הקמת הוועדה. הדו"ח דן בסוגיה הנכבדה של בדיקת פרויקטים גדולים לפיתוח תוכנה בממשלה. חברי הוועדה שהגישו דו"ח זה היו מנמ"רים החברים בפורום המנמ"רים הממשלתי. מטרתם בהכנת הדו"ח היתה לייעץ לממשלה איך לנהל בעתיד פרויקטי תוכנה ומכרזים בצורה יעילה וטובה יותר ולמנוע כישלונות. את הוועדה מינה הרמתי, ואת עבודתה ריכז עו"ד אודי ניסימיאן, המנמ"ר הפורש של משרד המשפטים. שלא במקרה, אחת המסקנות הראשונות של הוועדה מתייחסת להקמת משרד מנמ"ר ממשלתי.

"במדינות העולם המערבי", נכתב בדו"ח, "קיימת לרוב יחידה המרכזת את נושא סטנדרטיזיציית ה-IT ומשרד זה משתייך על פי רוב למשרד ראש הממשלה, או למשרד מתווה מדיניות כלל ממשלתית אחרת". הוועדה המליצה שהמשרד שיוקם, יעסוק בעיקר בנושא פיתוח אסטרטגיה, מדיניות והפרקטיקות שנלוות למימושן. זה ייעשה באמצעות איסוף מידע תיאורטי, לצד ידע הנלמד מהשטח, ממנמ"רי הממשלה. עו"ד ניסמיאן סבור שמשרד כזה יכול לתרום רבות לייעול ההוצאות וההשקעות בתשתיות מיחשוב בכל משרדי הממשלה.

"למה למשל לא ניתן כיום, באמצעות הטכנולוגיות הקיימות, לרכז את כל נושא האיחסון הממשלתי במסגרת אחת, או לפחות לנהל אותו בשליטה מרכזית", אמר עו"ד ניסימיאן לאנשים ומחשבים, "מדוע הממשלה צריכה לקנות לחוד עבור כל משרד פתרונות אחסון, תקשורת, ואבטחת מידע. מדוע לא ניתן לעשות זאת בצורה משותפת ואחידה לכל המשרדים?". המנמ"רים בממשלה שהופיעו בפני הוועדה, מסכימים כי אכן יש צורך ב"קול אחד" ממשלתי בנושא ה-IT , מדיניות שלא קיימת כיום. עוד נכתב בדו"ח כי הוועדה רואה במשרד המנמ"ר הממשלתי יחידה בעלת סמכות, שתנוע על קו התפר שבין גוף מנחה לגוף ביצועי.

עו"ד ניסימיאן מודע למכשולים הפוליטיים והארגוניים שיכולים לנבוע ממדיניות שכזו. "המנמ"ר הממשלתי לא יתערב בעבודת המנמ"רים בממשלה", הוא מציין, "אבל הוא יקבע סטנדרטים, יחליט על כיוונים של פלטפורמות, תקנים, אחידות. זה לכשעצמו יהיה כבר הישג גדול אם הוא יצליח לעשות זאת".

2. המכרז שמסרב להסתיים

בעיתוי מקרי לחלוטין,במקביל להחלטה על הקמת הוועדה של שר האוצר,ערב חג הפסח, רגע לפני טקסי הרמת הכוסיות במקומות העבודה, קיבלו חלק מהמנכ"לים של חברות ה-IT מכתבים רשמיים מאגף החשב הכללי במשרד האוצר. תוכן המכתב נגע לתוצאות ראשונות של מכרז בתי התוכנה למיחשוב הממשלתי.

המכתבים כללו שני חלקים. באחד, הודעה על שיבוצן לאשכולות של החברות שהשתתפו במכרז, בהתאם להצעות שהגישו. החלק השני בישר לזוכים לאילו הנחות בתעריפים מצפה הממשלה לקבל, בהעסקת עובדים ב-"קוסט פלוס". מקריאת סעיף זה במכתב, עולה כי הממשלה מצפה לצניחה דרמטית בתעריפי שעות העבודה שהיא משלמת לעובדי המיחשוב ב-"קוסט פלוס". במקצועות מסוימים אמורה ההנחה להגיע עד לגובה של 40% מהתעריף הנוכחי.

במכתב מתבקשות החברות להשיב על הצעות הממשלה עד ה-15 באפריל. סעיף זה במכתב העכיר את רוחם של לא מעט מנכ"לים בענף ויצר תחושות של אכזבה, זעם וחשש גדול מהעתיד. המגזר הממשלתי, אף שאינו מהווה נתח שוק עיקרי למרבית החברות, הוא עדיין חשוב עבורן, ואף חברה לא רוצה למצוא את עצמה מחוץ לפעילות בו.

המעניין הוא שהזעם של הספקים מופנה לא רק כלפי הממשלה, אלא גם כלפי עמיתיהם בענף. בתחילת המכרז נראה היה, כי כולם תמימי דעים, כי אף שתפקידה של הממשלה הוא להוזיל עלויות ולקבל שירותים במחירים הכי נמוכים שאפשר – הרי שברורה לכולם החשיבות לאיכות כוח האדם. עוד בטרם ניגשו למכרז, הזהירו הספקים כי הממשלה עלולה לשלם ביוקר ושאם היא תשבור את השוק, היא תעמוד בפני בריחה של כוח אדם מקצועי, שימצא עצמו במגזר הפרטי, או יועבר על ידי החברות שמעסיקות אותו לפרויקטים אחרים. כך, התריעו הספקים, תמצא עצמה הממשלה עם העובדים שיישארו, שיהיו חסרי ניסיון ומוכשרים פחות. טענה זו נדחתה מכל וכל על ידי עורכי המכרז, שאף מחו על כך שהספקים יוצרים הכללות וקובעים שתעריף נמוך מלמד על היעדר כישוריו של העובד.

אלא שמה שעל קוראי הטור לדעת, הוא שהמכתבים שנשלחו לספקים, משקפים למעשה את הצעות המחיר שהממשלה קיבלה מהם. על בסיס הצעות אלה שקיבלה הממשלה, היא העלתה את דרישותיה להנחות. מה קרה? על מה מלינים הספקים? מובן מאליו שהחברות שהשתתפו במכרז לא תיאמו ביניהם את הצעות המחיר. ואם כך הוא הדבר, אל מי בעצם באים הספקים בטענות?

הפניית החיצים כלפי ספק זה או אחר, ראויה לבדיקה. אבל בסופו של יום הממשלה שידרה לענף מסר מאוד ברור, גם אם מרגיז חלק מהספקים: אנחנו משחקים בשוק פתוח, איננו מוותרים על איכות כוח האדם, אולם גם לא מוותרים על זכותנו לחסוך בכספי ציבור.

המאבק הציבורי שניהלו חברות ה-IT למניעת הירידה ברמה של כוח האדם הממשלתי, עבר בין היתר דרך בתי המשפט. זהו מאבק חשוב וראוי להערכה. אבל כאשר באו חלק מהספקים להגיש את ההצעות, היו ביניהם כאלה ששמו את האידיאולוגיה בצד. הם זכרו היטב את מי הם משרתים, מיהם בעלי המניות שלהם, ולכן הגישו את הצעות המחיר שהגישו – כדי להישאר מעל המים. הרי לפניכם עוד דוגמה לפתגם העתיק: "אם אינך יכול להלחם בהם, הצטרף אליהם".

האם זה טוב ליהודים? האם חששות הספקים לגבי ההשלכות שיש למחירים נמוכים אלו עלולות להתממש? קשה לדעת. הכדור חוזר כעת לממשלה, המצויה במילכוד מסויים. הספקים אומרים לממשלה לכאורה: "ביקשתם רמת מחירים נמוכה, אתם רוצים להוזיל מחירים? בבקשה, קיבלתם. עכשיו נראה איך אתם הולכים להתמודד עם מצב זה". כעת מוטלת המשימה על אנשי החשב הכללי במשרד האוצר. יהיה עליה לתמרן, כדי למנוע זעזועים בכוח אדם וברמתו, ומנגד – גם לשמור על העקרונות של המכרז, שהיא בעצמה כתבה.

למה נכשלים פרויקטי מיחשוב בממשלה

פרויקטי מיחשוב בממשלה היו מאז ומעולם נושא טעון. הדעה הרווחת היא שפרויקט מיחשוב ממשלתי לעולם לא יסתיים בזמן, לעולם לא יעמוד במסגרת התקציב, לעולם לא יספק את כל הדרישות וכמעט בטוח שבטרם ייצא לפועל, אם בכלל, יעבור דרך בתי המשפט. הסיבות למציאות הזו הן רבות ומורכבות יותר מאשר התשובות השגורות בפי רבים, שעיקרן הטלת האשמה על הממשלה בלבד או על הספקים שמחפשים רווחים קלים על חשבון הציבור.

קצת לפני ערב החג, הגישה הוועדה לבדיקת פרויקטים גדולים של פיתוח תוכנה בממשלה את מסקנותיה לסגן החשב הכללי, טל הרמתי, שמינה אותה. הוועדה הורכבה מחברי פורום המנמ"רים בממשלה ובין חבריה נמנו: אודי ניסמיאן, המנמ"ר הפורש של משרד המשפטים שגם ריכז את הוועדה ואת כתיבת מסקנותיה, יהודה סרוסי, מנמ"ר הביטוח הלאומי, שמעון זמיר, ראש אגף תיקשוב במשרד החוץ, דן בן סימון, מנהל אגף מערכות מידע בהוצאה לפועל, ד"ר נחמן אורון, יועץ מיחשוב לממשלה, ד"ר רועי גלברד, יועץ מיחשוב, ואביב מצא, נציג משרד החינוך.

החלק הראשון של הדו"ח עוסק בהמלצות על הקמת משרד CIO ממשלתי, עליו דיווחנו בפרק הקודם. אבל החלק העיקרי עוסק בפרויקטי המיחשוב הממשלתיים ובנסיון להמליץ על דרכים לשיפור המציאות הקיימת.

"הגענו למסקנה שאחת הבעיות המרכזיות שגורמות למציאות הקיימת כיום בכל הקשור לפרויקטי המיחשוב והמכרזים היא היעדר מתודולוגיה אחידה הנהוגה בממשלה, כאשר המציאות היא שכל משרד מבצע כמידת יכולתו ורצונו, רענון של המתודולוגיה", אומר ניסמיאן.

לדבריו, "לא קיים גוף המבקר את הנושא המתודולוגי בממשלה ולכן ההמלצה שלנו היא שיוקם צוות שיבדוק את המתודולוגיה הנהוגה בממשלה ויפעל להאחדתה, התאמתה, רענון ומודרניזציה של המתודולוגיות". בפרק המתייחס לכך בדו"ח נאמר בין היתר, כי "יש לבחון מחדש את ההסתמכות על נוהל מפת"ח בכל מה שקשור לפיתוח ועבודת הממשלה ולשקול הקמת גוף רגולציה ממשלתי שיפעל לחיבור תקנון עבודה ביחידות המחשב".

המלצה מעניינת אחרת מתייחסת לצורת עבודות הפיתוח בממשלה. הוועדה ממליצה לממשלה לעבור לפיתוח אג'ילי. "הפיתוח האג'ילי הוא פיתוח זריז של תוכנה, כאשר השיטה מבוססת על כך שהדרישות והפתרונות מתפתחות לאורך הדרך ולא קובעים הכל מראש", נאמר בדו"ח. מחברי הדו"ח קובעים, כי "כחלק משיטה זו ניתן לפתח בו זמנית מספר מרכיבים על פי סדרי עדיפויות ידועים מראש שמוכרים בספרות העולמית" . חברי הוועדה כותבים בסוף פרק זה, שהם ממליצים לממשלה לבצע תוכנית פיילוט שתאמץ מתודולוגיות פיתוח זריזות יותר ועל סמך הפיילוט להחליט כיצד להמשיך הלאה.

סעיפים אחרים בפרק עוסקים בנושא האחריות הניהולית. "מחקרים בכל העולם מראים, כי חשוב שכל מנהל בכיר ייקח על עצמו את האחריות לפרויקט, כולל השר של המשרד בו מתבצע הפרויקט". כותבי הדו"ח מוסיפים, כי חשוב מאוד שגם למנמ"רים יינתנו כלים ותקציבים שיאפשרו גמישות בניהול הפרויקט. בנושא הזה חברי הוועדה הרחיקו לכת וממליצים להקים מנגנון ממשלתי שיאפשר למנמ"ר גמישות בניהול הפרויקט כולל סמכות ולאשר חריגות בהיקף של עד 10% מתקציב פרויקט נתון במסגרת התקציב המשרדי".

ומה לגבי שיטת המכרזים? חברי הוועדה אינם מתיימרים למצוא את נוסחת הקסם למרכיב בעייתי זה בפעילות הממשלה, אבל ללא ספק הם היו תמימי דעים, כי "הגיע הזמן לבחון את שיטת המכרז הנהוגה כיום בכל משרדי הממשלה", ובין היתר הם ממליצים לאמץ את המודל האירופי. על פי מודל זה, בפרויקטי IT מורכבים ניתן להגיע לדיוק מירבי של הדרישות על ידי קיום דיון מפורט של הפתרון שמציעים הספקים, ועקב שוק הספקים הקטן בישראל, ניתן לשקול שיטה דומה שמבחינת מאפייניה תתאים יותר לישראל.

כמו כן ממליצים חברי הוועדה שבכל פרויקט ישקל לגופו סוג החוזה המתאים, כולל חוזים שמבטאים סיכונים משותפים לספק וללקוח. הם אף מציעים לצדדים לחתום על מסמך הצהרת כוונות משותפות, שנועד ליצור אינטרסים משותפים להצלחת הפרויקט.

אולם המסקנה החשובה ביותר לטעמו של עו"ד נסימיאן, שהגיב לדו"ח בשיחה עם אנשים ומחשבים, היא בעובדה אחת חשובה: "אין כיום מסגרת אחת ניטרלית להידברות בין הספקים לממשלה. מסגרת זו חסרה מאוד ויוזמתה של קבוצת אנשים ומחשבים להקים את פורום G3, שיכלול את כל המנמ"רים במגזר הציבורי שיפגשו לשיחות עם הספקים כדי ללבן את הבעיות, יכול לתרום רבות לפתרון חלק גדול מהבעיות שהעלינו כאן".