יהודה קונפורטס – בלוג

פוסטים בתגיות: ‘זליכה’

 בשנתה ה-63 צריכה מדינת ישראל להכריז על השנה הבאה כשנה של מאבק בשוחד המאורגן. בניגוד לפשע המאורגן, שפגיעתו  יכולה להשפיע על קומץ קטן של אזרחים חפים מפשע, השוחד המאורגן מסוכן הרבה יותר.

מדובר במעגלים שלמים של אנשים, שהגבול בין הון לשלטון לא קיים עבורם. בתקופות מסוימות בחייהם הם היו בצד של ההון, אח"כ עברו לשלטון, ובסוף ימיהם בשלטון חזרו להון.  פרשת הולילנד המככבת כעת  בתקשורת  רחוקה מאוד מלהגיע לשיא שלה.  דומה שכל הנעצרים והנחקרים עד כה מהווים רק "להקת חימום" או תפאורה לקראת  הפרק הכי מרכזי בהצגה.

 סביר להניח שחלק מהנחקרים הרבים יצליחו להוכיח את חפותם. שכן מעבר לעניין של עבירה על החוק. יש כאן דפוס התנהגות  תרבותית פוליטי שנחשב בעיני רבים ככשר לחלוטין. כל מערכת היחסים בין פקידים בוועדות ערים מקומיות ומחוזיות לבין טייקוני נדלן היה ועדיין בעייתי. נקודות החיכוך רבות מדי, אין מספיק רגולציה ואין אכיפה ומכאן שאין הרתעה. בדיוק כמו שנהגים רבים לא חוששים לחצות רמזור באדום, כמו שלא אוכפים את החוק למניעת  עישון במקומות ציבוריים,  כי אף אחד לא מפחד, כך גם אין רתיעה ואין מניעה מצד קבוצות מסוימות לצפצף על החוקים והנורמות ולקבל שוחד.

אחר כך מתפלאים על התעוזה של  מה שאנו מכנים "הפשע המאורגן". מה לנו כי לנין נגדם, יש להם דוגמאות חיות מול העיניים. אם להירשזון, בנעיזרי, דרעי ואחרים מותר, למה לא להם?  הסיכויים להיתפס קלושים ביותר. אפשר להניח שאילו אותו ":מקור" שהפך לעד מדינה בפרשת הולילנד לא היה מחליט לדבר, דיירי הולילנד וכל העצורים בפרשה היו ממשיכים בחייהם הרגילים.  את הסוגיה הזו צריכים לברר גם אנשי יחא"ה, אחרי שיתפנו מהעבודה הקשה שהם עושים.

 אני לא מתרגש מקלישאות של שופט מכובד ככול שיהיה שסיפק כותרות יפות לעיתונות באומרו כי מדובר בפרשת שחיתות הגדולה ביותר.  את זה אומרים על כל פרשה וזה נכון, כי היא הפרשה הגדולה ביותר  עד לחשיפת הפרשה הבאה. 

בין לביו צריך להיזהר בכמות הבוץ שנזרקת כעת לכל עבר. לא כל הפקידים מושחתים לא כל הפוליטיקאים  גנבים. החריגים מטילים כתם על כל המחנה. החלשים  שמבין הפקידים שאין עליהם שום פיקוח לא מספיק חזקים לעמוד בפיתוי. ולכן מעבר לכל המשפטים והטענות שצריכות להתברר, החברה הישראלית, הממשלה,

 חברי הכנסת ומערכת החינוך צריכים להתגייס ולהכריז על השנה הבאה כשנת הטיהור והמאבק בשוחד המאורגן. צריך להתחיל את זה מגן הילדים, בבתי הספר התיכוניים. צריך  לטפל בזה גם בצה"ל שאיננו נקי מחוליים אלו. מוסדות אקדמיים שמכשירים עובדי רשויות צריכים לתת הרבה יותר דגש על נושא השקיפות, היושרה.  ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר  נהג לצטט משפט חשוב: אור השמש מחטא הכל. כיום, בעידן המידע,האינטרנט, שאין שום דבר כמעט חסוי, קל יותר לאכוף רגולציה, לקבוע סדרי עבודה וגם לפקח עליהם. עיני  הציבור הם הפקחים הטובים ביותר ובזה צריכים להשקיע. אין פתרון קסם, אין זבנג וגמרנו. האווירה צריכה להשתנות, הקודים החברתיים צריכים לשדר גם לאלו שחיים אי שם בצמרת, שהם לא יוכלו להסתתר מאחורי מגדלי השן שלהם לאורך שנים, וגם אם זה יקח  זמן, הם ייתפסו. זה לא פרויקט ליום אחד אבל צריך להתחיל מנקודה מסויימת וכמה שיותר מהר יותר טוב. ערב  יום העצמאות, צריכה מדינת ישראל להרים גם את דגל  המאבק בשחיתות. לא די לקדש את המאבק על הבית היהודי בישראל, לא די להנציח את זכר אלו שנתנו את חייהם למעננו, צריך לדאוג שאלו שחיים בזכותם יחיו במדינה שכייף לחיות בה. חג עצמאות שמח

.

.

ו

במפגש שנערך במסגרת כנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, שהתקיים בערב יום ד' האחרון בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה בעיר,  http://www.thepeople.co.il/Index.asp?CategoryID=72 דיבר בין היתר ד"ר שוקי גלייטמן – לשעבר המדען הראשי במשרד התמ"ת וכיום מנהל קרן הון הסיכון פלטינום (Platinum). ד"ר גלייטמן אמר בין היתר, כי התוצרים של תעשיית ההיי-טק המקומית הם תוצאה של השקעה שביצעו ראשי המדינה לפני כמה עשרות שנים. אותם ראשי מדינה לשעבר, אמר גלייטמן, הבינו כי המדע הוא חשוב ועל כן יש להשקיע בו. גלייטמן זרק לחלל האוויר את המושג "אתוס מדעי", אותו טבע לא אחר מאשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. כיום, אמר גלייטמן, מה שחסר לנו הוא אותו אתוס. אין פה, אמר, את אותה האמונה, כי המדע על גווניו השונים הוא התשתית עליה יונח עתידה של המדינה.

 זוהי בהחלט נקודה מעניינת. כולם מסכימים שאי אפשר לחשוד ב-"זקן" שהיה איש מדע או טכנולוגיה. הוא לא הבין דבר וחצי דבר במדע. סביר להניח שאישים דוגמת פנחס ספיר, לוי אשכול, גולדה מאיר וטייקונים אחרים מהתקופה – עסקו במחקר ופיתוח מדעיים בזמנם הפנוי. למרות זאת, הם הבינו שלמדינת ישראל יש מספר מוגבל מאוד של יתרונות יחסיים, וידעו שאחד מהם הוא ההון האנושי שלה – ה-"מוח היהודי" שכבר אז המציא לנו פטנטים. אותו ראשיו של דור המייסדים הזה הבינו שזה מתחיל מהחינוך, מעידוד הייצוא ומסיוע לתעשייה עתירת הידע. נכון, היו גם הצלחות בייצוא של פירות ויהלומים, אולם שישה עשורים לאחר קום המדינה – ההיי-טק הוא ככל הנראה מנוע הצמיחה העיקרי שלה.

 בן גוריון לא קיים ישיבות ממשלה או דיונים בכנסת כדי להעביר חוקים למען קידום המדע – הוא פשוט פעל. אז מה השתנה? השתנה הרבה. ראשית, כפי שחלק מהדוברים במפגש הזכירו, המציאות סביבנו השתנתה. פעם היינו חלוצים טכנולוגיים. היום – כבר לא כל כך. מרכזי הכובד של ההיי-טק עוברים מזרחה – וזה לא סוד שהיתרון היחסי של ההון האנושי הישראלי עומד בתחרות קשה מול מהנדסים לא פחות טובים מהודו, סין ומזרח אירופה. במקביל, עלותו של מהנדס ישראלי גדולה יותר מזו של עמיתו ההודי או הסיני.

 אבל לא זה השינוי המדאיג ביותר. התואר הזה שמור לאווירה הרווחת בחברה הישראלית, שכל מה שנשאר לה מהאתוס המדעי הוא אוסף של סטיגמות על אנשים "מסודרים". כך, כל עובד היי-טק מצטייר כמיליונר שמחלק את זמנו בין הג'יפ לג'קוזי. גם שני מיתונים עמוקים, פיטורים המוניים וקריסת חברות, לא הצליחו למחוק את הסטיגמה הזו, שמודבקת עד היום על תעשיה שפועלים בה כמה מאות אלפי אנשים. "שההיי-טק לא יבכה – יש יותר מסכנים ממנו".

 ואכן, הקטר של המשק צריך להפסיק להתבכיין. המשימה המרכזית שעומדת בפני כל אותם האנשים הטובים שהתכנסו בכנס רעננה, היא לפעול כדי לשנות את האווירה הזו, ליצור מודעות ציבורית – כזו שתגיע גם למקבלי ההחלטות, שהשקפתם על הענף לא בהכרח נכונה.

 על כנס רעננה להיות המסגרת הכללית שבתוכה יפעלו כל ראשי תעשיית ההיי-טק. הם צריכים ללמוד להתאגד ולהיות מוכנים לצאת למאבקים שבחלקם יהיו פחות מנומסים, כי החברה הישראלית של ערב 2010, היא אותה חברה שניתצה את האתוס המדעי ואותה החברה שצריכה לרצות לתקן את המעוות. 

 בתום הכנס ביום ד' קם אחד המשתתפים והתייחס לאותו אתוס מדעי שנעלם. הוא אמר כי אילו אל שווימר היה מנסה להקים היום את התעשיה האוווירית לא היה מצליח וכישלון מוחלט היה נחלתם של כל המיזמים הביטחוניים טכנולוגיים של ישראל. כדי לשלוח לוויין לחלל לא היה  צריך ישיבת ממשלה= סיים את דבריו הדובר, לקול תשואות הקהל, שקם על רגליו ומחא לו כפיים. המשתתפים קמו לכבד את הדובר, כי הם אנשים שמאמינים במה שהם עושים – הם חלק מאותו אתוס ישן שכולנו מתגעגעים אליו.