פוסטים בתגיות: ‘היי טק’
ננג'ינג היא עיר מחוז בת יותר משבעה מליון תושבים, ובעבר שימשה כמה פעמים בירת הקיסרות הסינית. בראש המשלחת הישראלית לוועידה עמד עמירם שור, המשמש כיו"ר פורום בתי התוכנה באיגוד יצרני התוכנה והאלקטרוניקה בישראל. שור הוזמן על ידי משרד המדע והטכנולוגיה הסיני. יחד איתו היו במשלחת הישראלית מאיר גבעון - מנכ"ל חברת גיב סולושנס, יואל בראל מחברת טרסוס תוכנה ונציג של ג'ון ברייס הדרכה, שלה פעילות בסין מזה כמה שנים.
שור מספר, כי התרשם מתנופת הבניה העצומה שהסינים מבצעים בננג'ינג, שממחישה את כוונתם המוצהרת להפוך את העיר לעמק הסיליקון של המזרח. בכך הם רוצים לצרף עצמם למשולש 3i, ו-"על הדרך", באופן לא רשמי, גם לדחוק את רגליה של הודו.
בננג'ינג פועלות 80 אוניברסיטאות, המוציאות לשוק עשרות אלפי מתכנתים. באחרונה הוכרזה העיר כעיר העתיד של תעשיות התוכנה של סין. הפארק תעשייתי שמוקם שם, יאכלס בעתיד מאות בתי תוכנה וכ-100,000 מתכנתים, והוא משתרע על פני שטח של אלפי דונמים ומיליוני מטרים רבועים. מבני המשרדים הם בעלי אופי ארכיטקטוני ייחודי, מוקפים גנים ופארקים ירוקים מדהימים ביופיים. הפארק אמור לאכלס גם חברות רב-לאומיות מובילות בעולם.
הכנס היה חלק מתערוכה בינלאומית בנושא תקשורת ותוכנה, הנערך כל שנה בעיר זו. במהלך הכנס, הוכרז על הקמת פורום קבוע של איגוד יצרני התוכנה של אירלנד, הודו וישראל. מטרתו היא לקדם את שיתופי הפעולה בין תעשיות התוכנה בעולם. שור נבחר כיושב ראש הפורום.
מעבר למטרות החשובות שיש לפורום זה, הוא אומר, "שמתי לעצמי למטרה לקדם את שיתוף הפעולה בתחום התוכנה בין ישראל לסין. גיליתי שהסינים מעריצים אותנו, את תעשיית ההיי-טק שלנו, את החדשנות. הם לא מפסיקים להתפעל ולשבח. הם רוצים אותנו שם, רוצים שנפתח שם סניפי מכירות, מרכזי פיתוח".
העיתוי של המהלך הסיני – לא מקרי
ישראל החליטה לפני כשנה, שהשוק הסיני הוא יעד אסטרטגי עבור חברות תוכנה ישראליות. אולם לא מעט חברות ישראליות רואות את ההיי-טק הסיני כאיום מרוחק, בבחינת ענן שמעיב על אפשרויות הצמיחה של חברות עתירות מחקר ופיתוח. שור מבהיר בצורה חד-משמעית, כי "בשום אופן אין הכוונה לסייע לסינים להעביר מרכזי ייצור ופיתוח מישראל לשם, אלא בדיוק להיפך". לדבריו, "הכוונה היא ליצור הזדמנויות לחברות ישראליות, שמבינות את הפוטנציאל הטמון שם, ולהביא להם עסקים, כדי שירחיבו את הפעילות שם". הוא מדגיש כי חברות ישראליות רבות מכירות בחשיבות השוק הסיני אבל מתקשות לחדור לשם, הן בגלל המרחק והן בגלל אופיים הקשוח של הסינים שלא עושים הנחות לאף אחד. למרות זאת, בסין כבר פועלות לא מעט חברות ישראליות.
הלהיטות של הסינים למשוך אליהם ישראלים, היא בעיני שור הזדמנות לייצר שווקים חדשים עבור החברות הישראליות. שור אומר כי בכוונתו לרתום ליוזמה את ראשי התעשיה בארץ, את מכון הייצוא וגופים אחרים – כדי לגבש אסטרטגיה למימוש החלום הסיני. "אין ספק לגבי המטרות והכוונות שלהם", אומר שור, "לדעתי מי שצריך לפחד מהם אלה האמריקנים. הסינים מצליחים להגיע לרמות טכנולוגיות גבוהות ביותר. הם כבר מזמן לא החצר האחורית של העולם, ויש להם את כל הסיכויים להצליח".
סקירה שפרסם לפני כחצי שנה מכון הייצוא, מעלה כי דווקא בתחום תעשיית ה-IT יש שם פוטנציאל גדול מאוד. המכון ציטט מחקר שביצעה פירמת ראיית החשבון זיו-האפט-BDO על השוק הסיני, היא מעריכה ששוק ה-IT שם צפוי להגיע למחזור של 76 מיליארד דולרים השנה, גידול ממוצע של כ-19% בכל אחת מחמש השנים האחרונות, וגידול כולל של כ-120%. לפי תחזית זו, עתיד שוק ה-IT הסיני להפוך לשוק המיחשוב השלישי בגודלו עד 2010, אחרי ארה"ב ויפן. עיקר הגידול יהיה בתחום שירותי ה-IT במגזרי הפיננסי, הממשלה והתעשיה.
אין ספק שהעיתוי של המהלך של הסינים, בניסיונם לקרב אליהם את מדינות המערב – אינו מקרי. המיתון העולמי כמעט ודילג עליהם. יש להם כלכלה חזקה מאוד, יכולת לבצע כמעט כל פרויקט שהם רוצים (ע"ע אולימפיאדת בייג'ין). כך, את עיר ההיי-טק הם יבנו מהר יותר ממה שחושבים. האתגר הוא איך לגרום לכך שגם להיי-טק הישראלי תהיה שם דריסת רגל, וזאת מבלי לפגוע במימד הכחול-לבן שלו.
נבחרת הטניס הגיע לחצי הגמר לא בזכות השקעות ועידוד הממשלה שמשקיעה את רוב כספי התמיכה בספורט בכדורגל, אלא בזכות המצוינות האישית. גם הישגי ההיי טק הישראלי עד כה הם למרות ועל אף שהממשלה עושה הכל כדי להשקיע את המעט שיש לה במקומות הלא נכונים.
לקריאת הפוסט כולו
http://www.thepeople.co.il/_Uploads/DailyMailyPDF/DailyMaily_27295.PDF
חברי הזרוע המחוקקת והזרוע המבצעת אינם מבינים לעומק את חשיבות ענף ההיי-טק לכלכלה ולמשק הישראלי ● הם עלולים להתעורר יום אחד ולגלות לחרדתם, כי הענף שבק חיים בשל העובדה שלא טרחו לסייע לו ● רשמים מדיון על המשבר בהיי טק בוועדת המדע*
במחצית השנייה של הדיון על המשבר בהיי-טק, שנערך אתמול (ד') בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, התנצל ח"כ מאיר שטרית, יו"ר הוועדה, כי עליו לצאת באמצע הדיון, מאחר ויש דיונים על התקציב בוועדת הכספים, ו-"זה מאוד חשוב".
בדיון על התקציב בוועדת הכספים, התנהל ויכוח על היטל הבצורת, לאחר ביטול המע"מ על הפירות והירקות. איש מחברי ועדת הכספים לא איים שלא להצביע בעד, אם למשל, תקציב המדען הראשי לא יוגדל, או אם הממשלה לא תצא ביוזמות מיידיות להגדלת התעסוקה בענף, או לא תשחרר פרויקטים בתחום המיחשוב וה-IT בהיקף של 1.5 מיליארד שקלים. אף אחד מחברי הוועדה לא קרא לממשלה שתפסיק לשחק במשחקים מסוכנים עם אינטל וחברות אחרות שרוצות להשקיע כאן, והעיקר שלא תבריח אותם עם הבירוקרטיה הממאירה.
אילו חברי ועדת הכספים היו באים לחדר הדיונים של ועדת המדע והטכנולוגיה, הם היו שומעים שהדיבורים על סיום המיתון, ואווירת "הרע כבר מאחורינו" – הם דיבורים נחמדים, אלא שאינם תואמים את המציאות.
יש בין חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות, רבים אשר מסרבים להבין, כי ענף ההיי-טק ושלוחותיו, איננו משק אוטרקי, משמע כזה הפועל אך ורק למען עצמו. הנתונים ידועים וגלויים מזה כמה שנים. בכל פעם שמביאים אותם לשולחנות הדיונים בכנסת או בממשלה, יימצא אותו חבר כנסת תורן שירים גבה ולא יאמין כי אלו הם הנתונים: המיתון כבר שלח הביתה 7,500 עובדים, והוא מאיים על מקור פרנסתם של עוד 8,000 עובדים בענף. תחשיב לפי הנוסחה של ארבעה עובדים על כל מהנדס, מביא לנתון המזעזע לפיו בתוך שנה ילכו הביתה 40 אלף עובדים מהענף ומסביבתו.
אחד ממשתתפי הדיון בוועדת המדע, אמר אתמול, כי בהבדל ממפעל ייצור, הרי שבענף ההיי-טק, השכל הולך הביתה לישון יחד עם העובד, ואינו נשאר במפעל. המשמעות של משפט בדחני זה, היא שההון האנושי הוא הדבר החשוב ביותר שיש לענף. אלא שאין זה "סקסי": מפעלים מקבלים מענקים על ימין ועל שמאל, כדי לרכוש מכונות, ציוד, דברים ברי קיימא. אף אחד לא יודע מה התועלת שיוצאת ממענקים אלה בסופו של דבר. אולם כאשר תעשיית ההיי-טק מבקשת שיאפשרו לה להעסיק את העובדים, הלא הם "קו הייצור" שלה – אף אחד לא קם ונלחם על מימוש בקשה זו. כל פוליטיקאי יגיד לך שזה חשוב. עד כדי כך חשוב, שבכנסת מתפתחת תחרות קשה בין חבריה – מי מביניהם יסייע יותר להיי-טק. פורומים קמים למען הענף, חוקים נחקקים בעדו. בקיצור: מעולם לא היה ההיי-טק על סדר יומה של הכנסת כל כך הרבה, שבמשך זמן כה קצר.
התרומה של ההיי-טק למשק ולכלכלה היא דבר מדיד וממשי. אין המדובר בתיאוריות וגם לא במצגות. אלו נתונים שכבר נמדדו, נחקרו ונלמדו. כולם קראו אותם, התווכחו עליהם ורק שרי הממשלה אינם רואים אותם, או חלילה – אינם מבינים את המשמעות הנגזרת מהם. לדידם, בעל הבסטה בשוק מחנה יהודה, אשר מאיים לשרוף את המועדון אם יהיה מע"מ על ירקות ופירות – הוא מישהו שכדאי להיאבק למענו. אותם חברי ממשלה שאינם נוקפים אצבע למען ענף ההיי-טק, לא מבינים כי בשל אותה הזנחה, הבנים והבנות שלהם, שירצו ללמוד ולהצטרף לתעשיית ההיי-טק – לא ימצאו עבודה בתחום בתום הלימודים.
אחריות מסויימת מוטלת גם על ראשי התעשייה שלנו. הם שקטים מדי, מנומסים מדי, מחייכים מדי, באים לישיבות כשקוראים להם, אומרים את דבריהם, מזדעזעים לפעמים ממה שהם רואים שנעשה בפרלמנט של המדינה, ואז חוזרים הביתה לעיסוקיהם. כולם בטוחים שהם ימשיכו לסחוב את העגלה זו, ימצאו תעסוקה למוחות המוכשרים שמסיימים את לימודיהם ואפילו יביאו כמה אקזיטים יפים שיכניסו דולרים למדינה.
הם, חברי הכנסת והשרים, אינם מעלים כלל על דעתם את האפשרות כי כל זה עלול להיעצר יום אחד. שמאות אלפי עובדים מתעשיות שמבוססות על ההון האנושי המקומי – ימצאו את עצמם בלשכת העבודה. לא יהיה להם כסף לקנות פירות ירקות (עם או בלי מע"מ), והממשלה לא תוכל לגבות את המיסים שהיא רוצה.
אתמול, בוועדת המדע, תסריט האימים הזה נראה קרוב, כל כך קרוב עד שבא לבכות
פורסם לראשונה ב-www.pc.co.il
נגמרו הימים בהם ההיי-טק יכל להרשות לעצמו להיות ענף צווארון לבן ● הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד
שני אנשים שונים, ככל הנראה מבלי שתיאמו ביניהם, השתמשו ביממה האחרונה בדימויי הצווארון הכחול והצווארון הלבן בהקשר של ענף ההיי-טק הישראלי. הראשון היה מנשה עזרא, שותף בקרן ג'מיני ואחד הפעילים הוותיקים בנוף הון הסיכון המקומי, שאמר בראיון לגלובס, כי בתוך חמש שנים אנשי ההיי-טק יחזרו להיות עובדי צווארון כחול. הנימוק של עזרא הוא עודפי הכספים שזרמו להון סיכון, והפכו לדבריו את עובדי ההיי-טק לאנשי צווארון לבן. לדעתו, בעוד חמש שנים הם יעדיפו להיות אנשי צווארון כחול עם משכורת נמוכה יותר מאשר להיות מובטלים.
אתמול (ב'), בפתיחת הכנס השנתי של סאפ למגזר ה-SME, עמד מיקי מגדל – המנכ"ל החדש של סאפ ישראל, ואמר שסאפ בחרה בכחול כצבע המיתוג שלה, בין היתר מפני שבעתיד הלא רחוק עובדי ההיי-טק יהיו עובדי צווארון כחול. מגדל התייחס לדימוי הזה בהקשר להסברים על המוצרים ותפיסת העולם של סאפ, שמכוונת לתת פתרונות שלמים לארגונים ולחבר בין עולם המיחשוב ("צווארון לבן") לבין עולם הייצור ("צווארון כחול").
צווארון כחול הוא מושג שהשתרש במאה ה-19 וסימל את צבע המדים שלבשו פועלי הייצור במפעלים השונים. במהלך השנים הוא הפך להיות שם נרדף לאנשים המשתייכים למעמד הפועלים, עובדי כפיים, בהבדל מאנשי צווארון לבן, שנתפסים כאנשי שירותים, או כאלו שעובדים בתפקידים שלא מצריכים עבודת כפיים פיסית. אנשי הצווארון הלבן סימלו את המעמד המבוסס יותר כלכלית, שלרוב היה גם משכיל יותר. עם השנים, כאשר קמו תנועות הפועלים, קיבל המושג צווארון כחול משמעות קצת יותר מכובדת, וגם מנהלים בתעשיה כונו אנשי צווארון כחול – כאלו שאמנם יושבים במשרדים ממוזגים, אבל קשובים וקשורים לייצור, מה שאי אפשר היה להגיד על אנשי הצווארון הלבן.
תעשיית ההיי-טק, ובכללה ענף ה-IT, נתפסת כתעשייה של צווארון לבן, ולא במידה רבה של צדק. היא נובעת מהעובדה שבעבר התייחסו לתעשייה שהתוצרים שלה עומדים בפני עצמם והם לא כלים שמניעים תעשיות אחרות, קרי את אנשי הצווארון הכחול. כשתעשיית ההיי-טק עוד הייתה בחיתוליה, ומחשבים וכל מה שהיה מסביב נחשבו למדע מסתורי שהיה נחלתם של מעטים, ההבדלים בין שני צבעי הצווארונים היו חדים וברורים. אולם, ככל שהטכנולוגיה תפסה תאוצה, החלו אנשי הצווארון הכחול להתקרב אל אנשי הצווארון הלבן. הם לא הבינו אותם כל כך בהתחלה, והניכור נראה לעין, אך המציאות כרגיל היתה חזקה מכל, וכיום ברור שכל המאמצים מצד אנשי ההיי-טק לפתח טכנולוגיות חדשות, נועדו בעצם עבור אנשי הצווארון הכחול – כדי שהם יוכלו להמשיך לייצר ולהניע את גלגלי התעשייה שהם משתייכים אליה. הדבר נכון לא רק לגבי מפעלי ייצור, כי אם גם לגבי מוסדות פיננסים, מגזרי הקמעונאות, השירותים ולמעשה כל בית עסק שנשען על מערכות מיחשוב ברמה זו או אחרת.
מערכות ליבה כגון ERP, שנועדו לנהל את משאבי הארגון, מצאו את עצמן מהר מאוד בקונפליקט עם חלקים אחרים בשרשרת הייצור, שלא ממש יכלו "לדבר" עם המערכת המורכבת, ונולד צורך באינסוף קישורים והסברים. סאפ, שמזוהה יותר מכל עם ה-ERP, חוותה זאת היטב על בשרה, בכל אותן תעשיות שבהן יישמו את המערכת שלה. בשלוש השנים האחרונות, קבעו ראשי החברה, וגם המתחרים, יעד ברור ושאפתני: לחבר את מערכות הליבה שפועלות בארגון לפלטפורמה אחת שמנגנת כמו תזמורת, אבל עובדים בה בעיקר אנשי צווארון כחול. זה מתקשר היטב לדיונים האינסופיים על מעמדו של המנמ"ר בארגון ועל הצורך שלו להתחבר יותר לביזנס.
באנלוגיה של הצווארונים שבה אנו עוסקים בטור זה, המנמ"ר וכל אלו שמספקים לו פתרונות, צריכים להתרגל לעבור לאט-לאט מצווארון לבן לצווארון כחול. זה אומר שהם צריכים להפשיל שרוולים, לרדת לפסי הייצור באשר הם ולהבין היטב מה הלקוחות הפנימיים שלהם רוצים. יחד איתם צריכים להחליף את הצווארונים גם אנשי חברות הסטארט-אפ, קהל היעד אליו פונה מנשה עזרא, שעליהם להבין כי כדי להגיע ליציבות כלכלית אמיתית, צריך פשוט להתחיל לעבוד
שוק העבודה בהיי טק שינה את אופיו בשנה האחרונה. כתוצאה מהמשבר הכלכלי משוק של דרושים בלבד, הפך להיות שוק של מחפשי עבודה. על פי נתוני הלשכה המרכזית בינואר היו בשוק 1100 מפוטרים והמספרים ממשיכים לגדול. אחד המגזרים שנפגע קשות הוא מגזר ההיי טק. למרות שכבר חלפו מספר חודשים מאז גלי הפיטורים הראשונים, עדיין מתנהג השוק, בכל מה שקשור להיי טק בצורה אנומלית.
נתוני חברת ההשמה מנפאוואר, (שפורסמו באתר ג'וב פולס ), ברבעון הראשון של 2009 מצביעים על ירידה של כ-20% בביקוש למנהלים וירידה של כ-30% בביקוש במהלך כל שנת 2008. לאחר שהתרגלו למעמד ולמשכורות יפות, מתמודדים אלפי מנהלים לשעבר עם יחס מזלזל ועוין מצד חברות, עם מבטי רחמים מהמשפחות ועם טלפון שלא מצלצל.
לפי נתוני שירות התעסוקה, מאז חודש יולי 2008 ועד פברואר 2009 פוטרו למעלה מ-6,800 מנהלים – מדובר בעלייה של כ-50% במנהלים המפוטרים בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה. לפי מנפאואר, במקביל חלה ירידה של כ-20% בביקוש למנהלים ברבעון הראשון של 2009 וירידה של כ-30% בביקוש במהלך כל שנת 2008. גלי הפיטורים האחרונים התאפיינו בפיטורי בכירים שעבדו בשדרות הניהוליות של חברות גדולות, וקיבלו שכר ללא קשר לביצועים שלהם
המציאות הזו מכבידה מאוד על אותם מנהלים ועובדים בכירים שרק אתמול נסעו על רכב מפואר והיו משוכנעים שהם עובדים במקום העבודה היציב ביותר עלי אדמות. אותו אתר, ג'וב פולס, מציין כי כבר כעת מורגשת נהירה חזרה לשירות קבע, ובשנת 2008 הוכפל מספר המשרתים בקבע שהתקבלו לצה"ל לעומת שנה קודמת. בכל מה שקשור להיי טק, בצה"ל מן הסתם מנצלים את העובדה שאפשר לגייס כוחות מעולים שנפלטן מההיי טק ולנצל את הידע שלהם לטובת צרכי צה"ל.
עם זאת ברור כבר היום כי גם בענף ההיי טק, הפגיעה לא היתה שווה בכל המגזרים, ויש מקצועות שעדיין משוועים לכוח אדם, כמו למשל מקצוע בדיקות תוכנה. גורמים העוסקים בהשמת כוח אדם אומרים כי ענף זה יכול בהתארגנות נכונה לתת פתרון הולם למפוטרים רבים. תחום בדיקות התוכנה הוא תחום עתיר כוח אדם, תחום שתמיד יצטרכו בו אנשים בעלי ידע מסויים, ורבים מהם יכולים להיות עתודה לתפקידים אחרים כאשר המיתון יסתיים.
ארגונים מתחילים להיערך היום לקראת היום שאחרי, ואחת המשימות היא באמת לאפשר לענף לקלוט חזרה את כל המפוטרים, או נכון יותר, למנוע מצב שחלק מהם ייאלצו לעשות הסבה מקצועית, ויעזבו את התחום.
התחושה היא שיש עבודה לכולם, ואם תשאל מנהלי הדרכה וקורסים להכשרה מקצןעית, הם יגידו לך שעוד לא נתקלן בקושי אמיתי להשם את הבוגרים שלהם, אלו שכמובן עומדים בתנאים ורוצים לעבוד.
עם זאת בגלל העובדה שהמיתון פגע בצורה לא שווה במגזרים במשק יש לא מעט חברות שממשיכות לגייס אנשי תוכנה ומחשבים. צריך רק לעקוב, להיות עירני ולהענות מייד לכל מישרה. התחרות על כל מישרה תלך ותחריף. סקר אחרון העלה כי בשנת 2009 על כל מישרה צפויים להתמודד כ-14 איש. החברות המגייסת יודעות גם שזו הזדמנות לגייס עובדים מיומנים שנפלטו מחברות, מוכנים לעבוד בשכר צנוע יותר. זהו דפוס התנהגות מוכר בזמן מיתון, אם כי חברות כוח אדם ומנהלי גיוס בארגונים גדולים עדיין לא מצליחים לגייס אנשים למישרות מבוקשות, כי מובטלי ההיי טק עדיין חיים על רזרבות שהיו להם, ולא כל כך מוכנים להתפשר.
אנו מדברים אם כן על שוק עבודה שמקורות ההזנה שלו הם: כוח אדם צעיר, חדש, בוגרי מכללות ומוסדות אקדמיים, פליטי היי טק מובטלים שעזבו מקומות עבודה בתפקידים בכירים, וכמובן עובדים בענף עצמו שמחפשים קידום.כל אלו יוצרים לחצים אדירים על כל מנגנוני הגיוס של החברות.
דפוסי הגיוס של החברות
דפוסי הגיוס של עובדים מטעם החברות לא השתנו בהרבה. באופן כלליהן נשענות על חברות כוח אדם, פרסום מודעות דרושים באתרי אינטרנט וגיוס באמצעות אתרי הבית שלהם. חברות כוח האדם.סופגות למעשה את ההשפעה הישירה של האבטלה. הן מוצפות בקורות חיים בפניות של מובטלים וגורמים שונים אבל היכולת שלהם לספק את הביקוש היא מוגבלת. עובדה זו יוצרת תסכול רב בקרב המובטלים עצמם שחשים נעלבים, נפגעים מהיחס שהם מקבלים
מוסף עסקים של מעריב , פרסם ביום שישי האחרון כתבה שעסקה בתיסכולם של המובטלים וביחס המשפיל שהם מקבלים מחברות כוח האדם.
. מנהלי חברות כוח אדם אומרים בשיחות שלא לציטוט שעיקר הבעיה היא אצל עובדי ההיי טק, שלא מוכנים לקבל את העובדה שהערך המוסף שלהם, כבעלי ידע נסיון ומקצוע אינו רלבנטי בשלב שבהם הם מגיעים לחברות כוח אדם. בקורות החיים מסתכלים על סוגי התוכנות שהעובד מכיר, ולא יותר. הניכור עצמו מגיע מענף ההיי טק והוא לא החל בחברות כוח אדם. ברר שהאמת היא לא רק בצד אחד, וגם בין כל מנהלי הגיוס בשוק יש טובים יותר וטובים פחות, וגם בתוכם יש מקצוענים ברמה זו או אחרת.
תהליך גיוס ארוך
אחת הסיבות לתסכול היא העובדה שתהליכי הגיוס ארוכים יותר, ראשית בגלל שהמעסיקים אינם ממהרים לסגור עם עובדים. הם משוכנעים שהמרואיין הבא ישבור את "תקרת הזכוכית" של רף השכר ואולי יסכימו לעבוד בשכר נמוך יותר. אולם בכל מה שקשור להיי טק, נראה שגם העובדים עצמם אינם מסייעים למעסיקים לסגור על מישרה. הסיבה: מובטלי היי טק רבים הם מובטלים דה לוקס, בעיקר עובדים בדרגות בכירות, שהשתכרו היטב טרם פיטוריהם, ויש להם עדיין רזרבות כספיות. באופן אישי הם מאוד רוצים לעבוד, אבל הצעות השכר שהם מקבלים נמוכות בהרבה ממה שהם נהגו לקבל. המציאות הזו כמובן לא יכולה להימשך זמן רב וכוחות השוק והחיים יעשו את שלהם. המובטלים יבינו כי יתכן ואין להם ברירה, חלון הזמן שלהם הולך ומתקצר וגם המעסיקים יצטרכו להתחיל להניע את הגלגלים ולסגור מישרות. אחד ממנהלי מרכזי הכשרה למקצועות המחשב, המעסיק גם מובטלים שמשרד העבודה מפנה אותם להסבה מקצועית, אומר שלמען האמת אין לבוא בטענות למובטלי ההייי טק המפונקים. " מדוע שאיש היי טק יסכים לעבוד בשכר של 6000 שקלים בחודש, כשאת אותו הכסף הוא מקבל מלשכת העבודה? הישראלים, אומר אותו מנהל, אוהבים להמר. חצי שנה הםה ייהנו מדמי אבטלה, ילכו לראיונות עבודה, ישלחו קו"ח, ואחרי שהזכאות לאבטלה תיגמר, הם משוכנעים שהג'יפ עם הג'קוזי שוב יחכו להם באחת החברות הנחשקות.
כאן צריכה הממשלה להתערב, ולהפסיק את העיוות הזה. אין יום שום בעיה למצוא עבוודה למרבית המובטלים. כל הקורסים להכשרת אנשי היי טק, מצליחים להסב את האנשים למקומות עבודה. נכון, יתכן והשכר בתחילה לא יהיה שכר החלומות של כל אחד, אבל כל מקום עבודה הוא בסיס להתקדמות הלאה מייד בתום החוזה הראשון, אומר אותו בכיר, הוא עצמו בעל נסיון רב בעבודה בפיתוח בחברות בינלאומיות מובילות בישראל ובעולם. השר פואד בין אליעזר, אמר לפני כמה ימים כי הוא יודע היטב שיש מתחזים בין כל מקבלי דמי האבטלה וכי הוא מתכוון לדאוג להם לעבודה במהירות או להפסיק להם את דמי האבטלה. השר אינו הראשון שעלה על ההמצאה הייחודית הישראלית שמעודדת אנשים לא לעבוד
חוזרים הביתה
אבל גיוס אנשים דרך חברות כוח אדם אינו המסלול היחיד. המיתון מחייב את החברות שצריכות לגייס אנשים להוזיל את עלויות הגיוס, שהן לא זולות כידוע. הפ]עלתחברת כוח אדם כרוכה בעמלות והפעלת צוות מטעם החברה שיעבוד מול המגייסים השונים. זו הסיבה שבשנה האחרונה, התרחבה התופעה של הקמת אתרי גיוס באתרי הבית של החברות. הפורטל "גיוס" GIUS בדק את עמודי הקריירה שלהם, כדי לבדוק עד כמה הם אטרקטיביים למשוך גולשים שישלחו אליהם קורות חיים. הסקר נערך בין 15 החברות שהוכתרו על ידי BDI כחברות שהכי טוב לעבוד בהן, והשאלה היא האם החברות גם יודעות למשוך אליהן עובדים חדשים. מבין חברות ההיי טק, הגיעו לצמרת החברות שטראוס, אינטל, סלקום, מוטוורלה,מיקרוסופט. את המקומות האחרונים תפסו הבנקים וחברת חשמל.
דורשי העבודה צריכים ללמוד מכך שארגונים מחשיבים מאוד את אתרי הגיוס שלהם, ומומלץ למי שמחפש עבודה לא להסתמך רק על אתרי האינטרנט. מומלץ גם לחפש במודעות דרושים בעיתונות היומית, בעיקר בסופי שבוע. יש לא מעט ארגונים שעדיין מאמינים במדיה הוותיקה הזו ומפרסמים מודעות בלוחות המודעות של סופי שבוע. ויש תמיד את הערוץ הכי אינטימי שעובד כל השנה: חבר מביא חבר ודומה שלקוראי טור זה בוודאי אין צורך להסביר.
מהם תהליכי הגיוס?
תהליכי הגיוס הם בדרך גלל
הארגון מגדיר לעצמו אילו בעלי תפקידים הוא מחפש
מודיע על המישרות הפנויות
מתחיל תהליך מיון ראשוני
מבוסס על קורות חיים
אח"כ שלב הראיונות
מו"מ על שכר ותנאים
בדרך כלל מקומות עבודה עם עובדים רבים מעדיפים לעבוד דרך חברות כוח אדם והשמה שעושות עבורן את העבודה. תהליך הגיוס גוזל זמן ומשאבים רבים. אותן חברות מפרסמות מודעות באינטרנט, מבצעות פעולות מסוימות של מיון, יש חברות שמפעילות מנועים חכמים מאוד שיודעים לשיייך קו"ח בסיסי של עובד לסוג העבודה שהמעביד מחפש.
אם הלכתם לערוץ האינטרנט:
לרוב אתם מתבקשים לרשום את פרטיכם.
כעבור זמן קצר תקבלו משוב במייל או טלפונית מפקיד הגיוס שיזמין אתכם לראיון
איפה? או במקום העבודה עצמו או שיש חברות כוח אדם שממשיכות את תהליך הגיוס מראיינות אתכם, מנהלות מו"מ על שכר ולמעשה סוגרות הכל. אתם מגיעים למקום העבודה "מבושלים" ומוכנים לעבודה. לפעמים יש לזה יתרון ולפעמים זה חסרון, תלוי מה מהות המישרה ורמתה.
אבל כמו כל חיפוש באינטרנט, צריך לדעת לחפש. אם אתם רוצ1ץאו קיי. הגעתם לשלב שאתם מחפשים עבודה ולא משנה מאיזה פ ים להיות מדוייקים, הקישו, היי טק,\ מפתח תוכנה,\ מהנדס תוכנה,\ דרוש,\ לא דרוש וכן הלאה וכך כל שרשרת של מילים.
2. מצאתם את האתרים או מקור גיוס העובדים שנראה לכם. לרוב הם חינמים. יש אתרים שגובים כסף, תלוי באיזה פוזיציה אתם נמצאם אם כבר חרשתם כמה אתרים והייתם בכמה ראיונות, שווה לנסות לשלם כ-40 שקל מנוי חודשי ולבחון את האפקטיביות של האתר.
אבל כמו כל דבר גם כאן אסור לשים את הביצים בסל אחד. סביר להניח שיש עוד הרבה מישרות נחשקות שלא מגיעות לאינטרנט, יש אתרים שלא מספיקים לעדכן את המישרות החמות, ויכול להיות שלא תשימו לב. לכן לא צריך לוותר על הדרך הישנה והטובה: מאתרים את הכתובת של מקום העבודה, מנסים למצוא את המייל או הפקס של מנהל הגיוס ושולחים לו קורות חיים. זה חלק משיגרת יומם, הם קוראים ורואים לא תמיד חוזרים זה נכון.
בעת חיפוש עבודה מומלץ מאוד להקדיש תשומת לב רבה לצורה ולדרך בה אתם ממלאים קוורת חיים. זיכרו תמיד, שבעבר השני של הצד המארגן, יושבים אנשים שתפקידם לקרוא את הקו"ח. גם בהנחה שהם לא קוראים כל מילה, עדיין יש להפנים שהמסמך שאתם שולחים הוא זה שיקבע אם הדלת תיפתח בפניכם או לא. חשוב לציין פרטים מדוייקים, לא לשכוח ניסיון מעשי, כמה שיותר פירוט נסיון רלבנטי לאופי העבודה שאתם מבקשים, ולא לשכוח לציין כמה שכר אתם דורשים. מנהלים לא אוהבים לראיין אנשים שלא כותבים בכוונה את השכר שלהם או את השכר שהם קיבלו במקום העבודה הקודם. זה בסיס למו"מ בשלב השני, אחרי שתגיו לראיונות ותוזמנו לסגור את תנאי העבודה. זיכרו: עובד ש"שוכח" לציין סעיף שכר נתפס כאחד שאינו חי את השוק ולא מעורה במה שקורה.
טיפ נוסף: אל תאחרו לראיונות עבודה. הרושם הראשוני הןא הרושם הקבוע מהרגע שאתם נכנסים למקום העבודה, שאולי יהיה המקום הבא שלכם. דאגו ללבוש הולם, חייכו והמתינו בסבלנות ל מראיין. השיבו לו גם על שאלןת"סתמיות" לכאורה שעוסקות במזג האוויר או בענייני דיומא. הן אינן מקריות, תפקידו לרכך אתכם ולהרגיע. השיבו רק על מה ששואלים ואל תדברו על מה שלא נתבקשתם. אם אתם יכולים לקשור נסיון או ידע מעבר לתהליכי עבודה בארגון זה מוסיף נקודות. אם אתם נבחנים על ידי ועדת קבלה, לחצו את ידי כל אחד מהם, שבו במקום שבו תוכלו לראות, שבו זקוף, אל תראו סימני לחץ או בלבול. בסופו של דבר הכל אישי, ואם התחושה בסוף הפגישה שאין קליק ביניכם לבין המראיין גם תכונות אחרות שלכם עלולות לא לסייע לכם.
המאמר מבוסס על הרצאה בקורס מפתחי תוכנה, היחידה ללימודי חוץ בטכניון, 21.5 , ר"ג