יהודה קונפורטס – בלוג

פוסטים בתגיות: ‘היי טק’

"במקצוע שלנו לוותק יש יתרון רב בגלל הניסיון שאתה מביא איתך ללקוח. לדעתי לקוחות יודעים להעריך את זה היום יותר מבעבר. אני חושב שהם מבינים שהיכולת שלנו לייצג 35 חברות במשך כל כך הרבה שנים, אומרת משהו עלינו"

אחד הדברים היפים ביותר שנוצרו כאן ב-62 שנות המדינה הוא תעשיית ההיי-טק והאלקטרוניקה, שבתוכה פועלת כמובן גם תעשיית ה-IT, המשרתת את השוק הארגוני בישראל. נכון, היא לא נולדה עם קום המדינה, היא נחשבת לתעשייה צעירה, מה שהופך את הסיפור למרתק יותר. אז לכבוד יום העצמאות ריכזנו כמה נתונים שעושים טוב על הלב.

ערב יום העצמאות 2010 יש בישראל כ-3,000 חברות טכנולוגיות שמעסיקות יותר מ-500 איש עם הכנסות של מעל 20 מיליון דולרים בשנה. בכל שנה נולדים פה 200 סטארט-אפים, 120 חברות ישראליות נסחרות בנאסד"ק, למעלה מ-400 חברות ישראליות מחזיקות שלוחות בארצות הברית, 80 מתוך 500 החברות בדירוג של המגזין פורצ'ן מפעילות בישראל מרכזי מחקר ופיתוח, שמעסיקים אלפי עובדים ומשקלם הסגולי גדול עשרות מונים מגודלם האמיתי. מרכזי הפיתוח הם ללא ספק אחת ההוכחות להצלחה של ההיי-טק הישראלי ומהווים מקור לגאווה לא רק למי שעובד בענף. כאשר מדברים על מעבדות מחקר ופיתוח אי אפשר שלא לתת מקום של כבוד לוותיקים ולראשונים..

יבמ, שחנכה בחיפה גוף מחקר ופיתוח בשנת 1972. זה החל כמרכז מדעי שברבות השנים הפך למעבדת מחקר, שהיא הגדולה ביותר של החברה מחוץ לארה"ב. מועסקים בה 800 חוקרים ומפתחים בשלוש מעבדות מחקר ופיתוח, וכן גם מעבדות תוכנה וחומרה. חוקרי המעבדה בחיפה, בראשות עודד כהן, רשמו במשך השנים מאות פטנטים, הם מתמקדים בפיתוח אלגוריתמים וטכנולוגיות בתחומים כמו שיתוף ואיחזור מידע, בריאות ומדעי החיים, יישומי תקשור, וניהול מערכות מחשב.

ב-1974 החלה אינטל את פעילותה בישראל, והיא מפעילה ארבעה מרכזי פיתוח, בחיפה, יקום, ירושלים ופתח תקווה, שני מפעלי ייצור בקריית גת וירושלים. אינטל היא המעסיק הגדול ביותר בישראל במגזר הפרטי, והיא מפרנסת 6,340 עובדים ישירים ואלפי עובדים חיצוניים. ההערכה היא שההשפעה העקיפה של אינטל היא בתעסוקה של עשרים אלף איש. בשנת 2009 ייצאה אינטל 3.4 מיליארד דולרים, עליה של 145% לעומת שנת 2008 – למרות המשבר. במעבדות המחקר שלה פותחו טכנולוגיות ומוצרים שמהווים כיום את חוד החנית של החברה בתחומים שונים.

HP השקיעה בעשור האחרון למעלה מ-6 מיליארד דולרים ברכישת טכנולוגיות ישראליות ובהקמת אתרים חדשים בישראל ועובדה זו הפכה אותה למשקיעה הזרה השניה בגודלה בישראל. החברה מעסיקה למעלה מ-5,000 איש בארץ במגוון תחומי עיסוק ופעילות. לאחר רכישת מרקורי בשנת 2006 הרחיבה HP את פעילות מרכז הפיתוח של החברה ביהוד והפכה אותו למרכז פיתוח עולמי של חטיבת התוכנה שלה. המרכז אחראי ליצירת 40% ממכירות החטיבה העולמית, ומרקורי הובילה את HP לצמרת חברות התוכנה בעולם, כאשר היא מדורגת כיום במקום השישי. מרכז המחקר של החברה בחיפה, שהוקם ב-1994, מתמחה בעיבוד תמונה, פתרונות אוטומציה של IT, ודפוס דיגיטאלי. בתחום הזה מפעילה HP את חטיבת ההדפסה שלה, אינדיגו, שנרכשה ב-2002 מידי מייסדה בני לנדא וכן את חטיבת סאיטקס, המבוססת על רכישת החברות הישראליות סאיטקס ויז'ן ונור.

בשנת 2006 הקימה מיקרוסופט מעבדת פיתוח בהרצליה, בראשותו של משה ליכטמן, ששב אז לארץ אחרי 18 שנות עבודה במיקרוסופט העולמית. כיום מעסיק המרכז כ-600 עובדים, חלקם עובדים שהוחזרו לארץ על ידי ליכטמן, והוא מילא תפקיד מרכזי ברכישת שבע חברות הזנק ישראליות על ידי מיקרוסופט. לאחרונה קיים המרכז את אירוע החדשנות השנתי שלו, שבו נחשפו כ-40 טכנולוגיות חדשות פורצות דרך – מתוכן 20 ישראליות.

 יבמ, HP, אינטל ומיקרוסופט לא לבד כמובן. בישראל פועלים מרכזי פיתוח ומחקר של חברות ענק גדולות לא פחות כגון מוטורולה, EMC , סאפ, קודאק, סוני, דויטשה טלקום והרשימה עוד ארוכה

הייצוא של ההיי-טק מהווה כ-50% מסך כל הייצוא של המשק. (22 מיליארד דולרים ב-2009) מה שהעניק לו את התואר "הקטר של המשק". שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה, מאשר שאכן ישנה התאוששות בענף, ונראה שהמיתון נעלם, אך הבעיה מספר אחת של הייצוא, שער הדולר, לא נפתרה. עובדה זו, מזהיר וקס, עלולה להוביל אותנו למציאות שבה מאות חברות ישראליות ולא ישראליות יעדיפו לפתוח מרכזי פיתוח חדשים בחו"ל, ולא בישראל. הם לא יסגרו את המרכזים אבל ההדלדלות תורגש במשך כמה שנים והתוצאות ברורות.

גם תעשיית ה-IT שרדה יפה. מנתונים שפרסמה חברת המחקר STKI בחודש מרץ עולה, כי שוק המיחשוב הארגוני יצמח ב-12.6% ויגיע להיקף של 4.575 מיליארד שקלים. אודי ויינטראוב, מנכ"ל אומניטק ומוותיקי התעשיה, אופטימי מאוד לגבי ביצועי תעשיית ה-IT: "אני חושב שתוצאות החברות הציבוריות בתחום ה-IT הוכיחו שיש לנו תעשיה אומנם לא גדולה אבל יציבה. בעשור האחרון התעשיה התבגרה – היחסים בין הספקים ללקוחות ובין העובדים למעסיקים השתפרו פלאים".

כיו"ר חברת הזנק ישראלית, קומאקס, אומר ויינטראוב, כי הוא גם מעודד משינוי חשוב שחל בתעשייה: מנמ"רים ומנהלים מתחילים לתת עדיפות לתוכנה כחול לבן. "יש להם מודעות רבה יותר", אומר ויינטראוב, שהיה בין הראשונים בתעשיה שקראו – עם תחילת המיתון – לשוק הארגוני להעדיף חברות תוכנה כחול לבן כדי למנוע פיטורי עובדים. "אני שמח לומר שאכן המודעות קיימת, חברות למדו לקח מהמיתון ואני בטוח שזה יימשך".

בשורה התחתונה: חגיגות עצמאות 2010 יכולות להעלות למרכז הבמה את תעשיית ההיי-טק הישראלית. הזרקורים צריכים להיות מופנים אל עבר האנשים שעובדים בתעשיה זו, לא רק כדי לטפוח להם על השכם, אלא כדי להזכיר למקבלי ההחלטות שאם קצת יותר תשומת לב, הקטר הזה יכול להוביל הרבה יותר קרונות במשק הישראלי, לטובת כלל החברה.

במפגש שנערך במסגרת כנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, שהתקיים בערב יום ד' האחרון בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה בעיר,  http://www.thepeople.co.il/Index.asp?CategoryID=72 דיבר בין היתר ד"ר שוקי גלייטמן – לשעבר המדען הראשי במשרד התמ"ת וכיום מנהל קרן הון הסיכון פלטינום (Platinum). ד"ר גלייטמן אמר בין היתר, כי התוצרים של תעשיית ההיי-טק המקומית הם תוצאה של השקעה שביצעו ראשי המדינה לפני כמה עשרות שנים. אותם ראשי מדינה לשעבר, אמר גלייטמן, הבינו כי המדע הוא חשוב ועל כן יש להשקיע בו. גלייטמן זרק לחלל האוויר את המושג "אתוס מדעי", אותו טבע לא אחר מאשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. כיום, אמר גלייטמן, מה שחסר לנו הוא אותו אתוס. אין פה, אמר, את אותה האמונה, כי המדע על גווניו השונים הוא התשתית עליה יונח עתידה של המדינה.

 זוהי בהחלט נקודה מעניינת. כולם מסכימים שאי אפשר לחשוד ב-"זקן" שהיה איש מדע או טכנולוגיה. הוא לא הבין דבר וחצי דבר במדע. סביר להניח שאישים דוגמת פנחס ספיר, לוי אשכול, גולדה מאיר וטייקונים אחרים מהתקופה – עסקו במחקר ופיתוח מדעיים בזמנם הפנוי. למרות זאת, הם הבינו שלמדינת ישראל יש מספר מוגבל מאוד של יתרונות יחסיים, וידעו שאחד מהם הוא ההון האנושי שלה – ה-"מוח היהודי" שכבר אז המציא לנו פטנטים. אותו ראשיו של דור המייסדים הזה הבינו שזה מתחיל מהחינוך, מעידוד הייצוא ומסיוע לתעשייה עתירת הידע. נכון, היו גם הצלחות בייצוא של פירות ויהלומים, אולם שישה עשורים לאחר קום המדינה – ההיי-טק הוא ככל הנראה מנוע הצמיחה העיקרי שלה.

 בן גוריון לא קיים ישיבות ממשלה או דיונים בכנסת כדי להעביר חוקים למען קידום המדע – הוא פשוט פעל. אז מה השתנה? השתנה הרבה. ראשית, כפי שחלק מהדוברים במפגש הזכירו, המציאות סביבנו השתנתה. פעם היינו חלוצים טכנולוגיים. היום – כבר לא כל כך. מרכזי הכובד של ההיי-טק עוברים מזרחה – וזה לא סוד שהיתרון היחסי של ההון האנושי הישראלי עומד בתחרות קשה מול מהנדסים לא פחות טובים מהודו, סין ומזרח אירופה. במקביל, עלותו של מהנדס ישראלי גדולה יותר מזו של עמיתו ההודי או הסיני.

 אבל לא זה השינוי המדאיג ביותר. התואר הזה שמור לאווירה הרווחת בחברה הישראלית, שכל מה שנשאר לה מהאתוס המדעי הוא אוסף של סטיגמות על אנשים "מסודרים". כך, כל עובד היי-טק מצטייר כמיליונר שמחלק את זמנו בין הג'יפ לג'קוזי. גם שני מיתונים עמוקים, פיטורים המוניים וקריסת חברות, לא הצליחו למחוק את הסטיגמה הזו, שמודבקת עד היום על תעשיה שפועלים בה כמה מאות אלפי אנשים. "שההיי-טק לא יבכה – יש יותר מסכנים ממנו".

 ואכן, הקטר של המשק צריך להפסיק להתבכיין. המשימה המרכזית שעומדת בפני כל אותם האנשים הטובים שהתכנסו בכנס רעננה, היא לפעול כדי לשנות את האווירה הזו, ליצור מודעות ציבורית – כזו שתגיע גם למקבלי ההחלטות, שהשקפתם על הענף לא בהכרח נכונה.

 על כנס רעננה להיות המסגרת הכללית שבתוכה יפעלו כל ראשי תעשיית ההיי-טק. הם צריכים ללמוד להתאגד ולהיות מוכנים לצאת למאבקים שבחלקם יהיו פחות מנומסים, כי החברה הישראלית של ערב 2010, היא אותה חברה שניתצה את האתוס המדעי ואותה החברה שצריכה לרצות לתקן את המעוות. 

 בתום הכנס ביום ד' קם אחד המשתתפים והתייחס לאותו אתוס מדעי שנעלם. הוא אמר כי אילו אל שווימר היה מנסה להקים היום את התעשיה האוווירית לא היה מצליח וכישלון מוחלט היה נחלתם של כל המיזמים הביטחוניים טכנולוגיים של ישראל. כדי לשלוח לוויין לחלל לא היה  צריך ישיבת ממשלה= סיים את דבריו הדובר, לקול תשואות הקהל, שקם על רגליו ומחא לו כפיים. המשתתפים קמו לכבד את הדובר, כי הם אנשים שמאמינים במה שהם עושים – הם חלק מאותו אתוס ישן שכולנו מתגעגעים אליו.

שנת הלימודים האקדמית שנפתחה אתמול (א') ברחבי הארץ, והחזירה 280 אלף סטודנטים לספסלי הלימוד, הביאה עמה גידול של כ-3% בסך הפונים ללימודים אקדמיים. למרות שראשי הפקולטות מביעים שביעות רצון מהעובדה שהמיתון לא פגע קשות במספר הפונים למקצועות המדעיים, הרי שעיון בנתונים על הלימודים במקצועות אלה בחמש השנים האחרונות צריך לעורר דאגה.

 תמונת המצב הכללית מציגה קיפאון, במספר הנרשמים ללימודים מדוייקים. היא נובעת מכמה סיבות מרכזיות השלובות זו בזו: התנודתיות שבענף ההיי-טק – שעבר שני מיתונים בפחות מעשור והקיצוצים הנמשכים בתקציבי ההשכלה הגבוהה – תקציבים שאינם מאפשרים לאוניברסיטאות להגדיל את היצע כיתות הלימוד, ואינו מאפשר נדיבות בלימודי המשך ובתקציבי מחקר.

 המיתון הנוכחי יצר הטעיה מסוימת לגבי מצב התעסוקה בענף ההיי-טק הישראלי, ומן הראוי להיות מודעים אליה. לכאורה, הענף נמצא במצב של עודף כוח אדם וניתן לגייס מהנדסים בקלות יתר. אבל אסור לשכוח את המצב בו היינו ערב המיתון, שבו לתעשייה חסרו מדי שנה אלפי מהנדסים. נייר עבודה שהוגש ביוני 2008, ערב המיתון, על ידי צוות בראשות פרופסור אילן חת מהאוניברסיטה העברית, והוצג בכנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, מעלה, כי בישראל מסיימים מדי שנה כ-8,000 מהנדסים את לימודיהם האקדמיים. מנגד, הצפי הוא שבשנת 2015 ידרוש שוק העבודה בישראל 12 אלף מהנדסים. הפער הזה של 4,000 המהנדסים, הוא פער קבוע שקיים כבר כמה שנים, וגישור עליו לא נראה באופק.

מנגד יש סקטור של סטודנטים שמורגיש שהוא מחוץ. לתחום. אלו הם  תלמידי המכללות.  גם השנה נמשכים מאבקי היוקרה בין המוסדות האקדמיים לבין המכללות על הכשרת הסטודנטים במקצועות המדעיים, גורמים לכך שסקטור שלם של בוגרים – כ-7,000 בשנה, שמסיים את המכללות להנדסה ברחבי הארץ, הופך להיות לא רלבנטי. הסיבה העיקרית לכך היא שראשי המוסדות האקדמיים אינם מוכנים להכיר בסטודנטים בוגרי מכללות ומערימים עליהם קשיים בדרך ללימודי המשך תואר שני. עובדה זו עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שחלק גדול מהסטודנטים שלא הגיעו לספסלי הלימודים באוניברסיטאות, עשו את דרכם למכללות, כדי ללמוד את מקצועות המחשב. על פי נתוני המל"ג, 63% מתוך 280 אלף סטודנטים שהחלו ללמוד אתמול בקמפוסים, יעשו זאת במכללות ולא באוניברסיטאות. הודעת הטכניון, כי הוא יערים קשיים על בוגרי מכללות שירצו ללמוד תואר שני אצלו, עוררה כמובן סערה ואילצה את המל"ג לאיים בנקיטת צעדים נגד הטכניון. אבל הטכניון אינו היחיד שעושה זאת – הוא המוסד היחיד שמוכן להודות בכך.

 הוויכוח עתיק היומין על רמת הלימודים במכללות הוא צבוע ורווי אמוציות. הוא מבוסס של קנאה בין פרופסורים וראשי אוניברסיטאות – בין כאלו ששפר עליהם מזלם וזכו למשרה נאה במכללה , לבין כאלו שממשיכים לדשדש במוסדות אקדמיים מוכרים פחות, עם שכר נמוך יחסית ותקציבים מקוצצים. זהו אבסורד, שכן במכללות מלמדים פרופסורים ודוקטורים שעד לפני שנה או שנתיים לימדו באוניברסיטאות, ונחשבו למרצים מעולים. האם העובדה שהם "חצו את הכביש" והלכו למכללות פרטיות הופכת אותם למורים פחות טובים?

 האווירה האליטיסטית הזו מקרינה גם על התעשייה. ראשי חברות ההיי-טק שרצים לתקשורת ובוכים על מצבם העגום והקושי בגיוס אנשים טובים, מסננים ללא בקרה או הגבלה סטודנטים בוגרי מכללות, מבלי לבדוק בכלל את התאמתם לתפקיד. הם מעדיפים לקבע, מבלי שהתכוונו לכך, את המצב הקיים של המחסור החמור במהנדסים ובמקביל לבכות על כך שהמדינה לא מעודדת מספיק תלמידים לפנות למקצועות מדעיים.

 אלו וגם אלו מהווים את הקרקע הפוריה למציאות בריחת המוחות, איתה מנסה להתמודד כעת שר החינוך, גדעון סער. טיפול בהחזרת המוחות שכבר ברחו היא משימה חשובה, אבל הרבה יותר קריטי ודחוף לטפל בסיבות שמביאות צעירים לחפש את דרכם במדינות זרות, ובין אלו נמנים גם צעירים שסיימו מכללות.

 השורה התחתונה: העובדה שמספר הסטודנטים במקצועות המדעיים לא קטן השנה בגלל המיתון היא שמחת עניים. אם הממשלה והתעשיינים לא ינקטו במהירות צעדים לתיקון העיוותים במוסדות עצמם, ויפעלו לעידוד צעירים ללמוד מקצועות מדעיים, יתכן ונבואות הזעם המפורסמות של ינקי מרגלית, מנכ"ל אלדין לשעבר – שנוהג לומר שעוד 15 שנה לא תהיה פה תעשיה – תיראנה אופטימיות.

      גרסת pdf  

.

בניית אתרים