איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה יבחר השבוע יו"ר נשיאות חדש במקומו של יהודה זיסאפל – יו"ר קבוצת בינת, שמסיים את תפקידו. זיסאפל יסיים שבע שנות פעילות ציבורית, מתוכן שלוש כיו"ר ארגון בוגרי הטכניון וארבע כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. האיגוד, כידוע, מייצג את תעשיות ההיי-טק הישראלית, שמנתה בשנה שעברה כ-3,000 חברות טכנולוגיות, המכניסות כ-23 מיליארד דולרים מדי שנה למשק הישראלי – כמעט מחצית מסך כל היצוא.

 יהודה זיסאפל. הממשלה לא  אטומה אבל לא עושה מספיק.(צילום: קובי קנטור)

זיסאפל, שיהיה מרצה אורח בכנס השנתי של האיגוד – "חזון או חלום", שייערך בתחילת פברואר בהפקת אנשים ומחשבים, מסיים את תפקידו עם הרבה סיפוק של עשייה, אבל גם עם לא מעט דאגה ואפילו אכזבה. נדמה שהמסר המרכזי אותו משדרים תעשייני ההיי-טק בשנים האחרונות, לפיו על הממשלה להשקיע יתר בחינוך הטכנולוגי, לא ממש נקלט. את החלל הזה עדיין ממלאים התעשיינים, מתוך דאגה לעתיד הענף ולעתידה של מדינת ישראל כולה. עם זאת, לכולם ברור שגם זה עלול להיעצר יום אחד.

 בניגוד לכלכלנים ופרשנים שונים, סבור זיסאפל שהמיתון של 2008 עדיין כאן ורחוק מאוד מלעזוב אותנו. "אנחנו מצויים בעיצומו של משבר כלכלי חריף שנמשך מאז 2008, ואנו רק הולכים ושוקעים בו. הכספים הרבים שהבנקים בעולם שופכים לא יעזרו. המיתון החריף שמשתולל באירופה חייב להשפיע על המשק הישראלי, כי הרזרבות הולכות ונגמרות".

 לדברי זיסאפל, מציאות זו מעלה שוב לסדר היום את החשיבות של ההיי-טק בעיני העולם בכלל וישראל בפרט. "בעולם ממשיכים להעריך אותנו – עובדה שחברות בינלאומיות ממשיכות להשקיע בישראל; אבל כלפי פנים, הממשלה ממשיכה להתעלם מהענף ולא משקיעה מספיק בחינוך, כדי לגדל פה את דור העתיד של ההיי-טק. המשבר הוא תוצאה של העדר מודעות".

אתם מדברים על כך כבר כמה שנים, האם הממשלה אטומה?

"אני לא יודע אם היא אטומה, אבל היא בוודאי לא עושה מספיק. תהליך ההכשרה בתעשיית ההיי-טק הוא ארוך. 'גידול' של מהנדס לוקח זמן. בניגוד למגזרים אחרים, שהם תלויי הון בעיקר, תעשיית ההיי-טק בנויה על ההון האנושי. בלעדיו, אין תעשייה".

אם ההיי-טק הוא עתיר כוח אדם, מדוע אתה צופה שהאבטלה תגדל?

"האבטלה תגדל במשק בכלל, לא בהכרח בהיי-טק, וזה היתרון שלנו. אלא שאם לא נדאג שיהיו עובדים בהיי-טק, אז היתרון יהפוך לחיסרון. כוח האדם בהיי-טק מוקפא כבר הרבה שנים והכל מתחיל ונגמר במערכת החינוך. לצערי אני צופה שאם המגמה לא תשתנה, תעשיית ההיי-טק תצטמק, כי כבר כיום כמות הפורשים מהתעשייה גדולה יותר מכמות המצטרפים. כשהתחלתי בפעילות הציבורית, מספר בוגרי חמש יחידת מתמטיקה בתיכונים היה כ-8,000. היום מספר בוגרי חמש יחידות הוא 6,500, כלומר שכמות המהנדסים יורדת – וזה אומר הכל".

איך בכל זאת התמודדתם אתם, התעשיינים, עם הבעיה הזו, מעבר להתראות ואזהרות?

"אני לא יכול להקים אוניברסיטה. עשינו את כל מה שאפשר לעשות מבלי להחליף את הממשלה, כמובן. השקנו מספר תוכניות שמטרתן להזרים דם חדש להיי-טק, כדי להתגבר על התהליך הארוך של הכשרת כוח אדם מקצועי ומעולה. תוכנית אחת היא 'אופקים להיי-טק', שעיקרה גיוס אנשים מהפריפריה ללימודים אקדמיים ושילובם בתעשייה כמה שיותר מהר. זוהי תוכנית נפלאה, שיש בה הרבה ציונות: לוקחים צעירים שאין להם שום סיכוי להגיע ללימודים אקדמיים ומצליחים להכשיר אותם כמהנדסים. אתה רואה את הילדים האלו ולא יכול שלא להתרגש. גיבשנו תוכנית משותפת עם הממשלה. הרעיון היה להכשיר 1,000 עד 1,500 מהנדסים בשנה. קיבלנו הרבה הבטחות, אבל בפועל הצלחנו להכשיר בין 200 ל-300 צעירים בלבד. כל הכשרת תלמיד כזה עולה כ-120 אלף שקלים".

והממשלה לא עוזרת?

"את מרבית המימון אנו מגייסים מתרומות. כל כספי הסיוע שהממשלה התחייבה להעביר אלינו תקועים איפשהו. הסיוע היחיד שאנו מקבלים הוא בשילוב התלמידים במכינות, שמקבלים מימון ממשרד הביטחון. הקצב הוא איטי. המחזור הבא של בוגרי תוכנית זו יסיים בעוד שנתיים את לימודיו בטכניון – וזה המון זמן.

 תוכנית שנייה שיזמנו נקראת '45 פלוס' ועוסקת בהסבת אקדמאים בגילאים אלו כדי שישתלבו בתעשייה. ישבנו עם האוצר, וכעת אנו מצויים בתוכנית פיילוט שתיערך בטכניון. בתום הפיילוט נחליט לאיזה כיוון ללכת.

 פעילות נוספת שנעשתה במהלך הקדנציה שלי היתה גיוס עולים מהנדסים צעירים, בעיקר בתחום התכנות. היופי בתוכנית הזו שהיא מוכיחה שזה לא נכון שמהנדסים צעירים רק בורחים לחו"ל – חלק מהם רוצים לבוא לארץ אחרי שבילו כמה שנים מעבר לים. חשוב להבין שאנחנו מחפשים תמיד את הכי טובים, ואת אלו אתה מקבל בארץ בעיקר מהאוניברסיטאות. אין לנו את הלוקסוס להתפשר, כי על זה בנוי כל העסק שלנו".

אתם מדברים על כך כבר כמה שנים, האם הממשלה אטומה?"אני לא יודע אם היא אטומה, אבל היא בוודאי לא עושה מספיק. תהליך ההכשרה בתעשיית ההיי-טק הוא ארוך. 'גידול' של מהנדס לוקח זמן. בניגוד למגזרים אחרים, שהם תלויי הון בעיקר, תעשיית ההיי-טק בנויה על ההון האנושי. בלעדיו, אין תעשייה".

 אתה מיואש?

"לא. אני מקווה שהממשלה תתעשת. יש לנו תוכניות חומש שהגשנו לממשלה. כולן אושרו, אבל הביצוע והזרמת המשאבים נעשית באופן איטי מאוד. אין כל כך עם מי לדבר".

 "במשך שנים לא היה ייצוג להיי-טק בכנסת. הם לא ידעו בכלל את הדרך לכנסת. כעת, לאחר המאבקים בהם ניצחנו, ראשי התעשייה יודעים בדיוק מה אפשר להשיג בכנסת ואיך עושים זאת", אומר ח"כ רוברט אילטוב באחד הראיונות האופטימיים והחיוביים ביותר שפרסמנו בעת האחרונה ● מסתבר שיש עתיד להיי-טק ושעם קצת השקעה – הוא אפילו יהיה עתיד לא רע

אחד הדוברים המרכזיים בכנס השנתי של איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, שייערך בשבוע הבא,)4.1,2011  יהיה ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), המשמש כיו"ר השדולה למען תעשיות עתירות הידע, שהוקמה על ידו לפני שנה וחצי. ח"כ אילטוב יציג בפני באי הכנס את ההישגים הנאים של השדולה בתקופת פעילותה הקצרה.

השדולה, כידוע, כוללת את כל ראשי תעשיית ההיי-טק הישראלית, לרבות ענף ה-ICT. היא הוקמה בשיא המשבר העולמי ומרבית פעילותה נעשתה באמצעות ועדת המשנה להיי-טק, שגם אותה הקים ח"כ אילטוב. בוועדה נולדו לא פחות משלושה חוקים חשובים, שעומדים להיות מאושרים על ידי הכנסת, במסגרת אישור תקציב המדינה. השלושה הם חוק האנג'לים, תיקון לחוק המו"פ וחוק המכיר בהון האנושי כהוצאה מוכרת לצורכי מו"פ.

"הקרב על החוקים האלו היה קשה מאוד", אומר אילטוב, "ההצעות של האוצר לגבי האנג'לים היו מבישות. במסגרת חוק המו"פ עשינו מהפך של ממש, כאשר מעתה והלאה כל מי שמוכר חברה שנהנתה מכספי המדען הראשי, יידע בדיוק כמה הוא צריך להחזיר. זאת, במקום המציאות הבלתי אפשרית שהיתה עד היום".

הוא מבקש לציין, כי המאבק החזיתי שניהל נגד פקידי האוצר בחודשים האחרונים, נעשה בשיתוף פעולה הדוק עם ראשי התעשיינים – ולדבריו זו תופעה חדשה ומרנינה. "במשך שנים לא היה ייצוג להיי-טק בכנסת. הם לא ידעו בכלל את הדרך לכנסת. כעת, לאחר המאבקים בהם ניצחנו, הם 'גילו' את הכנסת, ויודעים בדיוק מה אפשר להשיג בכנסת ואיך עושים זאת. זה דבר חשוב מאוד". בנוסף, הוא מציין לשבח שני אנשים שלדבריו בלעדיהם לא היה מצליח במאבקו: אסתי פשין – מנכ"לית השדולה ויגאל אכנטנברג – עוזרו האישי ודוברו.

"הקרב על החוקים האלו היה קשה מאוד", אומר אילטוב, "ההצעות של האוצר לגבי האנג'לים היו מבישות. במסגרת חוק המו"פ עשינו מהפך של ממש, כאשר מעתה והלאה כל מי שמוכר חברה שנהנתה מכספי המדען הראשי, יידע בדיוק כמה הוא צריך להחזיר. זאת, במקום המציאות הבלתי אפשרית שהיתה עד היום

אתמול (ב') פרסם מכון הייצוא נתונים מדאיגים על הקצב האיטי של הגידול בייצוא. ח"כ אילטוב לא היה מופתע. "יש לכך כמה סיבות", הוא מסביר. "ראשית, המצב בעולם – המשבר שעדיין קיים בהרבה מדינות ומביא לצמצום שווקים. גם שווקים המתעוררים – כגון סין, הודו, ברזיל ורוסיה – אנו מגלים חולשה". שנית, לטענתו של אילטוב, הייצוא הישראלי לוקה בהעדר תקציבי שיווק שיאפשרו לישראל להתמודד עם שווקים אלו. "התמ"ס מקצה לזה מספר מיליוני שקלים – אבל זה לא מספיק", הוא אומר.

הוועדה שבראשותו קיימה דיונים בנושא, ולדבריו זה יהיה אחד הנושאים שיעמדו על סדר יומה של השדולה בשנה הבאה. "פנינו לתמ"ס וביקשנו שיקצו תקציבים שיאפשרו לחברות ישראליות להשתתף בפרויקטים בינלאומיים בכל תחומי ההיי-טק – לרבות קלין-טק, אנרגיה מתחדשת ועוד. אנחנו לא ערוכים לזה בכלל וצריך לוודא שהממשלה תיתן את דעתה לעניין".

נושא אחר שלדעת ח"כ אילטוב יש לטפל בו, הוא הגדלת מעגל הצעירים שפונים ללימודי מדעים. על רקע זה, הגיש לכנסת טיוטת הצעת חוק בתמיכת ח"כים רבים, שעיקרה מתן תמריצים לצעירים מהפריפריה לפנות ללמודי מדעים.

בראיונות לקראת כנס איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, השמיעו חלק מראשי חברות ההיי-טק תחזיות פסימיות לגבי עתידו של הענף. עיקר הטענות הן לגבי אטימותן של הממשלות עד היום, שלא סייעו מספיק לקידום תשתית שתייצר כאן תעשיה של ממש. אילטוב מכיר את הטענות האלו, אבל לא שותף לפסימיות. "דברים זזים. עובדה. יש כאן הבדלי גישות: הם מסתכלים על המשק הישראלי ורוצים שיהיו בו כמה חברות גדולות, ושכל השאר יהיו חברות קטנות שמתעסקות מו"פ. זו טעות. דווקא בממשלה הזו יש אוזן קשבת, אבל זה לא אומר שלא צריך להמשיך להילחם".

לא, הוא לא סבור שראשי ההיי-טק צריכים לפעול ביתר תקיפות ובכוח. "הוכחנו שגם בלי להבעיר צמיגים אפשר להגיע להישגים יפים", הוא אומר, "אבל זה לא אומר שלא התעקשנו. כשאתה פועל מול פקידי האוצר, השיטה של הפעלת כוח שגוררת עוד כוח, לא עובדת. צריך להגיע בגישה עניינית וכך ניתן להגיע להישגים".

כשאנו מזכירים לו שהוא חבר באחת המפלגות הגדולות בקואליציה, כזו שיכולה לשכנע את הממשלה לתת הטבות להיי-טק באותה השיטה שבה משתמשות חלק מהמפלגות האחרות, הוא עונה בחיוך: "נו, ואם נייצר משבר והשרים יחליטו, זה באמת ייצא לפועל? פקידי האוצר יטרפדו את זה"…

.

אין ספק שח"כ אילטוב פופולארי היום בקרב ראשי תעשיית ההיי-טק. הוא הוכיח שלמרות כל הביקורת והציניות שיש כלפי הפוליטיקה והפוליטיקאים, יש עדיין "צדיקים בסדום" שפועלים באמת למען מטרה שהם מאמינים בה, דבקים בה ואפילו מגיעים להישגים

אין ספק שח"כ אילטוב פופולארי היום בקרב ראשי תעשיית ההיי-טק. הוא הוכיח שלמרות כל הביקורת והציניות שיש כלפי הפוליטיקה והפוליטיקאים, יש עדיין "צדיקים בסדום" שפועלים באמת למען מטרה שהם מאמינים בה, דבקים בה ואפילו מגיעים להישגים.

 

אמנון נעמד – טכנולוג ישראלי המשמש כראש מחלקה ב-EMC העולמית קיבל בשבוע שעבר) תואר "עמית" מהחברה בה הוא עובד ● בראיון קצר, שנערך בעת שביקר בישראל לפני זמן קצר, מתאר נעמד את פעילותו, המבוססת במידה רבה על שיחות עם אנשים, לימוד וחקר תחומים, אך גם על יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה.

פורסם ב: על סדר היום

"במקצוע שלנו לוותק יש יתרון רב בגלל הניסיון שאתה מביא איתך ללקוח. לדעתי לקוחות יודעים להעריך את זה היום יותר מבעבר. אני חושב שהם מבינים שהיכולת שלנו לייצג 35 חברות במשך כל כך הרבה שנים, אומרת משהו עלינו"

אחד הדברים היפים ביותר שנוצרו כאן ב-62 שנות המדינה הוא תעשיית ההיי-טק והאלקטרוניקה, שבתוכה פועלת כמובן גם תעשיית ה-IT, המשרתת את השוק הארגוני בישראל. נכון, היא לא נולדה עם קום המדינה, היא נחשבת לתעשייה צעירה, מה שהופך את הסיפור למרתק יותר. אז לכבוד יום העצמאות ריכזנו כמה נתונים שעושים טוב על הלב.

ערב יום העצמאות 2010 יש בישראל כ-3,000 חברות טכנולוגיות שמעסיקות יותר מ-500 איש עם הכנסות של מעל 20 מיליון דולרים בשנה. בכל שנה נולדים פה 200 סטארט-אפים, 120 חברות ישראליות נסחרות בנאסד"ק, למעלה מ-400 חברות ישראליות מחזיקות שלוחות בארצות הברית, 80 מתוך 500 החברות בדירוג של המגזין פורצ'ן מפעילות בישראל מרכזי מחקר ופיתוח, שמעסיקים אלפי עובדים ומשקלם הסגולי גדול עשרות מונים מגודלם האמיתי. מרכזי הפיתוח הם ללא ספק אחת ההוכחות להצלחה של ההיי-טק הישראלי ומהווים מקור לגאווה לא רק למי שעובד בענף. כאשר מדברים על מעבדות מחקר ופיתוח אי אפשר שלא לתת מקום של כבוד לוותיקים ולראשונים..

יבמ, שחנכה בחיפה גוף מחקר ופיתוח בשנת 1972. זה החל כמרכז מדעי שברבות השנים הפך למעבדת מחקר, שהיא הגדולה ביותר של החברה מחוץ לארה"ב. מועסקים בה 800 חוקרים ומפתחים בשלוש מעבדות מחקר ופיתוח, וכן גם מעבדות תוכנה וחומרה. חוקרי המעבדה בחיפה, בראשות עודד כהן, רשמו במשך השנים מאות פטנטים, הם מתמקדים בפיתוח אלגוריתמים וטכנולוגיות בתחומים כמו שיתוף ואיחזור מידע, בריאות ומדעי החיים, יישומי תקשור, וניהול מערכות מחשב.

ב-1974 החלה אינטל את פעילותה בישראל, והיא מפעילה ארבעה מרכזי פיתוח, בחיפה, יקום, ירושלים ופתח תקווה, שני מפעלי ייצור בקריית גת וירושלים. אינטל היא המעסיק הגדול ביותר בישראל במגזר הפרטי, והיא מפרנסת 6,340 עובדים ישירים ואלפי עובדים חיצוניים. ההערכה היא שההשפעה העקיפה של אינטל היא בתעסוקה של עשרים אלף איש. בשנת 2009 ייצאה אינטל 3.4 מיליארד דולרים, עליה של 145% לעומת שנת 2008 – למרות המשבר. במעבדות המחקר שלה פותחו טכנולוגיות ומוצרים שמהווים כיום את חוד החנית של החברה בתחומים שונים.

HP השקיעה בעשור האחרון למעלה מ-6 מיליארד דולרים ברכישת טכנולוגיות ישראליות ובהקמת אתרים חדשים בישראל ועובדה זו הפכה אותה למשקיעה הזרה השניה בגודלה בישראל. החברה מעסיקה למעלה מ-5,000 איש בארץ במגוון תחומי עיסוק ופעילות. לאחר רכישת מרקורי בשנת 2006 הרחיבה HP את פעילות מרכז הפיתוח של החברה ביהוד והפכה אותו למרכז פיתוח עולמי של חטיבת התוכנה שלה. המרכז אחראי ליצירת 40% ממכירות החטיבה העולמית, ומרקורי הובילה את HP לצמרת חברות התוכנה בעולם, כאשר היא מדורגת כיום במקום השישי. מרכז המחקר של החברה בחיפה, שהוקם ב-1994, מתמחה בעיבוד תמונה, פתרונות אוטומציה של IT, ודפוס דיגיטאלי. בתחום הזה מפעילה HP את חטיבת ההדפסה שלה, אינדיגו, שנרכשה ב-2002 מידי מייסדה בני לנדא וכן את חטיבת סאיטקס, המבוססת על רכישת החברות הישראליות סאיטקס ויז'ן ונור.

בשנת 2006 הקימה מיקרוסופט מעבדת פיתוח בהרצליה, בראשותו של משה ליכטמן, ששב אז לארץ אחרי 18 שנות עבודה במיקרוסופט העולמית. כיום מעסיק המרכז כ-600 עובדים, חלקם עובדים שהוחזרו לארץ על ידי ליכטמן, והוא מילא תפקיד מרכזי ברכישת שבע חברות הזנק ישראליות על ידי מיקרוסופט. לאחרונה קיים המרכז את אירוע החדשנות השנתי שלו, שבו נחשפו כ-40 טכנולוגיות חדשות פורצות דרך – מתוכן 20 ישראליות.

 יבמ, HP, אינטל ומיקרוסופט לא לבד כמובן. בישראל פועלים מרכזי פיתוח ומחקר של חברות ענק גדולות לא פחות כגון מוטורולה, EMC , סאפ, קודאק, סוני, דויטשה טלקום והרשימה עוד ארוכה

הייצוא של ההיי-טק מהווה כ-50% מסך כל הייצוא של המשק. (22 מיליארד דולרים ב-2009) מה שהעניק לו את התואר "הקטר של המשק". שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה, מאשר שאכן ישנה התאוששות בענף, ונראה שהמיתון נעלם, אך הבעיה מספר אחת של הייצוא, שער הדולר, לא נפתרה. עובדה זו, מזהיר וקס, עלולה להוביל אותנו למציאות שבה מאות חברות ישראליות ולא ישראליות יעדיפו לפתוח מרכזי פיתוח חדשים בחו"ל, ולא בישראל. הם לא יסגרו את המרכזים אבל ההדלדלות תורגש במשך כמה שנים והתוצאות ברורות.

גם תעשיית ה-IT שרדה יפה. מנתונים שפרסמה חברת המחקר STKI בחודש מרץ עולה, כי שוק המיחשוב הארגוני יצמח ב-12.6% ויגיע להיקף של 4.575 מיליארד שקלים. אודי ויינטראוב, מנכ"ל אומניטק ומוותיקי התעשיה, אופטימי מאוד לגבי ביצועי תעשיית ה-IT: "אני חושב שתוצאות החברות הציבוריות בתחום ה-IT הוכיחו שיש לנו תעשיה אומנם לא גדולה אבל יציבה. בעשור האחרון התעשיה התבגרה – היחסים בין הספקים ללקוחות ובין העובדים למעסיקים השתפרו פלאים".

כיו"ר חברת הזנק ישראלית, קומאקס, אומר ויינטראוב, כי הוא גם מעודד משינוי חשוב שחל בתעשייה: מנמ"רים ומנהלים מתחילים לתת עדיפות לתוכנה כחול לבן. "יש להם מודעות רבה יותר", אומר ויינטראוב, שהיה בין הראשונים בתעשיה שקראו – עם תחילת המיתון – לשוק הארגוני להעדיף חברות תוכנה כחול לבן כדי למנוע פיטורי עובדים. "אני שמח לומר שאכן המודעות קיימת, חברות למדו לקח מהמיתון ואני בטוח שזה יימשך".

בשורה התחתונה: חגיגות עצמאות 2010 יכולות להעלות למרכז הבמה את תעשיית ההיי-טק הישראלית. הזרקורים צריכים להיות מופנים אל עבר האנשים שעובדים בתעשיה זו, לא רק כדי לטפוח להם על השכם, אלא כדי להזכיר למקבלי ההחלטות שאם קצת יותר תשומת לב, הקטר הזה יכול להוביל הרבה יותר קרונות במשק הישראלי, לטובת כלל החברה.

במפגש שנערך במסגרת כנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, שהתקיים בערב יום ד' האחרון בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה בעיר,  http://www.thepeople.co.il/Index.asp?CategoryID=72 דיבר בין היתר ד"ר שוקי גלייטמן – לשעבר המדען הראשי במשרד התמ"ת וכיום מנהל קרן הון הסיכון פלטינום (Platinum). ד"ר גלייטמן אמר בין היתר, כי התוצרים של תעשיית ההיי-טק המקומית הם תוצאה של השקעה שביצעו ראשי המדינה לפני כמה עשרות שנים. אותם ראשי מדינה לשעבר, אמר גלייטמן, הבינו כי המדע הוא חשוב ועל כן יש להשקיע בו. גלייטמן זרק לחלל האוויר את המושג "אתוס מדעי", אותו טבע לא אחר מאשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. כיום, אמר גלייטמן, מה שחסר לנו הוא אותו אתוס. אין פה, אמר, את אותה האמונה, כי המדע על גווניו השונים הוא התשתית עליה יונח עתידה של המדינה.

 זוהי בהחלט נקודה מעניינת. כולם מסכימים שאי אפשר לחשוד ב-"זקן" שהיה איש מדע או טכנולוגיה. הוא לא הבין דבר וחצי דבר במדע. סביר להניח שאישים דוגמת פנחס ספיר, לוי אשכול, גולדה מאיר וטייקונים אחרים מהתקופה – עסקו במחקר ופיתוח מדעיים בזמנם הפנוי. למרות זאת, הם הבינו שלמדינת ישראל יש מספר מוגבל מאוד של יתרונות יחסיים, וידעו שאחד מהם הוא ההון האנושי שלה – ה-"מוח היהודי" שכבר אז המציא לנו פטנטים. אותו ראשיו של דור המייסדים הזה הבינו שזה מתחיל מהחינוך, מעידוד הייצוא ומסיוע לתעשייה עתירת הידע. נכון, היו גם הצלחות בייצוא של פירות ויהלומים, אולם שישה עשורים לאחר קום המדינה – ההיי-טק הוא ככל הנראה מנוע הצמיחה העיקרי שלה.

 בן גוריון לא קיים ישיבות ממשלה או דיונים בכנסת כדי להעביר חוקים למען קידום המדע – הוא פשוט פעל. אז מה השתנה? השתנה הרבה. ראשית, כפי שחלק מהדוברים במפגש הזכירו, המציאות סביבנו השתנתה. פעם היינו חלוצים טכנולוגיים. היום – כבר לא כל כך. מרכזי הכובד של ההיי-טק עוברים מזרחה – וזה לא סוד שהיתרון היחסי של ההון האנושי הישראלי עומד בתחרות קשה מול מהנדסים לא פחות טובים מהודו, סין ומזרח אירופה. במקביל, עלותו של מהנדס ישראלי גדולה יותר מזו של עמיתו ההודי או הסיני.

 אבל לא זה השינוי המדאיג ביותר. התואר הזה שמור לאווירה הרווחת בחברה הישראלית, שכל מה שנשאר לה מהאתוס המדעי הוא אוסף של סטיגמות על אנשים "מסודרים". כך, כל עובד היי-טק מצטייר כמיליונר שמחלק את זמנו בין הג'יפ לג'קוזי. גם שני מיתונים עמוקים, פיטורים המוניים וקריסת חברות, לא הצליחו למחוק את הסטיגמה הזו, שמודבקת עד היום על תעשיה שפועלים בה כמה מאות אלפי אנשים. "שההיי-טק לא יבכה – יש יותר מסכנים ממנו".

 ואכן, הקטר של המשק צריך להפסיק להתבכיין. המשימה המרכזית שעומדת בפני כל אותם האנשים הטובים שהתכנסו בכנס רעננה, היא לפעול כדי לשנות את האווירה הזו, ליצור מודעות ציבורית – כזו שתגיע גם למקבלי ההחלטות, שהשקפתם על הענף לא בהכרח נכונה.

 על כנס רעננה להיות המסגרת הכללית שבתוכה יפעלו כל ראשי תעשיית ההיי-טק. הם צריכים ללמוד להתאגד ולהיות מוכנים לצאת למאבקים שבחלקם יהיו פחות מנומסים, כי החברה הישראלית של ערב 2010, היא אותה חברה שניתצה את האתוס המדעי ואותה החברה שצריכה לרצות לתקן את המעוות. 

 בתום הכנס ביום ד' קם אחד המשתתפים והתייחס לאותו אתוס מדעי שנעלם. הוא אמר כי אילו אל שווימר היה מנסה להקים היום את התעשיה האוווירית לא היה מצליח וכישלון מוחלט היה נחלתם של כל המיזמים הביטחוניים טכנולוגיים של ישראל. כדי לשלוח לוויין לחלל לא היה  צריך ישיבת ממשלה= סיים את דבריו הדובר, לקול תשואות הקהל, שקם על רגליו ומחא לו כפיים. המשתתפים קמו לכבד את הדובר, כי הם אנשים שמאמינים במה שהם עושים – הם חלק מאותו אתוס ישן שכולנו מתגעגעים אליו.

שנת הלימודים האקדמית שנפתחה אתמול (א') ברחבי הארץ, והחזירה 280 אלף סטודנטים לספסלי הלימוד, הביאה עמה גידול של כ-3% בסך הפונים ללימודים אקדמיים. למרות שראשי הפקולטות מביעים שביעות רצון מהעובדה שהמיתון לא פגע קשות במספר הפונים למקצועות המדעיים, הרי שעיון בנתונים על הלימודים במקצועות אלה בחמש השנים האחרונות צריך לעורר דאגה.

 תמונת המצב הכללית מציגה קיפאון, במספר הנרשמים ללימודים מדוייקים. היא נובעת מכמה סיבות מרכזיות השלובות זו בזו: התנודתיות שבענף ההיי-טק – שעבר שני מיתונים בפחות מעשור והקיצוצים הנמשכים בתקציבי ההשכלה הגבוהה – תקציבים שאינם מאפשרים לאוניברסיטאות להגדיל את היצע כיתות הלימוד, ואינו מאפשר נדיבות בלימודי המשך ובתקציבי מחקר.

 המיתון הנוכחי יצר הטעיה מסוימת לגבי מצב התעסוקה בענף ההיי-טק הישראלי, ומן הראוי להיות מודעים אליה. לכאורה, הענף נמצא במצב של עודף כוח אדם וניתן לגייס מהנדסים בקלות יתר. אבל אסור לשכוח את המצב בו היינו ערב המיתון, שבו לתעשייה חסרו מדי שנה אלפי מהנדסים. נייר עבודה שהוגש ביוני 2008, ערב המיתון, על ידי צוות בראשות פרופסור אילן חת מהאוניברסיטה העברית, והוצג בכנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, מעלה, כי בישראל מסיימים מדי שנה כ-8,000 מהנדסים את לימודיהם האקדמיים. מנגד, הצפי הוא שבשנת 2015 ידרוש שוק העבודה בישראל 12 אלף מהנדסים. הפער הזה של 4,000 המהנדסים, הוא פער קבוע שקיים כבר כמה שנים, וגישור עליו לא נראה באופק.

מנגד יש סקטור של סטודנטים שמורגיש שהוא מחוץ. לתחום. אלו הם  תלמידי המכללות.  גם השנה נמשכים מאבקי היוקרה בין המוסדות האקדמיים לבין המכללות על הכשרת הסטודנטים במקצועות המדעיים, גורמים לכך שסקטור שלם של בוגרים – כ-7,000 בשנה, שמסיים את המכללות להנדסה ברחבי הארץ, הופך להיות לא רלבנטי. הסיבה העיקרית לכך היא שראשי המוסדות האקדמיים אינם מוכנים להכיר בסטודנטים בוגרי מכללות ומערימים עליהם קשיים בדרך ללימודי המשך תואר שני. עובדה זו עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שחלק גדול מהסטודנטים שלא הגיעו לספסלי הלימודים באוניברסיטאות, עשו את דרכם למכללות, כדי ללמוד את מקצועות המחשב. על פי נתוני המל"ג, 63% מתוך 280 אלף סטודנטים שהחלו ללמוד אתמול בקמפוסים, יעשו זאת במכללות ולא באוניברסיטאות. הודעת הטכניון, כי הוא יערים קשיים על בוגרי מכללות שירצו ללמוד תואר שני אצלו, עוררה כמובן סערה ואילצה את המל"ג לאיים בנקיטת צעדים נגד הטכניון. אבל הטכניון אינו היחיד שעושה זאת – הוא המוסד היחיד שמוכן להודות בכך.

 הוויכוח עתיק היומין על רמת הלימודים במכללות הוא צבוע ורווי אמוציות. הוא מבוסס של קנאה בין פרופסורים וראשי אוניברסיטאות – בין כאלו ששפר עליהם מזלם וזכו למשרה נאה במכללה , לבין כאלו שממשיכים לדשדש במוסדות אקדמיים מוכרים פחות, עם שכר נמוך יחסית ותקציבים מקוצצים. זהו אבסורד, שכן במכללות מלמדים פרופסורים ודוקטורים שעד לפני שנה או שנתיים לימדו באוניברסיטאות, ונחשבו למרצים מעולים. האם העובדה שהם "חצו את הכביש" והלכו למכללות פרטיות הופכת אותם למורים פחות טובים?

 האווירה האליטיסטית הזו מקרינה גם על התעשייה. ראשי חברות ההיי-טק שרצים לתקשורת ובוכים על מצבם העגום והקושי בגיוס אנשים טובים, מסננים ללא בקרה או הגבלה סטודנטים בוגרי מכללות, מבלי לבדוק בכלל את התאמתם לתפקיד. הם מעדיפים לקבע, מבלי שהתכוונו לכך, את המצב הקיים של המחסור החמור במהנדסים ובמקביל לבכות על כך שהמדינה לא מעודדת מספיק תלמידים לפנות למקצועות מדעיים.

 אלו וגם אלו מהווים את הקרקע הפוריה למציאות בריחת המוחות, איתה מנסה להתמודד כעת שר החינוך, גדעון סער. טיפול בהחזרת המוחות שכבר ברחו היא משימה חשובה, אבל הרבה יותר קריטי ודחוף לטפל בסיבות שמביאות צעירים לחפש את דרכם במדינות זרות, ובין אלו נמנים גם צעירים שסיימו מכללות.

 השורה התחתונה: העובדה שמספר הסטודנטים במקצועות המדעיים לא קטן השנה בגלל המיתון היא שמחת עניים. אם הממשלה והתעשיינים לא ינקטו במהירות צעדים לתיקון העיוותים במוסדות עצמם, ויפעלו לעידוד צעירים ללמוד מקצועות מדעיים, יתכן ונבואות הזעם המפורסמות של ינקי מרגלית, מנכ"ל אלדין לשעבר – שנוהג לומר שעוד 15 שנה לא תהיה פה תעשיה – תיראנה אופטימיות.

      גרסת pdf  

.

בניית אתרים