פוסטים בתגיות: ‘דל’
ראשונה הייתה סנאפטו (Snaptu) שנרכשה על ידי פייסבוק (Facebook) תמורת 70 מיליון דולרים. מדובר בעסקת הרכש הראשונה של פייסבוק בארץ. הרכישה של פייסבוק עוררה כמובן גל שמועות וניחושים שהנה, מארק צוקרברג – מייסדה, תוקע יתד בארץ הקודש וימשיך את התחרות ראש בראש מול גוגל, לה כבר יש שלוחה בישראל.
יום לאחר מכן ברודקום רכשה את פרוביג'נט הישראלית תמורת 313 מיליון דולרים. פרוביג'נט הינה חברה פרטית לרכיבי מוליכים-למחצה משולבים, בביצועים גבוהים ובטכנולוגיית Mixed Signal למערכות תשתית סלולריות.
אתמול (ד') ענקית האבטחה מק'אפי (McAfee), כיום חברה בבעלות אינטל (Intel), רכשה את סנטריגו תמורת כמה עשרות מיליוני דולרים.
הסכום המצרפי של הרכישות מניב יבול של יותר מ-400 מיליון דולרים. אם הקצב הזה יימשך במהלך 2011, הרי שנוכל לומר כי היא הייתה השנה בה חזרו להשקיע בחברות ישראליות. זאת, לצד הודעתה של דל (Dell) מאתמול, לפיה היא מקימה מרכז פיתוח גדול לנושא האיחסון בישראל. המרכז, שימוקם בהרצליה, מבוסס על חברת אקסנט, שדל רכשה לפני שנה. כמו מתחרותיה בעולם האחסון, נט-אפ (NetApp) ו-EMC, גם דל גילתה שישראל מהווה מאגר מוחות מבריק של מהנדסים בתחום האחסון ולכן החליטה להשקיע בתחום. אקסנט הישראלית נמכרה לדל לפני שנה תמורת 12 מיליון דולרים. עכשיו מתברר שסביב מכירתה הייתה דרמה מאחורי הקלעים וכי סיבת המכירה לא הייתה המחיר האטרקטיבי שדל הציעה, אלא חוסר הסכמה בין בעלי המניות של החברה: ד"ר גיורא ירון, איתן ורטהיימר וקרן אוורגרין. בראיון לכלי התקשורת אמר ירון, כי החברה נמכרה לדל בנזיד עדשים ובפועל החברה קיבלה מתנה בשווי של מיליארד דולרים. מה שאנו יכולים ללמוד מכך הוא שלעיתים אין אקזיטים שמחים. לפעמים בעלי המניות, שגם הם בני אדם, נאלצים להיפרד מהון נכבד, כי אינם מסוגלים לשבת איש עם רעהו.
מעבר לרכישות במציאות, לא נעדרו השבוע גם ספקולציות. כריס מלור, עיתונאי האיחסון הוותיק של הרג'יסטר (The Register) הבריטי, פרסם בבלוג שלו כי אורקל (Oracle) צפויה להודיע בעוד פחות משבועיים על רכישתה של ענקית האיחסון נט-אפ, וכי זו הסיבה שלארי אליסון, מנכ"ל ומייסד אורקל, גייס לתפקיד נשיא משותף בחברה את מארק הארד, שהודח זמן מה קודם לכן מתפקיד מנכ"ל HP. "מה עושה מארק הארד באורקל?", שאל מלור. אישור או הכחשה לדיווח לא הגיעו, אולם מי שמכיר את העיתונאי הוותיק הזה, יודע שיש לו מקורות טובים. גם אם הרכישה לא תהיה בתוך שבועיים, כפי שכתב, הרי שככל הנראה יש בה איזה יסוד של אמת.
השבוע קיבלנו עוד חיזוק לכך שה-BI הוא תחום חם וברבים מהארגונים שיש להם מערכות BI, אלה אינן מנוצלות כראוי. פלורה לוין, מנכ"לית משותפת ב-BPro, אמרה דברים אלו ברב שיח שנערך ביוזמת אנשים ומחשבים. לוין תוביל בשבוע הבא את ועידת BI שעורכת הקבוצה, והוועידה צפויה להיות אחת מהגדולות שהיו אי פעם בתחום.
עוד דיווחנו השבוע על כמה זכיות יפות של חברות בתחומים החמים שעומדים על סדר היום של המנמ"ר. המעניינת ביותר, היא ללא ספק זו של בזק בינלאומי, שזכתה במכרז הענן המקומי של משרד החינוך. מדובר במהפך של ממש בתפיסת שילוב המחשבים ומערכות המידע בבתי הספר, שיש לקוות כי יביא לשינוי המיוחל במערכת החינוך שלנו.
זכיות נוספות נרשמו השבוע על ידי נס טכנולוגיות, שתמשיך לתפעל במיקור-חוץ את ה-IT של דרך ארץ. זהו פרויקט מיקור-חוץ נאה, שהזכיר לכולם שלמרות שמיהרו להספיד את התחום, הוא עדיין חי וקיים. טלדור, מצידה, שדרגה את מערכת ה-CRM בשירותי בריאות כללית. זהו פרויקט IT אחד מני רבים של הקופה. הכללית מצילה את כבודו של מגזר המיחשוב הרפואי, שבהיבט הציבורי שלו שקוע כבר כמה שנים בבוץ, ומתאפיין באי עשייה.
מה יש במגזר הבריאות? פרויקטים שלא נגמרים לעולם. השבוע דווח, כי HP השלימה בהצלחה שדרוג של מערכת סאפ (SAP) בפרויקט נמ"ר. המדובר בפרויקט שהחל לפני יותר מ-15 שנים, ועד היום לא הגיע לסיומו. הפעם אין לתלות את האשם בספקים או בטכנולוגיה, אלא בפוליטיקות פנימיות במערכת הבריאות ובעובדה שמזה שנים, אין בעל הבית במשרד הבריאות. אבל לא רק שם.
גם במשרד המשפטים יש פרויקטים שהחלו ולא נגמרו, כמו למשל פרויקט "נט המשפט". הפרויקט הזה היה אמור לכלול את ההוצאה לפועל, אבל ב-2008 הוחלט על הפרדת רשויות, וההוצאה לפועל הפכה להיות רשות עצמאית. בשל כך החל פרויקט "כלים שלובים", שטרם ברור מתי יעלה לאוויר, אבל ברור שהחשב הכללי אישר לו עוד כשישה מיליון שקלים, בנוסף ל-30 מיליון שקלים שכבר נשפכו. הסיבה: שו"שים (ר"ת שינויים ושיפורים). מוכר לכם מאיזה מקום?
החודשים האחרונים התאפיינו בגל רכישות משמעותי. רק בחודש האחרון, למשל, התבשרנו על אינטל (Intel) שרכשה את מק'אפי (McAfee) – עסקה שגרמה להרמת גבות אצל לא מעט אנשים. במקביל, דל (Dell) ו-HP מנהלות קרב מאסף על חברה קטנה יחסית, 3Par. רכישות נוספות היו זו של EMC את GreenPlum, אורקל (Oracle) את סאן (Sun) ועוד.
בשוק מסתובבות שמועות על חברות נוספות שמעורבות במיזוגים ורכישות. למשל, סיטריקס (Citrix) עשויה להיות מעוניינת ב-VMLogic, ואפילו סימנטק (Symantec) עלתה על מדף המכירה, כאשר אחת המועמדות לרכישתה היא HP – בגלל רכישת אינטל את מק'אפי. גם על רד-האט (RedHat) נאמר שהיא עשויה להימכר ואפילו נכתב שסאפ (SAP) מגלה בה עניין, למרות הכחשות גורפות משני הצדדים.
הסיבות למרוץ החימוש המטורף הזה הן רבות. אחת מהן היא, שהחברות הגדולות שרדו את המיתון עם הררי מזומנים והשקעה ברכישה היא דרך טובה להשביח את ערך המניה. סיבה נוספת, היא הטכנולוגיה המתחדשת בקצב מהיר – שלא מאפשר לחברות להספיק ולהמציא פתרונות משלהן. לרוב, הדרך הכי טובה להדביק את הפערים היא באמצעות רכישות.
סיקור אירועי הרכישות והמיזוגים מתמקד בדרך כלל בפן הפיננסי ובצדדיהן של הרוכשות או הנרכשות. המגזין CIO, שניתח את גל המיזוגים הזה, מעלה היבט נוסף ולא פחות חשוב: זה הלקוחות של החברות הנרכשות, או ליתר דיוק המנמ"רים באותם הארגונים, שזה עתה השקיעו הרבה כסף במוצר של חברה X, שבבוקר למחרת נרכשת. ההמלצה הכללית והמתבקשת היא להיות ערניים – ובמעמד בדיקת המוצר, לבדוק האם אין שמועות על שינוי בעלות אפשרי בעתיד.
למרבה הצער, כותב המגזין CIO, יותר מדי ארגונים וקטנים ובינוניים מבוססים על מוצרים של חברה אחת. רבים מהם אוהבים להיות חלוצי טכנולוגיה, ולרכוש מוצרים של חברות קטנות ו\או צעירות – גם בזכות החדשנות וגם בזכות השירות האישי יותר. למרבה האירוניה, אלו הן גם הסיבות שהחברות הגדולות רוצות לבלוע את הקטנות.
בדרך כלל כשמתבצעת רכישה, כל הלקוחות מקבלים מכתבים בנוסח "הכול ימשך כרגיל". אבל אין זה סוד שכעבור ארבעה חודשים, שום דבר כבר לא מתנהל כמו קודם, ואת המחיר משלמים הלקוחות, כמובן. כך, למשל, צוין באותו מאמר ב-CIO, שלקוחות סאן מתלוננים כבר זמן רב שמאז הרכישה על יד אורקל, עלויות התמיכה הרקיעו שחקים, ואין להם עם מי לדבר. "אתה משקיע מאה אלף דולרים בחומרה. בעבר יכולת לקבל שירותים משותפים של סאן שעלו כ-10% עד 14% מסך כל ההוצאה, אבל אז באה אורקל והתחילה לתת את השירות ישירות ללקוחות תמורת 22%", מתלונן אחד הלקוחות. נכון הוא שבאופן אידיאלי לקוחות כאלו היו צריכים לחפש אלטרנטיבות, אבל זה לא פשוט כל כך – תלוי באיזה מצב הם היו קודם מבחינת חוזי תחזוקה ושירות, ומהי היכולת של הארגון להחליף פלטפורמות. זהו כאב ראש לא קטן שנוחת על המנמ"ר מבלי שהוא יכול להתכונן לכך מראש.
המלצה נוספת היא לעקוב מקרוב אחר החברות הגדולות – להבין לאיזה כיוון הן הולכות, מי המתחרות, מי מועמד לרכישה וכו'. בהמשך המאמר מובאים שורה ארוכה של ציטוטים ממנהלי טכנולוגיות בארגונים שרכשו מוצרים של חברות שבאחרונה עלו לכותרות בגלל רכישה או מועמדות לרכישה.
אין ספק שמועלית כאן סוגיה מעניינת, שכרוכה גם במדיניות ניהול סיכונים. בעת בחירת אסטרטגיית IT וספק, חשוב מאוד לדעת פרטים רבים ככול האפשר על יציבותו ומיצובו בשוק. חברות שרוכשות חברות אחרות לא "מתאבדות" כדי לרצות את הלקוחות של החברה הנרכשת. הן יתנו לך שירות, אבל גם יחפשו כל דרך כדי להוציא ממך עוד כמה דולרים. אתה, כמנמ"ר, צריך לדעת לשרוד ולהחליט לאן להוביל הלאה את הארגון.
השורה התחתונה: מיזוגים ורכישות יכולים להיות טובים לבעלי מניות, מועילים למנהלים ועובדים – אך לא טובים במיוחד ללקוחות, שמאבדים כתובת מוכרת לטיפול ותחזוקה. אלו הם מסוג הדברים שמדירים שינה מעיניהם של מנמ"רים ומנהלי טכנולוגיות וכדאי לעשות את המקסימום כדי להימנע מכך
עשרה פועלים סינים שעבדו במפעל המייצר בין היתר את האייפודים והאיייפונים עבור אפל שמו קץ לחייהם בנסיבות שונות. סיפור ההתאבדות עורר של מחאות בעולם נגד אפל ונגד הגלובליזציה. אין זה סוד שמזה שנים יצרניות המחשבים הגדולות, ואפל ביניהן, מייצרות את המכשירים הנחשקים בעול בקווי ייצור שהן שוכרות באסיה, סין, קוריאה, טייואן, הודו וכעץ מתחילים גם בווייטנאם. השיקולים הם כרגיל כלכליים. התחרות העזה בין החברות מחייבת הורדת מחירם דרסטית לטובת כיסו של הצרכן, שמשמעותה הוזלת עלויות. העולם השלישי, גילה את הצורך הזה, והסינים בראשם והם מקימים מפעלי ענק עם קווי ייצור משוכללים, המעסיקים לידם עובדים סינים. העובדים האלו משלמים את מחיר התחרות, בשכר הנמוך שהם מקבלים ובעיקר בתנאי העסקה מבישים, המזכירים את ימי טרום המהפכה התעשייתית.
מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס הגיב מייד לאחר פרסום דבר ההתאבדויות, ואמר כי אפל תחקור את הנושא. בעלי המפעל בסין שהם בכלל קוריאנים מכחישים כל קשר בין ההתאבדות לשכר שהעובדים מקבלים, ואומרים שזה קרהבגלל סיבות אישיות. אחת השמועות אומרת שעובד אחד התאבד לאחר שפרוטוקול סודי שכלל פרטי קוד תצורת אחד המכשירים החדשים אבד לו.
בעלי המפעל הקוריאנים חשפו את שכרם של הפועלים 131 דולר לחודש לא כולל בונוסים והטבות בגין עבודה מאומצת בתקופת לחץ. בעלי המפעל אף הרחיב וטענו כי במפעל הזה, יש לעובדים חדרי מנוחה והרגעות, דבר שלא קיים כמעט בשום מפעל אחר. הם גם מציינים כי בשנה האחרונה מרכיב השכר בייצור המכשירים עלה ויעלה שוב ביולי, דבר שישפיע על מחירי המכשירים ויגרום לקשיים בקרב החברות המשווקות שיתקשו לעמוד בתחרות.
אבל אפל אינה לבד. בפברואר שנה שעברה פרסם גוף בשם NLC העוקב אחרי תנאי הסעקה של עובדים בעולם השלישי, ח חמור בן 60 עמודים על מצבם העגום של הפועלים הסינים .זאת בעקבות בדיקה ממושכת שערכו הנציגים של גוף זה, כולל סיור במפעלים וראיונות עם עובדים. הם גילו תנאי עבודה מזעזעים, פועלים שעובדים שעות רבות ליד קווי ייצור בשכר נמוך, ללא שום פרופורציה לתפוקה של אותם פועלים.
באחד המפעלים, נאמר באותו דו"ח, 200 עובדים סינים, בעיקר נשים צעירות מייצרות מקלדות וציוד היקפי אחר עבור HP , דל, לנובו, מיקרוסופט ויבמ. בראיונות אחד על אחד עם אותם עובדים, ומתמונות שצולמו במפעל עולה תנאי העסקה פרימיטיביים, אולמות שינה שבהם מורשים הפועלים ללון, בתנאי סביבה לא אסטטיים.
עדויות נוספות: הפועלים יושבים על שרפרפים מעץ קשיחים ביותר ומייצרים 500 מקלדות בשעה, בפעולה רצופה שנמשכת 12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם שני ימי חופשה בשנה בלבד. יש להם זמן לנוח 1.1 שניה בין ייצור מקש אחד לשני בכל מקלדת, פעולה שנמשכת 3250 פעמים בשעה 35,750 ימים 250 אלף פעמים בשבוע מיליון פעם בחודש. פועלים מקבלים אחד חלקי חמישים סנט על כל מקש במקלדת. אסור להם לדבר, להאזין למוסיקה או להזיז את ידיהם למנוח וחובה עליהם לגזוז את ציפורניהם אחת לכמה ימים. תנאי הרחצה משפילים, וביציאה מהמפעל עוברים בדיקות בטחוניות מקיפות ומציקות. אין תשלום שעות נוספות, למרות שהפועלים מבלים במפעל כ-87 שעות בפועל תמורת 41 סנט לשעה. בפועל האסירים כלואים במפעל ארבעה ימים בשבע ואסור להם אפילו לצאת לטיול. כל אלו לא מונעים ממנהלי המפעל להרביץ בפועלים תורה ולשכנע אותם שהמפעל הוא כמו ביתם ועליהם לאהוב אותו בהתאם.
כאמור השיקול הכלכלי הוא המניע את העולם. המעבר לסין גרם ל1.4 מישרות מיותרות בארצות הברית שעובדיהם משתכרים בים 12 לך-14 דולר לשעה בעוד שפועל ממוצע בסין מרוויח 131 דולר לחודש. ויש עוד כהנה וכהנה עדויות לא סימפטיות שמראות את הצד המכוער של הגלובליזציה, המנצלת א המצוקה הכלכלית של מילארדי סינים, שמוכנים לעבוד בכל מחיר רק כדי להשביע את רעבונם ולהאכיל את ילדיהם. חסרי המצפון מבין בעלי ההון מרגיעים את עצמם בכך שהם טוענים שללא המפעלים האלו הפועלים האלו היו גוועים ברעב.
אז בפעם הבאה כשתחזיקו א האייפוד או האייפון שלכם או שתקלידו במקלדת של אחת מחברות המחשבים הגדולות עם המותגים הכי טובים, יכול להיות שזה היה המכשיר האחרון שאותו פועל ייצר בטרם שם קץ לייסוריו והתאבד. עולם אכזר וציני.