פוסטים בתגיות: ‘דובר צה"ל’
מייל שרשרת שמתפשט ביומיים האחרונים כאש בשדה קוצים, מספר שיו-טיוב (YouTube) מתכוון להוריד את סרטון ההסברה שהפיץ דובר צה"ל בעקבות פרשת המשט הטורקי. הנימוק של יו-טיוב על פי אותו המייל: רייטינג נמוך. אתר שיתוף הווידיאו הפופולארי לא נוהג, כידוע, למחוק סרטונים לגיטימיים משרתיו עקב מיעוט צפויות, מה שמערער את אמינותו של המייל. עם זאת, המייל הזה – גם אם הוא אמת וגם אם לאו – מציף שוב את מצבנו העגום בתחום ההסברה, שנובע מכישלון מתמשך מצידנו.
העולם החופשי לא רוצה לראות את הסרטים של דובר צה"ל – לא מפני שהם לא מעניינים, אלא מפני שהם הועלו באיחור של שעות רבות. עיתוי, כידוע, הוא קריטי מאוד בעידן המטורף שבו אנו חיים – עידן שבו החדשות של לפני שעה הן כמו אתרוגים אחרי סוכות.
נדמה שלא רק חיילי השייטת יצאו למבצע הזה ללא הכלים המתאימים, אלא גם משרד החוץ ודובר צה"ל. אומנם בדובר צה"ל טוענים שמסע ההסברה היה מוכן מבעוד מועד, אך התוצאות מדברות בעד עצמן. בקרב האכזרי על דעת הקהל יש רק מדד אחד, והוא מבחן התוצאה.
במשך כחצי יממה ניזונו כלי התקשורת בעולם מדיווחים שהגיעו מרשת אל-ג'אזירה, שאינה מתאפיינת באובייקטיביות יתרה. חמור מכך, במשך שעות רבות הוטל איפול כללי על מידע חשוב ורב, וכך לכלי התקשורת בישראל אסור היה לפרסם אותו.
בראיון שהעניק לקול ישראל, אמר סגן השר מתן וילנאי, כי מלחמות לא מצטלמות טוב וכי אם היו מצלמים את כל הקרבות והפעולות של צה"ל, הם היו נראים רע באותה מידה. וילנאי, כך נראה, שייך לאותה שכבת מפקדים שלא מסוגלת להפנים את העובדה ששדה הקרב של היום כבר לא עלום ונסתר. כלי התקשורת נמצאים בכל מקום ואי אפשר להעלים אותם. החוכמה היא לשלוט בהם ולנצל אותם לצורכי המבצע, כי אם אנו לא נעשה זאת – יעשו זאת האחרים.
אחד הפתרונות למצב הוא לצרף אל הכוחות הלוחמים בשדה הקרב סיירת הסברה. עליה לפעול מיד: לפרוץ את שערי המדיה ראשונים ולקבוע עובדות בשטח. יש אולי צדק בדברי המומחים שאומרים שיש מצבים, כמו המצב אליו נקלענו עתה, שלעולם לא ייראו טוב בעיני העולם. הרי תמונת חיילים שעולים על ספינה מלאה באזרחים לעולם לא תזכה לסימפטיה.
אבל כאן בדיוק נכנסת היצירתיות – שהיא נשמת אפו של תחום יחסי הציבור. מלחמות לא עושים רק על פי הספר, אלא גם עם הרבה חדשנות וחשיבה לא שגרתית. ההיסטוריה של קרבות צה"ל מלאה בסיפורים כאלו – על רובם אנחנו בכלל לא יודעים.
לפני כחודשיים הופיע באוניברסיטת תל אביב נציג של משרד החוץ, שסיפר כיצד בעזרת צוות של "משוגעים לדבר", הוא מצליח לשתול מסרים פרו-ישראליים ברשתות חברתיות ובאתרי אינטרנט שונים. היה מרגש לשמוע אותו, אך עצוב לגלות שמדובר בקומץ מזערי, שעושה את מרבית העבודה בהתנדבות
המדיה קיימת וכך גם כח אדם איכותי; כל מה שצריך זה "לשנות את הדיסקט" של מקבלי ההחלטות. אם זה לא יתחיל מלמעלה, זה לעולם לא יקרה. הקרב הוא על הראשוניות, על המיידיות, על התמונות הראשונות שהעולם יראה שניות לאחר שהפעולה מתחילה – ולא חצי יום מאוחר יותר. מעבר להקמת סיירת הסבר, העניין דורש שינוי משמעותי בחשיבה – בתפיסת המדיה. אל לצה"ל לראות באמצעי התקשורת כמי שמפריעים לפעולות, אלא ככלי שמשמש להעביר את הגרסה שלנו למאורעות. ויפה שעת אחת קודם.
כידוע גל השמועות ששטף את הארץ בשעות הראשונות מייד לאחר היוודע האסון, הידיעות שהופיעו באתרים, ברשתות חברתיות, בטוויטר ובשיחות טלפון הצליחו לשבש לראשונה מזה שנים רבות את עבודתם של עורכי חדשות בדסקים השונים. כזכור. צוותי טלוויזיה רדיו וכלי תקשורת מכל העולם התמקמו מול ביתה של רמון, וזאת בשעה שהיא לא ידעה שום דבר או לא קיבלה שום הודעה רשמית. היו לכך סיבות רבות, שמייד נעמוד עליהן אבל הן אינן מוצדקות מכל זווית שהיא. התוצאה היא נוראית מזעזעת. אינני מכיר את הצוותים שהיו שם, אבל אין לי ספק שכאשר נודע להם על התקלה החמורה שקרתה, הם חשו לא בנוח במילים עדינות.
אבל המקרה של רמון צריך להדליק נורה אדומה אצל כולנו. נכון הוא שעם כל הביקורת על העיתונות שבגלל התחרות הקשה היא מגלה יותר ויותר סימנים של חוסר ריסון משווע, יש כמה קווים אדומים שמרבית אמצעי התקשורת הגדולים והמסורתיים שומרים עליהם. לא מצלמים גופות, לא מצלמים בהלוויות כאשר המשפחות לא מוכנות, ולא נכנסים לבתיהם של משפחות שכולות ברגעים הראשונים אחר קבלת הבשורה הנוראית מכל. הכלל הבסיסי שכל עורך חדשות מתחיל יודע אותו שאין מפרסמים את שמו של החלל ואין שולחים לשם צוותים לפני הודעה רשמית של דובר צה"ל או המשטרה במקרה של אירוע אזרחי. עד היום הכלל הזה נשמר בדרך כלל ואם הופר התברר שזו היתה טעות אנוש חמורה ביותר.
ובכל זאת מה קרה כאן? אין ספק שאף אחד מהצוותים שנשלח לשכונת רמת חן, השכונה שבה בה גרה משפחת רמון,(הצוותים לא מגיעים על דעת עצמם, מישהו צריך לתת להם הנחיה להגיע) לא העלה על דעתו שבשעה שהם כיוונו את המצלמות לעבר משפחת רמון רונה לא קיבלה עדיין את הבשורה המרה. היתה כאן דיסאינפורמציה בין דובר צה"ל, לבין מערכות העיתונים. הדיסאינפורמציה הזו נבעה מהעובדה שהשמועות על האסון החלו לרוץ כמה דקות לאחר האסון. בתחילה דובר על תאונת מטוס של חיל האוויר רבת נפגעים, ואחר כך החלו החל השם אסף רמון לרוץ ברשתות החברתיות, בטוויטר, ב-SMS ובשיחות טלפון. כל מערכות העיתונים עמדו בהיכון כדי לקבל את ההודעה הרשמית מדובר צה"ל, אבל גל השמועות התערבב עם המידע הרשמי. אי אפשר היה כבר לעצור את הנחשול הזה. צה"ל עובד במקרים כאלו על פי נהלים מאוד ברורים וסדורים. יש תהליכים של זיהוי הגופה שאורכים זמן. במקרה של אסף רמון זה היה מורכב בגלל נסיבות התאונה. אף אחד במערכת הצבאית לא ידע ולא היה מוכן להתמודד עם גל המידע הלא רשמי שזרם בכל האתרים והרשתות. וזוהי בדיוק הנקודה שבה כולם צריכים להסיק את המסקנות.
מצד שני גם אמצעי התקשורת השונים צריכים לעשות לעצמם חשבון נפש. העידן הנוכחי מוציא לרחובות עשרות אנשים שקוראים לעצמם עיתונאים, בלוגרים, צלמים, אנשי טלוויזיה. חלק גדול מהם לא כבול למערכת עיתון אחת וחלק מלחם חוקם הןא לספק את המידע והתמונה ראשונים לפני כולם. המהומה התקשורתית שנוצרה בלבלה את שיקול הדעת, הצלמים ואנשי התקשורת שמיהרו לבית רמון סברו מן הסתם שהמשפחה כבר יודעת ועתה ממתינים למפקד חיל האוויר וצוותי צה"ל שיבואו לרונה למסור הודעה רשמית יותר. אבל רונה לא היתה צריכה להמתין להם. הרעש בחוץ כבר הסביר לה הכל.
מרונה כבר אי אפשר לבקש סליחה. היא כועסת ובצדק. אבל אפשר לפחות לקבל את בקשתה בסוף הראיון שהופנה אל כל אמצעי התקשורת: תעצרו לרגע, תחשבו, שימו את עצמכם במקום והכי חשוב, אל תרוצו לפני ששמעתם את ההודעה הרשמית.
הצילומים שצולמו בשעות הקשות שבהם מפקדי חיל האוויר הגיע לביתה של רמון, הם מסוג הצילומים שכולנו היינו רוצים לשכוח אותם. לאסף זה כבר לא יעזור, אולי למקרים דומים בעתיד, שהלווואי שלא יבואו. יום הכיפורים שמגיע היום הוא הזמן הנכון לעשות את חשבון הנפש ובעיקר להסיק מסקנות.