חברת המחקר העולמית גרטנר (Gartner) קיימה השבוע אירוע מיוחד ללקוחותיה הישראליים, במהלכו נחנך באופן רשמי הסניף החדש של החברה בארץ, לאחר 25 שנה בהן יוצגה גרטנר על ידי חברת קומטק, בבעלותו של ברוך גינדין. המרצה המרכזי באירוע היה פיטר סונדרגארד – סגן נשיא בכיר ומנהל המחקר העולמי בגרטנר, שסקר באופן מקיף את שוק ה-IT, סיפר על המגמות בישראל ובעולם והסביר על הטכנולוגיות החמות בשוק. כמה שעות לפני האירוע, הופיע סונדרגארד במסיבת עיתונאים של חברת המחקר, שם פרש את עיקרי משנתו.

מעבר לתחזיות על צמיחת השוק הישראלי, שממשיך לגדול בקצב הגבוה פי 1.5 מהתל"ג, ובנוסף להמלצות הטכנולוגיות החדשות, האיר האנליסט זווית מעניינת, הוליסטית מעט, לגבי היעד אליו מועדות פניהן של ספקיות ה-IT המסורתיות ואיך הן צריכות להתנהל אל מול העולם החדש. סונדרגארד התכוון לספקיות הענק, כגון HP, סאפ (SAP), אורקל (Oracle), יבמ (IBM), מיקרוסופט (Microsoft), סיסקו (Cisco) וגם השתיים הנוספות, שנחשבות ל-"צעירות" יותר – גוגל (Google) ואפל (Apple).

אם נלך אחורה כמה שנים נראה, כי מגמות כמו ענן, וירטואליזציה וכדומה, "תפסו" את הספקיות הגדולות לא ממש מוכנות. המעבר לענן, והפיכתו לטרנד מרכזי בסדר היום של המנמ"ר, לא ממש התאים למודל התמחור של החברות הגדולות. ב-יבמ, למשל, פעלו במשך כשנתיים תחת חזות שהענן לא ממש מטריד אותם, כי "זו מגמה שתחלוף". בפועל, הם פיתחו פתרונות וסיפקו כלים לכל מי שביקש, כי המציאות הכתיבה שאם לספקיות הגדולות אין פתרון, יש מספיק חברות קטנות ולא מוכרות שיכולות למלא את החלל.

כעת הענן עומד בראש סדרי העדיפויות של החברות הגדולות, המנסות לנגוס בנתחי השוק ההולכים וגדלים. זאת, למרות שבכל העולם – ובמיוחד בישראל – הענן עדיין לא נכנס במלוא העוצמה לשוק הארגוני. אם סוקרים את היצע הפתרונות בתחום, מגלים כי לספקיות המסורתיות שמנינו, אין בהכרח יתרון טכנולוגי על חברות אחרות. הגידול של החברות האלו, אם כך, נובע בעיקר מרכישות ומיזוגים. הנחת העבודה הבסיסית היא שמנמ"ר של ארגון גדול יעדיף ללכת לענן (אם וכאשר) עם החברות המסורתיות והגדולות.

סונדרגארד מציין, כי המנמ"רים מסתכלים מהצד, ועדים לתופעה במסגרתה ריבוי הרכישות והמיזוגים בחברות הגדולות, הופך אותן לסופרמרקט של מוצרים – שחלקם אפילו מתחרים זה בזה. כך, הוא אומר, הן לא מייצגות בהכרח את המיטב בשוק. באופן זה ייווצר מצב שהבידול בין החברות הגדולות ילך וייעלם, והן תהפוכנה לרשתות סופרמרקט של מוצרים מסוגים שונים, שם התחרות, כידוע, היא בעיקר על מחיר בעיקר.

מצבן של הספקיות מתגלה כגרוע אף יותר, כשמדברים על טרנד הניידות – שנחשב עד לא מכבר לתחום נפרד. כניסתן של חברות כמו גוגל ואפל לעולם המובייל והרשתות החברות, הפכה את ענף ה-ICT למקשה אחת, שכוללת חיבורים ישירים בין כל המרכיבים. בנקודה זו, למרבית החברות הגדולות אין פתרונות מובנים. היחידה שפרצה לעולם הזה היא סאפ, עם הרכישה הדרמטית של סייביס (Sybase) לפני למעלה משנתיים, שמנהליה הבינו לאן צועד העולם. גם במובייל, כמו בענן, לכל אחת מהמתחרות יש פתרונות – אבל לא כאלו שממצבים אותן בעיני המנמ"ר כמובילות בתחום.

הרשתות החברתיות עדיין מהוות סוג של נעלם בהיבט התרומה לעולם העסקי. פייסבוק (Facebook), למשל, כבר מוכרת כפלטפורמה ליצירת קשרים מכל סוג שהוא, אבל עדיין לא הצליחה להוכיח את ה-ROI העסקי שלה.

השורה התחתונה: שלוש המהפכות הטכנולוגיות הגדולות של העת האחרונה – מיחשוב ענן, מובייל ורשתות חברתיות, יזעזעו בעתיד הקרוב את מפת ספקיות פתרונות ה-IT. חברות רבות שנחשבות כיום לענקיות, יאלצו להתמודד עם אתגרים חדשים ומורכבים – במיוחד כשקהל היעד העיקרי שלהם, ה-CIO, כבר לא יהיה הקניין היחיד של IT בארגון. חומר למחשבה.

כנס CloudCon השנתי השלישי של אנשים ומחשבים, שנערך היום (ה') במרכז הכנסים אווניו, היה על רקע מזג אוויר גשום בכל רחבי הארץ. זה תאם במידה רבה את האווירה והמסר הכללי ששודרו מכנס זה: הענן כבר אינו באזזוורד, הוא כבר כאן, חי, נושם ובועט. בשטח, הענן מיושם בארגוני SMB בישראל, אבל כל הדוברים בכנס הוכיחו באותות ומופתים שהענן לא מדלג על הארגונים הגדולים בארץ, פשוט התהליך הוא איטי יותר. אם בכנס CloudCon הראשון התעמת ברק רגב מגוגל (Google) עם מנמ"רים של ארגונים גדולים שרמזו, כי ענן זה נחמד אבל לא בבית ספרנו, כיום המנגינה היא אחרת. כי ענן, כפי שרגב הסביר, הוא חלק ממשהו הרבה יותר גדול שקורה לנו: פריצת הסלולר והטלפונים החכמים. רגב ציטט, ולא בהלצה, נתון לפיו עד סוף העשור יהיו בעולם 10 מיליארד טלפונים חכמים, הרבה יותר ממספר האסלות שיהיו בעולם.

הראש היצירתי של כל עורך חדשות מתחיל היה מתפתה להפוך את הנתון הזה לכותרת עסיסית: למה דווקא אסלות? משום שהן מסמלות את אחד ממוצרי הצריכה שאי אפשר בלעדיהם. הטלפונים החכמים מתקרבים לאותה רמה של פופולריות של מוצרי צריכה בסיסיים. הם נמצאים כמעט אצל כל עובד, ואותו מכשיר משמש לצרכים הארגוניים ולצרכים האישיים. ההפרדה מאוד דקה ובעייתית. כאשר העובד הוא בעל מכשיר חכם, שמאפשר לו להיות נייד ולקחת את העבודה הביתה, הוא כבר לא רק צרכן או עובד שתלוי בשירותים שהוא מקבל מהמנמ"ר, אלא הוא זה שמכתיב איזה שירותים יהיו לו על הענן. ונתון זה מחזיר אותנו לנושא המרכזי של הכנס: הענן שיהיה חלק בלתי נפרד מהשירותים והתשתיות שלנו.

אין זה מקרי שאת הכנס פתחו שני נציגים משני עולמות שונים. ברק רגב מגוגל, שמלבד סיפור האסלות דיבר על הבייבי של גוגל: הכרום, שנועד בהתחלה להניע את שוק הדפדפנים, אבל הפך מהר מאוד למערכת הפעלה לכל דבר, שמאפשרת למשתמש לבצע את כל הדברים שהוא רגיל לעשות על מחשב רגיל, רק בהבדל אחד: הכל מצוי בענן.

קדם לברק רגב, מנכ"ל יבמ (IBM) ישראל, מאיר ניסנסון. יבמ מייצגת את העולם שהשוק הארגוני מכיר היטב מזה שנים רבות. הכניסה שלה לענן לא נעשתה בבת אחת. כמו כל החברות הגדולות, בתחילת הדרך המתינו בענק הכחול בצד, לראות אם אולי הגל הזה יעבור. אבל מהר מאוד הבינו אנשי יבמ, כי לא מדובר בטרנד חולף. צודק ניסנסון שאמר, כי עבור המשתמש המעבר לענן אינו כל כך טראומתי, אבל לא כך עבור הספקיות, אלו שצריכות לתחזק ולהעביר את הארגונים לענן. לשם כך הפנתה יבמ משאבים בסדרי גודל של מיליארדי דולרים כדי לפתח שירותים ופתרונות. כיום הענן נחשב לאחת הפעילויות המרכזיות של יבמ במסגרת השירותים שהיא מספקת לארגונים.

ניסנסון אמר, כי כאשר הם החלו לדבר עם אנשים בעולם על הענן הם נשאלו איך לא עשיתם את זה עד היום, הרי זה לא חדש? מה שנכון נכון. הענן הוא העתק משוכלל של לשכות השירות שהענק הכחול התפרנס מהן במשך שנים. אבל גם ותיקי יבמ יודו, כי את החיות והבאז הגדול לענן נתנה גוגל וחברות אחרות שקמו בעקבותיה. הם לא המציאו שום דבר, אבל הם נתנו את הפתרונות הנכונים לצרכים שעלו עקב התפתחויות טכנולוגיות של רוחב פס והתלות הגוברת שלנו באינטרנט.

גוגל ויבמ כמובן לא לבד בהתמודדות עם האתגרים הרבים שהציב הענן. במעבר למודל ענן יש אתגרי ניהול, ניתוב, תחזוקה, ובעיקר קצב וביצועים. כאן היה מעניין לשמוע את נציג בזק בינלאומי שסיפר, כי הכבל התת-ימי שהם הניחו בין ישראל לאיטליה, לא נועד רק כדי להגדיל את המהירות של הגלישה. הכבל החדש, מבטיחים בבזק בינלאומי, יאפשר לנו לצרוך הרבה יותר שירותים בענן, עם ביצועים סבירים שלא יאלצו אותנו לקחת כדורי הרגעה פעמיים ביום.

בזק בינלאומי גם מייצגת את המגמה שהענן הוא פתרון אידיאלי לגופים חסרי משאבים שמשרתים ציבור רחב וצריכים לחסוך כסף. כך, מערכת החינוך הלכה לפרויקט שאפתני בענן בעזרת בזק בינלאומי. ההערכה היא שאחרי שהממשלה קפצה למים אנו צפויים לראות עוד ועוד דוגמאות. ושמענו גם הרצאות מחברות כגון סימנטק (Symantec), שהתייחסה לנושא האבטחה, אחד החסמים המרכזיים בכניסה לענן.

בהמשך הכנס הוצגו פתרונות של חברות ותיקות וחדשות שדיברו על מודלים של ענן, בראש וראשונה SaaS, אחסון, שירותים שונים ועוד.

שורה תחתונה: הענן אינו טרנד חולף, הוא חלק משינוי בדרך ההתנהגות שלנו – הן כצרכנים והן כעובדים המשתמשים בכלים חכמים. אפשר כבר לצפות שבכנס CloudCon הרביעי נשמע על סיפורי לקוחות של ארגונים גדולים שעברו לענן.

 

לא רק ענני נוצה, ענני כבשה וענני קולומבוס הופיעו השבוע מעל ראשינו, אלא גם ענני מיחשוב ● לדברי מנמ"ר יגואר-לנדרובר, הסיבה שהוא ביצע הגירה של מערך המיחשוב שלו לענן לא הייתה החיסכון, למרות שזה היה ניכר – אלא היעילות ● השבוע שהיה ב-IT

העננים שיחקו השבוע תפקיד מפתח באווירה הישראלית. הם המטירו סוף סוף גשמי ברכה, והזכירו שגם אצלנו יכול להיות חורף אמיתי. יחד איתם הגיעה תוצאת הלוואי הקבועה של כל חורף: הפיכת כל גוש דן לפקק תנועה אחד גדול. גם השנה הצליח להפתיע גנרל חורף את מנהלי בקרת הרמזורים בערי גוש דן, ותפס אותם לא מוכנים. מסתבר שעל מנת לשתק את לב המדינה, לא צריכים להפיל טילים על תל-אביב; מספיק להמטיר גשמים, וישר חצי מעובדי המשק מגיעים באיחור למקום העבודה, ואילו החצי השני סב על עקביו לאחור ונוסע הביתה.

הגשמים והפקקים היוו תפאורה מצויינת לשני כנסים, שניים מני רבים, שעסקו בנושא מיחשוב ענן. זאת, לצד כנסים מתוכננים בנושאי גיבוי והיערכות למקרי אסון. נושא מיחשוב הענן עלה בשני כנסים של שתי שחקניות מרכזיות בתחום: גוגל (Google) ו-CA.

ענקית החיפוש כינסה מנהלי מיחשוב בכירים למפגש בו היא השיקה רשמית את שירותי האירוח והענן שלה לארגונים. ברק רגב, מנהל גוגל אנטרפרייז, ישראל יוון ודרום אפריקה, הסביר למנמ"רים כמה חייהם יהיו קלים אם הם יעברו לענן. גוגל גייסה לכנס לקוח, שכל אחד מהיושבים באולם לא היה מתנגד להיות בעליו של המוצרים שלו: יגואר-לנדרובר. ג'רמי וינסנט, מנמ"ר יצרנית מכוניות היוקרה, לא היסס לספר בשבח המכוניות, כמו גם בשבח הענן של גוגל. הוא הדגיש, כי המעבר למיחשוב ענן נבע מהרצון ביעילות, ולא מהחיסכון, אף שזה היה רב ועומד על קרוב לשני מיליון ליש"ט בשנה. ללמדכם, כי לא תמיד החיסכון הוא הסיבה, והרי תובנה מאוד חשובה למנמ"ר המתלבט.

למחרת, ביום ד', הוזמנו מנהלי IT בכירים מכל המשק לכנס השנתי של CA. גם שם עשו מאמצים לפרוץ את קיר הזכוכית שמפריד בין השוק הארגוני לבין מיחשוב הענן. CA באה לענן מהמקום הטבעי שלה, התשתיות, והיא נוטלת לעצמה את כובע היועץ הנייטרלי שמביא לא רק רעיונות טובים אלא גם מבצע ומספק פתרונות. קהל היעד: המנמ"רים שכבר מבינים שאת הענן הזה הם כבר לא יצליחו להעלים ולכן מוטב להם להתחיל להתכונן ולא לחכות שההנהלה תנחית זאת על ראשם.
מעבר לענן, יש עוד תחומים חמים ב-IT, וגם בהם קורים דברים, כמו למשל שוק האחסון. נט-אפ (NetApp) לא קופאת על השמרים, והודיעה השבוע, כי היא רוכשת את חטיבת האחסון של יצרנית השבבים LSI, המייצרת מערכות איחסון חיצוניות, מהתחומים החמים באחסון. נט-אפ ושאר השחקניות בעולם האחסון ייפגשו ביום רביעי בשבוע הבא בכנס השנתי STORAGE 2011 של אנשים ומחשבים, שם ניתן יהיה לחוש טוב יותר את הדינמיות בתחום הזה שצומח בקצב אדיר.

כנס אחר הטיל זרקור על תחום צומח אחר בעולם ה-IT השנה והוא ה-BI. נתי אברהמי, מנכ"ל קבוצת יעל, אמר בכנס לקוחות של טיבקו (Tibco), אותה יעל מייצגת, כי החברה תעמיק את פעילותה בתחום ה-BI ובתחום האינטגרציה, וזאת במסגרת התאמת החברה לעידן הנוכחי.

השבוע קיבלנו שני נתונים סותרים על מצב הענף בישראל. החדשות הרעות (לטעמם של אחדים, מוגזמות בחריפותן) באו מטעם IVC, שסיפרה את מה שרבים ידעו: בשנת 2010 לא היו כלל גיוסי הון בשוק הישראלי, והייתה זו השנה הגרועה ביותר בעשור האחרון. עם זאת יש תקווה לגיוסים לא רעים בשנת 2011. זאת, בתנאי שקרנות הון הסיכון ישנו את מבנה הפעילות שלהן. עושה רושם שישראל סופגת את ההדף האחרון של המיתון העולמי שהחל ב-2008 וכעת היא נערכת לקראת גל הגיוסים הבא.

בסוף השבוע הופיעו ידיעות בכמה עיתונים על תעודת הזהות החדשה של אזרחי ישראל, שתונפק בקרוב. מרבית הקוראים דילגו על המילה "בקרוב" שהופיעה בסיקור התקשורתי. ה-"בקרוב" הזה מובטח לנו כמעט 10 שנים. גם בגלגול האחרון שלו, לפני ההכרזות על תחילת הייצור וההפקה של התעודות, דובר על הקיץ הקרוב. האם השתנה משהו ומשרד הפנים יעמדו בהבטחתו? נראה שהשמחה שבאה לידי ביטוי בכותרות העיתונים מעט מוקדמת וכי יש עוד על מה לחלום

החדשות הטובות הגיעו בסוף, השבוע מחברת המחקר מקינזי. אנשיה גילו כי 6.5% מהתמ"ג הישראלי מקורו בכלכלת האינטרנט. המשמעות היא שהרשת הולכת ומחזקת את מעמדה כפלטפורמה לעשיית עסקים. התחזית הזו בוודאי מתבססת על כך שעד 2015 חלק גדול מהשוק הארגוני יהיה בענן, בצורה זו או אחרת. והנה לנו כלכלה מסוג חדש: כלכלת האינטרנט.

בסוף השבוע הופיעו ידיעות בכמה עיתונים על תעודת הזהות החדשה של אזרחי ישראל, שתונפק בקרוב. מרבית הקוראים דילגו על המילה "בקרוב" שהופיעה בסיקור התקשורתי. ה-"בקרוב" הזה מובטח לנו כמעט 10 שנים. גם בגלגול האחרון שלו, לפני ההכרזות על תחילת הייצור וההפקה של התעודות, דובר על הקיץ הקרוב. האם השתנה משהו ומשרד הפנים יעמדו בהבטחתו? נראה שהשמחה שבאה לידי ביטוי בכותרות העיתונים מעט מוקדמת וכי יש עוד על מה לחלום.

כבר בתחילת דרכו של עולם המיחשוב, פותחו תוכנות מובנות שידעו לקלוט טקסטים. אלו הוזנו על ידי המתרגם האנושי, ופלטו את התרגום בשפה המבוקשת. אבל במקביל להתפתחות הרשת והתרחבות הכפר הגלובלי, נוצר הצורך בתרגום מקור אחד לשפות רבות  או לכמה שפות, בעיקר באותן מדינות שאינן דוברות אנגלית.  אמריקני שנוסע לפולין,  רוצה לדעת בתוך שניות מהמחשב שלו, איפה  חנות הפרחים הקרובה לבית המלון שלו וכמה עולה מנה במסעדה.

כך נולדו מנועי תרגום אוטומטיים, שמאפשרים לתרגם קטעים שלמים, כמעט ללא הגבלת גודל. זהו התרגום בעזרת מכונה (או מבוסס מכונה) כאשר היתרון הגדול שלו הוא בכך שהוא  מאפשר הבנה וקריאה של טקסטים בכמויות גדולות במהירות רבה יותר מאשר מתרגם אנושי מסוגל לעשות.אבל עם הכל עדיין חברות התרגום האנושיות לא  צריכות להיות מודאגות, עדיין בכל מנוע תרגום נדרשת התערבות אדם בגלל המגבלות של השימוש השונה  של מילים בכל שפה, הקשרים שרק מוח אנושי יכול להבין ועוד.  

בעבודה זו, נעסוק בשלוש תוכנות- מנועי  תרגום שנחשבות למובילות כיום: שירותי התרגום של גוגל, שירותי התרגום, של בינג(BING ) ותוכנת התרגום של בבילון הישראלית.

גוגל

שירות התרגום של גוגל ללא תשלום והוא מאפשר לתרגם משפטים, מסמכים  ואפילו אתרי אינטרנט. שיטת התרגום משתמשת בתהליך שנקרא "תרגום מכונה סטטיסטי", שהמשמעות שלהם היא: מנועי החיפוש מייצרים כמויות אדירות של דפוסי תרגום ומילים, שסביר להניח שיופיעו בתרגום כל שהוא מכל מקום בעולם. כיום תומכת גוגל ב-50 שפות. כדי להגדיל את היצע התרגום ושיפורו מזמינה גוגל  את הגולשים להציע תרגומים משלהם. ( מקור: אתר TRANS-LATE-  )

להלן ניסוי קצר שעשיתי בכל שלושת התוכנות.  את הטקסט האנגלי בשורות הבאות ביקשתי מתוכנת התרגום של גוגל לתרגם לעברית       

A woman sits at a desk in Manhattan, talking to herself in French. The phrases she balances on each breath are musical to American ears. She has postcards of Montreal tacked up on the walls of her cubicle – pastel-painted houses in the snow – so as

     התוצאה בעברית
אשה יושבת ליד שולחן במנהטן, מדברת אל עצמה בצרפתית. הביטויים היא מאזנת על כל נשימה הם מוזיקלית לאוזניים האמריקאי. יש לה גלויות של מונטריאול מודבקות על קירות התא שלה – בתים פסטל צבוע בשלג – כך היא מפסלת את קווי המתאר של כל הברה",

על מנת לבדוק את מהימנות התרגום ביקשתי ממכונת התרגום לתרגם חזרה את הטקסט העברי שגוגל תרגם לאנגלית

תרגום חזרה לאנגלית

A woman sitting at a desk in Manhattan, talking to herself in French. Expressions is balancing on each breath are musical American ears. She has postcards of Montreal tacked on the walls of her cell – pastel-painted houses in the snow – so she sculpts the contours of each syllable, the

הקשב

קרא באופן פונטי

מסקנה:ברור שהתרגום  מעברית לאנגלית טוב יותר, אבל גם התרגום לעברית סביר בהחלט ואיפשר להבין את  כוונת המחבר.

בבילון

בבילון היא תוכנת תרגום ישראלית, שמיוצרת על ידי חברת בבילון בע"מ. השימוש בה מתוך הטקסט  המוקלד, תוך כדי עבודה, כלומר אין צורך לצאת  מהיישום (בניגוד לגוגל למשל) שיטת התרגום מבוססת על מנועי תרגום צד שלישי שסורקים את הרשת, בדומה לגוגל. גם כאן קהילת המשתמשים יוצרת מילונים משלה.התוכנה גם מאפשרת טכנולוגיה של  זיהוי דיבור, התוכנה תומכת, (על פי האתר הרשמי שלהם) ב-75 שפות.  אפשר לקבל ממנה קישורים גם לויקיפדיה, בריטניקה ומקורות אחרים, בכל פעם שמתרגמים מילה או טקסט.

החיסרון בהבדל מגוגל ובינד זו אינה תוכנה חינמית, אלא גובה כסף עבור רשיונות.

BING

בינג הוא מנוע חיפוש מבית מיקרוסופט. למרות  שהוא חדש יחסית,(יוני 2009 ) היה למיקרוסופט בשנות ה-90  את MSN שכלל גם שירותי תרגום ואת אלטה ויסטה שאח"כ הועבר ליאהו.תומך ב-13 שפות, כולל עברית .כלי התרגום של בינג תומך בתרגום דפי-אינטרנט שלמים, אך מנגנון הצפייה  פחות ידידותי מאשר גוגל.

ניסוי תרגום

אישה יושבת בשולחן במנהאטן, מדברת עם עצמה בצרפתית. הפרזות שהיא מאזנת בכל נשימה מוסיקליות לאוזניים אמריקאיות. יש לה גלויות של מונטריאל נעץ למעלה על הקירות מהתא שלה, בתים צבועים חיוורים בשלג, כל כך כ/כפי

התרגום:

A woman sits on bmanaatn, speaks with itself in French. It balances in each breath hprzoth musical for this American. It has a visible montrial stared up its cell walls, painted pale in the snow, bytes so as

את הטקסט המתורגם ביקשתי שוב לתרגם לעברית על מנת לבדוק מהימנות התרגום

אישה יושבת על bmanaatn, מדבר עם עצמו בצרפתית. היא מאזנת בכל hprzoth נשימה נגינה זו האמריקאית. לה גלוי montrial הביט למעלה קירות התא שלו, צבועים חיוור בשלג, בתים כך …….

מסקנות: מבין השלושה הבינג הכי פחות טוב בעברית. גוגל נתפסת כתוכנה עם ממשק המשתמש הידידותי ביותר, המשתלב ביתר השירותים שהיא נותנת, מה שמחזק את נוכחותה ב- 60 אחוז ממנועי החיפוש בעולם, כאשר בישראל נתח השוק הוא 80 אחוזים. הפלטפורמה היא כנראה הסיבה לפופולאריות של מכונת תרגום זו.

  נכתב כעבודה בקורס מהפכת האינטרנט, אצל פרופסור ליהמן וילציק, אונ בר  אילן, תואר שני, תקשורת פוליטית.

כאשר מדברים על אבדן הפרטיות בעידן הרשתות החברתיות  הכוונה  היא לגוגל ופייסבוק.  בכנס  הפרטיות הבינלאומי שהחל שנפתח היום בירושלים, אנשי הפרטיות של פייסבוק וגוגל התייצבו מול באי בכנס הפרטיות של ארגון ה-OECD והרשות להגנת  המשפט,  והסירו למעשה   מעצמם את האחריות הישירה. במושב "מודעות, הבנה וקבלת החלטות עצמית" יועץ הפרטיות של פייסבוק, מוזל תומפסון, אמר כי אנשים מצפים שהאינפורמציה תגיע אליהם במהירות ובמגוון אפליקציות. "אילו היו לאנשים כלים ושליטה יותר גדולים, הם היו משתפים יותר אינפורמציה. בפייסבוק יש טווח של בחירות שונות, אנשים רוצים להיות מסוגלים לשלוט במידע שלהם ורוב האנשים מוצאים שימוש ברוב הכלים של פייסבוק. המידע היחיד שמופיע בפייסבוק הוא מה שאתה מכניס לשם ולראיה, 500 מיליון איש שמשתמשים בפייסבוק, מנהלים את מה שהם רוצים לעשות שם וחוזרים לשם יום ביומו. העובדה שהם מעורבים, שונה מכל אתר אינטרנט אחר".

 מולו טען פרופ' אלסנדרו אקוויסטי, מאונ' קרנגי מלון, כי הפרטיות הפכה למטרה? וכי אין זה משנה עד כמה נחנך את המשתתפים ונעלה את המודעות, תמיד תהיה בעיה בפרטיות. "הגישה טוענת שבקרה מוגברת מועילה לפרטיות, אבל כשהמשתמשים מרגישים שהם שולטים במידע הם יתנו מידע רגיש יותר, בדומה לחגורות בטיחות, שהחגירה שלהם מעודדת לאנשים לנסוע מהר יותר".

 בטסי מסילו, מנהלת מדיניות ציבורית בחברת Google, אמרה במושב "אגריגציה ואנליטיקה: בונים פרופיל אינדיבידואלי",כי "יש מערכת אקולוגית שלמה של נתונים אישיים שקיימת באינטרנט. זה לא כישלון. זה אולי חיסרון של השירות שנקטנו, כי למשתמש אין שום מושג שמדובר בנתונים אישיים. אנחנו צריכים לחשוב מחדש על המדיניות לגבי נתונים אישיים".

 לדברי מסילו "אנשים צריכים להיות מעורבים אם הם רוצים ליהנות מהזכויות שלהם. נתונים שאנו חושבים עליהם כנתונים אישיים, יכולים לעמוד בסטנדרטים של פרטיות ע"י מספר כלים: לתת למשתמש.

מחר, יום רביעי יופיע בכנס שר האוצר יושבל שטיימינץ, ואחריו ידבר עו"ד יורם הכהן. לאחר מכן תתקיים מליאה בנושא תפיסת הפרטיות אז והיום.

למחוק מידע, לשנות אותו או לערוך אותו. הכלים של "גוגל" ושל "פייסבוק" רוצים לתת יותר שליטה בנתונים שלהם. כשאתה נרשם לשירות, אתה לא מבין את המשמעויות. דבר חשוב הוא להראות למשתמשים איך משתמשים בנתונים שלהם כדי שיוכלו להגן על עצמם".

בהתייחס לכתבה שהתפרסמה בוול סטריט ג'ורנל ובה נכתב כי היעד העיקרי של חברה מסויימת הוא ליצור עולם תפור ויעיל יותר על פי הנתונים, אמר נציב הגנת פרטיות וחופש מידע של גרמניה, אלכסנדר דיקס, כי "לכל אדם יש זכות להחליט בשביל עצמו מתי לשמור על פרטיות ומתי לא. השאלה המעניינת היא מהם נתונים אישיים ומה לא? קיימת נטייה לשכוח שפרטים כמו כתובות IP, כתובות אינטרנט ועוד יודעים לדבר ביניהם וליצור מידע אישי. יש להבהיר כי מידע החל מכתובות מכונה ועד זיהוי של שתל רפואי שנמצא בגוף אדם, דורשים טיפול מיוחד בלי שום קשר להגדרה שלהם כנתונים אישיים".

"אנו צריכים לדבר על השאלה 'מהו מידע אישי?' ולהבין לעומק איזה מידע שלנו נשמר על מנת שנוכל לקבל החלטות מושכלות לגביו, אמר גאס הוסיין, עמית בכיר בארגון privacy international, "כשאני חושב על. חברות הטלפון והאשראי הן יודעות עלינו הרבה יותר מאשר רק שיחות טלפון והרישום שלהן. החברות צריכות ליידע את הפרט על כל מה שיודעים עליו. השגיאה שכולנו עושים ב"פייסבוק" היא לחשוב שאנו מתקשרים רק עם חברינו בעוד שבפועל אנו מתקשרים גם עם "פייסבוק",,"גוגל" ו"מיקרוסופט". כל הקריאה החברתית היא שונה. ב"טוויטר" אני יודע שאני מתקשר עם קהל גדול אבל זה לא אותו דבר כמו ב"גוגל" וב"פייסבוק".

דניאל ויצנר, ממשרד המסחר האמריקאי הצטרף לקביעה כי "האתגר החברתי והאתי מול הכלים רבי העוצמה האלו נוגע למידת מעורבותו של הפרט שתלויה ביכולתו להבין את הבחירות שניצבות בפניו".

ד"ר עומר טנא, ראש ועדת ההיגוי של הכנס, אמר כי הבעייתיות היא בברירות המחדל – ברירת המחדל היא חשיפת המידע האישי של המשתמש, וכדי להגן על עצמו, עליו לנקוט בפעולה אקטיבית. לטענתו ברירת המחדל צריכה להיות הפוכה –  הפעולה האקטיבית היא זו שצריכה לאשר את החשיפה לפרטיות שלי ולא להיפך.

שבוע הפרטיות בירושלים הינו יוזמה של הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים. הרשות, שהוקמה בשנת 2006, עוסקת בהגנת הפרטיות במידע אישי אודות יחידים המעובד במחשבים. הרשות שואפת להעלות באמצעות האירוע את נושא הפרטיות והגנת המידע לראש סדר היום הציבורי בארץ, ולחשוף את התעשייה הישראלית לציבור נרחב של קובעי מדיניות בנושא הגנת הפרטיות בחו"ל.

בשבוע הפרטיות מתקיימים בבנייני האומה האומה בירושלים שני כנסים: כנס של ארגון ה-OECD (ימים ב'-ג') בהשתתפות סגן מזכ"ל ה-OECD ורה"מ נתניהו, והכינוס הבינ"ל השנתי של רשויות הפרטיות והגנת מידע (ימים ד'-ו'), תחת הכותרת "פרטיות: דורות (Generations)". כינוס זה ייפתח ביום רביעי 9:00 בבוקר, עם נאומו של שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, ויטלו בו חלק נציבי פרטיות של מדינות ותאגידי ענק מרחבי

 ישראל משקיעה מאמצים רבים בזירה הבינלאומית כדי להסביר את מדיניותה ולהתגונן מפני הגל העכור של שנאה ואנטישמיות ששוטף את העולם. משרד החוץ, בעזרת הסגל הדיפלומטי שלו, הפרוש ביותר מ-100 מדינות בעולם, הוא חוד החנית בזירה זו של הסברה.

בעבר הכלים שעמדו לרשות הדיפלומטים היו מוגבלים וברורים – מכתבים רשמיים, פגישות אישיות עם נציגי מדינות, והופעות ופרסומים באמצעי התקשורת המודפסים והאלקטרוניים ברחבי העולם. קצב העבודה היה סביר בדרך כלל, דברים דחופים נשלחו בעזרת מברקים, והשאר – בדברי דואר דיפלומטיים. כיום, בעידן הפייסבוק (Facebook), הטוויטר (Twitter) והגוגל (Google), פרק הזמן שנדרש כדי להגיב, נמדד בשעות, אם לא בדקות. טוקבק אחד באתר נקרא, בלוג נחשב שמופץ ויראלית ברשת על ידי אוהדים, שמכיל מסר לא חיובי על ישראל, יכול להצית בתוך שעות אש לוהטת בכל הרשת. המאבק הדיפלומטי לובש אם כן צורה חדשה, ונדרש להילחם בזירות חדשות, שלא היו מוכרות עד כה.

 בנושא זה עסק מפגש מקצועי שנערך באוניברסיטת תל אביב, שנשא את הכותרת "דיפלומטיה ציבורית 2.0 בעידן הרשתות החברתיות". המפגש נערך במסגרת הפעילות של מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט, הפועל במסגרת האוניברסיטה. השתתפו בו שני נציגים של משרד החוץ: ירון גמבורג – סגן מנהל מחלקת ההדרכה, ואילן שטולמן – סגן מנהל מחלקת ההסברה במשרד החוץ.

 שטולמן הסביר כיצד המשרד מיישם את תפיסת הדיפלומטיה 2.0, שהיא הגרסה המודרנית לדיפלומטיה הקונבנציונלית, המשתמשת בטכנולוגיה ובאמצעי המדיה החדשים. בשל התפתחות הרשת, סיפר שטולמן, שהביאה לכך שכרבע מאוכלוסיית העולם מחובר, משרד החוץ מסתייע ברשת ככלי להתחבר ולהגיע לאוכלוסיות שבעבר לא היה שום סיכוי בעולם להתקשר או לנסות להשפיע עליהן. כך, סיפר, מתוך 1.4 מיליארד אנשים המחוברים כיום לרשת – על פי סקרים של גופים הקשורים לאו"ם – 780 מיליון מהם מצויים במדינות אפריקה, ו-338 מיליון מהם בסין.

 לדבריו, את המהפכה הגדולה ברשת עשתה כמובן גוגל. דווקא התכונה שאנשים פחות אוהבים בחברה הזו, היכולת שלה לדעת הכל על כולם, היא המסייעת לישראל כמדינה. דווקא לנו יש אינטרס שיידעו עלינו הרבה דברים, ורצוי שטובים. "גוגל טרפה את כל הקלפים", אמר שטולמן, "אנו מנצלים את מנוע החיפוש לדעת בזמן אמת מהם הנושאים החמים ברשת הקשורים לישראל, במה הגולשים מתמקדים – ולנסות להגיב מיד". הוא דימה את גוגל לשומר החומות, המתריע מפני כל מתקפת הסברה אנטי ישראלית שהולכת וקרבה, "ואנו מגיבים בהתאם".

 המספר העצום של הגולשים, שבפוטנציה יכול להיות חשוף להסברה הישראלית, מהווה גם אתגר לא פשוט: איפה להשקיע את המשאבים ובמי להתמקד. "אם אתה רוצה להשקיע בשינוי תפיסת דעת קהל", אמר שטולמן, "אתה חייב לספק מסרים ממוקדים, בעלי תוכן רלבנטי לאותם גולשים. עליך לדבר בשפה שלהם, ולהשתמש במושגים שהם מבינים. לדברי שטולמן, "השפה ברשת שונה לגמרי מהשפה הדיפלומטית שכולנו מכירים. זה לא פשוט להתרגל לכך, אבל עושים זאת כי אין ברירה".

 בצד התפעולי, בעבודה השוטפת של משרד החוץ, הרשת משמשת ככלי להפצת מידע ולהפעלת אוהדים במהירות רבה. בעולם יש קבוצות שונות של אוהדים, המפעילים בהתנדבות הסברה ברשת. לפי שטולמן, מספרם מגיע כעת ל-90 אלף, כאשר בכל רגע נתון 7,000 מהם פעילים ברשת, משדרים מסרים חיוביים על ישראל, או מגיבים על התקפות נגדה.

 מבצע "עופרת יצוקה" היה מבחן הדרך הראשון לאפקטיביות של ההסברה הישראלית בחו"ל המבוססת על דיפלומטיה 2.0 הוובית. "במסגרת סרטוני הסברה בספרד, שחלקם היו בעלי רקע הומוריסטי שמדבר לקהל רחב", סיפר שטולמן, "הראינו גם סרטוני תעמולה הקשורים למבצע. באתרים שבהם הם שודרו, נרשמו 8.5 מיליון כניסות של גולשים, והשינוי ביחס של התקשורת הספרדית הורגש אחרי המבצע".

ואם מדברים על ווב 2.0, איך אפשר בלי הפייסבוק. מסתבר שהדיפלומטיה הישראלית משחקת גם במרחב הציבורי הוירטואלי הענק הזה. גמבורג, סגן מנהל מחלקת ההדרכה במשרד החוץ, סיפר שמחלקתו משקיעה מאמצים רבים לשכנע את הנציגויות בעולם להיעזר בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות, כדי לקדם מטרות הסברה ישראליות, ובעיקר כדי להיות עם היד על הדופק. גמבורג גילה למשתתפים, כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, ישראל אינה החלוצה בתחום, ואף לא הנועזת ביותר. את המהפכה הזו מוביל דווקא הצבא האמריקני, ובעמוד הפיייסבוק שלו יש לא פחות מ-48 אלף חברים, ושום סוד צבאי לא דולף משם. משרד החוץ הבריטי הגדיל לעשות אף הוא ומחייב את עובדי המשרד להיחשף לטוויטר.

 ומה אצלנו? "מדובר בתהליך", הדגיש גמבורג, "אני לא מאמין בכפייה. כרגע יש כ-40 קונסוליות ברחבי העולם שיש להם דפי פייסבוק פעילים, והם מנהלים שם פעילות של העברת מסרים, משלבים טוויטר, בלוגים ועוד. תהליך ההטמעה כולל גם הדרכה, חשיפה לעולם החדש ולכלים ולערוצים הללו".

שורה התחתונה ניתן לסכם ולומר שמשרד החוץ הישראלי, והשר אביגדור ליברמן, מבינים כי ווב 2.0 הוא זירה חדשה שעלינו להתמודד בה, אם נרצה או לא. בניגוד למה שניתן לחשוב, הבעיה אינה רק תקציבים, אלא הכשרת אנשים, והנעת התהליכים בכל מעגלי העבודה של המשרד ובנציגויות בעולם. אי אפשר היה שלא להתרשם מהדבקות במטרה שגילו שטולמן וגמבורג שהופיעו בכנס, ומהאמונה שלהם שבסופו של דבר, כל מי שעובד בשירות החוץ הישראלי יהיה חייב להיכנס לעולם של דיפלומטיה 2.0.

      גרסת pdf  

בעתיד הקרוב, העובדים והלקוחות ינהיגו עידן חדש של רשתות חברתיות – כך לפי חברת המחקר פורסטר ● ה-IT צריך להכין את עצמו ולהתגייס לצד מנהלי השיווק בארגונים, כדי שהגל העצום של הגולשים החופשיים – לא ייהפך לצונאמי

העשור הנוכחי יתאפיין בלא ספק בשינוי מודל השיווק של טכנולוגיה, כזה שישלב לראשונה את היבט הרשתות החברתיות. כבר כיום אפשר לראות ברשתות חברתיות שונות, דוגמת פייסבוק (Facebook), לינקדין (LinkedIn), מיי-ספייס (MySpace) ואחרות – ניצנים ראשונים של שיווק שמגיע מחברות גדולות. עבורן, הפלטפורמה הזו הייתה רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב.

בלוגים של מנכ"לים, מנהלי שיווק, דפים שמקשרים את הגולש ישירות לאתרי אינטרנט של חברות ענק – כל אלה הפכו להיות כמעט דבר בשגרה. חברת המחקר פורסטר (Forrester) אומרת, כי השנה, 2010, לקוחות ועובדים יובילו את העידן הבא של חדשנות ברשתות חברתיות. במאמר שמפרסמים אנליסטים של חברת המחקר במהדורה האלקטרונית של המגזין CIO, הם משווים את המהפכה הצפויה, לאלו שהיו בשנות ה-70' וה-80'.

אם בשנים עברו החדשנות הייתה מונעת רק על ידי הטכנולוגיה, הרי שבשנות ה-90' השיווק כבר נעזר בטכנולוגיה. התפשטות המושג "מיחשוב חברתי", או רשתות חברתיות, גרמה לכך שהשיווק המסורתי מפנה את מקומו הדומיננטי לעידן חדש של "חדשנות חברתית". כאן תופסים את מרכז הבמה הלקוחות. הם המסוגלים בהינף מקלדת לקבוע את גורלם של מוצרים או פרויקטים עתירי מיליונים, או להציף מגמות חדשות, כאלה שב"עולם הישן", לא היה להן סיכוי להתגלות.

לא מעט כוח הצטבר בידי העובדים בארגון, שיש להם גישה לכל הפלטפורמות החברותיות. פעילותם של אלה נעשית בעוצמה כזו, שהיא מאפילה במידה רבה על פעילות השיווק המסורתית. קשה מאוד לשלוט על פעילות זו, והיא מהווה חלק מהדאגות שעומדות על סדר יומן של הנהלות ארגונים. אלו שמחות להיות חשופות מבחינה תקשורתית בכל הרשתות, מנועי החיפוש והבלוגים. מנגד, מנהלי השיווק יודעים עד כמה מסוכן מצב של היעדר בקרה ושליטה בקמפיין שיווקי לא מאורגן ואילו סכנות עלולות לנבוע מכך.

כמענה, מציעים אנשי פורסטר למנהלי השיווק בארגונים, להיעזר במנמ"רים ובמחלקות ה-IT הארגוניות. זהו שילוב חדש, כזה שלא היה קיים עד כה. אט אט נוצרת כאן קואליציה חדשה של בעלי התפקידים השונים – ה-CMO וה-CIO, ובמידה מסויימת לפעמים גם ה-CEO. שילוב חדש זה מלמדנו עד כמה קריטי הנושא הזה בארגונים. אנשי ה-IT אמורים להביא לשולחן את הניסיון והידע שלהם: כיצד לגשת לחדשנות חברתית במרחבים השונים שהאינטרנט מייצר לנו כל פעם מחדש. הפתרונות אינם רק טכנולוגים. הם אמורים לתת בידי מנהל השיווק כלים, כיצד לשלב את צבא החיילים החדש ש"מתייצב פתאום לצידו", משמע – הלקוחות והעובדים בארגון. מנהל השיווק חייב ללמוד כיצד להתנהל איתם ולידם, ולהבין כי כוחם ועוצמתם הם רבים ובלתי ניתנים לעצירה. או נסיעה לאחור. אם לא תנהל אותם – הם ימשיכו לבד, כמו זרם מים ענק ממפל גבוה שמאיים לשטוף את כל מי שעומד בדרכו ולא יודע כיצד להיזהר ממנו.

יש פה ושם כבר כמה דוגמאות של רשתות חברתיות שנוצרו על ידי פירמות גדולות בעולם, כחלק מחדשנות חברתית שהם ביקשו ליישם. הקהילה המפורסמת ביותר היא הקהילה של רשת בתי הקפה סטארבקס, שיצרה את MyStarbuckIdea.com, או את iIdeaStorm.com של חברת דל (Dell), וישנן דוגמאות נוספות. קיימות גם קהילות פנימיות בתוך הארגונים, המעודדות משתמשים להשתתף בצוותי חדשנות, שפועלים בארגונים, ולבסוף זוכים להכרה ולתגמול באירועים מיוחדים שעורכות החברות.

הנה לכם, איפוא, שדה פעילות חדש למנמ"רים ולחברות הספקיות של ה-IT. לתופעה זו יש גם ניצנים בישראל. מנהל שיווק בכיר באחת מחברות ה-IT סיפר לי לא מכבר, כי לראשונה מזה שנים, הוא מוצא עצמו יושב בישיבות עם מנהלי שיווק בכירים ביותר בארגונים, כשלצידם המנמ"ר. רק לפני שנה או שנתיים, ישיבה שכזו הייתה בבחינת מחזה נדיר. מנהלי השיווק, אם בכלל הם התייחסו למנמ"ר, אז הם ראו בו תמיד את המכשול הקבוע להגשמת הפנטזיות שלהם. עכשיו, כשהמהפכה החברתית בעיצומה, מבינים המנמ"ר ומנהל השיווק כי עליהם לחבור יחד, כדי שיוכלו להתיישר אל מול הלקוחות והעובדים שלהם, שמהווים את הכוח החדש של המדיה החברתית.

למתקפה הסינית על גוגל תהיה השפעה בינלאומית אדירה ● במובנים רבים, היא מסמלת את היריבות שבין המערב למשטר הסיני ולכל מה שהוא מייצג ● האם נשבר קשר השתיקה שהוביל לשנים של אינטרנט סיני מצונזר? ● ימים יגידו 

הכפר הגלובלי שלנו, שנוסד לפני כ-40 שנה עם הולדתה של רשת האינטרנט, הרגיל אותנו לחיות על פי העיקרון לפיו לטכנולוגיה אין גבולות. בזכות הנחת יסוד זו, חלו שינויים רבים גם בחיים שמחוץ לעולם הקיברנטי. הפוסט-קולוניאליזם המודרני, למשל, רואה באינטרנט את הביטוי העכשווי לניסיונות ההשתלטות של המערב על המזרח. הניאו-מרכיסיטים החדשים טוענים כבר שנים שהאמריקנים ובני בריתם האירופאים מעולם לא גנזו את רעיון ההשתלטות על אפריקה, אסיה ואזורים נידחים שונים בעולם – הם פשוט החליפו את הכלים. התקשורת במובן הרחב שלה, הם טוענים, היא הדרך שבה המערב מממש את השאיפות האימפריאליסטיות שלו.

זו אחת הדרכים בה ההיסטוריונים בעתיד הלא רחוק יפרשו את מה שמתחולל בשבועות האחרונים בין הסינים לבין ענקית האינטרנט האמריקנית גוגל (Google). אותה גוגל מסמלת עבור משטרים כמו זה הסיני, את כל אותם פחדים וחששות מפני יכולתה של הגלובליות לחסל במחי-יד את השילוב הציני בין משטר רודני ובין פתיחות לכאורה למערב.

גוגל הפכה לסמל הזה בעיקר בזכות הצלחתה לפרוץ כמעט כל גבול, אך היא לא היחידה שמאיימת על סין. על כן, לא היה מפתיע לגלות שגוגל לא היתה היחידה: לפחות 20 חברות אחרות שפועלות בסין נפגעו בצורה זו אחרת מהמתפקה, כולל ענקית התוכנה מיקרוסופט (Microsoft). ההבדל בין אותן 20 חברות לבין גוגל, היא שמפתחת מנוע החיפוש הפופולארי בעולם היתה היחידה שאזרה אומץ לחשוף את דבר המתקפה ברבים. המתחרה שלה יאהו! (!Yahoo), למשל, זיהתה היטב את המתקפה, בה אבל בחרה לשמור על זכות השתיקה.

המערב, וגוגל בראשו, לא יכול היה להיות מופתע לחלוטין ממהלכיה האחרונים של סין. מזה שנים עוסקות החברות הבינלאומיות הפועלות בסין בצנזור תכנים. העובדה הזו ידועה לממשל האמריקני מזה זמן רב, ונציגיו אמרו לא פעם שהם לא מאושרים מכך – מהעובדה שגורמים סינים מאיימים על חופש הפעולה של האינטרנט. חברים בקונגרס האמריקני ערכו חקירות בנושא, אבל דבר לא השתנה. האווירה הכללית היתה שאף אחד לא רוצה להתעסק עם הסינים – כל עוד הם מרוצים והחברות מארה"ב מצליחות לעשות שם עסקים – הפוליטיקה נותרה מחוץ לדלת.

המתקפה האחרונה על גוגל מוכיחה, כי לסינים נמאס להשאיר את הפוליטיקה בחוץ. עכשיו שאלת מיליון הדולרים היא כיצד יגיב המערב, וגוגל – שוב – בראשו. האם הודעתה המתריסה של גוגל, לפיה בתגובה למתקפה היא תפסיק לצנזר תכנים לגולשי סין, היא אכן התגובה הרצויה? האם מדובר במהלך שנובע מניתוח אמיתי ורציונאלי של המצב, או נקמה שנובעת מפגיעה באגו?

אף אחד לא מזלזל בפוטנציאל הכלכלי שטמון בסין, וגם הסינים יודעים זאת היטב. המיתון האחרון גרם לחלק גדול מהסינים לחשוב שאולי המערב הבין סופסוף שהעתיד נתון בידי משטרים דוגמת זה של סין. טריליוני הדולרים ששפך נשיא ארה"ב, ברק אובמה, על המשק בארצו, התבססו רבות על רכישת אג"ח מסין.

הסינים יודעים שהם יכולים בקלות להפסיק לסייע לכלכלה המערבית – לסגור את השערים ולצפות בחיוך רחב כיצד האמריקנים מבינים מי בעל הבית באמת. הגיוני היה ש-20 החברות שנפגעו מהמתקפות האחרונות ישלבו ידיים, וייצאו למאבק מאוחד נגד תוקפיהן, אך הסיכוי שזה יקרה נראה כרגע קלוש.

השורה התחתונה: לקרב בין גוגל לסין יש השלכות בינלאומיות אדירות. הוא עוד דוגמה למה קורה כאשר פוליטיקה, אידיאולוגיה ופחד מתערבבים זה בזה. ימים מעניינים.

 לפני כ-40 שנים, הצליחה קבוצת מדענים באוניברסיטת UCLA בארצות הברית ליצור את הקשר הראשון בעולם בין שני מחשבים, וגרמה להם "לדבר", להעביר נתונים ביניהם. היה זה ב-2 לספטמבר 1969. האמנם זה התאריך בו נולדה רשת האינטרנט?הוויכוחים מתי בדיוק נולדה הרשת נמשכים עד היום. המדענים חלוקים בדעתם לגבי מועד יום ההולדת של האינטרנט. כך, יש מי שמציע את התאריך של ה-29 באוקטובר אותה שנה, כאשר מדעני האוניברסיטה הצליחו לפצח את הסוד מאחורי המיתוג המנתי (מיתוג של מנות). תגלית זו היא שהביאה להצלחת משלוח הנתונים בין מחשבים שנעשה לאחר מכן. בבלוג שפורסם לא מכבר במגזין CIO, כתב הבלוגר שהוא יכול היה לדמיין דברים ותחומים רבים באופן בו הרשת השפיעה על חיינו, אבל דבר אחד הוא לא צפה ובא לו בהפתעה: כיצד אימו בת ה-99 בילתה את השנתיים האחרונות לחייה בגלישה באינטרנט.

השאלה המרכזית שמעסיקה כעת את חוקרי המיחשוב, היא כיצד להנחיל את תרבות האינטרנט בארגונים. כיצד "מכניסים את הרשת" לדפוסי החיים של המיחשוב הארגוני. נראה שכיום יש שתי ישויות, שחיות רק לכאורה, בשלום – זו לצד זו: האחת, רשת האינטרנט על כל מאות מיליוני המשתמשים בה. כך, למשל, 65 מיליוני הגולשים בפייסבוק דרך הסלולר, כך אלו שעושים בעזרת כמעט הכל באמצעות הרשת. מנגד, לעומתם, מצוי העולם העסקי. נראה כי ארגונים שומרים מרחק משמעותי מדברים רבים שיש בווב. אין הכוונה, כמובן, לשימוש באינטרנט כדי למכור, לשווק או לפרסם מידע – אלא על ניהול הליבה העסקית בעזרת הווב. הדבר אינו מובן מאליו.

מנהלים ועובדים – בכירים או זוטרים – יכולים להיות פריקים מושבעים של גאדג'טים וגלישה ברשת, אולם רק בחייהם הפרטיים. בסביבה הארגונית הם לא ימהרו לגלוש בפייסבוק, לא יבצעו פעולות מעקב בעזרת רשת הטוויטר, לא יורידו שירים ולא ינסו לשווק את מה שברשותם באמצעים "לא קונבנציונאליים". אצל חלקם, הסיבה לכך שלא יעשו זאת, היא החשש מאובדן מקום העבודה לאלתר.

אלא שהגבולות בין הסביבה הארגונית לבין הסביבה הפרטית הולכים ומטשטשים, ולעיתים אף נעלמים. אם מנהל שם במחשב כף היד שלו את כל המיילים הקריטיים שלו, כך שיוכל לעבוד בכל מקום, ומנגד, הוא גולש גם כדי לראות סרט או לשחק – איך נקבע מהו: משתמש פרטי או ארגוני? ואיך נגדיר מנהל בארגון, אשר במשך כל היום מרביץ תורה באנשיו, כדי שישמרו על המידע, הלא הוא הנכס היקר ביותר של הארגון, אבל בערב חושף את כל חייו ופרטיו האישיים בבלוג? האם הוא מנהל לא אחראי? האם חלים עליו כללים אחרים מחוץ לעבודה?

סביר להניח שאותו מנהל שייך לקבוצה גדולה מאוד של מקבלי החלטות בכירים, שפשוט אינם מודעים למציאות החדשה המתהווה סביבם. הם שמעו עליה, הם רואים אותה בבית, אצל הדור הצעיר, אבל הם סבורים שבזה שהם יגידו שפייסבוק זה לא בשבילם – כל סודותיהם יישארו כמוסים. כך, לדוגמה, ענקית החיפוש גוגל, אשר שותפה למהפכה חשובה לא פחות מהמצאת הרשת. גוגל לא מבדילה בין החיים העסקיים לאלו הפרטיים. כל מה שהועלה פעם אחת לווב ונסרק – יישאר שם לעולם ועד..כיום מדברים על תהליכים עסקיים שלמים בתוך הארגונים, שלא זקוקים לרשת מחשבים סגורה, או למרכז מיחשוב מפלצתי. אותם ארגונים יכולים בקלות להוציא חלקים נרחבים מהשירותים שלהם לענן. בעיני מנמ"רים ומנהלים בכירים, האפשרות הזו, כיום, על סף שנת 2010 – נראית הזויה. אולם בל נשכח כי התופעה הזו לא תהיה הראשונה שבתחילה התייחסו אליה כדמיונית ולאחר מכן היא הפכה לממשית ולנפוצה.וכף, בהינף קולמוס (מקלדת…) אחד חוברו להם שתי עולמות שאיש כלל לא האמין שיש להם שפה משותפת: רשת האינטרנט וניהול רשתות ארגוניות, מבוססות מחשבי ליבה ואשר מכילות את המידע הארגוני הרגיש.

צריך להיות מציאותיים: בזיווג הזה שבין האינטרנט לבין הסביבה הארגונית ש"צופה בו מהצד", לא הכל מושלם. עדיין חלק ניכר מחובת ההוכחה חל על הרשת. זו עדיין נתפסת כלא יציבה, כחשופה ופרוצה להאקרים ולפעילות טרור קיברנטי. עדיין כל פעילות שהיא מבוססת רשת – מתקבלת ככזו הנעשית ברמת סיכון גבוה, ויעבור זמן עד שהנושא יטופל לשביעות רצון המשתמשים. טובי המוחות במעבדות המו"פ של חברות ה-IT הענקיות שוברים את הראש בנושא. קשה עד בלתי אפשרי לחזות לאן מועדות פניה של הרשת ב-40 השנים הבאות. אבל אפשר להניח בסבירות גבוהה, כי רבים בעולם יהיו תלויים במה שהתחיל מניסוי לקיום שיחה בין מחשבים.