פוסטים בתגיות: ‘גדעון סער’
במשך שנים נתפס החינוך הטכנולוגי כילד החריג של מערכת החינוך, או אם תרצו – החצר האחורית של מערכת החינוך. גם פריחת ההיי-טק לא שיפרה את התמונה בהרבה. מספר התלמידים שפונה ל-4-5 יחידות מתמטיקה ופיסיקה ירד בהתמדה. את הנזקים ספגו קודם כל היחידות הטכנולוגיות בצבא, שמתקשות לגייס את המוחות המבריקים שיובלו את שדה הקרב הקיברנטי העתידי. כל שר חינוך הרבה לדבר על חשיבות החינוך הטכנולוגי, אבל כאשר הדבר הגיע למתן תקציבים, עולם כמנהגו נהג וראשי מנהל המדע נאלצו להסתדר עם מה שיש. אמנם בכל שנה הגדילו להם את התקציב, אבל זה לא היה מה שיוביל מהפכה.
כנראה שהתמזל מזלו של ד"ר רימון, ובמשמרת שלו השתנו דברים כבר בשנה הראשונה. שר החינוך, גדעון סער, קיבל מראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמיליארד שקלים – נתח מכבד מתוך שלושת המיליארדים שקוצצו לכאורה מתקציב הביטחון לטובת התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. עבור ד"ר רימון, מדובר על 420 מיליון שקלים עבור תיקשוב 220 בתי ספר, ו-260 מיליון שקלים עבור 60 כיתות מדעיות ותוכנית כוללת להוספת עשרת אלפים תלמידים למצבת לומדי המקצועות הטכנולוגיים בתוך חמש שנים.
יש לברך על השינוי הבולט שחל במדיניות המשרד, אבל כולנו יודעים שתקציבים אינם פתרון קסם. בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל כבר נשפכו מיליוני שקלים שלא הניבו את התוצאות הרצויות. כך, המיחשוב בבתי הספר נכנס בדלת האחורית – בצורה לא מבוקרת וללא חשיבה מעמיקה. המציאות כיום היא שיותר מדי בתי ספר בארץ נראים בדיוק כפי שנראו לפני 20 ו-30 שנה. אם יש שם מחשבים, או אולי כיתות מחשבים, הרי שהם פועלים לרוב ללא תגבור של מורים וללא תוכנית עבודה מסודרת.
כאן אנו מגיעים לחזון התיקשוב הנוכחי של השר סער. אם לשפוט לפי התוכנית שפרש ד"ר רימון, נראה, כי יש סיכוי שהמהפכה הזו שיוצאת לדרך כעת, תביא לתוצאות יותר בולטות. אחת הסיבות הוא דבריו של רימון, לפיהם הטיפול בכל בית ספר יהיה פרטני. לא רק השקעה בתשתיות, לא רק בחיבור לאינטרנט – אלא עבודה מעמיקה ויסודית שתידרש מצד הצוות החינוכי שיוכיח, כי הוא בשל לעבור לסביבת למידה מתוקשבת, כיאה לבתי ספר במאה ה-21.החזון של השר גדעון סער קרוב מאוד: עד סוף 2012 יתוקשבו 220 בתי ספר. מחשב יוצב בכל עמדת לימוד וכמובן שכל מורה יקבל מחשב נייד במסגרת הפרויקט שמובילה קרן אתנה, וממומן בחלקו הגדול על ידי אזרחים ותורמים. עכשיו מבקש ד"ר רימון לראות את התמונה הכוללת, ולתקשב לא רק את החדרים של בתי הספר – אלא גם את האנשים. אם יצליח בכך, הרי שניתן יהיה לקוות שבעוד 10 שנים יצאו לשוק בוגרי תיכון שהחלו ללמוד את אחד ממקצועות הריאליים והמדעיים כבר בכיתה ז', כי בניגוד לעבר היה שם מישהו שדאג לספר להם למה זה חשוב.
יש הרבה סיבות לקוות שהמהפכה של משרד החינוך וד"ר רימון תצליח, כי היא תשפיע על החברה כולה, ובעיקר על הדור הצעיר שיוכל סוף-סוף לעלות על הקטר שמוביל את המשק.
אתמול (ב') הצטרפה רעננה לפרויקט בטקס חגיגי, שכמוהו נערכו בשלוש השנים האחרונות ב-180 יישובים בארץ, בהם קיבלו 5,000 מורים מחשבים ניידים. המהפכה הזו מתרחשת בשקט ובאיטיות, אבל בנחישות, ולא תהיה זו הפרזה לומר שהאחראי הישיר לה הוא אורי בן ארי.
אבל הטקס ברעננה היה בכל זאת שונה. לגבי בן ארי הוא מהווה מעין סגירת מעגל אישית, ולמען הגילוי הנאות, גם עבור כותב שורות אלו.
אורי בן ארי
באי הטקס אתמול שמעו שלידתו של פרויקט מחשב לכל מורה הייתה בעיר רעננה. היה זה בשנת 2005 כאשר אורי בן ארי, אז סגן נשיא נס, חיפש דרך מקורית לשפר את רמת החינוך בישראל. בן ארי סבר – אז כמו היום – שאחת הדרכים לכך היא שיפור מעמדו של המורה, שנמצא בשפל, עובדה שמשליכה מן הסתם על כל מה שקורה במערכת החינוך.
בן ארי חשב לעצמו שבמאה ה-21, אין כמעט סקטור שירותי במשק שבו אין לאחרונת המזכירות מחשב אישי. ללא זה היא הרי לא תתחיל לעבוד. ורק למורים בישראל, אלו שאמורים להתמודד עם תלמידים המתקדמים מהם מבחינה טכנולוגיות, אין מחשב אישי.
הרעיון המקורי היה לקיים שעשועון בערוץ הטלוויזיה המקומי של רעננה, ולשתף בו מורים ומחנכים, אבל בפגישה שנערכה זמן קצר לאחר מכן, בלשכתו של זאב ביילסקי, אז עדיין ראש עיריית רעננה, ובהשתתפות נחום חופרי, אז ראש אגף החינוך והיום ראש העירייה, הועלה הרעיון להרחיב את המיזם לפרויקט שבו כל המורים בישראל יקבלו בתוך כמה שנים מחשב נייד אישי דרך בתי הספר. רעננה, שהייתה אז בשיא תנופת ההיי-טק שלה, נתפסה כמקום הטבעי שממנו יותנע הרעיון.
בן ארי החל לגלגל את הפרויקט ברמה הארצית. הוא הבין כבר אז שני דברים בסיסיים: האחד, ללא שיתוף פעולה בין כל הגורמים במערכת החינוך, ובהם הסתדרות המורים, משרד החינוך, גורמי פיקוח וניהול ברשויות ובמשרד, שום דבר לא יזוז. השני, את הכסף הוא יצטרך לגייס מהתעשייה, מתורמים וגופים שונים שנושא החינוך בראש מעייניהם.
כך הוקמה בשנת 2006 קרן אתנה. בן ארי פרש בינתיים מנס, הקים חברה עצמאית משלו בשם יו.בי.איי ונצ'רס, אבל המשיך במלוא המרץ בפעילותו כדי לממש את החזון: להעניק למורי ישראל מחשב נייד. כל כך פשוט, אבל בראשית הדרך היו יותר מדי אנשים שגם אם אהבו את הרעיון – לא האמינו שאפשר לממשו.
היישוב הראשון היה ירוחם. עמרם מצנע שמע על הפרויקט, עלה על האופנוע שלו ודהר לתל אביב. עוד בטרם שמע את כל הפרטים אמר: "אני בפנים". מאז מוצא את עצמו אורי בן ארי, יחד עם הצוות שעובד איתו, בראשותה של דפנה תמיר, מנהלת קרן אתנה, נע ונד ברחבי ארץ ישראל, מיישוב ליישוב ומעניק את המחשבים למורים.
בן ארי הדגיש לא פעם שמדובר כאן על פרויקט שיש לו לוח זמנים מאוד מוגדר: הוא החל ב-2007 ויסתיים ב-2012. עד אז, על פי התוכנית של קרן אתנה, 60 אלף מורי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים בישראל יהפכו את המחשב הנייד לחבר הכי טוב שלהם. משרד החינוך הודיע כבר כי הוא מקצה משאבים לא מעטים לתיקשוב החינוך. אלו משתלבים באותם בתי ספר שפרויקט מחשב נייד לכל מורה כבר נמצא בהם או אמור להגיע אליהם.
בטקס אתמול ברעננה קרא בן ארי לשר החינוך, גדעון סער, לתקן את החזון שלו ולסיים את המיחשוב ב-2012 ולא ב-2016. בעולם המחשבים, מסביר בן ארי, ארבע שנים זה נצח. כל התוכנית לא תהיה רלוונטית אם ימשכו אותה כל כך הרבה זמן. עכשיו הכדור אצל גדעון סער, שצריך למצוא תקציבים מתאימים לכך. ומה הלאה?
כנגזרת מהפרויקט נולד רעיון לפרויקט חדש: "אמץ בית ספר". לדברי בן ארי, "במסגרת הפרויקט אנו קוראים לאנשי עסקים לחזור אל עיר הולדתם, לאמץ בית ספר ולתרום למען קידום והעצמת המורים באותו בית ספר או עיר".
בן ארי מאמין שיש מספיק אנשי עסקים, מנהלים ובכירים בתעשייה ובתעשיות אחרות שבוודאי זוכרים לטובה את בית הספר שלהם, או את בית הספר שבו ילדיהם למדו, והם מוכנים לסייע ולתרום להעצמת המורה בבית הספר. הרעיון נמצא כרגע בשלבי גיבוש, אבל בן ארי משוכנע שגם את זה יוכל לממש. למעשה, הוא לא רואה דרך אחרת.
כל אופציה אחרת שלא תקדם את רמת התיקשוב במערכת החינוך פירושה קריסה מוחלטת של המערכת, מורים שימצאו את עצמם לא מחוברים ולא מסוגלים להתמודד עם תלמידיהם, שכבר כיום מביאים מהבית את הקידמה והטכנולוגיה. בן ארי מסכים לדעת רבים שחושבים שאת המשימה הזו המדינה צריכה לקחת על עצמה. התעשייה והאנשים הטובים שהולכים איתו מראים את הכיוון, והם יכולים לסייע, אבל אם קידום מעמד המורה ודרכו שיפור מערכת החינוך לא יהיה בראש סדר העדיפויות הלאומי, מצבנו יהיה לא טוב, בלשון המעטה.
בחודש פברואר השנה מונה ד"ר גבי אביטל לתפקיד המדען הראשי במשרד החינוך. אביטל הוא ד"ר לאווירונאוטיקה ובטרם מונה לתפקיד המדען הראשי היה מנהל תחום אווירונאוטיקה במפעל של אלביט. בעבר היה מעורב בפרויקטים ביטחוניים וזכה בפרסים. הישגיו של אביטל עד כה נמדדים במספר הכותרות הרעשניות שהוא הצליח לייצר, יחסית לזמן הקצר שהוא בתפקיד. בחודש פברואר השנה, סמוך למינויו, הכריז מלחמה באחת המוסכמות המדעיות היותר פופולאריות תורת דארווין. הוא הקים עליו את כל הקהילה המדעית, שנציגיה מיהרו להזהיר את השר סער מפני מינויו של אביטל לתפקיד המדען. אבל כישוריו האחרים שלא ידועים לציבור וקשריו הידועים עם השר, דרך מפלגתו, הם אלו שהביאו למינויו בכל זאת.
ב-2004 הוא פרסם מאמר במעריב שבו כינה את המחשבים"קללה טכנולוגית ו"עכברים מפלסטיק". ביום שישי האחרון, ארבעה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד הוא חוזר על מופע האימים שלו, בראיון ענק שזכה לכותרות בגודל 72 פונט במעריב. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/149/958.html?hp=1&loc=3&tmp=8357#
בין היתר אמר אביטל באותו ראיון לשלום ירושלמי, שהמחשבים במערכת החינוך הורסים את הילדים שלנו, לא פחות ולא יותר, ושאין צורך להתאמץ כדי לעודד תלמידים לגשת לבחינות בגרות 4-5 יחידות במתמטיקה, חלק ניכר מהתלמידים יכולים להסתפק ב-3 יחידות…".
רק חודשיים לפני כן התראיין אביטל לאחד מהעיתונים המקוונים של המגזר הדתי, שם שיתף את קוראיו במציאות העגומה של מערכת החינוך: רק 8 אחוזים מבוגרי תיכון נגשים לבחינות בפיסיקה או כימיה, 10 אחוזים הולכים ל4-5 יחידות. המשמעות היא חמורה גם בהיבט של מחסור בכוח אדם בשוק בעוד 10 שנים. המדען גם קבל על כך שרוב הציבור הדתי לא פונה ללימודי מתמטיקה ופיסיקה וגם לא להוראה. אז מה עושה המדען הראשי כדי לשנות את המציאות? בינתיים רק מדבר ומרגיז חצי עולם.
מחשבים בכיתות? מחשבים למורים ככלי עזר? על פי אביטל זה אסון ממשי, והם שם כי זה גחמות של אנשי אקדמיה שרוצים להכניס את הקידמה לכיתות ולהשריש אותה בקרב ילדים קטנים. רוצים ללמוד חשבון? "שיקחו נייר ועיפרון".
מעניין שהשר שמינה אותו גדעון סער לא שמע עדיין על האסון המתרחש במערכת החינוך שלו. בראיון לישראל היום, אמר סער בין היתר כי בשנתיים הקרובות מערכת החינוך להשקיע 420 מיליון שקל בהתאמת מערכת החינוך למאה ה-21 . " בתוך זמן קצר לא יהיה יותר לוח וגיר" המטרה היא לשלב את הטכנולוגיה בכיתות. סער דיבר על הפערים שקיימים בין מה שקורה בכיתות הלימוד ורמת המיחשוב של המורים לבין הסביבה המתוקשבת של התלמידים בביתם. הפערים האלו יוצרים חלק גדל מבעיות במערכת החינוך, בתדמית המורה שמפחד מטכנולוגיה ועוד.
לאלו שרוצים בכל זאת לסנגר על המדען הפטפטן, יש כמה נימוקים בארסנל: האחד,זה נכון שהמחשבים נכנסו למערכת החינוך בצורה לא מבוקרת. אבל ד"ר אביטל אמור לדעת שהסיבה לכך היא שקובעי המדיניות בממשלות קודמות לא השכילו לראות את העתיד ולא יכלו לעצור את הקידמה. באין שר בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. כל בית ספר, כל רשות, מצאה לעצמה את הפתרונות השונים כיצד להכניס את המחשבים למערכת החינוך.האם תפקידו של המדען כקובע מדיניות במשרד לחסל את המחשבים, או לוודא שאכן הם יוכנסו בצורה מסודרת? על פי הראיון במעריב ד"ר אביטל היה מעדיף שהמחשבים יעופו לו מהעיניים. המציאות הזו מתקיימת בחלקה באזורים נרחבים בארץ, שם קיים הפער הדיגיטלי, שהוא חלק בלתי נפרד מהפער החברתי כלכלי בחברה הישראלית.
ד"ר אביטל יודע היטב שבישובים מסוימים, המאופיינים בשכבה סוציו אקונומית גבוהה, כלל לא יעלה על דעתם של ההורים לפתוח את שנת הלימודים ללא תוכנית מסודרת של שילוב המחשבים בחינוך. בחלק מבתי הספר, מחשב נייד לכל תלמיד זה סטנדרט. בישובים אחרים, שם המודעות נמוכה יותר ימשיכו התלמידים לגדול ולסיים את מערכת החינוך, ללכת לבתי ספר תיכוניים מבלי שתהיה להם הזדמנות שווה להיחשף לסביבה המתוקשבת שילדי רמת אביב, רעננה, חיפה וסביון זוכים לה, לא בגלל שבמשרד החינוך יש מדען ראשי שדואג לעתיד הדור הצעיר פה אלא בגלל שלהוריהם יש כסף.
גם לגבי השטות שפלט בעניין 3 יחידות? גם כאן יש כאלו שיאמרו שזאת המציאות ומספיק לטייח , ומה יש להלין על המדען האמיץ? הם צודקים. אכן מרבית התלמידים בישראל לא רוצים ללכת ל5 -4 יחידות. במקצועות הריאליים. האם זה באמת מפני שהם לא מסוגלים? לא. חלקים גדולים מהם נדחפים על ידי הוריהם לחפש את החיים הקלים, לסיים אצת הבגרות בממוצע גבוה,מצב שהמדען הראשי מאוד אוהב אותו כי על זה הוא נמדד בין היתר, ולעזאזל השאיפה למצוינות, להתגבר על מכשולים. חנוך לנער על פי עצלנותו ועל פי האידיאולוגיה של מערכת החינוך שלו.
המדיניות שד"ר אביטל דוגל זה היא מתכונת להנצחת הבערות בהכוונה ממשלתית, על ידי פקידים ומדענים ראשיים מומחים לתעופה שהבנתם בניהול מערכת חינוך דומה להבנה שיש לתלמידים בהפעלת מטוס.
הפרשה המביכה של גניבת מבחני הבגרות במתמטיקה לא הייתה עולה לסדר היום בצורה בולטת כל כך, אילולא היא שידרה מסר לרבים מאיתנו, שאת אשר יגורנו הגיע. ההתפרקות הכוללת מערכים, מגבולות, פריקת העול מכל מסגרת ומשמעת, השפל שבו נמצאים המורים, ההורים של הילדים ומערכת החינוך בכלל.
בואו נודה על האמת. כולנו היינו ילדים, כולנו העתקנו בבחינות, כולנו שיחקנו במשחקי חתול ועכבר מול המורים שלנו, כחלק מתהליך ההתבגרות. גם בתקופתנו עשו הילדים את כל מה שביכולתם כדי לגלות מה יהיה במבחן.אולם ההבדל בין אז והיום הוא שהיום נעלמה הבושה. מקרים בודדים של תפיסת מעתיקים היו זוכים לתגובות חריפות ביותר. ילדים שניסו לעסוק במשחקים מסוכנים אלו, ידעו היטב את תג המחיר. לא זו המציאות כיום.
לכן אין ספק שהמעשה שעשו מי שעשו, (טרם ברור אם ההדלפה הייתה מאחד המבוגרים או תחכום אופייני של ילדים) הוא חמור מאוד. מערכת החינוך נקטה בשני צעדים מידיים מתבקשים: פניה למשטרה, מאחר ויש כאן חשד לפלילים- (גניבה היא גניבה ולא משנה מה גונבים) ומצד שני הערכות מיידית לקיום בחינות הבגרות במועדן. סביר להניח שאחת מהמטרות של אותם גונבי הבחינה הייתה לשבש את קיום הבחינה כדי לזכות בעוד כמה ימים להתכונן. אסור היה למשרד החינוך להיכנע למזימה זו, מה גם שלו היו מבטלים את הבחינה היה בכך כדי להעניש את הכלל, כמה עשרות אלפי תלמידים, על לא עול בכפם. אבל אחרי שתסתיים בחינת הבגרות הזו, ואחרי שהמשטרה תסיים את חקירתה, בהקדם, צריכים במשרד החינוך לעשות הערכת מצב, להפיק לקחים ולהתעשת הדיון צריך להיות בכמה כיוונים
זהירות מודיעין. ראשית ברמה ה.לוגיסטית: ההערכות לבחינות בגרות נעשית כבר עשרות שנים באותה שיטה. מעורבים בה מספיק גורמים חיצוניים ופנימיים שבעידן הדיגיטלי של היום יכולים בקלות לשים יד על כל מבחן ולעשות איתו כרצונם. חבל מאוד שרק אחרי חשיפת המקרה המביך הזה, טרחו במשרד החינוך לעשות את מה שמתבקש בכל ארגון קיקיוני שיש לו מידע חסוי ועליו לשמור אותו. הערב פרסם משרד החינוך הודעה לעיתונות שבו בישר לנו כי חשיפת ההדלפה, אודות לתושייתו של המורה האמיץ, נערך המשרד, תוך זמן קצר, לקיים את בחינת הבגרות כמתוכנן, מחר, יום ג' ה- 25.05.10 .במסגרת הערכות המשרד, נכתבו שאלוני בחינות חדשים שיועלו מחר לאתר אינטרנט מיוחד . מנהלי בתי הספר יורידו את שאלוני הבחינה באמצעות קוד וסיסמא. אילולא נחשפ הסיפור יש רבים מאוד בציבור שהיו משוכנעים שהשיטה הזו של הצפנת המידע והעברתו בדואר אלקטרוני רק למורשים כבר קיימת שנים. ולא היא.זה מה שקורה כאשר הפירמידה במערכת החינוך מתהפכת לחלוטין והתלמידים הרבה יותר מתוחכמים ממוריהם וממנהלי המערכת. למשרד יש מספיק משאבים, ידע ואנשים שאילו היו שואלים לדעתם היו פורשים לפני ראשי המשרד שורה של שיטות להגן על המבחנים מפני הדלפות. טובות יותר מהשיטות הנהוגות כיום.
אבל ההעתקות הן רק סימפטום, כמו שחום גבוה בגוף אינו המחלה אלא רק הביטוי שלה וכדי לרפא את החולה צריך לטפל במחלה. המחלה היא שיטת הבחינות, העומס הבלתי אנושי שמוטל על תלמידי תיכון במירוץ אל הבגרות. השנתיים האחרונות של הלימודים בבתי הספר הגבוהים הפכו להיות תעשיה בפני עצמה, שמתפרנסים ממנה מאות אנשים, אם על ידי שיעורים פרטיים, אם על ידי אבחנונים והקלות למיניהם. האמא היהודייה תעשה הכל, אבל הכול כדי שהילד שלה יקבל הקלות בבחינה.
מזה שנים מדברים במערכת החינוך על צמצום מספר הבחינות. אם בעבר היתה הבגרות מפתח ראשי לכניסה לעולם האקדמי או לעולם העבודה, הרי שהיום ערכה ירד מאוד. ראשי המוסדות האקדמיים אינם מסתירים את חוסר שביעות רצונם מרמת בחינות הבגרות והציונים וממציאים שיטות סינון חדשות משלהם, כגון מבחני הפסיכומטרי, סיוט ושערורייה בפני עצמה. הגיע הזמן שהעומדים בראש מערכת החינוך כיום יתפסו יוזמה ויובילו לשינוי. גדעון סער, שמשום מה נעלם מאז פרסום הפרשה, משדר פתיחות ורצון עז להטביע את חותמו על המערכת. מנגד, ד"ר שושני, סוס ותיק, שמכיר את המערכת מצוין, מסוגל לחולל שינוי שראשיתו בתפיסה ואחריו הביצוע. צמצום הבחינות יחזיר במעט לבית הספר את המטרה האמיתית שלשמו הוא קיים: להעשיר דעה, לחנך לערכים ולפתוח לילדים את הראש.
נקודה נוספת למחשבה היא מקצוע המתמטיקה. מאז ומעולם זה היה מקצוע שלגבי תלמידים רבים הוא סיוט. כל מומחי החינוך אומרים שזה אינו מחייב המציאות. אפשר וחייבים לשנות את מתכונת הלימודים במקצוע זה ולהפוך אותו לחביב התלמידים. זהו מקצוע ליבה שאי אפשר בלעדיו (למרות שסגן השר ליצמן סבור שהחרדים לא זקוקים לכך) אבל בגלל הלחץ שהוא מכניס את התלמידים, הוא הפך לגבי רבים מהם שנוא נפשםץ וכאשר שונאים משהו, עושים הכל כדי להלחם בו, ואחת התופעות היא גניבת הבחינות.
פרנסי משרד החינוך צריכים לשנות דיסקט, להבין וללמוד היכן באמת נמצאים התלמידים שלהם. בית הספר, הכיתה כבר מזמן אינה האכסניה היחידה שבה ילדים קונים דעת ומידע, לא תמיד חיובי. הדרך לשלוט בהם הוא להכנס לזירות שבני הנוער מסתובבים שם.ברשתות חברתיות, באס אם אסים, בבלוגים ובסלולר. לשם כך המורים המנהלים ואנשי החינוך עצמם צריכים ללמוד לחיות בעולם הזה, לגלוש ולמצוא שם את תלמידיהם ובעזרת הכלים האלו לנסות ולחנך את בני הנוער.
במקביל, אסור בשום פנים ואופן לתת למישהו להבין שהמערכת מתייחסת לפרשה זו כאל מעשה קונדס של ילדים. כאן צריכים הממונים על כך במשרד להציג יד קשוחה, אפס סובלנות, הענשה חמורה על כל פעולה שיש בה אפילו רמז לקראת נסיון לקבל ציון שלא כדין.
בסופו של יום עם כל הצער שבפרשה מערכת החינוך צריכה ויכולה לצאת מחוזקת מסיפור מביך זה. העתקות, גניבות, סטיות ברמות שונות תמיד היו ותמיד יהיו, אסור בשום אופן להפוך אותם לספורט לאומי או לנורמה, ובמקביל צריך לטפל בשורשים של אותה מחלה. ויפה שעת אחת קודם.
משרד החינוך פרסם אתמול (ה') מכרז ענק וראשון מסוגו להעברת מערכות המיחשוב של 4,000 מוסדות החינוך בישראל לסביבת ענן** פרטי. היקפו הכספי של המכרז נאמד במאות מיליוני שקלים.
המשמעות היא שכל מערכות המיחשוב במוסדוות החינוך בישראל יתבססו על שרתים, קווי תקשורת, תוכנות ויישומים שיהיו מחוץ לאתר בית הספר ו"יתארחו" בחוות שרתים אצל חברות שמתמחות בכך, שיזכו במכרז.
על פי התכנון לענן הפרטי שיוקם יועלו כל היישומים הקיימים כיום בבתי הספר, כולל מערכת מנב"ס, מערכות מינהלה, מערכות לניהול הצד הפדגוגי של בית הספר ועוד. במסגרת המכרז יידרשו שירותים טכנולוגים שונים, הכוללים שירותי תחנות עבודה (VDI), הטמעת שרתים וירטואליים, שירותי תקשורת ואינטרנט, טיפול בתחום אבטחת המידע, שרידות גבוהה, המשכיות עסקית וטכנולוגיות תומכות הוראה.
לדברי סופיה מינץ, מנמ"רית משרד החינוך, מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בארץ, ובין הגדולות בעולם, בתחום מערכות החינוך. "מערכת החינוך היא אחת הסביבות הטבעיות שבהם ניתן להחיל את סביבת הענן", אמרה לאנשים ומחשבים, "בגלל המורכבות הרבה שנדרשת בהפעלת מערכות המיחשוב בבתי הספר והעלויות הגבוהות".
"שירותים אלו יאפשרו שימוש ברכיבי התשתית על פי הצורך, ביצוע עדכונים טכנולוגיים בגמישות מרבית, והתאמת השירותים לדרישות השונות ולתהליכי ההוראה", אמרה מינץ. היא הוסיפה, כי תתאפשר המשכיות בתהליכי הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר, והעבודה בתצורת ענן תשחרר את סגל בית הספר מטיפול בתשתיות טכנולוגיות מורכבות. מינץ ציינה עוד, כי המכרז אינו מכתיב את טכנולוגיות התשתית הנדרשות לאספקת השירותים השונים, אלא מספק רק את הגדרת השירות, איכותו ואופן אספקתו לבתי הספר.
יצוין, כי הממשלה הודיעה כבר כמה פעמים, כי היא בוחנת מעבר לסביבת ענן מרכזי בכל משרדי הממשלה. הדבר נדון לראשונה בכנס המנמ"רים של הממשלה, שנערך בסוף 2009 באילת, אז אף הוקם צוות ממשלתי שהכין מסמך אסטרטגי, להצעת פתרונות מעשיים לממשלה. משרד החינוך הוא הראשון שנקט יוזמה בנושא המעבר למיחשוב ענן, והדבר נעשה בעידוד שר החינוך, גדעון סער.המכרז עשוי לעורר עניין בקרב כמה חברות שכבר מספקות כיום שירותי ענן בצורות שונות, ביניהן בזק בינלאומי, טריפל סי ואחרות.
שילוב מערכות המיחשוב בבתי הספר ובמוסדות החינוך השונים היה מאז ומעולם נקודה כאובה בחברה הישראלית. כל מי שביקר אי פעם בבית ספר, כתלמיד או כהורה, לא יכול היה שלא להתרשם מהדלות, חוסר האונים והעדר המוטיבציה השוררים שם בנוגע להשקעה בטכנולוגיה. שוק פתרונות המיחשוב לחינוך הוא שוק מגוון מאוד בישראל וגדל כל שנה בהתאם לצרכים של בתי הספר. מערכת החינוך פתוחה כיום לרעיונות רבים מבעבר, ויש לא מעט חברות שמצליחות לחדור לאותם בתי הספר – חלקן על בסיס עסקי ואחרות בסיס תרומה לקהילה.
באופן מכוון למדי, ניתנת לבתי הספר ולמנהלים יד חופשית להעשיר את הפעילות הבית ספרית. אבל הצרות מתחילות בתחזוקה – בשמירה על רמת העדכון והרחבת מעגל המשתמשים. כאן מתחילה הנסיגה לאחור. בחלק מהמקרים זה בגלל תקנים חסרים, במקרים אחרים זה נובע מספקים שזכו במכרז כלשהו אבל הבינו שלא יתעשרו ממנו ולכן לא נותנים שירות בזמן ועוד. יוזמות חינוכיות מקוריות, כמו גם פרויקטי ייעול שעשויים לחסוך אלפי שקלים, תקועים כיום, כי לא נמצא הסעיף התקציבי לתיקון השרת או לשדרוג רשת האינטרנט והתקשורת. אפשר לספר סיפורים מפה ועד להודעה חדשה, אבל המציאות מדברת בעד עצמה.
התפשטות הענן לשוק המיחשוב הארגוני מתאימה לבתי הספר כמו כפפה ליד. הרי בבסיס טכנולוגיית הענן, עומדת התפיסה של ניתוק הארגון מכל אותם דברים שאינם בליבת העסקים שלו. כך, מיחשוב ענן מייצר סביבה שמאפשרת לעובדי הארגון למקסם את השימוש במערכות התוכנה והחומרה שהם קנו במיטב כספם, לעשות זאת מכל מקום בעולם ועוד להישאר עם עודף בכיס. אין מערכת שזקוקה לפתרונות שכאלה יותר מאשר מערכת החינוך. הרי כיום בתי הספר מוצאים את עצמם משקיעים אנרגיה ומשאבים בתחומים שאינם תחומי הליבה שלהם, עד שנגמר להם האוויר, התקציב, הסבלנות – או שלושתם ביחד.
ההחלטה שקיבל משרד החינוך, לא מעט בזכות השר גדעון סער וצוות ה-IT בראשותה של סופיה מינץ, היא החלטה מרחיקת לכת ולא פחות מאשר אמיצה. המכרז, כאשר יסתיים, עשוי לפתוח בפני בתי הספר אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות בכל הקשור לניצול כלי מיחשוב. התשלום יהיה בהתאם לצריכה האמיתית של צוות בית הספר ותלמידיו, התחזוקה תצא מתחום האחריות שלהם ואנשי החינוך יוכלו סוף-סוף להתרכז – לא תאמינו – בחינוך. במצב שכזה, יישומי מחשב יהפכו להיות פונקציה של מדיניות ומוטיבציה של המנהלים – ותו לא. בנוסף, עבודה בסביבת ענן תאפשר להרבה יותר מורים ותלמידים לתקשר מחוץ לכותלי בית הספר.
המכרז הענק שפרסם משרד החינוך להעברת כל מוסדותיו לסביבת ענן פרטי, עשוי להירשם בספרי ההיסטוריה כאחת מאבני הדרך החשובות ביותר בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל.
השורה התחתונה: הענן החכם שמתקרב לבתי הספר בצעדי ענק, מוכיח שוב את הטענה שכל טכנולוגיה חדשה היא ברת קיום, בתנאי שהיא משרתת צורך מסוים. סביבת מיחשוב מעוננת במערכת החינוך היא הצ'אנס הכמעט-האחרון לעשות מהפיכה של ממש בכיתות שבהן מתחנכים הדורות הבאים שלנו.
עוד על מיחשוב ענן בקישור הבא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91_%D7%A2%D7%A0%D7%9F