פוסטים בתגיות: ‘אפל’
שני עיתונים מובילים בני יורק, ניו יורק טיימס ופורבס חושפים בתחקיר ענק שמתפרסם היום כיצד חברת אפל מתעללת בפועלי הייצור העובדים במפעלים שבהם מייצרים את מחשבי הלוח של החברה.* בשנתיים האחרונות מתו שם לא פחות מ-23 פועלים שנפגעו מחומרים רעילים* -במקרים שבהם בני אדם מאבדים את חייהם על מזבח הטכנולוגיה, על הלקוחות להצביע ברגליים
המאבק , אינו מקרי וגם לא חדש. לפני שלוש שנים נחשפו לראשונה תנאי ההעסקה של הפועלים בסין. כעת מפרסמים שני העיתונים, בצעד אמיץ ביותר את כל הפרטים מסביב לפרשה.
לא מדובר פה על עוד מאבק של איגוד מקצועי נוסח ההסתדרות, ששומר על זכויות העובדים – אלא על מותם של 23 פועלים סינים בנסיבות מזעזעות, כאשר את חלקם לא ניתן היה בכלל לזהות. לדעת רבים, זהו אחד הצדדים המכוערים ביותר של הגלובליזציה.
השווקים הפתוחים, היעדר הגבולות הפיסיים והצורך לעמוד בתחרות הקשה, מוליכים חברות ענק אל מפעלים במזרח, המתאימים עצמם באופן מלא לצרכים הספציפיים של הלקוח. החברות הללו אמנם מקפידות מאוד על האיכות והאריזה של המוצרים, אולם לא טורחות כלל לבדוק את תנאי העסקתם של העובדים בפסי הייצור. לכאורה אין בזה חידוש, שהרי המזרח הפך כבר מזמן לרצפת הייצור של תעשיות האלקטרוניקה, המיחשוב וההיי-טק העולמיות. כך, באותו המפעל מייצרים מוצרים דומים להפליא, כאשר מה שמבדיל ביניהם הוא בעיקר המותג, האריזה וכמובן המחיר.
בעידן האינטרנט, הניידות והפס הרחב, כמעט שאין צורך להגיע באופן פיזי למפעל ולפקח על הייצור. אולי זו הסיבה לכך שהדאגה לעובדי הייצור מעולם לא היתה בראש מעיניהם של המנהלים בחברות הגדולות. אך כל זה משתנה כשמתחילים לזרום חזרה למערב סיפורים על העסקה בתנאים מחפירים ויותר מדי מקרי מוות בלתי מוסברים. מדובר בהזנחה מודעת של מנהלי המפעלים, שאמורים לדעת שליטוש אבק אלומיניום ממכשירי iPad אינו מסייע לבריאות. מדובר בתנאים שיד האדם יצרה אותם, והיא זו שגם מסוגלת לתקן אותם. אלא שהתיקון כנראה כרוך בעלויות שהופכות את הייצור באותם המפעלים ללא כדאי – והרי מי רוצה לאבד לקוח כמו אפל? לכן, הפתרון האכזרי שנבחר, הוא לסכן את חיי הפועלים ולקוות שהם ישרדו את יום העבודה שלהם בשלום. Read the rest of this entry »
"בתוך ארבע שנים HP תיראה חברה שונה לחלוטין ולא תהיה דומה למה שהיא היום." בהצהרה זו יצא ביום חמישי , ליאו אפותקר, מנכ"ל ונשיא חברת HP , במפגש עם מנמ"רים בכירים, מנכ"לים ולקוחות שותפים של HP . המפגש נערך במרכז הפיתוח של HP ביהוד בהשתתפות כמה עשרות בכירים. אפותקר השיב לשאלות מנכ"ל HP ישראל יהושוע בקולה ולשאלות של המנמ"רים שבאו לפגוש אותו על החזון של HP בהנהגתו.
" המטרה שלנו היא לאפשר לעולם להיות מוכן למאה ה-21 " אמר אפותקר בתחילת דבריו. לדברי המנכ"ל HP ממוקדת במספר תחומים מרכזיים, האחד זה הענן כמובן על כל ההשלכות שלו, נושא הקישוריות וכמובן התוכנה. לגבי הקישוריות אמר אפותקר כי זהו אתגר של כל חברת IT היום לשלב בין היכולות של מערכות המידע לבין צורכי הקישוריות ההולכים וגדלים. הוא גם ציטט תחזיות של גרטנר לפיו מרבית המידע בעתיד יישב על רכיבים ניידים, "ו-HP רוצה לספק את הפתרונות הכי טובים והכי יעילים בתחום.
תושבי מדינת ישראל התעוררו אתמול (א') בבוקר לשבוע חדש עם ידיעה משמחת: משרד התקשורת החליט לחזור בו מהאיסור לייבא את מכשירי ה-iPad של אפל (Apple). זאת, לאחר שלפני כשבועיים יצאה מהמשרד אחת ההודעות המוזרות יותר ששמענו עליהם ב-62 שנות קיום המדינה: משרד התקשורת לא יאפשר להביא לארץ את מכשירי ה-iPad.
התודות באמת מגיעות לשר התקשורת, משה כחלון. הוא הציל את מדינת ישראל מעוד ביזיון. גם ככה מעמדנו בעולם לא מי יודע מה ולפי מדדים לא מעטים, אנו מדורגים בטבלאות כמדינת עולם שלישי.
תודה, מר כחלון. באמת תודה. אילו הייתי מנכ"ל חברת iDigital, המייצגת בישראל את אפל, הייתי שולח לך זר פרחים, או אפילו מתנה קטנה – ובלבד שהיא לא תהא גבוהה מ-200 שקלים, על פי התקש"יר. לפרסום חינם בהיקף שכזה, אף חברה בעולם לא זכתה בעשור האחרון.
תודה לך, מר כחלון, על שידעת להגן על החלטה מטופשת של אחדים מפקידיך. בראיון שנערך עימך בבוקר האתמול ברשת ב' בקול ישראל, אמרת, כי "בדקנו את המכשיר במעבדה מיוחדת ומקצועית, שיתפנו פעולה עם אפל, ועכשיו אישרנו את המכשיר, בדומה למדינות שונות באירופה".
אבל עם כל הכבוד, אדוני שר התקשורת, ויש כבוד לפועלך הדינמי בענף התקשורת, הזיכרון של הציבור אמנם קצר – למזלך ולמזלם של פוליטיקאים רבים, אבל לא עד כדי כך. רק בשבוע שעבר התראיין שאול כץ, מנהל תחום רישוי אלחוטי במשרד התקשורת לאנשים ומחשבים, כמו גם לאמצעי תקשורת אחרים. כץ שחרר הודעה לוחמנית: "אין סיכוי שה-iPad במתכונתו הנוכחית יאושר בישראל". אז מה קרה מר כחלון, בשבועיים האחרונים? לא שמענו שחברת אפל עצרה את קווי הייצור שלה ופיתחה מכשירים חדשים שיתאימו לתדרים הישראלים. האם הנימוק ה"ביטחוני" המאוס, שעולה בכל פעם שמישהו רוצה להביא מוצר תקשורת לישראל, נעלם? האם כבר השלום פצח מעל אזורינו?
אפילו לעובדי המכס לא היתה יותר מדי עבודה בעקבות ההיסטריה של פקידי משרדך. מעניין איזה מידע מודיעני סודי הגיע לאנשי משרד התקשורת, שלפיו היה חשש שהמוני בית ישראל יתחילו לייבא מכשירי iPad לישראל? היום התבשרנו, כי במכס יש בסך הכל רק 20 מכשירים מוחרמים שכאלה, כלומר שהם יובאו על ידי ישראלים תמימים שלא הספיקו לשמוע בחו"ל על החרם של מדינת ישראל על הצעצוע החדש.
20? כבוד השר? בשביל זה מפעילים מנגנונים שלמים של רגולציה, הנחיות, מעסיקים אנשים במכס כדי שיחפשו בכליהם של החוזרים מחו"ל האם במקרה הם העזו, רחמנא ליצלן, להבריח iPad?
בכלל, אחרי הביקורות המקצועיות שקראנו בכלי התקשורת על הפלא החדש, לא בטוח שגם כעת תהיה כזו התנפלות.
בנוסף לתודה המגיעה לך, כבוד השר, היינו רוצים לשמוע ממך הצהרות קצת יותר אמיצות, כפי שאתה יודע לעשות כשאתה רוצה. היינו רוצים לשמוע שהקמת צוות בדיקה שימליץ בפניך איך מונעים ביזיון כזה להבא. כיצד החלטה כזו מתקבלת בהינף יד, ללא בקרה כלשהי, ללא שום מחשבה נוספת. אבל יותר מכל היינו שמחים לשמוע, השר כחלון, שאתה משקיע מחשבה רבה בצמצום הביורוקרטיה במשרדך הקטן, אותה בירוקרטיה שמייצרת רגולציה אלימה, שאחת התוצאות שלה היא יצירת שוק שחור של מבריחים, של יבוא אפור, של העדר בקרה אמיתית. אתה הרי יודע ש-iPad אינו מקרה יחיד. הוא רק דוגמה לשורה ארוכה של מקרים שלא מגיעים לידיעת הציבור.
כל מי שניסה לייבא אי פעם מוצר תקשורת לישראל, חווה את נחת זרועה של הבירוקרטיה הישנה, המחזירה אותנו 20 ו-30 שנים אחורה. איש לא חולק על הצורך בבקרה על הכנסת ציוד תקשורת לישראל. אבל בשנת ה-62 למדינה, אפשר לעשות זאת ביעילות גבוהה יותר. ענף התקשורת הוא ענף עתיר רגולציה, ויש אומרים שהוא רווי רגולציה, שלא תמיד מצדיקה את עצמה. במצב עניינים זה, היינו מצפים ממך, כבוד השר, כי תפעל ליירוט כל מהלך רגולציה שאינו הכרחי ומוצדק, כזה שבדיעבד יתגלה כמיותר.
אף אחד במדינה לא נפגע מהעובדה שלא אישרתם לייבא את ה-iPad. מרבית הציבור כלל לא מבין במה המדובר, מה שמחזק עוד יותר את התחושה שלא כל העניינים במשרדך מצויים תחת שליטתך המלאה. בהתחשב בנושאים שאתה עוסק בהם, זה כבר מתחיל להיות מדאיג.
אז באמת תודה מר כחלון, בשם כל המכורים לאייפאד ובשם חברת אפל.
זהו סיפור אמיתי על סקס, גנבים, מחשבים ואינטרנט. הוא לא התרחש כאן, אלא מעבר לים, אולם מוסר ההשכל שלו נכון לכל פינה בגלובוס. וויל קרופ, בן 41, הוא הבעלים של שני מחשבים אישיים, האחד מתוצרת טושיבה והשני – של אפל. באחד הימים גילה קורפ, כי אלמוני פרץ לרכבו וגנב את שני המחשבים שלו.
השוטרים בתחנת המשטרה במקום מגוריו, מיאמי שבפלורידה, ארה"ב, רשמו את תלונתו, אבל הבהירו לו כי הסיכוי שהאבידה תימצא הוא קלוש ביותר. קרופ שב הביתה, עצוב ומדוכא על אובדנו הפתאומי של המידע יקר הערך, וכעס על עצמו על שלא דאג לגיבוי של המידע. אלא שלפתע הוא נזכר, כי באחד משני המחשבים שלו הותקנה תוכנה להשתלטות מרחוק.
למרות שקרופ לא זכר את הסיסמה ושם משתמש שלו, הוא הצליח, בסופו של דבר, להתחבר לאחד משני מחשביו הגנובים. הוא גילה כי "בעליו" החדשים של המחשב שלו מריץ עליו סרטי פורנוגרפיה, ובמקביל עונה למיילים, מעדכן את דף הפייסבוק שלו ועושה עסקים עם העולם. קרופ התפעל מהתעוזה של הגנב, והחליט להמשיך ולעקוב אחר המשתמש הנמרץ.
"הייתה לי תחושה מוזרה", סיפר קרופ, "מישהו פרץ למכוניתי, גנב את המחשבים שלי ואילו כעת אני הוא שפורץ חזרה למחשב שאצלו ועוקב אחריו". הוא החליט שלא לפנות מיד למשטרה, על מנת לדווח על תפיסת הגנב, ובמקום זאת הגביר את מאמצי המעקב שלו. בשלב מסויים קרופ הפעיל מצלמת טלוויזיה, שתתעד את כל כתובות המייל, האתרים והפעילות הדיגיטלית ה-"כחולה" הנעשית על ידי הגנב במחשבו.
בשלב מסויים, הבחין קרופ, כי הצעיר הנמרץ מקיים שיחת וידיאו עם חבר, מה שאפשר לו לתעד את פניו. בתום כמה שעות מרתקות ורצופות של מעקב, קרופ הצליח לגלות עוד פרטים על הגנב: את כתובתו, מספר הטלפון הנייד שלו ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו. שמח וטוב לבב קרופ מיהר לתחנת המשטרה, ובידו DVD המכיל תיעוד של כלל הפעולות שבוצעו על מחשבו. למרות שהיה זה יום ראשון בשבוע, הוזעקו לתחנה המקומית שני חוקרים ביום חופשתם. הם איתרו את בית הגנב ומצאו אותו פעיל כתמיד: עובד על המחשב וצופה בסרטים.
אלא שכאן נכונה לחוקרים הפתעה: הצעיר החשוד בגניבה הכחיש מכל וכל כי הוא זה שגנב את המחשב, ואף נעלב מהאשמות שייחסו לו השוטרים. לדבריו, הוא מעולם לא היה קונה מחשב גנוב. בחקירה התברר, כי בעת שביקר הצעיר במספרה שבה נהג להסתפר, נכנס לחנות אלמוני עם שני המחשבים והציע אותם למכירה. הצעיר רכש את אחד משני המחשבים – המקינטוש תמורת 300 דולרים, ואף קיבל מהמוכר, הלא הוא הגנב האמיתי – תעודת אחריות. בירור קצר אצל הספר אישר את סיפורו של הצעיר שנחשד בגניבה.
חזרו השוטרים לתחנת המשטרה, והחזירו לקרופ את אחד משני המחשבים שלו. כעבור חודש ימים, כאשר כבר קרופ כמעט שכח את הפרשה, צלצל אליו בחור וסיפר לו סיפור מוכר: שוטרים, כך אמר לו המטלפן, באו אליו הביתה והאשימו אותו בשימוש במחשב גנוב. התברר כי גם אצלו אופן המכירה היה זהה: "הייתי במספרה, אלמוני נכנס ואמר שיש לו שני מחשבים למכירה". הוא הוסיף כי זעם על השוטרים, ואמר להם שכלל לא מעניין אותו אם המחשב שרכש הוא גנוב או לא, כל עוד הוא מצליח לחסוך כמה מאות דולרים על מחשב טוב. הוא הוסיף והדהים את השוטרים, כך סיפר, כשאמר להם שאין זו הפעם הראשונה שרכש מחשבים בשיטה הזו. בסופו של דבר, כמובן שהוא נאלץ להיפרד מהמחשב "שלו", שהוחזר אף הוא לקרופ.
כמה מוסרי השכל ניתן להפיק מהסיפור הזה: לעולם אל תשאירו את המחשב הנייד שלכם ללא השגחה; מחשב נייד הוא בבחינת כלי נשק בצבא, ולעולם עליו להיות צמוד לבעליו; התקינו תוכנות להשתלטות מרחוק, עשו