פוסטים בתגיות: ‘אמדוקס’
העידן הנוכחי מתאפיין בין היתר בדרישה לשילוב הדוק יותר בין תכנים לפלטפורמות טכנולוגיות. הדבר מורגש בעולם בעיקר בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, או ליתר דיוק אצל חברות הכבלים – שנדרשות לעמוד בדרישות הלקוחות. האינטרנט, הדור השלישי והרשתות החברתיות, שינו לחלוטין את המודלים של הפצת המידע. כך, הלקוחות כיום דורשים חווית משתמש קלה, נוחה ונעימה.
אחת החברות הבולטות בעולם בתחום הפתרונות לאותם ספקי תשתיות התקשורת, היא אמדוקס (Amdocs) הישראלית. בראיון למגזין האינטרנטי CABELFAX, מספר ה-CTO של אמדוקס, דייויד ג'ייקובס, על האתגרים שעמם מתמודדים כל מפיצי המידע למיניהם ואיך "צינור טיפש יכול להיות מודל שיווקי מבריק".
לדבריו, "בעבר פעלו הספקיות בסביבה סגורה", אומר ג'ייקובס בראיון. "היכולות של ספקיות התוכן לחדור לסלון הבית גדלות, בזכות השימוש בדרכים שונות – מכשירי טלוויזיה שמקושרים לאינטרנט, קונסולות משחק ועוד. התחרות על תשומת הלב של המנויים מתנהלת בסביבה הרבה יותר פתוחה כיום. ספקיות של שירותי הטלוויזיה בתשלום מגיבות בהתאם. אולם, רבים מהאתגרים נובעים מכך שלא כל הספקיות מצוידות בתשתיות מתאימות".
שאלת מיליון הדולר היא מה יכולות לעשות הספקיות המסורתיות עם הציוד הלגאסי שיש להן. על פי ג'ייקובס, "הגורם הראשון שצריך לקחת בחשבון הוא שתשתיות המיחשוב מבוססות עדיין על מנויים. חלק ניכר מהתשתיות מוכוון למכשיר מסוים, או בית אב מסוים. תשתיות אלה אינן מסוגלות בהכרח לזהות משתמשים מסוימים בבית, או לדעת מה הן הדרישות של המשתמשים המסוימים האלה. גורם נוסף קשור לקטלוגים הראשיים של השירותים – אשר מבוססים על חבילות תוכן. בעידן שבו הטלוויזיה נמצאת בכל מכשיר, נדרשות תפיסות פרטניות הרבה יותר של קטלוג השירותים".
אמדוקס, שבמשך שנים הובילה את שוק הבילינג בעולם – ויש האומרים שאפילו היא זו שהמציאה אותו, הבינה כי השוק הולך לכיוונים חדשים. כך, במקביל לפיתוח מערכות הבילינג, החלו בחברה לפתח קו מוצרים לתחום ה-CES – חוויית הלקוח במערכת היחסים שלו עם ספקיות התקשורת והתוכן. "אנו מזהים שלושה תחומים עיקריים: את 'אזור הערך' – שכולל יכולות של הכנת קטלוג (דיגיטלי) עבור הלקוחות, מתן מענה לשאלות כמו 'מה יש לי'? 'מה זמין עבורי'? 'איזה הרשאות יש לי'? וכו'. התחום השני הוא התוכן עצמו, והשלישי הוא היכולת לבצע פעולות".
באחרונה, אמר ג'ייקובס, "עולה השאלה מדוע בעצם חברות הכבלים נאבקות כדי לשלוט בתחומים שהם לכאורה לא שייכים לליבת עסקיהן? מדוע לא להיעזר בספקיות צד שלישי? כל נושא חוויית הלקוח והדרך שבה הוא צורך שירותים, שייכים לתחום המחשבים ומערכות מידע, שהם לא חלק אינטגרלי מהמוצר שחברות הכבלים מספקות לנו. אני לא בטוח שחברות הכבלים אינן רוצות להיות הבעלים של חוויית הלקוח. אפשר בהחלט לקבוע שכבר זמן רב, תפקודי המיחשוב של רבות מחברות הכבלים מייצגים את השלב האחרון בתהליך החשיבה. הם אינם חלק אינטגרלי מהמוצר, אלא תפקוד שנועד לתמוך במוצר".
כעת, הוא אומר, "מתחילים לראות שינוי בגישה זו – כאשר המיחשוב משתלב במוצר כחלק בלתי נפרד ממנו. מרבית מערכות המיחשוב מוכוונות מנויים. הן מטפלות במנויים היטב, אך מאחורי הקלעים לא הכל ורוד", הוא אומר לסיום.
השורה התחתונה: אין ספק שתחום התקשורת עובר בימים אלו מהפכה של ממש, ומי שחווה אותו יותר מכל הן חברות הכבלים, שפוגשות בשדה הקרב שחקנים חדשים משוק המדיה, כגון חברות הסלולר, אפל (Apple), קבוצות מדיה שמפיקות תכנים באינטרנט וחברות נוספות שהבינו שהן כבר לא עוד "צינור טיפש" להעברת תכנים. כך, נולד הצורך להתמודד עם כלים הלקוחים מעולמות חדשים, שנועדו לשפר את חווית המשתמש.
ב-DNA של ארגוני היי-טק טבוע אלמנט החיפוש אחר החדשנות. זו אמורה להביא לפיתוח המוצר שיהיה עבור הארגון ה-"שוס" הבא. החיפוש אחר החדשנות בא לידי ביטוי בארגונים בצורות שונות. בשנים האחרונות נולד בארגונים תפקיד חדש, סמנכ"ל חדשנות. זהו מנהל בכיר, אשר תפקידו להסתכל על הארגון מלמעלה, ולמצוא – כמו גם להתוות – את הכיוון אליו החברה הולכת בשנים באות. התופעה מתחדדת יותר דווקא כעת, בתקופה של קיצוצים ופיטורים
התפקיד מעט דומה לתפקיד ה-CTO שאנו מכירים, אבל אין הם זהים. בעוד שסמנכ"ל הטכנולוגיות אחראי על בחירת הטכנולוגיות והמלצה לארגון במה עליו להשקיע, הרי שסמנכ"ל החדשנות צריך למצוא את הטכנולוגיות בארגון עצמו פנימה. כמה הנחות יסוד עומדות בבסיס תפיסה זו של התפקיד החדש. הראשונה היא שבארגוני היי-טק, ובעיקר במרכזי הפיתוח שלהם – איכות ההון האנושי היא מהגבוהות ביותר. כהמשך להנחת יסוד זו, הנחה נוספת גורסת שאותו הון אנושי מסוגל לתרום להתפתחות של הארגון הרבה מעבר למה שהוא נדרש במסגרת תפקידו בפיתוח. הנחת היסוד השלישית גורסת, כי ישנם בארגונים לא מעט עובדים, אשר אילו הייתה להם אפשרות הם היו פורשים ממנו, פותחים סטארט-אפ למוצר גאוני. סביר להניח שהחברה שבה הם עבדו, אפילו הייתה קונה אותם.
על מנת לחבור לאותם כישרונות חבויים, וכדי למנוע מהם את התסכול התמידי בשל המחשבה מה הם מפסידים בגלל שהם "כבולים" לארגון, מאפשרים היום ארגוני היי-טק מסגרות שונות לפעילות. במסגרות אלו העובדים מקבלים היתר רשמי לחשוב קדימה, ולהציע רעיונות ופטנטים בתחומים שונים, אשר הולמים את כיווני החברה. לעיתים הם גם מקבלים את המנדט לממש רעיונות אלו.
על המגמה הזו "רוכבת" גם חברת התוכנה אמדוקס.שמה שךל החברה נקשר בארחונה בגלי פיטורים גדולים שהיא נאלצה לבצע בגלל המיתון העולמי. אבל דוקא בגלל זה, היה חשוב לאנשי אמדוקס לחשוף את טל גבעולי. שתוארו הרשמי הוא "המדען הראשי של החברה".חשיפה כידוע אינ הצד החזק של חברה זו, אבל בתום שיחה מרתקת עם גבעולי במשרדו ברעננה, אי אפשר שלא להגיע למסקנה, כי התואר ממש אינו הולם את פעילותו האמיתית. "המטרה שלי היא לעזור לאמדוקס למצוא את החדשנות, אי שם בעתיד", אומר גבעולי, אבל מסביר, כי בניגוד למה שניתן לחשוב, הוא אינו עושה זאת לבד, אלא בעזרת עובדי החברה. "פעם חשבו שגאוניות נמצאת אצל בעלי תואר ד"ר ומעלה", הוא ממשיך, "ואם מושיבים אותם בחדר אחד, סביר להניח שייצא משם רעיון כלשהו. היום בעידן הפתיחות, התפיסה היא שאפשר למצוא את החדשנות אצל כל עובד ועובד – וזה מה שאני עושה".
לגבעולי יש פני ילד. הוא רק בן 40, אולם למרות גילו הצעיר, הוא הספיק הרבה. את הקריירה שלו בעולם המיחשוב החל בגיל 13. בשעה שכל חבריו שיחקו כדורגל או הלכו לים, הוא שקד על פיתוח תוכנה, ששימשה חנויות ומוקדי מכירות בענף הקוסמטיקה. לאחר מכן שירת בצבא ביחידת טכנולוגיה עילית. בטרם עבר לאמדוקס, היה גבעולי המדען הראשי של חברת אקזקט, שפיתחה מערכות לניהול ציי רכב. זו נרכשה על ידי אמדוקס, מה שהוביל אותו היישר לתפקיד בו הוא מכהן כיום.
אז איך באמת עובד? מציאת החדשנות יכולה לבוא מכיוונים שונים, החל משיפור קל במודול של פעילות, ועד לכיוון חדשני לחלוטין. "אנחנו מייצרים אווירה שמעודדת את כולם, אל להם לחשוש, עליהם להעז ולהציע את כל אשר עולה 
על רוחם", מסביר גבעולי, "מדי כמה חודשים, מתכנסת באמדוקס קבוצת 'שופטים' במשרדי החברה ברעננה, לצד עובדים החפצים בכך, ובאמצעות וובקאסט מציגים העובדים הרוצים בכך, את רעיונותיהם. לאחר מכן מתקיים דיון פתוח, בו משתתפים הצופים בשידור, הקהל וכן השופטים. לדעת הקהל שבאולם יש משקל רב ואנו מייחסים לה חשיבות רבה בשיקולי ההחלטות שלנו – באיזה מהפרויקטים לבחור".
לדבריו, העובדים נדרשים להראות לא רק יכולות טכנולוגיות, אלא גם כושר שכנוע. בהופעה בפני המנהלים של החברה, יש להם חמש דקות, בהן עליהם למכור את הרעיון. אם הצליחו בכך, אזי הם מקבלים מימון שיכול להגיע עד ל-100 אלף דולרים. אז גם מותר להם, במקביל לעבודתם, גם לפתח את הפרויקט שלהם.
גבעולי מסרב לחשוף פרטים על רעיונות חדשים שאמדוקס מאמצת או בוחנת – מסיבות מובנות. הוא כן מנדב נתונים כללים: במשך השנה הפורום שהוא אחראי עליו בודק כ-45 רעיונות, 20 מהם מקבלים "אור ירוק" ועוברים לשלב הפיתוח. כמה פרויקטים ממומשים בסוף התהליך? את זה גבעולי מסרב לומר.
לעובדה שאמדוקס משמשת כחממה פנימית לעובדיה, יש יתרון מובנה. התקציב שניתן לפרויקט ממומש בהתאם להתקדמות. כמובן שיש מקרים לא מעטים שמגלים כי הפרויקט אינו כדאי. או אז מפסיקים אותו, ודבר לא קרה. העובדים לא נדרשים לעונש או לקנס. זהו מרכיב ההון סיכון בתקציב שאמדוקס מקצה לעובדיה החדשניים. לצד פעילותו של גבעולי בארבעה מסלולים פנימיים בחברה, שנועדו להניע חדשנות, הוא אחראי על שתי תוכניות העוסקות בשיתופי פעולה עם חברות הזנק. אלו עולות לרגל השכם והערב לאמדוקס ומתקבלות על ידו בסבר פנים יפות.
האם המיתון משפיע על תוכניות החברה לעידוד החדשנות? לפי גבעולי, התשובה שלילית. אמנם המשבר הביא לקיצוצים בהוצאות החברה, ולמרבה הצער גם לפיטורי עובדים, אולם לדבריו, באמדוקס רואים בחדשנות מנוף להמשך מימוש האסטרטגיה של החברה, מנוע צמיחה טכנולוגי.
פורםס לראשונה :www.pc.co.il dailymaily
בתקופת משבר כלכלי, נוצרת אווירת "עליהום" בכל הקשור לפיטורים בהיי-טק ● חוסר השקיפות שבה נוהגות החברות המפטרות גורם להשפלה ולפגיעה, לא רק בכבודם של המפוטרים, אלא גם בבני משפחותיהם ● מאחורי כל מכתב פיטורים, עומד בן אדם
י
התופעה הזו חוזרת על עצמה בכל מיתון או משבר: הציפייה לפיטורים כל כך גדולה, עד שזה הפך לספורט לאומי. החברות המתכוונות לפטר, שומרות על איפול עד לרגע האחרון. הן אינן נוהגות בשקיפות הראויה הנדרשת מהן ומעצם משקלן בכלכלה הישראלית. לרוב, הנימוקים הם חשש לפגיעה בתדמית, או בכיסם של בעלי המניות. שיטת הפיטורים היא "זבנג וגמרנו". קודמת לכך תקופה לא קצרה של חששות, חרדות מצד העובדים – במיוחד בחברות גדולות, או רב לאומית הפועלות בישראל ובעולם. העובדים המקבלים את מכתב הפיטורים בהלם והתקשורת חוגגת. אלא שלפעמים שוכחים, כי מאחורי כל מכתב פיטורים יש אדם, עם משפחה, עם תחושות ועם כבוד עצמי.
הפיטורים באמדוקס, הם רק דוגמה קטנה. השמועות סביב זה רחשו, לא אושרו, ואתמול עם היוודע הפיטורים (200 עובדים בישראל), סיפר אחד העובדים שעוד לפני שהספיק לעכל את המכתב, אשתו כבר שמעה על כך בכלי התקשורת. זו אותה חברה, אגב, שבמיתון הקודם, בתחילת שנות ה-2000, הדפה שמועות עקשניות שפורסמו בכלי התקשורת, שבעת שביצעה גל פיטורים פתאומי ומיידי בחברה – המתינו בחצר כמה אמבולנסים.
פיטורים הם תהליך טראומתי בכל מצב ובכל מקרה. גם אם מדובר בעובדי היי-טק, שבתקופות משבר נוצרת אווירה כאילו "דמם מותר". הם הרוויחו הרבה, עכשיו שילכו הביתה – זה פחות או יותר הסגנון של האיש ברחוב שלא עובד בהיי-טק. והם אכן הולכים הביתה, ובבית מחכים להם המשפחות הילדים והקרובים. הריצה לספר לחבר'ה רגע לפני שזה קורה, לא מכבדת לא את החברה שמפטרת, לא את אלו שטורחים לספר לכלי התקשורת וגם לא את כלי התקשורת עצמם.
בהנחה שאמדוקס אינה הראשונה ואינה האחרונה לפיטורים, חשוב שכל אחד יזכור, ולא משנה באיזה פוזיציה הוא נמצא, שמאחורי כל מכתב פיטורים ישנם אנשים, בדרך כלל