פוסטים בתגיות: ‘אלי ישי’
מאחורי כל ההתקדמות הטכנולוגית הזו, שמתורגמת לשירות טוב יותר לאזרחים, עומדים מנמ"רים ברשויות, המנהלים צוותים לא קטנים ואחראים על תקציבי מיחשוב של עשרות מיליוני שקלים.
כל המידע הזה כנראה לא מספיק משכנע עבור שר הפנים, אלי ישי, ואנשי משרדו. ממכתב ששיגר השבוע ראש עיריית אריאל, רון נחמן, המשמש כיו"ר ועדת המיחשוב בשלטון המקומי עולה, כי עד היום לא קיים במשרד הפנים תקן רשמי המגדיר את תפקידו של המנמ"ר בעירייה. פשוט אין. זאת למרות שבפועל מועסקים בתפקיד זה, ובתפקידים הקשורים לאגפי מערכות המידע בעיריות, מאות עובדים. בחלק מהרשויות הגיעו המנמ"רים לתפקידי ניהול בכירים, אבל בפועל אין להם שום הגדרה רשמית ומשרד הפנים פשוט לא מכיר בהם. אגב, הפעם האחרונה שמשרד הפנים עדכן את קובץ התפקידים הייתה ב-1992.
לא מדובר בעניין סמנטי בלבד או בהליך בירוקרטי. תפקיד שאינו מוגדר על ידי משרד הפנים, (יש לציין כי לא רק מנהלי מיחשוב לא קיימים בקובץ התפקידים), מותיר יותר מדי אופציות עבור ראשי הערים. ברצותו יכול להחליט ראש עיר שתפקיד המנמ"ר ממש לא חשוב, ואת השכר שהוא משלם לו הוא יקצה לטובת פרויקטים אחרים, כגון נטיעת גנים, בניית כיכרות וכו'. הרי כולם יודעים שפארק ירוק מצטלם טוב יותר מחוות שרתים חדשה שהעירייה רוכשת לצורך עבודתה.
אבל גם זה לא מספיק חמור. בהעדר הגדרת תפקיד למנמ"ר, אין לרשות המקומית ולראש העיר שום כלים לבדיקת הכישורים של מנמ"ר בעת שמגייסים אותו ואת הכפופים לו. הדבר קריטי במיוחד במכרזים פומביים שהרשויות מחויבות לערוך, הכוללים את התנאים אותם חייב המועמד למלא. כיום, חלק מהרשויות מתייעצות עם אנשי מקצוע, ביניהם ד"ר עדי קפליוק, יו"ר פורום המנמ"רים ברשויות ומנמ"ר עיריית גבעתיים. אבל חוות הדעת של קפליוק, כמו של מומחים אחרים, אינן יכולות להחליף את ספר התפקידים הרשמי שהממשלה, באמצעות משרד הפנים, צריכה לחבר. יש בכך פגיעה קשה ברמה המקצועית של אלו שמתקבלים לתפקיד, כאשר אין סף מינימאלי של השכלה וכישורים הנדרשים לתפקיד, כפי שמקובל למשל בתפקידי מנמ"רים בממשלה, בהתאם להוראות נציבות שירות המדינה.
כבר למדנו יותר מפעם אחת שכאשר אין סרגל אחד בשירות הציבורי שכולם מתיישרים על פיו – זה מקור לאלף בעיות, שלא לדבר על העדר שקיפות. ראשי ערים הם פוליטיקאים, וכאשר יש פרצה הם יודעים לנצל אותה טוב מאוד.
ב-2005, כך למדנו ממכתבו של רון נחמן, שכר משרד הפנים את שירותיה של חברת ייעוץ ארגוני. אנשי החברה ישבו במשך חודשים ארוכים עם אנשי השלטון המקומי ופורום המנמ"רים ברשויות, וכתבו המלצות מפורטות לגבי תיאור התפקידים ברשויות המקומיות. אנשי משרד הפנים גילו התלהבות רבה, והעבודה כמעט הגיעה לסיומה. עד שיום אחד, ללא שום התרעה מוקדמת, החליט מי שהחליט במשרד הפנים להפסיק את ההתקשרות עם אותה חברה. למה? ככה.
לתדהמתם של אנשי השלטון המקומי, במשרד הפנים אמרו לרון נחמן, כי המשרד החליט לנסח את הגדרת התפקידים בעצמו, ללא עזרה מבחוץ, וזה יעשה בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון, ברור שתפקיד המנמ"ר לא ייכלל בהגדרות. אף אחד במשרד הפנים לא הסביר את הסיבה לכך ובעצם אפשר להבין. השר כלל לא מתעניין בכך, כשם שהוא לא מתעניין במחדלים אחרים של משרדו, כגון פרויקט תעודת הזהות החכמה, שהחל לפני 11 שנים, ועדיין לא ברור מתי יעלה לאוויר, או פרשת הפריצה למאגרי המידע של מרשם האוכלוסין, שפוענחה רק לאחר חמש שנים, וגם אז הגורם המפענח היה הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים.
שורה תחתונה: ההתייחסות של משרד הפנים אל תפקיד המנמ"ר משקפת את יחסה של הממשלה כולה אל הרשויות המקומיות. במשרד יודעים היטב, כי אין היום אף רשות שיכולה לתפקד ללא מיחשוב, וכי אם תקרה תקלה ברשות מרכזית בארץ, חצי מדינה תהיה על הרגליים. אבל למי אכפת?
הלילה (ה') יזיז כל עם ישראל את מחוגי השעונים שלו שעה אחת קדימה, לטובת שעון הקיץ שייכנס לתוקף בישראל, עד לחגים. אבל ארגונים שמבוססים שרתי אקסצ'יינג' (Exchange) של מיקרוסופט (Microsoft), גילו בתחילת השבוע שאנשי רדמונד החליטו משום מה להקדים את שעון הקיץ בישראל, ושעוני המחשבים שלהם הוזזו קדימה מבלי שאיש ביקש זאת. במקרה זה לא ברור האחריות של מי גדולה יותר – זו של אנשי מיקרוסופט, או זו של אלי ישי, שר הפנים, שהצליח לבלבל את כל העולם בקשר לשעון הקיץ, כך שאפילו מערכות מחשב מתוחכמות וחכמות לא מצליחות לעקוב אחריו (ע"ע קוד אתי למשרד הפנים, בסוף טור זה).
בנוסף, היה זה שבוע שבו התכנסו כמדי שנה מנהלי ספקיות ה-IT והאזינו במתח רב להרצאתו השנתית של ד"ר ג'ימי שוורצקוף, מנכ"ל STKI. במסגרת ההרצאה, הוא מדרג את החברות הפועלות בתחומי הענף השונים – מי לשבט ומי לחסד. קיראו לכך כוכב נולד ממחושב, ריאליטי–IT או בכל שם אחר, אבל על האמת יש להודות: לחזור על אותו מופע במשך 18 שנים ברציפות ולהחזיק במתח כל כך הרבה אנשים וחברות – זו אומנות.
אז מי זכה השנה? אין הרבה הפתעות: מלם–תים ומטריקס עומדות בראש דירוג חברות האינטגרציה, HP ניצבת בראש חברות המיחשוב הכולל, אלה המספקות יחדיו תוכנה, חומרה ושירותים. ד"ר שוורצקוף הוסיף נדבך משלו לאווירה האופטימית משהו שאפפה את האירוע, ופתח בתחזית ורודה מתמיד: היקף שוק ה-IT בישראל יגדל השנה ב-8.9% ל-5.3 מיליארד דולרים. ההשקעות הרבות שנעשו בשנתיים האחרונות, דווקא בשנות המיתון הביאו לכך שהשוק מוערך כיום ב-4.9 מיליארד דולרים, עלייה של 19.9% לעומת 2009. את חלקה הראשון של הרצאתו הקדיש שוורצקוף להיסטוריה ולסקירת התפתחות מהפכת המיחשוב, וקבע כי אנו עומדים בפני מהפכה שניה.
מהפכה אחרת, לא פחות דרמטית, אירעה בישיבת הממשלה בתחילת השבוע, כאשר אושרה הצעתו של ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר להקים משרד מנמ"ר ממשלתי. האישור הגיע לאחר דיונים שנמשכו כשנה. כעת נשואות העיניים לחלק המעשי שבהחלטה: הקמה בפועל של המשרד וכמובן זהות העומד/ת בראשו. בורסת השמות כבר פורחת, עם מועמדים שוועדת האיתור עשויה לפנות אליהם או כאלו שרוצים שיפנו אליהם. והיה עוד מינוי, שגם עליו אפשר לברך: מנמ"רית חדשה למשרד הבריאות, שירה לב עמי תחליף את איתן מלמד הוותיק. העובדה שהיא לא עבדה קודם לכן בשירות הציבורי, לא הפריעה לוועדת האיתור לבחור בה. אפשר גם לנחש שהחליטו למנותה, בין השאר בשל העובדה שחברי ועדת המכרזים הבינו שלחפש כמעט שנה מנמ"ר, זה קצת יותר מדי. גם במשרד שמזוהה עם חוסר ניהול וארגון מינימלי. כעת נאחל ללב עמי הצלחה, כי אין לנו משרד בריאות אחר…
והיו גם השבוע דיווחים על פרויקטים מעניינים. כך, שדרוג תשתיות הליבה בבנק ירושלים והקמת מערכת CRM על ידי טלדור. הפרויקט מהווה עוד ביטוי למגמה של התרחבות ופריצה לשוק של בנקים קטנים, שהרגולטור מעודד אותם להשקיע בטכנולוגיה על מנת לצמוח ולהתחרות בגדולים. בעלי הבנק הפרטי הזה משקיעים עשרות מיליוני שקלים בפרויקטי מיחשוב שונים, ובתוכם כעשרים מיליון שקלים בפרויקט האמור. הם בוודאי מצפים לקבל החזר נאה על ההשקעה. גם בנק אחר, גדול בהרבה – בנק דיסקונט, השקיע סכום של עשרות מיליוני שקלים בהקמת מערכת BI רחבת היקף, כדי לנתח ולהבין טוב יותר את הנתונים הרצים במערכות ה-IT שלו. אורקל (Oracle) תמשיך להרוויח יפה משדרוג בסיס הנתונים מתוצרתה בחברת נמלי ישראל, בפרויקט בהיקף 4.5 מיליוני שקלים. מטריקס ביצעה פרויקט אחסון בנטפים הישראלית, הפועלת ברחבי העולם.
זה גם היה השבוע בו שוב נוכחו כולם לדעת שמיחשוב הענן בדרך לפה. בעיני הספקים הרבים שצבאו על הלובי של מרכז הכנסים אווניו, זה היה ברור, כי הענן הוא חלק מכל ארגון. אך לא כולם דבקו בעמדת הספקים. כך, אבי שלום, מנהל תוכנית ה-EXP בגרטנר (Gartner) המזה"ת, צינן את הרוחות בקובעו, כי הטמעת מיחשוב הענן בארגונים תארך שנים רבות ואין המדובר במשהו של חודשים עד שנה אחת. שלום סיפק את משפט השבוע: "הכלה עדיין לא מוכנה, החתן יואיל לחכות", אמר.
ואי אפשר לסיים את הסקירה בלי עצה טובה למשרד הפנים. הבוקר פורסם מכרז לקבלת הצעה לכתיבת קוד אתי למשרד הפנים והטמעתו בקרב העובדים והמנהלים. מדור זה מבקש לספק כמה טיפים למי שיזכה במכרז: האחד, לקבוע בקוד האתי כי המשרד יתחייב שלא לנהל בעתיד מכרזים כושלים, כמו למשל זה של תעודות הזהות החכמות. השני, המשרד יתחייב שלא למנות לתפקידי הניהול של מכרזים אלה אנשים שכל קשר בינם לבין המכרז הוא מקרי לחלוטין. השלישי, המשרד והעומד בראשו יפסיקו לשגע את הישראלים ואת העולם כולו בקשר לשעון הקיץ ומה שסביבו (ע"ע מיקרוסופט- אקסצ'ייינג', בראש טור זה).
שבוע טוב וקיץ נעים וקריר
לא רק המוסדות והמדינה כשלה בפרשת אסון הכרמל. גם כלי התקשורת צריכים לעשות חשבון נפש. אם יש גוף אמיתי שתפקידו לייצג את העיתונות והעיתונאים, עליו להתכנס מייד ולהטיל על גורם חיצוני לכתוב את הדו"ח על מחדלי הכיסוי של כלי התקשורת בפרשת השריפה בכרמל.*הדוח שלא ייכתב לעולם.
אירועי הדליקה בכרמל, מצטרפים לשורה של מחדלים שנתגלו בדיעבד וחשפו את אוזלת ידן של הרשויות בטיפול בבעיות הבוערות של מדינת ישראל. דוח מבקר המדינה' רק אישש את ההנחות האלו.
התקשורת, על כל זרועותיה, במיוחד העיתונות היומית הכתובה והמשודרת התנפלה במלוא העוצמה , על אלו שנושאים באחריות לאירעים החמורים ובקיצור, כולנו ירינו אש לכל הכיוונים. יש ל'קוות שהאירוע הזה, יגרום למערכות רבות במדינה לבדוק את עצמן. אחת מהן זו צריכה להיות העיתונות, העיתונאים ומועצת העיתונות, המתיימרת לייצג את המעצמה השביעית בישראל. גם אנחנו העיתונאים לא יכולים לקום בבוקר להתסכל במראה ולומר: התרענן , הזהרנו, עשינו כל מה שביכולתנו כדי להציל חיי אדם.
את מרבית הדברים שמבקר המדינה חשף בדוח האחרון יכולה וצריכה היתה התקשורת לחשוף במהלך השנים האחרונות. צודק השר ישי, לשיטתו, כי אם התקשורת טוענת שאף אחד לא שמע על הפעילות האינטנסיבית שלו, זה קודם כל הבעיה שלה, משום שהיא העדיפה להבליט דווקא פעילות אחרת שלו, פוליטית הקשורה לחרדים. אין בכך משום לנקות את השר מאחריות אבל, העיתונות, כמוסד וכל כלי תקשורת בפני עצמו חייב לקחת את הטענה הזו ולהתמודד איתה בצורה כנה וישירה.
בכל מערכת עיתון ישנם כתבים ועורכים אשר מכסים את פעילות משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים הרשויות המקומיות,וכמובן את משרד הביטחון.מדובר בקאדר לא קטן של עיתונאים, חלקם בעלי נסיון לא קטן שיש להם את המיומנויות לאסוף מידע, להצליבו ולחשוף אותו. הגופים המסוקרים האלו מורכבים מרבדים שונים של אנשים: פוליטיקאים,פקידים בכירים, העובדים עצמם ואלו שעובדים איתם. הם אינם מקשה אחת והם לא רואים עין בעין את כל הדברים. כל עיתונאי מתחיל יודע שבמארג כזה של אנשים תמיד תמיד יימצא מישהו או קבוצה שיהיה לה עניין לחשוף ליקויים ומחדלים. זה קורה בתחומים אחרים, אנחנו רואים את זה בתחום הפוליטי מדיני בכל יום, שם הכתבים מיטיבים מאוד לייצר מקורות טובים שמספקים סיפורים, מעניינים פחות או יותר.
אז איפה נכשלנו?
זו השאלה שכל מערכת עיתון שמכבדת את עצמה לשאול את עצמה וכל עורך את הכתבים והעורכים שאחראים על תחומי כיסוי אלו.
חלק מהתשובות לשאלות אלו טמונות באופיה ובמצבה של המדיה כיום. אנחנו חיים בעידן של הכל פתוח, מלחמת גוג ומגוג בין כלי תקשורת מסורתיים לביו כלי התקשורת המתשייכים למה שקרוי "ניו מדיה". אלו וגם אלו מתכנסים לדפוס עבודה, שהפרמטר העיקרי שלו זה זמן, (מי יהיה ראשון) והפרמטר השני שלו, מי יעבוד פחות קשה.
בעבר כדי לייצר אייטמים, עיתונאי, היה צריך לעבוד הרבה יותר קשה מאשר היום. לא היה גוגל, לא היה אינטרנט, המידע אומנם היה זמין לא פחות מהיום, מדליפים ומקורות חיים לצד התקשורת מאז שהיא נוסדה, אבל אז העיתונאי היה צריך להיות יותר בשטח, קרוב מאוד לתחום הכיסוי שלו. לצורך האנלוגיה בלבד: כמה מהכתבים בכלי התקשורת המכסים את התחומים הקשורים למחדל השריפה ביקרו בשטחי יערות הכרמל, ובדקו וכתבו האם יש באמת היערכות למקרה של אסון? מבלי להכיר אותם אישית אני מרשה לעצמי לנחש שאולי בודדים עשו זאת. כיום הנגישות למידע קלה ומהירה יותר. עבודתם של דוברים ויחסי ציבור פשוטה יותר. לכאורה יש מגוון של כלי תקשורת, מה שמאפשר להם לרצות טוב יותר את הלקוח שלהם, אבל רדידות החומרים רק הולכת וגדלה.
כיןם אנו אנחנו חיים בעידן של עיתונות אתרוגית שיורה, תוקפת, חושפת אבל במקומות שהם נגישים יחסית (התחום הפוליטי למשל, מציע הרבה יותר אפשרויות להדלפות מאשר איגוד ערים של כבאי אש) עיתונות שחיה מפיהם של דוברים ואלו שעושים את דברי הבוסים שלהם, עיתונות שמעדיפה לעסוק בדוחות ביקורת שמספרות על מה שהיה במקום לרוץ לראש המחנה ולנסות לחשוף את מה שצריך לחשוף.
בעבר כדי לייצר אייטמים, עיתונאי, היה צריך לעבוד הרבה יותר קשה מאשר היום. לא היה גוגל, לא היה אינטרנט, המידע אומנם היה זמין לא פחות מהיום, מדליפים ומקורות חיים לצד התקשורת מאז שהיא נוסדה, אבל אז העיתונאי היה צריך להיות יותר בשטח, קרוב מאוד לתחום הכיסוי שלו.
זאת ועוד: התחרות לכאורה בין כלי התקשורת גורמת למדיה לרדת נמוך ככול האפשר לטעמו של הציבור. הציבור מצד אחד לא רוצה לראות חדשות רעות, לא רוצה לשמוע על אסונות ועל מחדלים. רייטיניג ממוצע של 25 אחוזים במהדורת חדשות נתפס כשיא של כל הזמנים. ואיפה נמצאים כל יתר 75 אחוז מהצופים? הם נמצאים הרחק בערוצי הריאליט, האח הגדול, אופרות סבון ופסבדו סאטירות שלכאורה מבקרות את המציאות האמיתית, אבל בפועל מעוותות אותה לחלוטין.
התקשורת במידה רבה הפכה להיות חלק מהמימסד, יותר מדי עיתונאים בכירים,מו"לים ובעלי השפעה מצטלמים כשהם מתגודדים עם בעלי ההון, עם נציגי השלטון. בבוקר הם יכתבו מאמר לכאורה ביקורתי על שר או משרד, בערב הם יוזמנו לקוקטייל מפנק שהדובר יתעקש שהם יבואו כי "זהנ אירוע פרטי" לכאורה. וזו רק דוגמה אחת קטנה מהמקרו, מחיי היום יום שכולנו חיים אותם.
התיקון למציאות זו צריך לבוא בשני מישורים שונים. אחד, קל יותר, המישור הפרקטי שיכול להתחיל ממחר בבוקר: להיות עירניים יותר, לחפש את המחדלים, את הליקויים שנמצאים מתחת לפנס, בקיצור לעשות את העבודה העיתונאית כפי שהם יודעים לעשות. כי שכבר נאמר כיום הנגישות למידע הרבה יותר קלה. האמצעים שעומדים כיום לרשות העיתונאים צריכים רק לסייע להם לעשות עבודה טובה יותר, ולא להיות הכלי היחיד שבאמצעותו הם עושים את עבודתם. לא צריך דוח מבקר מדינה כדי לראות ולהזהיר שיש בארץ כבאיות שיצאו מפס הייצור שלהם בראשית שנות ה 70 . את זה כל אחד יכול לראות ואם לא ראה אז שישאל. וזו רק דוגמה אחת קטנה כמובן.
המישור השני הוא המישור המקצועי המשותף לכל כלי התקשורת. הגוף שצריך לעסוק בכך הוא מועצת העיתונות יחד עם אגודות העיתונאים שהם האיגוד המקצועי של אלו שעוסקים בתקשורת. הפעילות צריכה להיות בהכשרה טובה יותר של קאדר עיתונאים, בכתיבת קודים אתיים מחודשים ריאליים, לגבי תפקודם של עיתונאים וכלי תקשורת. הגופים האלו צריכים להוביל אג'נדה שתחזיר את אמון הציבור בהם, וזאת על ידי חשיפת ליקויים ומחדלים כגון אלו שהיו באסון הכרמל. יש דומים להם, לא פחות מסוכנים, בעשרות מערכות אחרות בישראל. זהו מאבק סזיפי, תמידי שאייפיין מאז ומתמיד את אחד היסודות היותר מרכזיים במקצוע העיתונות: שליחות ציבורית. שמירה על הדמוקרטיה, ביקורת בונה ומצילת חיים של ליקויים שאם לא מטפלים בהם, מקבלים את הדרמה שקיבלנו בשבוע שעבר.
חלק מהתשובות לשאלות אלו טמונות באופיה ובמצבה של המדיה כיום. אנחנו חיים בעידן של הכל פתוח, מלחמת גוג ומגוג בין כלי תקשורת מסורתיים לביו כלי התקשורת המתשייכים למה שקרוי "ניו מדיה". אלו וגם אלו מתכנסים לדפוס עבודה, שהפרמטר העיקרי שלו זה זמן, (מי יהיה ראשון) והפרמטר השני שלו, מי יעבוד פחות קשה
התקשורת במידה רבה הפכה להיות חלק מהמימסד, יותר מדי עיתונאים בכירים,מו"לים ובעלי השפעה מצטלמים כשהם מתגודדים עם בעלי ההון, עם נציגי השלטון. בבוקר הם יכתבו מאמר לכאורה ביקורתי על שר או משרד, בערב הם יוזמנו לקוקטייל מפנק שהדובר יתעקש שהם יבואו כי "זהנ אירוע פרטי" לכאורה. וזו רק דוגמה אחת קטנה מהמקרו, מחיי היום יום שכולנו חיים אותם אם יש גוף שמייצג את העיתונות ואת העיתונאים, עליו להתכנס מייד ולהטיל על גורם חיצוני לכתוב את הדו"ח על מחדלי התקשורת בפרשת השריפה בכרמל ובעיקר על המסקנות שימנעו את האסון הבא.
המתסכל הוא שאין סיכוי שזה יקרה מחר בבוקר. הדו"ח שלא ייכתב לעולם
בעלי הזיכרון הטוב ודאי זוכרים שכאשר עלה לראשונה הרעיון להנפיק תעודות זהות חכמות לתושבי מדינת ישראל, לפני כ-12 שנה בערך, המניע העיקרי היה דרישת כוחות הביטחון. המטרה היתה למצוא פתרון שיחסום מחבלים שמבקשים להיכנס לישראל כדי לבצע פיגועים. מאז, מנסה מדינת ישראל ליישם את הרעיון – אך ללא הצלחה.
ב-1 בדצמבר 2008 הכריזו שר הפנים דאז – מאיר שטרית, ומנכ"ל HP ישראל – יהושוע בקולה, על חתימת הסכם בנושא בין המדינה לענקית המיחשוב. השניים הדגישו, כי "בתוך שנה תהיה למדינת ישראל תעודת זהות ממוחשבת". 270 מיליון שקלים שילמה המדינה ל-HP במסגרת העסקה, שתוקפה נקבע לחמש שנים. ההנחה היתה אז, שבשנת 2013 כבר יהיו רוב אזרחי המדינה מצוידים בתעודות חכמות, או שלכל הפחות יהיו למדינה את כל האמצעים לספק תעודה שכזו.
במקביל, החלה הממשלה בהליך חקיקה מתאים, כך שהתעודות החכמות יכללו גם אמצעי זיהוי ביומטריים. החזון היה שהתעודה תשמש גם כגורם מאשר לביצוע פעולות רבות, בין היתר מול הממשלה. הימים חלפו, ואפילו תהליך החקיקה – שלכשעצמו היה מייגע – הסתיים. כזכור, המדינה סערה וראש הממשלה, בנימין נתניהו, חרג ממנהגו וקיבל החלטה לפיה אזרחי המדינה לא יחויבו להוסיף לתעודה שלהם שבב ביומטרי – אלא יוכלו לבחור אם לעשות זאת או לא.
אבל גם זה לא עזר לתעודה המיוחלת. HP, ששכרה את שירותיו של מפעל פתקית בקיסריה כקבלן משנה לייצור התעודות, לא הצליחה לייצר במשך חודשים ארוכים ולו תעודה אחת. במשך כמעט שנה עמד המפעל שומם. פניות לקיום ביקור עיתונאים במקום נדחו על הסף על ידי משרד הפנים. או שהיה להם מה להסתיר, או שהם פשוט ביקשו להסתיר את הבושה. העיכובים הוסברו כבירוקרטיים גרידא. בסביבתה של HP נשבע כל מי שהיה קשור לפרויקט, כי החברה ערוכה לייצר את התעודות – כפי שהתחייבה. המעצורים, אם כך, הגיעו מכיוון ירושלים.
בשנה שעברה הוקמה ועדה בין-משרדית שבה היו חברים טל הרמתי – סגן בכיר לחשב והכללי ועוד כמה פקידים עם רצון טוב באמת לחלץ את העגלה הזו מהבוץ. הוועדה פעלה בהרמוניה, כאשר אנשי משרד הפנים הרעיפו שבחים על אנשי משרד האוצר. היה מי שהעז לנבא (כנראה שאדם באמת אמיץ) שבינואר 2011 תהיה לנו תעודת זהות חכמה ראשונה. המפעל בקיסריה, שבתחילה קיבל אישור לייצר את ה"גלמים" שהם הבסיס של התעודות, קיבל סוף-סוף אישור ללכת עד הסוף ולייצר את התעודות הסופיות, שיכללו גם את המתקן לשבב שבעזרתו יוכלו אזרחים לבצע את הזיהוי הביומטרי, אם יחפצו בכך. אבל, מה לעשות, ייצור תעודות זהות אינו מעשה קסם; כעת מדווחים מקורות המקורבים למפעל הייצור בקיסריה, כי הסיכוי שתעודות ראשונות תהיינה מוכנות בינואר 2011 שואף לאפס. בחדרי חדרים כבר מדברים על תאריך ריאלי חדש, יוני 2011.
פרשת תעודות הזהות החכמות היא אחת השערוריות הגדולות ביותר בתולדות המכרזים הציבוריים. השרים שהיו אחראים על המכרז המקורי כבר מזמן לא יושבים במשרדים המתאימים. את שר הפנים הנוכחי, אלי ישי, ממש לא מעניין עם איזה תעודת זהות אנחנו נסתובב. עם זאת, בהחלט מעניין אותו שהכספים שמיועדים לקהל הבוחרים שלו יגיעו במועד. אפרופו השר ישי, אותן עמותות חרדיות שהזכרנו בהתחלה – אלו שזייפו את תעודות הזהות, השתמשו במידע ממרשם האוכלוסין – אותו מרשם שבאחריות שר הפנים. עם זאת, לא שמענו שהשר הביע זעזוע, הקים ועדת בדיקה או קרא אליו לסדר את הממונים. הרי במדינתנו הקטנה מתרגלים בסוף לכל דבר – רע או טוב. כך, למשל, מתרגלים לכך שבמשך יותר מעשור לא מצליחים לייצר פה תעודה חכמה. מתרגלים גם לכך שהמידע ממרשם התושבים זמין כמעט לכל אחד ולכך שתעודות הזהות החכמות יירשמו בספרי ההיסטוריה כתעודת עניות לכולנו.
אותן עמותות חרדיות שהזכרנו בהתחלה – אלו שזייפו את תעודות הזהות, השתמשו במידע ממרשם האוכלוסין – אותו מרשם שבאחריות שר הפנים. עם זאת, לא שמענו שהשר הביע זעזוע, הקים ועדת בדיקה או קרא אליו לסדר את הממונים