יהודה קונפורטס – בלוג

פוסטים בתגיות: ‘אינטרנט’

זהו סיפור אמיתי על סקס, גנבים, מחשבים ואינטרנט. הוא לא התרחש כאן, אלא מעבר לים, אולם מוסר ההשכל שלו נכון לכל פינה בגלובוס. וויל קרופ, בן 41, הוא הבעלים של שני מחשבים אישיים, האחד מתוצרת טושיבה והשני – של אפל. באחד הימים גילה קורפ, כי אלמוני פרץ לרכבו וגנב את שני המחשבים שלו.

 השוטרים בתחנת המשטרה במקום מגוריו, מיאמי שבפלורידה, ארה"ב, רשמו את תלונתו, אבל הבהירו לו כי הסיכוי שהאבידה תימצא הוא קלוש ביותר. קרופ שב הביתה, עצוב ומדוכא על אובדנו הפתאומי של המידע יקר הערך, וכעס על עצמו על שלא דאג לגיבוי של המידע. אלא שלפתע הוא נזכר, כי באחד משני המחשבים שלו הותקנה תוכנה להשתלטות מרחוק.  

למרות שקרופ לא זכר את הסיסמה ושם משתמש שלו, הוא הצליח, בסופו של דבר, להתחבר לאחד משני מחשביו הגנובים. הוא גילה כי "בעליו" החדשים של המחשב שלו מריץ עליו סרטי פורנוגרפיה, ובמקביל עונה למיילים, מעדכן את דף הפייסבוק שלו ועושה עסקים עם העולם. קרופ התפעל מהתעוזה של הגנב, והחליט להמשיך ולעקוב אחר המשתמש הנמרץ. 

"הייתה לי תחושה מוזרה", סיפר קרופ, "מישהו פרץ למכוניתי, גנב את המחשבים שלי ואילו כעת אני הוא שפורץ חזרה למחשב שאצלו ועוקב אחריו". הוא החליט שלא לפנות מיד למשטרה, על מנת לדווח על תפיסת הגנב, ובמקום זאת הגביר את מאמצי המעקב שלו. בשלב מסויים קרופ הפעיל מצלמת טלוויזיה, שתתעד את כל כתובות המייל, האתרים והפעילות הדיגיטלית ה-"כחולה" הנעשית על ידי הגנב במחשבו.

 בשלב מסויים, הבחין קרופ, כי  הצעיר הנמרץ מקיים שיחת וידיאו עם חבר, מה שאפשר לו לתעד את פניו. בתום כמה שעות מרתקות ורצופות של מעקב, קרופ הצליח לגלות עוד פרטים על הגנב: את כתובתו, מספר הטלפון הנייד שלו ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו. שמח וטוב לבב קרופ מיהר לתחנת המשטרה, ובידו DVD המכיל תיעוד של כלל הפעולות שבוצעו על מחשבו. למרות שהיה זה יום ראשון בשבוע, הוזעקו לתחנה המקומית שני חוקרים ביום חופשתם. הם איתרו את בית הגנב ומצאו אותו פעיל כתמיד: עובד על המחשב וצופה בסרטים.

 אלא שכאן נכונה לחוקרים הפתעה: הצעיר החשוד בגניבה הכחיש מכל וכל כי הוא זה שגנב את המחשב, ואף נעלב מהאשמות שייחסו לו השוטרים. לדבריו, הוא מעולם לא היה קונה מחשב גנוב. בחקירה התברר, כי בעת שביקר הצעיר במספרה שבה נהג להסתפר, נכנס לחנות אלמוני עם שני המחשבים והציע אותם למכירה. הצעיר רכש את אחד משני המחשבים – המקינטוש תמורת 300 דולרים, ואף קיבל מהמוכר, הלא הוא הגנב האמיתי – תעודת אחריות. בירור קצר אצל הספר אישר את סיפורו של הצעיר שנחשד בגניבה.

 חזרו השוטרים לתחנת המשטרה, והחזירו לקרופ את אחד משני המחשבים שלו. כעבור חודש ימים, כאשר כבר קרופ כמעט שכח את הפרשה, צלצל אליו בחור וסיפר לו סיפור מוכר: שוטרים, כך אמר לו המטלפן, באו אליו הביתה והאשימו אותו בשימוש במחשב גנוב. התברר כי גם אצלו אופן המכירה היה זהה: "הייתי במספרה, אלמוני נכנס ואמר שיש לו שני מחשבים למכירה". הוא הוסיף כי זעם על השוטרים, ואמר להם שכלל לא מעניין אותו אם המחשב שרכש הוא גנוב או לא, כל עוד הוא מצליח לחסוך כמה מאות דולרים על מחשב טוב. הוא הוסיף והדהים את השוטרים, כך סיפר, כשאמר להם שאין זו הפעם הראשונה שרכש מחשבים בשיטה הזו. בסופו של דבר, כמובן שהוא נאלץ להיפרד מהמחשב "שלו", שהוחזר אף הוא לקרופ.

 כמה מוסרי השכל ניתן להפיק מהסיפור הזה: לעולם אל תשאירו את המחשב הנייד שלכם ללא השגחה; מחשב נייד הוא בבחינת כלי נשק בצבא, ולעולם עליו להיות צמוד לבעליו; התקינו תוכנות להשתלטות מרחוק, עשו

 כל מי שהיה אי-פעם תלמיד או הורה לילדים, יודע ש-"חינוך חינם" במדינת ישראל הפך כבר מזמן ליקר מאוד. קניית ספרי לימוד בכל תחילת שנת לימודים, למשל, מהווה כיום את אחד הסיוטים הגדולים ביותר של הורים, כמו גם גורם דומיננטי לחור נוסף בתקציב המשפחתי.

 בנושא הזה מגלים פרנסי משרד החינוך, כמו גם מנהלי בתי הספר, יצירתיות ללא גבול. ספרים במקצועות שדבר לא השתנה בהם ב-50 השנים האחרונות, נכתבים בכל פעם מחדש, כדי לספק פרנסה למו"ל או למפקח לשעבר שיצא לגמלאות וכעת החליט לחבר ספר לימוד. רשימת ספרי הלימוד שהורי התלמידים נאלצים לקנות מדי קיץ, כוללת ספרים שרק למשרד החינוך והמחברים הפתרונים מדוע נדרשת להם מהדורה חדשה. ההורים והילדים שבויים בידי הרשימות המרוכזות שכל בית ספר מוציא, והמשימה השנתית היא לרוץ ולחפש את הספרים האלו ולשלם כמעט כל מחיר שבעל החנות במקום המגורים יכול להרשות לעצמו לדרוש.

 אך יתכן שהטכנולוגיה, והאינטרנט בתוכה, יצליחו לשבור את תקרת הזכוכית הזו, ולאפשר להורים רבים בישראל לרכוש לילדיהם ספרים מיד שניה, שעונים ברמת התוכן לדרישות מערכת החינוך, אבל זולים קצת יותר. המדובר ברעיון בו מעורב בין היתר איש ההיי-טק הוותיק פיני סביון, כיום יזם עצמאי וחבר מועצת עיריית נס ציונה. זהו פרויקט שנקרא BookMarket, והרעיון מאחוריו מאוד פשוט: אספקת ספרי לימוד משומשים, אך עדכניים ברמת התוכן. אלו ספרים שהיו בשימושם של תלמידים ובדרך כלל אין להם מה לעשות איתם אחרי שנה או שנתיים.

 לדברי סביון, כל הספרים עוברים שיפוץ פיסי, נכרכים מחדש ונמכרים בהנחה של עד 60% לתלמידי בתי ספר בכיתות א' עד ט'. כל הספרים מותאמים לתוכנית הלימודים של משרד החינוך על פי הרשימות שבתי הספר מוציאים, בהבדל אחד: הם חוסכים מההורים הרבה כסף.

 הפרויקט רץ זו השנה השנייה ועד כה הצטרפו אליו 68 בתי ספר מרשויות שמוכנות ללכת על הרעיון, אם כי הן אינן מעורבות בצד המסחרי שלו, אותו מנהלים אנשי הפרויקט. מאחורי BookMarket ניצבת מערכת אינטרנטית שבפיתוחה הושקעו למעלה ממיליון שקלים. כך, לרשות התלמידים וההורים עומד פורטל אינטרנט והרעיון הוא שכל הורה או תלמיד שנרשם באתר, מתחייב לספק למנהלי המיזם את ספרי הלימוד הישנים שלו. בתמורה, הוא יוכל להיכנס לסבב שבו יקבל ספרי לימוד המתאימים לשנתון הרלוונטי לו.

 "המערכת מכילה הרשמה ותשלום באמצעות האינטרנט – כולל היסטוריית תשלומים, החלפת ספרים, רכישת ספרים והחלפתם", מסביר סביון. "בנוסף, המערך הלוגיסטי של החברה עוסק בניהול כמויות ענק של ספרים והעברתם מלקוח ללקוח. לצורך כך הוקמה מערכת ממוחשבת הכוללת קליטה, מיון והנפקת סלי הספרים באמצעות מערכות קליטה וניפוק ניידים המחוברים אונליין למערכת הניהול הלוגיסטית. זאת, לצד מערכת CRM שהותאמה במיוחד לצרכי הפרויקט".

 סביון מפרט ומסביר, כי "המערכת מחוברת בממשק ישיר לתוכנת SAP Business One ותנועת האינפורמציה עוברת אונליין בין מערכת הניהול למערכת ה-ERP. תוכנה נוספת שמשתמשים בה בפרויקט היא מנהל-4U".

 למותר לציין, כי הרעיון אהוד מאוד על הורים, תלמידים וגם רשויות מקומיות. אבל לא רק. בשבוע שעבר נפגש עומר קריזה, מנכ"ל פרויקט BookMarket, עם חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) והציג אותו בפניה. מיכאלי, כידוע, היא גם אמא במשרה מלאה לשמונה ילדים, שבוודאי חוותה בתחילת השנה את חוויית רכישת ספרי הלימוד לילדיה – עובדה שוודאי סייעה להתלהבותה מהרעיון. כך, בתום הפגישה עם מנהלי BookMarket, הודיעה כי תפנה לשר החינוך בדרישה לאמץ את הרעיון ולהפוך את הפרויקט לארצי. לתפיסתה של ח"כ מיכאלי, המדינה היא זו שצריכה לממן את רכישת ספרי הלימוד.

 הנה עוד דוגמה מהחיים שמוכיחה כיצד שילוב של מיזם מבוסס רשת יכול להיות כלי צרכני אמיתי שיחסל אחת ולתמיד את התופעה המכוערת הזו שקרויה שוק ספרי הלימוד, ותסייע להפוך את המושג "חינוך חינם" לקצת יותר אמיתי.

 ( פורסם לראשונה באנשים ומחשבים 24.9

 לפני כ-40 שנים, הצליחה קבוצת מדענים באוניברסיטת UCLA בארצות הברית ליצור את הקשר הראשון בעולם בין שני מחשבים, וגרמה להם "לדבר", להעביר נתונים ביניהם. היה זה ב-2 לספטמבר 1969. האמנם זה התאריך בו נולדה רשת האינטרנט?הוויכוחים מתי בדיוק נולדה הרשת נמשכים עד היום. המדענים חלוקים בדעתם לגבי מועד יום ההולדת של האינטרנט. כך, יש מי שמציע את התאריך של ה-29 באוקטובר אותה שנה, כאשר מדעני האוניברסיטה הצליחו לפצח את הסוד מאחורי המיתוג המנתי (מיתוג של מנות). תגלית זו היא שהביאה להצלחת משלוח הנתונים בין מחשבים שנעשה לאחר מכן. בבלוג שפורסם לא מכבר במגזין CIO, כתב הבלוגר שהוא יכול היה לדמיין דברים ותחומים רבים באופן בו הרשת השפיעה על חיינו, אבל דבר אחד הוא לא צפה ובא לו בהפתעה: כיצד אימו בת ה-99 בילתה את השנתיים האחרונות לחייה בגלישה באינטרנט.

השאלה המרכזית שמעסיקה כעת את חוקרי המיחשוב, היא כיצד להנחיל את תרבות האינטרנט בארגונים. כיצד "מכניסים את הרשת" לדפוסי החיים של המיחשוב הארגוני. נראה שכיום יש שתי ישויות, שחיות רק לכאורה, בשלום – זו לצד זו: האחת, רשת האינטרנט על כל מאות מיליוני המשתמשים בה. כך, למשל, 65 מיליוני הגולשים בפייסבוק דרך הסלולר, כך אלו שעושים בעזרת כמעט הכל באמצעות הרשת. מנגד, לעומתם, מצוי העולם העסקי. נראה כי ארגונים שומרים מרחק משמעותי מדברים רבים שיש בווב. אין הכוונה, כמובן, לשימוש באינטרנט כדי למכור, לשווק או לפרסם מידע – אלא על ניהול הליבה העסקית בעזרת הווב. הדבר אינו מובן מאליו.

מנהלים ועובדים – בכירים או זוטרים – יכולים להיות פריקים מושבעים של גאדג'טים וגלישה ברשת, אולם רק בחייהם הפרטיים. בסביבה הארגונית הם לא ימהרו לגלוש בפייסבוק, לא יבצעו פעולות מעקב בעזרת רשת הטוויטר, לא יורידו שירים ולא ינסו לשווק את מה שברשותם באמצעים "לא קונבנציונאליים". אצל חלקם, הסיבה לכך שלא יעשו זאת, היא החשש מאובדן מקום העבודה לאלתר.

אלא שהגבולות בין הסביבה הארגונית לבין הסביבה הפרטית הולכים ומטשטשים, ולעיתים אף נעלמים. אם מנהל שם במחשב כף היד שלו את כל המיילים הקריטיים שלו, כך שיוכל לעבוד בכל מקום, ומנגד, הוא גולש גם כדי לראות סרט או לשחק – איך נקבע מהו: משתמש פרטי או ארגוני? ואיך נגדיר מנהל בארגון, אשר במשך כל היום מרביץ תורה באנשיו, כדי שישמרו על המידע, הלא הוא הנכס היקר ביותר של הארגון, אבל בערב חושף את כל חייו ופרטיו האישיים בבלוג? האם הוא מנהל לא אחראי? האם חלים עליו כללים אחרים מחוץ לעבודה?

סביר להניח שאותו מנהל שייך לקבוצה גדולה מאוד של מקבלי החלטות בכירים, שפשוט אינם מודעים למציאות החדשה המתהווה סביבם. הם שמעו עליה, הם רואים אותה בבית, אצל הדור הצעיר, אבל הם סבורים שבזה שהם יגידו שפייסבוק זה לא בשבילם – כל סודותיהם יישארו כמוסים. כך, לדוגמה, ענקית החיפוש גוגל, אשר שותפה למהפכה חשובה לא פחות מהמצאת הרשת. גוגל לא מבדילה בין החיים העסקיים לאלו הפרטיים. כל מה שהועלה פעם אחת לווב ונסרק – יישאר שם לעולם ועד..כיום מדברים על תהליכים עסקיים שלמים בתוך הארגונים, שלא זקוקים לרשת מחשבים סגורה, או למרכז מיחשוב מפלצתי. אותם ארגונים יכולים בקלות להוציא חלקים נרחבים מהשירותים שלהם לענן. בעיני מנמ"רים ומנהלים בכירים, האפשרות הזו, כיום, על סף שנת 2010 – נראית הזויה. אולם בל נשכח כי התופעה הזו לא תהיה הראשונה שבתחילה התייחסו אליה כדמיונית ולאחר מכן היא הפכה לממשית ולנפוצה.וכף, בהינף קולמוס (מקלדת…) אחד חוברו להם שתי עולמות שאיש כלל לא האמין שיש להם שפה משותפת: רשת האינטרנט וניהול רשתות ארגוניות, מבוססות מחשבי ליבה ואשר מכילות את המידע הארגוני הרגיש.

צריך להיות מציאותיים: בזיווג הזה שבין האינטרנט לבין הסביבה הארגונית ש"צופה בו מהצד", לא הכל מושלם. עדיין חלק ניכר מחובת ההוכחה חל על הרשת. זו עדיין נתפסת כלא יציבה, כחשופה ופרוצה להאקרים ולפעילות טרור קיברנטי. עדיין כל פעילות שהיא מבוססת רשת – מתקבלת ככזו הנעשית ברמת סיכון גבוה, ויעבור זמן עד שהנושא יטופל לשביעות רצון המשתמשים. טובי המוחות במעבדות המו"פ של חברות ה-IT הענקיות שוברים את הראש בנושא. קשה עד בלתי אפשרי לחזות לאן מועדות פניה של הרשת ב-40 השנים הבאות. אבל אפשר להניח בסבירות גבוהה, כי רבים בעולם יהיו תלויים במה שהתחיל מניסוי לקיום שיחה בין מחשבים.