ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בראשותה של ח"כ רונית תירוש, תקיים בתחילת החודש הבא דיון בנושא תשתית הפשע המאורגן באינטרנט – Darknet, וכיצד מדינת ישראל מתמודדת איתה, או יותר נכון – לא מתמודדת.מדובר בתופעה חמורה שמרסקת לחלוטין את התפיסה הבסיסית לפיה רשת האינטרנט מבוססת על עקרון השקיפות. כולנו יודעים שאפשר לגנוב זהויות ולבצע שורה ארוכה של עבירות חמורות, אבל בסופו של דבר, עם קצת שיתוף פעולה בין גורמי האכיפה, ניתן לאתר את העבריינים המבצעים את זממם ברשת האינטרנט.

 לא כך ברשת Darknet. אל תנסו לחפש אותה בגוגל (Google), ותשכחו מכל הטריקים שאתם מכירים כדי לאתר שמות דומיין לרשת הזו, היא רשת סגורה, מחתרתית לחלוטין, ורק החברים בה יודעים את הסיסמה והדרכים להגיע אליה. יש לה חוקים משלה, כללי מסחר ומטבעות עצמאיים. היא משרתת לא רק את עולם הפשע המאורגן, אלא גם פדופילים, רוצחים וסוחרי סמים. היא בינלאומית ויש לה עוגן חזק מאוד בישראל, אבל רק מעטים יודעים על קיומה. ההתעלמות ממנה, שנבעה מחוסר רצון לתת לה פומבי, לא יעילה יותר. בידי גורמים שונים שמכירים את התופעה יש מידע על מעשי פשע מחרידים ופעולות טרור בינלאומיות שנעשו בחסות הרשת החשוכה הזו.

 אל תנסו לחפש אותה בגוגל (Google), ותשכחו מכל הטריקים שאתם מכירים כדי לאתר שמות דומיין לרשת הזו, היא רשת סגורה, מחתרתית לחלוטין, ורק החברים בה יודעים את הסיסמה והדרכים להגיע אליה. יש לה חוקים משלה, כללי מסחר ומטבעות עצמאיים. היא משרתת לא רק את עולם הפשע המאורגן, אלא גם פדופילים, רוצחים וסוחרי סמים

 ח"כ תירוש יזמה את הדיון, בין היתר, בעקבות תחקיר של תוכנית הטלוויזיה "צינור לילה" של ערוץ 10 ששודר בשבוע שעבר. תחקריני התוכנית הצליחו בעזרת מומחים להשיג גישה אל הרשת ונחשפו לחומרים מזעזעים, שרק קמצוץ קטן ממנו שודר, מסיבות מובנות.

 באותה תוכנית השתתפה ח"כ תירוש שאמרה, כי היא מזועזעת מהמראות שנחשפו. "ראיתי שורת אתרים מטרידים במיוחד, ובהם פורום הפדופילים הישראלי, אתר ישראלי להזמנת סמים עד הבית, אתרים בינלאומיים לסחר בנשק, סחר באיברים ואפילו אתרים של רוצחים שכירים שפתוחים להזמנות מרחבי העולם", אמרה תירוש.

 איך זה עובד?

במסגרת התחקיר הוסבר, כי Darknet פועלת על גבי תשתית שנקראת Tor, שנועדה במקור לאפשר גלישה ללא השארת עקבות למתנגדי משטר במדינות שמפקחות על האינטרנט. את השיטה הזאת מנצלים עבריינים מכל העולם כדי לשתף תמונות עירום של קטינים ולסחור בסמים, נשק ואיברים – מבלי שהמשטרה יכולה להתחקות אחר זהותם. בדיון בוועדה ישתתפו גם נציגי המשטרה וד"ר נמרוד קוזלובסקי, מומחה בתחום המשפט וטכנולוגיית המידע, שגם התראיין לכתבה ששודרה בערוץ 10.

אחד הדברים אותם תרצה הוועדה לשמוע, הוא כיצד רשויות האכיפה בישראל, בדגש על המשטרה ומשרד המשפטים, מטפלות בבעיה. על פי הרושם שנוצר מצפייה בתחקיר של ערוץ 10 התשובה היא שלא נעשה דבר. על מצבה של היחידה המשטרתית לחקירת פשעי מחשב, המסונפת מזה מספר שנים ליחידת להב 433, כבר דובר רבות. למרות שלאחרונה גדלה מצבת כוח האדם של היחידה, הרי שמספר החוקרים בה עדיין לא מאפשר מלחמה אמיתית בפשיעה הקיברנטית. בתוך המשטרה ישנם גורמים הסבורים, כי המלחמה בפשיעה ברשת אינה שונה ממלחמה בפשיעה רגילה, והעבירות שמבוצעות ב-Darknet הן עבירות חמורות אשר יש לחוקרים את הכלים להתמודד איתן.

 אבל הבעיה היא שמדובר ברשת גלובלית, שיש לה שלוחות בישראל במימדים בלתי ניתנים לשיעור. לדברי ח"כ תירוש, מעבר לטיפול המשטרתי המקומי, יש טיפול ברמה הבינלאומית שמדינת ישראל משום מה אינה שותפה לו.הסיבה לכך היא שמדינת ישראל אינה חתונה על אמנת בודפשט, העוסקת בשיתוף פעולה בינלאומי למלחמה בפשיעה באינטרנט. אמנה זו מכילה שני חלקים עיקריים, כאשר הראשון עוסק בחוקים הנוגעים לפשעי אינטרנט, ואילו השני – מכונן חוקים שיאפשרו שיתוף פעולה מהיר בין רשויות החוק. למעלה מ-40 מדינות הצטרפו לאמנה זו, אך מדינת ישראל, כאמור, אינה ביניהן. ח"כ תירוש אומרת שבעבר נעשו ניסיונות להעביר חקיקה בכנסת שתצרף את ישראל לאמנת בודפשט אבל ללא הועיל, וגם סוגיה זו תתברר במסגרת הדיון בוועדה.

 שורה תחתונה: הפשיעה ברשת מתרחשת לא רק על התשתיות הגלובליות הפתוחות, אלא גם ברשת מחתרתית המקשרת בין העבריינים ומסמנת להם את המטרות, כאשר פרטיהם של הקורבנות הפוטנציאליים, כלומר כל אחד מאיתנו, חשופים לכל והם מטבע עובר לסוחר. מ-פ-ח-יד

  שני אירועים שקרו בסמיכות זה לזה שוב העלו לסדר היום הציבורי את  הסכנות שאורבות בשימוש ברשתות חברתיות ובגלישה באינטרנט בכלל. מדובר בפרשת ההתאבדות של הנער ממרכז הארץ שתלה את עצמו, זמן קצר לאחר שגלש בפייסבוק, ופרשת החשד לאונס קטינה על ידי שני צעירים בני 22 . השניים טוענים כי הצעירה התחתזה  ואמרה שהיא בת 17 וכך היא נראית.

לפני כ-12 שנה הזדעזעה המדינה מידיעה קצרה שהופיעה בכל כלי התקשורת, שעסקה בהתאבדותו של חייל צה"ל בשם ערן אדרת ז"ל. החקירה העלתה, כי בטרם התאבד אדרת, הוא כתב באחד הצ'טים באינטרנט את השאלות, "איך הכי טוב להתאבד עם M-16? לאן כדאי לכוון? לראש? מאיזה כיוון לכוון את הרובה לראש?". החוקרים נדהמו לגלות את כמות התשובות ו-"העצות" שקיבל ערן אדרת משורה ארוכה של אנשים מכל רחבי העולם. הטקסטים לא פורסמו, כמובן, אבל הרעיון ברור – ומזעזע.

 חדר הצ'אטים של אז הוא הפייסבוק (Facebook) של היום. הרשת החברתית שמחברת בין חצי מיליארד גולשים, מציפה שוב את הסכנות שנשקפות לילדים וצעירים שבסך הכל משתמשים בעכבר ובמקלדת. בשנים האחרונות קשרו את פייסבוק בעיקר עם איומי פדופיליה – שהם חמורים לכשעצמם. אולם, פרשת הנער שהתאבד אתמול (ג') במרכז הארץ בעת שגלש בפייסבוק, העלתה שוב לסדר היום סכנה חמורה נוספת שנשקפת לילדינו במשך כל השנה.

בחודש ספטמבר שנה שעברה דווח כי עירנות גולשים מנעה נסיון התאבדות של צעיר.  רשתות חברתיות מהוות פעמים רבות כר נוח לאנשים במצוקה שמביעים בהם את  תחושותיהם ונוטים לדווח על נטיות אבדניות. עובדה זו מאשרת את הטענה הכללית שרשת חברתית היא פלטפורמה, שיכולים לקרות בה דברים נפלאים אבל גם עלולים לקרות בה אסונות.  הסיפור הוא סיפור של מודעות

למרבה הצער, כמו בדברים אחרים אצלנו, המודעות עולה רק כאשר קורים אסונות דוגמת התאבדותו של הנער המדובר. ביומיים הקרובים נהיה עדים לשלל כתבות וראיונות עם מומחים – ובין היתר עם ראשי עמותת אשנ"ב, שלמרבה הצער והתסכול זוכה לתשומת לב תקשורתית רק כאשר קורים אסונות מחרידים כאלו.

השאלה שנשאלת תמיד במקרים כאלו היא, מה עושים? איך מצד אחד מאפשרים לילדים להתחבר לעולם הווירטואלי ולהפיק ממנו את התועלות הרבות (ויש לא מעט כאלו), ומצד שני לוודא שהגלישה שלהם לא תסתיים באסון. גם הטיעונים השונים, לפיהם התאבדות מגיעה על רקע נסיבות שונות ולא רק מגלישה באינטרנט, אינם רלבנטיים. עצם העובדה שהנער הצליח לייצר שיח בנושא ברשת החברתית והעובדה שהיו כאלו ששוחחו איתו וידעו על כוונותיו, אך לא עשו מאומה כדי להצילו – היא סיבה מספיק טובה כדי להוציא את המבוגרים משלוותם ואדישותם.

חדר הצ'אטים של אז הוא הפייסבוק (Facebook) של היום. הרשת החברתית שמחברת בין חצי מיליארד גולשים, מציפה שוב את הסכנות שנשקפות לילדים וצעירים שבסך הכל משתמשים בעכבר ובמקלדת. בשנים האחרונות קשרו את פייסבוק בעיקר עם איומי פדופיליה – שהם חמורים לכשעצמם. אולם, פרשת הנער שהתאבד אתמול (ג') במרכז הארץ בעת שגלש בפייסבוק, העלתה שוב לסדר היום סכנה חמורה נוספת שנשקפת לילדינו במשך כל השנה.

 כפי שכבר נאמר במקרים רבים, אין פתרונות קסם ואפילו טכנולוגיה מתוחכמת לא תסייע פה. הפתרון מתחיל ונגמר בזה שההורים, ולא משנה באיזה גיל הם, יפקחו על ילדיהם. פינת המחשב בבתים רבים הפכה להיות הבייביסיטר האולטימטיבי. הורים רבים, השבים הביתה מיום עמוס ורוצים רק שקט, מקבלים את זה בעזרת המחשב, המעסיק את ילדיהם. ההתמודדות והניסיון להכתיב לזאטוטים משמעת גם בעולם הווירטואלי, אינה פשוטה ודורשת עימותים – בדיוק כשם שהחלטות אחרות של המבוגרים לא תמיד מוצאות חן בעיני הילדים. הפלא הטכנולוגי שרבים מההורים כלל לא חשופים אליו, גורר אותם לוותר לילדיהם, כי בסופו של ערב הם רוצים שקט. אבל השקט הזה, כפי שהוכח, הוא מדומה וזמני – ויכול להוביל לאסונות נוראיים.

 בימים הקרובים נשמע בוודאי גם כל מיני רעיונות על הגברת הפיקוח וייסוד חקיקה שתטיל אחריות על ספקי התוכן והאינטרנט, כמו גם על אמצעים טכנולוגיים שונים שתוכננו לסייע להורים למלא את תפקידם. גם למערכת החינוך יש מה לתרום בנושא זה. הפעילות המקוונת של הילדים בבתי הספר מטרידה את המחנכים כבר זמן רב. הם יודעים שהילדים מבלים בעולם אחד בשעות הבוקר, אך מיד כשהם מגיעים הביתה הם מתחברים לעולם שלהם. שם היא הפעילות האמיתית – שם הם מנהלים שיחות, מעבירים מידע וגם כפי שראינו במקרה של אתמול, מסוגלים למרר את חיי החברים עד כדי מעשים אובדניים.

הדרך הנכונה להתמודד עם התופעות האלו היא הכנסת פייסבוק ודומיו לבין כתלי בית הספר. יש להעביר שיעורי הדרכה מאורגנים לבני הנוער שיסבירו כיצד אפשר ליהנות מהרשת החברתית ולא להפוך אותה לאמצעי שיזיק להם. רבים מהמחנכים יגלו עד כמה הילדים כמהים למידע כזה. הם יודעים היטב שיש סכנות בגלישה ברשת ורובם היו רוצים לדעת איך להתגונן. תפקידם של המורים והמחנכים הוא לגדל את הדור הבא של הגולשים, שיצמח לחברה מקוונת קצת יותר סבלנית.

וגם  למדינה יש תפקיד. עליה לעודד  את כל אותם גופים ועמותות שפועלים כל השנה כדי להסביר וללהתריע מפני סכנות הגלישה ברשת.  על משרד החינוך ומשרדים אחרים להקצות לעניין משאבים כספיים  לקמפיינים ציבוריים, בכיכובם של ידוענים, כדי להעלות את המודעות במשך כל השנה  ולא רק  כאשר יש אסונות. הקמפיין צריך להיות משולב הן בהסברה  פיסית, במערכי שיעור והדרכה בבתי הספר, בתשדירים במדיות האלקטרוניות ובמדיה המודפסת.  ללא המודעות הפעילות של האנשים הטובים שפועלים כל השנה לא תצליח להתרומם.

אבל עם כל  הרעיונות האלו אסור להתבלבל:: האדם היחיד שישמור על ילדכם הוא אתם, ההורים. עדיף להתעמת עם הילד האהוב ואפילו לריב איתו, מאשר לטפל בנזקים הפוטנציאליים או חלילה בהספדים. אל תמתינו לאסון הבא, כי אצל רבים מכם הוא ממש מעבר לדלת.

בימים הקרובים נשמע בוודאי גם כל מיני רעיונות על הגברת הפיקוח וייסוד חקיקה שתטיל אחריות על ספקי התוכן והאינטרנט, כמו גם על אמצעים טכנולוגיים שונים שתוכננו לסייע להורים למלא את תפקידם. גם למערכת החינוך יש מה לתרום בנושא זה. הפעילות המקוונת של הילדים בבתי הספר מטרידה את המחנכים כבר זמן רב. הם יודעים שהילדים מבלים בעולם אחד בשעות הבוקר, אך מיד כשהם מגיעים הביתה הם מתחברים לעולם שלהם. שם היא הפעילות האמיתית – שם הם מנהלים שיחות, מעבירים מידע וגם כפי שראינו במקרה של אתמול, מסוגלים למרר את חיי החברים עד כדי מעשים אובדניים.

הדרך הנכונה להתמודד עם התופעות האלו היא הכנסת פייסבוק ודומיו לבין כתלי בית הספר. יש להעביר שיעורי הדרכה מאורגנים לבני הנוער שיסבירו כיצד אפשר ליהנות מהרשת החברתית ולא להפוך אותה לאמצעי שיזיק להם. רבים מהמחנכים יגלו עד כמה הילדים כמהים למידע כזה. הם יודעים היטב שיש סכנות בגלישה ברשת ורובם היו רוצים לדעת איך להתגונן. תפקידם של המורים והמחנכים הוא לגדל את הדור הבא של הגולשים, שיצמח לחברה מקוונת קצת יותר סבלנית

 אתם מתפשרים על הפרטיות שלכם מדי יום ובמודע, רק מטעמי נוחות ועל מנת ליהנות מהטבות שונות שתקבלו כתוצאה מגלישה ברשת האינטרנט", כך  אמר כריס גופלקרישנאן, מנכ"ל  אינפוסיס (Infosys), חברת  שירותי המיחשוב הגדולה בהודו,  בשיחה שקיים עם מנהלים טכנולוגיים באוניברסיטת MIT שבארה"ב. "המצב כיום הוא שהפרטיות אינה מוגדרת במדויק – כל אחד מפרש אותה בצורה אחרת. לכן, אנו עדים להפרות בוטות של הפרטיות, שנובעות מים של מידע שאנו נותנים מרצוננו". גופלקרישנאן קרא לגולשים לקבוע לעצמם כללי פרטיות מוגדרים, כדי להפוך את המושג לקניין הפרטי והאישי שלהם.

 מנכ"ל אינפוסיס, הנחשבת לאחת מחברות מיקור-החוץ הגדולות בהודו, מעריך שבתוך עשור יהיו בעולם 50 עד 60 מיליארד רכיבים שמחוברים לרשת. "כל הרכיבים האלו יהיו חכמים ויספקו שלל מידע אודותינו. הם ישמשו למטרות חיוביות – שכולנו נהנה מהן, אך גם למטרות שעלולות להזיק לנו", הזהיר.

 אחת הדוגמאות שסיפק גופלקרישנאן להדגשת דבריו, היא תהליך פשוט לכאורה של הזמנת כרטיס טיסה באמצעות הטלפון הסלולרי. "בעת ביצוע ההזמנה אתם משאירים טביעת אצבע דיגיטלית שתאפשר, למי שירצה בכך, לעקוב אחריכם עד לרגע הנחיתה ביעדכם", אמר המנכ"ל. הוא הוסיף, כי שיא התופעה הזו מתבטא ברשתות החברתיות.

 בחלק האחרון של דבריו הביא מנכ"ל אינפוסיס דוגמאות לתועלות שתפיק האנושות כתוצאה מאותם רכיבים דיגיטליים שיציפו את הרשת. למשל, חיישן שיוכל לחסוך 10% מצריכת החשמל שלנו, מבלי שנצטרך לעשות פעולה כלשהי, או רכיב שיידע לנתב נכון את מערך האחסון שלנו וכך לחסוך בעלויות.

אז תפסיקו לקטר בשיחות סלון של יום שישי על אבדנה של הפרטיות. היא לא אובדת  מעצמה, כל אחד מכם מוותר  עליה יום יום מרצונו החופשי רק כדי להנות מהדברים הטובים הרבים שיש ברשתות החברתיות ובקהילות הפתוחות למיניהם.*חומר למחשבה.

כתוב בעיתון:" בשנת 2013 עלול להתרחש פיצוץ ענק של אנרגיה מהשמש, שעלול לשתק את כדור הארץ, השמיים יהיו אדומים, האינטרנט ייפול וכדור הארץ יוותר מנותק"( ישראל היום, מהדורת ערב חג) בחישוב פשוט זה ממש עוד מעט: כ-28 חודש, 640 ימים. ויש לי כ עוד כל כך הרבה דברים לכתוב ולעשות. יאללה קדימה,

 אין זמן. חג שמח

כבכל שנה מגיע יום האינטרנט הבטוח ● כבכל שנה לא מספיק נעשה בתחום המניעה וההסברה ● רשימת מטלות לשרי הממשלה, ולהורים המודאגים, על מנת למנוע את ההטרדה המינית או האונס הבא של קטין או קטינה – שתחילתם בקשר שנוצר ברשת

יום האינטרנט הבטוח המתקיים השבוע, נערך השנה על רקע שורת אירועים מזעזעים שקרו באחרונה, שהטילו צל כבד על השימוש ברשת האינטרנט.

לאחר פרסום תפיסתו של עבריין מין זה או אחר, שניצל את תמימותם של ילדים וביצע בהם מעשים מגונים, מלאו דפי כלי התקשורת בסיפורים, רעיונות ועצות כיצד לשמור על ילדינו בשוטטם ברשת. הפתרון פשוט לכאורה, אבל קשה ליישום: המבוגרים, ההורים, צריכים לקחת אחריות ולפקח על הרגלי הגלישה של ילדיהם הצעירים, להציב את המחשב במרכז הבית, בסלון, ולהסביר לילדיהם שפרטיות היא עניין חשוב, אולם כרוכה בבשלות מסויימת, המגיעה עם התבגרות.

אחד ההיבטים החשובים לטיפול בבעיה הוא המישור ההסברתי. חייבים להמשיך את מערכי ההסברה וההדרכה להורים, בכל מקום שבו הם נמצאים. כחלק מההיסטריה שהופיעה לאחר חשיפת הפדופיל התורן על ידי המשטרה, שמענו על יוזמות שונות מצד משרדי ממשלה וגופים שונים להקמת ארגונים שיטפלו בהסברה כיצד לגלוש נכון ברשת. כמו בהרבה דברים אחרים, בצד הממסדי-ממשלתי לא נערך תיאום כלשהו בין הגופים השונים. פעם זה משרד התקשורת, אשר מזמן דיון עם כמה מומחים ומבקש להקים רשות להגנה על ילדים הגולשים ברשת, ובמסגרתו הוא מבקש מאיגוד האינטרנט לבדוק היתכנות להקמת הגוף; פעם זה גדעון סער, שר החינוך, הממהר להוציא הודעה שהמשרד בוחן אפשרות להקים גוף מיוחד שיעסוק בכך במסגרת שיעורי הדרכה והסברה בבתי הספר, שיעבוד בשיתוף עם משרד התקשורת.

הקמת רשות מיוחדת להגנה על הילדים ברשת, משמע – זו שתעצור את הפדופיל הבא, היא הדבר האחרון שיכול לעזור באמת למציאות העגומה שאליה נקלענו בתקופה האחרונה. רשות פירושה מנגנון עם מנהל, עובדים, משכורות, לשכות. רשות בוודאי תטיל על הממונה עליה להכין תוכנית, לבדוק את השטח, לכתוב תוכניות אב, ובקיצור – ביורוקרטיה. ובינתיים הרבה מאוד אבות ואמהות לא יישנו טוב בלילה, כאשר ילדיהם מופקרים ברשת.

כל שנדרש לעשות הוא למנות איש אחראי ורציני באחד ממשרדי הממשלה – לטעמינו זה צריך להיות במשרד החינוך – שעליו יוטל להפעיל את הגורמים השונים שכבר קיימים כיום, ופועלים בשטח. עוד יהיה עליו לסייע להן תקציבית, שכן ארגונים אלה כולם פועלים בהתנדבות.

די אם נזכיר את עמותת אשנ"ב, שאנשיה עושים נפשות כבר יותר מעשור לקידום התחום. הם עושים זאת במסגרות רבות, מסבירים, נותנים עצות ובעיקר מראים להורים שאסור להם להתבלבל. באינטרנט יש הרבה מאוד דברים יפים וחשובים, הדור של היום רוכש דרך הרשת את תרבות העבודה והתקשורת העתידית שלו, בעידן שכולו יהיה מתוקשב. הדור של היום לומד ומעשיר את דעתו בעזרת הרשת, אבל כמו במציאות, כמו ברחוב שליד ביתו של כל גולש, גם ברשת יש אנשים רעים ומסוכנים. וכשם שאיש לא ייתן לילדיו לשוטט לבד ברחוב בשעות הלילה ללא פיקוח – כך גם צריך להיות ברשת. אשנ"ב אינה לבד כמובן: גם איגוד האינטרנט ועמותות אחרות פועלים בזירה חשובה זו. אבל למרבה הצער, כולם נתקלים בקירות אטומים, בבואם למקומות עבודה או לוועדי הורים. עד שמופיע הפדופיל הבא.

פעולות ההסברה גם צריכות לשלב פתרונות IT פשוטים, כאלה המאפשרים לסנן תכנים, לאפשר להורים לעקוב בצורה חכמה אחרי ילדיהם, עם או בלי ידיעתם, ואמצעים נוספים. מנגד, גם הממשלה יכולה לעשות יותר: פיקוח מבוקר יותר על תכנים ברשת. לא צנזורה חלילה, לא התערבות בתכנים. במפגש פורום שיווטק של אנשים ומחשבים שנערך שלשום (ב'), הופיע ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. חן דיבר על האתגרים החדשים שעומדים בפני המועצה בקשר להיבטי הניו-מדיה, אתרים שמשדרים תוכניות ותכנים באיכות גבוהה בדיוק כמו בטלוויזיה. למרות הסיבוכיות שבעניין, הרגולטור חייב לבדוק את האפשרות להחיל את המגבלות הקיימות כיום על מי שמשדר בכבלים או בלוויין – גם על ספקי תכנים ברשת. עד כה הניסיונות שנעשו בתחום זה כשלו, כי המציעים היו אנשי ש"ס, מה שגרם לרתיעה מהם.

למאמץ על פיקוח וניווט נכון של תכנים ברשת למען הילדים, יכולים להיות שותפים כולם: הגולשים, ההורים, הרגולטור וגם חברות הטכנולוגיה שמכירות את התחום.

השורה התחתונה: המסר העיקרי שצריך לצאת מיום האינטרנט הבטוח השנה הוא הגברת המודעות בקרב כל הגורמים, כדי לעצור את הפדופיל הבא.

חבר  הכנסת מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה:

המדינה אינה ערוכה כדי לתת מענה לסכנות שאורבות לילדים ברשת

"מדינת ישראל  אינה ערוכה מספיק בכדי לתת מענה לסכנות שעומדות בפני ילדים בתחום האינטרנט", כך טען אתמול ח"כ מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בדיון שערכה הוועדה לרגל יום האינטרנט הבטוח.  לדברי שטרית  " יש צורך  להגביר את החקיקה  ואת האכיפה וגם וגם להגביר את  המאמצים  בתחום החינוך. בדיון  לקחו חלק נציגים של עמותת אשנ"ב לגלישה נכונה ברשת, איגוד האינטרנט נציגי משרדי ממשלה וחברות טכנולוגיות שהציגו פתרונות כיצד ניתן להגן על ילדים ברשת.

נציגי משטרת ישראל סקור בפני  הוועדה  כיצד הם הם מטפלים היום בבעיות כמו פדופיליה, מכר סמים, לשון הרע ואף איומים על התאבדות באינטרנט.  רוני דיין, מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, אמר כי  קיים שיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין ארגונים שונים בארץ, המתפקדים כ-'צבא שלם'  המעניק ידע וכלים זמינים  להורים  ולמורים לצורך התמודדות עם סכנות הקיימות בשימוש באינטרנט. אולם מרבית המשתתפים בישיבה היו תמימי דעים שהמודעות לסכנות הקיימות ברשת היא  נמוכה מאוד. פרופ' גוסטבו מש, ראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, אמר שחסרים  מחקרים המספקים נתונים סטטיסטיים על היקף חשיפתם של  ילדים לפשיעה באינטרנט, כמו גם על  יעילות הטכנולוגיה המנסה למנוע אותה

זהו סיפור אמיתי על סקס, גנבים, מחשבים ואינטרנט. הוא לא התרחש כאן, אלא מעבר לים, אולם מוסר ההשכל שלו נכון לכל פינה בגלובוס. וויל קרופ, בן 41, הוא הבעלים של שני מחשבים אישיים, האחד מתוצרת טושיבה והשני – של אפל. באחד הימים גילה קורפ, כי אלמוני פרץ לרכבו וגנב את שני המחשבים שלו.

 השוטרים בתחנת המשטרה במקום מגוריו, מיאמי שבפלורידה, ארה"ב, רשמו את תלונתו, אבל הבהירו לו כי הסיכוי שהאבידה תימצא הוא קלוש ביותר. קרופ שב הביתה, עצוב ומדוכא על אובדנו הפתאומי של המידע יקר הערך, וכעס על עצמו על שלא דאג לגיבוי של המידע. אלא שלפתע הוא נזכר, כי באחד משני המחשבים שלו הותקנה תוכנה להשתלטות מרחוק.  

למרות שקרופ לא זכר את הסיסמה ושם משתמש שלו, הוא הצליח, בסופו של דבר, להתחבר לאחד משני מחשביו הגנובים. הוא גילה כי "בעליו" החדשים של המחשב שלו מריץ עליו סרטי פורנוגרפיה, ובמקביל עונה למיילים, מעדכן את דף הפייסבוק שלו ועושה עסקים עם העולם. קרופ התפעל מהתעוזה של הגנב, והחליט להמשיך ולעקוב אחר המשתמש הנמרץ. 

"הייתה לי תחושה מוזרה", סיפר קרופ, "מישהו פרץ למכוניתי, גנב את המחשבים שלי ואילו כעת אני הוא שפורץ חזרה למחשב שאצלו ועוקב אחריו". הוא החליט שלא לפנות מיד למשטרה, על מנת לדווח על תפיסת הגנב, ובמקום זאת הגביר את מאמצי המעקב שלו. בשלב מסויים קרופ הפעיל מצלמת טלוויזיה, שתתעד את כל כתובות המייל, האתרים והפעילות הדיגיטלית ה-"כחולה" הנעשית על ידי הגנב במחשבו.

 בשלב מסויים, הבחין קרופ, כי  הצעיר הנמרץ מקיים שיחת וידיאו עם חבר, מה שאפשר לו לתעד את פניו. בתום כמה שעות מרתקות ורצופות של מעקב, קרופ הצליח לגלות עוד פרטים על הגנב: את כתובתו, מספר הטלפון הנייד שלו ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו. שמח וטוב לבב קרופ מיהר לתחנת המשטרה, ובידו DVD המכיל תיעוד של כלל הפעולות שבוצעו על מחשבו. למרות שהיה זה יום ראשון בשבוע, הוזעקו לתחנה המקומית שני חוקרים ביום חופשתם. הם איתרו את בית הגנב ומצאו אותו פעיל כתמיד: עובד על המחשב וצופה בסרטים.

 אלא שכאן נכונה לחוקרים הפתעה: הצעיר החשוד בגניבה הכחיש מכל וכל כי הוא זה שגנב את המחשב, ואף נעלב מהאשמות שייחסו לו השוטרים. לדבריו, הוא מעולם לא היה קונה מחשב גנוב. בחקירה התברר, כי בעת שביקר הצעיר במספרה שבה נהג להסתפר, נכנס לחנות אלמוני עם שני המחשבים והציע אותם למכירה. הצעיר רכש את אחד משני המחשבים – המקינטוש תמורת 300 דולרים, ואף קיבל מהמוכר, הלא הוא הגנב האמיתי – תעודת אחריות. בירור קצר אצל הספר אישר את סיפורו של הצעיר שנחשד בגניבה.

 חזרו השוטרים לתחנת המשטרה, והחזירו לקרופ את אחד משני המחשבים שלו. כעבור חודש ימים, כאשר כבר קרופ כמעט שכח את הפרשה, צלצל אליו בחור וסיפר לו סיפור מוכר: שוטרים, כך אמר לו המטלפן, באו אליו הביתה והאשימו אותו בשימוש במחשב גנוב. התברר כי גם אצלו אופן המכירה היה זהה: "הייתי במספרה, אלמוני נכנס ואמר שיש לו שני מחשבים למכירה". הוא הוסיף כי זעם על השוטרים, ואמר להם שכלל לא מעניין אותו אם המחשב שרכש הוא גנוב או לא, כל עוד הוא מצליח לחסוך כמה מאות דולרים על מחשב טוב. הוא הוסיף והדהים את השוטרים, כך סיפר, כשאמר להם שאין זו הפעם הראשונה שרכש מחשבים בשיטה הזו. בסופו של דבר, כמובן שהוא נאלץ להיפרד מהמחשב "שלו", שהוחזר אף הוא לקרופ.

 כמה מוסרי השכל ניתן להפיק מהסיפור הזה: לעולם אל תשאירו את המחשב הנייד שלכם ללא השגחה; מחשב נייד הוא בבחינת כלי נשק בצבא, ולעולם עליו להיות צמוד לבעליו; התקינו תוכנות להשתלטות מרחוק, עשו

 כל מי שהיה אי-פעם תלמיד או הורה לילדים, יודע ש-"חינוך חינם" במדינת ישראל הפך כבר מזמן ליקר מאוד. קניית ספרי לימוד בכל תחילת שנת לימודים, למשל, מהווה כיום את אחד הסיוטים הגדולים ביותר של הורים, כמו גם גורם דומיננטי לחור נוסף בתקציב המשפחתי.

 בנושא הזה מגלים פרנסי משרד החינוך, כמו גם מנהלי בתי הספר, יצירתיות ללא גבול. ספרים במקצועות שדבר לא השתנה בהם ב-50 השנים האחרונות, נכתבים בכל פעם מחדש, כדי לספק פרנסה למו"ל או למפקח לשעבר שיצא לגמלאות וכעת החליט לחבר ספר לימוד. רשימת ספרי הלימוד שהורי התלמידים נאלצים לקנות מדי קיץ, כוללת ספרים שרק למשרד החינוך והמחברים הפתרונים מדוע נדרשת להם מהדורה חדשה. ההורים והילדים שבויים בידי הרשימות המרוכזות שכל בית ספר מוציא, והמשימה השנתית היא לרוץ ולחפש את הספרים האלו ולשלם כמעט כל מחיר שבעל החנות במקום המגורים יכול להרשות לעצמו לדרוש.

 אך יתכן שהטכנולוגיה, והאינטרנט בתוכה, יצליחו לשבור את תקרת הזכוכית הזו, ולאפשר להורים רבים בישראל לרכוש לילדיהם ספרים מיד שניה, שעונים ברמת התוכן לדרישות מערכת החינוך, אבל זולים קצת יותר. המדובר ברעיון בו מעורב בין היתר איש ההיי-טק הוותיק פיני סביון, כיום יזם עצמאי וחבר מועצת עיריית נס ציונה. זהו פרויקט שנקרא BookMarket, והרעיון מאחוריו מאוד פשוט: אספקת ספרי לימוד משומשים, אך עדכניים ברמת התוכן. אלו ספרים שהיו בשימושם של תלמידים ובדרך כלל אין להם מה לעשות איתם אחרי שנה או שנתיים.

 לדברי סביון, כל הספרים עוברים שיפוץ פיסי, נכרכים מחדש ונמכרים בהנחה של עד 60% לתלמידי בתי ספר בכיתות א' עד ט'. כל הספרים מותאמים לתוכנית הלימודים של משרד החינוך על פי הרשימות שבתי הספר מוציאים, בהבדל אחד: הם חוסכים מההורים הרבה כסף.

 הפרויקט רץ זו השנה השנייה ועד כה הצטרפו אליו 68 בתי ספר מרשויות שמוכנות ללכת על הרעיון, אם כי הן אינן מעורבות בצד המסחרי שלו, אותו מנהלים אנשי הפרויקט. מאחורי BookMarket ניצבת מערכת אינטרנטית שבפיתוחה הושקעו למעלה ממיליון שקלים. כך, לרשות התלמידים וההורים עומד פורטל אינטרנט והרעיון הוא שכל הורה או תלמיד שנרשם באתר, מתחייב לספק למנהלי המיזם את ספרי הלימוד הישנים שלו. בתמורה, הוא יוכל להיכנס לסבב שבו יקבל ספרי לימוד המתאימים לשנתון הרלוונטי לו.

 "המערכת מכילה הרשמה ותשלום באמצעות האינטרנט – כולל היסטוריית תשלומים, החלפת ספרים, רכישת ספרים והחלפתם", מסביר סביון. "בנוסף, המערך הלוגיסטי של החברה עוסק בניהול כמויות ענק של ספרים והעברתם מלקוח ללקוח. לצורך כך הוקמה מערכת ממוחשבת הכוללת קליטה, מיון והנפקת סלי הספרים באמצעות מערכות קליטה וניפוק ניידים המחוברים אונליין למערכת הניהול הלוגיסטית. זאת, לצד מערכת CRM שהותאמה במיוחד לצרכי הפרויקט".

 סביון מפרט ומסביר, כי "המערכת מחוברת בממשק ישיר לתוכנת SAP Business One ותנועת האינפורמציה עוברת אונליין בין מערכת הניהול למערכת ה-ERP. תוכנה נוספת שמשתמשים בה בפרויקט היא מנהל-4U".

 למותר לציין, כי הרעיון אהוד מאוד על הורים, תלמידים וגם רשויות מקומיות. אבל לא רק. בשבוע שעבר נפגש עומר קריזה, מנכ"ל פרויקט BookMarket, עם חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) והציג אותו בפניה. מיכאלי, כידוע, היא גם אמא במשרה מלאה לשמונה ילדים, שבוודאי חוותה בתחילת השנה את חוויית רכישת ספרי הלימוד לילדיה – עובדה שוודאי סייעה להתלהבותה מהרעיון. כך, בתום הפגישה עם מנהלי BookMarket, הודיעה כי תפנה לשר החינוך בדרישה לאמץ את הרעיון ולהפוך את הפרויקט לארצי. לתפיסתה של ח"כ מיכאלי, המדינה היא זו שצריכה לממן את רכישת ספרי הלימוד.

 הנה עוד דוגמה מהחיים שמוכיחה כיצד שילוב של מיזם מבוסס רשת יכול להיות כלי צרכני אמיתי שיחסל אחת ולתמיד את התופעה המכוערת הזו שקרויה שוק ספרי הלימוד, ותסייע להפוך את המושג "חינוך חינם" לקצת יותר אמיתי.

 ( פורסם לראשונה באנשים ומחשבים 24.9

 לפני כ-40 שנים, הצליחה קבוצת מדענים באוניברסיטת UCLA בארצות הברית ליצור את הקשר הראשון בעולם בין שני מחשבים, וגרמה להם "לדבר", להעביר נתונים ביניהם. היה זה ב-2 לספטמבר 1969. האמנם זה התאריך בו נולדה רשת האינטרנט?הוויכוחים מתי בדיוק נולדה הרשת נמשכים עד היום. המדענים חלוקים בדעתם לגבי מועד יום ההולדת של האינטרנט. כך, יש מי שמציע את התאריך של ה-29 באוקטובר אותה שנה, כאשר מדעני האוניברסיטה הצליחו לפצח את הסוד מאחורי המיתוג המנתי (מיתוג של מנות). תגלית זו היא שהביאה להצלחת משלוח הנתונים בין מחשבים שנעשה לאחר מכן. בבלוג שפורסם לא מכבר במגזין CIO, כתב הבלוגר שהוא יכול היה לדמיין דברים ותחומים רבים באופן בו הרשת השפיעה על חיינו, אבל דבר אחד הוא לא צפה ובא לו בהפתעה: כיצד אימו בת ה-99 בילתה את השנתיים האחרונות לחייה בגלישה באינטרנט.

השאלה המרכזית שמעסיקה כעת את חוקרי המיחשוב, היא כיצד להנחיל את תרבות האינטרנט בארגונים. כיצד "מכניסים את הרשת" לדפוסי החיים של המיחשוב הארגוני. נראה שכיום יש שתי ישויות, שחיות רק לכאורה, בשלום – זו לצד זו: האחת, רשת האינטרנט על כל מאות מיליוני המשתמשים בה. כך, למשל, 65 מיליוני הגולשים בפייסבוק דרך הסלולר, כך אלו שעושים בעזרת כמעט הכל באמצעות הרשת. מנגד, לעומתם, מצוי העולם העסקי. נראה כי ארגונים שומרים מרחק משמעותי מדברים רבים שיש בווב. אין הכוונה, כמובן, לשימוש באינטרנט כדי למכור, לשווק או לפרסם מידע – אלא על ניהול הליבה העסקית בעזרת הווב. הדבר אינו מובן מאליו.

מנהלים ועובדים – בכירים או זוטרים – יכולים להיות פריקים מושבעים של גאדג'טים וגלישה ברשת, אולם רק בחייהם הפרטיים. בסביבה הארגונית הם לא ימהרו לגלוש בפייסבוק, לא יבצעו פעולות מעקב בעזרת רשת הטוויטר, לא יורידו שירים ולא ינסו לשווק את מה שברשותם באמצעים "לא קונבנציונאליים". אצל חלקם, הסיבה לכך שלא יעשו זאת, היא החשש מאובדן מקום העבודה לאלתר.

אלא שהגבולות בין הסביבה הארגונית לבין הסביבה הפרטית הולכים ומטשטשים, ולעיתים אף נעלמים. אם מנהל שם במחשב כף היד שלו את כל המיילים הקריטיים שלו, כך שיוכל לעבוד בכל מקום, ומנגד, הוא גולש גם כדי לראות סרט או לשחק – איך נקבע מהו: משתמש פרטי או ארגוני? ואיך נגדיר מנהל בארגון, אשר במשך כל היום מרביץ תורה באנשיו, כדי שישמרו על המידע, הלא הוא הנכס היקר ביותר של הארגון, אבל בערב חושף את כל חייו ופרטיו האישיים בבלוג? האם הוא מנהל לא אחראי? האם חלים עליו כללים אחרים מחוץ לעבודה?

סביר להניח שאותו מנהל שייך לקבוצה גדולה מאוד של מקבלי החלטות בכירים, שפשוט אינם מודעים למציאות החדשה המתהווה סביבם. הם שמעו עליה, הם רואים אותה בבית, אצל הדור הצעיר, אבל הם סבורים שבזה שהם יגידו שפייסבוק זה לא בשבילם – כל סודותיהם יישארו כמוסים. כך, לדוגמה, ענקית החיפוש גוגל, אשר שותפה למהפכה חשובה לא פחות מהמצאת הרשת. גוגל לא מבדילה בין החיים העסקיים לאלו הפרטיים. כל מה שהועלה פעם אחת לווב ונסרק – יישאר שם לעולם ועד..כיום מדברים על תהליכים עסקיים שלמים בתוך הארגונים, שלא זקוקים לרשת מחשבים סגורה, או למרכז מיחשוב מפלצתי. אותם ארגונים יכולים בקלות להוציא חלקים נרחבים מהשירותים שלהם לענן. בעיני מנמ"רים ומנהלים בכירים, האפשרות הזו, כיום, על סף שנת 2010 – נראית הזויה. אולם בל נשכח כי התופעה הזו לא תהיה הראשונה שבתחילה התייחסו אליה כדמיונית ולאחר מכן היא הפכה לממשית ולנפוצה.וכף, בהינף קולמוס (מקלדת…) אחד חוברו להם שתי עולמות שאיש כלל לא האמין שיש להם שפה משותפת: רשת האינטרנט וניהול רשתות ארגוניות, מבוססות מחשבי ליבה ואשר מכילות את המידע הארגוני הרגיש.

צריך להיות מציאותיים: בזיווג הזה שבין האינטרנט לבין הסביבה הארגונית ש"צופה בו מהצד", לא הכל מושלם. עדיין חלק ניכר מחובת ההוכחה חל על הרשת. זו עדיין נתפסת כלא יציבה, כחשופה ופרוצה להאקרים ולפעילות טרור קיברנטי. עדיין כל פעילות שהיא מבוססת רשת – מתקבלת ככזו הנעשית ברמת סיכון גבוה, ויעבור זמן עד שהנושא יטופל לשביעות רצון המשתמשים. טובי המוחות במעבדות המו"פ של חברות ה-IT הענקיות שוברים את הראש בנושא. קשה עד בלתי אפשרי לחזות לאן מועדות פניה של הרשת ב-40 השנים הבאות. אבל אפשר להניח בסבירות גבוהה, כי רבים בעולם יהיו תלויים במה שהתחיל מניסוי לקיום שיחה בין מחשבים.