פוסטים בתגיות: ‘איזנברג’
השבוע האחרון היה שבוע של הדחות. ארבעה מנכ"לים בחברות היי טק שונות עפו הביתה, או בלשון מכובסת יותר "סיימו את תפקידם בחברה" כלשון ההודעות המנומסות שיצאו מטעם הבוסים שלהם. רק שכחו לציין שהם סיימו את עבודתם מוקדם מהצפוי.
ללא ספק זה היה שבוע די נדיכ בהיקף ההדחות. ביום א' התבשרנו על פרישתו של אורי ארד, מנכ"ל מלם מערכות מקבוצת מלם-תים. ביום ג' הודיעו המנכ"לים המשותפים של גלאסהאוס ישראל, דורון רוזנבלום ומיכאל בורשטיין, על סיום תפקידם בחברה. כאילו שבכך לא היה די, ביום ד', ממש שלשום, נודע על השעתו של צפריר חקלאי, מנכ"ל מק'אפי ישראל. כל אחד מהמפוטרים הוא סיפור בפני עצמו
קבוצת מלם-תים, המנוהלת על ידי בעל השליטה ומנהל העסקים הראשי, שלמה איזנברג, החליפה מספר מנכ"לים בשנים האחרונות. במקביל, היא סובלת מפרישה סדרתית כמעט של בכירים. המדובר במנהלים מוערכים כמו אלי אחי מרדכי, רונן בנבניסטי וכמובן שי בסון, שעומד להתמנות לתפקיד מנמ"ר חברת הביטוח מגדל.
חלק מאותם בכירים, יצוין, נשמעו בשיחות סגורות כשהם מנמקים את פרישתם במערכת היחסים עם המנכ"ל, אורי ערד. לאו דווקא ברמה האישית, אגב, אלא יותר בזו המקצועית. מי שמכיר את מלם, יודע היטב, כי שום דבר לא זז שם ללא ידיעתו של איזנברג. מכאן, שידו היתה בעניין.
מצד שני, אי אפשר לגמד את חלקו של אורי ערד בתוצאות שהציגה החברה ב-2009: מלם עברה מהפסד לרווח נקי של 39.2 מיליון שקלים ורשמה גידול של 8% בהכנסות. מספר נוסף שמצביע על היותו של ערד מנכ"ל מוערך, היא עלות שכרו – כ-1.5 מיליון שקלים בשנה.
אז מה גרם לפרישתו של ערד? אחת ההערכות גורסת, כי הוא פשוט המנהל הראשון שמשלם את מחיר ההפסד הצורב של החברה במכרז כוח האדם של הממשלה. כזכור, מלם היתה היחידה מבין חברות ה-IT הגדולות שלא זכתה באף אחד מהאשכולות במכרז.
הסיפור של שלושת המודחים האחרים – רוזנבלום, בורשטיין וחקלאי, הוא שונה בתכלית. מיכאל בורשטיין הוא יזם, שגם מתחריו יסכימו שיש לו יד ורגל ביסוד ענף האחסון בישראל. במשך שנים הוא שיווק דיסקים ופתרונות אחסון שונים. לימים הקים את MBI וצירף אליה את דורון רוזנבלום, שהפך להיות מנהל משותף בחברה, למעשה לקח את המושכות לידיו ואפשר לבורשטיין לעסוק בפיתוח וביוזמות עסקיות.
בפברואר 2007 עשה בורשטיין אקזיט נאה, כאשר מכר את החברה לגלאסהאוס, שהוקמה בשנת 2001 על ידי מארק שירמן, שעומד בראשה עד היום. שירמן, אגב, הוא זה שנחת בישראל בתחילת השבוע ובפגישה עם רוזנבלום ובורשטיין סוכם על פרישתם מהנהלת החברה. גם בהודעה הרשמית לעיתונות של החברה לא פורטו הסיבות להחלטה. הרי השניים נחשבים מאוד בענף ובעלי ניסיון רב. הם אחראים לניהול חברה שגם אחרי המיזוג ממוצבת גבוה בשוק שירותי ה-IT בישראל, וידועה ברמה הגבוהה של אנשיה.
אלא שיתכן והסיפור של השניים הוא עוד דוגמה לעד כמה גם מיזוגים מוצלחים לכאורה יכולים להיות עצובים. גלאסהאוס הרי הביאה איתה, מטבע הדברים, תרבות ניהולית שונה מזו שהיתה נהוגה ב-MBI. המפגש של התרבויות האלו מעולם לא היה שקט וחלק. בחלק מהחברות הוא מסתיים בהצלחה בעקבות כך שהמנכ"לים שורדים את כל התקופה, ובחברות אחרות זה נגרם בהיפרדות כידידים. ההנהלות הזרות – אירופאיות או אמריקניות – מעריכות מאוד את החדשנות הישראלית, את ההעזה ו-"הראש הגדול", אבל לא מוכנות לסבול סטיות מהנהלים הנוקשים שהציבו. כך, כל התנגשות בין השניים, מחייבת לשיטתן של החברות הזרות להסתיים בכך שהצד השני ישנה את הרגליו.
בחיים זה כמובן לא קורה, וכנראה זה מה שהוביל למאורעות בגלאסהאוס. אין זה מלמד על המשך הפעילות של החברה. אין ספק שיש כאן תחושת החמצה, אבל מי שמכיר את המנהלים הפורשים יודע שעוד נשמע מהם.
מק'אפי היא דוגמה עצובה. המנכ"ל חקלאי יאלץ לסיים את תפקידו לאחר שהנהלת החברה ערכה כאן ביקורת שגרתית. לכאורה, זה לא צריך להפתיע, כי זה דפוס פעילות קבוע בחברות בינלאומיות וכבר היו דברים מעולם, אבל ההפתעה פה נובעת מכך שהמנכ"ל הקודם, יניב אלפי, סיים גם הוא את תפקידו מוקדם מהמתוכנן, בגלל אותה סיבה בדיוק. במקרה של אלפי לא הוגשה שום תביעה והוא לא נחשד בכלום. היעלה על הדעת שמישהו – בצד הישראלי או מעבר לים – לא למד דבר ולא הפיק לקחים? ימים יגידו, ואנו כמובן מאחלים לחקלאי שייצא נקי מכל הסיפור.
שורה תחתונה: מי שמחפש מישרות בכירות להלן הרשימה: דרושים מנכ"לים בחברות מלם-תים, בגלסהאוס וגם במקאפי ישראל.