החודשים האחרונים התאפיינו בגל רכישות משמעותי. רק בחודש האחרון, למשל, התבשרנו על אינטל (Intel) שרכשה את מק'אפי (McAfee) – עסקה שגרמה להרמת גבות אצל לא מעט אנשים. במקביל, דל (Dell) ו-HP מנהלות קרב מאסף על חברה קטנה יחסית, 3Par. רכישות נוספות היו זו של EMC את GreenPlum, אורקל (Oracle) את סאן (Sun) ועוד.

 בשוק מסתובבות שמועות על חברות נוספות שמעורבות במיזוגים ורכישות. למשל, סיטריקס (Citrix) עשויה להיות מעוניינת ב-VMLogic, ואפילו סימנטק (Symantec) עלתה על מדף המכירה, כאשר אחת המועמדות לרכישתה היא HP – בגלל רכישת אינטל את מק'אפי. גם על רד-האט (RedHat) נאמר שהיא עשויה להימכר ואפילו נכתב שסאפ (SAP) מגלה בה עניין, למרות הכחשות גורפות משני הצדדים.

 הסיבות למרוץ החימוש המטורף הזה הן רבות. אחת מהן היא, שהחברות הגדולות שרדו את המיתון עם הררי מזומנים והשקעה ברכישה היא דרך טובה להשביח את ערך המניה. סיבה נוספת, היא הטכנולוגיה המתחדשת בקצב מהיר – שלא מאפשר לחברות להספיק ולהמציא פתרונות משלהן. לרוב, הדרך הכי טובה להדביק את הפערים היא באמצעות רכישות.

 סיקור אירועי הרכישות והמיזוגים מתמקד בדרך כלל בפן הפיננסי ובצדדיהן של הרוכשות או הנרכשות. המגזין CIO, שניתח את גל המיזוגים הזה, מעלה היבט נוסף ולא פחות חשוב: זה הלקוחות של החברות הנרכשות, או ליתר דיוק המנמ"רים באותם הארגונים, שזה עתה השקיעו הרבה כסף במוצר של חברה X, שבבוקר למחרת נרכשת. ההמלצה הכללית והמתבקשת היא להיות ערניים – ובמעמד בדיקת המוצר, לבדוק האם אין שמועות על שינוי בעלות אפשרי בעתיד.

למרבה הצער, כותב המגזין CIO, יותר מדי ארגונים וקטנים ובינוניים מבוססים על מוצרים של חברה אחת. רבים מהם אוהבים להיות חלוצי טכנולוגיה, ולרכוש מוצרים של חברות קטנות ו\או צעירות – גם בזכות החדשנות וגם בזכות השירות האישי יותר. למרבה האירוניה, אלו הן גם הסיבות שהחברות הגדולות רוצות לבלוע את הקטנות.

 בדרך כלל כשמתבצעת רכישה, כל הלקוחות מקבלים מכתבים בנוסח "הכול ימשך כרגיל". אבל אין זה סוד שכעבור ארבעה חודשים, שום דבר כבר לא מתנהל כמו קודם, ואת המחיר משלמים הלקוחות, כמובן. כך, למשל, צוין באותו מאמר ב-CIO, שלקוחות סאן מתלוננים כבר זמן רב שמאז הרכישה על יד אורקל, עלויות התמיכה הרקיעו שחקים, ואין להם עם מי לדבר. "אתה משקיע מאה אלף דולרים בחומרה. בעבר יכולת לקבל שירותים משותפים של סאן שעלו כ-10% עד 14% מסך כל ההוצאה, אבל אז באה אורקל והתחילה לתת את השירות ישירות ללקוחות תמורת 22%", מתלונן אחד הלקוחות. נכון הוא שבאופן אידיאלי לקוחות כאלו היו צריכים לחפש אלטרנטיבות, אבל זה לא פשוט כל כך – תלוי באיזה מצב הם היו קודם מבחינת חוזי תחזוקה ושירות, ומהי היכולת של הארגון להחליף פלטפורמות. זהו כאב ראש לא קטן שנוחת על המנמ"ר מבלי שהוא יכול להתכונן לכך מראש.

 המלצה נוספת היא לעקוב מקרוב אחר החברות הגדולות – להבין לאיזה כיוון הן הולכות, מי המתחרות, מי מועמד לרכישה וכו'. בהמשך המאמר מובאים שורה ארוכה של ציטוטים ממנהלי טכנולוגיות בארגונים שרכשו מוצרים של חברות שבאחרונה עלו לכותרות בגלל רכישה או מועמדות לרכישה.

 אין ספק שמועלית כאן סוגיה מעניינת, שכרוכה גם במדיניות ניהול סיכונים. בעת בחירת אסטרטגיית IT וספק, חשוב מאוד לדעת פרטים רבים ככול האפשר על יציבותו ומיצובו בשוק. חברות שרוכשות חברות אחרות לא "מתאבדות" כדי לרצות את הלקוחות של החברה הנרכשת. הן יתנו לך שירות, אבל גם יחפשו כל דרך כדי להוציא ממך עוד כמה דולרים. אתה, כמנמ"ר, צריך לדעת לשרוד ולהחליט לאן להוביל הלאה את הארגון.

 השורה התחתונה: מיזוגים ורכישות יכולים להיות טובים לבעלי מניות, מועילים למנהלים ועובדים – אך לא טובים במיוחד ללקוחות, שמאבדים כתובת מוכרת לטיפול ותחזוקה. אלו הם מסוג הדברים שמדירים שינה מעיניהם של מנמ"רים ומנהלי טכנולוגיות וכדאי לעשות את המקסימום כדי להימנע מכך

בחודש פברואר השנה מונה ד"ר גבי אביטל לתפקיד המדען הראשי במשרד החינוך. אביטל הוא ד"ר לאווירונאוטיקה ובטרם מונה לתפקיד המדען הראשי היה מנהל תחום אווירונאוטיקה במפעל של אלביט. בעבר היה מעורב בפרויקטים ביטחוניים וזכה בפרסים. הישגיו של אביטל עד כה נמדדים במספר הכותרות הרעשניות שהוא הצליח לייצר, יחסית לזמן הקצר שהוא בתפקיד. בחודש פברואר השנה, סמוך  למינויו, הכריז מלחמה באחת  המוסכמות  המדעיות היותר פופולאריות תורת דארווין. הוא הקים עליו את כל הקהילה המדעית, שנציגיה מיהרו להזהיר את השר סער מפני מינויו של אביטל לתפקיד המדען. אבל כישוריו האחרים שלא ידועים לציבור וקשריו הידועים עם השר, דרך מפלגתו, הם אלו שהביאו למינויו בכל זאת.

 ב-2004 הוא  פרסם מאמר במעריב שבו כינה את המחשבים"קללה טכנולוגית ו"עכברים מפלסטיק".  ביום שישי האחרון, ארבעה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד הוא חוזר  על מופע האימים שלו, בראיון ענק שזכה לכותרות בגודל 72 פונט במעריב. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/149/958.html?hp=1&loc=3&tmp=8357#

 בין היתר אמר אביטל באותו ראיון  לשלום ירושלמי, שהמחשבים במערכת החינוך הורסים את הילדים שלנו, לא פחות ולא יותר, ושאין צורך להתאמץ כדי לעודד תלמידים לגשת  לבחינות בגרות 4-5 יחידות במתמטיקה,  חלק ניכר מהתלמידים יכולים להסתפק ב-3 יחידות…".  

רק חודשיים לפני כן התראיין אביטל לאחד מהעיתונים המקוונים של המגזר הדתי, שם שיתף את קוראיו במציאות העגומה של מערכת החינוך: רק  8 אחוזים מבוגרי תיכון נגשים לבחינות בפיסיקה או כימיה, 10 אחוזים הולכים ל4-5 יחידות. המשמעות היא חמורה גם  בהיבט של מחסור בכוח אדם בשוק בעוד 10 שנים. המדען גם קבל  על כך שרוב הציבור הדתי לא פונה ללימודי מתמטיקה ופיסיקה וגם לא להוראה.  אז מה עושה המדען הראשי כדי לשנות את  המציאות? בינתיים רק מדבר ומרגיז חצי עולם.

מחשבים בכיתות? מחשבים למורים ככלי עזר? על פי אביטל זה אסון ממשי, והם שם כי זה גחמות של אנשי אקדמיה שרוצים להכניס את הקידמה לכיתות ולהשריש אותה בקרב ילדים קטנים. רוצים ללמוד חשבון? "שיקחו נייר ועיפרון".

מעניין שהשר  שמינה אותו גדעון סער לא שמע עדיין על האסון המתרחש במערכת החינוך שלו. בראיון לישראל היום, אמר סער בין היתר כי בשנתיים הקרובות מערכת החינוך להשקיע 420 מיליון שקל בהתאמת מערכת החינוך למאה ה-21 . " בתוך זמן קצר לא יהיה יותר לוח וגיר" המטרה היא לשלב את הטכנולוגיה בכיתות.  סער  דיבר על הפערים שקיימים  בין מה שקורה בכיתות הלימוד ורמת המיחשוב של המורים לבין הסביבה המתוקשבת של התלמידים בביתם. הפערים האלו יוצרים חלק גדל מבעיות במערכת החינוך, בתדמית המורה שמפחד מטכנולוגיה ועוד.

לאלו שרוצים בכל זאת לסנגר על  המדען הפטפטן, יש כמה נימוקים בארסנל: האחד,זה נכון שהמחשבים נכנסו למערכת החינוך  בצורה לא מבוקרת. אבל ד"ר אביטל אמור לדעת שהסיבה לכך היא שקובעי המדיניות בממשלות קודמות לא השכילו לראות את העתיד ולא יכלו לעצור את הקידמה. באין שר בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. כל בית ספר, כל רשות, מצאה לעצמה את הפתרונות השונים כיצד להכניס את המחשבים למערכת החינוך.האם תפקידו של  המדען כקובע מדיניות במשרד  לחסל את המחשבים, או לוודא שאכן הם יוכנסו בצורה מסודרת? על פי הראיון במעריב ד"ר אביטל היה מעדיף שהמחשבים יעופו לו מהעיניים. המציאות הזו מתקיימת בחלקה באזורים נרחבים בארץ, שם קיים הפער הדיגיטלי, שהוא חלק בלתי נפרד מהפער החברתי כלכלי בחברה הישראלית.

ד"ר אביטל יודע היטב  שבישובים מסוימים, המאופיינים בשכבה סוציו אקונומית גבוהה, כלל לא יעלה על דעתם של ההורים לפתוח את שנת הלימודים ללא תוכנית מסודרת של שילוב המחשבים בחינוך. בחלק מבתי הספר, מחשב נייד לכל תלמיד זה סטנדרט.  בישובים אחרים, שם המודעות  נמוכה יותר ימשיכו התלמידים לגדול ולסיים  את מערכת החינוך,  ללכת לבתי ספר תיכוניים מבלי שתהיה להם הזדמנות שווה להיחשף לסביבה  המתוקשבת שילדי רמת אביב, רעננה, חיפה וסביון זוכים לה, לא בגלל שבמשרד החינוך יש מדען ראשי שדואג לעתיד הדור הצעיר פה אלא בגלל שלהוריהם יש כסף.

גם לגבי השטות שפלט בעניין 3 יחידות? גם כאן יש כאלו שיאמרו שזאת המציאות ומספיק לטייח , ומה יש להלין על המדען האמיץ? הם צודקים.  אכן מרבית התלמידים בישראל לא רוצים ללכת ל5 -4 יחידות. במקצועות הריאליים.  האם  זה  באמת מפני שהם לא מסוגלים? לא. חלקים גדולים מהם נדחפים על ידי הוריהם לחפש את החיים הקלים, לסיים אצת הבגרות בממוצע גבוה,מצב שהמדען הראשי מאוד אוהב אותו כי על זה הוא נמדד בין היתר, ולעזאזל השאיפה למצוינות, להתגבר על מכשולים. חנוך לנער  על פי עצלנותו ועל פי האידיאולוגיה של מערכת החינוך שלו.

המדיניות שד"ר אביטל דוגל זה היא מתכונת להנצחת הבערות בהכוונה ממשלתית, על ידי פקידים ומדענים ראשיים מומחים לתעופה  שהבנתם בניהול מערכת חינוך דומה להבנה שיש לתלמידים בהפעלת מטוס.

 ההתפתחות של הרשתות החברתיות והשימוש בהן במסגרת שעות העבודה יצרו אתגר ניהולי לא פשוט בקרב ארגונים המעסיקים  מאות ואלפי עובדים. על אחת כמה וכמה חמורה הבעיה בכל מה שקשור לעובדי ציבור. האם הם רשאים לנהל בלוגים? מה מותר להם לכתוב? מתי בכלל מותר להם לשוטט ברשתות חברתיות, לעשות LIKE או לענות לטוקבקים. עובדי משרדי ממשלה שמפעילים ממשל זמין חשופים לאינסוף גירויים והתכתבויות עם גורמים שונים, יש להם דעות פוליטיות משלהם, מה מותר להם לכתוב ואיפה הגבול. על שאלות אלו ואחרות  מנסה להתמודד הממשל האמריקני. לפני כמה שבועות פרסמה סוכנות  הOSC שהיא המקבילה לנציבות שירות המדינה בישראל, מדריך מיוחד לעובדי מימשל אמריקנים, המגדיר במדויק מה מותר להם ומה אסור להם ומתי בכל מה שקשור לרשתות חברתיות.

המדריך למעשה משמש כעדכון להוראות התקש"יר האמריקני שנועדו לקבוע את כללי ההתנהגות של עובדי מדינה בארצות הברית,  שנכתבו לפי 71  שנה ולא עודכנו על רקע העידן החדש של ה מדיה החברתית.

כך למשל פקידי ממשל  מורשים לפרסם מאמרים בבלוגים שבהם יש התייחסות לחברי מפלגות או להביע דעות פוליטיות, אולם רק   מעבר לשעות העבודה שלהם.חל איסור מוחלט לעשות זאת בשעות העבודה המקובלות.  הם  יכולים להיות און ליין עם חבריהם , רק מעבר לזמן שהם בתפקיד רשמי, ולעשות LIKE לא בזמן העבודה.  

 אסור לעובדי מדינה להשיב על תגובות וטוקבקים שמגיעים  אליהם תוך כדי עבודתם והם צריכים לעשות זאת בשעות הערב. המדריך אוסר  לחלוטין על פקידי ציבור בכל דרג להתחזות תחת שם אחר באחת מהמדיות החברתיות ולנהל דו שיח בנושאים שקשורים למדיניות ממשל או נושאים פוליטיים.

משרדים וסוכנויות שיש להם שירותי מימשל זמין, חל איסור על עובדי המשרד להביע לדעות פוליטיות גם אם  נשאלים על כך, וכך גם ברשתות פנימיות של הממשל, בוודאי לא בשעות העבודה. בכל מקרה  חל עליהם איסור מוחלט לעשות פעילות פוליטית כל שהי בעד מועמדים או נושאים אלו או אחרים בזמן העבודה כולל פעולות התנדבות והתרמה.

המדריך כמובן לא עונה על מספר שאלות מרכזיות שעולות  מההנחיות החדשות: ראשית מהן שעות עבודה מקובלות? מה דינו של עובד ש"לוקח" את העבודה הביתה ועונה לדואר אלקטרוני מעבר לשעות העבודה המקובלות? וכמובן אין כאן תשובה ממשית לשאלה יותר מרכזית: כיצד  האח הגדול האמריקני מתכוון לאכוף את ההנחיות  החדשות. האם זו משימה חדשה שתוטל על ה-FBI?

 שילוב מדיות חברתיות בעבודת פקידי מדינה ועובדי ציבור יהיה אחד הנושאים שידונו בו בכנסE-GOV2010  של אנשים ומחשבים  שייערך ב-19 באוקטובר 2010 במרכז הכנסים  אווניו.http://www.thepeople.co.il/Index.asp?CategoryID=82&ArticleID=1300

למרות ההתאוששות האיטית של של הכלכלה העולמית  שוק תוכנות לאבטחה הולך וגדל. השוק הזה מובל על ידי כמה חברות ענק  כגון סימנטק טרנד מיקרו, יבמ EMC  ומקאפי שנרכשה בסוף השבוע על ידי אינטל תמורת 7.6 מיליארד דולר, היקף  המכירות העולמי של של תוכנות אבטחה נאמד בכ-16.5 מיליארד דולרים, והוא גדל ב-11.3 אחוזים לעומת 2009 , על פי גרטנר.

  הרכישה של אינטל את מקאפי  הפתיעה במידה רבה את השוק, שנחשב  לדי "רדום"  בחינת השחקנים בו והפעילות בו. אינטל היא מסוג החברות שלא שיחקנו במגרש הזה, ועצם  הכניסה לשוק היא הפתעה רבה וללא ספק הכניסה קצת עניין לשוק האבטחה.

  מנכל אינטל  פול אוטוליני אמר כי שתי החברות ניהלו מו"מ ועבדו ביחד על הנושא כ-18 חודשים. הוא העריך שאינטל  תשלב את  מוצרי האבטחה של מקאפי  כבר בשנה הבאה" בכל מקום שאנו מוכרים מעבדים יש לנו הזדמנות לחבילת של רכיבי אבטחה" אמר אוטוליני ובזה הוא הסביר את הרציו של המכירה הזו.

 גורג  קורטס, ה-CTO  וסגן  נשיא מקפאי, פירטבבלוג שלו רשימה אפשרית של מוצרים שמקאפי מוציאה, ואיך הם יכולים להיות מותאמים למוצרים אחרים, שאינטל אחראית להם, כמו  למשל מוצרים משובצי מחשב של ווינד ריבר , שנרכשה על ידי אינטל לפני קצת יותר משנה.

שוק הרכיבים הניידים היה מאז ומעולם שוק פוטנציאלי עבור אינטל והיא הייתה מהמובילות בפיתוח מעבדים  עבורו . גם מקאפי העמידה את  הפתרוות של האבטחה למובייל ברש  סדרי העדיפויות שלה מה שהגביר את ההגיון בשיתוף פעולה בין שתי החברות. למרות שמקפאי תמשיך לפעול כחטיבה עצמאית, היא תסייע לאינטל להמשיך פעילות  שכבר קיימת אצלה בתחום החומרה שמבוססת על  אבטחה הנקראת VPPRO . כמובן שאוטוליני הדגיש כי הרכישה של מקפאי לא תמנע מאינטל לעבוד עם ספקי תוכנות אבטחה אחרות בשוק.

ומה  לגבי המתחרים?סימנטק  שמוצריה מתמקדים בסטורג, גיבוי ושירותים, מחזיקה ב-20 אחוזים משוק האבטחה, על פי גרטנר, כאשר לפני שלוש שנים החזיקה בנתח שוק גדול יותר -24.11 אחוזים וותחזיותיה לגבי המכירות העתידיות כללו אזהרות ללקוחות להיזהר מהרפתקאות בעיקר, בגלל מצב השוק העולמי. גם  מתחרות אחרות כגון טרנד מיקרו, מקאפי  היו במצב של  צמיחה איטית יחסית, מה שלא נכון לגבי הגדולות כגון יבמ, EMC RSA  וסיסקו, הממצבות את עצמן כמנהיגות עולם האבטחה. יבמ, מהווה גם שותף עסקי  מרכזי ביותר  של סימנטק וגם מקאפי בו זמנית, ו-HP  משחקת במגרש הזה בתחום פרויקטי אבטחה גדולים תחת EDS נרכשה על ידה.

 אבל ללא ספק המהלך של אינטל דורש התייחסות מהמתחרה העיקרית של מקאפי, סימנטק."הנוף התחרותי של השוק  משתנה" – מודה ביל רובינס, סגן נשיא סימנטק למכירות עולמיות. סימנטק עצמה. השקיעה מיליונים רבים ברכישת מספר חברות שמתמחות בהצפנה וזיהוי, כדי להתחרות בטרנד מיקרו העומדת להכריז על מוצרים חדשים בתחום. אנליסטים סבורים שהגיוון בשוק זה חיוני ביותר לשוק. במיוחד כאשר מכירות פתרונות אבטחה בשוק הארגוני, הפכו להיות חלק מחבילות שלימות של פתרונות שחברות אינטגרציה מציעות  ללקוחות, פעם כמתנה בעסקה גדולה. "ראיתי עסקות שם ההצפנה היא חינם", אומר האנליסט של גרטנר ניל  מקדולנד. 

מרדף אחרי הלקוח עם כל כך הרבה אפשרויות אבטחה, בתחום הסטורג, גיבוי, אבטחה בדסק טופ ושירותים הוא ללא ספק באופנה כעת. "אנו נאמר כעת למנמ"ר הנה החזון שלנו, וזה מה שאנו יכולים לעשות היום, וזו מפת הדרכים" אמר ה-CTO של של  סימנטק  ערב המכירה, דיווחה סימנטק על גידול  של 38 אחוזים במכירות ברבעון השני, אשר עיקר המכירות הם דרך שותפים עסקיים. מקאפי   שחררה מוצרים רבים באחרונה הקשורה באבטחה למכשירי סמארט פון, אייפון ואנדרויד מבוססי שירותים, עובדה שנוגעת לכל משתמש ומשתמש.

בנוסף, מקאפי עצמה מיזגה לעצמה באחרונה  חברה קטנה שמפתחת פתרונות  למובייל, הנקראת טרסט דיגיטל, וכן חברה מסינגפור שמוכרת פתרונות אבטחה לשוק הניידים לצרכנים.

מקאפי מבססת את  85%ממכירותיה  באמצעות ערוצי ההפצה, יש להם 20 אלף שותפים עסקיים,  1000 מהם ממקדים את  עיקר הפעילות שלהם בפתרונות וביניהם גם חברות ענק  כגון   דל, איי טי אנ טי, ורז'ון, ו-HP .

 HP  מתמודת עם האתגרים בשוק הזה ולא מכבר רכשה חברת אנליסטים בשן פורטיס, שמציעה פתרונות ומוצרים לשוק האבטחה.HP אינה מסתירה את תאבונה לגבי שוק האבטחה והיא עושה זאת בין היתר דרך חטיבת התוכנה המליח שלה מרקורי וחברה אחרת שמונעת התקפות רשת בשם טיפינג פוינט, שנרכשה באפריל האחרון. אבל  גרטנר סבורה כי HP לא מצליחה למצב את  עצמה  כשחקנית בולטת בשוק האבטחה לפחות ברמת המכירות שוק תוכנות האבטחה זה שהניבו  2.4 מיליון דולר בשנת 2009 לעומת 15.1 מיליון דולר  ב-2008 . HP קיוותה שהמיזוג עם EDS יגביר את הנוכחות שלה בשוק הפרויקטים באמצעות EDS    תמורתה שילה ב-2008 14 מיליארד דולר כצעד נגד יבמ. כעת יצאה החטיבה של EDS עם םתרונוץ  אבטחה מבוססי צד שלישי במענה לרגולציות שונות.

 ומה אומרים הלקוחות? הלקוחות המנמ"רים לא תמיד אוהבים שחברות כמו מקאפי   אופ אפילו קטנת יותר  נעלמות. הרכישה הרחיקה את  סימני הדאגה שנשמעו בשנים האחרונות  לגבי אינטל לגיב יכולתה לצאת מהתדמית של יצרנית שבבים בלבד ולהיכנס לתחום התוכנה, שינוי מהותי שדומה  לשינוי שעברה יבמ.

"  לטווח ארוך, בעקבות הסימנים להאטה בחוקיות של חוק מור, אינטל חייבת לצאת מתלות מוחלטת בעולם השבבים ויותר ללכת לכיוון"  התוכנות ויעוץ- משהו הדומה למודל של יבמ:" כותב האנליסט  קריג  ברגר בבלוג שלו. "אם אינטל  תמיד במדיניות שלה, אנו  יכולים לצפות לעוד מיזוגים שנועדו לייצב את  אגף התוכנה של יבמ והשירותים מסביב",כותב אותו אנליסט. הוא מזכיר כי למעשה לא צריך להיות מופתעים, משום שכאשר אינטל רכשה את וינד ריבר לפני שנה היו  לא מעט אנליסטים שאמרו כי זו תחילה  של דרך שבה יהיו עוד מיזוגים שיתאימו למדיניות של  אינטל.

שורה תחתונה: אינטל הכניסה משב רוח רענן לשוק פתרונות תוכנה לתחום האבטחה וחיזקה את העובדה שהעולם הולך לכיוון הניידות, וככול שיש יותר פתרונות כאלו בשוק תחום האבטחה הוא קריטי. אינטל הגיעה למסקנה כי לא מספיק לייצר מעבדים מהירים לשוק המכשירים החכמים, חייבים לספק גם אבטחה.

מיקרוסופט (Microsoft) הוציאה לשוק באחרונה את הגרסה העדכנית של שרת ניהול התוכן הפופולרי SharePoint 2010, גרסה המהווה שדרוג משמעותי לזו של 2007. הגרסה החדשה זכתה לשבחים בעולם ובישראל ולא מעט ארגונים מתעניינים בה. אלא שהדרכת המשתמשים בארגון לעבודה בגרסה החדשה, כמו גם הגירת הנתונים אליה, היא תהליך ארוך, לא טריוויאלי, שיש לעשותו באופן הנכון.

הסתבכותו של מארק הארד, נשיא ומנכ"ל HP המודח, עוררה שוב אחת השאלות האקוטיות ביותר של השנים האחרונות: עד לאיזה גבול יכולה להגיע מערכת היחסים שבין מנכ"לים בכירים ובין עובדותיהן? הפוקוס על הנושא הזה התעצם במיוחד לאור תגובתו הברוטלית של לארי אליסון בפרשה  שעוררה זעם רב בקרב תנועות פמיניסטיות ומומחים ליחסי עבודה.

אם ב"הארץ" רוצים להחזיר עטרה ליושנה, כפי שמצוטט סגן העורך הנוכחי, מוטב שקודם כל יעבירו סדנת מורשת לעורכים הצעירים, ויקפידו על כותרות מידתיות ונטולות השפעות צרכניות למאמר "לדמעה, לזעקה ולבכי מר"

בתגובה למאמרו של חנוך מרמרי, "המצאת הגלגל: בהעין השביעית שתי הערות על עיתון 'הארץ'", כמי שהיתה לו הזכות לעבוד בדסק החדשות של "הארץ" בשנים 1985–1991 ובין היתר בתקופתו (היפה והזכורה לטובה) של חנוך מרמרי, אני מזדהה עם החלק של המאמר העוסק בהחתמת עורכי חדשות על עמודים שהם ערכו וכן להתייחסות לסוגיית "שירות 'הארץ'".

אכן, קצת מפליא שאין בעיתון כל-כך ותיק ואיכותי (עדיין בעיני האיכותי ביותר מבין האחרים) זיכרון ארגוני כל-כך מהותי.

בתקופתי אכן הונהגה מדיניות של החתמת העורכים על העמודים. לכאורה זה היה צ'ופר לעורכים כדי לתת להם מעט קרדיט על העבודה הסיזיפית שהם עושים לילה-לילה מאחורי הקלעים. מבנה העבודה בדסק היה אז שלכל עמוד היה יותר מעורך אחד, ולכל עורך הוצמד משכתב שלמעשה עשה את רוב העבודה.

תפקידו של העורך היה לאשר את הכותרת ולוודא שאכן אין שגיאות מהותיות. אבל בפועל הוא כמובן לא היה יכול לקרוא כל מלה. ההחתמה שלו הפכה אותו לא פעם לאחראי לכשלים של אחרים (על משקל האחריות המיניסטריאלית), ועד מהרה הפכה ההחתמה למקור מידע שעל בסיסו ערכו ציד מכשפות לכמה מהעורכים מכיוונים שונים, הן מתוך הבית פנימה והן מבחוץ. בכל יום נמצאו נשמות טובות שידעו להצביע על כשלונו של עורך זה או אחר, וזה לא תרם לאווירה טובה.

אגב, "הארץ" לא היה זה שהמציא את השיטה הזו. כמה שנים לפני כן, ב-1982–1984, כאשר "מעריב" החל להוציא את רשת המקומונים שלו, כתגובה ל"רחוב ראשי" של שוקן (כותב שורות אלו נמנה עם צוות העורכים ברשת זו ואחר-כך בדסק החדשות של "מעריב"), החתימו את עורכי העמודים במהדורות המקומיות על כל עמוד שעשו. גם כאן התופעה הפכה מהר מאוד למקור להצקות וציד מכשפות של עורכים וגרמה לאווירה לא טובה.

כאשר נסגרו המקומונים של "מעריב" ב-1984 עקב מפולת מניות הבנקים וסיבות אחרות, ופוטרו בבת אחת כעשרה עורכים צעירים, העז אחד העורכים באחד המקומונים לכתוב על העמוד שערך במהדורה האחרונה שפורסמה ערב החיסול "שלום ולא להתראות".

החתימה עוררה סערת רוחות ברחוב קרליבך ובכלי התקשורת האחרים, נערכה חקירה מקיפה, והמסקנה היתה שהחתמת עורכים על עמודים אינה רק דבר מיותר ושגוי, אלא גם מסוכן.

במלאכת עשיית העיתון מעורבים בכל יום עשרות אנשים, החל מפקידות ומזכירות דרך עובדי דפוס ועד אחרון המפיצים. אז למה רק עורכי החדשות זכו לקרדיט? איזה ערך מוסף יש לקורא ביודעו שאת העמוד הזה ערך פלוני אלמוני?

אז אם ב"הארץ" רוצים להחזיר עטרה ליושנה, כפי שמצוטט סגן העורך הנוכחי, מוטב שקודם כל יעבירו סדנת מורשת לעורכים הצעירים, ויחזירו את העטרה האמיתית ליושנה, על-ידי הקפדה על כותרות אובייקטיביות, מידתיות, חסרות פניות ונטולות השפעות צרכניות.

נכון הוא שבעבר נהגו להחתים ידיעות ב"שירות 'הארץ'", אבל זה היה במשורה, במקרים מאוד מסוימים, בימים שבהם חתימה של כתב על קומוניקט היתה, ב"הארץ", בגדר עבירה שבגינה היה עלול לאבד את פרנסתו (והיו דברים מעולם). כיום הקודים השתנו, ולמרבה הצער "הארץ" לא הצליח לשמור עליהם.

על-פי הקודים האתיים הקיימים כיום בניו-ג'ורנליזם החדש המציף כל דסק חדשות מצוי, חוששתני ש-50% מעמודי העיתון ייחתמו בקרדיט "שירות 'הארץ'", ואבוי לאוזניים ששומעות ואוי לעיניים שיקראו דברים כאלו.

"הארץ" היה ועדיין שומר החומה של השפיות העיתונאית הישראלית. כדאי לשמור עליו, אין לנו ארץ אחרת.

יהודה קונפורטס, עורך ראשי של "אנשים ומחשבים", לשעבר עורך חדשות ב"הארץ" (1986–1991) וב"מעריב" (1981–1984)

לראש הדף

עם כל הצער וכאב של תוצאות אסון הרכבת בדרום. יש להעניק צל"ש לנהג הרכבת הצליח למנוע את סטייתה מהפסים והציל בכך עשרות נוסעים אחרים. אם יש מקצועיות בעבודה האפורה שקוראים לה נהג קטר הנה דוגמה.