ארכיון לנושא ‘כללי’
שני עיתונים מובילים בני יורק, ניו יורק טיימס ופורבס חושפים בתחקיר ענק שמתפרסם היום כיצד חברת אפל מתעללת בפועלי הייצור העובדים במפעלים שבהם מייצרים את מחשבי הלוח של החברה.* בשנתיים האחרונות מתו שם לא פחות מ-23 פועלים שנפגעו מחומרים רעילים* -במקרים שבהם בני אדם מאבדים את חייהם על מזבח הטכנולוגיה, על הלקוחות להצביע ברגליים
המאבק , אינו מקרי וגם לא חדש. לפני שלוש שנים נחשפו לראשונה תנאי ההעסקה של הפועלים בסין. כעת מפרסמים שני העיתונים, בצעד אמיץ ביותר את כל הפרטים מסביב לפרשה.
לא מדובר פה על עוד מאבק של איגוד מקצועי נוסח ההסתדרות, ששומר על זכויות העובדים – אלא על מותם של 23 פועלים סינים בנסיבות מזעזעות, כאשר את חלקם לא ניתן היה בכלל לזהות. לדעת רבים, זהו אחד הצדדים המכוערים ביותר של הגלובליזציה.
השווקים הפתוחים, היעדר הגבולות הפיסיים והצורך לעמוד בתחרות הקשה, מוליכים חברות ענק אל מפעלים במזרח, המתאימים עצמם באופן מלא לצרכים הספציפיים של הלקוח. החברות הללו אמנם מקפידות מאוד על האיכות והאריזה של המוצרים, אולם לא טורחות כלל לבדוק את תנאי העסקתם של העובדים בפסי הייצור. לכאורה אין בזה חידוש, שהרי המזרח הפך כבר מזמן לרצפת הייצור של תעשיות האלקטרוניקה, המיחשוב וההיי-טק העולמיות. כך, באותו המפעל מייצרים מוצרים דומים להפליא, כאשר מה שמבדיל ביניהם הוא בעיקר המותג, האריזה וכמובן המחיר.
בעידן האינטרנט, הניידות והפס הרחב, כמעט שאין צורך להגיע באופן פיזי למפעל ולפקח על הייצור. אולי זו הסיבה לכך שהדאגה לעובדי הייצור מעולם לא היתה בראש מעיניהם של המנהלים בחברות הגדולות. אך כל זה משתנה כשמתחילים לזרום חזרה למערב סיפורים על העסקה בתנאים מחפירים ויותר מדי מקרי מוות בלתי מוסברים. מדובר בהזנחה מודעת של מנהלי המפעלים, שאמורים לדעת שליטוש אבק אלומיניום ממכשירי iPad אינו מסייע לבריאות. מדובר בתנאים שיד האדם יצרה אותם, והיא זו שגם מסוגלת לתקן אותם. אלא שהתיקון כנראה כרוך בעלויות שהופכות את הייצור באותם המפעלים ללא כדאי – והרי מי רוצה לאבד לקוח כמו אפל? לכן, הפתרון האכזרי שנבחר, הוא לסכן את חיי הפועלים ולקוות שהם ישרדו את יום העבודה שלהם בשלום. Read the rest of this entry »
חברת המחקר העולמית גרטנר (Gartner) קיימה השבוע אירוע מיוחד ללקוחותיה הישראליים, במהלכו נחנך באופן רשמי הסניף החדש של החברה בארץ, לאחר 25 שנה בהן יוצגה גרטנר על ידי חברת קומטק, בבעלותו של ברוך גינדין. המרצה המרכזי באירוע היה פיטר סונדרגארד – סגן נשיא בכיר ומנהל המחקר העולמי בגרטנר, שסקר באופן מקיף את שוק ה-IT, סיפר על המגמות בישראל ובעולם והסביר על הטכנולוגיות החמות בשוק. כמה שעות לפני האירוע, הופיע סונדרגארד במסיבת עיתונאים של חברת המחקר, שם פרש את עיקרי משנתו.
מעבר לתחזיות על צמיחת השוק הישראלי, שממשיך לגדול בקצב הגבוה פי 1.5 מהתל"ג, ובנוסף להמלצות הטכנולוגיות החדשות, האיר האנליסט זווית מעניינת, הוליסטית מעט, לגבי היעד אליו מועדות פניהן של ספקיות ה-IT המסורתיות ואיך הן צריכות להתנהל אל מול העולם החדש. סונדרגארד התכוון לספקיות הענק, כגון HP, סאפ (SAP), אורקל (Oracle), יבמ (IBM), מיקרוסופט (Microsoft), סיסקו (Cisco) וגם השתיים הנוספות, שנחשבות ל-"צעירות" יותר – גוגל (Google) ואפל (Apple).
אם נלך אחורה כמה שנים נראה, כי מגמות כמו ענן, וירטואליזציה וכדומה, "תפסו" את הספקיות הגדולות לא ממש מוכנות. המעבר לענן, והפיכתו לטרנד מרכזי בסדר היום של המנמ"ר, לא ממש התאים למודל התמחור של החברות הגדולות. ב-יבמ, למשל, פעלו במשך כשנתיים תחת חזות שהענן לא ממש מטריד אותם, כי "זו מגמה שתחלוף". בפועל, הם פיתחו פתרונות וסיפקו כלים לכל מי שביקש, כי המציאות הכתיבה שאם לספקיות הגדולות אין פתרון, יש מספיק חברות קטנות ולא מוכרות שיכולות למלא את החלל.
כעת הענן עומד בראש סדרי העדיפויות של החברות הגדולות, המנסות לנגוס בנתחי השוק ההולכים וגדלים. זאת, למרות שבכל העולם – ובמיוחד בישראל – הענן עדיין לא נכנס במלוא העוצמה לשוק הארגוני. אם סוקרים את היצע הפתרונות בתחום, מגלים כי לספקיות המסורתיות שמנינו, אין בהכרח יתרון טכנולוגי על חברות אחרות. הגידול של החברות האלו, אם כך, נובע בעיקר מרכישות ומיזוגים. הנחת העבודה הבסיסית היא שמנמ"ר של ארגון גדול יעדיף ללכת לענן (אם וכאשר) עם החברות המסורתיות והגדולות. Read the rest of this entry »
הפוליטיקה הישראלית, משוועת לכוחות חדשים, צעירים, כאלו שלא באים מתוך המסגרות הקיימות, כאלו שמוכנים לסתום את האף לצלול אל מעמקי הפוליטיקה הלא נקייה, במיוחד כאשר מדובר בבית הזכוכית שליד קריית הממשלה.
המערכת הפוליטית געשה השבוע, בגלל שתי דמויות חדשות שהחליטו להכנס לזירה הציבורית ולהתמודד על מקום בכנסת, לקראת הבחירות הבאות. השתיים נועם שליט מצד אחד, ויאיר לפיד מהצד השני. על אף שלכאורה אין קשר בין שני האירועים, התגובות בציבור על המהלכים היו מעט דומות. המכנה המשותף ביניהם: אם אתה מחליט להכנס לפוליטיקה אתה צריך להסביר, להצטדק, להסביר, למה החלטת ללכת למהלך הזה. מה פתאום?
האחד, יאיר לפיד, מוכר כמעט בכל בית בישראל. את הרייטינג שלו הוא צבר בזכות מקומות עבודתו, רשות השידור, ערוץ 2 , אולפן שישי וידיעות אחרונות. הוא אינו העיתונאי הראשון ולא האחרון שהגיע למסקנה שמקיטורי ליל שישי, המבוססים בין היתר על הטורים שלו בעיתון ועל הופעתו בטלוויזיה, לא ישתנה דבר. הוא מבין, שאם יש סיכוי לשנות משהו בחברה הישראלית, צריך לעשות זאת במקום שבו קובעים את מרבית אורחות חיינו: הכנסת. הוא ראה את המחאה החברתית בקיץ שהוציאה רבע מיליון איש לרחובות גוועה עם הגשם הראשון שגירש את כל יושבי המאהלים, בעזרתם הלא אדיבה של פקחי עת"א, שליחיו של חולדאי. כאיש תקשורת הוא מבין טוב מאוד שמהפכות, במדינה דמוקרטית, נעשות בקלפיי. עכשיו מבקשים ממנו להסביר, לתרץ, להוכיח שידיו נקיות, ושהוא לא ניצל את אולפן שישי לקידום מסע הבחירות שלו. אלו שמעלים טענות אלו, שוכחים שבאולפן של לפיד ביום שישי התראיינו בין היתר חברי כנסת פוליטקאים בהווה וכאלו שרוצים להיות בעתיד, וגם הם ניצלו את כשרונו של לפיד כמראיין לקדם אג'נדה משלהם. אז מה כל ההבדל? באיזה צד של הכסא אתה יושב באולפן?. לפיד כמו מגישים אחרים יגידו לך שבצד השני, כמרואיין, לפעמים יותר קל. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, במיוחד אם אתה בשידור חי. . Read the rest of this entry »
המסחר האלקטרוני עלה לכותרות בשבוע האחרון, על רקע חשיפת פרטי האשראי של לקוחות ישראליים. אמצעי התשלום המקובל בשיטת מסחר זו, הוא באמצעות כרטיס אשראי. אבל למרות הבאזז הגדול, המסחר האלקטרוני עדיין לא תפס בכל העולם. מתוך כשני מיליארד בני אדם שמחוברים כיום לרשת האינטרנט, קובעים מחקרים כי רק 5% מהם מבצעים קניות ברשת. בישראל המספרים ודאי נמוכים יותר. אחד החסמים הוא כמובן החשש של צרכנים לחשוף את מספרי כרטיסי האשראי שלהם באינטרנט – וזאת למרות אמצעי האבטחה שמציע הספק והביטוח שמציעות חברות האשראי.
פרשת ההאקר הסעודי יצרה הזדמנות פז לחברת סטארט-אפ ישראלית בשם PlugWallet, שפיתחה ארנק אינטרנטי ייחודי מבוסס מזומן, שאינו מצריך שימוש בכרטיס אשראי ו/או חשבון בנק, ופונה ללקוחות שחוששים מחשיפת פרטי תשלום ברשת. איך זה עובד? הלקוח שרוצה לקנות ברשת – אבל לא רוצה לחשוף את פרטי כרטיס האשראי שלו, מקבל מהחברה התקן פיסי הדומה לדיסק-און-קי, באמצעותו הוא מתחבר למערכת ניהול חכמה שפותחה על ידי החברה.