ארכיון לנושא ‘מחשבים ומערכןת מידע’
ישראל משקיעה מאמצים רבים בזירה הבינלאומית כדי להסביר את מדיניותה ולהתגונן מפני הגל העכור של שנאה ואנטישמיות ששוטף את העולם. משרד החוץ, בעזרת הסגל הדיפלומטי שלו, הפרוש ביותר מ-100 מדינות בעולם, הוא חוד החנית בזירה זו של הסברה.
בעבר הכלים שעמדו לרשות הדיפלומטים היו מוגבלים וברורים – מכתבים רשמיים, פגישות אישיות עם נציגי מדינות, והופעות ופרסומים באמצעי התקשורת המודפסים והאלקטרוניים ברחבי העולם. קצב העבודה היה סביר בדרך כלל, דברים דחופים נשלחו בעזרת מברקים, והשאר – בדברי דואר דיפלומטיים. כיום, בעידן הפייסבוק (Facebook), הטוויטר (Twitter) והגוגל (Google), פרק הזמן שנדרש כדי להגיב, נמדד בשעות, אם לא בדקות. טוקבק אחד באתר נקרא, בלוג נחשב שמופץ ויראלית ברשת על ידי אוהדים, שמכיל מסר לא חיובי על ישראל, יכול להצית בתוך שעות אש לוהטת בכל הרשת. המאבק הדיפלומטי לובש אם כן צורה חדשה, ונדרש להילחם בזירות חדשות, שלא היו מוכרות עד כה.
בנושא זה עסק מפגש מקצועי שנערך באוניברסיטת תל אביב, שנשא את הכותרת "דיפלומטיה ציבורית 2.0 בעידן הרשתות החברתיות". המפגש נערך במסגרת הפעילות של מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט, הפועל במסגרת האוניברסיטה. השתתפו בו שני נציגים של משרד החוץ: ירון גמבורג – סגן מנהל מחלקת ההדרכה, ואילן שטולמן – סגן מנהל מחלקת ההסברה במשרד החוץ.
שטולמן הסביר כיצד המשרד מיישם את תפיסת הדיפלומטיה 2.0, שהיא הגרסה המודרנית לדיפלומטיה הקונבנציונלית, המשתמשת בטכנולוגיה ובאמצעי המדיה החדשים. בשל התפתחות הרשת, סיפר שטולמן, שהביאה לכך שכרבע מאוכלוסיית העולם מחובר, משרד החוץ מסתייע ברשת ככלי להתחבר ולהגיע לאוכלוסיות שבעבר לא היה שום סיכוי בעולם להתקשר או לנסות להשפיע עליהן. כך, סיפר, מתוך 1.4 מיליארד אנשים המחוברים כיום לרשת – על פי סקרים של גופים הקשורים לאו"ם – 780 מיליון מהם מצויים במדינות אפריקה, ו-338 מיליון מהם בסין.
לדבריו, את המהפכה הגדולה ברשת עשתה כמובן גוגל. דווקא התכונה שאנשים פחות אוהבים בחברה הזו, היכולת שלה לדעת הכל על כולם, היא המסייעת לישראל כמדינה. דווקא לנו יש אינטרס שיידעו עלינו הרבה דברים, ורצוי שטובים. "גוגל טרפה את כל הקלפים", אמר שטולמן, "אנו מנצלים את מנוע החיפוש לדעת בזמן אמת מהם הנושאים החמים ברשת הקשורים לישראל, במה הגולשים מתמקדים – ולנסות להגיב מיד". הוא דימה את גוגל לשומר החומות, המתריע מפני כל מתקפת הסברה אנטי ישראלית שהולכת וקרבה, "ואנו מגיבים בהתאם".
המספר העצום של הגולשים, שבפוטנציה יכול להיות חשוף להסברה הישראלית, מהווה גם אתגר לא פשוט: איפה להשקיע את המשאבים ובמי להתמקד. "אם אתה רוצה להשקיע בשינוי תפיסת דעת קהל", אמר שטולמן, "אתה חייב לספק מסרים ממוקדים, בעלי תוכן רלבנטי לאותם גולשים. עליך לדבר בשפה שלהם, ולהשתמש במושגים שהם מבינים. לדברי שטולמן, "השפה ברשת שונה לגמרי מהשפה הדיפלומטית שכולנו מכירים. זה לא פשוט להתרגל לכך, אבל עושים זאת כי אין ברירה".
בצד התפעולי, בעבודה השוטפת של משרד החוץ, הרשת משמשת ככלי להפצת מידע ולהפעלת אוהדים במהירות רבה. בעולם יש קבוצות שונות של אוהדים, המפעילים בהתנדבות הסברה ברשת. לפי שטולמן, מספרם מגיע כעת ל-90 אלף, כאשר בכל רגע נתון 7,000 מהם פעילים ברשת, משדרים מסרים חיוביים על ישראל, או מגיבים על התקפות נגדה.
מבצע "עופרת יצוקה" היה מבחן הדרך הראשון לאפקטיביות של ההסברה הישראלית בחו"ל המבוססת על דיפלומטיה 2.0 הוובית. "במסגרת סרטוני הסברה בספרד, שחלקם היו בעלי רקע הומוריסטי שמדבר לקהל רחב", סיפר שטולמן, "הראינו גם סרטוני תעמולה הקשורים למבצע. באתרים שבהם הם שודרו, נרשמו 8.5 מיליון כניסות של גולשים, והשינוי ביחס של התקשורת הספרדית הורגש אחרי המבצע".
ואם מדברים על ווב 2.0, איך אפשר בלי הפייסבוק. מסתבר שהדיפלומטיה הישראלית משחקת גם במרחב הציבורי הוירטואלי הענק הזה. גמבורג, סגן מנהל מחלקת ההדרכה במשרד החוץ, סיפר שמחלקתו משקיעה מאמצים רבים לשכנע את הנציגויות בעולם להיעזר בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות, כדי לקדם מטרות הסברה ישראליות, ובעיקר כדי להיות עם היד על הדופק. גמבורג גילה למשתתפים, כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, ישראל אינה החלוצה בתחום, ואף לא הנועזת ביותר. את המהפכה הזו מוביל דווקא הצבא האמריקני, ובעמוד הפיייסבוק שלו יש לא פחות מ-48 אלף חברים, ושום סוד צבאי לא דולף משם. משרד החוץ הבריטי הגדיל לעשות אף הוא ומחייב את עובדי המשרד להיחשף לטוויטר.
ומה אצלנו? "מדובר בתהליך", הדגיש גמבורג, "אני לא מאמין בכפייה. כרגע יש כ-40 קונסוליות ברחבי העולם שיש להם דפי פייסבוק פעילים, והם מנהלים שם פעילות של העברת מסרים, משלבים טוויטר, בלוגים ועוד. תהליך ההטמעה כולל גם הדרכה, חשיפה לעולם החדש ולכלים ולערוצים הללו".
שורה התחתונה ניתן לסכם ולומר שמשרד החוץ הישראלי, והשר אביגדור ליברמן, מבינים כי ווב 2.0 הוא זירה חדשה שעלינו להתמודד בה, אם נרצה או לא. בניגוד למה שניתן לחשוב, הבעיה אינה רק תקציבים, אלא הכשרת אנשים, והנעת התהליכים בכל מעגלי העבודה של המשרד ובנציגויות בעולם. אי אפשר היה שלא להתרשם מהדבקות במטרה שגילו שטולמן וגמבורג שהופיעו בכנס, ומהאמונה שלהם שבסופו של דבר, כל מי שעובד בשירות החוץ הישראלי יהיה חייב להיכנס לעולם של דיפלומטיה 2.0.
גרסת pdf
בראיון לאנשים ומחשבים http://www.thepeople.co.il/_DailyMaily/ItemClean.asp?hParam=&CategoryID=72 אומר אריה רימיני, מנכ"ל חברת המחשבים טלדור,כי בכל הקשור למכרז בתי התוכנה אין לו טענות לממשלה. הוא מסכים עם ההערכה, כי התחרות בין הספקים הייתה מי יציע הנחות גדולות יותר. רימיני אומר בין היתר, כי "יש חברות שנתנו הצעות מחיר על פי תורת המשחקים ולא על פי תורת העסקים". תורת המשחקים, למי שלא בקיא, היא תיאוריה מתמטית כלכלית שמופעלת על ידי מקבלי החלטות והיא כוללת בתוכה כללים וכלים לניתוח מצבים שבהם יש קונפליקטים בין בעלי רצונות שונים.
מקבלי ההחלטות עושים מעין "משחק מלחמה" שבו מובאים תסריטים שונים, העוסקים בכיצד היריב יתנהג ומה יהיו על דרכי פעולה שלו ובהתאם לכך כיצד הם יגיבו. יש בתורה זו גרעין לא קטן של הימור, אם כי לא במובן של הגרלת פיס או מכונת הימורים בלאס וגאס, אבל הוא מניח מספר הנחות יסוד, שיש סיכוי סביר שיתקיימו בצד השני, אבל לא בוודאות.
אז מה קרה כאן? הספקים הרי לא תיאמו מחירים ביניהם, הממשלה פרסמה את דרישותיה לקיצוץ תעריפים על סמך ממוצע של חמש ההצעות הזולות ביותר, ועושה רושם שהיא אפילו לא ציפתה לרמת מחירים כזו. החברות, אם בכלל נעזרו בכלי הזה של תורת המשחקים, הלכו צעד אחד רחוק מדי. הפרשנות הלא מוסמכת שאומרת שיש ספקים שהחליטו "ללמד לקח" את הממשלה והניחו על שלחנה הצעות בלתי הגיוניות לכאורה, נכנסו למשחק מסוכן שמנוגד לחלוטין לתורת העסקים.
אבל גם הממשלה לא שיחקה נכון את המשחק: המכרז פורסם בשיא המיתון ולגופים מסויימים הדרישה לקיצוץ במחירים נראתה סבירה, כי זו היתה האווירה בארץ. אלא שבינתיים לשמחת כולנו המיתון הסתיים, הביקוש לעובדים מתחיל לעלות שוב. הממשלה אינה פועלת בחלל ריק. תנאי העבודה והתעריפים שהיא מציעה לא יכולים לעולם להדביק את הסקטור הפרטי. אם מוסיפים על כך תעריפים נמוכים יותר, אי אפשר שלא לקחת בחשבון את האפשרות ההגיונית שבעלי תפקידים ותיקים ומקצועיים בממשלה ימצאו חלופות אחרות בסקטור הפרטי. הזרמת דם חדש היא מגמה מבורכת ומתבקשת אבל האם מישהו לקח בחשבון שגם אותו "דם חדש" יהיה חשוף לתעריפים טובים יותר בסקטור הפרטי?
המציאות כיום היא שבסוף תהליך ארוך של מכרז בעייתי, התקבל מעין תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. הספקים בונים על כך שהממשלה תיאלץ לחזור בה והממשלה רוצה להימנע ממצבים של שינוי במכרז או בתעריפים – אם על ידי שינוי יזום ואם באמצעות מכרז חדש רחמנא ליצלן.
גם החברות הנחשבות ל"קטנות" ו"רזות", שלכאורה הן המנצחות במכרז זה, לצד חברות גדולות כגון מטריקס, לא תוכלנה לשרוד לאורך זמן עם רמת תעריפים כזו, שלכל הדעות פשוט אינה ריאלית
אלא שכאן צודק רימיני. את חשבון הנפש צריכים הספקים לעשות בינם לבין עצמם. דרושה מסגרת מיידית שבה הם יוכלו להידבר עם הממשלה, לא דרך בתי משפט אלא דרך שיחות, מפגשים והידברות ישירה. הדו שיח הזה חייב להתחיל ומייד, שכן מאחורי כל החברות ששיחקו באש במכרז הזה, והעמידו את הממשלה בפני אתגר לכאורה, יש אלפי עובדים שמפרנסים משפחות רבות. חלק מהחברות הן ציבוריות, והמציאות של תחרות כל כך פרועה בענף חייבת להיות נדונה גם בפורומים הפנימיים של בעלי המניות והחברות. אנחנו מדינה קטנה בסופו של דבר, התחרות ממילא קשה, הממשלה היא סקטור חשוב ביותר, ומאבקי כוח ומשחקי רולטה לא יובילו לשום מקום. אם יש מנהיגות בקריית הממשלה, מצופה ממנה שתזמן אליה מייד את כל הספקים במכרז הזה ותנסה למצוא פתרון חוקי, הגיוני, דווקא לפני פרסום התוצאות הסופיות, שתקבענה עובדות בלתי הפיכות.
מהפכת האינטרנט יוצרת דילמות רבות גם בתחום האתיקה הרפואית. הוושינגטון פוסט (Washington Post) פרסם לא מכבר מאמר מרתק שעסק בסוגיה חשובה זו. בין היתר, נאמר שם, שאחד הפסיכיאטרים בבית חולים אמריקני, קיבל לינק ובו הפנייה לבלוג ברשת החברתית פייסבוק (Facebook) של אחד ממטופליו. הלינק הועבר אליו על ידי אחד מידידיו של המטופל. בבלוג כתב המטופל בין היתר טקסטים שמהם עלו מחשבות אובדניות, וזו היתה הסיבה, כנראה, שאותו ידיד החליט ליידע את הפסיכיאטר.
אותו פסיכיאטר התלבט בהתחלה האם להיכנס ללינק של המטופל, שהרי זו חדירה לפרטיות, ולהציץ במידע הפרטי לכאורה. לאחר היסוסים, החליט בכל זאת לקרוא ונחשף לכוונות ההתאבדות של המטופל שלו. בשלב מסוים הוא החל לחוש שוב אי-נוחות מחשש שחצה קווים אדומים שהוא לא היה אמור לחצות. למרות זאת, הפסיכיאטר יצר קשר עם המטופל, כדי לוודא שהוא אינו מתכוון לממש את מחשבותיו, אך תחושת החדירה לפרטיות המשיכה להעסיק אותו.
הוא העלה את השאלה הזו לדיון בהרצאה שנתן בפני קולגות בכנס של אגודת הפסיכיאטרים. למאזיניו סיפר את מה שקרה ושאל בפשטות: "האם הייתי צריך לקרוא את הבלוג או לא?". התשובות באולם נחצו באופן כמעט שווה. חלק אמרו "בוודאי" – שהרי מדובר בסכנה לחיי אדם, ואחרים קבעו חד משמעית שלמרות הכל אסור היה לרופא לחדור לפרטיות של החולה.
מכאן המשיכו הפסיכיאטרים לדון בשאלה רחבה יותר: מתי ואיך פסיכיאטר צריך להשתמש באינטרנט כדי לגלות פרטים על מטופליו, שלא נמסרו לו בעת הטיפול הרשמי, ומה עליו לעשות במקרים בהם הוא נתקל, למשל, בבלוג עם מחשבות אובדניות. אך השאלה היא רחבה יותר, משום שלא מדובר רק ברשת חברתית – אלא בכל מדיום אינטרנטי, דוגמת פורומים, תוכנות מסרים מידיים, וידיאו בלוגים ועוד. "רק כעת אנו מתחילים להתמודד עם הבעיות האתיות של האינטרנט", אמר בכנס סטיבן בהאק – חבר הנהלה בארגון הפסיכולוגים האמריקני. "זה הזמן לקבוע כללים שיכתיבו מתי אנשי מקצוע כמונו יכולים לצרף את הווב למסלול העבודה, ומהם הקווים האדומים שלנו".
פסיכיאטרים אחרים העירו, כי מערכת היחסים בין מטופל לפסיכיאטר היא מאוד מורכבת, ויש בה ממילא חשיפה לפרטים האינטימיים ביותר. ההבדל הוא שהפרטים הללו נחשפים רק בפגישות פנים אל פנים, מאחורי דלת סגורה, ומבוססים על אמון הדדי. פסיכיאטרים אחרים אמרו, כי אם נוצר מצב שבו הרופא צריך להיחשף למידע על מטופל ממקורות אישיים, עליו לקבל ממנו רשות וגם להחתים אותו על טפסי הסכמה..באותו כינוס רופאים הועלתה גם האפשרות שהמטופל בעצמו יוזם קשר עם הרופא שלו באמצעות האינטרנט, לאחר שחיפש אותו בגוגל (Google). "זה בסדר, זו זכותם. כך הם מכירים אותי ואני במקביל יכול גם להכיר אותם", אמרו חלק ממשתתפי הכנס.
ויש גם את פתרון אחר שהוצע באותו הכנס: להחליט שתרפיסטים יתנזרו מרצונם מגלישה ברשתות חברתיות, כדי לא להיתקל במטופל שלהם במצבים שלא היו רוצים לראות אותו בהם. אלא שפתרון זה יכול להיות טוב רק לגבי רופאים בגילאים מסוימים. קשה להניח שבוגרים צעירים של בתי ספר לרפואה יוכלו לעמוד בגזירה הזו.
השורה התחתונה: האינטרנט יצר קונפליקטים בתחומים רבים, בין היתר באתיקה הרפואית. התחושה היא שכל הגבולות נפרצו, וכאשר זה מגיע לתחום הרפואה, השאלות בנושא מקבלות משנה תוקף.
גרסת pdf
תגובות
שם*
דואר אלקטרוני
כותרת התגובה*
תוכן התגובה
הייה אתה ראשון להגיב על כתבה זו.
1.ועדת הבדיקה של יובל שטייניץ
ערב חג הפסח, פרסם משרד האוצר הודעה חריגה יחסית להודעות שמתקבלות ממנו בדרך כלל. עניינה הוא שד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, הורה על הקמת ועדה שתבדוק מחדש את המבנה הארגוני של מערך התיקשוב בממשלה, וכן תבדוק האם יש מקום להקים משרד חדש, CIO ממשלתי, שבראשו יעמוד מנמ"ר הממשלה.
בראש הוועדה יעמוד חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר, ויהיו חברים בה מנכ"לים ממשרדי ממשלה שונים, יועצים חיצוניים ונציגים של אגף החשב הכללי באוצר. הוועדה תתכנס לראשונה ב-18 באפריל. אם לשפוט על פי הרכב חבריה הבכירים, הרי שיש להניח שבכוונתה להגיע למסקנות אופרטיביות בזמן קצר יחסית.
הסוגיה של מבנה מערך התיקשוב בממשלה נדונה כבר לא פעם בעבר. באופן מסורתי ב-25 השנים האחרונות, התיקשוב בממשלה מופקד בידיו של החשב הכללי. אחד מסגניו של החשב הכללי (כיום זהו טל הרמתי) משמש כמנהל אחראי לכל הפעילות התיקשובית של הממשלה. בשנים האחרונות, עיקר הפעילות עסק ביישום ובהטמעת המרכב"ה, פרויקט ה-ERP הממשלתי, ובאחריות על יחידת ממשל זמין. זו צמחה עם השנים, הפכה למעשה לכמעט אגף בפני עצמו, בראשה עמד עד לא מכבר בועז דולב.
טרם פרסום ההודעה על הוועדה שהוקמה, נפוצו שמועות במסדרונות האוצר, לפיהן מתכוון מנכ"ל האוצר, שני, לערוך שינוי מבני בתיקשוב הממשלתי ובסמכויותיו. שני, גרסו השמועות, רוצה להכפיף תחתיו את ממשל זמין. השמועות הוכחשו על ידי דובר משרד האוצר, וגורמים בחשב הכללי טרחו להדגיש, כי המנכ"ל שני וסגן החשב הכללי הרמתי – עובדים בשיתוף פעולה מלא. לאחר פרסום ההודעה על הקמת הוועדה, הסבירו באוצר כי אין קשר בין שני הדברים, אבל בקריית הממשלה בירושלים, יש מעטים שמוכנים לחתום על כך.
כך או כך, החלק המעניין יותר במסקנות הוועדה יהיה לגבי המלצותיה על מבנה משרד המנמ"ר הממשלתי, וכפועל יוצא – זהות העומד בראשו. אלא שספק אם הוועדה תתייחס לפן האישי, ויש להניח שהיא תשאיר היבט זה לפוליטיקאים. הדעה הרווחת היא שהרמתי הוא המועמד הטבעי לכהן בתפקיד זה, אבל מאחר ומדובר בפוליטיקאים, ברור לכל שחברי הוועדה יכולים להגיע למסקנות אחרות.
שני וחבריו לוועדה יוכלו להיעזר בעבודתם בדו"ח אחר, שהוגש להרמתי כמה ימים לפני פרסום ההודעה על הקמת הוועדה. הדו"ח דן בסוגיה הנכבדה של בדיקת פרויקטים גדולים לפיתוח תוכנה בממשלה. חברי הוועדה שהגישו דו"ח זה היו מנמ"רים החברים בפורום המנמ"רים הממשלתי. מטרתם בהכנת הדו"ח היתה לייעץ לממשלה איך לנהל בעתיד פרויקטי תוכנה ומכרזים בצורה יעילה וטובה יותר ולמנוע כישלונות. את הוועדה מינה הרמתי, ואת עבודתה ריכז עו"ד אודי ניסימיאן, המנמ"ר הפורש של משרד המשפטים. שלא במקרה, אחת המסקנות הראשונות של הוועדה מתייחסת להקמת משרד מנמ"ר ממשלתי.
"במדינות העולם המערבי", נכתב בדו"ח, "קיימת לרוב יחידה המרכזת את נושא סטנדרטיזיציית ה-IT ומשרד זה משתייך על פי רוב למשרד ראש הממשלה, או למשרד מתווה מדיניות כלל ממשלתית אחרת". הוועדה המליצה שהמשרד שיוקם, יעסוק בעיקר בנושא פיתוח אסטרטגיה, מדיניות והפרקטיקות שנלוות למימושן. זה ייעשה באמצעות איסוף מידע תיאורטי, לצד ידע הנלמד מהשטח, ממנמ"רי הממשלה. עו"ד ניסמיאן סבור שמשרד כזה יכול לתרום רבות לייעול ההוצאות וההשקעות בתשתיות מיחשוב בכל משרדי הממשלה.
"למה למשל לא ניתן כיום, באמצעות הטכנולוגיות הקיימות, לרכז את כל נושא האיחסון הממשלתי במסגרת אחת, או לפחות לנהל אותו בשליטה מרכזית", אמר עו"ד ניסימיאן לאנשים ומחשבים, "מדוע הממשלה צריכה לקנות לחוד עבור כל משרד פתרונות אחסון, תקשורת, ואבטחת מידע. מדוע לא ניתן לעשות זאת בצורה משותפת ואחידה לכל המשרדים?". המנמ"רים בממשלה שהופיעו בפני הוועדה, מסכימים כי אכן יש צורך ב"קול אחד" ממשלתי בנושא ה-IT , מדיניות שלא קיימת כיום. עוד נכתב בדו"ח כי הוועדה רואה במשרד המנמ"ר הממשלתי יחידה בעלת סמכות, שתנוע על קו התפר שבין גוף מנחה לגוף ביצועי.
עו"ד ניסימיאן מודע למכשולים הפוליטיים והארגוניים שיכולים לנבוע ממדיניות שכזו. "המנמ"ר הממשלתי לא יתערב בעבודת המנמ"רים בממשלה", הוא מציין, "אבל הוא יקבע סטנדרטים, יחליט על כיוונים של פלטפורמות, תקנים, אחידות. זה לכשעצמו יהיה כבר הישג גדול אם הוא יצליח לעשות זאת".
2. המכרז שמסרב להסתיים
בעיתוי מקרי לחלוטין,במקביל להחלטה על הקמת הוועדה של שר האוצר,ערב חג הפסח, רגע לפני טקסי הרמת הכוסיות במקומות העבודה, קיבלו חלק מהמנכ"לים של חברות ה-IT מכתבים רשמיים מאגף החשב הכללי במשרד האוצר. תוכן המכתב נגע לתוצאות ראשונות של מכרז בתי התוכנה למיחשוב הממשלתי.
המכתבים כללו שני חלקים. באחד, הודעה על שיבוצן לאשכולות של החברות שהשתתפו במכרז, בהתאם להצעות שהגישו. החלק השני בישר לזוכים לאילו הנחות בתעריפים מצפה הממשלה לקבל, בהעסקת עובדים ב-"קוסט פלוס". מקריאת סעיף זה במכתב, עולה כי הממשלה מצפה לצניחה דרמטית בתעריפי שעות העבודה שהיא משלמת לעובדי המיחשוב ב-"קוסט פלוס". במקצועות מסוימים אמורה ההנחה להגיע עד לגובה של 40% מהתעריף הנוכחי.
במכתב מתבקשות החברות להשיב על הצעות הממשלה עד ה-15 באפריל. סעיף זה במכתב העכיר את רוחם של לא מעט מנכ"לים בענף ויצר תחושות של אכזבה, זעם וחשש גדול מהעתיד. המגזר הממשלתי, אף שאינו מהווה נתח שוק עיקרי למרבית החברות, הוא עדיין חשוב עבורן, ואף חברה לא רוצה למצוא את עצמה מחוץ לפעילות בו.
המעניין הוא שהזעם של הספקים מופנה לא רק כלפי הממשלה, אלא גם כלפי עמיתיהם בענף. בתחילת המכרז נראה היה, כי כולם תמימי דעים, כי אף שתפקידה של הממשלה הוא להוזיל עלויות ולקבל שירותים במחירים הכי נמוכים שאפשר – הרי שברורה לכולם החשיבות לאיכות כוח האדם. עוד בטרם ניגשו למכרז, הזהירו הספקים כי הממשלה עלולה לשלם ביוקר ושאם היא תשבור את השוק, היא תעמוד בפני בריחה של כוח אדם מקצועי, שימצא עצמו במגזר הפרטי, או יועבר על ידי החברות שמעסיקות אותו לפרויקטים אחרים. כך, התריעו הספקים, תמצא עצמה הממשלה עם העובדים שיישארו, שיהיו חסרי ניסיון ומוכשרים פחות. טענה זו נדחתה מכל וכל על ידי עורכי המכרז, שאף מחו על כך שהספקים יוצרים הכללות וקובעים שתעריף נמוך מלמד על היעדר כישוריו של העובד.
אלא שמה שעל קוראי הטור לדעת, הוא שהמכתבים שנשלחו לספקים, משקפים למעשה את הצעות המחיר שהממשלה קיבלה מהם. על בסיס הצעות אלה שקיבלה הממשלה, היא העלתה את דרישותיה להנחות. מה קרה? על מה מלינים הספקים? מובן מאליו שהחברות שהשתתפו במכרז לא תיאמו ביניהם את הצעות המחיר. ואם כך הוא הדבר, אל מי בעצם באים הספקים בטענות?
הפניית החיצים כלפי ספק זה או אחר, ראויה לבדיקה. אבל בסופו של יום הממשלה שידרה לענף מסר מאוד ברור, גם אם מרגיז חלק מהספקים: אנחנו משחקים בשוק פתוח, איננו מוותרים על איכות כוח האדם, אולם גם לא מוותרים על זכותנו לחסוך בכספי ציבור.
המאבק הציבורי שניהלו חברות ה-IT למניעת הירידה ברמה של כוח האדם הממשלתי, עבר בין היתר דרך בתי המשפט. זהו מאבק חשוב וראוי להערכה. אבל כאשר באו חלק מהספקים להגיש את ההצעות, היו ביניהם כאלה ששמו את האידיאולוגיה בצד. הם זכרו היטב את מי הם משרתים, מיהם בעלי המניות שלהם, ולכן הגישו את הצעות המחיר שהגישו – כדי להישאר מעל המים. הרי לפניכם עוד דוגמה לפתגם העתיק: "אם אינך יכול להלחם בהם, הצטרף אליהם".
האם זה טוב ליהודים? האם חששות הספקים לגבי ההשלכות שיש למחירים נמוכים אלו עלולות להתממש? קשה לדעת. הכדור חוזר כעת לממשלה, המצויה במילכוד מסויים. הספקים אומרים לממשלה לכאורה: "ביקשתם רמת מחירים נמוכה, אתם רוצים להוזיל מחירים? בבקשה, קיבלתם. עכשיו נראה איך אתם הולכים להתמודד עם מצב זה". כעת מוטלת המשימה על אנשי החשב הכללי במשרד האוצר. יהיה עליה לתמרן, כדי למנוע זעזועים בכוח אדם וברמתו, ומנגד – גם לשמור על העקרונות של המכרז, שהיא בעצמה כתבה.
למה נכשלים פרויקטי מיחשוב בממשלה
פרויקטי מיחשוב בממשלה היו מאז ומעולם נושא טעון. הדעה הרווחת היא שפרויקט מיחשוב ממשלתי לעולם לא יסתיים בזמן, לעולם לא יעמוד במסגרת התקציב, לעולם לא יספק את כל הדרישות וכמעט בטוח שבטרם ייצא לפועל, אם בכלל, יעבור דרך בתי המשפט. הסיבות למציאות הזו הן רבות ומורכבות יותר מאשר התשובות השגורות בפי רבים, שעיקרן הטלת האשמה על הממשלה בלבד או על הספקים שמחפשים רווחים קלים על חשבון הציבור.
קצת לפני ערב החג, הגישה הוועדה לבדיקת פרויקטים גדולים של פיתוח תוכנה בממשלה את מסקנותיה לסגן החשב הכללי, טל הרמתי, שמינה אותה. הוועדה הורכבה מחברי פורום המנמ"רים בממשלה ובין חבריה נמנו: אודי ניסמיאן, המנמ"ר הפורש של משרד המשפטים שגם ריכז את הוועדה ואת כתיבת מסקנותיה, יהודה סרוסי, מנמ"ר הביטוח הלאומי, שמעון זמיר, ראש אגף תיקשוב במשרד החוץ, דן בן סימון, מנהל אגף מערכות מידע בהוצאה לפועל, ד"ר נחמן אורון, יועץ מיחשוב לממשלה, ד"ר רועי גלברד, יועץ מיחשוב, ואביב מצא, נציג משרד החינוך.
החלק הראשון של הדו"ח עוסק בהמלצות על הקמת משרד CIO ממשלתי, עליו דיווחנו בפרק הקודם. אבל החלק העיקרי עוסק בפרויקטי המיחשוב הממשלתיים ובנסיון להמליץ על דרכים לשיפור המציאות הקיימת.
"הגענו למסקנה שאחת הבעיות המרכזיות שגורמות למציאות הקיימת כיום בכל הקשור לפרויקטי המיחשוב והמכרזים היא היעדר מתודולוגיה אחידה הנהוגה בממשלה, כאשר המציאות היא שכל משרד מבצע כמידת יכולתו ורצונו, רענון של המתודולוגיה", אומר ניסמיאן.
לדבריו, "לא קיים גוף המבקר את הנושא המתודולוגי בממשלה ולכן ההמלצה שלנו היא שיוקם צוות שיבדוק את המתודולוגיה הנהוגה בממשלה ויפעל להאחדתה, התאמתה, רענון ומודרניזציה של המתודולוגיות". בפרק המתייחס לכך בדו"ח נאמר בין היתר, כי "יש לבחון מחדש את ההסתמכות על נוהל מפת"ח בכל מה שקשור לפיתוח ועבודת הממשלה ולשקול הקמת גוף רגולציה ממשלתי שיפעל לחיבור תקנון עבודה ביחידות המחשב".
המלצה מעניינת אחרת מתייחסת לצורת עבודות הפיתוח בממשלה. הוועדה ממליצה לממשלה לעבור לפיתוח אג'ילי. "הפיתוח האג'ילי הוא פיתוח זריז של תוכנה, כאשר השיטה מבוססת על כך שהדרישות והפתרונות מתפתחות לאורך הדרך ולא קובעים הכל מראש", נאמר בדו"ח. מחברי הדו"ח קובעים, כי "כחלק משיטה זו ניתן לפתח בו זמנית מספר מרכיבים על פי סדרי עדיפויות ידועים מראש שמוכרים בספרות העולמית" . חברי הוועדה כותבים בסוף פרק זה, שהם ממליצים לממשלה לבצע תוכנית פיילוט שתאמץ מתודולוגיות פיתוח זריזות יותר ועל סמך הפיילוט להחליט כיצד להמשיך הלאה.
סעיפים אחרים בפרק עוסקים בנושא האחריות הניהולית. "מחקרים בכל העולם מראים, כי חשוב שכל מנהל בכיר ייקח על עצמו את האחריות לפרויקט, כולל השר של המשרד בו מתבצע הפרויקט". כותבי הדו"ח מוסיפים, כי חשוב מאוד שגם למנמ"רים יינתנו כלים ותקציבים שיאפשרו גמישות בניהול הפרויקט. בנושא הזה חברי הוועדה הרחיקו לכת וממליצים להקים מנגנון ממשלתי שיאפשר למנמ"ר גמישות בניהול הפרויקט כולל סמכות ולאשר חריגות בהיקף של עד 10% מתקציב פרויקט נתון במסגרת התקציב המשרדי".
ומה לגבי שיטת המכרזים? חברי הוועדה אינם מתיימרים למצוא את נוסחת הקסם למרכיב בעייתי זה בפעילות הממשלה, אבל ללא ספק הם היו תמימי דעים, כי "הגיע הזמן לבחון את שיטת המכרז הנהוגה כיום בכל משרדי הממשלה", ובין היתר הם ממליצים לאמץ את המודל האירופי. על פי מודל זה, בפרויקטי IT מורכבים ניתן להגיע לדיוק מירבי של הדרישות על ידי קיום דיון מפורט של הפתרון שמציעים הספקים, ועקב שוק הספקים הקטן בישראל, ניתן לשקול שיטה דומה שמבחינת מאפייניה תתאים יותר לישראל.
כמו כן ממליצים חברי הוועדה שבכל פרויקט ישקל לגופו סוג החוזה המתאים, כולל חוזים שמבטאים סיכונים משותפים לספק וללקוח. הם אף מציעים לצדדים לחתום על מסמך הצהרת כוונות משותפות, שנועד ליצור אינטרסים משותפים להצלחת הפרויקט.
אולם המסקנה החשובה ביותר לטעמו של עו"ד נסימיאן, שהגיב לדו"ח בשיחה עם אנשים ומחשבים, היא בעובדה אחת חשובה: "אין כיום מסגרת אחת ניטרלית להידברות בין הספקים לממשלה. מסגרת זו חסרה מאוד ויוזמתה של קבוצת אנשים ומחשבים להקים את פורום G3, שיכלול את כל המנמ"רים במגזר הציבורי שיפגשו לשיחות עם הספקים כדי ללבן את הבעיות, יכול לתרום רבות לפתרון חלק גדול מהבעיות שהעלינו כאן".