לא רק ענני נוצה, ענני כבשה וענני קולומבוס הופיעו השבוע מעל ראשינו, אלא גם ענני מיחשוב ● לדברי מנמ"ר יגואר-לנדרובר, הסיבה שהוא ביצע הגירה של מערך המיחשוב שלו לענן לא הייתה החיסכון, למרות שזה היה ניכר – אלא היעילות ● השבוע שהיה ב-IT

העננים שיחקו השבוע תפקיד מפתח באווירה הישראלית. הם המטירו סוף סוף גשמי ברכה, והזכירו שגם אצלנו יכול להיות חורף אמיתי. יחד איתם הגיעה תוצאת הלוואי הקבועה של כל חורף: הפיכת כל גוש דן לפקק תנועה אחד גדול. גם השנה הצליח להפתיע גנרל חורף את מנהלי בקרת הרמזורים בערי גוש דן, ותפס אותם לא מוכנים. מסתבר שעל מנת לשתק את לב המדינה, לא צריכים להפיל טילים על תל-אביב; מספיק להמטיר גשמים, וישר חצי מעובדי המשק מגיעים באיחור למקום העבודה, ואילו החצי השני סב על עקביו לאחור ונוסע הביתה.

הגשמים והפקקים היוו תפאורה מצויינת לשני כנסים, שניים מני רבים, שעסקו בנושא מיחשוב ענן. זאת, לצד כנסים מתוכננים בנושאי גיבוי והיערכות למקרי אסון. נושא מיחשוב הענן עלה בשני כנסים של שתי שחקניות מרכזיות בתחום: גוגל (Google) ו-CA.

ענקית החיפוש כינסה מנהלי מיחשוב בכירים למפגש בו היא השיקה רשמית את שירותי האירוח והענן שלה לארגונים. ברק רגב, מנהל גוגל אנטרפרייז, ישראל יוון ודרום אפריקה, הסביר למנמ"רים כמה חייהם יהיו קלים אם הם יעברו לענן. גוגל גייסה לכנס לקוח, שכל אחד מהיושבים באולם לא היה מתנגד להיות בעליו של המוצרים שלו: יגואר-לנדרובר. ג'רמי וינסנט, מנמ"ר יצרנית מכוניות היוקרה, לא היסס לספר בשבח המכוניות, כמו גם בשבח הענן של גוגל. הוא הדגיש, כי המעבר למיחשוב ענן נבע מהרצון ביעילות, ולא מהחיסכון, אף שזה היה רב ועומד על קרוב לשני מיליון ליש"ט בשנה. ללמדכם, כי לא תמיד החיסכון הוא הסיבה, והרי תובנה מאוד חשובה למנמ"ר המתלבט.

למחרת, ביום ד', הוזמנו מנהלי IT בכירים מכל המשק לכנס השנתי של CA. גם שם עשו מאמצים לפרוץ את קיר הזכוכית שמפריד בין השוק הארגוני לבין מיחשוב הענן. CA באה לענן מהמקום הטבעי שלה, התשתיות, והיא נוטלת לעצמה את כובע היועץ הנייטרלי שמביא לא רק רעיונות טובים אלא גם מבצע ומספק פתרונות. קהל היעד: המנמ"רים שכבר מבינים שאת הענן הזה הם כבר לא יצליחו להעלים ולכן מוטב להם להתחיל להתכונן ולא לחכות שההנהלה תנחית זאת על ראשם.
מעבר לענן, יש עוד תחומים חמים ב-IT, וגם בהם קורים דברים, כמו למשל שוק האחסון. נט-אפ (NetApp) לא קופאת על השמרים, והודיעה השבוע, כי היא רוכשת את חטיבת האחסון של יצרנית השבבים LSI, המייצרת מערכות איחסון חיצוניות, מהתחומים החמים באחסון. נט-אפ ושאר השחקניות בעולם האחסון ייפגשו ביום רביעי בשבוע הבא בכנס השנתי STORAGE 2011 של אנשים ומחשבים, שם ניתן יהיה לחוש טוב יותר את הדינמיות בתחום הזה שצומח בקצב אדיר.

כנס אחר הטיל זרקור על תחום צומח אחר בעולם ה-IT השנה והוא ה-BI. נתי אברהמי, מנכ"ל קבוצת יעל, אמר בכנס לקוחות של טיבקו (Tibco), אותה יעל מייצגת, כי החברה תעמיק את פעילותה בתחום ה-BI ובתחום האינטגרציה, וזאת במסגרת התאמת החברה לעידן הנוכחי.

השבוע קיבלנו שני נתונים סותרים על מצב הענף בישראל. החדשות הרעות (לטעמם של אחדים, מוגזמות בחריפותן) באו מטעם IVC, שסיפרה את מה שרבים ידעו: בשנת 2010 לא היו כלל גיוסי הון בשוק הישראלי, והייתה זו השנה הגרועה ביותר בעשור האחרון. עם זאת יש תקווה לגיוסים לא רעים בשנת 2011. זאת, בתנאי שקרנות הון הסיכון ישנו את מבנה הפעילות שלהן. עושה רושם שישראל סופגת את ההדף האחרון של המיתון העולמי שהחל ב-2008 וכעת היא נערכת לקראת גל הגיוסים הבא.

בסוף השבוע הופיעו ידיעות בכמה עיתונים על תעודת הזהות החדשה של אזרחי ישראל, שתונפק בקרוב. מרבית הקוראים דילגו על המילה "בקרוב" שהופיעה בסיקור התקשורתי. ה-"בקרוב" הזה מובטח לנו כמעט 10 שנים. גם בגלגול האחרון שלו, לפני ההכרזות על תחילת הייצור וההפקה של התעודות, דובר על הקיץ הקרוב. האם השתנה משהו ומשרד הפנים יעמדו בהבטחתו? נראה שהשמחה שבאה לידי ביטוי בכותרות העיתונים מעט מוקדמת וכי יש עוד על מה לחלום

החדשות הטובות הגיעו בסוף, השבוע מחברת המחקר מקינזי. אנשיה גילו כי 6.5% מהתמ"ג הישראלי מקורו בכלכלת האינטרנט. המשמעות היא שהרשת הולכת ומחזקת את מעמדה כפלטפורמה לעשיית עסקים. התחזית הזו בוודאי מתבססת על כך שעד 2015 חלק גדול מהשוק הארגוני יהיה בענן, בצורה זו או אחרת. והנה לנו כלכלה מסוג חדש: כלכלת האינטרנט.

בסוף השבוע הופיעו ידיעות בכמה עיתונים על תעודת הזהות החדשה של אזרחי ישראל, שתונפק בקרוב. מרבית הקוראים דילגו על המילה "בקרוב" שהופיעה בסיקור התקשורתי. ה-"בקרוב" הזה מובטח לנו כמעט 10 שנים. גם בגלגול האחרון שלו, לפני ההכרזות על תחילת הייצור וההפקה של התעודות, דובר על הקיץ הקרוב. האם השתנה משהו ומשרד הפנים יעמדו בהבטחתו? נראה שהשמחה שבאה לידי ביטוי בכותרות העיתונים מעט מוקדמת וכי יש עוד על מה לחלום.

לאמירעם היידקר, ראש אגף מערכות המידע בחברת נמלי ישראל, יש אתגר לא פשוט: לשמור על אחידות ה-IT בנמלי ישראל המופרטים, ולשמור אותם בחזית הטכנולוגיה ● "בעבר הייתה פחות או יותר אחידות בתהליכי ה-IT בכל הנמלים, אך עם פרוץ הרפורמה היה חשש שנגיע לכאוס אמיתי, כאשר כל נמל ימציא תהליכי מיחשוב, כלים וקודים חדשים שישבשו לחלוטין את תהליכי הסחר הממוחשבים", אמר היידקר לאנשים ומחשבים וסיפר על כמה פרויקטי דגל שהוביל

בפברואר 2005 החלה המדינה בביצוע הרפורמה בנמלי הים. במסגרת זו, חדלה להתקיים רשות הנמלים ובמקומה החלו לפעול חברות ממשלתיות חדשות לתפעול וניהול הנמלים בחיפה, אשדוד ואילת. במקביל, הוקמה חברת נמלי ישראל, שהופקדה על פיתוח תשתיות הנמלים וניהול הנכסים בתחומם.

אבל כמו בכל הפרטה, גם כאן עלתה בין היתר סוגיית אחידות המשאבים של כל הנמלים, דרך התפעול שלהם והקשר שלהם עם העולם החיצון. משלוח או יבוא של סחורות דרך הנמל הוא הליך מורכב, שמעורבים בו שורה ארוכה של גורמים. האתגר הונח, כצפוי, לפתחו של ראש אגף מערכות המידע בחברת נמלי ישראל, אמירעם היידקר, המכהן בתפקיד משנת 1994 – אז היה מנמ"ר רכבת ישראל, בתקופה שבה היא היוותה חלק מרשות הנמלים. "בעבר הייתה פחות או יותר אחידות בתהליכי ה-IT בכל הנמלים, אך עם פרוץ הרפורמה היה חשש שנגיע לכאוס אמיתי, כאשר כל נמל ימציא תהליכי מיחשוב, כלים וקודים חדשים שישבשו לחלוטין את תהליכי הסחר הממוחשבים", אמר היידקר לאנשים ומחשבים.

לצורך כך, אמר, הקימה חברת נמלי ישראל מיזם משותף לכל הגורמים אשר שותפים לסחר הימי בשם תס"ק-ים (ר"ת תהליכי סחר ממוחשבים בקהילת הים). "המטרה היתה לייצר פלטפורמה טכנולוגית המשלבת את כל השחקנים, כ-65 במספר, בסחר הימי: נמלי הים, סוכני אוניה, סוכני מכס וכדומה. התחלנו לפעול כחברה לכל דבר, כאשר אני, כמנמ"ר, עומד בראשה. יושבי הראש של החברה היו מנהל רשות הספנות – יגאל מאור ומנהל המכס – דורון ארבלי. עמדתי בראש אגף שמנה כ-14 איש ועוד מספר אנשים שקשורים עם גורמי חוץ".

גדי בן משה – מנהל תשתיות המיחשוב של החברה, ונתן פוזניאק – הממונה על מערכות מידע ופיתוח בתס"ק-ים, השתתפו גם הם בשיחה עם אנשים ומחשבים. במבט לאחור, הם אומרים, כי המיזם הוכיח את עצמו ושהוא חתום למעשה על מהלך מרכזי, במסגרתו כל תהליכי הסחר הימי מתבצעים באופן ממוחשב, ללא נייר וכמעט ללא מגע יד אדם.

כל הנציגים שקשורים בת"סק-ים נפגשים לפגישות עבודה מקצועיות ומסודרות ודנים הן בתהליכי עבודה והן בתהליכי מיחשוב, כאשר צוות האגף אמון על החיבור ביניהם. המבחן הוא יומיומי, כאשר המדד הוא אפס תקלות ועצירות בתנועת האוניות מישראל ואליה. "למרות שהשתתפות בפרויקט הזה היא וולנטרית, הרי שרמת שיתוף הפעולה וההצלחה הם מדהימים", אומר היידקר.

לדברי המנמ"ר, "אחד הפרויקטים המרשימים שבוצעו, הוא יישום מתג מסרים ממוחשב מבוסס כספות וירטואליות, שבעזרתו מועברים מסרים אלקטרוניים בין חברי קהילת הים. המסרים האלו מחליפים עשרות טפסים נייר שהיו כרוכים בתהליכי שחרור וטיפול במטענים בנמלים וכל מי שפעם נחשף לזה יודע במה המדובר. רק כדי לסבר את האוזן, במתגים האלו עוברים כ-7.5 מיליון מסרים בכל חודש ב-80 סוגים שונים של פעילויות". ה-ROI לא איחר לבוא. מבדיקה שערכה חברת נמלי ישראל עולה, כי הפרויקט – שהוא תוצאה של שת"פ והטמעה של כלים טכנולוגיים אחידים – חוסך למשק כמאה מיליון דולרים בשנה.

פרויקט אחר שאמירעם היידקר וחבריו לשולחן לא מסתירים את גאוותם ממנו, הוא פרויקט השער החדש של נמל אשדוד – שער ממחושב לחלוטין המיישם את כל התהליכים של יציאה וכניסת משאיות לנמל, באופן אוטומטי וללא נייר. עלות הפרויקט מוערכת בכ-140 מיליון שקלים. השער משתרע על שטח של 150 דונמים וכולל 14 נתיבי כניסה ו-18 נתיבי יציאה. יש בו גם מבנה משרדים שבו ימוקם מרכז השליטה והבקרה של הנמל. למערכות המידע והמיחשוב חלק מרכזי בפרויקט הדגל, שישמש מודל ליתר הנמלים בישראל.

"המערך הטכנולוגי של השער משולב תפעולית עם מערכות אחרות. במרכז עומדת מערכת TOS לניהול מסופי מכולות הפועלות ברציפי נמל אשדוד – דבר המבטיח ייעול תפעולי של הנעת הסחורות", מסביר היידקר. "בשער הוטמעו טכנולוגיות ממוחשבות חדשות בהשקעה של 30 מיליון שקלים, ביניהן ניתן למנות את מערכת ניהול השער – האמונה על כל רכיבי הטכנולוגיה, הזיהוי ועוד, מערכת בידוק ימאים ביומטרית, מערך בידוק מקדים למטענים וכלים נוספים על בסיס תשתיות IT שפותחו במסגרת תס"ק-ים".

פרויקט נוסף שמוביל אגף מערכות המידע הוא ePort – מיזם המשך לפרויקט תס"ק-ים, שעוסק בפיתוחים שוטפים של תהליכי סחר ימי באמצעות האינטרנט. במסגרת זו, נבחנים יישומי מיחשוב ענן, שיאפשרו למשתמשים קטנים הכלולים במעגל הקהילה הימית, לעבוד בצורה ממוחשבת. פרויקטים נוספים צפויים בעתיד.

השורה התחתונה: המשאיות שאתם רואים בדרכם לנמל אשדוד, אינן משאיות רגילות. בכל אחת מהן יושב נהג שביצע שורה של תהליכים ממוחשבים הקשורים למטען שהוא צריך למסור או לפרוק, וכניסתו לנמל מתבצעת ללא ניירת – על ידי זיהוי חכם של השער החדש בנמל, שם ממתינים לו הצוותים התפעוליים שידעו בעתיד לנתב אותו לאוניה הנכונה ובשעה המתאימה. חסל סדר תורי ענק בכניסה לנמל.

 

אחת התובנות המרכזיות בכנס השנתי Virtual 2010 (שנערך ביום חמישי 22 באפריל) היא שווירטואליזציה אינה באזוורד בעולם מערכות המידע והמחשבים, היא אינה המצאה של מישהו, כי אם דבר ממשי לחלוטין.היטיב להגדיר זאת מני צרפתי, מנהל תחום וירטואליזציה ב-HP ישראל, אשר מלווה את התחום מזה כמה שנים, ואף מרצה בנושא בפני סטודנטים למדעי המחשב בתואר שני. אחר הצהרים אתמול, אחרי הכנס הוא נזכר, שלפני כמה שנים, כאשר דיבר על וירטואליזציה באחד הכנסים של אנשים ומחשבים, הסתכלו עליו כעל תמהוני, שכנראה לא מבין כל כך על מה הוא מדבר. עוד בשנה שעברה, עדיין היה צריך לשכנע שאכן הווירטואליזציה היא אמיתית. אתמול, משימת ההוכחה הזו נחסכה מהדוברים בכנס. 

כמה סיבות העלו את הווירטואליזציה אל מרכז הבמה הטכנולוגית. המיתון העולמי, המגמה הירוקה ההולכת וגוברת בכל העולם, הצורך בחיסכון בחשמל כחלק מהחיסכון בהוצאות, עלייתו של הבאזז החדש – מיחשוב ענן. כל אלה צבעו אותה בצבעי כסף ירוק, דולרים, וההתייחסות לנושא עברה להיות דרך משקפיים כלכליות. ארגונים הבינו כי זו הדרך לצמצם את העלויות היקרות של תפעול הדטה סנטרים שלהם, בהיבט צריכת האנרגיה.

 בשנתיים האחרונות, המנמ"רים נאלצו ללמוד איך לקרוא את חשבון החשמל של מערכי ה-IT בארגונים, וכפועל יוצא מכך – לנסח את התשובות הנכונות למנהל הכספים בארגון, שדרש לצמצמם ומיד. לא עוד חתימה אוטומטית על חיובי חשבונות דמיוניים, שנבעו מצריכה בזבזנית של שרתים בכמויות בלתי נשלטות. וירטואליזציה, אמרו הדוברים בכנס, יכולה לחסוך עד 40% בחשבון החשמל של מערך ה-IT, ואין ארגון – גדול כקטן – שנתון זה לא מדבר אליו.

בעיריית תל אביב-יפו, למשל, הבינו בשנה שעברה, כי וירטואליזציה היא הכלי שבעזרתו ניתן לייעל את העבודה בעירייה. הטיפול בתחום הזה בכלל לא החל מהטכנולוגיה, אלא מההנהלה, ומגזבר העירייה. אלה לא מבינים בטכנולוגיה ולא אמורים להבין בה. הם מבינים במספרים, והמספרים הראו להם שבתוך זמן קצר העירייה תהיה ארגון רזה בהיבט מספר השרתים שב-IT. התוצאות לא תאחרנה לבוא. איתיאל מעיין, ה-CTO של ה-IT בעירייה הכריז, כי החזר ההשקעה יבוא בתוך שנה. גם בלאומי קארד, חברת כרטיסי האשראי הגדולה, הבינו כי עם 700 שרתים שהיו להם לפני מימוש פרויקט הווירטואליזציה, הם לא יוכלו להשיג את ההתייעלות הנדרשת. התוצאה בלאומי קארד: חיסכון של יותר ממאה קילו-וואט בצריכת החשמל בשנה.

 הנה כי כן, דרך הווירטואליזציה יממשו ארגונים את השאיפה המתמדת בחיסכון בנדל"ן, בשטחי אחסון, בהוצאות הקירור לשרתים לוהטים ועוד. אבל אין זה רק עניין כספי. הווירטואליזציה משקפת בתוכה את השינוי הדרמטי שעברו ארגון ה-IT והמנמ"ר. פיני כהן, סגן נשיא ואנליסט בכיר ב-STKI, אמר, כי העומס על ארגוני ה-IT בשנים האחרונות גדל באופן שלא הלם את למשאבים שעמדו לרשותם. לצד דרישה מתמדת של ההנהלה להתייעלות, כמות המשימות שהונחתו על ה-IT גדלו מיום ליום. 

הווירטאוליזציה, כמו גם מיחשוב ענן, יאפשרו למנמ"ר לענות טוב יותר על צורכי הארגון, להיות קשור להיבטיו העסקיים ברמה היומיומית. הווירטואליזציה תאפשר גם לתת מענה מהיר יותר לפרויקטים. קמפיין דחוף, מענה מיידי למתחרה, בניית דטה סנטר שישרת  טוב יותר לקוחות. עד היום, כאשר הגיעו דרישות כאלו מההנהלה, התשובות שהמנמ"ר נתן היו מגומגמות. הוא לא באמת ידע לומר בתוך כמה זמן יוכל לענות לכל הדרישות הללו. הווירטואליזציה תאפשר לו להיות זריז יותר, או כפי שכהן כינה זאת, "גמישות אלסטית".

 הרלוונטיות של התחום הביאה אל הכנס את כל החברות הגדולות שמציעות פתרונות מתחומים שונים. HP, נט-אפ (NetApp), רד-האט (RedHat), מיקרוסופט (Microsoft), ואיך לא – EMC, שצריכה להזכיר לרבים מדי פעם כי ענקית הווירטואליזציה VMware היא בבעלותה. הלהיטות למכור פתרונות ומוצרים מחייבת את המנמ"רים לבדוק היטב מה מתאים להם. וירטואליזציה אינה מילת קסם. היא אומנם חוסכת כסף, אבל במקביל גם יכולה להכניס את הארגון להוצאות יקרות, במיוחד אם המנמ"ר אינו מודע לנושאי הרישוי. בתחילת הדרך שררה תחושה, לא נכונה, כי המדובר על גן עדן של פתרונות חינמיים. המציאות רחוקה מכך, ולכן הלקוחות שדיברו בכנס, הדגישו כי צריך לעשות את ה"שופינג" בזהירות ולבחור את הפתרון המתאים ביותר.

 אתמול גם כבו האורות למשך שעה בישראל, כאות הזדהות עם כדור הארץ. זה שרק לפני כמה  ימים שלח לנו אותות אזהרה חמורים ביותר בדמות ענן האבק שהשבית את התעבורה האווירית מעל אירופה. הווירטואליזציה היא חלק ממעבר הדרגתי למיחשוב ענן, שללא ספק יאיץ את החיסכון באנרגיה וגם יפחית מאוד את הצורך בטיסות, ויחסוך במפגשי פנים אל פנים.

 השורה התחתונה: הווירטואליזציה היא הדבר האמיתי הבא, שיסייע ל-IT העולמי להתאושש ולהפוך את העולם לירוק יותר.

 ישראל משקיעה מאמצים רבים בזירה הבינלאומית כדי להסביר את מדיניותה ולהתגונן מפני הגל העכור של שנאה ואנטישמיות ששוטף את העולם. משרד החוץ, בעזרת הסגל הדיפלומטי שלו, הפרוש ביותר מ-100 מדינות בעולם, הוא חוד החנית בזירה זו של הסברה.

בעבר הכלים שעמדו לרשות הדיפלומטים היו מוגבלים וברורים – מכתבים רשמיים, פגישות אישיות עם נציגי מדינות, והופעות ופרסומים באמצעי התקשורת המודפסים והאלקטרוניים ברחבי העולם. קצב העבודה היה סביר בדרך כלל, דברים דחופים נשלחו בעזרת מברקים, והשאר – בדברי דואר דיפלומטיים. כיום, בעידן הפייסבוק (Facebook), הטוויטר (Twitter) והגוגל (Google), פרק הזמן שנדרש כדי להגיב, נמדד בשעות, אם לא בדקות. טוקבק אחד באתר נקרא, בלוג נחשב שמופץ ויראלית ברשת על ידי אוהדים, שמכיל מסר לא חיובי על ישראל, יכול להצית בתוך שעות אש לוהטת בכל הרשת. המאבק הדיפלומטי לובש אם כן צורה חדשה, ונדרש להילחם בזירות חדשות, שלא היו מוכרות עד כה.

 בנושא זה עסק מפגש מקצועי שנערך באוניברסיטת תל אביב, שנשא את הכותרת "דיפלומטיה ציבורית 2.0 בעידן הרשתות החברתיות". המפגש נערך במסגרת הפעילות של מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט, הפועל במסגרת האוניברסיטה. השתתפו בו שני נציגים של משרד החוץ: ירון גמבורג – סגן מנהל מחלקת ההדרכה, ואילן שטולמן – סגן מנהל מחלקת ההסברה במשרד החוץ.

 שטולמן הסביר כיצד המשרד מיישם את תפיסת הדיפלומטיה 2.0, שהיא הגרסה המודרנית לדיפלומטיה הקונבנציונלית, המשתמשת בטכנולוגיה ובאמצעי המדיה החדשים. בשל התפתחות הרשת, סיפר שטולמן, שהביאה לכך שכרבע מאוכלוסיית העולם מחובר, משרד החוץ מסתייע ברשת ככלי להתחבר ולהגיע לאוכלוסיות שבעבר לא היה שום סיכוי בעולם להתקשר או לנסות להשפיע עליהן. כך, סיפר, מתוך 1.4 מיליארד אנשים המחוברים כיום לרשת – על פי סקרים של גופים הקשורים לאו"ם – 780 מיליון מהם מצויים במדינות אפריקה, ו-338 מיליון מהם בסין.

 לדבריו, את המהפכה הגדולה ברשת עשתה כמובן גוגל. דווקא התכונה שאנשים פחות אוהבים בחברה הזו, היכולת שלה לדעת הכל על כולם, היא המסייעת לישראל כמדינה. דווקא לנו יש אינטרס שיידעו עלינו הרבה דברים, ורצוי שטובים. "גוגל טרפה את כל הקלפים", אמר שטולמן, "אנו מנצלים את מנוע החיפוש לדעת בזמן אמת מהם הנושאים החמים ברשת הקשורים לישראל, במה הגולשים מתמקדים – ולנסות להגיב מיד". הוא דימה את גוגל לשומר החומות, המתריע מפני כל מתקפת הסברה אנטי ישראלית שהולכת וקרבה, "ואנו מגיבים בהתאם".

 המספר העצום של הגולשים, שבפוטנציה יכול להיות חשוף להסברה הישראלית, מהווה גם אתגר לא פשוט: איפה להשקיע את המשאבים ובמי להתמקד. "אם אתה רוצה להשקיע בשינוי תפיסת דעת קהל", אמר שטולמן, "אתה חייב לספק מסרים ממוקדים, בעלי תוכן רלבנטי לאותם גולשים. עליך לדבר בשפה שלהם, ולהשתמש במושגים שהם מבינים. לדברי שטולמן, "השפה ברשת שונה לגמרי מהשפה הדיפלומטית שכולנו מכירים. זה לא פשוט להתרגל לכך, אבל עושים זאת כי אין ברירה".

 בצד התפעולי, בעבודה השוטפת של משרד החוץ, הרשת משמשת ככלי להפצת מידע ולהפעלת אוהדים במהירות רבה. בעולם יש קבוצות שונות של אוהדים, המפעילים בהתנדבות הסברה ברשת. לפי שטולמן, מספרם מגיע כעת ל-90 אלף, כאשר בכל רגע נתון 7,000 מהם פעילים ברשת, משדרים מסרים חיוביים על ישראל, או מגיבים על התקפות נגדה.

 מבצע "עופרת יצוקה" היה מבחן הדרך הראשון לאפקטיביות של ההסברה הישראלית בחו"ל המבוססת על דיפלומטיה 2.0 הוובית. "במסגרת סרטוני הסברה בספרד, שחלקם היו בעלי רקע הומוריסטי שמדבר לקהל רחב", סיפר שטולמן, "הראינו גם סרטוני תעמולה הקשורים למבצע. באתרים שבהם הם שודרו, נרשמו 8.5 מיליון כניסות של גולשים, והשינוי ביחס של התקשורת הספרדית הורגש אחרי המבצע".

ואם מדברים על ווב 2.0, איך אפשר בלי הפייסבוק. מסתבר שהדיפלומטיה הישראלית משחקת גם במרחב הציבורי הוירטואלי הענק הזה. גמבורג, סגן מנהל מחלקת ההדרכה במשרד החוץ, סיפר שמחלקתו משקיעה מאמצים רבים לשכנע את הנציגויות בעולם להיעזר בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות, כדי לקדם מטרות הסברה ישראליות, ובעיקר כדי להיות עם היד על הדופק. גמבורג גילה למשתתפים, כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, ישראל אינה החלוצה בתחום, ואף לא הנועזת ביותר. את המהפכה הזו מוביל דווקא הצבא האמריקני, ובעמוד הפיייסבוק שלו יש לא פחות מ-48 אלף חברים, ושום סוד צבאי לא דולף משם. משרד החוץ הבריטי הגדיל לעשות אף הוא ומחייב את עובדי המשרד להיחשף לטוויטר.

 ומה אצלנו? "מדובר בתהליך", הדגיש גמבורג, "אני לא מאמין בכפייה. כרגע יש כ-40 קונסוליות ברחבי העולם שיש להם דפי פייסבוק פעילים, והם מנהלים שם פעילות של העברת מסרים, משלבים טוויטר, בלוגים ועוד. תהליך ההטמעה כולל גם הדרכה, חשיפה לעולם החדש ולכלים ולערוצים הללו".

שורה התחתונה ניתן לסכם ולומר שמשרד החוץ הישראלי, והשר אביגדור ליברמן, מבינים כי ווב 2.0 הוא זירה חדשה שעלינו להתמודד בה, אם נרצה או לא. בניגוד למה שניתן לחשוב, הבעיה אינה רק תקציבים, אלא הכשרת אנשים, והנעת התהליכים בכל מעגלי העבודה של המשרד ובנציגויות בעולם. אי אפשר היה שלא להתרשם מהדבקות במטרה שגילו שטולמן וגמבורג שהופיעו בכנס, ומהאמונה שלהם שבסופו של דבר, כל מי שעובד בשירות החוץ הישראלי יהיה חייב להיכנס לעולם של דיפלומטיה 2.0.

      גרסת pdf  

 בראיון לאנשים ומחשבים http://www.thepeople.co.il/_DailyMaily/ItemClean.asp?hParam=&CategoryID=72 אומר אריה רימיני, מנכ"ל חברת המחשבים  טלדור,כי בכל הקשור למכרז בתי התוכנה אין לו טענות לממשלה. הוא מסכים עם ההערכה, כי התחרות בין הספקים הייתה מי יציע הנחות גדולות יותר. רימיני אומר בין היתר, כי "יש חברות שנתנו הצעות מחיר על פי תורת המשחקים ולא על פי תורת העסקים". תורת המשחקים, למי שלא בקיא, היא תיאוריה מתמטית כלכלית שמופעלת על ידי מקבלי החלטות והיא כוללת בתוכה כללים וכלים לניתוח מצבים שבהם יש קונפליקטים בין בעלי רצונות שונים.

מקבלי ההחלטות עושים מעין "משחק מלחמה" שבו מובאים תסריטים שונים, העוסקים בכיצד היריב יתנהג ומה יהיו על דרכי פעולה שלו ובהתאם לכך כיצד הם יגיבו. יש בתורה זו גרעין לא קטן של הימור, אם כי לא במובן של הגרלת פיס או מכונת הימורים בלאס וגאס, אבל הוא מניח מספר הנחות יסוד, שיש סיכוי סביר שיתקיימו בצד השני, אבל לא בוודאות. 

אז מה קרה כאן? הספקים הרי לא תיאמו מחירים ביניהם, הממשלה פרסמה את דרישותיה לקיצוץ תעריפים על סמך ממוצע של חמש ההצעות הזולות ביותר, ועושה רושם שהיא אפילו לא ציפתה לרמת מחירים כזו. החברות, אם בכלל נעזרו בכלי הזה של תורת המשחקים, הלכו צעד אחד רחוק מדי. הפרשנות הלא מוסמכת שאומרת שיש ספקים שהחליטו "ללמד לקח" את הממשלה והניחו על שלחנה הצעות בלתי הגיוניות לכאורה, נכנסו למשחק מסוכן שמנוגד לחלוטין לתורת העסקים. 

אבל גם הממשלה לא שיחקה נכון את המשחק: המכרז פורסם בשיא המיתון ולגופים מסויימים הדרישה לקיצוץ במחירים נראתה סבירה, כי זו היתה האווירה בארץ. אלא שבינתיים לשמחת כולנו המיתון הסתיים, הביקוש לעובדים מתחיל לעלות שוב. הממשלה אינה פועלת בחלל ריק. תנאי העבודה והתעריפים שהיא מציעה לא יכולים לעולם להדביק את הסקטור הפרטי. אם מוסיפים על כך תעריפים נמוכים יותר, אי אפשר שלא לקחת בחשבון את האפשרות ההגיונית שבעלי תפקידים ותיקים ומקצועיים בממשלה ימצאו חלופות אחרות בסקטור הפרטי. הזרמת דם חדש היא מגמה מבורכת ומתבקשת אבל האם מישהו לקח בחשבון שגם אותו "דם חדש" יהיה חשוף לתעריפים טובים יותר בסקטור הפרטי? 

המציאות כיום היא שבסוף תהליך ארוך של מכרז בעייתי, התקבל מעין תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. הספקים בונים על כך שהממשלה תיאלץ לחזור בה והממשלה רוצה להימנע ממצבים של שינוי במכרז או בתעריפים – אם על ידי שינוי יזום ואם באמצעות מכרז חדש רחמנא ליצלן.

גם החברות הנחשבות ל"קטנות" ו"רזות", שלכאורה הן המנצחות במכרז זה, לצד חברות גדולות כגון מטריקס, לא תוכלנה לשרוד לאורך זמן עם רמת תעריפים כזו, שלכל הדעות פשוט אינה ריאלית 

אלא שכאן צודק רימיני. את חשבון הנפש צריכים הספקים לעשות בינם לבין עצמם. דרושה מסגרת מיידית שבה הם יוכלו להידבר עם הממשלה, לא דרך בתי משפט אלא דרך שיחות, מפגשים והידברות ישירה. הדו שיח הזה חייב להתחיל ומייד, שכן מאחורי כל החברות ששיחקו באש במכרז הזה, והעמידו את הממשלה בפני אתגר לכאורה, יש אלפי עובדים שמפרנסים משפחות רבות. חלק מהחברות הן ציבוריות, והמציאות של תחרות כל כך פרועה בענף חייבת להיות נדונה גם בפורומים הפנימיים של בעלי המניות והחברות. אנחנו מדינה קטנה בסופו של דבר, התחרות ממילא קשה, הממשלה היא סקטור חשוב ביותר, ומאבקי כוח ומשחקי רולטה לא יובילו לשום מקום. אם יש מנהיגות בקריית הממשלה, מצופה ממנה שתזמן אליה מייד את כל הספקים במכרז הזה ותנסה למצוא פתרון חוקי, הגיוני, דווקא לפני פרסום התוצאות הסופיות, שתקבענה עובדות בלתי הפיכות.

  מהפכת האינטרנט יוצרת דילמות רבות גם בתחום האתיקה הרפואית. הוושינגטון פוסט (Washington Post) פרסם לא מכבר מאמר מרתק שעסק בסוגיה חשובה זו. בין היתר, נאמר שם, שאחד הפסיכיאטרים בבית חולים אמריקני, קיבל לינק ובו הפנייה לבלוג ברשת החברתית פייסבוק (Facebook) של אחד ממטופליו. הלינק הועבר אליו על ידי אחד מידידיו של המטופל. בבלוג כתב המטופל בין היתר טקסטים שמהם עלו מחשבות אובדניות, וזו היתה הסיבה, כנראה, שאותו ידיד החליט ליידע את הפסיכיאטר.

אותו פסיכיאטר התלבט בהתחלה האם להיכנס ללינק של המטופל, שהרי זו חדירה לפרטיות, ולהציץ במידע הפרטי לכאורה. לאחר היסוסים, החליט בכל זאת לקרוא ונחשף לכוונות ההתאבדות של המטופל שלו. בשלב מסוים הוא החל לחוש שוב אי-נוחות מחשש שחצה קווים אדומים שהוא לא היה אמור לחצות. למרות זאת, הפסיכיאטר יצר קשר עם המטופל, כדי לוודא שהוא אינו מתכוון לממש את מחשבותיו, אך תחושת החדירה לפרטיות המשיכה להעסיק אותו.

 הוא העלה את השאלה הזו לדיון בהרצאה שנתן בפני קולגות בכנס של אגודת הפסיכיאטרים. למאזיניו סיפר את מה שקרה ושאל בפשטות: "האם הייתי צריך לקרוא את הבלוג או לא?". התשובות באולם נחצו באופן כמעט שווה. חלק אמרו "בוודאי" – שהרי מדובר בסכנה לחיי אדם, ואחרים קבעו חד משמעית שלמרות הכל אסור היה לרופא לחדור לפרטיות של החולה.

 מכאן המשיכו הפסיכיאטרים לדון בשאלה רחבה יותר: מתי ואיך פסיכיאטר צריך להשתמש באינטרנט כדי לגלות פרטים על מטופליו, שלא נמסרו לו בעת הטיפול הרשמי, ומה עליו לעשות במקרים בהם הוא נתקל, למשל, בבלוג עם מחשבות אובדניות. אך השאלה היא רחבה יותר, משום שלא מדובר רק ברשת חברתית – אלא בכל מדיום אינטרנטי, דוגמת פורומים, תוכנות מסרים מידיים, וידיאו בלוגים ועוד. "רק כעת אנו מתחילים להתמודד עם הבעיות האתיות של האינטרנט", אמר בכנס סטיבן בהאק – חבר הנהלה בארגון הפסיכולוגים האמריקני. "זה הזמן לקבוע כללים שיכתיבו מתי אנשי מקצוע כמונו יכולים לצרף את הווב למסלול העבודה, ומהם הקווים האדומים שלנו".

 פסיכיאטרים אחרים העירו, כי מערכת היחסים בין מטופל לפסיכיאטר היא מאוד מורכבת, ויש בה ממילא חשיפה לפרטים האינטימיים ביותר. ההבדל הוא שהפרטים הללו נחשפים רק בפגישות פנים אל פנים, מאחורי דלת סגורה, ומבוססים על אמון הדדי. פסיכיאטרים אחרים אמרו, כי אם נוצר מצב שבו הרופא צריך להיחשף למידע על מטופל ממקורות אישיים, עליו לקבל ממנו רשות וגם להחתים אותו על טפסי הסכמה..באותו כינוס רופאים הועלתה גם האפשרות שהמטופל בעצמו יוזם קשר עם הרופא שלו באמצעות האינטרנט, לאחר שחיפש אותו בגוגל (Google). "זה בסדר, זו זכותם. כך הם מכירים אותי ואני במקביל יכול גם להכיר אותם", אמרו חלק ממשתתפי הכנס.

ויש גם את פתרון אחר שהוצע באותו הכנס: להחליט שתרפיסטים יתנזרו מרצונם מגלישה ברשתות חברתיות, כדי לא להיתקל במטופל שלהם במצבים שלא היו רוצים לראות אותו בהם. אלא שפתרון זה יכול להיות טוב רק לגבי רופאים בגילאים מסוימים. קשה להניח שבוגרים צעירים של בתי ספר לרפואה יוכלו לעמוד בגזירה הזו.

השורה התחתונה: האינטרנט יצר קונפליקטים בתחומים רבים, בין היתר באתיקה הרפואית. התחושה היא שכל הגבולות נפרצו, וכאשר זה מגיע לתחום הרפואה, השאלות בנושא מקבלות משנה תוקף.

      גרסת pdf  

תגובות

    שם* 

דואר אלקטרוני 

כותרת התגובה*  

תוכן התגובה 

הייה אתה ראשון להגיב על כתבה זו.

1.ועדת הבדיקה של יובל שטייניץ

ערב חג הפסח, פרסם משרד האוצר הודעה חריגה יחסית להודעות שמתקבלות ממנו בדרך כלל. עניינה הוא שד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, הורה על הקמת ועדה שתבדוק מחדש את המבנה הארגוני של מערך התיקשוב בממשלה, וכן תבדוק האם יש מקום להקים משרד חדש, CIO ממשלתי, שבראשו יעמוד מנמ"ר הממשלה.

בראש הוועדה יעמוד חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר, ויהיו חברים בה מנכ"לים ממשרדי ממשלה שונים, יועצים חיצוניים ונציגים של אגף החשב הכללי באוצר. הוועדה תתכנס לראשונה ב-18 באפריל. אם לשפוט על פי הרכב חבריה הבכירים, הרי שיש להניח שבכוונתה להגיע למסקנות אופרטיביות בזמן קצר יחסית.

הסוגיה של מבנה מערך התיקשוב בממשלה נדונה כבר לא פעם בעבר. באופן מסורתי ב-25 השנים האחרונות, התיקשוב בממשלה מופקד בידיו של החשב הכללי. אחד מסגניו של החשב הכללי (כיום זהו טל הרמתי) משמש כמנהל אחראי לכל הפעילות התיקשובית של הממשלה. בשנים האחרונות, עיקר הפעילות עסק ביישום ובהטמעת המרכב"ה, פרויקט ה-ERP הממשלתי, ובאחריות על יחידת ממשל זמין. זו צמחה עם השנים, הפכה למעשה לכמעט אגף בפני עצמו, בראשה עמד עד לא מכבר בועז דולב.

טרם פרסום ההודעה על הוועדה שהוקמה, נפוצו שמועות במסדרונות האוצר, לפיהן מתכוון מנכ"ל האוצר, שני, לערוך שינוי מבני בתיקשוב הממשלתי ובסמכויותיו. שני, גרסו השמועות, רוצה להכפיף תחתיו את ממשל זמין. השמועות הוכחשו על ידי דובר משרד האוצר, וגורמים בחשב הכללי טרחו להדגיש, כי המנכ"ל שני וסגן החשב הכללי הרמתי – עובדים בשיתוף פעולה מלא. לאחר פרסום ההודעה על הקמת הוועדה, הסבירו באוצר כי אין קשר בין שני הדברים, אבל בקריית הממשלה בירושלים, יש מעטים שמוכנים לחתום על כך.

כך או כך, החלק המעניין יותר במסקנות הוועדה יהיה לגבי המלצותיה על מבנה משרד המנמ"ר הממשלתי, וכפועל יוצא – זהות העומד בראשו. אלא שספק אם הוועדה תתייחס לפן האישי, ויש להניח שהיא תשאיר היבט זה לפוליטיקאים. הדעה הרווחת היא שהרמתי הוא המועמד הטבעי לכהן בתפקיד זה, אבל מאחר ומדובר בפוליטיקאים, ברור לכל שחברי הוועדה יכולים להגיע למסקנות אחרות.

שני וחבריו לוועדה יוכלו להיעזר בעבודתם בדו"ח אחר, שהוגש להרמתי כמה ימים לפני פרסום ההודעה על הקמת הוועדה. הדו"ח דן בסוגיה הנכבדה של בדיקת פרויקטים גדולים לפיתוח תוכנה בממשלה. חברי הוועדה שהגישו דו"ח זה היו מנמ"רים החברים בפורום המנמ"רים הממשלתי. מטרתם בהכנת הדו"ח היתה לייעץ לממשלה איך לנהל בעתיד פרויקטי תוכנה ומכרזים בצורה יעילה וטובה יותר ולמנוע כישלונות. את הוועדה מינה הרמתי, ואת עבודתה ריכז עו"ד אודי ניסימיאן, המנמ"ר הפורש של משרד המשפטים. שלא במקרה, אחת המסקנות הראשונות של הוועדה מתייחסת להקמת משרד מנמ"ר ממשלתי.

"במדינות העולם המערבי", נכתב בדו"ח, "קיימת לרוב יחידה המרכזת את נושא סטנדרטיזיציית ה-IT ומשרד זה משתייך על פי רוב למשרד ראש הממשלה, או למשרד מתווה מדיניות כלל ממשלתית אחרת". הוועדה המליצה שהמשרד שיוקם, יעסוק בעיקר בנושא פיתוח אסטרטגיה, מדיניות והפרקטיקות שנלוות למימושן. זה ייעשה באמצעות איסוף מידע תיאורטי, לצד ידע הנלמד מהשטח, ממנמ"רי הממשלה. עו"ד ניסמיאן סבור שמשרד כזה יכול לתרום רבות לייעול ההוצאות וההשקעות בתשתיות מיחשוב בכל משרדי הממשלה.

"למה למשל לא ניתן כיום, באמצעות הטכנולוגיות הקיימות, לרכז את כל נושא האיחסון הממשלתי במסגרת אחת, או לפחות לנהל אותו בשליטה מרכזית", אמר עו"ד ניסימיאן לאנשים ומחשבים, "מדוע הממשלה צריכה לקנות לחוד עבור כל משרד פתרונות אחסון, תקשורת, ואבטחת מידע. מדוע לא ניתן לעשות זאת בצורה משותפת ואחידה לכל המשרדים?". המנמ"רים בממשלה שהופיעו בפני הוועדה, מסכימים כי אכן יש צורך ב"קול אחד" ממשלתי בנושא ה-IT , מדיניות שלא קיימת כיום. עוד נכתב בדו"ח כי הוועדה רואה במשרד המנמ"ר הממשלתי יחידה בעלת סמכות, שתנוע על קו התפר שבין גוף מנחה לגוף ביצועי.

עו"ד ניסימיאן מודע למכשולים הפוליטיים והארגוניים שיכולים לנבוע ממדיניות שכזו. "המנמ"ר הממשלתי לא יתערב בעבודת המנמ"רים בממשלה", הוא מציין, "אבל הוא יקבע סטנדרטים, יחליט על כיוונים של פלטפורמות, תקנים, אחידות. זה לכשעצמו יהיה כבר הישג גדול אם הוא יצליח לעשות זאת".

2. המכרז שמסרב להסתיים

בעיתוי מקרי לחלוטין,במקביל להחלטה על הקמת הוועדה של שר האוצר,ערב חג הפסח, רגע לפני טקסי הרמת הכוסיות במקומות העבודה, קיבלו חלק מהמנכ"לים של חברות ה-IT מכתבים רשמיים מאגף החשב הכללי במשרד האוצר. תוכן המכתב נגע לתוצאות ראשונות של מכרז בתי התוכנה למיחשוב הממשלתי.

המכתבים כללו שני חלקים. באחד, הודעה על שיבוצן לאשכולות של החברות שהשתתפו במכרז, בהתאם להצעות שהגישו. החלק השני בישר לזוכים לאילו הנחות בתעריפים מצפה הממשלה לקבל, בהעסקת עובדים ב-"קוסט פלוס". מקריאת סעיף זה במכתב, עולה כי הממשלה מצפה לצניחה דרמטית בתעריפי שעות העבודה שהיא משלמת לעובדי המיחשוב ב-"קוסט פלוס". במקצועות מסוימים אמורה ההנחה להגיע עד לגובה של 40% מהתעריף הנוכחי.

במכתב מתבקשות החברות להשיב על הצעות הממשלה עד ה-15 באפריל. סעיף זה במכתב העכיר את רוחם של לא מעט מנכ"לים בענף ויצר תחושות של אכזבה, זעם וחשש גדול מהעתיד. המגזר הממשלתי, אף שאינו מהווה נתח שוק עיקרי למרבית החברות, הוא עדיין חשוב עבורן, ואף חברה לא רוצה למצוא את עצמה מחוץ לפעילות בו.

המעניין הוא שהזעם של הספקים מופנה לא רק כלפי הממשלה, אלא גם כלפי עמיתיהם בענף. בתחילת המכרז נראה היה, כי כולם תמימי דעים, כי אף שתפקידה של הממשלה הוא להוזיל עלויות ולקבל שירותים במחירים הכי נמוכים שאפשר – הרי שברורה לכולם החשיבות לאיכות כוח האדם. עוד בטרם ניגשו למכרז, הזהירו הספקים כי הממשלה עלולה לשלם ביוקר ושאם היא תשבור את השוק, היא תעמוד בפני בריחה של כוח אדם מקצועי, שימצא עצמו במגזר הפרטי, או יועבר על ידי החברות שמעסיקות אותו לפרויקטים אחרים. כך, התריעו הספקים, תמצא עצמה הממשלה עם העובדים שיישארו, שיהיו חסרי ניסיון ומוכשרים פחות. טענה זו נדחתה מכל וכל על ידי עורכי המכרז, שאף מחו על כך שהספקים יוצרים הכללות וקובעים שתעריף נמוך מלמד על היעדר כישוריו של העובד.

אלא שמה שעל קוראי הטור לדעת, הוא שהמכתבים שנשלחו לספקים, משקפים למעשה את הצעות המחיר שהממשלה קיבלה מהם. על בסיס הצעות אלה שקיבלה הממשלה, היא העלתה את דרישותיה להנחות. מה קרה? על מה מלינים הספקים? מובן מאליו שהחברות שהשתתפו במכרז לא תיאמו ביניהם את הצעות המחיר. ואם כך הוא הדבר, אל מי בעצם באים הספקים בטענות?

הפניית החיצים כלפי ספק זה או אחר, ראויה לבדיקה. אבל בסופו של יום הממשלה שידרה לענף מסר מאוד ברור, גם אם מרגיז חלק מהספקים: אנחנו משחקים בשוק פתוח, איננו מוותרים על איכות כוח האדם, אולם גם לא מוותרים על זכותנו לחסוך בכספי ציבור.

המאבק הציבורי שניהלו חברות ה-IT למניעת הירידה ברמה של כוח האדם הממשלתי, עבר בין היתר דרך בתי המשפט. זהו מאבק חשוב וראוי להערכה. אבל כאשר באו חלק מהספקים להגיש את ההצעות, היו ביניהם כאלה ששמו את האידיאולוגיה בצד. הם זכרו היטב את מי הם משרתים, מיהם בעלי המניות שלהם, ולכן הגישו את הצעות המחיר שהגישו – כדי להישאר מעל המים. הרי לפניכם עוד דוגמה לפתגם העתיק: "אם אינך יכול להלחם בהם, הצטרף אליהם".

האם זה טוב ליהודים? האם חששות הספקים לגבי ההשלכות שיש למחירים נמוכים אלו עלולות להתממש? קשה לדעת. הכדור חוזר כעת לממשלה, המצויה במילכוד מסויים. הספקים אומרים לממשלה לכאורה: "ביקשתם רמת מחירים נמוכה, אתם רוצים להוזיל מחירים? בבקשה, קיבלתם. עכשיו נראה איך אתם הולכים להתמודד עם מצב זה". כעת מוטלת המשימה על אנשי החשב הכללי במשרד האוצר. יהיה עליה לתמרן, כדי למנוע זעזועים בכוח אדם וברמתו, ומנגד – גם לשמור על העקרונות של המכרז, שהיא בעצמה כתבה.

למה נכשלים פרויקטי מיחשוב בממשלה

פרויקטי מיחשוב בממשלה היו מאז ומעולם נושא טעון. הדעה הרווחת היא שפרויקט מיחשוב ממשלתי לעולם לא יסתיים בזמן, לעולם לא יעמוד במסגרת התקציב, לעולם לא יספק את כל הדרישות וכמעט בטוח שבטרם ייצא לפועל, אם בכלל, יעבור דרך בתי המשפט. הסיבות למציאות הזו הן רבות ומורכבות יותר מאשר התשובות השגורות בפי רבים, שעיקרן הטלת האשמה על הממשלה בלבד או על הספקים שמחפשים רווחים קלים על חשבון הציבור.

קצת לפני ערב החג, הגישה הוועדה לבדיקת פרויקטים גדולים של פיתוח תוכנה בממשלה את מסקנותיה לסגן החשב הכללי, טל הרמתי, שמינה אותה. הוועדה הורכבה מחברי פורום המנמ"רים בממשלה ובין חבריה נמנו: אודי ניסמיאן, המנמ"ר הפורש של משרד המשפטים שגם ריכז את הוועדה ואת כתיבת מסקנותיה, יהודה סרוסי, מנמ"ר הביטוח הלאומי, שמעון זמיר, ראש אגף תיקשוב במשרד החוץ, דן בן סימון, מנהל אגף מערכות מידע בהוצאה לפועל, ד"ר נחמן אורון, יועץ מיחשוב לממשלה, ד"ר רועי גלברד, יועץ מיחשוב, ואביב מצא, נציג משרד החינוך.

החלק הראשון של הדו"ח עוסק בהמלצות על הקמת משרד CIO ממשלתי, עליו דיווחנו בפרק הקודם. אבל החלק העיקרי עוסק בפרויקטי המיחשוב הממשלתיים ובנסיון להמליץ על דרכים לשיפור המציאות הקיימת.

"הגענו למסקנה שאחת הבעיות המרכזיות שגורמות למציאות הקיימת כיום בכל הקשור לפרויקטי המיחשוב והמכרזים היא היעדר מתודולוגיה אחידה הנהוגה בממשלה, כאשר המציאות היא שכל משרד מבצע כמידת יכולתו ורצונו, רענון של המתודולוגיה", אומר ניסמיאן.

לדבריו, "לא קיים גוף המבקר את הנושא המתודולוגי בממשלה ולכן ההמלצה שלנו היא שיוקם צוות שיבדוק את המתודולוגיה הנהוגה בממשלה ויפעל להאחדתה, התאמתה, רענון ומודרניזציה של המתודולוגיות". בפרק המתייחס לכך בדו"ח נאמר בין היתר, כי "יש לבחון מחדש את ההסתמכות על נוהל מפת"ח בכל מה שקשור לפיתוח ועבודת הממשלה ולשקול הקמת גוף רגולציה ממשלתי שיפעל לחיבור תקנון עבודה ביחידות המחשב".

המלצה מעניינת אחרת מתייחסת לצורת עבודות הפיתוח בממשלה. הוועדה ממליצה לממשלה לעבור לפיתוח אג'ילי. "הפיתוח האג'ילי הוא פיתוח זריז של תוכנה, כאשר השיטה מבוססת על כך שהדרישות והפתרונות מתפתחות לאורך הדרך ולא קובעים הכל מראש", נאמר בדו"ח. מחברי הדו"ח קובעים, כי "כחלק משיטה זו ניתן לפתח בו זמנית מספר מרכיבים על פי סדרי עדיפויות ידועים מראש שמוכרים בספרות העולמית" . חברי הוועדה כותבים בסוף פרק זה, שהם ממליצים לממשלה לבצע תוכנית פיילוט שתאמץ מתודולוגיות פיתוח זריזות יותר ועל סמך הפיילוט להחליט כיצד להמשיך הלאה.

סעיפים אחרים בפרק עוסקים בנושא האחריות הניהולית. "מחקרים בכל העולם מראים, כי חשוב שכל מנהל בכיר ייקח על עצמו את האחריות לפרויקט, כולל השר של המשרד בו מתבצע הפרויקט". כותבי הדו"ח מוסיפים, כי חשוב מאוד שגם למנמ"רים יינתנו כלים ותקציבים שיאפשרו גמישות בניהול הפרויקט. בנושא הזה חברי הוועדה הרחיקו לכת וממליצים להקים מנגנון ממשלתי שיאפשר למנמ"ר גמישות בניהול הפרויקט כולל סמכות ולאשר חריגות בהיקף של עד 10% מתקציב פרויקט נתון במסגרת התקציב המשרדי".

ומה לגבי שיטת המכרזים? חברי הוועדה אינם מתיימרים למצוא את נוסחת הקסם למרכיב בעייתי זה בפעילות הממשלה, אבל ללא ספק הם היו תמימי דעים, כי "הגיע הזמן לבחון את שיטת המכרז הנהוגה כיום בכל משרדי הממשלה", ובין היתר הם ממליצים לאמץ את המודל האירופי. על פי מודל זה, בפרויקטי IT מורכבים ניתן להגיע לדיוק מירבי של הדרישות על ידי קיום דיון מפורט של הפתרון שמציעים הספקים, ועקב שוק הספקים הקטן בישראל, ניתן לשקול שיטה דומה שמבחינת מאפייניה תתאים יותר לישראל.

כמו כן ממליצים חברי הוועדה שבכל פרויקט ישקל לגופו סוג החוזה המתאים, כולל חוזים שמבטאים סיכונים משותפים לספק וללקוח. הם אף מציעים לצדדים לחתום על מסמך הצהרת כוונות משותפות, שנועד ליצור אינטרסים משותפים להצלחת הפרויקט.

אולם המסקנה החשובה ביותר לטעמו של עו"ד נסימיאן, שהגיב לדו"ח בשיחה עם אנשים ומחשבים, היא בעובדה אחת חשובה: "אין כיום מסגרת אחת ניטרלית להידברות בין הספקים לממשלה. מסגרת זו חסרה מאוד ויוזמתה של קבוצת אנשים ומחשבים להקים את פורום G3, שיכלול את כל המנמ"רים במגזר הציבורי שיפגשו לשיחות עם הספקים כדי ללבן את הבעיות, יכול לתרום רבות לפתרון חלק גדול מהבעיות שהעלינו כאן".