יומן שישי בהנחיית יאיר לפיד,עסק השבוע, בין היתר, בפרשת תרומת האיברים מגופתו של שחקן הכדורגל  אבי כהן ז"ל ,בעקבות מותו הטרגי.   כזכור אבי ז"ל  היה בעל כרטיס אדי, שפירושו הרשאה לתרום איברים מגופו לאחר מותו.למרות זאת משפחתו התנגדה והשתלת האיברים בוטלה.

כאשר היה ברור כי אפסו סיכוייו של אבי לחיות, ומותו הקליני הוכרז רשמית, החלו הרופאים בבית החולים בהכנות לקראת תרומת איברים מגופו. הדיווחים בעיתונות אמרו כי בשלב הראשון המשפחה הסכימה לתרומת איברים, אולם בשל לחצים של גורמים חרדיים שהתפרצו לבית החולים החליטה המשפחה לחזור בה. בראיון לערוץ 2  הכחישו בני משפחתו של אבי כהן כי החרדים הם שהשפיעו עליהם וכי ההחלטה התקבלה על  ידם משיקולים של אותו רגע. ההסבר שלהם היה, שכל עוד הלב של אבי פעל, לדידם של בני משפחתו הוא חי. ולכן לא  רצו לאפשר את ביצוע  כריתת אברים ,שאחריה אדם לא יכול לחיות בוודאות.

בניגוד למה שרבים סבורים ,הפסיקות האחרונות של ההלכה קובעות כי אדם יוכרז כמת  רק לאחר שיפסיק לנשום. הרפואה המודרנית מגדירה "מוות מוחי", כמוות של אדם באופן מעשי, גם אם ליבו ממשיך לפעול למשך זמן. זה מה שקרה במקרה של משפחת כהן.  למרבה הצער המשפחה החליטה שלא  לכבד את הצוואה של אבי כהן שהחזיק כאמור בכרטיס א.ד.

מה זה אדי? י

א.ד.י  היא עמותה שהוקמה ב-1978 על שמו של אדי בן דרור ז"ל, תושב פתח תקווה, חולה כליות שנפטר בגיל 26.  הוא טופל במשך שנתיים על  ידי דיאליזה ולא נמצא לו תורם. כאשר כבר נמצאה לו כליה גופו לא עמד בזה. זמן קצר לפני מותו העלה בפני הוריו את הרעיון  להחתים אנשים בריאים בחייהם על נכונותם לתרום איברים שיצילו חיי אדם לאחר מותם.  משפחת בן דרור וחבריו החליטו לממש את הצוואה של אדי בן דרור והקימו את עמותת אדי.

באוקטובר 1978 הוקמה אגודת אדי שחוללה מהפך בתחום המודעות לתרומת איברים בארץ – והחלה להחתים את הציבור על כרטיס תורם אדי, אותו כרטיס שאבי כהן החזיק בגופו. . משנת  1989 מתפעל המרכז הלאומי להשתלות- משרד הבריאות – את מאגר החותמים על כרטיס אדי. חתימה על כרטיס מקנה לבעליו עדיפות בהשתלת איברים במקרה של תרומה מבעל כרטיס אחר, וכן גם לבני משפחתו.

למרבה הצער למרות כל מסעי ההסברה והתמיכה שקיבלה העמותה מגורמים שונים לא ממש משפרים את המצב.ישראל ממוקמת במקום ה-66 בעולם בתרומת איברים, כאשר רק 8 אחוזים מהאוכלוסיה בישראל  מחזיקים בכרטיס אדי. יש מדינות  בעולם כגון סין שם סחר באיברים הוא חוקי, בישראל מסיבות מובנות הדבר אסור  לחלוטין ולכן הסיכוי היחיד שיש לחולים סופניים להאריך מעט את חייהם  תלוי ברצונם של אנשים לתרום ובמידה רבה בנכונות של בני משפחתם לממש את רצונם. במקרים רבים מתגלעים סתירות ומי שסובל זה אותם חולים שמצפים בכליון עיניים להשתלה.

באוקטובר 1978 הוקמה אגודת אדי שחוללה מהפך בתחום המודעות לתרומת איברים בארץ – והחלה להחתים את הציבור על כרטיס תורם אדי, אותו כרטיס שאבי כהן החזיק בגופו. . משנת  1989 מתפעל המרכז הלאומי להשתלות- משרד הבריאות – את מאגר החותמים על כרטיס אדי. חתימה על כרטיס מקנה לבעליו עדיפות בהשתלת איברים במקרה של תרומה מבעל כרטיס אחר, וכן גם לבני משפחתו.

ל

זכיתי להיות בין העיתונאים הראשונים שכתבו על העמותה ב1978  ועל סיפורו העצוב של  יצחק , ככתב של מסף השבת של על המשמר, :חותם". כבר אז הנושא ריגש אותי מאוד ומאז אני עוקב  אחר הנושא של תרומות איברים. למרבה הצער יש דיסאינפורמציה גדולה בקרב הציבור. הסברה הכללית היא שתרומת איברים אסורה על פי ההלכה, אולם זה אינו מדוייק. ההלכה דורשת שכל החלטה על תרומת איברים תיעשה בנוכחות רב ורופא דתי. מערכת הבריאות אינה מוכנה לכך והיא נצמדת לכללים הרפואיים המסמיכים רופאים לקבוע את מותו של אדם, שמאפשר לבצע בו נתיחה ולקיחת איברים.

אי אפשר ואסור בכלל לשפוט או להתווכח עם משפחה שמתה מוטל לפניה, המתבקשת לקבל החלטה כל כך רגשית וגורלית. זוהי סיטואציה כמעט בלתי אפשרית, קשה  לכל הצדדים, ולא תמיד ההחלטות שמתקבלות בעקבותיה הן רציונליות ונכונות לכאן ולכאן

יש מדינות  בעולם כגון סין שם סחר באיברים הוא חוקי, בישראל מסיבות מובנות הדבר אסור  לחלוטין ולכן הסיכוי היחיד שיש לחולים סופניים להאריך מעט את חייהם  תלוי ברצונם של אנשים לתרום ובמידה רבה בנכונות של בני משפחתם לממש את רצונם. במקרים.

מול החסמים שמערימה ההלכה או סוכניה עלי אדמות, עומד טיעון לא פחות יהודי, הומני שהוא בנפשה של הדת היהודית. : הצלת חיי אדם. איברים שנלקחים ממי שגורלו נגזר ולא יחיה יותר כבר הצילו לא מעט אנשים ונתנו להם איכות חיים לשנים רבות.

אחת הדרכים להתמודדות עם דילמה קשה זו היא החלטה על הפרדה בין שתי סיטואציות: האחת כאשר לנפטר אין כרטיס אדי וההחלטה כולה בידי שאריו מייד לאחר מותו. הסיטואציה השניה היא כאשר לנפטר יש כרטיס אדי והוא רשום במאגר התורמים. כאן המדינה צריכה  לסייע לבתי החולים ולמשפחות ולשחרר אותם מהתלבטות בדילמה מוסרית זו בשעותם יה קשות. יש  לראות בכרטיס כחלק מצוואה שהנפטר השאיר  אחריו, גם אם לא עדכן או שיתף את יקיריו בהחלטתו. מדובר בסוג  של החלטות אינטימיות ביותר, בדומה להחלטות אחרות שמקבלים אנשים בחייהם הקשורים לצוואתם, והם לא תמיד מקובלים או מיידעים את בני משפחתם.  הנחת היסוד היא שהתורם חתם על כרטיס אדי מרצונו  החופשי בהיותו בוגר ובריא  ואילו ניתן  היה לשאול אותו מן הסתם היה משיב בחיוב. כמובן שלא צריך לכפות בכוח ואם ההתנגדות מהמשפחה היא רוחבית, עקורנית ואמוציונלית, מן  הסתם יתחשבו בדעתם.

בישראל, מדינת רוויית אסונות, מלחמות ואירועי טירור יש אוכלוסיה  גדולה מאוד של אנשים שממתינים להשתלת איברים, שיכולים  להציל את חייהם. מעטים הם  אלו שיכולים לממן ניתוחים והשתלות בחו"ל, מה  עוד שגם שם התורים ארוכים. ההנהגה השפויה של היהדות הדתית צריכה לעודד ולחזק את אלמנט הצלת חיי אדם במקרה של נפטר שהוריש את איבריו למען  אחרים, כדי להציל את חייהם. מדובר באנשים אצילי נפש, נאורים, ששלימות גופתם  לאחר מותם לא מטרידה אותם כלל. בכך שהם ציוו את ליבם או כלייתם למדע הם מצפים שאלו שנשארים אחריהם יכבדו את רצונם ויממשו את בקשתם. כל התערבות  חיצונית היא מיותרת, ולא יהיה זה מפתיע אם משפחות רבות ירגישו הקלה אם הם ידעו שמי שהחזיק בידו כרטיס אדי, אין צורך באישור יורשיו לקיים את בקשתו האחרונה.

"" ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, קיימה  היום דון יון לקראת הנחת הצעת חוק אשר קוראת להקמת קרן פיצוי לילדים אשר נולדו עם מום גנטי בלידה. כיום אחוז העוברים עם פגם גנטי קשה הוא בין 2-3%. חלק מהפגמים מתגלים במהלך ההיריון וההיריון מופסק, אך חלקם מתגלים רק לאחר הלידה מפאת מגבלות הידע הקיים. יו"ר הועדה ח"כ מאיר שטרית יזם בשיתוף פרופ' מוטי שוחט מבית החולים שניידר את הצעת החוק לפני מספר חודשים, על הצעת החוק חתומים 19 ח"כים מכל סיעות הבית.

יו"ר הועדה, ח"כ שטרית: "הצעת החוק באה לפתור בעיה חמורה, זהו מעשה חברתי ממדרגה ראשונה. הרעיון הוא להקים קרן לפיצוי לאנשים אשר נולדו עם מום בין אם כתוצאה מרשלנות ובין אם מבחינה רפואית, לצערי היום הדרך היחידה לקבל את הפיצוי היא על ידי תביעה ובה צריך להוכיח את העוולה ולכן, רק אנשים בעלי אמצעים כלכליים מסוגלים לעמוד מול מערכת המשפט." המטרה היא להקים ועדת רופאים מקצועית אשר תקבע את רמת הפיצוי שההורים יקבלו, התשלום יתקבל באופן שנתי לצורך טיפול בילד החולה.

מנתונים שהציג יו"ר הועדה עלה כי בשנת 1991 סך כל הפיצויים עמד על כ-10.9 מיליון דולר ואילו בשנת 2008 סך הפיצויים עמד על כ-40.2 מיליון דולר. כמו כן הציג ח"כ שטרית תמונת מצב עגומה לפיה יש אוכלוסיות שלמות אשר לא מוכנות לבצע הפלה וחייבות כיום לחתום על מסמך לויתור תביעה עתידי. עוד הוסיף:"התפתחה בארץ רפואה מתגוננת. הרופאים נאלצים להגן על עצמם ועקב כך נוצר מצב שבו כל רופא שולח את האישה ההרה לעשרות בדיקות שלא לצורך, בדיקות יקרות מאד."

בדיון השתתפו רופאים רבים מכל בתי החולים וקופות החולים, עורכי דין ונציגי משרדי ממשלה שונים. חלק מן הנוכחים הביעו את התנגדותם להצעת החוק ובראשם עו"ד שמואל ילינק. בתגובה אמר ח"כ שטרית:"המערכת הרפואית קיבלה את הרושם שאי אפשר לחקור אותה, אין כוונה ליצור חסינות לרופאים." מולם הגיבו מספר רופאים אשר תומכים בהצעת החוק, פרופ' אלון פרס, מנהל המכון הגנטי –ביה"ח תל השומר:"יש כרגע כ-10 תביעות נגדי, אך אנחנו מבצעים 100,000 בדיקות בשנה. אין דבר כזה טעות, טעות פירושה רשלנות. אנחנו מונעים לידתם של כ-100 תינוקות עם מומים קשים." ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל:"מדובר פה על שינוי דרמטי למדינה, אנחנו לפני מהפכה חברתית. אנחנו צריכים להחזיר את האמון ההדדי בין החולים למטופלים." פרופ' אריה הרמן חיזק את דעת הרופאים ואמר:"רפואת הילודה בישראל היא מהטובות בעולם, אך תמיד יש אפשרות של לידה עם מום. לרופא היום קשה לתפקד כאשר חרב התביעה נמצאת מעליו וכאשר אנו צריכים לצאת למלחמה מול המטופלים שלנו." פרופ' רוני טפר, מנהל יח' אולטרה סאונד בביה"ח מאיר אמר:"אנו צריכים להגיע למצב שרופא יוכל לומר-טעיתי, ושרופאים אחרים ילמדו מטעות זו." רבים מהרופאים הנוכחים הביעו אף הם את תמיכתם בקריאה זו, רופא לא צריך להסתיר את טעותו מחשש לתביעות.

ד"ר גוסטבו מלינגר, מנהל יח' נשים במרכז הרפואי וולפסון הוסיף:"הרופאים היום חושבים אל מי הם מעבירים את האחריות, ונוצר מצב שבו עקב חשש זעום ההורים מבקשים להרוג את העובר."

ח"כ מיכאלי, חבר הועדה ציין כי אף אחד מהתובעים אינו מבקש להתעשר, מדובר פה על דאגה לילדים החולים ולא לרופאים. ח"כ רחל אדטו ציינה לשבח את הרעיון אך ציינה כי קשה לאגד באותו משפט בין רשלנות לגנטיקה.

את הישיבה סיכם יו"ר הועדה, ח"כ שטרית ואמר:"המצב כיום הוא בלתי נסבל, אנחנו מפילים מאות ואלפי עוברים מתוך חשש. צריך לעשות תיקון למצב, הפעולה תועיל למערכת הבריאות, למשפחות ולאוצר המדינה."