ארכיון למחבר
ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק של חבר הכנסת זאב בילסקי (קדימה), הקובעת כי חברות המפעילות ציי רכב גדולים תחויבנה בתוך מספר חודשים לצייד את כל כלי הרכב במדבקות מיוחדות שעליהן מספר טלפון מקוצר (כוכבית) שיאפשר לנהגים בכביש לדווח לקצין הרכב של אותה חברה על עבירות תנועה שמבצע אותו הרכב.
כיום ניתן לראות לא מעט כלי רכב בכביש שעליהן מדבקות "איך אני נוהג", אבל המדבקות הללו אינן תמיד ברורות, מה גם שתוך כדי נהיגה קשה לחייג את מספר הטלפון הרגיל שמופיע על המדבקות, ולכן האפקטיביות שלהן מוגבלת ביותר. בנוסף, נהגים רבים שניסו לצלצל לאותם מספרי טלפון מדווחים כי לא נענו או קיבלו תגובות לקוניות.
כיום ניתן לראות לא מעט כלי רכב בכביש שעליהן מדבקות "איך אני נוהג", אבל המדבקות הללו אינן תמיד ברורות, מה גם שתוך כדי נהיגה קשה לחייג את מספר הטלפון הרגיל שמופיע על המדבקות, ולכן האפקטיביות שלהן מוגבלת ביותר. בנוסף, נהגים רבים שניסו לצלצל לאותם מספרי טלפון מדווחים כי לא נענו או קיבלו תגובות לקוניות. כעת מבקש ח"כ בילסקי לנצל את עיניהן הבוחנות של כל הנהגים בכביש, כדי לנסות ולצמצם את כמות עברייני התנועה. למרות שזה תפקידה של המשטרה, היא אינה מסוגלת לצערנו להשתלט על כל עברייני התנועה, ואת התוצאות אנו רואים בתאונות הקשות עליהן אנו קוראים מדי יום.
חוק זכתה לכינוי "מלשינון", שעושה לה עוול. לא מדובר בהלשנה, כי אם בדיווח על נהגים שמסכנים את חייהם של אחרים, ומהווים פוטנציאל גבוה לאסונות נוראיים. ההיגיון אומר שבחברה מתוקנת הדברים האלו ייעשו בהסדרה מרצון, אך למרבה הצער, בישראל זה לא עובד.
איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה יבחר השבוע יו"ר נשיאות חדש במקומו של יהודה זיסאפל – יו"ר קבוצת בינת, שמסיים את תפקידו. זיסאפל יסיים שבע שנות פעילות ציבורית, מתוכן שלוש כיו"ר ארגון בוגרי הטכניון וארבע כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. האיגוד, כידוע, מייצג את תעשיות ההיי-טק הישראלית, שמנתה בשנה שעברה כ-3,000 חברות טכנולוגיות, המכניסות כ-23 מיליארד דולרים מדי שנה למשק הישראלי – כמעט מחצית מסך כל היצוא.
יהודה זיסאפל. הממשלה לא אטומה אבל לא עושה מספיק.(צילום: קובי קנטור)
זיסאפל, שיהיה מרצה אורח בכנס השנתי של האיגוד – "חזון או חלום", שייערך בתחילת פברואר בהפקת אנשים ומחשבים, מסיים את תפקידו עם הרבה סיפוק של עשייה, אבל גם עם לא מעט דאגה ואפילו אכזבה. נדמה שהמסר המרכזי אותו משדרים תעשייני ההיי-טק בשנים האחרונות, לפיו על הממשלה להשקיע יתר בחינוך הטכנולוגי, לא ממש נקלט. את החלל הזה עדיין ממלאים התעשיינים, מתוך דאגה לעתיד הענף ולעתידה של מדינת ישראל כולה. עם זאת, לכולם ברור שגם זה עלול להיעצר יום אחד.
בניגוד לכלכלנים ופרשנים שונים, סבור זיסאפל שהמיתון של 2008 עדיין כאן ורחוק מאוד מלעזוב אותנו. "אנחנו מצויים בעיצומו של משבר כלכלי חריף שנמשך מאז 2008, ואנו רק הולכים ושוקעים בו. הכספים הרבים שהבנקים בעולם שופכים לא יעזרו. המיתון החריף שמשתולל באירופה חייב להשפיע על המשק הישראלי, כי הרזרבות הולכות ונגמרות". Read the rest of this entry »
לא במקרה בחר מבקר המדינה לטפל בנושא ההערכות לחירום בדו"ח שחיבר על הרשויות המקומיות. הרי אותם עסקים במגזר העסקי, הפרטי וגם הציבורי, שוכנים בשטחים מוניציפאליים. לרשות המקומית יכולה – וצריכה – להיות השפעה מרכזית על היערכותם לשעת חירום. האינטרס הראשון של כל ראש עיר הוא לוודא שהשגרה בעירו מתקיימת, ושמעבר לביטחון האישי, התושבים יכולים גם להתפרנס ולחיות בשלווה.
בתוכנית "יומן הבוקר" של קול ישראל ששודרה היום (ד'), נשאל השר מתן וילנאי – הממונה על הגנת העורף, לתגובתו על דו"ח מבקר המדינה בנושא הרשויות המקומיות. אחד מסעיפי הדו"ח עסק בחוסר מוכנותו של העורף לשעת חירום, בדגש על נושא המקלטים. תשובתו הראשונית של השר הייתה צחוק גדול. כאשר ניסה המראיין, יעקב אחימאיר, לברר מה מצחיק כל כך – שהרי מדובר בנושא קריטי, השיב השר וילנאי, כי המקלטים הם הבעיה הקטנה ביותר בחוסר ההערכות של העורף.
אפשר להרים גבה נוכח התגובה המוזרה של השר. הוא בהחלט כשל באופן שבו הגיב. עם זאת, הדברים שאמר נכונים לחלוטין: המקלטים הם באמת הבעיה האחרונה. מוכנות העורף הרי לא נמדדת במקלטים – שהרי אותם אפשר לבנות מחר בבוקר במידה והמדינה תחליט שזה פתרון קסם. ונניח שיבנו מקלטים – מה אז? הנחת העבודה של המדינה היא שיש להרחיק את שעת החירום כמה שיותר מהעורף ולשאוף לחזור לשגרת חיים במהירות האפשרית. כלומר שכאשר תישמע צפירת ההרגעה, אם וכאשר חלילה וחס נידרש לכך, הציפייה היא שכולנו נלך לעבודה וננסה להמשיך לחיות חיים רגילים עד כמה שאפשר.
כאן מתחילה הבעיה המרכזית והחמורה באמת. במציאות הנוכחית, שמשתקפת בחלקה בדו"ח המבקר, הסיכוי שנוכל להגיע למקום העבודה שלנו למחרת מקרה חירום הוא קלוש ביותר. הסיבה לכך פשוטה ולגמרי לא מצחיקה, אדוני השר: רוב מערכות המיחשוב והמידע בחלק גדול מהמגזרים במשק, כלל לא ערוכות לשעת חירום. כך, טיל אחד ישתק חלק גדול מהחיים במדינה: בנקים יעבדו במתכונת חלקית, מרכולים לא יוכלו לקבל או להוציא סחורה, ועוד לא דיברנו על ההשלכות של טרור קיברנטי.
ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בראשותה של ח"כ רונית תירוש, תקיים בתחילת החודש הבא דיון בנושא תשתית הפשע המאורגן באינטרנט – Darknet, וכיצד מדינת ישראל מתמודדת איתה, או יותר נכון – לא מתמודדת.מדובר בתופעה חמורה שמרסקת לחלוטין את התפיסה הבסיסית לפיה רשת האינטרנט מבוססת על עקרון השקיפות. כולנו יודעים שאפשר לגנוב זהויות ולבצע שורה ארוכה של עבירות חמורות, אבל בסופו של דבר, עם קצת שיתוף פעולה בין גורמי האכיפה, ניתן לאתר את העבריינים המבצעים את זממם ברשת האינטרנט.
לא כך ברשת Darknet. אל תנסו לחפש אותה בגוגל (Google), ותשכחו מכל הטריקים שאתם מכירים כדי לאתר שמות דומיין לרשת הזו, היא רשת סגורה, מחתרתית לחלוטין, ורק החברים בה יודעים את הסיסמה והדרכים להגיע אליה. יש לה חוקים משלה, כללי מסחר ומטבעות עצמאיים. היא משרתת לא רק את עולם הפשע המאורגן, אלא גם פדופילים, רוצחים וסוחרי סמים. היא בינלאומית ויש לה עוגן חזק מאוד בישראל, אבל רק מעטים יודעים על קיומה. ההתעלמות ממנה, שנבעה מחוסר רצון לתת לה פומבי, לא יעילה יותר. בידי גורמים שונים שמכירים את התופעה יש מידע על מעשי פשע מחרידים ופעולות טרור בינלאומיות שנעשו בחסות הרשת החשוכה הזו.
אל תנסו לחפש אותה בגוגל (Google), ותשכחו מכל הטריקים שאתם מכירים כדי לאתר שמות דומיין לרשת הזו, היא רשת סגורה, מחתרתית לחלוטין, ורק החברים בה יודעים את הסיסמה והדרכים להגיע אליה. יש לה חוקים משלה, כללי מסחר ומטבעות עצמאיים. היא משרתת לא רק את עולם הפשע המאורגן, אלא גם פדופילים, רוצחים וסוחרי סמים
ח"כ תירוש יזמה את הדיון, בין היתר, בעקבות תחקיר של תוכנית הטלוויזיה "צינור לילה" של ערוץ 10 ששודר בשבוע שעבר. תחקריני התוכנית הצליחו בעזרת מומחים להשיג גישה אל הרשת ונחשפו לחומרים מזעזעים, שרק קמצוץ קטן ממנו שודר, מסיבות מובנות.
באותה תוכנית השתתפה ח"כ תירוש שאמרה, כי היא מזועזעת מהמראות שנחשפו. "ראיתי שורת אתרים מטרידים במיוחד, ובהם פורום הפדופילים הישראלי, אתר ישראלי להזמנת סמים עד הבית, אתרים בינלאומיים לסחר בנשק, סחר באיברים ואפילו אתרים של רוצחים שכירים שפתוחים להזמנות מרחבי העולם", אמרה תירוש.
כנס אילת לעיתונות שנערך השבוע בעיר הדרומית עמד בסימן המשבר הקשה שפוקד את העיתונות בישראל ואת מקצוע העיתונות. כמעט בכל אחד מ-30 הפנלים שנערכו במהלך ארבעת ימי הכנס, עלה הנושא של חוק לשון הרע, כחלק מגל חוקים אנטי דמוקרטיים שמועלים כעת בכנסת, הניסיונות להתערבות ממשלתית פוליטית במוסדות כמו רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית , גלי צה"ל ובעקיפין גם העיתונות המודפסת. גם השתתפותו של ח"כ יריב לוין בפנל שהנחה עמית סגל מערוץ 2 לא צינן את הרוחות, זאת למרות שח"כ לוין ניסה לייצר לעצמו תדמית של ליברל שאין לו שום כוונה לפגוע בחופש העיתונות. השיא היה אמור להיות במליאת הערב הראשון של הכנס, שם אירח שלום קיטל, עורך ומנהל התכנים של הוועידה, את העורכים הראשיים של העיתונות היומית הכתובה והמשודרת. על הבמה ישבו זה לצד זה, באופן די נדיר, ניר חפץ, עורך מעריב, אבי וייס, מנכ"ל חדשות ערוץ 2 , יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10 , חגי גולן, עורך גלובס, יואל אסתרון, עורך כלכליסט, ושלמה בן צבי מו"ל מקור ראשון. על הבמה היה כסא ריק, שהיה שמור לאלדד קובלנץ, המנכ"ל החדש של החינוכית. קובלנץ העדיף להישאר לשבת בין ולצפות בדיון מאשר להשתתף בו, זאת על רקע הסערה שנוצרה סביב מינויו. בלט בהיעדרו בפנל העורך הראשי של הארץ אלוף בן. ולשאלה שהופנתה מצד הקהל אל המנחה, אמר שלום קיטל כי הוא הוזמן אבל "נבצר ממנו לבוא". אלוף בן אישר את העובדה הזו.
אפשר היה לצפות מאותה חבורה מכובדת לאמירה חזקה, מעודדת וחד ש משמעית בהתייחס לאותם נושאים שעלו לסדר היום.
אפשר היה לצפות מאותו פנל מכובד שמשהו מאווירת המחאה והאזהרה שליוותה את הכנס ייצא גם מפיהם. אבל במקום זאת קיבלנו מחזה מביש של חבורת אנשים שיושבים בצמתים המרכזיים הגדולים ביותר בתקשורת, הנראית יותר כחבורת אפרוחים מפוחדים, שרועדת מאמא התרנגולת שלהם, אותה תרנגולת שמשלמת להם את שכרם(לחלקם שכר עתק) ,לא לפני שהיא וידאה שהם מבינים ויודעים היטב מה מותר צהם ומה אסור.
אבל בכל זאת מדובר בכנס של אנשי תקשורת, אנשים בעלי רמה, באולם ישבו עיתונאים ועורכים בעבר ובהווה, אנשים שיודעים משהו על תקשורת ועל מה שנעשה. והנה הם נאלצו לצפות בחבורה, הזויה משהו שיצרה תמונה עגומה ואולי גם עצובה: שבעה עורכים, שבעה כלי תקשורת מרכזיים, וכולם מדברים באותה מנגינה, באותה שפה, וחדי העין אף אמרו שהם היו גם לבושים כמעט אותו הדבר.
רוב המשתתפים, מלבד קיטל ואסתרון שפה ןשם ניסו להשמיע קולות של "גברים" שלא מפחדים מכלום, ניסו לצייר תמונת מצב אידיאלית, ורודה. הטייקונים שמחזיקים במניות של כלי התקשורת שלהם לא מתערבים, לחצים היו ותמיד יהיו, הבעיה היא של הנלחצים ועד כמה הם יודעים לעמוד בלחץ, בישיבות מערכת לא עוסקים באינטרסים של בעל הון זה או אחר. במיוחד הפתיע אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות 2 . אצלו בעלי המניות מעולם לא התערבו. ודאי שלא. הם לא צריכים להתערב. כל עורך במדיות שלהם יודע היטב מהם גבולות החופש שלו. לא צריכים להגיד לו, ואם במקרה יתבלבל או יסטה מהם יותר מפעם אחת, ימצא את עצמו בלשכת העבודה.
חברות העורכים הראשיים (או אולי האפרוחים הראשיים?) מסכימה אכן מעורבות הטייקונים מעיקה אבל אם הבחירה היא בין עיתונים שנשלטים על ידי בעלי הון לבין מציאות ללא עיתונים שייעלמו, הבחירההיא בעיתונים עם שליטה של טייקונים. טוב או רע, זה עניין לאניני טעם. מכונת התקשורת חייבת לנוע, האזרחים ממילא לא מבינים למה בכלל חשוב שתהיה עיתונות חופשית. ובכלל, הכינו את הממחטות. אבי וייס, חישב ומצא שהזכיינים בשני הערוצים, הפסידו בשנה האחרונה 230 מיליון שלק. מצבם של הטייקונים כבר לא ממש מזהיר וספק אם הם ראויים בכלל לתואר טייקונים לאור המשברים הכלכליים באירופה ובעולם. ןבגלל שה חלשים מצבה של התקשורת קשה ויוסי מימן הודה בסיבות להתנצלות המבישה של ערוץ 10
שורה תחתונה: על במת מליאת כנס העיתונות היה צריך להושיב את בעליהמניות של כלי התקשורת, את נוחי דנקנר, מוזי ורטהיים, נוני מוזס ואחרים. במאה ה-21 הם אלו שכנראה מנהלים את התקשורת ולא ועדת העורכים האומללה שישבה על הבמה , קפואה, פוחדת ורועדת, שמא תרגיז חלילה את הבוסים בירושלים ובתל אביב. אם היה צריך להציג תמונה שתסמל את כנס העיתונות באילת, התמונה זו של ועדת האפרוחים ממחישה הכל