הפוליטיקה הישראלית, משוועת לכוחות חדשים, צעירים, כאלו שלא באים מתוך המסגרות הקיימות, כאלו שמוכנים לסתום את האף לצלול אל מעמקי הפוליטיקה הלא נקייה, במיוחד כאשר מדובר בבית הזכוכית שליד קריית הממשלה.
המערכת הפוליטית געשה השבוע, בגלל שתי דמויות חדשות שהחליטו להכנס לזירה הציבורית ולהתמודד על מקום בכנסת, לקראת הבחירות הבאות. השתיים נועם שליט מצד אחד, ויאיר לפיד מהצד השני. על אף שלכאורה אין קשר בין שני האירועים, התגובות בציבור על המהלכים היו מעט דומות. המכנה המשותף ביניהם: אם אתה מחליט להכנס לפוליטיקה אתה צריך להסביר, להצטדק, להסביר, למה החלטת ללכת למהלך הזה. מה פתאום?
האחד, יאיר לפיד, מוכר כמעט בכל בית בישראל. את הרייטינג שלו הוא צבר בזכות מקומות עבודתו, רשות השידור, ערוץ 2 , אולפן שישי וידיעות אחרונות. הוא אינו העיתונאי הראשון ולא האחרון שהגיע למסקנה שמקיטורי ליל שישי, המבוססים בין היתר על הטורים שלו בעיתון ועל הופעתו בטלוויזיה, לא ישתנה דבר. הוא מבין, שאם יש סיכוי לשנות משהו בחברה הישראלית, צריך לעשות זאת במקום שבו קובעים את מרבית אורחות חיינו: הכנסת. הוא ראה את המחאה החברתית בקיץ שהוציאה רבע מיליון איש לרחובות גוועה עם הגשם הראשון שגירש את כל יושבי המאהלים, בעזרתם הלא אדיבה של פקחי עת"א, שליחיו של חולדאי. כאיש תקשורת הוא מבין טוב מאוד שמהפכות, במדינה דמוקרטית, נעשות בקלפיי. עכשיו מבקשים ממנו להסביר, לתרץ, להוכיח שידיו נקיות, ושהוא לא ניצל את אולפן שישי לקידום מסע הבחירות שלו. אלו שמעלים טענות אלו, שוכחים שבאולפן של לפיד ביום שישי התראיינו בין היתר חברי כנסת פוליטקאים בהווה וכאלו שרוצים להיות בעתיד, וגם הם ניצלו את כשרונו של לפיד כמראיין לקדם אג'נדה משלהם. אז מה כל ההבדל? באיזה צד של הכסא אתה יושב באולפן?. לפיד כמו מגישים אחרים יגידו לך שבצד השני, כמרואיין, לפעמים יותר קל. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, במיוחד אם אתה בשידור חי. . Read the rest of this entry »