ארכיון ל- נובמבר, 2010
הנרטיב "אל תשליכני לעת זיקנה", שליווה את החברה הישראלית כמעט מאז הקמת המדינה איבד לחלוטין את משמעותו. מערכןת הרווחה והבריאות לא מסוגלות ולא רוצות לטפל באותם קשישים שכל חטאם הוא שהאריכו חיים ושרדו אותם, בעידן הריאליטי, בעידן של כוכב נולד, קשיש גוסס בבית חולים הוא במקרה הטוב עוד אייטם בחדשות או נושא ל"תוכנית מיוחדת" בערוץ 10 . הצופים בבית, יעצרו לרגע, יצקצקו בלשון, יכתבו אולי טוק בק זועם על הרופא שלהם, וימשיכו הלאה לרוקדים עם כוכבים או יתחברו באינפוזציה לוילה של האח הגדול.* רק שאתה שם לידם, אתה מבין שאתה בגילם, אתה ממש לא רוצה להיות שם.
החברה הישראלית לא מצליחה לתת את היחס הראוי והטיפול לאוכלוסיה המתבגרת שלה. נתונים שונים שמתפרסמים חדשות לבקרים מלמדים כי שיעור הקשישים בקרב האוכלוסיה הישראלית יילך ויגדל בעשורים הקרובים. המערכות החברתיות, הסוציאלות וכל שכן המערכות הבריאותיות אינן ערוכות לטפל בגידולים הצפויים. לא צריך להיות סוציולוג או מנבא עתידות כדי לחזות את התופעה המעציבה הזו.
די לקרוא מדי פעם בעיתונות על מצבם הקשה של הקשישים בישראל, על בדידותם, העדר הגנה מספיקה, והעדר היכולת לטפל בהם ברמה הרפואית הבסיסית. על פי תחזיות רשמיות עד 2030 צפויים להיות בישראל כ-1.3 מיליון קשישים. כיום הם מהווים 10 אחוז מהאוכלוסיה. קצב הגידול של האוכלוסיה הבוגרת הוא פי 2.5 מאשר קצב גידול האוכלוסיה בכלל. 30 אחוזים מהקשישים בני 65 פלוס, הם בני 80 פלוס. תוחלת החיים המתארכת בישראל כמו במדינות מערביות רבות, הפכה את הביטוי "אל תשליכני לעת זיקנה"(מתוך שירו המפורסם של אביהו מדינה, על בסיס לחן מסורתי) שנחשב לנרטיב חזק מאוד בחברה הישראלית למשפט ריק מתוכן. הזעקה של הקשישים נתקלת בלב אטום, בציניות ובמערכות בירוקרטיות שאלו שעומדים בראשם איבדו את הלב והנשמה.
מערכות הרווחה קורסות בזו אחר זו והן נתונת לחסדיהן של עמותות וארגונים שונים. אלו לא מצליחות להתמודד עם המספר ההולך וגדל של קשישים שנקלעים למצבי מצוקה ועוני. על פי ההערכות 56 אחוזים מהקשישים חיים בבדידות בקהילה, לבד בדירתם, ו-46 אחוזים אחרים הם בודדים (אלמנות ואלמנים). אין מערכות מסודרות שמטפלות בהם, מתוך ראייה רוחבית כוללת.וזאת במציאות ישראלית ייחודית לפיה שליש מהקשישים בישראל הם ניצולי שואה.
המצב מחמיר הרבה יותר כאשר אותם קשישים נזקקים לשירותי רפואיים מבתיחולים ומרפאות הקהילה. קריסה וטירוף מערכות, הן תיאור חלש מדי כדי לתאר את המציאות שמתחרשת יום יום ושעה במסדרונות בתי החולים. בבחירות 2000 אהוד ברק נסע לנהריה ופגש את הקשישה ששוכבת במסדרון. האגדה אומרת שהיא עדיין שם ואם לא היא אז החברות שלה שהיו אז צעירות והיום זקוקות לטיפול.
עיקר המעמסה נופלת על המשפחות, הילדים שהם עצמם כבר לא צעירים. הם נאלצים להתמודד עם גידול הילדים שלהם, בשלבים בוגרים של החיים, להחזיק חזק את הקריירה שלהם וחייהם הפרטיים ולטפל בהוריהם.מחקר שנערך לא מכבר באוניברסיטת חיפה, במימון הביטוח הלאומי, העלה כי בכ-73% ממקומות העבודה אין מדיניות לגבי עובדים המטפלים בהורים קשישים.
אבל מעבר לזה, עצם הטיפול הזה מלווה במעמסה רגשית קשה ביותר שנתקלת במערכת סיעודית ורפואית אטומה, אדישה, עייפה משהו, שערך חיי אדם בעיניה הוא דבר מדיד, שקול לרווח והפסד וקורבן לתיעדופים אכזריים. שבועת הרופא, שכל סטודנט לרפואה שנה א' לומד אותה ע"פ, כבר אינה קו אדום. התופעה הזו נגלית לעיניהם של הקרובים שמבקרים את יקיריהם במחלקות הפנימיות של בתי החולים הגדולים באזור המרכז השרון ובעצם בכל הארץ. אותם יקירים חטאו בכך שהצליחו לשרוד ועברו את גיל ה-90 . היחס שהם מקבלים במחלקות השונות בבתי החולים הוא כאל מטרידים, כאלו שאין הרבה מה לעשות איתם ממילא וחבל להשקיע בזה.
שסגן מנהל מחלקה בבית חולים גדול אומר לבתו של קשיש, שעבר את גיל ה-90 כי בכלל אין טעם לרוץ איתו לבית חולים, בכל פעם שהוא מתייבש בגלל שהפסיק לאכול באופן סדיר. כשאתה שומע את זה במו אוזניך פתאום נופל לך האסימון. מה החלופה אם כן? הרופא לא צריך להגיד בקולו מה האלטרנטיבה, אתה מבין לבד: המתת חסד.
כן צמד המילים הזה שהיה פעם קאזוס בלי, ואסור היה בכלל להזכיר אותם בין כתלי מוסד רפואיים שנוכחים בו רופאים ואחיות, הפך היום לנושא לדיון פתוח. הרופאים, אמנם לא יעשות זאת בדרך כלל, , אבל הם ישמחו מאוד לתת לך טיפים מהי הדרך הטובה ביותר להגיע למציאות כזו. החברה הישראלית מוותרת על קשישיה המבוגרים יותר, בני ה-90 פלוס. אם הם שורדים לבד, אשרי וטוב להם. אם הם זקוקים לטיפול המדינה, עדיף שלא יבואו.
ואם אתה מחליט בכל זאת לא לוותר, כי הרי מדובר ביקירך,, אז אתה נתקל בחומה אטומה של מערכות מבולבלוץ שמספקות אינפורמציה חלקית על זכויות בסיסיות שמגיעות לך, ,סותרת את עצמן באופן שאינו מאפשר לך לקבל החלטות נכונות ורציונליות בזמן אמת. יקירך המוטל לפניך, כבר מזמן אינו מסוגל להבין מה קורה איתו, אתה לעולם לא תדע כנראה מה הוא חושב ומה הוא רוצה.והצוות הרפואי שמח מאוד להפיל את כל התיק עליך.
אז מגיעים רגעים של שבירה ויאוש.ואז אתה פוסע במסדרונות בית החולים, או בדרך הביתה אחרי עוד יום עבודה מתיש רווי לחצים ומתחים משלו, ואתה נשבע לעצמך, ומשביע את ילדיך הצעירים, שלא ממש מפנימים את מהות הבקשה, ואתה אומר להם: . "כשאגיע לגיל הזה אל תשליכו אותי לידיהם של צוותים רפואיים שלא מסוגלים וגם לא יכולים כבר לעשות שום דבר למעני. אל תפקירו אותי בידיהם של עובדים ואנשי צוות רפואי חסרי אונים. כי המערכות ששולחות אותם למלחמה הארורה הזו על חייהם של הקשישים, המערכות האלו מנוהלות על ידי שליחים ופוליטיקאים, שיודעים היטב שכאשר הם יזדקקו לטיפול רפואי, יקיריהם לא יצטרכו לעשות כלום. הטיפול הטוב ביותר והמהיר ביותר יגיע מאליו. אנחנו נמשיך לעבוד כדי לממן את הטיפולים הרפואיים המשובחים שלהם. והם, אחרי שיצאו מניתוח כזה או אחר בחיים, יעשו מסיבת עיתונאים וידברו בשבחה של הרפואה המקצועית הגבוהה בישראל(והיא אכן כזו) ושל בית החולים עצמו אנחנו, בני העם הפשוט מוותרים על הכל. תחסכו מאיתנו ומכם את כל התהליך, תנו לנו למות בכבוד.
בשולי הדברים: הכללות הן תמיד דבר מסוכן. רשימה זו עושה בוודאי עוול ליוצאים מהכלל, לאותם רופאים ואנשי צוות, שנותנים את הנשמה ואולי גם את הבריאות שלהם כדי להלחם למען החלשים ולהיאבק במערכות ששולחות אותם. הם ל"ו הצדיקים שמצילים אך במעט את כבודה של המערכת.. אבל אלו יוצאים מהכלל שאינם מעידים לכלל ולכן יסלחו לי אותם מתי מעט.
:
כך, בעוד שהכנסת מתדיינת, נחשפנו בסוף השבוע לידיעה עצובה, לפיה דב מורן נכשל בגיוס הון עבור מודו (Modu). מורן פנה לבורסה, אך נתקל שם בקשיים נוספים בגיוס הכספים – בעיקר מגופים מוסדיים שהיססו להשקיע במודו, בגלל אותה רמת סיכון גבוהה.
למי שלא יודע, מודו כבר מזמן אינה חברת סטארט-אפ. יש לה מוצר, יש לה מערך מכירות, יש לה עובדים ואת כל שאר הדברים שחברה צריכה. האיש העומד בראשה הוא יזם מוצלח עם קבלות. אגב, מורן הוא יזם אמיתי לא רק בגלל הצלחותיו, אלא גם בגלל כישלונותיו. כיאה לכל יזם, הוא לא הסתיר מאיש את הכישלונות שהיו לו במימוש חזונו בעבר, אבל נטע אמון, כי הוא פה לטווח הארוך ואינו מחפש משקיעים רק כדי לעשות אקזיט וללכת הביתה. נזכיר שאקזיט הוא כבר עשה בעבר, ואילו היה רוצה, היה יכול לשבת בבית וליהנות מפרי עמלו.
אבל מורן המשיך לגלם את דמות היזם, שהיא כידוע דמות שלפעמים מצליחה – ולפעמים לא. מורן, כאמור, לא פנה לחו"ל – הוא לא הקים מרכזי פיתוח בסין והתעקש לשלם משכורות שקליות בימי השיא ליותר מ-200 עובדים. את חלקם, אגב, פיטר ואחר כך גייס. בסיפור הזה מורן מתגלה כמעסיק לא אופייני לתעשיית היי-טק – זו שמפטרת בבת אחת. הוא טרח להודיע לעובדיו מראש על הסיכון שהם לקחו. הרי אין ספק שעובד שמצטרף למודו לוקח סיכון גדול – לא פחות גדול מזה שלוקחים גופים שמשקיעים בחברות היי-טק.
אבל למרות הכל, הגופים המוסדיים הגדולים בשוק ההון בחנו את מודו והחליטו שרמת הסיכון בהשקעה גדולה מדי. אותם גופים משקיעים בשורה ארוכה של מיזמים בתחומים כמו נדל"ן, נפט ומיזמים פיננסיים – ובמיוחד במיזמים ששייכים לטייקונים ידועים שממנפים הלוואות מהבנקים על ידי שימשו באגרות חוב של הציבור הרחב. ואם המיזמים לא מצליחים? לא נורא. פונים לממשלה, לכנסת ולבנקים, ומקבלים פרישת חובות. אבל השקעה בחברה טכנולוגית שכבר יש לה מוצר ויכולת ביצוע – זה כבר לא. זה "מסוכן".
דב מורן אינו היזם הראשון שמנסה לגייס כסף ולא מצליח. הרי אי אפשר להכריח איש להשקיע. עם זאת, התחושה בקרב רבים בענף בסוף השבוע היתה, שהכישלון של מורן אינו רק שלו. זה היה כישלון של תעשיית ההיי-טק ואולי אף של המדינה כולה – שלא מצליחה לייצר כאן חזון ולהרים חברות היי-טק. למעשה, המסר המרכזי לאנשים כמו מורן, הוא "לכו מכאן, חפשו לכם מדינות אחרות ומשקיעים אחרים במחוזות אחרים". זוהי המציאות המעוותת שאנו חיים בה.
במשרד המסחר והתעשיה חייבים לנסות ולהציל את מצב הגיוסים החמור בתעשייה, שהרזרבות שלה הולכות ומדלדלות. הצעת החוק שהזכרנו בהתחלה נועדה לתת רשת ביטחון לאותם גופים מוסדיים שאם וכאשר יחליטו להשקיע בהיי-טק – המדינה תערוב לחלק מהכסף. הוויכוח בוועדת הכלכלה הוא על גובה הערבויות. יכול להיות שאילו הדיון היה מתקיים קודם וההחלטות על שינוי החוק היו מתקבלות בזמן, 100 עובדים בכפר סבא לא היו צריכים לחפש עבודה היום? מצד שני, במציאות של היום – למי אכפת?
בעלי הזיכרון הטוב ודאי זוכרים שכאשר עלה לראשונה הרעיון להנפיק תעודות זהות חכמות לתושבי מדינת ישראל, לפני כ-12 שנה בערך, המניע העיקרי היה דרישת כוחות הביטחון. המטרה היתה למצוא פתרון שיחסום מחבלים שמבקשים להיכנס לישראל כדי לבצע פיגועים. מאז, מנסה מדינת ישראל ליישם את הרעיון – אך ללא הצלחה.
ב-1 בדצמבר 2008 הכריזו שר הפנים דאז – מאיר שטרית, ומנכ"ל HP ישראל – יהושוע בקולה, על חתימת הסכם בנושא בין המדינה לענקית המיחשוב. השניים הדגישו, כי "בתוך שנה תהיה למדינת ישראל תעודת זהות ממוחשבת". 270 מיליון שקלים שילמה המדינה ל-HP במסגרת העסקה, שתוקפה נקבע לחמש שנים. ההנחה היתה אז, שבשנת 2013 כבר יהיו רוב אזרחי המדינה מצוידים בתעודות חכמות, או שלכל הפחות יהיו למדינה את כל האמצעים לספק תעודה שכזו.
במקביל, החלה הממשלה בהליך חקיקה מתאים, כך שהתעודות החכמות יכללו גם אמצעי זיהוי ביומטריים. החזון היה שהתעודה תשמש גם כגורם מאשר לביצוע פעולות רבות, בין היתר מול הממשלה. הימים חלפו, ואפילו תהליך החקיקה – שלכשעצמו היה מייגע – הסתיים. כזכור, המדינה סערה וראש הממשלה, בנימין נתניהו, חרג ממנהגו וקיבל החלטה לפיה אזרחי המדינה לא יחויבו להוסיף לתעודה שלהם שבב ביומטרי – אלא יוכלו לבחור אם לעשות זאת או לא.
אבל גם זה לא עזר לתעודה המיוחלת. HP, ששכרה את שירותיו של מפעל פתקית בקיסריה כקבלן משנה לייצור התעודות, לא הצליחה לייצר במשך חודשים ארוכים ולו תעודה אחת. במשך כמעט שנה עמד המפעל שומם. פניות לקיום ביקור עיתונאים במקום נדחו על הסף על ידי משרד הפנים. או שהיה להם מה להסתיר, או שהם פשוט ביקשו להסתיר את הבושה. העיכובים הוסברו כבירוקרטיים גרידא. בסביבתה של HP נשבע כל מי שהיה קשור לפרויקט, כי החברה ערוכה לייצר את התעודות – כפי שהתחייבה. המעצורים, אם כך, הגיעו מכיוון ירושלים.
בשנה שעברה הוקמה ועדה בין-משרדית שבה היו חברים טל הרמתי – סגן בכיר לחשב והכללי ועוד כמה פקידים עם רצון טוב באמת לחלץ את העגלה הזו מהבוץ. הוועדה פעלה בהרמוניה, כאשר אנשי משרד הפנים הרעיפו שבחים על אנשי משרד האוצר. היה מי שהעז לנבא (כנראה שאדם באמת אמיץ) שבינואר 2011 תהיה לנו תעודת זהות חכמה ראשונה. המפעל בקיסריה, שבתחילה קיבל אישור לייצר את ה"גלמים" שהם הבסיס של התעודות, קיבל סוף-סוף אישור ללכת עד הסוף ולייצר את התעודות הסופיות, שיכללו גם את המתקן לשבב שבעזרתו יוכלו אזרחים לבצע את הזיהוי הביומטרי, אם יחפצו בכך. אבל, מה לעשות, ייצור תעודות זהות אינו מעשה קסם; כעת מדווחים מקורות המקורבים למפעל הייצור בקיסריה, כי הסיכוי שתעודות ראשונות תהיינה מוכנות בינואר 2011 שואף לאפס. בחדרי חדרים כבר מדברים על תאריך ריאלי חדש, יוני 2011.
פרשת תעודות הזהות החכמות היא אחת השערוריות הגדולות ביותר בתולדות המכרזים הציבוריים. השרים שהיו אחראים על המכרז המקורי כבר מזמן לא יושבים במשרדים המתאימים. את שר הפנים הנוכחי, אלי ישי, ממש לא מעניין עם איזה תעודת זהות אנחנו נסתובב. עם זאת, בהחלט מעניין אותו שהכספים שמיועדים לקהל הבוחרים שלו יגיעו במועד. אפרופו השר ישי, אותן עמותות חרדיות שהזכרנו בהתחלה – אלו שזייפו את תעודות הזהות, השתמשו במידע ממרשם האוכלוסין – אותו מרשם שבאחריות שר הפנים. עם זאת, לא שמענו שהשר הביע זעזוע, הקים ועדת בדיקה או קרא אליו לסדר את הממונים. הרי במדינתנו הקטנה מתרגלים בסוף לכל דבר – רע או טוב. כך, למשל, מתרגלים לכך שבמשך יותר מעשור לא מצליחים לייצר פה תעודה חכמה. מתרגלים גם לכך שהמידע ממרשם התושבים זמין כמעט לכל אחד ולכך שתעודות הזהות החכמות יירשמו בספרי ההיסטוריה כתעודת עניות לכולנו.
אותן עמותות חרדיות שהזכרנו בהתחלה – אלו שזייפו את תעודות הזהות, השתמשו במידע ממרשם האוכלוסין – אותו מרשם שבאחריות שר הפנים. עם זאת, לא שמענו שהשר הביע זעזוע, הקים ועדת בדיקה או קרא אליו לסדר את הממונים
ועכשיו ברצינות. אני לא יודע איך אתם, אני לא מצליח להבין את ההגיון מאחורי הסקר הזה. מה זה אומר שבעיר מסויימת יש אחוז מתגייסים גבוה יותר? מה זה מלמד על תושבי העיר? מה זה מלמד על ראשי העיר שלה? מה זה מלמד על צה"ל? מילא, אם הסקרים האלו היו נעשים על ידי ראשי הערים או השלטון המקומי, ניחא. עוד נדבך בדרך לקמפיין הבא של ראש העיר בבחירות הבאות. אבל מה לצה"ל ולתחרות בלתי הגיונית בין הרשויות?
ובנוסף:כל מי שמבין קצת בסקרים יודע שיש כאן גימיק מסוים שכולם מתעלמים ממנו. יש פרופורציה בין מספר החיילים המתגייסים לבין גודל העיר. גם באגף כוח האדם יודעים שמודיעין הגדולה והמתפתחת עדיין לא דומה לתל אביב או ירושלים ולכן כל השוואה בין אחוזי המתגייסים, משולה להשוואה בין תפוחים לאגסים.
מה שהכי מדאיג הסקר הזה, ואין בזה כל חדש, הוא התחזית המפחידה של אגף כוח אדם, שבעוד פחות מעשור, 60 אחוז מהגברים בישראל ישרתו בצה"ל כאשר כבר כיום הנתון עומד על 45 אחוזים. זה הנתון שהייתי מצפה שלא רק צה"ל אלא כל מי שעתיד המדינה יקר לו יזעק עליו ויעשה משהו למנוע את זה
במקום להפוך את נתוני המתגייסים לכוכב נולד הייתי מצפה דווקא מאגף כוח האדם לטפל דווקא בערים שנמצאות במקומות הנמוכים בטבלה, באותם מקומות ששם אין בכלל כמעט גיוס לצה"ל. בני ברק כמובן נמצאת בתחתית הטבלה אבל לא נראה לי שהיא מתביישת בזה. צה"ל מאבד אט אט את הבידול הייחודי שהיה לו, כצבא העם, כארגון ייחודי שמכתיב נורמות ומוביל לחינוך ערכים בסיסיים בכל חברה דמוקרטית. במקום זאת מעדיפים באגף כוח אדם לעלות על עגלת הריאליטי והרייטניג ולדרג את החיילים שלו על פי מקום מגוריהם, על פי בית הספר שהם לומדים ועוד מעט גם נדרג את היחידות הקרביות לפי לפי כישורי הבישול של האמא והסבתא של החיילים, מספר האומנים שיש לחייל במשפחה ואולי גם לפי רמת השכר במשק של הוריהם.
אם ברמת השרון יש 79.8 אחוז קרביים לעומת באר שבע שם אחוז המתגייסים לקרבי עומד על 63.5 , המדינה לא תתמוטט. אבל כל עוד בבני ברק אחוז המתגייסים עומד על 2.7 אחוזים, מישהו בירושלים במטה הכללי צריך להפסק לשחק במספרים ולצאת למאבק כדי להגדיל את הפערים האלו מייד. החיילים הקרביים ממודיעין או מכבים רעות ישתחררו בעזרת השם בעוד שלוש שנים וחצי, על פי נתוני הסקר, לא בטוח שיהיו להם ממשיכים.
כבר בתחילת דרכו של עולם המיחשוב, פותחו תוכנות מובנות שידעו לקלוט טקסטים. אלו הוזנו על ידי המתרגם האנושי, ופלטו את התרגום בשפה המבוקשת. אבל במקביל להתפתחות הרשת והתרחבות הכפר הגלובלי, נוצר הצורך בתרגום מקור אחד לשפות רבות או לכמה שפות, בעיקר באותן מדינות שאינן דוברות אנגלית. אמריקני שנוסע לפולין, רוצה לדעת בתוך שניות מהמחשב שלו, איפה חנות הפרחים הקרובה לבית המלון שלו וכמה עולה מנה במסעדה.
כך נולדו מנועי תרגום אוטומטיים, שמאפשרים לתרגם קטעים שלמים, כמעט ללא הגבלת גודל. זהו התרגום בעזרת מכונה (או מבוסס מכונה) כאשר היתרון הגדול שלו הוא בכך שהוא מאפשר הבנה וקריאה של טקסטים בכמויות גדולות במהירות רבה יותר מאשר מתרגם אנושי מסוגל לעשות.אבל עם הכל עדיין חברות התרגום האנושיות לא צריכות להיות מודאגות, עדיין בכל מנוע תרגום נדרשת התערבות אדם בגלל המגבלות של השימוש השונה של מילים בכל שפה, הקשרים שרק מוח אנושי יכול להבין ועוד.
בעבודה זו, נעסוק בשלוש תוכנות- מנועי תרגום שנחשבות למובילות כיום: שירותי התרגום של גוגל, שירותי התרגום, של בינג(BING ) ותוכנת התרגום של בבילון הישראלית.
גוגל
שירות התרגום של גוגל ללא תשלום והוא מאפשר לתרגם משפטים, מסמכים ואפילו אתרי אינטרנט. שיטת התרגום משתמשת בתהליך שנקרא "תרגום מכונה סטטיסטי", שהמשמעות שלהם היא: מנועי החיפוש מייצרים כמויות אדירות של דפוסי תרגום ומילים, שסביר להניח שיופיעו בתרגום כל שהוא מכל מקום בעולם. כיום תומכת גוגל ב-50 שפות. כדי להגדיל את היצע התרגום ושיפורו מזמינה גוגל את הגולשים להציע תרגומים משלהם. ( מקור: אתר TRANS-LATE- )
להלן ניסוי קצר שעשיתי בכל שלושת התוכנות. את הטקסט האנגלי בשורות הבאות ביקשתי מתוכנת התרגום של גוגל לתרגם לעברית
A woman sits at a desk in Manhattan, talking to herself in French. The phrases she balances on each breath are musical to American ears. She has postcards of Montreal tacked up on the walls of her cubicle – pastel-painted houses in the snow – so as
התוצאה בעברית
אשה יושבת ליד שולחן במנהטן, מדברת אל עצמה בצרפתית. הביטויים היא מאזנת על כל נשימה הם מוזיקלית לאוזניים האמריקאי. יש לה גלויות של מונטריאול מודבקות על קירות התא שלה – בתים פסטל צבוע בשלג – כך היא מפסלת את קווי המתאר של כל הברה",
על מנת לבדוק את מהימנות התרגום ביקשתי ממכונת התרגום לתרגם חזרה את הטקסט העברי שגוגל תרגם לאנגלית
תרגום חזרה לאנגלית
A woman sitting at a desk in Manhattan, talking to herself in French. Expressions is balancing on each breath are musical American ears. She has postcards of Montreal tacked on the walls of her cell – pastel-painted houses in the snow – so she sculpts the contours of each syllable, the
הקשב
קרא באופן פונטי
מסקנה:ברור שהתרגום מעברית לאנגלית טוב יותר, אבל גם התרגום לעברית סביר בהחלט ואיפשר להבין את כוונת המחבר.
בבילון
בבילון היא תוכנת תרגום ישראלית, שמיוצרת על ידי חברת בבילון בע"מ. השימוש בה מתוך הטקסט המוקלד, תוך כדי עבודה, כלומר אין צורך לצאת מהיישום (בניגוד לגוגל למשל) שיטת התרגום מבוססת על מנועי תרגום צד שלישי שסורקים את הרשת, בדומה לגוגל. גם כאן קהילת המשתמשים יוצרת מילונים משלה.התוכנה גם מאפשרת טכנולוגיה של זיהוי דיבור, התוכנה תומכת, (על פי האתר הרשמי שלהם) ב-75 שפות. אפשר לקבל ממנה קישורים גם לויקיפדיה, בריטניקה ומקורות אחרים, בכל פעם שמתרגמים מילה או טקסט.
החיסרון בהבדל מגוגל ובינד זו אינה תוכנה חינמית, אלא גובה כסף עבור רשיונות.
BING
בינג הוא מנוע חיפוש מבית מיקרוסופט. למרות שהוא חדש יחסית,(יוני 2009 ) היה למיקרוסופט בשנות ה-90 את MSN שכלל גם שירותי תרגום ואת אלטה ויסטה שאח"כ הועבר ליאהו.תומך ב-13 שפות, כולל עברית .כלי התרגום של בינג תומך בתרגום דפי-אינטרנט שלמים, אך מנגנון הצפייה פחות ידידותי מאשר גוגל.
ניסוי תרגום
אישה יושבת בשולחן במנהאטן, מדברת עם עצמה בצרפתית. הפרזות שהיא מאזנת בכל נשימה מוסיקליות לאוזניים אמריקאיות. יש לה גלויות של מונטריאל נעץ למעלה על הקירות מהתא שלה, בתים צבועים חיוורים בשלג, כל כך כ/כפי
התרגום:
A woman sits on bmanaatn, speaks with itself in French. It balances in each breath hprzoth musical for this American. It has a visible montrial stared up its cell walls, painted pale in the snow, bytes so as
את הטקסט המתורגם ביקשתי שוב לתרגם לעברית על מנת לבדוק מהימנות התרגום
אישה יושבת על bmanaatn, מדבר עם עצמו בצרפתית. היא מאזנת בכל hprzoth נשימה נגינה זו האמריקאית. לה גלוי montrial הביט למעלה קירות התא שלו, צבועים חיוור בשלג, בתים כך …….
מסקנות: מבין השלושה הבינג הכי פחות טוב בעברית. גוגל נתפסת כתוכנה עם ממשק המשתמש הידידותי ביותר, המשתלב ביתר השירותים שהיא נותנת, מה שמחזק את נוכחותה ב- 60 אחוז ממנועי החיפוש בעולם, כאשר בישראל נתח השוק הוא 80 אחוזים. הפלטפורמה היא כנראה הסיבה לפופולאריות של מכונת תרגום זו.
נכתב כעבודה בקורס מהפכת האינטרנט, אצל פרופסור ליהמן וילציק, אונ בר אילן, תואר שני, תקשורת פוליטית.