ארכיון ל- ספטמבר, 2010
הבוקר פורסמה ידיעה במעריב על דרישתו של השב"כ מהבנקים, לאפשר לו לקיים פיקוח על מערכות המידע שלהם, כדי למנוע השתלטות של גורמים עוינים. ממה חושש השב"כ? הוא יודע היטב שבעידן הבנקאות המקוונת, כאשר כל המערכות הפיננסיות פותחות את שעריהן בפני הלקוחות ומעודדות אותם להיכנס ולבצע פעולות, רמת הסיכון בה נמצאות מערכות ה-IT הולכת וגדלה.
השב"כ כארגון, השקיע הרבה מאוד משאבים במערכות ה-IT שלו והעומד בראשו, יובל דיסקין, הוביל מהפכה טכנולוגית אדירה בשנים האחרונות. זו מונעת בכל יום פיגועי טרור ואסונות. השב"כ יודע היטב שהדבר נכון גם לגבי הצד השני. הלוחמה הקיברנטית הפכה להיות כלי נשק מן המניין בידי גורמים המעוניינים בחיסולה של מדינת ישראל, וכאלה לא חסרים.
פניית השב"כ לבנקים היא הגיונית: הוא רוצה להיות "האח הגדול", מי שיש לו את הכלים לעקוב ולבדוק זהויות של גורמים שונים, שתחת חסות בצל כנפי עקרון שמירת הפרטיות, עקרון קדוש שהבנקים שומרים עליו בקנאות, ולוודא כי אלה אינם גורמים עוינים שעלולים לבצע השתלטות על הבנקים.
מצד שני, ההתנגדות של הבנקים מובנת וטבעית ואסור לזלזל בה. מעבר לטענה, כי נוכחות גורם כמו שב"כ שבודק את חשבונות הבנקים עלולה להבריח משקיעים, הרי שיש לבנקים גם טענה מוצדקת אחרת: "אנחנו יודעים לשמור על מערכות המידע שלנו, אנחנו מפעילים כלים מגוונים כדי לשמור המערכות שלנו, אין טוב מאיתנו בכל הקשור למדיניות של יישום חוקים ותקנות". יטענו הבנקים ובצדק, שהמערכת הבנקאית היא עתירת רגולציה: כך, בבנק ישראל יש אגף שלם שאחראי לפקח ברמה הטכנולוגית על אבטחת המידע של הבנקים. בראש האגף עומדת רחל יעקבי. בכנס של לשכת מנתחי מערכות מידע, אמרה יעקבי, כי הפיקוח על הבנקים מצפה מהתאגידים הבנקאיים, להטמיע את הכלים לצורך מניעה ואיתור אירועים של התממשות סיכון. זה, אמרה, צריך להיעשות באופן שיבטיח, כי יישמר נתיב ביקורת שיאפשר את שחזור האירוע החריג, ויקוים מערך תגובה ודיווח על אירועים חריגים. אותם סיכונים ואיומים הם בחלקם אלה שמהם חושש השב"כ.
אבל בטרם מצחצחים את החרבות, ובטרם מגייסים את עורכי הדין והיח"צנים, רצוי שכל אחד מהצדדים יעשה חשבון נפש וינסה לראות איך בכל זאת מגבירים את האבטחה. שני הצדדים צריכים להידבר ולנהל משא ומתן ענייני, הרחק מעיני התקשורת. השמירה על הפרטיות היא ערך עליון, אבל המציאות מוכיחה שאפילו במדינות החופשיות ביותר, דוגמת ארה"ב, מתנהל כבר כמה שנים דיאלוג בין הרשויות הפדרליות לבין המגזר האזרחי, על הדרכים הראיות לשלב את "האח הגדול" בפיקוח.
אסור בשום אופן שהוויכוח יוסט לכיוון של "אנחנו – הבנקים – יודעים הכי טוב להגן על עצמנו, אנחנו שומרים על המידע, תסמכו עלינו". הקונספציה של "סמוך עלינו" קרסה כבר לפני 37 שנים, באותה מלחמה שבימים אלו נערכים טקסי זיכרון בבתי העלמין לזכר אלו שהקריבו נפשם לטובת אלה שהאמינו שהכל בסדר ואסור לשאול שאלות. השב"כ איננו גוף עוין למדינה, ואי אפשר לייחס לו כוונות זדון כוללניות של חדירה לתחום החשבונות הפרטיים שלנו, מבלי לבדוק עניינית את הרעיונות וההצעות שהוא מעלה.
השורה התחתונה: דרישת השב"כ להיות מעורב בפיקוח על מערכות המידע של הבנקים, מן הראוי שתיבחן ברמה העניינית ותיפתר בהידברות בין שני הצדדים. השב"כ והבנקים הם למעשה שותפים לאותו אינטרס: שמירה על הכלכלה של ישראל ומניעת פגיעות עוינות בעידן הקיברנטי.
ביום הכיפורים, יהודים רבים נוהגים לבקש סליחה מחבריהם על עבירות שבין אדם לחברו. מרבים לדבר על סליחות שבין אדם למקום, שזו הדרגה הנעלה ביותר ביחסים שבין אדם מאמין לבורא עולם. אבל במציאות היום יומית יש חשיבות לא פחותה למערכת היחסים שבין אדם לחברו. במערכת יחסים זו מבוססת על נימוסים והליכות, תחום שאנחנו הישראלים לא ממש מצטיינים בו. כחלק מכללי הנימוס עלינו לדעת גם להתנצל, לבקש סליחה ולתת תחושה לגורם שפגענו בו שאכן אנחנו מתכוונים לבקשתנו.
מכון ירושלים לחקר שווקיםhttp://www.jims-israel.org/ פרסם ערב יום הכיפורים סקר מעניין, שחלקו צוטט באמצעי התקשורת, שעסק בנימוס שלנו הישראלים, והאם אנו יודעים איך לבקש סליחה.לפי ממצאי הסקר, לרבים מאתנו יש על מה לבקש סליחה.
הסקר כלל שאלות על תחומים רבים כגון דיבור בסלולארי במקומות ציבוריים, נהיגה, יחס לזקנים ולבעלי מוגבלויות, שימוש בשפה גסה, ועוד. המשיבים התבקשו לדווח כיצד הם מתנהגים בכל תחום, ועל סמך תשובותיהם ניתן להם "ציון נימוס" שנע בין 0 ל-4, כאשר הציון הממוצע היה 2.94. עלייה של 10% בציון הנימוס לוותה בעלייה של 5.8% בהכנסה המשפחתית. בכל התחומים, גברים היו מנומסים פחות מנשים (ציון נמוך בכ-0.11 בממוצע). עולים נמצאו מנומסים יותר מ"צברים" (ציון גבוה בכ-0.1 בממוצע). חרדים (ציון ממוצע של 3.16) נמצאו מנומסים יותר מדתיים, מסורתיים, וחילונים. מבוגרים היו מנומסים יותר מצעירים בכל התחומים. לא נמצא מתאם בין נישואין, מספר הילדים וההשכלה לבין ציון הנימוס.
המכון בדק באמצעות הסקר היכן נתקלים ישראלים בהתנהגות לא מנומסת, והשווה את הממצאים לסקר דומה שנערך בארה"ב. שיעור המשיבים שדיווחו על כך שנתקלו בחוסר נימוס בחנויות ובמרכזי קניות (31%), בעבודה (13%), בשדה התעופה (13%) ובסביבה הקרובה (9%) היה דומה או נמוך יותר מהשיעור המדווח בארה"ב. אולם בכל הנוגע למשרדי ממשלה, היה שיעור המדווחים על חוסר נימוס גבוה פי 1.5 בישראל מאשר בארה"ב. 28% מהמשיבים דיווחו על כך שהם נתקלים בחוסר נימוס כאשר הם באים במגע עם משרד ממשלתי, לעומת 19% בלבד בארה"ב.
המשיבים התבקשו גם לדווח באיזו תדירות הם נתקלים בתופעות שונות של חוסר נימוס. התופעה הרווחת ביותר היא דיבור בסלולארי במקומות ציבוריים בקול רם, כאשר 78% מהמשיבים דיווחו שהם נתקלים בתופעה תמיד או לעתים קרובות. 71% השיבו שהם נתקלים בנהגים אגרסיביים וחסרי זהירות תמיד או לעתים קרובות, ו-53% נתקלו בשפה גסה או בקול רם במקומות ציבוריים באותה תדירות. המכון בדק גם באמצעות הסקר את מידת שביעות רצונם של ישראלים מהיחס לו הם זוכים מנותני שרות. נראה שהטכנולוגיה אינה משפרת בהכרח את השירות. 87% הסכימו שקבלת מענה אוטומטי במקום אדם שאפשר לתקשר איתו היא מתסכלת מאוד
"חשיבות הסקר אינה מסתכמת רק בכך שהוא מאפשר, לראשונה, לראות מיהם הישראלים המנומסים יותר ומיהם המנומסים פחות", אומר פרופסור רוברט סאור, נשיא מכון ירושלים לחקר שווקים. "הסקר גם מגלה כי אין מתאם בין השכלה לבין נימוס, מה שמראה כי מערכת החינוך, המתמקדת בציונים ובכישורים קוגניטיביים, אינה מעניקה לבוגריה כישורים חשובים בתחומים הלא קוגניטיביים, כגון נימוס, שליטה עצמית, התמדה ועוד. מצד שני, הסקר מראה כי ככל שאדם מנומס יותר, הוא גם בעל הכנסה גבוהה יותר, מה שמראה שכישורים אלה חשובים לא פחות מציונים. טוב תעשה החברה הישראלית אם תעניק יותר תשומת לב לנימוס ולכישורים לא קוגניטיביים אחרים".
תמונת המצב העולה מן הסקר היא של בעיה חברתית שרבים סובלים ממנה אך איש אינו לוקח עליה אחריות. "על משרד החינוך לקחת אחריות ולהתאים את תוכניות הלימוד כך שיעניקו לתלמידים כישורים חברתיים בנוסף ליכולת להצליח בבחינות הבגרות", מסכם פרופסור סאור.
אז, אם החל ממחר בבוקר כל אחד מאיתנו יעשה משהו קטן וטוב בכל יום שנחשב "מנומס" יש סיכוי שהחיים שלנו כאן על האדמה הזו, באזור הזה, יכולים להיות הרבה יותר יפים, למרות הכל.
הסקר נערך עבור מכון ירושלים לחקר שווקים על ידי מכון דחף בקרב 992 בני אדם המהווים מדד מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. טעות הדגימה המרבית היא 4.5%.
מאירסון נושא את התואר עמית יבמ, שהינו אות כבוד הטכנולוגי הגבוה ביותר שמעניקה החברה לחוקרים ומדענים שהובילו פריצות דרך משמעותיות. בנוסף, הוא אחראי על האקדמיה של יבמ – ארגון פנימי המאגד כ-1,000 מנהלים ומומחים טכניים בתוך החברה ומחוצה לה. במשך שנים הוא היה חבר צוות המחקר של יבמ והוביל חידושים בתחום הנדסת חומרים, מיקרואלקטרוניקה, מערכות אחסון ועוד.
הוא מודע לסכנות שקיימות אצל כל מי שעוסק בחדשנות ופיתוח. בראיון לאחד מכלי התקשורת אמר מאירסון, כי הוא דורש מהאנשים שעובדים איתו במחקר ופיתוח לבוא אליו לפחות פעם בשנה ולהגיד לו איזה טעויות הם עשו – ואיפה. הוא לא מאמין בחדשנות שיש לה הצלחה של מאה אחוזים, אבל זה לא אומר שצריך להוריד את הרגל מהגז ולהפסיק להמציא או לפחד.
"מישהו צריך לשמור ולהוביל את הפיתוח בקצה העליון של הטכנולוגיה – ויבמ לקחה על עצמה את התפקיד הזה", אומר מאירסון בשיחה. לדבריו, אחד האתגרים שעומדים כיום בפני כל מפתח, הוא ההתקרבות המפחידה לגבולות הפיסיקה – תופעה שהחלה כבר לפני שנים ואיימה בין היתר על המשך ההתקדמות על פי חוק מור. "מכונות פועלות כיום מהר כל כך, עד שעצם מבנה המארז ברמת השבב עצמו עלול להשפיע על הביצועים", מסביר מאירסון. "יבמ מפתחת פתרונות שונים כדי להתמודד עם הבעיות האלו, וכחלק מזה, מהנדסי החברה משקיעים במערכת ההפעלה לינוקס (Linux)".
על פי מאירסון, בחמש השנים הקרובות ישתנה האופי הבסיסי של הטרנזיסטור, והעולם הטכנולוגי יפנה לכיוון של טרנזיסטורים תלת-ממדיים, הנבנים בניצב למשטח השבב ולא לרוחבו. בתחום התוכנה, חוזה סגן נשיא יבמ את הופעתן של מערכות המבצעות אופטימיזציה עצמאית של הקוד ברמת הארכיטקטורה. מערכות כאלה, הסביר, ידעו לתכנן ולתכנת מחדש את עצמן תוך כדי תהליך העבודה והשימוש, על מנת לייעל את ביצועיהן. קומפיילרים, ציין, יהיו מסוגלים לבחון אלפי שורות של קוד, לזהות אלגוריתם מרכזי ולשלוף אותו החוצה, על מנת לצרוב אותו על גבי מעבד ייעודי או שבב זיכרון ייעודי – כדי לקבל מהירות ביצוע הגבוהה פי 10 עד 100.
בשיחה איתו אי אפשר היה שלא להתרשם מהביטחון העצמי של האורח ומהבקיאות שלו כמעט בכל תחום שבו יבמ מעורבת. המסקנה מהשיחה היא, שכדי להיות חלק מחדשנות, עליך להגיע למצב שבו החדשנות הופך להיות חלק מה-DNA שלך – אחרת אין סיכוי שזה יעבוד.
. לחיצת ידל לנועם. כמה מילות נימוס. חיבוק קל לאביבה. ישיבה על כסאות לבנים הפזורים באוהל. שתיקה רועמת. חותמים על עצומה, ממשיכים הלאה. יום חמישי, א ראש השנה תשע"א. ביקור באוהל של אביבה ונועם שליט רחוב עזה 1 שכונת רחביה. אם לא היית שם בדרך לשם ובחזרה אתה מרגיש מעט מתוסכל. כי מה עשית בסך הכל? נסעת, הגעת, ישבת, לחצת יד, חזרת הביתה עם האשה והילד הפרטי שלך.. הילד שלהם עדיין לא. אח"כ אתה משכנע את עצמך שזה המינימום שאתה יכול לעשות, מעבר לתמיכה מוסרית ורגשית. אבל אם גם את זה לא תעשה לא תוכל לספר לנכדיך יום אחד שגם אתה לקחת חלק במאבק להחזיר את גלעד שליט .
מישהו תוקע בשופר. קבוצת נשים חרדיות חזרה זה עתה מבית הכנסת. הן מספרות לנועם על תפילות מכל הלב שהן היפנו ליושב במרומים שיחזיר את הבן הביתה. איך שהוא, לאלו שנכחו באוהל באותו רגע היתה תחושה שלאיש שגר ממול לאוהל, זה שנסע לעשות את החג כנראה בקיסריה, יש יכולת לעשות הרבה יותר, כדי שאביבה ונועם יחגגו את החג בשנה הבאה יחד עם גלעד, במצפה הילה. אמן.
המחאה של נועם ואביבה נשענת על אחד הדברים ששום מימשל, מושל או ראש מדינה, יכול להיות אטום לה. זוהי המחאה השקטה, המנומסת, שכל מה שיש לה למכור זה עיניים ומבט של אמא ואבא ששלחו את בנם לצבא לפני חמש שנים ועד היום הוא לא חזר. אלף תירוצים, הסברים מתוקשרים ומנוסחים היטב של פוליטיקאים ודוברים , לא יצליחו לכבות את הזעקה הבוערת ממבטם .
שרים וראשי ממשלות יחלפו לידם אלף פעם, אבל בסוף הם ישברו. הם יודעים שההחלטה היא בידיהם.לא רק, אבל לאצבע שלהם יש משקל מכריע. אביבה ונועם רוצים את גלעד בבית. . הם לא מנהלים את המו"מ, הם לא קבעו את תג המחיר והם יודעים שבצד השני לא יושבים צדיקים גמורים. אבל הם יודעים שכל עוד לא קיבלו הודעה אחרת, גלעד שלהם, ובמובנים רבים, שלנו, חי, ומחכה שישחררו אותו. השקט הזה אסור לו להיפסק לרגע. עבור אלו שיש להם מצפון הוא מחריש אוזניים,מכה בהם בראש קורע לב ולכן בסוף ינצח.
את החשבונות למה ואיך הגענו למצב כזה, נעשה אחרי שגלעד יחזור. הרוצחים לא מחכים לאלו שישתחררו בעקבות עסקת שליט כדי להמשיך לרצוח. אירועי השבועיים האחרונים, רצח ישראלים בכבישים, הוכיחו זאת. זה היה קודם וזה כנראה יהיה גם אם גלעד ישאר שם או יחזור הביתה. מדינת ישראל מספיק חזקה כדי לעקוב ולהרוג את כל אחד מה-400 המחבלים שישובו הביתה ויחליטו לחזור לטירור.
אז אם לא עשיתם את הדבר הפשוט הזה ששמו לקחת את האוטו לסע לשכונת רחביה ולבקר את נועם ואביבה, הימים הבאים, בין כסה לעשור, ימי תשובה ותחילת שנה חדשה הם הזמן הכי טוב לעשות את זה.
באופן כללי, הייתה לנו שנה לא רעה, בוודאי טובה יותר מהשנה שעברה. המשק, וכמוהו גם ענף ה-ICT, נכנסו למסגרת של חזרה לפעילות. אנו עדיין רחוקים מהמצב שבו היינו ערב המיתון, אבל הכיוון הוא אופטימי. החודשים האחרונים של תש"ע סיפקו לנו לא מעט כותרות, שכמעט האפילו על כל השנה.
הסיפור הכי חם הוא כמובן הדחתו של מארק הארד מ-HP בגלל הסתבכות בפרשת הטרדה מינית. הסיפור הזה מסרב לגווע. לצד החיפושים של HP אחר יורש, קיבלנו ממש ערב החג סיפור לא פחות עסיסי, ועל פי אמות מידה לא מעטות, גם שערורייתי. המנכ"ל המודח התקבל בזרועות פתוחות אצל חברו, מנכ"ל ומייסד אורקל (Oracle) לארי אליסון, שפיטר את צ'ארלס פיליפס, ומינה את הארד במקומו. כזכור, כמה ימים אחרי הפרשיה, היה זה אליסון שיצא בביקורת נגד הנהלת HP שהעזה להדיח את הארד בשל עניין פעוט ושולי, רומן עם אישה. עכשיו הוא מצא מקלט אצל אליסון. את הבת הפרטית שלי לא הייתי שולח לעבוד לצידם של שני הג'נטלמנים האלו.
עוד בטרם הספיקה הנהלת HP להתאושש מהטראומה של הארד, היא מצאה את עצמה נאבקת עם יריבתה דל (Dell) על רכישת חברת האחסון 3Par. הסיבה למריבה: מיחשוב ענן המתפתח במהירות ומתקרב לפתחן של חברות הגדולות ומותיר אותה ללא מענה אמיתי בתחום.
גם אליסון היה עסוק השנה בדברים אחרים, כמו למשל בנייה מחדש של הספינה הטובעת סאן (SUN), אותה רכשה אורקל בעסקת ענק. במהלך השנה התבשרנו כי המיזוג כולל, לצד ההיבטים הטכנולוגיים, גם היבטי כוח אדם. כך, אורקל הודיעה לבורסה כי היא מתכוונת להעמיק את היקף הפיטורים בסאן.
גם עולם אבטחת המידע התעורר לפני שבועות אחדים לעסקת ענק, כשאינטל (Intel) הודיעה כי היא רוכשת את ענקית אבטחת המידע מק'אפי (McAfee) תמורת 7.6 מיליארד דולרים. אינטל היא מסוג החברות שלא שיחקו במגרש הזה בעבר, ועצם הכניסה אליו הפתיעה רבים והכניסה קצת עניין לשוק. נשיא החברה, פול אוטליני, אמר כי שתי החברות ניהלו מו"מ ועבדו יחד על הנושא במשך 18 חודשים. הוא העריך שאינטל תשלב בתוכה את מוצרי האבטחה של מק'אפי כבר בשנה הבאה. "בכל מקום שבו אנו מוכרים מעבדים, יש לנו הזדמנות לשלב חבילת רכיבי אבטחה", אמר.
בארץ, לאחר עשרים שנות שירות בצה"ל אל"מ (מיל') נתן ברק, הקים את חברת mPrest, אשר הוא מכהן כמנכ"ל שלה. ביולי השלימה מערכת הביטחון את הניסוי האחרון במערכת "כיפת ברזל", שנועדה להגן על העורף מפני רקטות קצרות טווח. מערך השו"ב של "כיפת ברזל" הוא פרי פיתוח של עובדי mPrest.
השנה המשיכו החברות השונות למנף את שילוב החרדים והחרדיות בתעשייה. בירחון InformationWorld, חשפנו את פעילותה של נילי דוידוביץ', מנהלת חברת דעת מקבוצת ריל קומרס.
כסאות מוסיקליים
השנה היו תזוזות של מנמ"רים ומנכ"לים לא מעטים. נזכיר את הבולטים: דוד לוזון, מנמ"ר בנק הפועלים הודיע לפני חודש על פרישתו בתחילת 2011. גדי גילאון מפרטנר פינה את מקומו לרונית רובין, שהגיעה מחברת ויזה כ.א.ל. את מקומה תפס רוני גריסרו. נעם הנגבי, מנמ"ר דיסקונט, קודם לתפקיד בכיר בהנהלה, והוחלף על ידי שי ורדי. רלי מרידור, פינתה את מקומה לשי בסון. מלם-תים ידעה לא מעט זעזועים בצמרת, כאשר מספר מנכ"לים פרשו: אלי אחי מרדכי לטובת החברה לאוטומציה, והפרישה המתוקשרת של אורי ערד, מנכ"ל מלם מערכות, שהוחלף לאחר פעולת איתור לא קצרה על ידי ספי גלעזר, שהגיע מנס. יואל יסקרביץ נכנס לתפקיד מנכ"ל גלסהאוס ישראל, לאחר שסיים את תפקידו כסמנכ"ל בטלדור. אודי ויזנר מונה למנכ"ל חטיבת הקמעונאות של וריפון ומאיר פרידמן מונה לתפקיד מנכ"ל SGI ישראל, תורכיה ויוון. לפני כן היה פרידמן מנהל מגזר הטלקום בסאן.
שנה קריטית בתיקשוב הממשלתי
בחודש מאי השנה הגיעה לסיומה המערכה העיקרית במכרז כוח האדם לשירותי מיחשוב בממשלה. המכרז עבר שורה של תלאות ועצר בכמה תחנות, בעיקר בבתי המשפט. בימים אלה ממש אמור מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, לקבל לידיו את מסקנות הוועדה שהוקמה על ידי שר האוצר במטרה להמליץ לממשלה על הקמת משרד CIO ממשלתי, בדומה לפונקציה שקיימת כבר בארה"ב ומדינות נוספות.
בשנה הבאה, כך הבטיח לנו לא מכבר טל הרמתי, סגן החשב הכללי, נוכל ללכת למשרד הפנים, להתכבד במתן טביעת אצבע ולקבל תעודה חכמה. בסוף השנה, בשלהי הקיץ, הוסרו המכשולים האחרונים למכרז הארוך והכושל ביותר שהיה אי פעם במדינת ישראל.
מגזר החינוך קיבל השנה תגבור רציני, לאחר שהממשלה אישרה תקציב של כמיליארד שקלים לתיקשוב ומיחשוב 280 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, סכום חסר תקדים בשנים האחרונות. גם פרויקט מחשב לכל מורה, שהיה כנראה המניע לכל תוכנית התיקשוב בחינוך ציין שלוש שנים להקמתו עם 5,000 מורים שכבר עובדים ומלמדים בעזרת מחשב נייד אישי שקיבלו מקרן אתנה, הסתדרות המורים ומשרד החינוך.
מה יהיה?
התחזיות של חברות המחקר אופטימיות . ערב החג קיבלנו את זו של IDC שמעריכה, כי מגזר ה-ICT יצמח בשנה הבאה ב-7%-8%, קצב לא רע בהשוואה לשנה שעברה.
מייד לאחר החגים יחל גם גל הכנסים והוועידות המקצועיות של אנשים ומחשבים בכל התחומים. גם תחום המיחשוב ענן לא ייפקד.
מחכים לגלעד
בשלהי שנת תש"ע החל שוב שיחות בין ישראל לפלסטינאים, וכולם מקווים שיניבו תוצאות, שכן כבר הוכח כי יש קשר ישיר בין שקט ביטחוני לשגשוג כלכלי.
ערב החג הזה שוב יציינו אביבה ונועם שליט את ראש השנה החמישי בלי גלעד. התפילות ימשכו ואיתם, יש לקוות, גם המאמצים להשיבו הביתה.
שנה טובה.