ארכיון ל- 8 ביולי, 2010
מרץ השנה היה חודש עקוב מדם בדרכים. בין היתר, התרחשה בו התאונה המזעזעת בצומת הנגב, בה נספו ארבעה בני משפחת אטינסקי-גמליאל, לרבות שתי ילדות פעוטות. התאונה זעזעה רבים, בין היתר כיוון שאבי המשפחה, ששהה בארצות הברית, לא היה מסוגל להגיע להלוויית אשתו ושתי בנותיו. מאוחר יותר הוא התראיין אצל יאיר לפיד וסיפר עד כמה התאונה שברה אותו.
הטרגדיה נגעה במיוחד לליבו של אורי קידר, לשעבר מנכ"ל עיריית רעננה ודמות ציבורית מוכרת. נושא תאונות הדרכים מטריד אותו כבר כמה שנים. גם כשהיה מנכ"ל העירייה, בעת שזאב בילסקי עמד בראשה, היה קידר שותף למיזמים שונים שנועדו להלחם בנגע הזה. "התאונה הזו זעזעה אותי והביאה אותי למסקנה כי חייבים לעשות משהו", אמר קידר.
נתונים סטטיסטיים על תאונות הדרכים הקטלניות, העלו מציאות מזעזעת: בעשרים השנים האחרונות 10,500 אנשים קיפחו את חייהם בתאונות. "המדובר ב-500 הרוגים לשנה, יותר מ-40 הרוגים בממוצע לחודש, בין הרוג לשניים מדי יום", אומר קידר, "אני קורא לזה טבח, לא פחות ולא יותר".
המלחמה בתאונות נעשית בדרכים שונות על ידי גופים וארגונים רבים, לצד המאבק מצד גורמי האכיפה. אבל המסר, קובע קידר, כנראה לא מספיק חזק, לא מספיק מזעזע: "כמה ימים אחרי תאונות מחרידות, כגון התאונה של משפחת אטינסקי-גמליאל, כולם מדברים על הצורך בזהירות בדרכים. חצי יום לאחר התאונה אתה רואה פה ושם אנשים שנוסעים יותר לאט, אבל הנושא נשכח במהירות. עוברים הלאה".
יחד עם ידידו, ח"כ בילסקי, שעוסק בכנסת בין היתר גם במלחמה בתאונות דרכים, יזם קידר כנס בבית לוינשטיין, לשם הוזמנה כל הצמרת העסקית והחברתית של ישראל. דיברו שם על הצורך להגביר את המעורבות הציבורית במאבק בתאונות הדרכים ורעיונות שונים הועלו במהלך האירוע. "אחרי הכנס ישבתי עם עצמי וחשבתי", אמר קידר, "דיבורים זה לא מספיק, הגיע הזמן לעשות מעשה. אם אנחנו לא נעשה את המעשה – שום דבר לא ישתנה".
קידר החליט לתקוף את הנושא מהזווית הבסיסית הפשוטה ביותר: מחאה המונית של ציבור הנהגים הבריאים ושלמים (עדיין), שיצהירו על מחויבות אישית לנהוג בזהירות ולשמור על חוקי התנועה. "זו אינה מחאה נגד מישהו מסויים או נגד הממשלה", מסביר קידר, "אלא מחאה נגד המציאות הנוראית של הקטל בדרכים".
קידר הדפיס, על חשבונו, כמות גדולה מאוד של סרטים אדומים, עליהם מצויין הנתון המזעזע של 10,500 ההרוגים מתאונות דרכים בעשרים השנים האחרונות. קידר מתכוון להדפיס עוד כמויות ענקיות. הוא מבקש כעת ליצור קהילה ענקית של נהגים, מכל גיל ומכל מקום, שיתלו את הסרט האדום על מכוניותיהם. "לסרט האדום יש קונוטציות מאוד ברורות", אומר קידר, "ומעבר לצבע שלו, אני רואה בנכונות של נהגים לבוא ולקבל את הסרט האדום, לתלות אותו על מכוניתם, כמעין ברית בלתי כתובה שבה הם מחוייבים לזהירות בדרכים". בנוסף, קידר הדפיס פליירים עם הכותרת "או שנתחיל להיות 'סרוטים' או שנגמור הרוגים", ובהם פרטי מידע על מספרי ההרוגים בכבישים.
"רק מחאה המונית וקולות זעקה אמיתיים, יכולות לחולל את השינוי במציאות שנגזרה עלינו", מאמין קידר. היעד שלו ברור ושאפתני: לחלק שני מיליון סרטים אדומים, שיהיו על כל מכונית ויבלטו בכביש. הוא מאמין שהמעשה ישיג את האפקט הנדרש. כביש מהיר ובו מכוניות רבות עם סרטים אדומים, חייב להשפיע על אופן הנהיגה של נהגים רבים.
הפצת הסרטים היא משימה לא קלה. קידר עומד על כך שענידת הסרט תהיה אקטיבית, ותיעשה באופן יזום על ידי הנהגים עצמם. הוא לא מאמין בחלוקה המונית בצמתים, ללא הסבר ורקע. בשבועות האחרונים הוא מקדיש שעות רבות מזמנו הפרטי, כדי לשכנע גופים וארגונים שונים שיש להם ציי רכב גדולים, או מקומות בהם מגיעים נהגים רבים, דוגמת תחנות דלק, להפיץ את הסרטים. להמשך הפעילות קידר מחפש מתנדבים, שמוכנים לצאת למחאה שנועדה להציל חיים.
קבוצת אנשים ומחשבים www.pc.co.il מצטרפת אף היא לקמפיין של קידר. בכנס המנמ"רים החצי-שנתי, הנערךך בפעם השביעית, שיתקיים ב-19 ביולי במרכז הכנסים אבניו, יחלקו מתנדבים מאות סרטים אדומים לבאי הכנס, שיתבקשו לתלות אותם על מכוניותיהם. גם קציני רכב של חברות היי-טק ייחשפו לקמפיין על ידי מתנדבים ופעילים שנרתמים לרעיון של קידר.
פרטים נוספים http://www.facebook.com/seretadom
תחום מיקור-החוץ מלווה את ארגוני ה-IT מזה עשור. רעיון העברת אחריות התפעול והביצוע בתחום ה-IT לספקים המתמחים בכך, הפך להיות מודל נפוץ, כאשר לנגד עיניי הארגון עומדים שיקולי התייעלות וחיסכון.
עם זאת, ההאטה בשוק הביאה לכך שהתחום כמעט וקפא. עכשיו, כאשר מתחילים להתאושש, תחום מיקור-החוץ לובש צורה חדשה. כך, בעוד חמש שנים יתכן ובכלל נשכח את המושג "מיקור-חוץ" ונדבר במקומו על מיחשוב ענן, SaaS וירטואליזציה ועוד.
התחזית הזו היתה אחת התובנות המרכזיות בכנס Outsourcing 2010 שנערך היום (ה') בהרצליה. בין כל הדוברים הייתה הסכמה, כי הדור הבא של שירותי מיקור-החוץ יהיה מיחשוב ענן. עם זאת, הגדיר זאת יפה מוטי אשכנזי מ-HP, כשאמר שהמעבר לענן לא מבטיח גן עדן במערכת היחסים שבין הספק ללקוח. רוצה לומר: אסור לשגות ולחשוב ש-SaaS יבטל את כל הקשיים שהיו קיימים מאז ומעולם ביציאה למיקור-חוץ.
וכדי שלא נשכח מה היה, קיבלנו בתחילת היום את הרצאתה של גלית פיין מ-STKI, שאמרה כי ב-2009 נושא מיקור-חוץ לא נמנה על סדר העדיפויות של המנמ"רים בישראל. אחת הסיבות לכך, ציינה, היא כמות גדולה מדי של מרירות ואכזבה בקרב ארגונים רבים שיצאו למיקור-חוץ לפני כן. פיין אף הרחיקה לכת ואמרה, כי בישראל קיימת בעיה תרבותית: חברות בינלאומיות לא מצליחות להפנים את המתודולוגיות הגלובליות שפותחו בעולם. משהו לא תופס פה בשוק הישראלי והחריקות לא מעטות.
מצד שני, ברור היום יותר מתמיד שבמקרים לא מעטים, אין לארגונים ברירה אלא לצאת למיקור-חוץ. בנוסף, הזכירה פיין, ידוע הוא שמיקור-חוץ הפך להיות חביבם של מנהלי הכספים בארגון, ולכן בעתיד הנהלות ידרשו הסברים ממנמ"רים שלא שקלו מעבר לענן או למיקור-חוץ.
ההרצאה שתפסה את כולם מהנהנים בראשם לאות הזדהות, היתה ללא ספק הרצאתו של צביקה ישראלי. ישראלי, כיום יועץ עצמאי, בילה שנים רבות מחייו המקצועיים מהצד השני של המתרס – כספק בנס טכנולוגיות. הבוקר הוא יכול היה להרשות לעצמו לומר דברים רבים שבתור ספק הוא לא התאפשר לו לומר. למשל, הוא דיבר על פערי ציפיות במערכות היחסים שבין ספקים ללקוחות – פערים שבמקרים רבים לא ניתן לגשר עליהם.
משפט אחד מתוך המצגת של ישראלי תמצת את הכל: "בדיקת שפיות הפרויקט מול המטרות שלו". זו אולי השורה התחתונה בכל הסיפור הזה: בהיסטוריה הארוכה של פרויקטי מיקור-החוץ במדינת ישראל היו הרבה מאוד מצבים של חוסר שפיות – הן מצד הספקים שלקחו על עצמם פרויקטים מבלי שהם יכלו לעמוד בהם, והן מצד הלקוחות – המנמ"רים – שלא הבינו לעומק את העובדה שזה שאתה מוציא החוצה פרויקט, לא אומר שאתה מוציא החוצה את האחריות.
בנוסף, בישראל גם אין תרבות גירושים. אחד המשתתפים דיבר על בנקים בארצות הברית שהפסיקו את חוזה מיקור-החוץ שלהם עם ספקים ענקיים ועברו לעבוד בבית. בישראל קרו מקרים בודדים כאלו, אך הם עברו בדרך כלל בבתי המשפט.
וישנה עוד נקודה שבוודאי יחקרו אותה ההיסטוריונים של הענף: איך זה שמכרז כוח האדם של הממשלה שינה לגמרי את תחום מיקור-החוץ בישראל? כיצד ייתכן שספקים נלחמו אחד בשני על מי ייתן את המחיר הנמוך יותר, כאשר את המחיר האמיתי – רמת התעריפים בשוק – ישלמו כולם, בין אם ירצו בכך או לא. השוק העסקי ממתין לראות כיצד הממשלה תצא מהמכרז הזה, כיצד היא תעצב מחדש את שוק המיקור-חוץ, ולאן כל זה יוביל.
השורה התחתונה: תחום מיקור-החוץ לא נעלם והשמועות על מותו היו מוקדמות מדי. במקום, הוא רק אורז את עצמו באריזה חדשה יותר בשם מיחשוב ענן. כך, מיקור-החוץ ימשיך להכיל בחובו את כל היתרונות והחסרונות שהיו בו עד היום, וכמו תמיד – כדי לצאת ולחזור בשלום, אסור לשכוח את הלקחים והעקרונות.