ארכיון ל- יוני, 2010
"" ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, קיימה היום דון יון לקראת הנחת הצעת חוק אשר קוראת להקמת קרן פיצוי לילדים אשר נולדו עם מום גנטי בלידה. כיום אחוז העוברים עם פגם גנטי קשה הוא בין 2-3%. חלק מהפגמים מתגלים במהלך ההיריון וההיריון מופסק, אך חלקם מתגלים רק לאחר הלידה מפאת מגבלות הידע הקיים. יו"ר הועדה ח"כ מאיר שטרית יזם בשיתוף פרופ' מוטי שוחט מבית החולים שניידר את הצעת החוק לפני מספר חודשים, על הצעת החוק חתומים 19 ח"כים מכל סיעות הבית.
יו"ר הועדה, ח"כ שטרית: "הצעת החוק באה לפתור בעיה חמורה, זהו מעשה חברתי ממדרגה ראשונה. הרעיון הוא להקים קרן לפיצוי לאנשים אשר נולדו עם מום בין אם כתוצאה מרשלנות ובין אם מבחינה רפואית, לצערי היום הדרך היחידה לקבל את הפיצוי היא על ידי תביעה ובה צריך להוכיח את העוולה ולכן, רק אנשים בעלי אמצעים כלכליים מסוגלים לעמוד מול מערכת המשפט." המטרה היא להקים ועדת רופאים מקצועית אשר תקבע את רמת הפיצוי שההורים יקבלו, התשלום יתקבל באופן שנתי לצורך טיפול בילד החולה.
מנתונים שהציג יו"ר הועדה עלה כי בשנת 1991 סך כל הפיצויים עמד על כ-10.9 מיליון דולר ואילו בשנת 2008 סך הפיצויים עמד על כ-40.2 מיליון דולר. כמו כן הציג ח"כ שטרית תמונת מצב עגומה לפיה יש אוכלוסיות שלמות אשר לא מוכנות לבצע הפלה וחייבות כיום לחתום על מסמך לויתור תביעה עתידי. עוד הוסיף:"התפתחה בארץ רפואה מתגוננת. הרופאים נאלצים להגן על עצמם ועקב כך נוצר מצב שבו כל רופא שולח את האישה ההרה לעשרות בדיקות שלא לצורך, בדיקות יקרות מאד."
בדיון השתתפו רופאים רבים מכל בתי החולים וקופות החולים, עורכי דין ונציגי משרדי ממשלה שונים. חלק מן הנוכחים הביעו את התנגדותם להצעת החוק ובראשם עו"ד שמואל ילינק. בתגובה אמר ח"כ שטרית:"המערכת הרפואית קיבלה את הרושם שאי אפשר לחקור אותה, אין כוונה ליצור חסינות לרופאים." מולם הגיבו מספר רופאים אשר תומכים בהצעת החוק, פרופ' אלון פרס, מנהל המכון הגנטי –ביה"ח תל השומר:"יש כרגע כ-10 תביעות נגדי, אך אנחנו מבצעים 100,000 בדיקות בשנה. אין דבר כזה טעות, טעות פירושה רשלנות. אנחנו מונעים לידתם של כ-100 תינוקות עם מומים קשים." ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל:"מדובר פה על שינוי דרמטי למדינה, אנחנו לפני מהפכה חברתית. אנחנו צריכים להחזיר את האמון ההדדי בין החולים למטופלים." פרופ' אריה הרמן חיזק את דעת הרופאים ואמר:"רפואת הילודה בישראל היא מהטובות בעולם, אך תמיד יש אפשרות של לידה עם מום. לרופא היום קשה לתפקד כאשר חרב התביעה נמצאת מעליו וכאשר אנו צריכים לצאת למלחמה מול המטופלים שלנו." פרופ' רוני טפר, מנהל יח' אולטרה סאונד בביה"ח מאיר אמר:"אנו צריכים להגיע למצב שרופא יוכל לומר-טעיתי, ושרופאים אחרים ילמדו מטעות זו." רבים מהרופאים הנוכחים הביעו אף הם את תמיכתם בקריאה זו, רופא לא צריך להסתיר את טעותו מחשש לתביעות.
ד"ר גוסטבו מלינגר, מנהל יח' נשים במרכז הרפואי וולפסון הוסיף:"הרופאים היום חושבים אל מי הם מעבירים את האחריות, ונוצר מצב שבו עקב חשש זעום ההורים מבקשים להרוג את העובר."
ח"כ מיכאלי, חבר הועדה ציין כי אף אחד מהתובעים אינו מבקש להתעשר, מדובר פה על דאגה לילדים החולים ולא לרופאים. ח"כ רחל אדטו ציינה לשבח את הרעיון אך ציינה כי קשה לאגד באותו משפט בין רשלנות לגנטיקה.
את הישיבה סיכם יו"ר הועדה, ח"כ שטרית ואמר:"המצב כיום הוא בלתי נסבל, אנחנו מפילים מאות ואלפי עוברים מתוך חשש. צריך לעשות תיקון למצב, הפעולה תועיל למערכת הבריאות, למשפחות ולאוצר המדינה."
עשרה פועלים סינים שעבדו במפעל המייצר בין היתר את האייפודים והאיייפונים עבור אפל שמו קץ לחייהם בנסיבות שונות. סיפור ההתאבדות עורר של מחאות בעולם נגד אפל ונגד הגלובליזציה. אין זה סוד שמזה שנים יצרניות המחשבים הגדולות, ואפל ביניהן, מייצרות את המכשירים הנחשקים בעול בקווי ייצור שהן שוכרות באסיה, סין, קוריאה, טייואן, הודו וכעץ מתחילים גם בווייטנאם. השיקולים הם כרגיל כלכליים. התחרות העזה בין החברות מחייבת הורדת מחירם דרסטית לטובת כיסו של הצרכן, שמשמעותה הוזלת עלויות. העולם השלישי, גילה את הצורך הזה, והסינים בראשם והם מקימים מפעלי ענק עם קווי ייצור משוכללים, המעסיקים לידם עובדים סינים. העובדים האלו משלמים את מחיר התחרות, בשכר הנמוך שהם מקבלים ובעיקר בתנאי העסקה מבישים, המזכירים את ימי טרום המהפכה התעשייתית.
מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס הגיב מייד לאחר פרסום דבר ההתאבדויות, ואמר כי אפל תחקור את הנושא. בעלי המפעל בסין שהם בכלל קוריאנים מכחישים כל קשר בין ההתאבדות לשכר שהעובדים מקבלים, ואומרים שזה קרהבגלל סיבות אישיות. אחת השמועות אומרת שעובד אחד התאבד לאחר שפרוטוקול סודי שכלל פרטי קוד תצורת אחד המכשירים החדשים אבד לו.
בעלי המפעל הקוריאנים חשפו את שכרם של הפועלים 131 דולר לחודש לא כולל בונוסים והטבות בגין עבודה מאומצת בתקופת לחץ. בעלי המפעל אף הרחיב וטענו כי במפעל הזה, יש לעובדים חדרי מנוחה והרגעות, דבר שלא קיים כמעט בשום מפעל אחר. הם גם מציינים כי בשנה האחרונה מרכיב השכר בייצור המכשירים עלה ויעלה שוב ביולי, דבר שישפיע על מחירי המכשירים ויגרום לקשיים בקרב החברות המשווקות שיתקשו לעמוד בתחרות.
אבל אפל אינה לבד. בפברואר שנה שעברה פרסם גוף בשם NLC העוקב אחרי תנאי הסעקה של עובדים בעולם השלישי, ח חמור בן 60 עמודים על מצבם העגום של הפועלים הסינים .זאת בעקבות בדיקה ממושכת שערכו הנציגים של גוף זה, כולל סיור במפעלים וראיונות עם עובדים. הם גילו תנאי עבודה מזעזעים, פועלים שעובדים שעות רבות ליד קווי ייצור בשכר נמוך, ללא שום פרופורציה לתפוקה של אותם פועלים.
באחד המפעלים, נאמר באותו דו"ח, 200 עובדים סינים, בעיקר נשים צעירות מייצרות מקלדות וציוד היקפי אחר עבור HP , דל, לנובו, מיקרוסופט ויבמ. בראיונות אחד על אחד עם אותם עובדים, ומתמונות שצולמו במפעל עולה תנאי העסקה פרימיטיביים, אולמות שינה שבהם מורשים הפועלים ללון, בתנאי סביבה לא אסטטיים.
עדויות נוספות: הפועלים יושבים על שרפרפים מעץ קשיחים ביותר ומייצרים 500 מקלדות בשעה, בפעולה רצופה שנמשכת 12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם שני ימי חופשה בשנה בלבד. יש להם זמן לנוח 1.1 שניה בין ייצור מקש אחד לשני בכל מקלדת, פעולה שנמשכת 3250 פעמים בשעה 35,750 ימים 250 אלף פעמים בשבוע מיליון פעם בחודש. פועלים מקבלים אחד חלקי חמישים סנט על כל מקש במקלדת. אסור להם לדבר, להאזין למוסיקה או להזיז את ידיהם למנוח וחובה עליהם לגזוז את ציפורניהם אחת לכמה ימים. תנאי הרחצה משפילים, וביציאה מהמפעל עוברים בדיקות בטחוניות מקיפות ומציקות. אין תשלום שעות נוספות, למרות שהפועלים מבלים במפעל כ-87 שעות בפועל תמורת 41 סנט לשעה. בפועל האסירים כלואים במפעל ארבעה ימים בשבע ואסור להם אפילו לצאת לטיול. כל אלו לא מונעים ממנהלי המפעל להרביץ בפועלים תורה ולשכנע אותם שהמפעל הוא כמו ביתם ועליהם לאהוב אותו בהתאם.
כאמור השיקול הכלכלי הוא המניע את העולם. המעבר לסין גרם ל1.4 מישרות מיותרות בארצות הברית שעובדיהם משתכרים בים 12 לך-14 דולר לשעה בעוד שפועל ממוצע בסין מרוויח 131 דולר לחודש. ויש עוד כהנה וכהנה עדויות לא סימפטיות שמראות את הצד המכוער של הגלובליזציה, המנצלת א המצוקה הכלכלית של מילארדי סינים, שמוכנים לעבוד בכל מחיר רק כדי להשביע את רעבונם ולהאכיל את ילדיהם. חסרי המצפון מבין בעלי ההון מרגיעים את עצמם בכך שהם טוענים שללא המפעלים האלו הפועלים האלו היו גוועים ברעב.
אז בפעם הבאה כשתחזיקו א האייפוד או האייפון שלכם או שתקלידו במקלדת של אחת מחברות המחשבים הגדולות עם המותגים הכי טובים, יכול להיות שזה היה המכשיר האחרון שאותו פועל ייצר בטרם שם קץ לייסוריו והתאבד. עולם אכזר וציני.
מרכז המחקר של הכנסת פרסם השבוע דו"ח מקיף על מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, ממנו עולה, כי 99% מהעסקים בישראל נופלים תחת הקטגוריה הזו – של ארגוני SME. עוד עולה מהמחקר, שתרומתם של הארגונים הקטנים והבינוניים לתוצר הלאומי, מגיעה לכ-50% לכל היותר. הסיבה לכך היא ריכוזיות היתר במשק הישראלי, הנשלט על ידי קומץ של חברות ענק, שלא רק שאינן תורמות ליציבות המשק – אלא עלולות אף לסכן אותו.
מגזר ה-SME נחשב לפלח שוק צומח בענף מערכות המידע והמיחשוב. המיתון האחרון, כמו גם אלו שהגיעו לפניו, הוכיחו שדווקא מגזר זה הפנים את העובדה שהשקעה ב-IT, למרות הפגיעה בפעילות, מסייעת לשרוד ואף למנף את העסקים.
ארגוני SME הם בדרך כלל ארגונים זריזים. אין להם מנגנונים של מנהלי מערכות מידע ויחידות IT שעלולות להפוך למסורבלות. הם מרבים להשתמש בשירותים במיקור-חוץ ולהכשיר עובדים לתפעל מערכות מיחשוב בעצמם. על כן, הפתרונות שאותם ארגונים רוכשים צריכים להיות פשוטים, קלים ליישום ולספק תוצאות במהירות. כך, שוק ה-SME מהווה כיום אתגר רציני לכל חברות ה-IT הגדולות – לרבות סאפ (SAP) ואורקל (Oracle) – שהפנימו מזמן ש-ERP במובן הקלאסי והכבד שלו מיצה את עצמו – ובטח שבמדינה קטנה כמו ישראל.
בדיון שנערך השבוע בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בנושא מכרז כוח האדם לשירותי מיחשוב למשרדי הממשלה, השתתף גם מוטי שפירא – מנכ"ל להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל. שפירא ביקש להעלות את בעיית העסקים הקטנים בהקשר של המכרז. לדבריו, למרות שמגזר העסקים הקטנים והבינוניים הוא הדומיננטי בנוף העסקי בישראל, הממשלה – שהיא הקניינית הגדולה ביותר במשק – מזניחה אותו. לטענת שפירא, חלקם של העסקים הקטנים בכל מכרזי המיחשוב של הממשלה בטל בשישים. זאת, למרות שהנושא עלה לדיון כבר מספר פעמים ואפילו החלה יוזמת חקיקה שנועדה להפלות לטובה מראש את השתתפותם של עסקים קטנים ובינוניים במכרזי ממשלה.
טל הרמתי, סגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר, ציין בדיון, כי אחת מתוצאות המכרז היא כניסתן של חברות קטנות לרשימת הזוכות במכרז, ולדבריו זהו צעד ראשון בדרך לשינוי.
שילוב עסקים קטנים ובינוניים במכרזי ממשלה הוא צעד מתבקש, שימנף את הפעילות הכלכלית ויקטין את הריכוזיות במגזרים רבים הנשלטים על ידי קבוצות העסקים הגדולות. מגזר ה-SME ערוך היום יותר מתמיד להתמודד בשוק על מכרזים ועל נתחי שוק שבאופן מסורתי שמורים לקבוצות ענק. פתיחת מכרזי הממשלה למגזר זה, כמובן תחת בקרה קפדנית על הוכחת יכולת אספקת שירותים וכוח אדם איכותי, תכניס לשוק ה-IT דם חדש, ותעודד עוד יותר את התחרות הקיימת – תחרות שבדרך כלל משרתת בעיקר את המשתמשים.
מייל שרשרת שמתפשט ביומיים האחרונים כאש בשדה קוצים, מספר שיו-טיוב (YouTube) מתכוון להוריד את סרטון ההסברה שהפיץ דובר צה"ל בעקבות פרשת המשט הטורקי. הנימוק של יו-טיוב על פי אותו המייל: רייטינג נמוך. אתר שיתוף הווידיאו הפופולארי לא נוהג, כידוע, למחוק סרטונים לגיטימיים משרתיו עקב מיעוט צפויות, מה שמערער את אמינותו של המייל. עם זאת, המייל הזה – גם אם הוא אמת וגם אם לאו – מציף שוב את מצבנו העגום בתחום ההסברה, שנובע מכישלון מתמשך מצידנו.
העולם החופשי לא רוצה לראות את הסרטים של דובר צה"ל – לא מפני שהם לא מעניינים, אלא מפני שהם הועלו באיחור של שעות רבות. עיתוי, כידוע, הוא קריטי מאוד בעידן המטורף שבו אנו חיים – עידן שבו החדשות של לפני שעה הן כמו אתרוגים אחרי סוכות.
נדמה שלא רק חיילי השייטת יצאו למבצע הזה ללא הכלים המתאימים, אלא גם משרד החוץ ודובר צה"ל. אומנם בדובר צה"ל טוענים שמסע ההסברה היה מוכן מבעוד מועד, אך התוצאות מדברות בעד עצמן. בקרב האכזרי על דעת הקהל יש רק מדד אחד, והוא מבחן התוצאה.
במשך כחצי יממה ניזונו כלי התקשורת בעולם מדיווחים שהגיעו מרשת אל-ג'אזירה, שאינה מתאפיינת באובייקטיביות יתרה. חמור מכך, במשך שעות רבות הוטל איפול כללי על מידע חשוב ורב, וכך לכלי התקשורת בישראל אסור היה לפרסם אותו.
בראיון שהעניק לקול ישראל, אמר סגן השר מתן וילנאי, כי מלחמות לא מצטלמות טוב וכי אם היו מצלמים את כל הקרבות והפעולות של צה"ל, הם היו נראים רע באותה מידה. וילנאי, כך נראה, שייך לאותה שכבת מפקדים שלא מסוגלת להפנים את העובדה ששדה הקרב של היום כבר לא עלום ונסתר. כלי התקשורת נמצאים בכל מקום ואי אפשר להעלים אותם. החוכמה היא לשלוט בהם ולנצל אותם לצורכי המבצע, כי אם אנו לא נעשה זאת – יעשו זאת האחרים.
אחד הפתרונות למצב הוא לצרף אל הכוחות הלוחמים בשדה הקרב סיירת הסברה. עליה לפעול מיד: לפרוץ את שערי המדיה ראשונים ולקבוע עובדות בשטח. יש אולי צדק בדברי המומחים שאומרים שיש מצבים, כמו המצב אליו נקלענו עתה, שלעולם לא ייראו טוב בעיני העולם. הרי תמונת חיילים שעולים על ספינה מלאה באזרחים לעולם לא תזכה לסימפטיה.
אבל כאן בדיוק נכנסת היצירתיות – שהיא נשמת אפו של תחום יחסי הציבור. מלחמות לא עושים רק על פי הספר, אלא גם עם הרבה חדשנות וחשיבה לא שגרתית. ההיסטוריה של קרבות צה"ל מלאה בסיפורים כאלו – על רובם אנחנו בכלל לא יודעים.
לפני כחודשיים הופיע באוניברסיטת תל אביב נציג של משרד החוץ, שסיפר כיצד בעזרת צוות של "משוגעים לדבר", הוא מצליח לשתול מסרים פרו-ישראליים ברשתות חברתיות ובאתרי אינטרנט שונים. היה מרגש לשמוע אותו, אך עצוב לגלות שמדובר בקומץ מזערי, שעושה את מרבית העבודה בהתנדבות
המדיה קיימת וכך גם כח אדם איכותי; כל מה שצריך זה "לשנות את הדיסקט" של מקבלי ההחלטות. אם זה לא יתחיל מלמעלה, זה לעולם לא יקרה. הקרב הוא על הראשוניות, על המיידיות, על התמונות הראשונות שהעולם יראה שניות לאחר שהפעולה מתחילה – ולא חצי יום מאוחר יותר. מעבר להקמת סיירת הסבר, העניין דורש שינוי משמעותי בחשיבה – בתפיסת המדיה. אל לצה"ל לראות באמצעי התקשורת כמי שמפריעים לפעולות, אלא ככלי שמשמש להעביר את הגרסה שלנו למאורעות. ויפה שעת אחת קודם.