ארכיון ל- מאי, 2010
כנס E-BANKING 2020 שנערך היום http://www.pc.co.il/?p=32358 הוכיח שוב שענף הבנקאות והפיננסים מצוי כיום באחת התקופות הסוערות ביותר שלו – בנקאות דיגיטלית, בנקאות באינטרנט, בנקאות סלולרית, ארנק אלקטרוני (בנק הפועלים) ואפילו אפליקציה ל-iPhone למשיכת מזומנים (בנק לאומי). נדמה שהסניף הישן והמוכר לכולנו הולך ונעלם.
המהפך החל כבר לפני כמה שנים. התפתחות תשתיות התקשורת, השתלטותו של הסלולר על חיינו והמיתון העולמי האחרון, הביאו את הבנקים לשתי תובנות: הראשונה, היא שבכדי להתייעל, לשמר את הלקוחות ולגייס חדשים – עליהם להשקיע בטכנולוגיה בקצב הרבה יותר מהיר משהיו רגילים אליו. השניה היא, שיש קהל הולך וגדל שמתרחק מהם – והוא דווקא הדור הצעיר, שהבנקים כל כך רוצים ביקרו. כרטיסים למופעים, דיסקים ומנויים לעיתון כבר לא "עושים את זה" לבני הנוער. הם מחפשים חוויות. הם רוצים למצוא את הבנק שלהם במקומות בהם הם נמצאים. הם לא לבד. גם עולם העסקים צועד בצעדי ענק לרשתות החברתיות ול-Web 2.0, וכמו הצעירים – גם הוא רוצה שהבנק שלו יבוא אחריו.
המהפכה הזו, כמו רבות אחרות, התנקזה אל שולחנו של המנמ"ר. תקציבים גדלים והולכים מהנהלות הבנקים החלו לזרום למחלקות ה-IT, עם ציפיות תובעניות ביותר. המרוץ נגד הזמן חייב את אגפי ה-IT ליצירתיות, זריזות ושיתוף פעולה הדוק עם נציגי הביזנס של הארגון.
עם המטען הרב הזה הגיעו אתמול (ה') 17 הדוברים לכנס eBanking השנתי. על במה אחת התייצבו ראשי אגפי ה-IT של הבנקים הגדולים בישראל – בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק דיסקונט. באולם ישבו בכירים רבים ממערכת הבנקאות הישראלית, שבאו לשמוע על המהפכה הטכנולוגית בה הם לוקחים חלק.
הריצה אחר הטכנולוגיה מעמידה בפני הבנקים אתגרים גדולים בתחום אבטחת המידע. אבי שלום מגרטנר (Gartner) המזה"ת התריע על כך בהרצאת הפתיחה שלו. שלום מכיר את המערכת הפיננסית לפני ולפנים. הוא יושב תכופות עם המנמ"רים מהתחום ורואה מקרוב את האתגרים שעומדים בפניהם.
דוד טוביאס, מנמ"ר בנק ישראל, תיאר את מצבו של המנמ"ר במערכת הפיננסית בצורה קולעת: מצד אחד הוא חבר הנהלה שצריך לקבל החלטות ולתפקד כאיש מטה, ומצד שני עליו להמשיך ולדאוג לתפעול השוטף. טוביאס אמר שמדובר בסוג של סכיזופרניה, אך כזו שמהווה חלק בלתי נפרד מהמקצוע.
המנמ"ר, אמר טוביאס, לעולם יידרש לתת פתרונות תפעוליים, אך בעתיד הוא יהיה מחובר הרבה יותר לביזנס. החיבור הזה פירושו פגישות עם הלקוחות הסופיים של הארגון. כאן הוא משלב את הידע הטכנולוגי שלו עם הכרת העולם העסקי. בשלב זה נכנסת לתמונה המלחמה על הזמן – איזה חלק עליו להשקיע בלקוחות ובאיזה חלק למלא את תפקידו הטכנולוגי?
גם לעולם הביטוח חדר הטרנד המקוון. שלמה שמאי, מנמ"ר הפניקס, לא ניסה לייפות את המציאות וקבע חד משמעית שחברות הביטוח מפגרות בעדכון הטכנולוגי שלהן. לדבריו, הן משקיעות הרבה בבית, אבל רק באחרונה הן הבינו שעליהן להשקיע גם בחוץ ולעלות על עגלת הווב והסלולר (אולי אפליקציה ל-iPhone?).
מערכת הבנקאית אפשר היום כבר להעביר כספים ולנהל פעולות בנקאיות באמצעות הסלולר, אך בעולם הביטוח והפנסיה זה מסובך יותר. יש אינסוף תהליכים שעדיין לא מתבצעים באופן אוטומטי והעבודה עוד רבה. שמאי הציג כיצד הפניקס, החברה שהוא עומד בראש אגף מערכות המידע שלה, מתקדמת לעבר העתיד. היא עושה זאת, אמר, באמצעות תוכנית עבודה מסודרת, גישה ניהולית של הצבת יעדים, שיתוף ההנהלה ומעורבות ה-IT בביזנס.
דו"ח מבקר המדינה 60-ב' כלל שלושה פרקים שונים הקשורים למיחשוב ולמערכות מידע במשרדי הממשלה השונים. המבקר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, טיפל הפעם במשרד הבריאות, מערכת בתי המשפט ובמשרד החינוך.
חלקו של הדו"ח העוסק בפרויקט נמ"ר במשרד הבריאות הפתיע לא מעט מהמקורבים לפרויקט – לא בגלל עצם פרסומו, אלא דווקא האופי הרך יחסית של הביקורת. למרבה הצער, העוסקים בפרויקט יודעים שהמציאות היא הרבה יותר עגומה ממה שהציג אותה המבקר.
הידיעה כי מבקר המדינה החל לאסוף חומרים על פרויקט נמ"ר פורסמה לראשונה באנשים ומחשבים כבר ב-2008. בשל העומס שעל משרדו, החליט המבקר שלא לכלול את הסעיפים על נמ"ר בדו"ח שמתייחס ל-2008 ודחה אותו לזה הנוכחי, שעוסק ב-2009. המציאות, בינתיים, רק הלכה ונעשתה חמורה יותר.
פרויקט נמ"ר (ר"ת ניהול מרכזיים רפואיים) החל לו אי שם בשנת 1994, ואמור היה להוות את תשתית ה-ERP העתידית של כל בתי החולים שמגלם פרויקט מזו"ר – צרה צרורה בפני עצמה. לפי המבקר, עד דצמבר 2000 אמורה היתה מערכת נמ"ר לפעול ב-11 בתי חולים – מה שלא קרה. מאז נעשו בפרויקט שינויים רבים ומשונים
התוצאה היא שנכון לשנת 2010, בית החולים הגדול ביותר, שיבא תל השומר, עדיין לא הטמיע את נמ"ר ולא נראה שבכוונתו לעשות זאת. הסיבה הרשמית, היא טענות על חוסר תאימות של המערכת לצורכי בית החולים. בפועל, מדובר במניעים אישיים הרבה יותר, או במילים אחרות: היריבות רבת השנים בין מנהל בית חולים תל השומר – פרופסור זאב רוטשטיין, ומנהל בית חולים איכילוב – פרופסור גבי ברבש, שהוא גם יו"ר פרויקט נמ"ר. זאת ועוד, המבקר לא הדגיש את העובדה שארבעה מודולים עיקריים של המערכת טרם יושמו בבתי חולים בישראל שהטמיעו אותה.
המבקר כותב, כי בשל הזמן הרב שחלף מאז אושר תקציב הפרויקט, החריגות הסתכמו ב-87 מיליון שקלים. בפועל, החריגות גדולות הרבה יותר, ובמערכת הבריאות נשמעות הערכות על 160 מיליון שקלים. חריגה בתקציב היא עניין יחסי – חריגה לעומת מה? המבקר בחר ללכת לפי בית שמאי, והחליט להשוות את החריגה לעדכון האחרון של התקציב. אולם, כאשר בודקים פרויקט, נוטים להשוות את העלות הנוכחית שלו לזו שנקבעה בהתחלה, קרי בשנת 1994.
המבקר מתייחס בדו"ח גם לאי הסדרים בבחירת ספקים, קרי לדילוג על שלב המכרזים הנדרשים. זאת, למרות שהפרויקט עבר שינויי תכולה מספר פעמים מאז שהחל, ועל פי נהלי החשב הכללי, כל שינוי מחייב מכרז. הפעם האחרונה שנערך מכרז בנושא היתה ב-2007, וגם הוא, כך נראה, לא בדיוק תאם את הנהלים
מיחשוב היכלי הצדק. לפני כשלושה חודשים כינס השופט משה גל, מנהל בתי המשפט, מסיבת עיתונאים חגיגית כדי לציין את הצלחתו של פרויקט מיחשוב בתי המשפט, נט-המשפט. בפועל, מדובר בעוד מגה-פרויקט שברמה הטכנולוגית הוא כנראה לא רע, אך המפגש שלו עם המשתמשים קצת בעייתי. המבקר כותב בדו"ח, כי המערכת סובלת מאי-יציבות, מהירות תגובה איטית ואמינות נמוכה, שהביאו לחוסר שביעות רצון בקרב המשתמשים. נדמה ששוב לא הטכנולוגיה אשמה, אלא חוסר היכולת של המתכננים שלה לספק ללקוח הסופי את חוויית המשתמש לה ציפו.
העסקה בלתי חינוכית. מבקר המדינה מתייחס בדו"ח שלו גם למערכות התיקשוב והמיחשוב במשרד החינוך. מעבר להערות על נהלי מפת"ח שלא יושמו, מתייחס המבקר לבעיה אקוטית שהדיה נשמעו בחוזקה בתחילת השובע, בעקבות פרסום תוצאות מכרז בתי התוכנה של החשכ"ל. המבקר גורס, כי 85% מעובדי מינהל התיקשוב הם עובדי קבלן. על פי בדיקתו, המדינה לא רק שלא חסכה כסף בהעסקתם – אלא שעלותם גבוהה בהרבה מעלותו של עובד בכיר במינהל. כל מי שמכיר את שיטת ה-"קוסט-פלוס" מבין על מה מדבר המבקר. אם למישהו עוד היה ספק עד כמה השיטה הזו מלאה חורים ובעיות, בא הפרק הזה בדו"ח ומספק הוכחה נוספת.
ש לקוות, כי הלקחים שצריכים להיות מופקים אכן יופקו, כי דווקא עתה מצוי המשרד בתקופת זינוק בכל הקשור ליוזמות בתחום המיחשוב. דוגמה מצוינת לכך היא מכרז מיחשוב הענן הענק, עליו דיווחנו לראשונה בשבוע שעבר.
השורה התחתונה: מבקר המדינה מצא ליקויים בשני פרויקטי מיחשוב גדולים, שמהווים סימפטום לבעיה קשה: פרויקטי IT ממשלתיים לעולם לא יסתיימו בזמן, תמיד יחרגו מהתקציב ובדרך יסבלו מחריגות, דילוג על מכרזים וסימפטומים נוספים של העדר שקיפות חולני. לפני כחודשיים הוגש לטל הרמתי, סגן בכיר לחשב הכללי, דו"ח מפורט מפורום המנמ"רים של הממשלה, שעסק בין היתר בהמלצות לשיפור רמת התפקוד של פרויקטי מיחשוב בממשלה. פרויקטי נמ"ר ונט-המשפט יכולים להוות Case Study קלאסי לאיך לא מנהלים מגה-פרויקט בשירות הציבורי.
ישראל התקבלה היום (ב') באופן רשמי למועדון הכלכלי היוקרתי של המדינות המפותחות בעולם, ה-OECD. אין להקל ראש במעמד שקיבלה ישראל כמדינה ה-32 בארגון, וביתרונות הרבים שההצטרפות אליו תקנה לנו. יהיה זה עוד שלב במאמץ העקבי שעושים ראשי המדינה במשך שנים לצרף את ישראל לקהילה האירופית.
החברות ב-OECD אינה רק כבוד ומקור לגרפים שאפשר להציג בפורומים בינלאומיים. החברות הזו מעמידה אותנו בפני מחויבויות לשיפור מצבנו בשורה של תחומים מרכזיים: חינוך, השקעה במו"פ, שמירה על קניין רוחני, מאבק בפער הדיגיטלי ועוד. בכל התחומים האלו קשה לומר שמצבנו מזהיר, במיוחד בהשוואה למדינות האירופיות איתן אנו חולקים את המועדון.
כך, למשל, בתחום החינוך, ההשקעה במורים בישראל היא מהנמוכות בעולם. על פי סקר שנערך ב-2007, ישראל מדורגת במקום הלפני-אחרון בתגמול לעבודת המורים. למדד הזה יש השלכות רחבות – הוא משקף רמת חינוך פחות טובה שמביאה כיום ותמשיך להביא בעתיד תוצרים פחות טובים. או במילים אחרות: מערכת החינוך מייצרת בוגרים פחות טובים, שאחר כך אינם מסוגלים להשתלב במסלולים אקדמיים.
תחום אחר שבו אנו לא מהווים אור לגויים הוא ההשקעה במיחשוב מערכת החינוך. נכון הוא שבשנים האחרונות נעשו מספר צעדים חיוביים בכיוון, אבל הפיגור הוא כל כך גדול – עד שכל צעד שנעשה נתפס כטיפה בים.
גם בנושא המו"פ מצבנו הולך ומדרדר, ולשם כך אנו לא זקוקים למדדים ההשוואתיים של OECD. על פי דו"ח שפרסמה המולמו"פ (ר"ת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח) בתחילת 2009, היקף התמיכה הממשלתית במו"פ אזרחי ובחינוך לאקדמיה ירד מ-30% מסך כל ההוצאה הלאומית בשנת 1990 לכ-14% בלבד בסוף 2008. נזכיר שוב שכאשר ה-OECD משווה את ההשקעות במו"פ, הוא אינו מודד רק את המספרים, אלא גם היכן מיקמה המדינה את נושא המו"פ בסדרי העדיפויות הלאומיים.
שמירה על קניין רוחני היא עוד תחום בו אין אנו מצטיינים. אמנם השבוע הודיעה ארצות הברית, כי היא מוציאה אותנו מרשימה השחורה של מדינות המפרות בעקביות קניין רוחני, אך המצב עוד רחוק מלהשביע רצון. הסיבה להימצאותנו ברשימה מלכתחילה היתה בעיקר בגלל פעילותה של חברת התרופות טבע, שמרגיזה את האמריקנים באופן קבוע, אך גם בגלל הפיראטיות בתוכנות ובמערכות המיחשוב. גם כאן ניכר שיפור עצום במצב, אבל אין שום סיבה שישראל לא תתפוס את אחד המקומות הראשונים בתחום הזה בעולם. מדובר במדד לרמה תרבותית נאותה, ליושרה ולהגינות.
ישנה גם נקודה נוספת: בריחת מוחות מישראל, שהיא אולי התוצאה של כל אותם מדדים טעוני שיפור שהוזכרו כאן. בסוף השבוע האחרון נערך כינוס של ארגון ההיי-טק הישראלי, שהתריע בין היתר על הסכנה הנשקפת לענף המקומי. מקימי הארגון טוענים, כי ההצלחה של ענף ההיי-טק אינה דבר מובן מאליו. הם מציינים, כי חברות בינלאומיות לא מרחיבות את ההשקעות שלהן בישראל. הן אמנם לא סוגרות מרכזי מו"פ, אבל החלטות אסטרטגיות על הקמת שלוחות ומרכזים ברחבי העולם נוטות יותר ויותר לכיוון המזרח. זו לא החלטה מאורגנת, אבל תופעה שראשי ההיי-טק בישראל ערים לה ויודעים שאסור להקל בה ראש.
בריחת מוחות קורית גם כתוצאה מכך שתקציבי המחקר מדלדלים והולכים. חוקרים ישראלים שעוברים לעבוד מעבר לים, מעדיפים לעיתים קרובות להישאר שם. כך, אנחנו מאבדים הון אנושי יקר. אם ראשי המשק לא ינקטו בפעולה רחבה לצמצום התופעה, אלף חברויות באלף מועדוני יוקרה בינלאומיים לא יעזרו לנו.
השורה התחתונה: כניסתה של ישראל למועדון ה-OECD היא צעד חשוב מאוד לכלכלה ולחברה, אבל טומנת בחובה גם מחויבויות ארוכות טווח, שמכריחות אותנו לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים שלנו. להיות חברים במועדון VIP אירופאי זה דבר אחד, אך להיות מובילים בו – זה כבר דבר אחר. שיהיה בהצלחה לכולנו.
גרסת pdf
תגובות
שם*
דואר אלקטרוני
כותרת התגובה*
תוכן התגובה
הייה אתה ראשון להגיב על כתבה זו.
כל מי שהאזין היטב אתמול (א') להרצאתו הסדורה של מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אודי שני, בכנס ITforIDF – ובמיוחד לדברים שנאמרו בין השורות – יצא עם מטען של ידע אסטרטגי מהמעלה הראשונה
כך, למשל, למדנו שה-IT מגויס באופן רשמי למאבק מול איראן. כן, מסתבר שבהיערכות לאיומי ציר הרשע, יש תפקיד חשוב ל-IT כחלק מהעליונות הצבאית של ישראל. המפתח לניצחון בזירה האיראנית נמצא לו אי שם בחלל. לישראל, כידוע, יש יתרונות רבים בתחום זה. כעת היא זקוקה להעצים ולהגדיל את החדשנות בתחום.
בזירה הצפונית, החיזבאללה – שנתון לשליטת הסורים והאיראנים – לא מסתיר את ארסנל הנשק שלו. כדי לטפל בנסראללה, יש ליצור בנק מטרות שנאספות על ידי מודיעין המבוסס על מידע שאיכותו הגבוהה מושתתות על ה-IT. ההצלחה מתבססת על היכולת של מערכות מידע לתת למקבלי ההחלטות את המידע השלם והמדויק ביותר בזמן הנכון. ה-IT כבר הוכיח את זה בעבר, ועכשיו, אם ננסה לפרש את דבריו של שני, יש ל-IT הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו. לאף אחד באולם לא היה ספק שאכן זה קורה כבר כעת.
אתגר נוסף הוא בבניית הכוח הצבאי. צה"ל עומד בפני אחד השינויים הלוגיסטיים הגדולים בתולדותיו. "זו הזדמנות של פעם בחיים, זה לא יקרה שוב", הגדיר זאת שני. הכוונה היא לפרויקט העברת חלק גדול מבסיסי צה"ל לנגב. לספקי ה-IT הסקפטיים שישבו באולם, הציע האלוף במילואים לקחת את המהלך הזה ברצינות. יש כבר מכרזים באוויר, אמר שני ואתגר אותם: "תהיו יצירתיים – הרבה יותר ממה שאתם חושבים שצריך להיות"…
שני הוא אורח כמעט קבוע בכנס. אלא שבניגוד למרצים רבים, הוא הגיע לכנס השנתי הזה בכמה כובעים. זה החל כשהיה באגף התיקשוב – בראשו עמד בין השנים 2003 ל-2007. שני ראה חשיבות רבה מאוד בהשתתפות בכנסים מסוג ITforIDF. הוא עודד את קציניו ואנשיו להופיע, להסביר לציבור מה הם עושים ובעיקר להדק את הקשר עם התעשיה. אכן, אלו היו ימי הפריחה והשיא של האגף מבחינת תודעתו בציבור.
בשנה שעברה הופיע שני כאורח הכבוד בכנס, הפעם כמנכ"ל סיב"ת. אתמול, בנאומו, נדמה היה שהוא לא יכול להתנתק מתפקידו הקודם. כך, שני התרשם עמוקות ממעמדו של ההיי-טק בייצוא הביטחוני. הוא סייע באופן אישי לחבר בין חברות וגורמים ישראלים ובינלאומיים. אבל, אמר שני, "לא ראיתי את ה-IT מוביל בייצוא הביטחוני". לטענת מנכ"ל משרד הביטחון, אין לכך הצדקה. כך, אל רשימת המטלות שניסח לאנשי ה-IT אתמול, נוספה מטלה נוספת: להגביר את הייצוא הביטחוני של ה-IT. לשיטתו של שני, זה אפשרי ועוד איך.
האתגר הביטחוני לא היה היחיד שהועמד אתמול בפני ענף ה-IT. תת ניצב ניר מריאש, ראש מינהל הטכנולוגיות במשטרת ישראל, הציג יחד עם עוזרו – עופר שנהב, מעט מהכלים הטכנולוגיים שעומדים היום לרשות משטרת ישראל. הרי אנו מצויים כיום בשיא של פעילות בפרשיות שוחד ומרמה, שמחרידות את כל מי שמתעמק בהן. כולנו מקווים שהדברים יתבררו כחשדות בלבד, אולם בינתיים החוקרים עובדים שעות נוספות. כל 100 החוקרים שעוסקים בפרשת הולילנד, למשל, מצוידים במיטב הכלים הטכנולוגיים ומערכות המיחשוב והמידע שבוודאי מסייעים להם להגיע לחקר האמת טוב יותר.
ויש גם השקעה עיקשת במערכות שו"ב. המשתתפים בכנס זכו לתצוגה בשידור חי של דיווחים על אירועים שקרו בזמן אמת בגוש דן – מהמעקב אחר ניידות, דרך הטיפול ועד אפשרויות הניהול שעומדות לרשות המפקדים בדרגים הבכירים. בשלב זה עלתה השאלה הבלתי נמנעת: עם כל הכבוד לטכנולוגיה, מדוע פורצים לבתים אצלנו ברחוב בכל שני וחמישי, אך המשטרה חסרת אונים? מריאש לא ניסה לטייח. "נכון, לא על כל התפרצות וגניבה אנחנו ממנים צוות של יח"א", אמר בחיוך. לדבריו, יש לנו משטרה קטנה עם שק ענק של משימות ואתגרים שמוטלים עליה חדשות לבקרים. מערכות המידע הם אחד הכלים שמאפשרים למשטרה להכפיל את הכוח שלה ולנצל טוב יותר את המעט שיש לה כדי לשרת את כולנו טוב יותר.
השורה התחתונה: כנס ITforIDF העניק אתמול בנק של משימות לכל מי שפועל בענף ה-IT. באי הכנס למדו שיש ל-IT עוד הרבה עבודה בשנים הקרובות, כדי שיוכל לסייע אפילו יותר לצה"ל, למשטרה ולשאר גופי הביטחון השונים, לעמוד במשימות המרכזיות שלהם טוב יותר.
משרד החינוך פרסם אתמול (ה') מכרז ענק וראשון מסוגו להעברת מערכות המיחשוב של 4,000 מוסדות החינוך בישראל לסביבת ענן** פרטי. היקפו הכספי של המכרז נאמד במאות מיליוני שקלים.
המשמעות היא שכל מערכות המיחשוב במוסדוות החינוך בישראל יתבססו על שרתים, קווי תקשורת, תוכנות ויישומים שיהיו מחוץ לאתר בית הספר ו"יתארחו" בחוות שרתים אצל חברות שמתמחות בכך, שיזכו במכרז.
על פי התכנון לענן הפרטי שיוקם יועלו כל היישומים הקיימים כיום בבתי הספר, כולל מערכת מנב"ס, מערכות מינהלה, מערכות לניהול הצד הפדגוגי של בית הספר ועוד. במסגרת המכרז יידרשו שירותים טכנולוגים שונים, הכוללים שירותי תחנות עבודה (VDI), הטמעת שרתים וירטואליים, שירותי תקשורת ואינטרנט, טיפול בתחום אבטחת המידע, שרידות גבוהה, המשכיות עסקית וטכנולוגיות תומכות הוראה.
לדברי סופיה מינץ, מנמ"רית משרד החינוך, מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בארץ, ובין הגדולות בעולם, בתחום מערכות החינוך. "מערכת החינוך היא אחת הסביבות הטבעיות שבהם ניתן להחיל את סביבת הענן", אמרה לאנשים ומחשבים, "בגלל המורכבות הרבה שנדרשת בהפעלת מערכות המיחשוב בבתי הספר והעלויות הגבוהות".
"שירותים אלו יאפשרו שימוש ברכיבי התשתית על פי הצורך, ביצוע עדכונים טכנולוגיים בגמישות מרבית, והתאמת השירותים לדרישות השונות ולתהליכי ההוראה", אמרה מינץ. היא הוסיפה, כי תתאפשר המשכיות בתהליכי הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר, והעבודה בתצורת ענן תשחרר את סגל בית הספר מטיפול בתשתיות טכנולוגיות מורכבות. מינץ ציינה עוד, כי המכרז אינו מכתיב את טכנולוגיות התשתית הנדרשות לאספקת השירותים השונים, אלא מספק רק את הגדרת השירות, איכותו ואופן אספקתו לבתי הספר.
יצוין, כי הממשלה הודיעה כבר כמה פעמים, כי היא בוחנת מעבר לסביבת ענן מרכזי בכל משרדי הממשלה. הדבר נדון לראשונה בכנס המנמ"רים של הממשלה, שנערך בסוף 2009 באילת, אז אף הוקם צוות ממשלתי שהכין מסמך אסטרטגי, להצעת פתרונות מעשיים לממשלה. משרד החינוך הוא הראשון שנקט יוזמה בנושא המעבר למיחשוב ענן, והדבר נעשה בעידוד שר החינוך, גדעון סער.המכרז עשוי לעורר עניין בקרב כמה חברות שכבר מספקות כיום שירותי ענן בצורות שונות, ביניהן בזק בינלאומי, טריפל סי ואחרות.
שילוב מערכות המיחשוב בבתי הספר ובמוסדות החינוך השונים היה מאז ומעולם נקודה כאובה בחברה הישראלית. כל מי שביקר אי פעם בבית ספר, כתלמיד או כהורה, לא יכול היה שלא להתרשם מהדלות, חוסר האונים והעדר המוטיבציה השוררים שם בנוגע להשקעה בטכנולוגיה. שוק פתרונות המיחשוב לחינוך הוא שוק מגוון מאוד בישראל וגדל כל שנה בהתאם לצרכים של בתי הספר. מערכת החינוך פתוחה כיום לרעיונות רבים מבעבר, ויש לא מעט חברות שמצליחות לחדור לאותם בתי הספר – חלקן על בסיס עסקי ואחרות בסיס תרומה לקהילה.
באופן מכוון למדי, ניתנת לבתי הספר ולמנהלים יד חופשית להעשיר את הפעילות הבית ספרית. אבל הצרות מתחילות בתחזוקה – בשמירה על רמת העדכון והרחבת מעגל המשתמשים. כאן מתחילה הנסיגה לאחור. בחלק מהמקרים זה בגלל תקנים חסרים, במקרים אחרים זה נובע מספקים שזכו במכרז כלשהו אבל הבינו שלא יתעשרו ממנו ולכן לא נותנים שירות בזמן ועוד. יוזמות חינוכיות מקוריות, כמו גם פרויקטי ייעול שעשויים לחסוך אלפי שקלים, תקועים כיום, כי לא נמצא הסעיף התקציבי לתיקון השרת או לשדרוג רשת האינטרנט והתקשורת. אפשר לספר סיפורים מפה ועד להודעה חדשה, אבל המציאות מדברת בעד עצמה.
התפשטות הענן לשוק המיחשוב הארגוני מתאימה לבתי הספר כמו כפפה ליד. הרי בבסיס טכנולוגיית הענן, עומדת התפיסה של ניתוק הארגון מכל אותם דברים שאינם בליבת העסקים שלו. כך, מיחשוב ענן מייצר סביבה שמאפשרת לעובדי הארגון למקסם את השימוש במערכות התוכנה והחומרה שהם קנו במיטב כספם, לעשות זאת מכל מקום בעולם ועוד להישאר עם עודף בכיס. אין מערכת שזקוקה לפתרונות שכאלה יותר מאשר מערכת החינוך. הרי כיום בתי הספר מוצאים את עצמם משקיעים אנרגיה ומשאבים בתחומים שאינם תחומי הליבה שלהם, עד שנגמר להם האוויר, התקציב, הסבלנות – או שלושתם ביחד.
ההחלטה שקיבל משרד החינוך, לא מעט בזכות השר גדעון סער וצוות ה-IT בראשותה של סופיה מינץ, היא החלטה מרחיקת לכת ולא פחות מאשר אמיצה. המכרז, כאשר יסתיים, עשוי לפתוח בפני בתי הספר אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות בכל הקשור לניצול כלי מיחשוב. התשלום יהיה בהתאם לצריכה האמיתית של צוות בית הספר ותלמידיו, התחזוקה תצא מתחום האחריות שלהם ואנשי החינוך יוכלו סוף-סוף להתרכז – לא תאמינו – בחינוך. במצב שכזה, יישומי מחשב יהפכו להיות פונקציה של מדיניות ומוטיבציה של המנהלים – ותו לא. בנוסף, עבודה בסביבת ענן תאפשר להרבה יותר מורים ותלמידים לתקשר מחוץ לכותלי בית הספר.
המכרז הענק שפרסם משרד החינוך להעברת כל מוסדותיו לסביבת ענן פרטי, עשוי להירשם בספרי ההיסטוריה כאחת מאבני הדרך החשובות ביותר בתולדות המיחשוב במערכת החינוך בישראל.
השורה התחתונה: הענן החכם שמתקרב לבתי הספר בצעדי ענק, מוכיח שוב את הטענה שכל טכנולוגיה חדשה היא ברת קיום, בתנאי שהיא משרתת צורך מסוים. סביבת מיחשוב מעוננת במערכת החינוך היא הצ'אנס הכמעט-האחרון לעשות מהפיכה של ממש בכיתות שבהן מתחנכים הדורות הבאים שלנו.
עוד על מיחשוב ענן בקישור הבא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91_%D7%A2%D7%A0%D7%9F