הרשות הפלסטינית הכריזה כי היא תחרים מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות. מעבר למימד הפוליטי שלא ממש מפתיע אף אחד, לא ברור איזה תועלת תצמח לפלשתינים מהטלת חרם שכזה? מה החלופות שהם ייצרו לעצמם? שהרי אין זה סוד צבאי ביטחוני שבמפעלי המזון בהתנחלויות, עובדים בעיקר עובדים מהשטחים, ואם הפלשתינים לא יקנו את המוצרים של המתנחלים, אז מן הסתם יפטירו אותם ולא יהיה להם מה לאכול, וכשלא מה יהיה לאכול לא צריך את הרשות שתגיד להם לא לקנות.
אין זו ההחלטה המטופשת היחידה שמנהיגי הפלשתינים מקבלים. קשה להאמין שהם גם יוכלו לאכוף את ההחלטה הזו.חרם צרכנים הוא דבר מורכב, קשה מאוד לכפות אותו, כי אף אחד לא אוהב שיגידו לו מה לאכול או לשתות.
אבל גם בצד הישראלי החוכמה הפוליטית והתבונה הציבורית יוצאים לחופשה מדי פעם. עוד בטרם הספיקה הרשןת לסיים את ההכרזה על החרם כביכול, מייד קפצו נציגי הימין הקיצוני בכנסת ודרשו שישראל תגיב בכל הכוח. חוץ מאשר להציע להכניס טנקים לשטחים כדי לבדוק שכל אם ערבייה תקנה ירקות כחול לבן, הם הציעו כמעט הכל. הפעלת סנקציות נגד הרשות, חקיקת חוקים בכנסת שאוסרים להחרים תוצרת ישראלית, לעקב להם כספי מיסים שמגיעים להם וכמובן, להפסיק מייד את השיחות הישירות עם אבו מאזן.
ראשי המתנחלים מסבירים כי התגובה שלהם נועדה למנוע הדרדרות שפירושה חרם על תוצרת ישראל בכלל, ולא רק כחול לבן. חבר הכנסת זאב אלקין אמר בראיון בקול ישראל כי בארצות הברית חוקקו מזמן חוק שאוסר על החרמת תוצרת ישראלית ולא יעלה על הדעת שישראל לא תאכוף את החוקים בבית שלה. מנגד קוראים המתנחלים לצאת בקמפיין לקנות כחול לבן כדי למנוע התמוטטות של המפעלים בשטחים.
אז ככה: עצם התגובה ההיסטרית מחזקת את ידי אלו שלא אוהבים אותנו בעולם וכאלו יש הרבה, שישראל אינה מתכוונת לסיים את הכיבוש בשטחים ואינה מעוניינת בשלום. אם הכלכלה של חלק ממפעליה תלויה בכלכלה הפלסטינית, המצב גרוע יותר ממה שזה נראה. שוב נצטרך להסביר שין לנו אחות, שכן בפועל המציאות אינה כזו. סך הכל התוצרת החקלאית שמיוצרת בשטחים עבור השטחים לא יכולה להפיל שום מפעל תעשייתי בישראל.
אבל המתנחלים אינם מסתפקים בקריאות היסטריות לסנקציות. הם דורשים שהממשלה תצא בקמפיין להעדיף כחול לבן. אבל לא כחול לבן כולל של כל מפעלי התעשיה בישראל אלא כחול לבן כתום, זה משעבר לקו הירוק.. ועל כך צריכה לקום זעקה כללית של כל התעשיינ ים. הארץ מלאה במפעלים הפזורים בעיירות פיתוח וישובי ספר הסמוכים לקווי העימות. במשך שנים הם מבקשים ובצדק להעדיף כחול לבן על פני תוצרת זרה. זה לא תמיד עוזר אבל גם לא מזיק. אז אם בעקבות ההצהרה הפוליטית הטיפשית של הפלסטינים להחרים תוצרת ישראלית מסויימת ייצא מאבק ציבורי לחיזוק הכחול לבן, נודה לרשות הפלסטינית על השירות הטוב שהיא עשתה לנו.
. אבל בשום פנים ואופן אסור לאפשר לשאת את שם הכחול לבן לשוא. דין פועל באריאל כדין פועל באופקים או בקריית שמונה. לשניהם מגיע להתפרנס ולמכור את התוצרת שלהם לישראלים.
ישראל, בראשות נתניהו מובילה קו של שני עמים לשתי מדינות שתי מדינות, פירושו, מדינה שבה אזרחים פלסטינים יהיו חופשיים לבחור איזה מוצרים לקנות או לא. מדינת ישראל צריכה לחזור לעצמה ולדאוג שהתוצרת שלה תהיה מספיק חזקה בתוך שטחי ישראל, ולדאוג שאלו שרוצים לייצא את התוצרת שלהם לא יסתמכו על שוק אחד, הפלסטיני במקרה זה, וגם יעשו מאמצים לשכנע את לקוחותיהם שכדאי להם בכל זאת לקנות כחול לבן טרי. לשכנע אמרנו לא לכפות ולא לחוקק חוקים ובוודאי לא בכוח. גם לאמא הפלסטינית הערביה מותר לבחור איזה חלב ישתה הבן שלה.
כולנו בעד כחול לבן, נקי מכל רקע כתום.